בשמירת הריון

אנונימי

דף תמיכה
ראו גם: מדור הריון, צירים מוקדמים

אני זקוקה ליעוץ ותמיכה. אני בשמירת הריון כבר 3 חודשים. התחילו לי צירים מוקדמים בשבוע 24 ומאז אני במעקב. התאשפזתי ללילה אחד בבית חולים והשתחררתי. לפני כשבועיים נצפתה ירידה בדופק של העוברה שלי ונשלחתי שוב לבי"ח. סירבתי להתאשפז לאחר שהובהר לי כי הטיפול שאקבל הוא מעקב תחושות ומוניטור, אותם אני יכולה לבצע בבית. (אחת ליום-יומיים במרפאה קרובה יחסית).
הרופאה מלווה אותי כבר מההריון הקודם (אני אמא ל-4, כולל התינוקת שבבטן, שני הילדים הגדולים לוו ע"י רופאים אחרים) והרגשתי איתה מאד בנוח, גם בגלל התייחסותה המקצועית וגם בגלל הכבוד והתמיכה שהביעה בעמדותי גם כאשר היו מנוגדות לשלה.
ביחד עם הרופאה הגשנו בקשה לביטוח לאומי לשמירת הריון, כשהיא כתבה שהיא ממליצה שאשכב עד סוף שבוע 37, כדי לא לסכן את העוברה.
השבוע הייתי אצלה בפגישה למעקב, שנקבעה מראש, לאחר שגם נתבקשתי להעביר לביטוח לאומי אישורים נוספים - והרופאה אמרה לי שאני יכולה לחזור לעבודה, כיוון שהגעתי לשבוע 35 ועכשיו רמת הסיכון לתינוקת אם תיוולד תהיה קטנה יותר. כמו כן היא ציינה כי עלי להגיע לביקורת בעוד 3 (!) שבועות. (זה היה מוזר כי עד היום הגעתי פעם בשבוע למוניטור, פעם בשבועיים לבדיקת צוואר רחם ולמעקב שלה. ועד כמה שידוע לי בסוף הריון המעקב דוקא יותר אינטנסיבי, במיוחד כשיש סיכונים).
אני היום בשכיבה כמעט מוחלטת, עם צירים שאינם צירי לידה , אך תדירותם גבוהה ובמקביל צוואר הרחם התכווץ והתחילה פתיחה.
הייתי בשוק ולא כל כך הגבתי. למחרת אחרי שעיכלתי יותר את הנאמר התקשרתי לרופאה כדי לברר איתה את הדברים. היא אמרה שהתינוקת סביר להניח מחוץ לכלל סכנה, ולמרות שאם אקום סביר להניח שאלד מוקדם, אין סיכון גבוה. סביר להניח שריאותיה בשלות, שלא יהיו לה בעיות בחילוף החומרים ובסה"כ חוקית ביטוח לאומי לא מאפשר שמירה אחרי שבוע 35 בגלל צירים וזה החוק. לאחר שהבעתי תרעומת ואת העובדה שלא לשווא מוגדר תינוק שנולד לפני שבוע 38 כפג, אמרה שתתייעץ עם רופא נוסף. לאחר יומיים נוספים חזרתי אליה ולדבריה דיברה עם רופא שהוא גם מנהל מחלקה והוא אמר לה "שתשכנע אותי שזה לא נורא אם אני אלד פג" (וזה ציטוט) ושאני יכולה לבדוק ניצול של ימי מחלה, או שהיא תפנה אותי לאישפוז בבית חולים במחלקה להריון בסיכון גבוה, ואז אני אוכל לקבל את התמיכה מביטוח לאומי.
אני חייבת לציין שזה לא אומר שבהכרח יגידו לי לא. יכול להיות שביטוח לאומי יאשר את בקשתי, אך האמירה של הרופאה המאד בוטה בקשר לאי תמיכה בי ובעוברה ובצורך לדאוג לה שתיוולד תינוקת בריאה והאמירה שזה לא נורא אם אלד פג, כי כנראה שהסיכוי הוא שהיא תהיה בריאה.... והאמירה שאני לא צריכה עכשיו מעקב, אחרי שנצפתה ירידה בדופק של העוברה ... - פשוט ננטשנו.
ברור שזה לא משנה מה היא תאמר ושאני אמשיך לנוח ולשמור על הילדה שלי.
ואני לא יודעת מה בדיוק אני שואלת פה - רק מרגישה חסרת אונים, לא יודעת מה לעשות וכועסת שאני צריכה להתמודד עם זה בזמן שאני צריכה לייעד למנוחה והתרגעות כדי שאוכל לוודא שהלידה לא תוקדם.

