גמילת לילה ביוזמת התינוק

אנונימי

דיון שהחל בדף הבית של בשמת א

בשמת, בדף איך מפסיקים הנקה לילית נשאלה שאלה שלא נענתה: האם ומתי יש לקוות שתינוק/ילד יגמל מהנקת לילה בעצמו. הנחתי שיש לך איזושהי תשובה כי ראיתי באחד הדפים (אולי אפילו באותו דף) שלדעתך עדיף שהגמילה לא תבוא מהאם. אם כך, לדעתך העולל יוותר מתישהו לבד? מתי ניתן לקוות שזה יקרה? חברה שלי, שהיתה עצמה מניקה למרחקים ארוכים אמרה שמעולם לא שמעה על גמילת לילה שבאה מהיונק. לא מפריע לי להניק בלילה, אני רק שואלת את עצמי מתי יהיה לי סיכוי לבייץ שוב (כבר שנה ורבע מניקה ללא מחזור).

_הרי אם היא שובתת לי , יש לזה סיבה, לא?
ואני צריכה למצוא את הסיבה בפנים גם במחיר שכל היום אני מחליפה לה מכנסיים...
מצד שני, איך שתיארת את זה...זה גם נשמע בסדר._
יקירתי, אני נותנת רעיונות - את לוקחת רק מה שנראה לך. וגם: מותר לנסות ולטעות (-:

חברה שלי, שהיתה עצמה מניקה למרחקים ארוכים אמרה שמעולם לא שמעה על גמילת לילה שבאה מהיונק.
הא?! איזו מין שטות זאת?
אולי היא גם מעולם לא שמעה על גמילה שבאה מהיונק בכלל?
אז היא לא שמעה. קשה להגיד שזה הנושא הנפוץ בשיחות סלוניות.
לי יש ילדה שגמלה את עצמה, קודם גמילת לילה, אחר כך גמילה בכלל. וחוץ מזה יש לי כמה ספרים בבית, באנגלית אמנם, שמתארים תהליכים מפורטים של גמילה עצמית של תינוקות.
אבל בקיצור: קישקוש. באמת. אני כותבת בטון רך, לא לקרוא אותי קשה, פשוט מתפלאת על אנשים שיש להם כאלה פחדים מגוחכים. השאלה היא רק אם זה מפריע לאמא ואם היא מוכנה לחכות. יש ילדים שגומלים את עצמם בגיל שנתיים, ויש שגומלים את עצמם בגיל 6. מי שלא איכפת לה לחכות ולראות מתי הילדון יגמול את עצמו, אין לה בעיה.
רק אתמול דיברתי עם אמא לבת שנתיים ומשהו שגומלת את עצמה, לצערה של האמא (-: אז זה קורה, זה קורה D-:

בקשר לגמילה (לילה), את אומרת שאין לדעת מתי זה יקרה. טוב... כמו שאמרתי זה לא מפריע לי רק רציתי לדעת מתי בערך אהיה שוב פוריה. זה לא נראה באופק.

רגע, רגע, הפוריות חוזרת הרבה הרבה לפני גמילת הלילה... שלי גמלה את עצמה מיניקת לילה כשכבר הייתי בהריון (-: אם ההנקה מאוד אינטנסיבית, אז יכול לקחת עוד כמה חודשים.
מבחינת הטבע, זה גם עדיף. אם כי יש אמהות שמאוד לחוצות...

אנונימי

אז ה"חברה" שנושא ההנקה דווקא מככב בשיחות הסלון שלה. ועטופה בחברות שכולן מניקות גריאטרים. וקוראת פה ושם בקהילות של מניקות רציניות באינטרנט, והיתה במספר בלתי ספיר של מפגשי ללל, ומכירה תינוקות (ופעוטות) שגומלים את עצמם. לא ראתה בעיניים שלה יונק שגמל את עצמו גמילת לילה מרצונו החפשי ללא כל עידוד כלשהו מצד האם.

לא ראתה בעיניים שלה יונק שגמל את עצמו גמילת לילה מרצונו החפשי ללא כל עידוד כלשהו מצד האם.
אחדד:
זו עדות אנקדוטאלית. היא משעשעת, אבל חסרת משמעות מכל בחינה.
העובדה הסטאטיסטית והמציאותית היא, שגורי אדם יונקים כבר כמה מיליוני שנים, והתהליך הטבעי של ההנקה הוא שהם גומלים את עצמם במוקדם או במאוחר.
יש על זה מחקרים, זה מתועד, זה בדוק, עובדה.
זה שהיא לא מכירה - אז מה? היא סמכות למחקרי הנקה?
בחברה שלנו, המערבית המודרנית, לרוב האמהות אין סבלנות לחכות.
להן "נגמר הסוס" קודם, ומספיק לקרוא אפילו באתר הזה את כל האמהות האלה ש"רוצות לישון בלילה אז הן נותנות בקבוק שאוב". זאת התרבות, לא הילד. זאת האמא, לא הילד.
זה שאפילו לכל האמהות שהיא מכירה נמאס להניק בלילה לפני שלילד נמאס - זו לא עדות להנקה, זו עדות על התרבות שאנחנו חיים בה.
איך היא יכולה לדעת שהם לא היו גומלים את עצמם? מישהו חיכה ובדק?
ומה, היא באמת חושבת שבגיל עשר ילדים עוד היו יונקים?
אני ראיתי בעיניים שלי הרבה ילדים שגמלו את עצמם, גמילת לילה וגמילה כללית, מרצונם החופשי, ללא כל דחיפה מצד האם. אחדים אפילו בניגוד לרצון האם. גם זו עדות אנקדוטאלית, אבל היא סותרת ישירות את הטענה שזה לא קיים. זה כן קיים. עובדה. והמחקר היותר רחב והלא אנקדוטאלי תומך בזה.

ומכירה תינוקות (ופעוטות) שגומלים את עצמם
אז מה? הם גמלו את עצמם מהנקה בכלל אבל לא מהנקת לילה? יאללה. היא לא רצינית.

_העובדה הסטאטיסטית והמציאותית היא, שגורי אדם יונקים כבר כמה מיליוני שנים, והתהליך הטבעי של ההנקה הוא שהם גומלים את עצמם במוקדם או במאוחר.
יש על זה מחקרים, זה מתועד, זה בדוק, עובדה._
בשמת, את זוכרת איפה קראת את זה? זה נשמע לי מוזר, כי בסה"כ אצל שמפנזים ולדעתי גם אצל אורנג-אוטנגים האמא יוזמת את הגמילה. זה די מעניין אם אנחנו יוצאי דופן בנושא הזה.

בשמת, את זוכרת איפה קראת את זה?
How Weaning Happens, למשל. תעשי חיפוש על הספר. אין לי כוח לחפש עכשיו פרטים על שם המחברת וכו'.

אני רוצה לחדד שני דברים (בחיי, קמתי באמצע הלילה בגלל שהנושא העסיק אותי):
אחד:
זה שאמא מיניקה הרבה שנים - לא הופך אותה לבעלת ידע בנושא ההנקה. כנ"ל זה שהיא מכירה עוד אמהות שמיניקות הרבה שנים, וכנ"ל זה שהיא משתתפת במפגשי לה לצ'ה או כל דבר כזה. היא יודעת לעשות, זה לא אומר שיש לה ידע "אודות".
זה שאמא מיניקה הרבה שנים - לא הופך אותה לחסינה מפחדים בתחום ההנקה.
זה שאמא מיניקה הרבה שנים - לא הופך אותה לחסינה ממצוקות בתחום ההנקה.
איזה פחדים?
למשל, הפחד ש"התינוק בחיים לא יגמול את עצמו מהנקת לילה". זה פחד. זו לא "טענה לגבי המציאות", אלא פחדים וחרדות. פחד לסמוך על התהליך הטבעי. זה כמו הפחד שההריון אף פעם לא ייגמר (אני לא מדברת על אסונות), אם הרופא לא ייתן זירוז.
איזה מצוקות?
למשל, המצוקה מזה שקשה לה לישון כי הילד עוד יונק בלילה. המצוקה מזה שמציק לה להניק כי זה צובט בשד. כאלה מצוקות. היא עייפה, נמאס לה, היא משתגעת מזה שהגוף שלה לא שלה, שנוגעים בה כל הזמן.
אני מבינה את הפחדים ואת המצוקות, אני אשלח חיבוק לאמא, אבל זה לא הופך את הפחדים לטענות על העולם.

הדבר השני שאני רוצה לחדד:
היא מכירה ילדים שגמלו את עצמם מהנקה בכלל אבל לא מהנקת לילה, כתבת.
בואי נדבר על זה קונקרטית:
הנה ילד בן שלוש. הוא גמל את עצמו. מכאן, שהוא ביוזמתו כבר לא יונק יותר, לא ביום ולא בלילה. בכלל לא.
הוא גמל את עצמו.
אז אם הוא גמל את עצמו, והיא מכירה אותו - לא ייתכן שהוא גמל את עצמו אבל עדיין יונק בלילה, נכון? הרי זה מופרך.
אז אם היא מכירה ילדם שגמלו את עצמם מהנקה, אבל לא גמלו את עצמם מהנקת לילה - סימן, שמהנקת לילה הם נגמלו כבר קודם, נכון? נגיד, בגיל שנה וחצי. וכיוון שהיא טוענת שהם לא נגמלו ביוזמתם, סימן שזו האמא שגמלה בגיל שנה וחצי מהנקת לילה.
ובכן, בגיל שנה וחצי - התינוק לא גמל את עצמו מיניקת לילה. אבל האמא כבר רצתה שהתינוק יפסיק לינוק בלילה. אז היא יזמה את זה.
כעבור שנה וחצי בדוגמא הדימיונית שלנו, הילד גמל את עצמו לגמרי. ביוזמתו.
תגידו, זה לא הגיוני לחשוב שאם האמא לא היתה גומלת את התינוק מהנקת לילה בגיל שנה וחצי, הוא היה נגמל ממנה בגיל שלוש????
זה לעניין הדוגמא המטורפת של "מכירה ילדים שגמלו את עצמם, אבל לא מהנקת לילה".
יותר מזה:
הנקת הלילה היא ההנקה היותר חשובה לתינוק. להירדם בהנקה, להתעורר בהנקה - אלה ההנקות הכי משמעותיות רגשית לילד. באופן טבעי, אלה ההנקות האחרונות שנשארות. ההנקות הראשונות שנפסקות מעצמן הן הנקות של אמצע היום, בשעות הפעילות, והנקות של אמצע הלילה, שהולכות ומתמעטות. ההנקות שנשארות הכי הרבה הן אלה שסביב המעברים אל השינה ומן השינה.
אבל, לאמהות בחברה שלנו הלילה הוא זמן קשה. זה אומר, שבניגוד לתינוק, ההנקות שהכי מפריעות להן בדרך כלל הן הנקות הלילה. דווקא אלה ההנקות שהאמא רוצה "לגמור" כמה שיותר מהר, בחברה שלנו.
כמו כן, עושים להן שטיפת מוח ש"התינוק צריך ללמוד להירדם בעצמו" ואפשר לקרוא את זה גם באתר שלנו. יש להן דאגות סביב זה, הן מנסות לדחוף את התינוק ל"עצמאות" מוקדמת סביב זה (אני כמובן לא קוראת לזה "עצמאות", זה רק המושג בתרבות), יש הרבה חרדה סביב הצרכים של התינוק. רק אתמול קראתי כאן באתר אמא חרדה שכתבה שהתינוק שלה (או התינוקת, לא זוכרת) "תלותי בה". על תינוקת בת כמה חודשים, עוד לא בת שנה. בגיל של חרדת הנטישה. לקרוא לתינוקת בת עשרה חודשים "תלותית" - זה מה שלא נורמלי. לצפות שבגיל כזה היא לא תזדקק לאמה - זה מה שלא נורמלי.
לרצות שהגמילה תתנהל הפוך, שקודם התינוק ייגמל מהנקות לילה (השעות הכי בעייתיות מבחינת רוב התינוקות) ואחר כך ייגמל מהנקות יום - זה מה שלא נורמלי.
לגמול את התינוק מוקדם מדי מהנקת לילה, ואחר כך לטעון שהוא לא היה נגמל בעצמו אילו היית מניחה לו לנפשו - זה מה שלא נורמלי. איך את יודעת אם לא ניסית? לא נתת לו, לא סמכת על התהליך.

רחל ברמן,
זה נשמע לי מוזר
אז תקראי למעלה ותראי, שאותה אם דווקא כן מכירה ילדים שגמלו את עצמם מהנקה. על זה היא אם כן לא חולקת. היא רק לא מכירה כאלה שגמלו את עצמם מהנקת לילה...

רק לשם הדוגמא, שלי גמלה את עצמה קודם כל מהנקות ביום. כלומר, מהרבה הנקות ביום ירדה להנקות בודדות ביום. אחר כך מהנקות אמצע הלילה (כל אלה שבין השעה שהולכים לישון לבין השעה שמתעוררים). אחר כך מכל הנקות היום, בהדרגה. זה לא היה תהליך לינארי, כי גם אין מספר קבוע ומסודר של יניקות. זה עולה ויורד, אבל הקו ברור. אחר כך מההנקה של ההרדמה לשינה. וההנקות הכי אחרונות שנשארו היו אלה של ההתעוררות בבוקר. ובתהליך, קודם ההנקות האלה התקצרו, ובמקביל הופיעו יותר ויותר ימים שבהם לא ביקשה לינוק. ההנקה הפכה להיות אחת ליומיים, אחת לשלושה, אחת לחמישה וכן הלאה עד שנעלמה בכלל. וזה התהליך השכיח בגמילה טבעית מהנקה, שמתארות כמעט כל האמהות שהשאירו את הגמילה ליוזמת הילד.
אצל הבן עוד נשאר לראות מה יהיו ההנקות האחרונות שיישארו, אם כי בהחלט אלה שסביב השינה הכי חשובות.
חוזרת לישון.

אוף.
כמה כתבתי ונמחק.
אשחזר בקצרה. אם אני לא ברורה, אפרט.

"נגמל בעצמו מיניקת לילה" משמעו, לדעתי, "נגמל קודם מיניקת לילה, ואח"כ ביום". לא פלא שהיא לא מכירה כאלה. בעצמך אמרת שילדים נגמלים - בד"כ - קודם מיניקה ביום, אח"כ מהלילה, ובסוף מההרדמה/התעוררות.

הערה נוקדנית שניה -
להרדם בלי עזרת ההורים כן קשור לעצמאות.
לדעתי זה "הילד כבר גדול, בן 10, ומסתדר לבד, איזו עצמאות קפצה עליו!", ולא "התינוק שלי לא עצמאי! הוא זקוק לי שארדים אותו בגיל שנה!". אבל זו בהחלט מדרגה במדד העצמאות.

אנונימי

זה שהיא לא מכירה - אז מה? היא סמכות למחקרי הנקה?
איש לא אמר שהיא הסמכות העליונה להנקה. נאמר שהיא לא שמעה על מקרה כזה. וגם אום הציגה אותה כ שהיתה עצמה מניקה למרחקים ארוכים לא כשום דבר אחר. וגם בפירוט שלי, הובהר שהיא כן שמעה על תינוקות יונקים. והרבה. וסיפורים ואנקדוטות ועוד ואת זה לא. זה עדיין לא הופך אותה למומחית על ואיש לא הציג אותה ככזאת. מצד שני, היא לא מדברת על עצמה בלבד.
ואיש לא בא בטענות על העולם.
מוזר שאת מקבלת את זה כאיום שמרגיז אותך כ"כ.
כל האמהות האלה ש"רוצות לישון בלילה אז הן נותנות בקבוק שאוב" נעלבתי בשם הנשים שעשו כך. לא עשיתי כך בעצמי, אבל בטוחה שאמהות שעשו כך עשו כי זה היה הפתרון הטוב ביותר למשפחתם. יותר מהמשך ההנקה בלילה. וזה לא עניין של תרבות. התרבות שבה אנו חיים מכתיבה תמ"ל בלילה אם בכלל.

אז אם הוא גמל את עצמו, והיא מכירה אותו - לא ייתכן שהוא גמל את עצמו אבל עדיין יונק בלילה, נכון? הרי זה מופרך.
את בעצמך אמרת שאצלך היא נגמלה ביום ולא בלילה ורק בהמשך היא נגמלה בלילה, בגלל ההריון. גם הריון בא מהאם.
אבל כן, כמו שנכתב, על תינוקות ופעוטות שגמלו עצמם לחלוטין, יום ו לילה, היא שמעה. אבל לא על מצב בו נגמלו מהלילה, אבל המשיכו לינוק ביום עוד תקופה משמעותית. רבות הנשים שמעונינות להניק עד מתי שיהתינוק יגמל מעצמו ביום, אבל מעונינות בהפסקת היניקה בלילה (משלל סיבות). ועל זה דובר בשאלה של אום. את בחרת לדבר על עוד כל מיני מקרים שונים ומשונים. אפשר לדבר גם עליהם אם זה מטריד אותך. אבל זה לא קשור לשאלה המקורית. לי נראה שחבל לדבר עליהם אם הם מרגיזים אותך כ"כ ואיש לא שאל עליהם.

להרדם בלי עזרת ההורים כן קשור לעצמאות
בטח, אבל כמו שכתבת - אני מצפה לזה בגיל עשר, לא מצפה לזה בגיל שנה...

אבל בטוחה שאמהות שעשו כך עשו כי זה היה הפתרון הטוב ביותר למשפחתם
בוודאי.
אבל את מסכימה איתי שזה פיתרון שנובע ממצוקות של תרבות מערבית מודרנית? שאמא לא זמינה בלילה לתינוק ומישהו נותן לו בקבוק פלסטיק במקום אמא? שזה גם נובע ממחשבה מוטעית, שההנקה היא בסך הכל העברה של "חלב אם" ממיכל השד אל התינוק, ושהרצון של התינוק לינוק הוא "רק רעב לחלב". התפיסה הזאת לדעתי מוגבלת ביותר, ומביעה חוסר הבנה לגבי ההנקה.
אני כן כתבתי שאני מבינה את המצוקה הזאת, ואני שולחת חיבוק לכל אמא שמרגישה כך - ואף על פי כן, כרגע אנחנו מנהלות דיון תיאורטי. דיון על האפשרות של גמילה עצמית מהנקת לילה. דיון שבו לא מדובר באף אמא ספציפית ששוטחת את מצוקותיה. בדיון תיאורטי על העובדות הביולוגיות, אני אומרת שאף על פי שאני מבינה ואמפתית למצוקות של כל אמא מיניקה, עדיין צר לי על עצם קיומן, כי אלה מצוקות שנובעות מאמונות תרבותיות שגויות. סלקי את התפיסות התרבותיות - אין מצוקה כזאת. סלקי את התרבות המערבית המודרנית על כל מה שכרוך בזה - לא תמצאי אמא מיניקה שתעלה על דעתה את הרעיון ההזוי של מתן בקבוק שאוב בלילה במקום הנקה.
הבעיה שאני מעלה היא לא עם עצם הפיתרון - היא עם עצם הבעיה. עם מה שיצר את הצורך ב"פיתרון" כזה.
וטענתי מכוונת לא כלפי האמא - היא מכוונת כלפי החברה המעוותת שאלה התפיסות, האמונות, המסרים והאמצעים שלה.
אנחנו כולנו קורבנות של החברה הזאת. חלק מאיתנו מנסים להתחיל לראות את הדברים, ולהיחלץ מהם.
דוגמא נוספת לניסיון להתבונן על אמונות החברה "מלמעלה" ולהיחלץ מהן אפשר למצוא למשל בדף בדיקה וגינלית מה דעתכן .

את בעצמך אמרת שאצלך היא נגמלה ביום ולא בלילה ורק בהמשך היא נגמלה בלילה, בגלל ההריון.
לא, היתה פה טעות בהבנה בכל הסעיפים. אני אסביר שוב:
היא לא נגמלה בגלל ההריון. זה לא היה ההריון הראשון שלי תוך כדי הנקה (רוב ההריונות שלי לא הצליחו).
היא נגמלה בהדרגה במשך כמה שנים.
היא נגמלה סופית יותר מחצי שנה אחרי הלידה. הנקתי טנדם.
היא הפסיקה לינוק במשך היום כמה חודשים לפני שנכנסתי להריון. גם זה היה תהליך - לא משהו שקרה ביום מסוים שאפשר לציין בלוח השנה.
התהליך שתיארתי כדוגמא היה דוגמא לדרך השכיחה בקרב ילדים יונקים בכלל לגמילה עצמית.
כפי שכתבתי, גם בספרים מתואר - שהיניקות סביב הלילה הן האחרונות שנשארות, באופן טבעי. הרוב המכריע של הילדים מפסיקים קודם לינוק בשעות היום, ובמקביל מדללים את היניקות שתוך כדי שינה, ורק אחר כך מפסיקים לינוק את ההנקה של ההירדמות ואת ההנקה של ההתעוררות. זה הסדר הטבעי, כאשר אין התערבות של האם. וזה גם סדר הגיוני, למי שמכיר את חייהם של ילדים קטנים.
מקווה שעכשיו הבהרתי יותר.

אבל כן, כמו שנכתב, על תינוקות ופעוטות שגמלו עצמם לחלוטין, יום ו לילה, היא שמעה. אבל לא על מצב בו נגמלו מהלילה, אבל המשיכו לינוק ביום עוד תקופה משמעותית.
בוודאי. אם כן אני מסכימה איתה לחלוטין. בוודאי! כמו שכתבתי - מבחינת התינוק/הילד, הלילה הוא הזמן הכי בעייתי, הזמן שהוא הכי זקוק להנקה. לכן הלילה "יילך" אחרון.

רבות הנשים שמעונינות להניק עד מתי שיהתינוק יגמל מעצמו ביום, אבל מעונינות בהפסקת היניקה בלילה (משלל סיבות).
מסכימה. וזו בעייה חברתית. לא בעיה ביולוגית. גם את זה כתבתי:
אבל, לאמהות בחברה שלנו הלילה הוא זמן קשה. זה אומר, שבניגוד לתינוק, ההנקות שהכי מפריעות להן בדרך כלל הן הנקות הלילה. דווקא אלה ההנקות שהאמא רוצה "לגמור" כמה שיותר מהר, בחברה שלנו.

זה שהאמא רוצה שהסדר הטבעי של הגמילה הטבעית מהנקה יהיה הפוך, כדי שיתאים לנוחיותה - זה אחלה. אז היא רוצה. וכיוון שזה לא כך ברוב המקרים, זכותה לדחוף ולגמול מתי שבא לה. סך הכל ההנקה היא מערכת יחסים הדדית - גם לאמא יש פה מלה, וגם לאמא יש צרכים. היא לא מוכרחה לאפשר לילד להיגמל בעצמו, אם זה לא מתאים לה. אם כי אני אישית חושבת שצרכים של תינוקות וילדים קטנים אמורים להיות מסופקים בידי הוריהם, זה התפקיד של ההורים, וההורים הם מבוגרים שאמורים להיות מסוגלים לדחות סיפוקים (אבל בחברה שלנו, שבה אף אחד מאיתנו לא באמת מבוגר, רק צבר שנים אבל מעולם לא סופקו צרכיו כתינוק ולכן לא באמת גמר את שלב הינקות, באמת מוגזם לצפות מאמהות מיניקות להיות מבוגרים).
אבל מפה לקפוץ ולהגיד שילדים אף פעם לא יגמלו את עצמם בלי דחיפה של אמא - לזה אני לא מסכימה.

ועל זה דובר בשאלה של אום.
לא ראיתי את השאלה המקורית, ולא התייחסתי בדף המקורי. אני עניתי רק על דברים שנכתבו אלי ישירות בדף שלי.
אני עניתי רק לזה:
חברה שלי, שהיתה עצמה מניקה למרחקים ארוכים אמרה שמעולם לא שמעה על גמילת לילה שבאה מהיונק.