אין לי מה להגיד.

מיכל, אני אספר לך את זה מהצד השני.
אני לא אתייחס לדופק, כי זה סיפור אחר ואין לי מספיק מידע (גם ככה אני לא לחלוטין בקיאה בהחלטות האלה. אני מטפלת בילדים אחרי שהם יוצאים).
אני רק אספר לך זאת:
פג נחשב מתחת לשבוע 37.
שבוע 36 לא הולך לפגיה אלא ליונקים/תינוקיה.
שבוע 35 במשקל סביר ובמצב טוב - כנ"ל. רק במקרים מיוחדים מתייחסים אליו אחרת.
בקיצור, מבחינה בריאותית אין כמעט התייחסות שונה בין תינוק בשבוע 42 לבין תינוק שנולד בשבוע 35. הוא לא נחשב כמעט פג מבחינת הצורך בהתייחסות רפואית מיוחדת.

זאת היתה הכוונה, לדעתי, באמירתה של הרופאה (ואני לא הייתי שם, אבל ייתכן שהיתה צריכה להציג את זה אחרת. לא יודעת).

סביר להניח שריאותיה בשלות
נכון. משבוע 34. אפילו קודם אם זה עובר שהיה במצוקה חלק מהזמן (אלה מפתחים מהר יותר)

חוקית ביטוח לאומי לא מאפשר שמירה אחרי שבוע 35 בגלל צירים וזה החוק.
אז כנראה שהיא לא יכולה חוקית לתת לך אישור. יש הרבה חוקים קטנים כאלה שידי הרופאים כבולות אליהם.

וחוץ מזה, קבלי

(הבטיחו כבר מזמן חיבוק בלי חיוך. איפה הוא?).
את תראי שבסוף תבואי בסוף שבוע 42 לזירוז (כמו שקורה הרבה.)
אבל אני מאחלת לך לידה קלה ונעימה בשבוע 38.

נורא.
זה גם לא נורא אם שובירם רגל, לא?

שבוע 36 לא הולך לפגיה אלא ליונקים/תינוקיה.
לא נכון.
בתי הלכה לפגיה ב 36+6. (1.900)

בגלל המשקל כנראה, בגלל כל מיני סיבות. לאו דווקא בגלל הגיל. מן הסתם לא בגלל הגיל.

זה גם לא נורא אם שוברים רגל, לא?
אני חושבת שלשבור רגל זה הרבה יותר גרוע מללדת בשבוע 35.
סטטיסטית הסיכוי לסבול אם שברת רגל מתקרב ל- 100%. תינוקות בשבוע 35 מסתדרים לרוב מצוין.

ובכל זאת, אני מסכימה, בעסה ללדת מוקדם מדי.

_שבוע 36 לא הולך לפגיה אלא ליונקים/תינוקיה.
לא נכון.
בתי הלכה לפגיה ב 36+6. (1.900)_
למעשה הליכה לפגיה תלויה בגורמים שונים - גיל הריון, משקל ומצב רפואי. יש תינוקות בשבוע 40, במשקל 3.5 ק"ג שהולכים לפגיה, אם הם במצוקה, ותינוקת של 2.5 ק"ג בשבוע 36 לא תלך לפגיה.
אני מכירה אמהות רבות שהיו בשמירת הריון רוב ההריון, ולבסוף ילדו בשבוע 41.
יש הגדרות של ביטוח לאומי לשמירת הריון, שאני לא מכירה, אבל מאד יתכן שששמירת הריון מוגדר רק עד שבוע 35. זה כמובן לא משנה את המצב הרפואי.
נראה לי סביר להפסיק עם שכיבה כמעט מוחלטת בשבוע 35 אם הכל בסדר, כי גם שכיבה מוחלטת לא מאד בריאה, מבחינת כושר גופני. לא רצוי להגיע ללידה במצב ירוד לחלוטין. מצד שני - חזרה לעבודה במשרה מלאה כמובן גם לא נראית לי סבירה.

מבחינה בריאותית אין כמעט התייחסות שונה בין תינוק בשבוע 42 לבין תינוק שנולד בשבוע 35
זה נכון, אבל אני לא מסכימה עם זה. אין ספק שתינוק בשבוע 35-37, שנכנס להגדרה near term זקוק ליותר תמיכה ומעקב מאשר תינוק משבוע 38. מבחינה בריאותית הוא לא בסיכון כמו פג ממש, אבל הוא בכל זאת זקוק למעקב צמוד יותר, להיות בטוחים שהוא יונק מספיק, שהוא לא ישנוני מידי ומוותר על אכילה.