אז עכשיו הבנתי, שבעצם אנחנו מסכימות לחלוטין.
גמילת לילה שבאה מהיונק היא הגמילה הסופית.
היא כן באה מהיונק. פשוט, בגמילה טבעית קודם היום, אחר כך הלילה.
לפי ההגיון שלי, גם הלשוני, גמילה כללית כוללת גמילת לילה. לכן - זו כן גמילת לילה שבאה מהיונק.
רק לא מהר כמו שהאמא היתה רוצה.
ואני מכירה לא מעט אמהות שמעדיפות שדווקא הנקות הלילה הן שיישארו אחרונות, וגם להן סיבות מוצקות. שלא ייווצר רושם שכל האמהות דווקא לחוצות קודם כל לגמול בלילה.

_מסכימה. וזו בעייה חברתית. לא בעיה ביולוגית. גם את זה כתבתי:
אבל, לאמהות בחברה שלנו הלילה הוא זמן קשה. זה אומר, שבניגוד לתינוק, ההנקות שהכי מפריעות להן בדרך כלל הן הנקות הלילה. דווקא אלה ההנקות שהאמא רוצה "לגמור" כמה שיותר מהר, בחברה שלנו._
סליחה על ההתערבות. אפשר למחוק. אבל אני לא מסכימה שהקושי בלהניק בלילה הוא עניין חברתי ולא ביולוגי. מבחינה ביולוגית השינה הכי טובה מתקיימת בלילה, בשעות החושך. מבחינה ביולוגית, השינה הכי טובה היא רציפה. מבחינה ביולוגית, שנת יום (שעה-שעתיים-שלוש) לא מחליפה שנת לילה רציפה. כשלא מקבלים שנת לילה רציפה, אפילו אם משלימים שעות שינה ביום: המטבוליזם מואט, המערכת החיסונית נהרסת, האיזון בין הסרוטונין והמלטונין הולך ויש נטייה לדכדוך, השרירים לא נבנים (הורמון הגדילה לא מופרש בשנת יום), ועוד ועוד. אלה עובדות ביולוגיות, לא חברתיות. גם אם החברה נותנת לאמא לישון במשך היום, זה פשוט לא מספיק. צריך לישון 7-8 שעות רציפות בלילה כדי להיות בתאדם.

האם ומתי יש לקוות שתינוק/ילד יגמל מהנקת לילה בעצמו. הנחתי שיש לך איזושהי תשובה כי ראיתי באחד הדפים (אולי אפילו באותו דף) שלדעתך עדיף שהגמילה לא תבוא מהאם. אם כך, לדעתך העולל יוותר מתישהו לבד? מתי ניתן לקוות שזה יקרה? חברה שלי, שהיתה עצמה מניקה למרחקים ארוכים אמרה שמעולם לא שמעה על גמילת לילה שבאה מהיונק. לא מפריע לי להניק בלילה, אני רק שואלת את עצמי מתי יהיה לי סיכוי לבייץ שוב (כבר שנה ורבע מניקה ללא מחזור).
חוזרת לשאלות של אום אל קיצקיצ :
"האם ומתי יש לקוות שילד יגמל מהנקת לילה בעצמו?"
תשובה: בכל גיל בין גיל שנתיים בערך לגיל 6. יש גם מקרים נדירים שתינוק גומל את עצמו כליל מהנקה לפני גיל שנתיים (בנסיבות טבעיות) או אחרי גיל 6.
"לדעתך העולל יוותר מתישהו לבד?"
תשובה: כן, אבל לא בטוח שהאמא תרצה לחכות בסבלנות עד אז. מתשובתי הקודמת אפשר להבין שזה יכול לקחת גם ארבע וחמש שנים ולא כל אחת תרצה להמתין.
"מתי ניתן לקוות שזה יקרה?"
ממש אי אפשר לדעת. זה כמו לשאול אותי כשהילד בן שנה, מתי לדעתי הוא ילמד לרכב על אופניים.
זה תלוי בילד, בנסיבות החיים, בחוזקה של המערכת החיסונית שלו, בהרגלי האכילה שלו, בבריאות הכללית, בצורך המולד שלו בהרגעה (האם הוא זקוק מאוד מאוד לעיגון או טיפוס שמסתדר בקלות "בעצמו", ועוד משתנים של אופי), ברגשות של האמא ועוד.
"לא שמעה על גמילת לילה שבאה מהיונק" -
תשובה: גמילת לילה שבאה מהיונק באה בדרך כלל יחד עם גמילה סופית מהנקה. כאמור, גם לאמא יש מלה אם היא רוצה לחכות לזה או לא.
"מתי יהיה לי סיכוי לבייץ שוב?"
הקשר בין הביוץ לבין הנקת לילה הולך ומתנתק במהלך השנה השנייה. כלומר, הנקת הלילה יכולה להימשך שנים, אבל הביוץ חוזר כמעט תמיד במהלך השנה השנייה באופן טבעי. וכך גם אמהות רבות נכנסות להריון תוך כדי הנקה.
הביוץ לא קשור רק להנקת הלילה:
הוא קשור לגורמים תזונתיים,
הוא קשור לגורמי משקל (אם משקל האם נמוך מדי, והגוף מזהה אותה כאילו היא בתת משקל או בתת תזונה מבחינת הויטמינים והמינרלים וכו' - הוא ימנע הריון. מנגנון זה הגן על השבט במשך מיליוני שנים מהריונות בתקופות של רעב, כאשר לתינוקות שיוולדו סיכון גדול לא לשרוד),
הוא קשור לגורמים רגשיים: הרבה אמהות גילו, שלמעשה מה שמנע את הביוץ ואת כניסתן להריון הבא היה התחושה שהן לא בשלות עדיין לקבל ילד חדש אל חיקן, הן עדיין מרגישות שהתינוק שלהן הנוכחי הוא תינוק וזקוק להן מאוד, ועוד לא התפנה להן רצון בלב וברחם "לדחוק אותו משם" (זה לא שילד חדש בהכרח דוחק, אני מדברת על תחושות פנימיות של האם, שגורמות לה לסגור את עצמה מפני ביוץ והריון חדש בינתיים).
הוא קשור לגורמים בזוגיות (אם חושבים על הריון, בדרך כלל יש גם בן זוג בתמונה. אז כן, גם הוא קשור לביוץ (-: ).
ויש עוד גורמים. לא מיציתי את כל רשימת הנושאים שקשורים לחזרת הביוץ לאחר הלידה ותוך כדי הנקה...
מקווה שעניתי יותר.

צריך לישון 7-8 שעות רציפות בלילה כדי להיות בתאדם.
כל זה נכון. ואני צריכה 9 שעות, רצוי מעשר בלילה לכל המאוחר P-:
ועדיין: אמהות היניקו בלילה לאורך ההיסטוריה בלי שום בעיה לגבי זה.
ויש מחקרים מרתקים רבים על זה. למשל, אני זוכרת אחד חמוד במיוחד. עשו מחקר באיטליה. החוקרים היו אמריקאים, והם שאלו המון שאלות לגבי ההנקה בלילה, וגם לגבי מזון מוצק. התברר להם לתדהמתם, שהאיטלקיות לא ידעו לענות על שאלות לגבי הנקות הלילה. זה לא הטריד אותן. הן לא ידעו כמה הניקו בלילה, לא מתי, לא היו מוטרדות מזה, ובאופן כללי ענו שכן, הילדים יונקים בלילה, אבל ככה זה. זה לא עניין אותן. לעומת זאת, הן היו מאוד מוטרדות לגבי האוכל: מתי הילד יאכל, מתי יצטרף לשולחן המשפחתי, מה הוא אוכל, איזה כמויות, וכו' וכו'. זה ממש העסיק אותן והן השקיעו המון אנרגיה לעניין את הילדים באוכל המשפחתי (-: הפוך לגמרי מהאמהות האמריקאיות במחקר, שמאוד הוטרדו "מתי התינוק שלי יפסיק לינוק בלילה" ובכלל לא הוטרדו מעניין המזון המוצק.
זה עניין תרבותי.

אה, ותקראי גם על השינה אצל היקואנה, בספר עקרון הרצף.
וגם חומר על השינה, שמתאר הרגלי שינה במאות קודמות. חומר מעניין ומרתק! למשל, בנוגע לחלוקה של השינה בלילה לשתי תקופות, שביניהן קמים קצת ואז חוזרים לישון. ועוד. מאלף!

אהבתי את המחקר על הנשים האיטלקיות.
אני אישית ישנה בשנתיים האחרונות כ-4-6 שעות ביממה, כאשר הזמן הזה מחולק לשלושה פרקי זמן שינה הנפרשים על פני היממה.
בלילה אני ישנה כ-3-4 שעות, ובמשך היום כ-10-30 דקות פעם אחר הצהריים ופעם שנייה בסביבות השעה 10 בלילה...
אני מרגישה כללית טוב מאוד.
המערכת החיסונית שלי חזקה.
הפסקתי לגדול לפני כמה שנים טובות, כך שלא דואגת לצמיחה.
מצב הרוח שלי שמח ואני מלאת אנרגיה בכל שעות העירות שלי.
מה יותר טוב מזה?

ולעניין ההנקה בלילות, אני הייתי זו שקמה בלילה, מניקה, לפעמים נרדמת תוך כדי הנקה, והכל היה בסדר. החשש שלי להפיל את התינוקות שלי תוך כדי הנקה גרם לי להעביר אותן למיטה המשותפת שלנו ולהניק תוך כדי שינה. ולא הרגשתי מחסור בשעות שינה.
הייתי מגדירה את עצמי "איטלקייה" לצורך העניין. לא הרגשתי צורך לגמול אותן מיניקת הלילה, אך כשהרגשתי שמשתמשים בי כ"מוצץ" הייתי מגיבה מייד בהוצאת הפיטמה מהיונקת.

בשמת תודה על ההתייחסות המפורטת. למען הסדר הטוב אני אדגיש שוב שכמו שהילה אמרה אותה בחורה לא טענה שזה לא קיים אלא שהיא לא מכירה מישהי שהילד שלה נגמל לבד בלילה. כמובן שגם לא הסקתי מכך שזה לא אפשרי וכמובן שברור לי שזה רק עניין של זמן, אבל היות והיא לא ידעה לומר לי למה לצפות בעניין הזה (כי, כפי שאמרתי, היא לא מכירה כאלה) שאלתי אותך מתי נראה לך שאפשר לשער שזה יקרה.
טוב, אני קוראת שוב את השאלה שלי ואני רואה שהפשלה היא שלי. שאלתי:
אם כך, לדעתך העולל יוותר מתישהו לבד?
בעוד שברור לי שמתישהו זה יקרה לבד רק אבל אולי לא לפני גמילת היום. אני מכירה יותר מבחורה אחת שכבר לא מניקה ביום חודשים רבים אבל המחזור עדיין לא הגיע עד הגמילה בלילה, ולכן השאלה שהייתי צריכה לשאול היא "האם לדעתך יש אפשרות שהעולל יגמול עצמו בלילה שלפני שיגמל ביום?" אני מבינה מתשובותיך שהסיכוי לכך נמוך. אגב, אני יודעת שהבן של פפריקה הונגרית גמל עצמו בלילה בערך בגיל שנה כשעדיין ינק כרגיל ביום.

אבל בחברה שלנו, שבה אף אחד מאיתנו לא באמת מבוגר, רק צבר שנים אבל מעולם לא סופקו צרכיו כתינוק ולכן לא באמת גמר את שלב הינקות, באמת מוגזם לצפות מאמהות מיניקות להיות מבוגרים.
אוי זה משפט כל כך יפה ונכון. מצד שני אני מרגישה שגידול של תינוקת עם ניסיון להיענות לכל צרכיה הוא הזדמנות מחדש לגדל את התינוקת שאני הייתי ולאפשר לה להשתחרר מהאינפנטיליות.

וחייבת גם לציין שגם אני חולקת על מיניקה למרחקים ארוכים . גם לי ידוע שלילה עם הפסקות יכול בהחלט להספיק ואני עצמי לא חשה עייפה במשך היום ואין לי בעיה להניקה בלילה.

אילה, אשרייך וטוב לך, באמת! אבל זה מאוד נדיר. כל מניקות הלילה שאני מכירה, כולל אני, פשוט קורסות, עייפות, משמינות, מדוכדכות.
נכון שיש מעגלי שינה, ועדיף להתעורר בסוף מעגל. אבל כשמניקים בלילה זה מאוד קשה לכוון את זה. אם הפיציק רגיל לינוק בלילה, וזה מה שמרגיע אותו, אז הוא הרבה פעמים משנה את שעות ההתעוררות שלו. זה ממש בלתי אפשרי להתאים את זה. אני אומרת את זה מניסיון רב שנים.
אני חושבת שההיסטוריה של נשים שמניקות בלילה דווקא מסבירה הרבה מכך שנשים התקשו לצאת מתחומי הבית והמשפחה החוצה לתחומים נוספים של הגשמה עצמית (מעבר להגשמה העצמית שבשבט וכו). זה לא רק דיכוי גברי. זה פשוט עייפות!!!
אפשר להתרגל לחיות בעייפות. מי כמוני יודעת. אבל אז פשוט עושים פחות. רוב הנשים שלא ישנות באופן רציף, בלילה לאורך זמן מתקשות אפילו להושיט עזרה לחברה או לבת משפחה שנגיד צריכה לנקות את הבית. זה פשוט קשה פיזית. ביולוגית.
אני חושבת שלהתעלם מזה זה קצת התחמקות מהעובדה שנשים רבות רבות פשוט סובלות מאוד מזה שהן שנים לא ישנות באופן רציף. זה שהן תמיד סבלו בשקט זה לא אומר כלום.
כיום, אחרי שנים של הנקות בלילה. אני ממליצה: להיגמל ולגמול מהנקת לילה ברגע שקצת קשה. זה ממש שווה את זה. חוזרים לחיים, יש כוח לילדים, לבעל, למיליון דברים שפשוט אפילו לא מעיזים לחשוב עליהם בגלל עייפות. זה לא עושה אותנו אמהות פחות טובות, אלא פעמים רבות יותר טובות. בחיי.

הייתי מגדירה את עצמי "איטלקייה" לצורך העניין
אוי, באמת אני חצי איטלקיה!
המרגיעון: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה. חחח...

אבל בחברה שלנו, שבה אף אחד מאיתנו לא באמת מבוגר, רק צבר שנים אבל מעולם לא סופקו צרכיו כתינוק ולכן לא באמת גמר את שלב הינקות, באמת מוגזם לצפות מאמהות מיניקות להיות מבוגרים.

פשוט העניין הזה של אי ההבנה כמה חשובה וקריטית ועקרונית שנת לילה רציפה לרוב הנשים תמיד מקפיץ אותי.

אי ההבנה כמה חשובה וקריטית ועקרונית שנת לילה רציפה לרוב הנשים
שמעי נא, אני מבינה את זה היטב.
יותר ממבינה. אני עייפה ומותשת. אבל האמת, לא בגלל הנקות לילה. יש לאמהות עוד מיליון סיבות להיות עייפות ומותשות, על אחת כמה וכמה אם הן גם נשים נשואות.
שנת לילה רציפה חשובה, קריטית ועקרונית לי עד מאוד. הנה, רק שלשום היא נשברה כי הגדולה פתאום הקיאה באמצע הלילה. אני עדיין לא התאוששתי. וגם היום אני לא אתאושש, כי ברגע שאתחיל להרגיש בנאדם, כבר אצטרך שוב להתרוצץ (אמא שירות הסעות בע"מ).
אבל זה לא משנה את העובדות על תהליכי הגמילה של ילדים יונקים.
וגם, כל הזמן הזה חשוב מאוד לזכור, שיש עוד גורמים.
זה לא נכון, שהאמהות היו עייפות מהנקות הלילה. מה גם, שבעידן הטרום-חשמל, טרום-ג'אנק-פוד וכו' כל שנת הלילה היתה אחרת. זה לא נכון להשוות לימינו.

אי ההבנה כמה חשובה וקריטית ועקרונית שנת לילה רציפה לרוב הנשים
אני לא חושבת שזה נכון.
כלומר - כן, אני יודעת ששינה חשובה מאוד לתפקוד על כל פניו (לחשיבה, לעצבנים, לכח, לריכוז, לזכרון, לבריאות. להכל)
עם זאת, אני משוכנעת שאמהות לתינוקות לא נועדו לישון לילה רצוף. ואני חושבת שאפשר להשלים שינה בצהריים. ואני חושבת שאם ישנים מ 9 בערב עד 6 בבוקר, יש מספיק זמן גם לשינה וגם להנקה, בטח אם אוכלים בריא, חיים בקצב שמתאים לאמא, נחים עם התינוק בצהריים וכו' וכו'.

איפה האמירה הזו נכונה כמו שהיא, באופן נחרץ?
עבור אמהות עובדות.
בלתי אפשרי לתפקד כמו שמצופה מנשים וגברים בעולם המערבי (8-9-12 שעות רצופות של ריכוז + שעה-שעתיים נהיגה) בלי שנת לילה רצופה.

_רחל ברמן,
זה נשמע לי מוזר
אז תקראי למעלה ותראי, שאותה אם דווקא כן מכירה ילדים שגמלו את עצמם מהנקה. על זה היא אם כן לא חולקת. היא רק לא מכירה כאלה שגמלו את עצמם מהנקת לילה..._
ברור! לא חלקתי על הקיום של התופעה הזו (אם מדווחים עליה, אז כנראה שזה קיים). אני חשדנית קצת לגבי הטענה שזו ברירת המחדל האנושית, ואם זה נכון, אז אני ממש מעוניינת - תמיד מעניין אותי לראות דברים שבהם אנחנו יוצאי דופן כמין, זו סטייה אישית כנראה p-: . אני אחפש את הספר בספריות שיש לי גישה אליהן כאן, תודה! (לפי אמזון, אגב, המחברת היא Diane Bengson).

כל מניקות הלילה שאני מכירה, כולל אני, פשוט קורסות, עייפות, משמינות, מדוכדכות.
חולקת על הקביעה הזאת כמניקת לילה כבר קרוב לשנתיים. יש ימים שאני עייפה (לא הייתי משתמשת במילה קורסת מעייפות- זו תהיה ממש הפרזה) אבל זה אך ורק משום שאני הולכת לישון מאוחר מדי (כמו היום למשל

). כשאני הולכת לישון עם היונק, והיונק לא חולה ולא מתעורר באמצע הלילה להקיא/לשלשל/לבכות בהסטריה לא עלינו, אני קמה בבוקר רעננה וטובת לב. ואני לא ישנה בצהריים כמעט אף פעם (אלא אם כן צברתי יותר מדי שעות מחשב על חשבון שעות שינה בערב).
להוציא לילות קשים שבהם צריך ממש להתעורר אליו, שינה עם היונק במיטה והנקה בשכיבה מאפשרות לדעתי שינה רצופה לכל דבר, משום שאני לפחות לא מתעוררת לגמרי כדי להניק ולרוב לא זוכרת כמה פעמים התעוררתי או אם בכלל. זה לא שונה מאשר לקום לפיפי באמצע הלילה ולהרדם מיד חזרה.

המחקר על הנשים האיטלקיות

חה!!!! מצחיק מאוד

באיזה שנה עשו את המחקר הזה??????

אנונימי

כשהנקתי בלילות, בשכיבה, בלינה משותפת, לאורך הרבה זמן והתרגלות, השינה שלי לא הייתה רצופה. התעוררתי מהיניקה, קשה היה לי לחזור לישון מיד. יש כאלה, ויש כאלה. יש המצליחות לישון ברגע שרוצות, לא משנה מה השעה ביממה. אני לא, ולא משנה כמה אני עייפה.
יש כאלו ויש כאלו. זה שיש נשים שמצליחות לישון שנת לילה רצופה תוך כדי הנקה, לא אומר שכון יכולות. ובכלל,
בכל תחום בחיים, זה שמישהי לא עושה את מה שאני עושה (מבחינה מודעת או לא מצליחה לעשות) לא אומר שהיא טובה פחות, או מפונקת יותר.

ואני חושבת שאפשר להשלים שינה בצהריים
אצלנו לא

כשהנקתי בלילות, בשכיבה, בלינה משותפת לינה משותפת? רצית להגיד מיטה משפחתית...כי לינה משותפת זה בדיוק ההיפך... ראי דפקט קיבוצי
<כנראה הלכת לראות את "ילדי השמש" והמושג נתקע לך בראש>

זה שמישהי לא עושה את מה שאני עושה (מבחינה מודעת או לא מצליחה לעשות) לא אומר שהיא טובה פחות, או מפונקת יותר
זה מזכיר לי שחמותי תמיד מספרת שחופשת הלידה היתה סיוט בישבילה, כי בשלושה חודשים הראשונים התינוקות התעוררו בלילה... חמותי בטוח היתה אמא נפלאה, ואני בטוחה שהקושי שלה בלילות היה קושי אמיתי. גם היום היא סובלת מנדודי שינה. אחרי שולשה חודשים הם הפסיקו להתעורר בלילה. כמובן שהיא לא הניקה ("אין חלב") ואני בטוחה שזו נקודה כואבת אצלה. אחרי שילדתי כל פעם שהיינו נפגשות השאלה הראשונה היתה "נו, היא התחילה לתפוס רווחים בלילות?". היא וגיסתי מאוד מתפלאות שהיא עדיין מתעוררת לינוק בלילות. אני דוקא לא מתפלאה שאישי ואחותו הפסיקו להתעורר אחרי שלושה חודשים. זו היתה האופנה בקרב תינוקות בשנות השבעים. זה שהילדים של גיסתי, שדוקא כן הניקה, הפסיקו להתעורר אחרי שלושה חודשים דוקא נשמע חשוד. גיסי בטוח שמשהו לגמרי משובש אצל הילדה שלנו אם היא עדין מתעורר לינוק בגילה המופלג.

גיסי בטוח שמשהו לגמרי משובש אצל הילדה שלנו אם היא עדין מתעורר לינוק בגילה המופלג.
את יכולה להרגיע אותו. הכל בסדר איתה.
השעה כעת 02:30 ואני מניקה את קטנתי בת 18 החודשים (עוד שבוע) שהתעוררה וכנראה תוסיף להתעורר בעתיד הקרוב...

אנונימי

רצית להגיד מיטה משפחתית.
לא, כי נילס נהג לעבור לישון במיטה אחרת

ולא הבנתי את הנקודה השנייה. נכון שזה (גם) עניין של מודות, אבל לא מבינה איך זה מתקשר.

כשהנקתי בלילות, בשכיבה, בלינה משותפת, לאורך הרבה זמן והתרגלות, השינה שלי לא הייתה רצופה. התעוררתי מהיניקה, קשה היה לי לחזור לישון מיד. יש כאלה, ויש כאלה. יש המצליחות לישון ברגע שרוצות, לא משנה מה השעה ביממה. אני לא, ולא משנה כמה אני עייפה.
גם אני לא מצליחה לחזור לישון ואני ממש סובלת מזה. וגם לפעמים מתקשה להירדם בצהריים. אין מה לעשות, זה לא כמו שנת לילה. ובכלל, בדרך כלל אצלנו מאוד קשה להשלים שעות במשך היום.

_איפה האמירה הזו נכונה כמו שהיא, באופן נחרץ?
עבור אמהות עובדות.
בלתי אפשרי לתפקד כמו שמצופה מנשים וגברים בעולם המערבי (8-9-12 שעות רצופות של ריכוז + שעה-שעתיים נהיגה) בלי שנת לילה רצופה._
נכון. אבל גם אמהות ליותר מילד אחד הרבה פעמים לא מצליחות להשלים שעות שינה. מה עם הילד שלא יונק הוא בן 3 או 4 או 5 ולא מצליח להעסיק את עצמו לבד? או צריך את אמא? או רעב? בדיוק כשהיונק ישן במשך היום?