נשמע לי שמה שהיה לא נעים במפגש עם הרופאה היא הדרך בה הציגה את הדברים, אך מבחינה רפואית מה שהיא אמרה נשמע סביר. זו כמובן לא חוות דעת רפואית, כי איני רופאת נשים, וכמובן גם אין לי את כל הפרטים הרפואיים לגבי המצב המדויק שבו את נמצאת.
מאחלת המשך הריון תקין, ולידה טובה!

מאחלת המשך הריון תקין, ולידה טובה

כנ"ל

אמא ל 5, תינוק בשבוע 37 בכלל לא מתייחסים אליו כמו לפג. הוא נחשב term. או לפחות ככה זה היה אצלנו.
דיברתי עם חברה שלי מקפלן, והיא סיפרה לי שאצלם אפילו שבוע 32 שהוא "בסדר" יכול לשכב ביונקים עם מוניטור.
והאמת היא, שרוב הפגים בגיל הזה שאני ראיתי שכבו בפגיה רק לצורך השמנה...

תינוק בשבוע 37 בכלל לא מתייחסים אליו כמו לפג. הוא נחשב term
כן, אני יודעת. ולצערי אני רואה לא מעט צרות בגלל זה. יש כיום הגדרה של near term, ולפחות מבחינת הנקה זה לעיתים קרובות בהחלט משמעותי. תינוקות אלה יותר ישנוניים לעיתים קרובות, וצריך להקפיד הרבה יותר להעיר אותם ולעודד אותם לינוק ביעילות, כדי שיקבלו מספיק חלב. הם יכולים לישון שעות ארוכות, או לינוק כמה דקות כל פעם ולהרדם, וכולם חושבים שזה סימן שהם מרוצים ושבעים. לעיתים זה עלול להגיע אפילו להתיבשות. יש מעגל קסמים - תינוק קטן ישנוני ולא אוכל מספיק - תינוק חלש וישנוני - אוכל עוד פחות - נחלש עוד יותר - ישן עוד יותר ואוכל עוד פחות. מאד אפייני ל near term. כי בפגים ממש יש מעקב צמוד, ובתינוקות טרם זה לרוב לא קורה, כי הם יבכו ויתלוננו.

שרון - יכול לשכב בינוקים עם מוניטור - זה בסדר??????????
בזה מונחים רופאים לתמוך??????????
מה עם בונדינג - אמא - רומינג אין??

בונדינג - אמא - רומינג אין
בשבוע 32???

שרון, ראי: שיטת הקנגורו לפגים .
מיכל, חבל על הכעס, גם הוא לא מועיל לעובר. עלינו לעשות את הנכון בעינינו ולא לצפות מהמערכת כל כך הרבה, למערכת יש שיקולי כדאיות אחרים.

מיכל יקירתי, אני בטוחה שתחושות הבטן הגדולה והיפה שלך הן הדבר הכי חשוב כאן. מחזקת את דברי נהר שליט.
זה הזמן להבין ששיקולי המערכת לא קשורים לשיקולייך ולטובתך האמיתית. והגיע הזמן להתנער מהאשלייה (בכאב, אני יודעת, בעצמך כתבת "ננטשנו". וכשאנחנו ספונים בתוך האשלייה שגדלנו בתוכה אז באמת מכאיב להתפכח ולהבין שהמערכת לא באמת מגנה עלינו ואף נוטשת אותנו ברגע כזה ומספרת לנו שזה לא נורא אם התינוקת תשכב בפגיה, הרי ריאותיה בשלות.)
אני בטוחה שתסתדרי. שתמשיכי לנוח במידה הרצוייה לך בלי צורך בגיבוי של גורמים זרים לך ולאמהות שלך. חבל שלא תקבלי כסף על הזמן הזה אבל שטויות, חליק. תעבירי את זה.
מבינה לגמרי את הכעס שלך, ומקווה שתבעטי אותו אחורה בחן.
המשך נעים וחמים וטוב, ותמשיכי לעדכן. גם על הכעס. זה טוב שאת משתפת.