יש כאלה שמסתדרות עם ההנקות בלילה. מי שלא, לדעתי כדאי לה להתכוון לגמילת לילה. אני פשוט מחורפנת כשאני לא ישנה מספיק וכל פעם מעירים אותי. אני ממש הופכת לפחות נחמדה. ממש עצבנית. ממש אמא פחות טובה. עדיף לתינוק ולאחים שלו אמא עירנית וסבלנית. ותאמינו לי שהילדים שלי קיבלו או מקבלים הנקות ומגע המון המון המון והם ממש ילדים מרוצים ואהובים. לפי דעתי, למי שלא מסתדרת עם הנקות בלילה, זה ממש לא "משתלם" לילדים ולמשפחה ולכולם.

רק שיהיה ברור, אני מתנגדת נחרצות לשיטות החמש דקות והדומות להן. אבל לגמרי בעד גמילת לילה למי שמתקשה פיזית ונפשית. כמובן בהדרגה ובאהבה ובלי בכי. מהניסיון שלי, הילדים גם ישנים שינה רציפה (וזה לא שאני לא יודעת איך הם ישנים, הם לידי).

יש כאלה שמסתדרות עם ההנקות בלילה. מי שלא, לדעתי כדאי לה להתכוון לגמילת לילה.
עדיף לתינוק ולאחים שלו אמא עירנית וסבלנית.
לא תמיד ולא בכל מחיר (של התינוק). ותלוי מאיזה גיל של התינוק - המשוואה שהצבת כמובן לא תופסת בגיל חודש או 3 חודשים, וגם לא אחרי כן.

הדעה המקובלת אומרת שאפשר להתחיל גמילת לילה בגיל שנה, כי אז התינוק מסוגל להבין מה זה יום ומה זה לילה ולהבדיל בין ההנקות.
אני חשבתי שזה גיל צעיר מדי ומשכתי עד גיל שנתיים. היום הוא בן כמעט שלוש ואני רואה שהיה עדיין שמח לינוק בלילה, לא כל לילה ולא 5 פעמים בלילה, אבל האופציה הזו בהחלט היתה עדיפה שתישמר עבורו, ב"מחיר" פעוט למדי מצידי. בסך הכל הוא (ובטח גם גדולים ממנו) עדיין עושים את תנועות השפתיים הקצביות הללו מתוך שינה, מחפשים פטמה. זה אומר שזה לגמרי בלקסיקון הגילאי שלהם באופן טבעי , כי זה הרי לא הרגל אלא אינסטינקט.

לא אומרת שמתחרטת שגמלתי בלילה (בסך הכל זה היה נורא מעצבן להירדם ולהתעורר כל פעם באותה תנוחה מכווצת) - אבל גם לא חושבת שזו היתה דרך עדיפה בכל מקרה, או שהרווח שלי ממנה היה גדול באופן משמעותי על ההפסד שלו ממנה.

אנונימי

שתישמר עבורו, ב"מחיר" פעוט למדי מצידי.
אז זהו בדיוק. אצלך זה מחיר פעוט. לא אצל כולן וזה ההבדל. תנו קצת קרדיט לכך שיש אמהות שבוחרות לא להניק בלילה ב-כ-לל מגיל יום וזאת עדיין הבחירה הכי טובה (גם) בשביל הילד שלהן, בסיטואציה בה המשפחה היתה. כמו שיש כאלה שבוחרות צימחונות או טיבעונות או עם טלוויזיה או בלי טלוויזיה עם בחינוך ביתי או מטפלת או משפחתון או מעון של ויצו.
נראה לי כ"כ בסיסי שממש מרגישה מגוחכת לכתוב את זה (ובטח שלהתדיין על זה). כולנו שונות, יש לנו צרכים שונים, שריטות שונות, עבר שונה, קשיים ויכולות םפזיולוגיות שונים. מה שבשביל אחת הוא וויתור פעוט, יכול להיות וויתור על החיים (תרתי משמע) בשביל אחרת.

_שתישמר עבורו, ב"מחיר" פעוט למדי מצידי.
אז זהו בדיוק. אצלך זה מחיר פעוט. לא אצל כולן וזה ההבדל_
ברור, ואני לא שופטת אף אחת שהפסיקה להיניק בלילה - אחדות מחברותיי הטובות ביותר נותנות בקבוק בלילה

אבל דווקא לכן אני יוצאת נגד הכלל : יש כאלה שמסתדרות עם ההנקות בלילה. מי שלא, לדעתי כדאי לה להתכוון לגמילת לילה
הוא לא תקף תמיד, ולא בכל תנאי, וגם המחיר לתינוק הוא חלק מהמשוואה המשפחתית.
ומלבד זאת, לא תמיד גמילת לילה מבטיחה משפחה מאושרת ואמא ערנית (אני מכירה גם כאלה שגמלו בלילה בגיל שנה, והתינוק המשיך להתעורר בקביעות, לא לבקבוק. סתם, רצה נחמה, לא יודעת מה רצה).

ומלבד זאת, הילה, לא כתבתי את התגובה כדי לשפוט - הלא ציינתי בעצמי שגמלתי בלילה...

גמלתי אותו לאחרונה גם מהירדמות על הציצי (יניקה קצרה ואז הירדמות בלי ציצי) - לי זה מתאים מאוד, לנו כמערכת משפחתית זה היה כבר מצב מתחייב (פירטתי על זה בדף פעוט לא רוצה לישון ), ואני רואה שהוא מסתדר עם זה יפה. עדיין ,אם מדברים על באופן טבעי , לדעתי היה אפשר להרדים אותו עם ציצי עד גיל ארבע-חמש בשקט.
מה זה אומר? שאני שופטת את עצמי? או שאני צריכה להדחיק את העובדות כדי להתעודד? להגיד לעצמי שאין שום הבדל בין אף בחירה לאף בחירה, שאין הבדל בין מעון ויצ"ו להנקה עד גיל שבע, רק כדי שאף אחת פה לא תתרגז? לא יותר עדיף להכיר בכך שהמציאות מכתיבה לנו לפעמים פתרונות שהם פחות מאופטימליים?

<הנה בסוף אני התרגזתי>

אנונימי

לא תמיד גמילת לילה מבטיחה משפחה מאושרת ואמא ערנית.

ובכלל שלא יצא כאילו אני נגד הנקה בלילה (או בכלל). אני מאד בעד. רק מקבלת את זה שאחרות מחליטות אחרת.

אנונימי

לא תמיד גמילת לילה מבטיחה משפחה מאושרת ואמא ערנית.
נזכרתי בדבר...
שיקולי עייפות הם לא השיקולים היחידים לגמילת לילה.

המשוואה שהצבת כמובן לא תופסת בגיל חודש או 3 חודשים,
ברור. לא עלה על דעתי.

ברור שצרכי התינוק הם מרכזיים וצריך להתכוון לגמרי אליהם.
אבל, מסכימה לתגובה ל:
אז זהו בדיוק. אצלך זה מחיר פעוט. לא אצל כולן וזה ההבדל. תנו קצת קרדיט לכך שיש אמהות שבוחרות לא להניק בלילה ב-כ-לל מגיל יום וזאת עדיין הבחירה הכי טובה (גם) בשביל הילד שלהן,

מה שאני מנסה להגיד הוא ששינה היא הרבה פעמים דבר מאוד מרכזי לאמהות טובה--אצל אמהות רבות, לא אצל כולן, כמובן.

ומלבד זאת, לא תמיד גמילת לילה מבטיחה משפחה מאושרת ואמא ערנית (אני מכירה גם כאלה שגמלו בלילה בגיל שנה, והתינוק המשיך להתעורר בקביעות, לא לבקבוק. סתם, רצה נחמה, לא יודעת מה רצה).
ברור. אבל, בדרך כלל, גמילת לילה מאפשרת שינה יותר רציפה לתינוק (ולשוכני המיטה).

לא יותר עדיף להכיר בכך שהמציאות מכתיבה לנו לפעמים פתרונות שהם פחות מאופטימליים?
קודם כל, מותר להגיד כל דבר. אנחנו דנות פה בטון ממש בסדר. זה באמת דיון נורמלי וסביר (ולא אגרסיבי).
ולעניין, אני חושבת שלגמילת לילה יש המון יתרונות לתינוק ולאמא שמתקשה עם הנקות ליליות. ושאז זה כן פתרון אופטימלי. תינוק (לא פיצי) יכול לקבל תחושת ביטחון בשינה גם בלי הנקה, אלא עם נוכחות הורית, חיבוק, כרבול, וגם אם הוא מקבל אהבה והרבה מגע כל היום אז בכל זאת יש לו תחושת רציפות.

שוב, אני נגד כל השיטות של חמש דקות וכדומה. אני בעד נוכחות מתמדת ליד התינוק, הדרגתיות, אהבה, מגע, הכל.
אני חושבת שעושים מהנקת לילה יותר ממה שהיא, ושאמהות מוכנות לשלם מחיר שהוא ממש לא מחויב, והוא גבוה מדי. לא שאני מזלזלת באמהות חלילה, אבל לפי דעתי יש כאלה שלא מודעות לזה שכל העייפות והעצבים והמצב רוח קשורים גם לזה.

שאני מזלזלת באמהות חלילה, אבל לפי דעתי יש כאלה שלא מודעות לזה שכל העייפות והעצבים והמצב רוח קשורים גם לזה.
זה מה שהתכוונתי. המון חברות שלי לא קלטו שהן התרגלו להיות עייפות, עצבניות ומדוכדכות. כשהן חזרו לישון בלילה, החיים שלהן השתפרו ללא הכר. גם שלי. מבחינה ביולוגית, ההשפעות של חוסר השינה הרציפה הן עצומות.

הפסקתי לגדול לפני כמה שנים טובות, כך שלא דואגת לצמיחה.
אגב, המשפט הזה קצת עצבן אותי, משום שאני מציינת פה עובדות ביולוגיות מחקריות שחלות גם על מבוגרים. בניית השרירים נעשית בלילה. ככל שהורמון הגדילה פחות מופרש, שרירי הגוף "מתמוססים". לא אכנס להסברים ביולוגיים, אבל כך הוא הדבר.

איזה כיף, כבר חשבתי שלא יענו לי לפני שיגמל לבד... והנה פתחו עבורנו דף חדש!
הסיבות בגללן אני משתעשעת בנושא הגמילה הן העדר מחזור מאז הלידה ועייייפפפוווותתתת...
אני ישנה איתו בצהריים, מיניקה אותו בשכיבה במיטה המשפחתית, משתדלת לשמור על תזונה סבירה והולכת לישון מוקדם ככל האפשר (מישהו אמר חוסר חיים?

) ובכל זאת, רוב הזמן אני מרגישה תשושה כמו בתחילת הריון. אני גם מתעקשת להקרא סטודנטית, אבל אין מה לדבר על תפקוד מוחי בתנאים כאלה.
כולי קנאה באלה מכן שמרגישות שתפקודן לא נפגם מהעדר שינה רצופה. ובכל זאת, אני דוחה לעת עתה את הגמילה, כנראה שגם אני צריכה להגמל. תודה על התגובות המעניינות, אני מקווה שאוכל לספק אקזמפלר לתינוק שנגמל מעצמו.

שליחה על ידי אחת* » 01 דצמבר 2007, 13:42

רוצה להעלות נקודה קצת יותר עקרונית בעיקר ביחס לדברים שנאמרו כאן על התרבות המערבית.
כן, יש בתרבות שלנו עיוותים רבים.
כן, חלקם משפיעים על אופן גידול הילדים ומעוותים אף אותו,
לפעמים עד ליצירת נורמות רווחות שאני אישית מגדירה אותן כמפלצתיות
(לא ארחיב אבל אני בטוחה שרבות כאן יסכימו איתי).
אבל
וזה אבל גדול
אני, אישית, רוצה לחיות בתרבות מערבית מודרנית.
זה אומר שאני רוצה לגיטימציה לבחירות שלי כאישה וכאדם, מעבר לאימהות.
בחירות כמו ללמוד, לעבוד, לפתח חיים עצמאיים, לעסוק במגוון עיסוקים, להיות עצמאית, להרוויח כסף בעצמי (נו, אז אני רוצה, אז מה...) ועוד ועוד.
הרבה מהבחירות האלה לא אפשריות כלל בחברות מסורתיות,
שבהן תנאי גידול הילדים נחשבים בעיני טובים מאד, כמעט אופטימליים.
אני במודע וברצון מוותרת על גידול כזה, לטובת חיים בחברה מודרנית, על כל מוגבלויותיה. זה אומר, למשל, שגמלתי גמילת לילה. אני חייבת תנאי שינה מינימליים כדי לקיים לפחות חלק מהבחירות שפירטתי למעלה.
מה שאני מנסה לומר הוא שהנסיבות החברתיות שהוזכרו כאן הם בעיני לא רק כורח המציאות
אלא גם תוצר של בחירה שלמה שלי, ושל רבות נוספת.
נכון, זה דורש ויתורים. אני חושבת שאם עושים את הויתורים האלה בשיקול דעת,
תוך מינימום פגיעה בעצמך ובמשפחה, זה לטובה.
זה בעיני חלק מהאבולוציה שלנו כבני אדם, כחברה.

הי אחת @} אני חושבת שניסחת נהדר את הנקודה העקרונית לגבי התרבות המערבית

תודה.
חיכיתי לזה

אין לך דף בית ו"אחת" זה כינוי די אנונימי, אז אני מרשה לעצמי להגיב לזה בבלוג שלי, באופן לגמרי לגמרי כללי.
שוב תודה. ואם יש צורך, אז גם סליחה. אבל באמת, ממש עזרת לי באופן אישי, שתדעי...

אנונימי

לדעתי, אחד הדברים היפים בתקופתינו, זה שיש אפשרות בחירה ולא רק דרך אחת לגדל ילדים.
פעם (גם לפני 30 שנים וגם בתקופה השבטית), ידעו איך לגדל ילדים וזהו אלו היו החוקים ולא היה מקום לשיקול דעת. נכון שחלק מהחוקים של אז קוסמים לנו היום, אבל אני לא בטוחה שיש מישהי מאיתנו שהיתה לוקחת את כל החבילה קומפלט ללא יכולת בחירה מודעת.

אין מה לדבר על תפקוד מוחי בתנאים כאלה.
כאן אני לגמרי איתך. הערפל המוחי שנובע מחוסר שינה הוא דבר שצריכים לכתוב עליו פואמות. כאלו אפיות, של 400 שורות (אבל רק גברים כותבים כאלו...). אני "קיבלתי" את זה במחשבה שכשמוסיפים לזה את תחושת הצמריריות הורודה שנובעת (לפחות אצלי) מהתכרבלות עם הצאצא, אז ממילא יוצא שאני כזה מן "דובון אכפת לי", וככזו אין לצפות ממני ליותר..

וברצינות - מעל גיל מסויים (של הצאצא), אם חוסר השינה מפריע לאם תפקודית בצורה שקשה לה לחיות איתה, אז זה כנראה הזמן לשקול גמילת לילה. עכשיו רק נותר לדון בהגדרות של:
"גיל מסויים"
"מפריע תפקודית"
"בצורה שקשה לחיות איתה"
אני חושבת שההגדרות סובייקטיביות לחלוטית. אני, למשל, הרגשתי בסדר גמור להיות קצת מעורפלת ו(מה לעשות) סתומה קלות במשך שנתיים. כשזה התחיל להפריע לי, אז עשיתי משהו בנידון. התאוריה שלי היא שהדיונים בד"כ מקדימים את זמנם - אם את באמת לא יכולה יותר, את לא מדברת על זה, את עושה משהו בנידון. אם את מגיעה באמת לקצה גבול היכולת - את לא מתיעצת יותר אם אפשר וכדאי, אלא מקסימום איך לעשות ביעילות.
ואת הדיון האם צריך בכלל להגיע לקצה גבול היכולת יש להעביר ל פולניות כאן ועכשיו .

עייייפפפוווותתתת...

אם אני לא מקפידה להמשיך לקחת ברזל גם כמניקה (ולא רק כהיריונית), אני צונחת מיד לעייפות, לאות, תשישות, עצבנות, חוסר סבלנות ודיכאוניות. חד וחלק.
ברגע שרמת הברזל שלי טובה (ומסתבר שגם הנקה יכולה לפגוע בזה), אני מתפקדת מצוין גם עם מעט שעות שינה.

אני כמובן לא מכלילה מכמות שעות השינה שמספיקה לי לנשים אחרות, אבל -
מציעה לכל מי שסובלת מעייפות ושות', בדקו את רמת הברזל שלכן, בדקו את רמת B 12 שלכן ותקחו גם אומגה 3.
כל אלה יכולים לשנות את חייכן לחלוטין בלי קשר להנקה בלילה. זה לפחות הניסיון האישי שלי.

אני בכל זאת אקשה:
יש לנו אחינית בת תשע, עדיין מוצצת אצבע בכל הזדמנות. חמותי גילתה לי שהיתה מוצצת אצבע לפני השינה עד הצבא, כשאז החליטה שהיא חייבת להפסיק כי זה לא יאה. מציצת האצבע מתחילה כתחליף להנקה, נכון? אז אם יש אנשים שלא נגמלים מהאצבע עד הצבא אז למה אי אפשר על אותו משקל להניח שיהיו אנשים שלא יגמלו מהנקה אם יחכו שזה יבוא מהם?

למה אי אפשר על אותו משקל להניח שיהיו אנשים שלא יגמלו מהנקה אם יחכו שזה יבוא מהם?
כי התחליף והפעולה המקורית הן לא על אותו משקל.

בעיני כן אפשר להניח שיש נסיבות בהן גור אדם יעדיף להמשיך לינוק עד אינסוף. אני מעריכה שמדובר בתנאים בהם יניקת חלב האם הוא מזון יחסית עשיר, מותאם וזמין לגור לעומת רוב שאר המזונות המוצעים לו (פיסית ונפשית).
ליצור וסיפוק חלב, יש עלויות אנרגתיות גבוהות למניקה וברור שמצב נסיבות רעוע מבחינה תזונתית, יגרור ניגוד אינטרסים הולך ומחמיר בין האם לצאצא.

ויש לי שאלה, למה מדובר על "גמילה" בהקשר של הפסקת הנקה? יניקה אינה התמכרות.

אנונימי

אני ממשיכה להזכר בדברים

קראתי מתישהו, שבשבטים יחסית מבודדים באפריקה, גומלים ילדים מהנקה ע"י מריחת הפטמות בתמציות צמחים מרות. ואני יודעת משיחה שהייתה לי פעם עם אשה אתיופית מבוגרת, שאצלם, נהגו למרוח אלוורה על הפטמות (מר).
מדובר על ילדים ולא על תינוקות.
וגם, יש לנו (בחצר) חתולה שהמליטה. לאחר תקופה מסויימת (לא מדדתי), החתולה התחילה לבעוט, לכעוס ולברוח מהגורים כשבאו לינוק.

שליחה על ידי אחת* » 02 דצמבר 2007, 10:14

ויש לי שאלה, למה מדובר על "גמילה" בהקשר של הפסקת הנקה? יניקה אינה התמכרות.
המילה "גמילה" פירושה במקורות העבריים הפסקת הנקת התינוק.
רק אח"כ הרחיבו את משמעותה והחלו להחיל אותה גם על התמכרויות ודברים אחרים

אמא של שפן:

בניית השרירים נעשית בלילה. ככל שהורמון הגדילה פחות מופרש, שרירי הגוף "מתמוססים". לא אכנס להסברים ביולוגיים, אבל כך הוא הדבר.
מענין, לא ידעתי.

עוד זוית לגבי גמילת לילה ביוזמת התינוק:
יש תינוקות שמתחילים לישון לילה שלם בגיל צעיר. הם פשוט כאלה וזהו (אף על פי שמקבלים הנקה לפי דרישה ומסביב לשעון וכו').
פיץ היה כזה, ולכן לא נדרשתי לנושא של גמילת לילה אף על פי שהוא יונק גם היום, בגיל רבע לשלוש. לכן גם מעולם לא חשבתי על עצמי כעל "מיניקה בלילה".
זה לא אומר שהוא אף פעם לא מתעורר בלילה. הוא כן. יש מיליון סיבות להתעורר חוץ מהנקה. אבל מפני שזה לא משהו קבוע, ואני יודעת שזה לא מפני שהוא זקוק לארוחה, אני לא מחשיבה אותו כיונק-לילה.
אבל בכל פעם שיש התעוררות כזו -- מבחינתי הנקה היא הפתרון הכי נוח. כל פתרון אחר ידרוש ממני הרבה יותר משאבים שבלילה אין לי. ולכן יוצא שאני, לפעמים, מיניקה בלילה...
היתה תקופה שבה ההתעוררויות האלה היו יחסית תכופות והייתי גמורה, ואז הבנזוג הציע שנגמול אותו. אני טענתי שהוא לא מתעורר להנקה, אלא מתעורר בגלל משהו אחר ועל הדרך גם יונק, ואם נגמול אותו נישאר עם התעוררויות בלילה ובלי פתרון קסם (אולי זה לא נכון. אולי יש עוד פתרונות קסם שאני לא מכירה, אבל סוס מנצח לא מחליפים).
אז לא גמלנו. התקופה עברה. חזר לישון. אני לא חושבת שהוא "גמל את עצמו מיניקת לילה" אלא הוא פשוט פחות מתעורר בלילה.

היום סיפרה לי אמא אחת שבנה היה מתעורר כל 3 שעות כמו שעון (כמו התכשיט שלי), ובגיל שנה פשוט הפסיק מיוזמתו, בלי גמילה, ועבר לישון שינה רצופה. הוא המשיך לינוק (ביום) עד גיל שנתיים. הנה דוגמה מעודדת! אברר אם הילד נותן קורסים.
מעניין אם זה באמת כה נדיר או שרק מוכות גורל כמונו משתתפות בדיונים...
עד היום , כולל מהדף הזה, שמעתי סיפורים כמו של סמדר, על ילדים שישנו רצף מגיל מוקדם (חצי שנה ומטה), על כאלה שהמשיכו עד שאמם גמלה אותם ועל כאלה שגמלו את עצמם מהנקה לגמרי, לא רק בלילה.

מציעה לכל מי שסובלת מעייפות ושות', בדקו את רמת הברזל שלכן, בדקו את רמת B 12 שלכן ותקחו גם אומגה 3
נשמע הגיוני, תודה, אנסה

יש תינוקות שמתחילים לישון לילה שלם בגיל צעיר. הם פשוט כאלה וזהו
אצלנו במשפחה נהוג לומר באנחה: אלה תמיד תינוקות של אחרים.
כיף לכם!

ואמא שלי אומרת: "את יודעת איך קוראים לאנשים שהתינוק שלהם ישן כל הלילה מגיל שבוע, שמתחיל לדבר בשטף בגיל שנה וללכת ב9 חודשים, שמדבר בנימוס וחולק צעצועים ואומר תמיד"סליחה" ו"בבקשה"?"
אני:"סבתות?"
אמא שלי:"לא, שקרנים"

בלי בלי בלי להעליב חלילה את סמדר נ בת המזל, ובלי לעשות לה עין הרע חמסה חמסה חמסה. בלי צרות עין והלואי על כולנו. סתם נזכרתי.

הביוץ חוזר כמעט תמיד במהלך השנה השנייה באופן טבעי. וכך גם אמהות רבות נכנסות להריון תוך כדי הנקה.
אוי, פספסתי את זה. איזה יופי! נעים לדעת. עכשיו אני יכולה להמשיך להיות עייפה במצפון שקט

צ'י קונג, אנשים, צ'י קונג! תאמינו לי, לא צריך מלא שעות שינה בשביל לתפקד ולהרגיש טוב אם עושים פעם פעמיים ביום!
אני לא ישנה קרוב ל-4 שנים שינה רצופה כל הלילה, מאז תחילת ההריון של בתי הבכורה, נשמע לי מוזר... זה לא מזיק לישון כל כך הרבה בלי להתעורר?