באמת חבל על הכעס, אבל כבר התעצבנתי. אם המערכת הרפואית מכירה בחשיבות הצורך של התינוק והאם בקרבה ללא הפרעה, לצורך התחלת הנקה תקינה ובריאותם הנפשית והפיזית של שניהם, איך בדיוק קורה שרופאים אומרים לאם שזה לא נורא אם הילד יוולד פג??? וישכב בתינוקיה?
אני באמת לא מבינה את הסתירה הזאת, ונאלצת לחשוב שמעניין את הסבתא של המערכת, שלומם האמיתי של התינוק והאם.

אם המערכת הרפואית מכירה בחשיבות הצורך של התינוק והאם בקרבה ללא הפרעה
מנין האשלייה הזאת שלך, ענת?

בתור אחת ששכבה 30 שבועות -

אני בכלל לא פניתי לביטוח לאומי. חבל על הזמן הביורוקרטיה שלהם והחוקים הקטנוניים.
ואני שכבתי עד שבוע 37+4 כי המיילדת שלי לא הרשתה לי לקום - העובר עוד היה קטן מדי, והיא אמרה "כל יום ברחם חשוב, ואם שכבת עד עכשיו - את יכולה עוד שבוע".
אני אישית יודעת שלקראת סוף ההריון היו פחות צירים מוקדמים, פחות חזקים, הרגשתי יותר טוב, התחזקתי (קיבלתי טיפולים סיניים בדיקור שחיזקו אותי, הצלחתי לאכול יותר וכן הלאה). זה ממש עזר.
ילדתי ב-38+4, תוך שעתיים ורבע.

שרון, ראי: שיטת הקנגורו לפגים
בוודאי! אבל לא 24 שעות ביממה... גם אצלנו בפגיה היו נותנים להורים ל"כייס" את הילדים כמו קנגורו, אבל במקביל הם היו מחוברים למוניטור, על כל צרה...

וזה לא מפחית מחשיבות הצורך של התינוק והאם בקרבה, והעדיפות שיוולד תינוק בשל.
אבל אם כבר קרה ונולד בשבוע 32...

מיכל ,
אני שכבתי עד שבוע 36 ובכל זאת הרופא במחלקה להריון בסיכון באסף הרופא כתב בטפסים לביטוח לאומי שהשמירה היא עד הלידה .
היום אני בשבוע 40+1 , הייתי בטוחה שאיך שאקום אלד אבל לעובר תוכניות אחרות.
עדיין לא הגשתי את הטפסים לביטוח לאומי אז אני לא יודעת מה הם יאשרו אולי הם באמת לא מאשרים תשלום מעבר למספר שבועות בגלל צירים , בטח יש להם איזה טבלאות טפשיות.

את לא היחידה, אם זה מנחם אותך. אני הכרתי כמה שהיו בשמירת הריון וילדו מאוחר למדיי, כולל חברה שלי שהיו לה צירים משבוע 24, וחברה אחרת שהיו לה תאומות. שתיהן ילדו אחרי שבוע 40.

צרת רבים לא מנחמת פה , עשיתי הכל , לשכב- כדי להגיע לשבועות בהם אפשר ללדת בבית , זה יהיה צחוק הגורל אם לא אלד בבית כי אעבור את 42

צרת רבים לא מנחמת פה
בוודאי שלא. שכחתי להוסיף קורצן למשפט הזה.
אז יאללה! כמו שאמרה אמא ל 5 : זה הזמן להתחיל להתנועע ולהגיע בכושר ללידה

תודה לכולכן על התגובות. בשעה טובה הגענו לסופו של שבוע 37 (מחר דיסקו

).
היה לי קשה לחזור ולהגיב כאן, בגלל התסכול. עכשיו יש תחושה שאני יכולה להרגע - ושעוד בטח נסחוב עד.... (למרות שכבר מתה להכיר אותה!).
מה שתיסכל אותי מכל (ושרידיו עדין כאן) הוא החלק שמעבר לפן הכלכלי - ההתייחסות של רופאה שסמכתי עליה בצורה שבעיני לא אחראית, ולא כפי שהייתי מצפה מרופאה שלי, מבעל מקצוע שאני סומכת עליו.
לקח לי כמה ימים, אבל שיניתי את הציפיות שלי - שאבתי את התמיכה מהמשפחה המורחבת, מחברים וכמובן מבן הזוג והילדים. עשיתי קצת טיפול בדמיון מודרך ורפלקסולוגיה.
הציעו לי לפנות לעוד רופא לחוו"ד נוספת, אבל זה היה לי ממש מיותר, גם כי ברור לי מה נכון לנו וגם כי נראה לי מיותר לבזבז אנרגיות נוספות בכיוון.
תודה לכולכן !

ילדנו בשבוע 38+4 ! תינוקת בריאה ומקסימה. תודה על התמיכה לכולכן!.

מזל טוב @}

מזל טוב, אושר ובריאות

מזל טוב!

תודה !!!

אתמול התבשרנו כי עובר אחד מתוך שניים שנשאתי לא שרד. הכאב גדול. שני הקטנציקים שלי התפתחו עד לשבוע 13, בברור. מה קרה בשבועיים האחרונים אני לא יודעת. אבל החלומות שלי על גידול שניים התנפצו. זה גם מכעיס כי זה לא הילד הראשון שאני מאבדת. (איבדתי עוד שניים, אחת אחרי שנולדה. ואחד בתחילת הריון.)
ידעתי שהריון של תאומים הוא קשה עבורי. בגלל כל ההיסטוריה הרפואית שלי. אבל כשראיתי שבתחילת ההריון הם התפתחו יפה שמחתי וכל יום התפללתי שיגמר כמו שצריך.
ניסיתי נורא להתחבר אליהם ולשדר להם שאני פה . ושיהיו חזקים. ושאני אוהבת אותם. אך משום מה תמיד היה מין מחסום שלא יכולתי להסביר לעצמי. גם בחלמות שלי חלמתי כל הזמן על אנשים שניפטרו. דבר שהיה גם בהריון הראשון בו איבדתי את ביתי. נסיתי להכחיש ולהגיד שזה לא אומר כלום הפעם אני אסיים את ההריון בבריאות עם שני ילדים. אך לצערי הרב אחד לא שרד. אנא התפללו בשבילי ובשביל העוברית השנייה כי היא תשרוד. היום בפעם הראשונה הצלחתי גם להתחבר איתה ולא הרגשתי מחסום . אז אולי זה סימן מאלוקים ??? אנא אלי הושיעה נא. אנא חוס על העוברית הקטנה ותן לה להתפתח בבריאות. ואודה לכל מי שיתפלל עבורי עבורה ועבור משפחתי.(כל אחד בדרכו).
יש לי בבית ילדה ובעל תומכים ואוהבים.

מחזיקה לך אצבעות.

מחזיקה אצבעות ומתפללת שההריון יעבור בשלום.

מחזיקה אצבעות ומתפללת שההריון יעבור בשלום.@}

התעוררתי עם חרדה נוראית. בערב שבת אכלתי ושתתי כרגיל , דבר שמיתחילת ההריון לא התאפשר לי. מה זה אומר? אני מקווה שהכל בסדר. אני מרגישה שחלק ממני מת. אבל מתפללת שהעוברית שלי בסדר ואלה רק מחשבות מאיימות. זה כל כך קשה. אני לא רוצה להוסיף על הכאב של בעלי , למרות שהוא אוהב ותומך. אז אתמול אמרתי לו די אנו צריכים להשקיע את האנרגיה בשמירה על המשך ההריון. אבל איך עושים את זה אני לא יודעת. אני ממשיכה להתפלל. ומקווה שהעוברית הקטנה תעבור בשלום את ההריון. וביכלל אתמול שאלתי את הרופא אם העובר המת לא עלול להפריע להתפתחות התקינה שלה. הוא אמר שלא שהעובר לאט לאט ניספג, כשעברתי הפלה (כיוון שההריון לא התפתח) אמרו לי שאסור לי לחכות עם הגרדה , כי בגלל ההסטוריה שלי זה עלול לפגוע בי או בפריון שלי בעתיד. והיום הם אומרים שעובר גדול יחסית יכול להיספג ברחם? עוד דבר אומנם השאלה היתה אם העובר המת לא יפריע להתפתחות שלה במהלך ההריון . אך גם שואלת את עצמי איך בע"ה אחרי שתיולד זה ישפיע מבחינה רוחנית נפשית?. ואיך אני יכולה להקל עליה את הטראומה, בעודה ברחם? כשאני בעצמי מבולבלת כועסת ועצובה.
אני מנסה שיטות להרגעה עצמית אך לא פנויה נפשית להרגיע את עצמי.

http://www.macom.org.il/images/[po]sb candle[/po].gif
מדליקה נר ומתפללת לעוברית שלך. @}
תדליקי גם את אומרים שזה עוזר (גם אם לא מאמינים)

מה שלומך?

שולחת חיבוק לעוברית הקטנטנה, שהכל בסדר, ואת חזקה וגדולה ובריאה.