מה גם, שבעידן הטרום-חשמל, טרום-ג'אנק-פוד וכו' כל שנת הלילה היתה אחרת
ברור! וזו נקודה שבדרך כלל אנחנו שוכחים או לא יודעים להתייחס אליה: עד כמה תאורה מלאכותית משפיעה על דפוסי השינה שלנו?
היא משפיעה מאוד.
לא יכולה להביא קישור למחקרים ("קראתי פעם איפשהו", נו...), אבל הימנעות מתאורה מלאכותית מאריכה במידה משמעותית את שעות המיטה. היא לא בהכרח מאריכה את שעות השינה, אם כבר קודם האדם ישן כמה שהגיע לו, פיזיולוגית - למרות שרוב האנשים לא ישנים כמה שמגיע להם, אז שעות השינה שלהם כן יתארכו - אלא מוסיפה יותר פרקי זמן של חצי-ערות ומצב תודעה מדיטטיבי כזה, חלומי, מצב שמשפיע מאוד לטובה על תפקוד הבנאדם ביום (וזה נבדק ע"י מבחני קוגניציה למיניהם). מזכרוני הדלוח נדמה לי שזה השפיע גם על היכולת היצירתית שלהבניאדם - ורק אל תשאלו אותי איך הם בדקו "יצירתיות"

מעניין היה לראות, אם אמהות מיניקות-לילה שגם סובלות מזה היו מרגישות אחרת אחרי שבועיים-שלושה של הינזרות מאור חשמל (כולל טלויזיה, כמובן, ומחשבים) לאחר שבע בערב, ושימוש בנרות בלבד.
מעניין היה לראות מה היה קורה לדפוסי השינה שלהן, של התינוקות, של כל המשפחה.
האם הבעיה של התעוררות בלילה והנקה עדיין היתה כל כך קריטית, או שהיא היתה נהיית פחות מציקה?
(שאלות פתוחות)

מניסיוני האישי, אפילו חצי שעה של אור נרות וכיבוי החשמלים, באופן חדפעמי, משפיעה לטובה במצבי עייפות ונרגנות מסוימים.
אנחנו באמת צריכים למצוא איזו עששית-נרות בטיחותית ללאחר הלידה...

אני, אישית, רוצה לחיות בתרבות מערבית מודרנית.
גם אני. בהחלט.
(וכל מה שאמרת

)
אבל מה, זה לא סותר שימוש בנרות, אם בא לי, או רחצה בקערה, אם בא לי. יש לי ברז באמבטיה, איזה יופי. אבל זה לא מכריח אותי להשתמש בו כ-ל הזמן. אפשר לבחור.

<יום אחד אני אעשה מאסטר על השפעת תאורה על התנהגות האנושית. ביום ובלילה>

שליחה על ידי אחת* » 07 דצמבר 2007, 08:43

_אני, אישית, רוצה לחיות בתרבות מערבית מודרנית.
גם אני. בהחלט.
(וכל מה שאמרת )
אבל מה, זה לא סותר שימוש בנרות, אם בא לי, או רחצה בקערה, אם בא לי. יש לי ברז באמבטיה, איזה יופי. אבל זה לא מכריח אותי להשתמש בו כ-ל הזמן. אפשר לבחור._
מסכימה בהחלט.
הכי טוב - נסיעה לסיני (-:
אגב הבנזוג שסובל ממיגרנות מרבה לשבת בחושך בעתות מצוקה
(כמו פולניה אמיתית) וזה מאוד מאוד עוזר לו

הבת שלי (בקרוב בת 3) יונקת לפני השינה (בין דקה לעשר דקות תלוי במצב העייפות),
בהתעוררות הבוקר (כמה זמן שאני מצליחה לשכנע אותה כדי להשאר עוד קצת במיטה)
לפעמים לפעמים עוד פעם בלילה, בעיקר אם צריכה פיפי או נעקצה או איזו הפרעה בלתי צפויה אחרת, כבר די נדיר, לרוב פשוט ישנה 12 שעות רצוף.
במשך היום בקושי מסכימה לינוק, בעיקר אם ממש משעמם (ברגע זה כשאני במחשב ולה נמאס:-))
היא ינקה מסביב לשעון, ו ב ה ד ר ג ה הורידה יניקות. בכל זאת לי זה מרגיש פתאומי:-0
רק שיהיה ברור, תהליך הגמילה הזה שמתרחש נעשה בכפייה מוחלטת, ללא הסכמה ונגד רצון... האמא, שבאמת מכורה וצריכה גמילה:-P.
אז אם שינה של 12 שעות ללא יניקות נחשבת ל גמילת לילה ביוזמת היונק אז כנראה שיש דבר כזה.

כנראה גם שהשם שיצא לי בטעות הוא שם יותר מתאים כי סביר שהיונק היוזם יהיה פעוט או ילד ולא תינוק:-)

כנראה גם שהשם שיצא לי בטעות הוא שם יותר מתאים כי סביר שהיונק היוזם יהיה פעוט או ילד ולא תינוק
אכן!
מיד להחליף את שם הדף... (-:

ההצעה עם הנרות עשתה לי כזה חשק להדליק איזה נר, לכבות את כל אורות החשמל ולנמנם... נראה לי שאני אנסה להכניס את זה לטקס הטרום-שינה. עכשיו במיוחד זה זמן טוב להתחיל - ממילא יש נרות דולקים בערב! אפילו אצלנו הכופרים.

(ריש גלית מהמחשב של אמא שלה)

נראה לי שאני אנסה להכניס את זה לטקס הטרום-שינה
אני מכירה חברה אחת, שזה באמת טקס ההרדמה אצלה בבית: בשמונה בערב היא מכבה את כל האורות בבית, מדליקה נרות יפים שעושים אווירה נעימה, הילדים הולכים להתרחץ, ולישון.

זה לא נכון, שהאמהות היו עייפות מהנקות הלילה
...ועלו כאן עוד כמה דיעות על כך שאמהות מניקות לא "אמורות" להיות עייפות. הרשו לי לחלוק על כך. הטבע אולי חכם אבל הוא לא רחמן... כפי שכואב ללדת, קשה לפעמים להיות בהריון (אני אישית דוקא מאוד נהניתי, אבל הסובלות מבחילות, צרבות, נדודי שינה וכו' אולי יסכימו איתי), ועוד כמה אי נוחויות שמגיעות קומפלט עם האמהות, כנראה כך גם העייפות מהנקות לילה. זה טבעי לגמרי, אבל זו הפרעה לחייה התקינים של האם. אם מישהי עייפה זה לאו דוקא בגלל החברה המערבית, התאורה המלאכותית או קונספציות מוטעות, אלא פשוט, כי אדם בוגר אמור לישון רצוף בלילה 7-8 שעות, כפי שעשה לפני הלידה ויעשה אחרי גמילת צאצאיו הרעבתנים. אז לא נמות מזה, אבל גם לא נהנה מי יודע מה. אין לי ספק שגם נשות השבטים היודעות כל, רוצות מדי פעם לזחול למיטה ולהשלים שעות.

הבכור שלי נגמל בכוחות עצמו בגיל שנתיים. כמו שאמרו פה למעלה, דווקא ההנקות הליליות נפסקו (מיוזמתו) הרבה לפני זה. ההנקות האחרונות מהן נגמל היו הנקות ה"לפנות בוקר" (מי אמר ארוחת בוקר ולא קיבל ?:-)). אותי הפתיע שדווקא הנקות הרדמה הן אלו שהוא נפטר מהן ראשונות. בעיקר משום שכתינוק היה נרדם המון על הציצי.

עכשיו אני עם יונק חדש (יחסית) בן כמעט שנה. היונק החדש יונק הרבה יותר בלילה מאשר אחיו, אבל עם הנקות לילה אין לי שום בעיה כי אני עושה אותן בשכיבה ופעמים רבות מתוך שינה. אין לי שורשים באיטליה

אבל הרבה פעמים אמרתי שאם ישימו עלי מצלמה בלילה יגלו דברים מעניינים. אין לי שמץ של יכולת לתאר בבוקר כמה ומתי הוא ינק בלילה. אני פשוט לא יודעת. ואגב, לדעתי גם הוא (היונק) לא יודע. כנראה שאחנו באמת מסונכרנים מרוב השינה המשותפת.

אני חושדת שנטית מיניקות לגמול בלילה היא בעיקר מצד כאלו שאינן ישנות עם היונקים. אכן נראה לי סיוט בלתי נסבל לקום באמצע הלילה מצרחות של יונק רעב ולעבור לחדר אחר בכדי להניק (במיוחד בלילות קרים כמו עכשיו אבל בעצם בכל מזג אויר). אין לי שום ספק שבשיטה כזו לא הייתי מצליחה להתמיד בהנקה.

אני מאמינה שכדי שהנקה תהיה דרך חיים היא חייבת להיות מהנה לשני הצדדים. אני מסכימה עם מי שיטען שהזוגיות נפגעת משינה עם יונקים אבל לדעתי סדרי עדיפויות בחיים צריך להשתנות לפי שלבים בחיים. יש משהו בתרבות המערבית שמקדש זוגיות כערך ראשון בחשיבותו תמיד, ואני לא מסכימה עם זה. בעלי ואני מסכימים שהשינה הזוגית שלנו פחות חשובה מדברים אחרים בשלב זה של חיינו המשותפים. העיקר (מבחינתי) הוא שלי יהיה צלם אנוש, קרי אשן בלילה (אני גם עובדת בנוסף לגידול שני הילדים) ושצרכי היונק יענו.

כי אדם בוגר אמור לישון רצוף בלילה 7-8 שעות.
לא. זו פשוט טעות.
אני אומרת את זה בצורה הכי פשוטה שאפשר, בלי שום קישוטים.
זו טעות. אלה לא מחזורי השינה הטבעיים לאדם, השינה הרצופה שאת מתארת.
מידע שיש לנו מתקופות קודמות, לפני עידן החשמל, הטלביזיה והחיים המודרניים מראה את זה. זהו. לא אפרט, מי שמעוניין יכול לעשות את המחקר.

יש דף או שניים באתר שהיה בהם דיון על הנושא הזה, אבל שכחתי את השמות. אנסה לחפש.

נזקים מחוסר שינה (אם כי יש בו יותר תהיות מתשובות)

יונת שרון כתבה על זה משהו פעם, באתר שלה, כאן . יש שם קישור לכתבה על העניין, עם מראי מקום לטקסטים יותר אקדמיים. לי אישית זה עשה מהפך בהרגלי השינה (לא צוחקת בכלל).

(ואגב, בשמת, בהשראת ההערה שלך שהתחילה את כל הדיון הזה אני מתחילה לאסוף לי רשימה ביבליוגרפית על גמילה אצל פרימטים... מסקנה ראשונה: לא נכון מה שאמרתי קודם על כך שהגמילה היא תמיד בניגוד לרצון התינוק. לפעמים כן, ולפעמים גם אצל קופים יש גמילה ביוזמת היונק. אני מנסה למצוא מאמרים על כמה זה נפוץ ואם זה משתנה ממין למין. מסתמן פה תחום די מגניב).

_כי אדם בוגר אמור לישון רצוף בלילה 7-8 שעות
לא. זו פשוט טעות._
טוב, עם עובדות לא אתווכח. אם כך, האם נשמע סביר שלכל אדם יש מחזורי שינה-יקיצה פרטיים משלו ויקיצה כפויה (הנגרמת, במקרה זה, ע"י האדם החמוד יותר בחדר) כן אמורה לגרום לעייפות? מה, לא ברור שהפרעה לשינה כל שעתיים-שלוש אמורה לתת את אותותיה, לפחות בחלק מהנשים? מה שטענתי זה שיכול להיות שהעייפות היא טבעית, נורמלית ולא נעימה, כמו הרבה דברים טבעיים ונורמלים.