יקרה, תמשיכי עם הבקשות והתפילות, תמשיכי לדבר אל העוברית שלך ואני מקווה שתעברו את ההריון בשלום.

תודה לכולכן, היום חזרתי מאצל הרופא ושמעתי את הדופק של הקטנה. אז כמובן שאני ממשיכה להתפלל. ואני יודעת שהיא תשרוד בע"ה. אני גם מאמינה בתפילות ובנרות, ובטוחה שהתפילות שלכן ושלי יעזרו. ולעוברית הקטנה : "אני את והא-ל שלצידנו עוד ננצח, לא בגלל הכח רק בגלל הרוח הנושבת בקירבנו..." ושוב תודה לכולכם מעכשיו יהיה זה דף לתמיכה בהריון שב"ה ימשיך תקין.

לפשושית הקטנה שלי, המשיכי להתחזק! עכשיו השכבתי את אחותך לישון , את ודאי שמעת את הסיפורים והשירים. אז דעי לך שהם מכוונים גם אלייך. כל שיר , סיפור , מילת אהבה , עיסוק ומה לא שאני עושה עם אחותך הגדולה מכוון גם אלייך. ושבע"ה עוד שישה חודשים נעשה את זה ביחד כשאת בבית. אנא פשושית שלי חיזקי אימצי וזיכרי שיש בית שמחכה לך. בית מלא אהבה, אהבה של אחות, (גם אם היא רגילה להיות היום במרכז). אהבה של אבא מקסים שמחכה לך. ואהבה שלי. אז קבלי מאמא

.
ו את אולי העוברית הראשונה שמתקשרים אליה דרך מחשב, ואולי לא?

בשמירת הריון יקרה!
חזקי ואמצי גם את וגם העוברית
את עושה מצויין הדיבורים התשומת לב וזה שאת משדרת לה שאת רוצה אותה.
המשיכי לראות ולדמיין אותה גדלה והולכת בתוך רחמך.
מתפללת גם אני בשבילכן
כל טוב

זה אכן לא קל להיקשר לעוברית בזמן שמירת הריון. לי היה מן כעס פנימי כאילו הוא עושה לי דווקא למרות שידעתי בהגיון שאין זה כך. אז עשיתי מן טקס התנצלות על הכעסים והסברתי את עצמי לעוברון שלי. בסוף ההריון התקשורת היתה נפלאה. מיד אחרישקמתי מהשמירה. היה לי קושי גדול להיקשר כשלא ידעתי איך ההריון יסתיים פחדתי להיקשר אבל אז ניזכרתי במוטו שלי לחיים. אם האהבה תכאב ותיגמר מחר האם לא תתני בגלל זה היום את כל הלב?
חיזקי. זה לא קל וזה אפילו מטריף שמירת הריון. המשיכי את שאת עושה וותרי לעצמך קצת כי קשה ליצור קשר במצב זה. @}

לאילנה לשם ואמא הפתעה: תודה.
אתמול עשיתי בדיקת אולטרסאונד והכל בסדר. העובר השני לדברי הרופא לא ניראה, וזה אולי יקל מעט על הפשושית שלי. (אני אהייה בטוחה יותר אחרי הסקירה).
אני משתדלת להתחבר משתדלת לשדר לה ככל שאני יכלה שאני אוהבת אותה ומחכה לה בריאה ושלמה. קשה לי לוותר לעצמי היות וחשוב לי גם בשבלי להתחבר . אוליי כך גם יקל על החרדות שלי? גם אני יודעת כמה חשוב עבורה הקשר והמגע עם אמא , אני רואה איך הילדה הגדולה שלי יצאה רגועה ושלווה. למרות אמא לא כל כך רגועה , ואני בטוחה שזה היה הודות להתחלה שלה הן בקירבי והן אחכ בהמשך. השמעתי לה מוזיקה בלי סוף. והתחברתי אליה (גם אז היתי בשמירת הריון, וגם אז היו חששות , אבל בכל זאת התחברתי ).

ולך פשושית יקרה

אני מתנצלת על הרגשות המבולבלים שאני שולחת לך. דעי לך שאני אוהבת אותך ומחכה לפגישה פנים אל פנים איתך. אתמול כשחזרתי מהבדיקה, ואמרתי לאבא שהכל בסדר (הוא נישאר עם אחותך). הוא אמר לי "אבל זה לא מה שאת משדרת, מה מטריד אותך?"
ואני חושבת גם כשאני שמחה, ובאמת שמחתי לשמוע שהכל בסדר עדיין אני משדרת את החרדות שלי. זה רק מפני שאני אוהבת אותך ודואגת לך לבריאות שלך ,הפיזית והנפשית. אנא פשושית שדרי לי מה את מרגישה? האם אני מבלבלת אותך? אני מבטיחה להשתדל להיות חזקה. הן את כבר למרות כל מה שעברנו הוכחת שאת חזקה ושורדת. אז גם אני אשתדל. ובנתיים נשיקות מאמא.

אני מבטיחה להשתדל להיות חזקה. הן את כבר למרות כל מה שעברנו הוכחת שאת חזקה ושורדת.
@} אהבה ובריאות.

ארבעתנו במיטה המשפחתית. אבא, הנסיכה הקטנה, את ואני. אני מושיטה יד ומלטפת את היקרים שלי. אבא שקוע בשינה, אחותך מיתוך חצי שינה לוחשת "בגב". וגם אותך אני מלטפת איך את רוצה את הליטוף שלך?
קול פנימי עמום לוחש לי שיהיה בסדר, שהכל יעבור בשלום, צריכה למצוא את הכפתור להגביר את הקול הזה. שלא יהיה כל כך עמום. ואולי זה הקול שלך? אולי את זאת שמבטיחה לי שיהיה בסדר? איזה היפוך תפקדים, אני זאת שאמורה להרגיע אותך אני זאת שאמורה לתמוך ולהבטיח לך שהכל יהיה בסדר. אולי הקול הזה שיהיה בסדר זה הליטוף שאת מבקשת? אז יהיה בסדר !, את תמשיכי לגדול ולהתפתח, אני נושאת תפילה , ותפילותיי בד"כ נעינות. בנתיים קבלי חיבוק

מאמא האוהבת.

פשושית שלי, מרגישה אותך יותר-פיזית. פתאום מן זרם כזה. אני אוהבת את ההרגשה, אולי תעזור לנו להתחבר יותר. אנא פשושית שלי המשיכי לגדול, המשיכי להיות בקשר לזוז לבעוט בהמשך. כשמשהוא לא לרוחך מותר לך לשדר לי בכל דרך שתחפצי, אני אוהבת אותך ואמשיך לאהוב, אך מקווה שיהיה גם חיבור בן הרגשות שלי אלייך כך שאוכל להיות אתך בלי שום עכבות של החרדות שלי. ברגעים אלו ממש את שוב מתנעעת בקרבי, את אכן גדולה ! אני כבר יודעת שאת מיוחדת במינה, כאילו שאת עונה לי (יש לך מחשב שם ברחם???. ואיך ידעת להכנס לאתר של באופן? ). כשכתבתי ל"הכנס" בטעות הקלדה כתבתי "נס" את אכן - נס. אוהבת אמא.

פשושית יקרה, נס קטן של אמא.
אבא ואחותך יצאו לטייל, ואני כאן מול המחשב בייחד איתך. אוהבת אותך וחושבת שאוליי בשקט הזה כדיי לנסות להתקשר בלי המחשב, כך שתינו לבד... אז בעוד במס שניות נפגש... להתראות בנתיים, אוהבת אמא.