אני חושדת שנטית מיניקות לגמול בלילה היא בעיקר מצד כאלו שאינן ישנות עם היונקים
מופיעות כאן מספיק עדויות שמראות שלא זה המצב. יש כאלה (כמוני) שישנות עם היונק אבל מתעוררות לגמרי מההנקה ומתקשות להרדם הרבה אחרי שהיונק הצעיר נוחר בבטחה.

יש כאלה (כמוני) שישנות עם היונק אבל מתעוררות לגמרי מההנקה ומתקשות להרדם הרבה אחרי שהיונק הצעיר נוחר בבטחה.
או, אם כך הבעיה אינה יקיצה כל שעתיים שלוש, אלא חוסר יכולת לחזור להירדם. בזה אפשר לנסות לטפל. למשל דיקור סיני כמו שהציעו כאן.

או, אם כך הבעיה אינה יקיצה כל שעתיים שלוש, אלא חוסר יכולת לחזור להירדם. בזה אפשר לנסות לטפל. למשל דיקור סיני כמו שהציעו כאן.
בדיוק. הבעיה היא חוסר יכולת לחזור להירדם. אנחנו לוקחות את היקיצה קשה.
דיקור סיני עוזר לי, תזונה טובה עוזרת לי, הליכה לישון מוקדם עוזרת לי, איזון רגשי עוזר לי, ריפוי אלרגיות עוזר לי (אייפק), פעילות גופנית עוזרת לי (אופניים), ואפילו, למרבה הפליאה, סדר בבית והשלמת משימות, כי ראש מוטרד ומלא רגשי אשמה של "הייתי צריכה לעשות X אבל לא עשיתי" הורג את השינה, במיוחד בארבע בבוקר.

שליחה על ידי אחת* » 08 דצמבר 2007, 00:53

_אני חושדת שנטית מיניקות לגמול בלילה היא בעיקר מצד כאלו שאינן ישנות עם היונקים
מופיעות כאן מספיק עדויות שמראות שלא זה המצב. יש כאלה (כמוני) שישנות עם היונק אבל מתעוררות לגמרי מההנקה ומתקשות להרדם הרבה אחרי שהיונק הצעיר נוחר בבטחה_
ויש כאלה, כמוני, שחוזרות לישון מיד, מתפקדות בסדר והכל
אבל מקץ כמה חודשים (16 ליתר דיוק) פשוט חיבווווווווווווווווות לישון לילה. פשוט ככה.
העייפות המצטברת מפריע היותר ברמה המנטלית מברמה התפקודית

_ויש כאלה, כמוני, שחוזרות לישון מיד, מתפקדות בסדר והכל
אבל מקץ כמה חודשים (16 ליתר דיוק) פשוט חיבווווווווווווווווות לישון לילה. פשוט ככה.
העייפות המצטברת מפריע היותר ברמה המנטלית מברמה התפקודית_
לא נראה לי שמטרת הדיון היא להוכיח למישהי שאם קשה לה בלילה אז היא עושה משהו לא נכון. בהחלט יכול להיות שיש כאלה שקשה להם. אבל אין משוואה כזו הנקת לילה=עייפות כי עובדה שיש כאן גם מספיק עדויות לכך שהמשואה לא קיימת. מה שכן, אם למישהי קשה, זה המקום להציע פתרונות כמו שהציעה בשמת. הרי אלפקה אמרה בעצמה שאין לה כוונה לגמול ביזמתה ולכן כדאי להציע פתרונות אחרים.

לא נראה לי שמטרת הדיון היא להוכיח למישהי שאם קשה לה בלילה אז היא עושה משהו לא נכון. בהחלט יכול להיות שיש כאלה שקשה להם. אבל אין משוואה כזו הנקת לילה=עייפות כי עובדה שיש כאן גם מספיק עדויות לכך שהמשואה לא קיימת
ממש מסכימה (במיוחד בתור עייפה עם בעיות שינה (-; ) אבל רוצה לחדד קצת:
בניסוח "אין משוואה כזאת" הכוונה היא, שהעייפות לא נובעת ישירות מהנקות הלילה. לא שאין מיניקות לילה שעייפות. היא נובעת מגורמים אחרים, ובאה לידי ביטוי בין היתר בקשיי שינה אצל אמהות שמיניקות בלילה.
הקושי הוא אמיתי, ולפעמים גורם גם סבל רב. אבל לא ההנקה היא הגורם, ולא בהכרח היא המקום לחפש בו את הפיתרון (אם כי אנחנו מבינות לחלוטין שיש אמהות שזה המקום שהן בוחרות לשנות בו, כפיתרון. ולפעמים הן לא בדיוק בוחרות, פשוט מפני שלא ידעו שיש פה "בחירה").

שהעייפות לא נובעת ישירות מהנקות הלילה
אצלי היא כן, ואני חושבת שגם אצל אחרות. למה הרעיון מעורר התנגדות? מעירים אותי כל שעתיים-שלוש בלילה => עייפה. לא הרגשתי כך לפני ההריון. יש כאן, בנוסף על סיפורים על פנתרות שלא עייפות גם כמה סיפורים על חזרה לרמת העירנות הקודמת לאחר הגמילה. אני שמחה שיש פתרונות מועילים למיניקות הליליות כמו אלה שהצעתן: ויטמינים, ברזל, דיקור סיני וצ'י קונג (מה זה?) וחלקם אנסה. אבל, הגורם לעייפות הוא לא מחסור בדיקור סיני, הגורם הוא היקיצות הכפויות.

שהעייפות לא נובעת ישירות מהנקות הלילה
הרבה פעמים העייפות נובעת ישירות מהנקות הלילה. גם אם המיניקות הולכות לישון מוקדם מאוד. הנקות הלילה לפעמים גורמות להתשה קשה ולא משתלמת. אני אומרת את זה בתור מי שאוהבת מאוד מאוד להניק. מאוד מאוד.

אבל, הגורם לעייפות הוא לא מחסור בדיקור סיני, הגורם הוא היקיצות הכפויות.
בדיוק. גם אם הולכים לישון עם שקיעת החמה, ונמצאים במיטה שעות רבות. וגם אם עוקבים אחר השיטה של מחזורי שינה ולא 8 שעות רצוף וכיוצא בזה. עדיין, להתעורר בסוף מחזור שלי, זה לא כמו להתעורר באמצע שלו על ידי היונק. יש הרבה נשים שזה מ-ת-י-ש אותן. זה. לא דבר אחר.

עדיין, להתעורר בסוף מחזור שלי, זה לא כמו להתעורר באמצע שלו על ידי היונק
אבל כשהאם המיניקה ישנה עם התינוק מחזורי השינה שלהם מסתנכרנים. או לפחות אמורים להסתנכרן. כל הרעיון הוא שהאם לא מתעוררת באמצע מחזור שינה אלא בסופו, בדיוק כמו התינוק. אני כמעט בטוחה שיש לזה סימוכין מדעיים. בכל אופן קראתי את זה אצל ד"ר סירס. ולפחות אצלי זה כך ולכן אני מהמיניקות שלא מתלוננות על עייפות (לא כתוצאה מההנקה, בכל אופן).

אבל, הגורם לעייפות הוא לא מחסור בדיקור סיני, הגורם הוא היקיצות הכפויות
זו הטעות האופטית:
הגורם לעייפות הוא לא היקיצות, כפויות או לא כפויות (כשישנים עם היונק יש סינכרון של ההתעוררות איתו), אלא הקושי במעברים משינה ליקיצה ולשינה חזרה.
הקושי במעברים - הוא זה שלא אמור להיות לנו. חסרונו הוא שהפתיע את לידלוף כשגרה במחיצת היקואנה.
הוא זה שמעיד שיש חוסר איזון מסוים, חסר מסוים. חלקו נובע מגורמים סביבתיים מודרניים, כגון חשמל - ולצערנו יש שפע של גורמים כאלה. וחלקו נובע מסיבות אחרות.
הדיקור הסיני, ושיטות טיפול אחרות, אמורות לעזור עם הקושי במעברים.
כאשר אנחנו "מאוזנות", אז התיאור של הלילה הוא כמו שנכתב כאן למעלה (שכחתי מי וסתם מתעצלת לחפש כי אני בכלל אמורה לעשות עכשיו משהו אחר P-: ), שהאמא לא זוכרת בכלל אם, כמה ומתי הניקה, והיא קמה מאוששת.

אבל שלא יתקבל הרושם של "זבנג וגמרנו": בתור אחת עם קושי במעברים, ועייפות קשה, אני יכולה להגיד שכמות הגורמים לזה נראית לי אינסופית, ואני צריכה שוב ושוב לעבוד על האיזון של הדברים האלה. האתגר הכי גדול הוא להקשיב לעצמי ולגוף שלי ולדאוג לעצמי (מי אמר הדחקת הצרכים שלי וחוסר תשומת לב, מי? S-: ) אבל בתקופות שאני מאוזנת, פשוט הכל נראה אחרת!

כאשר אנחנו מקבלות את התמונה הרחבה הזאת, זה יכול לעזור לנו לצמצם את ההתנגדות הפנימית שלנו להנקות הלילה.

מוסיפה משלי.
היה לנו עכשיו חודש מזעזע מבחינת שינה. גם שיניים טוחנות, גם אבא שבוע בלונדון, גם מחלה. הקטנה היתה מתעוררת ב1 בלילה ועושה לי מסיבה עד 6 בבוקר. אני כמובן לא הצלחתי לחזור לישון, והיא ישנה שינה מתוקה עד 11, והגדילה והוסיפה שנת צהריים ארוכה ומתוקה. בקיצור, היה סיוט, לא ישנתי כמעט בכלל, עצבנית, חסרת סבלנות וכו' והכל יצא על בן הזוג המסכן כשחזר מלונדון.
למרבה המזל, התקלקלה לנו ההסקה. (אני אסביר למה זה מזל תיכף

) בא טכנאי, פתח, תיקן, הזיז משך, והכל בסדר. רק נשאר קצת ריח של נפט. אז נערכנו היטב (שתי שמיכות פוך קינג סייז וסגרנו את החדר שלא ישפיע על התרמוסטט) וישנו עם חלון מעט פתוח (מזכירה שמינוס עשר מעלות פה) הופ! אני והיא ישנו לילה שלם עם התעוררות קצרצרה לפיפי.
למחרת עוד נשאר ריח. עשינו שוב - אותו הדבר! שלושה-ארבעה לילות של שינה מצויינת (והשיניים עדיין כואבות)
הלילה התעוררנו 3-4 פעמים, הייתי נורא צמאה ושתיתי בכולן, נהר פתאום עשתה המון פיפי. הערתי את בן הזוג ואמרתי לו "אולי נפתח את החלון קצת יותר? אני מרגישה שחסר לי אויר ושאולי זה לא מספיק, ושתינו ישנות ממש רע." אז הוא ענה לי "אוי, סגרתי אותו לפני השינה ושכחתי לפתוח!"

בקיצור, עוד שני סנט לערימה.
חמצן.
הגיוני, לא?

נסנה. מה אכפת לכן...

ואגב מעברים, אמא שלי עד היום מתפעלת שנהר מתעוררת בחיוך. זה בכלל לא מסתדר לה. תינוקות מתעוררים עצבניים ובוכים, לא?

אני כמעט בטוחה שיש לזה סימוכין מדעיים.
כן, המחקרים של ד"ר ג'יימס מקקנה, כולל במעבדת השינה. אפשר למצוא פרטים מדוייקים באתר שלו.

"אולי נפתח את החלון קצת יותר? אני מרגישה שחסר לי אויר ושאולי זה לא מספיק, ושתינו ישנות ממש רע." אז הוא ענה לי "אוי, סגרתי אותו לפני השינה ושכחתי לפתוח!"
מלחמה על חלונות D-:

אני קוראת גם שם

אבל פה אין שום קרב, להיפך. הוא סגר כי קטינא בקשה אמבטיה.

מה שניסיתי לומר, זה שהגבתי חזק לסגירת החלון מבלי לדעת שהוא סגור.

השם של הדף כבר לא מתאים לתוכן. כדאי לקרוא לו עייפות מהנקות לילה או משהו כזה.