בלילה חלמתי חלום, ובחלום הופיעה סבתא שלי ז"ל. סבתא שלי היתה אהובה מאוד עלינו הנכדים וגם אהבה אותנו. אך הופעתה בחלום לא בישרה לי בשורות טובות היות ובהריונות שהרבתי לחלום על סבתא, היו הריונות שהסתימו לא טוב. והתחושה הייתה שכיאילו היא באה להזהיר אותי, להזהיר אותי , מימה אני צריכה להזהר?
אז אתמול בחלום התעמתתי איתה ושאלתי אותה למה באת? ומישום מה הבנתי שהיא לא מרוצה מההריון שלי. אבל אני מאוד רוצה את ההריון ואת הילדה שבתוכי אמרתי לה והיא לא השתכנעה. (אם הייתי פרוייד או מנתחת את החלום על פי תורתו. הייתי אומרת שיש כאן אמביבלנטיות כלפי ההריון. אבל אין! ההריון רצוי והילדה רצוייה! אז מאיפה זה בא? מהחרדות שלי אוליי? ). בכל אופן בחלום המשכתי לשכנע את סבתי ז"ל שתבטיח לי שהכל יהיה בסדר ושאגמור את ההריון בשלום. סבתי בתחילה לא הבטיחה ורק הצתרפה אליי, או שלקחה אותי( אני לא יודעת בדיוק) לטיול. {כשהייתה בחיים והינו קטנים היתה מארגנת לנו טיולים, שבסיסם היה קברי צדיקים אבל גם המשך טיול בעיר ובמקומות הקרובים לקברי הצדיקים. אנו הנכדים אהבנו את הטיולים מאוד. וזה היה מעין גיבוש משפחתי. אז אולי היא מבקשת ממני ללכת לקברי צדיקים. בלי נדר אולי כדאי לעלות למערת אליהו , שם זאת היתה המערה שלה לבקשה לפריון לילדים ו(במקרה שלה גם לבן זכר.) }.
אני המשכתי להתעקש בחלום וידעתי שדמעות שלי יימסו אותה, בכיתי והסברתי לה כמה אני רוצה את ההריון ואת הילדה, כמה סבלתי עד עכשיו מאובדן של ילדה ושני עוברים. ושאני רוצה שהיא תבטיח לי שההריון הזה יסתיים בזמן ועם ילדה בריאה. סבתה שלי הבטיחה!. השתכנעה לאחר שבכיתי לה. תודה סבתא. ואנא שמרי עלינו מלמעלה למדי זכות עלינו. ושבע"ה תיולד לי תינוקת בריאה. אני אשתדל בלי נדר, בהזדמנות קרובה לעלות למערת אליהו. אם היית בחיים זה מה שהיית ממליצה לי לעשות. אז שוב תודה שהבטחת לי שהכל יהיה בסדר עם ההריון.

אתמול סיימתי את סקירת המערכות המוקדמת. הקטנה ברוך ה' בסדר גמור. העובר השני עדיין נצפה והרופא אמר שהוא יתמוסס בהמשך. או שישאר על השליה ויצא בלידה, מה זאת אומרת? אני עדיין לא מבינה. זה נורא להמשיך לשאת עובר נוסף שלא אוכל אח"כ לחבק ולגדל. אבל פיתחתי לי מין שיריון על מנת לא להמשיך לשאת את הכאב, כדי שאוכל להתפנות לעוברית הקטנה שלי. וגם ההתמודדות עם הבת הגדולה המתוקה שלי, שהתחילה ללכת לגן גוזל ממני המון אנרגיה.
ולפשושית אני משתדלת להתחבר יותר ויותר , אתמול בעידודו של בעלי השמעתי לה מוזיקה. אבל הפשושית שלי מגיבה בעיקר כשאני שוטפת כלים כנראה שהרעש של המיים עושים לה משהוא.
אז פשושית יקרה שלי המשיכי להתחזק ! אני פה איתך כל הזמן. וגם את תשארי איתנו. אנחנו נחכה לך בסבלנות אז אל תזדרזי לצאת. תצאי בזמן ותנצלי את החמימות שאת נמצאת בה עכשיו לגדול ולהתפתח כראויי . אוהבת אמא.

אין לי מילים לתאר מה שאת עברת ועוברת. גם חברה שלי איבדה אחד משניים בהיריון וברוך השם נולד לה תינוק מקסים, היום הוא כבר גדול ושמח ומקסים.

נראה לי שאת עושה הכל ותמשיכי כך. אני גם מאמינה גדולה בתזונה בריאה לחיזוק הגוף והנשמה.
שיהיה לכם בהצלחה

אני גם מתפללת איתך @}

עד שהגעתי לשלווה שמאפשרת לי להיות רגועה עם העוברית הקטנה שלי, אז הם (הרופאים) חייבים לזעזע אותי מחדש!. אוף...
בבדיקת חלבון עוברי נמצא חלבון גבוהה . (5). עשתי את הבדיקה בשבוע 18, והתקשרו מהמעבדה ואמרו לי שיש חלבון עוברי גבוהה. אבל שזה כנראה כתוצאה ממות עובר אחד ברחם ושאראה את התוצאות לרופא שלי. היות ו"הרגיעו" אותי אז לא מהרתי לרופא והלכתי אליו רק ב שבוע 20+ . הוא לא קיבל כמובן מאליו את הדיאגנוזה ושלח אותי ליעוץ גנטי. המליץ על מי שפיר דחוף. (מחר). ואני קיוותי לדלג על התענוג של מי שפיר. וסריקה מורחבת וממוקדת שזה איך שהוא לא איכפת לי לעשות.
האמת שריגשית אני "אטומה" כבר לא בחרדה. ומקווה שהכל יעבור בשלום ואכן החלבון העוברי הגבוהה הוא כתוצאה של מות עובר אחד. אבל גם השמחה והתקווה שהצלחתי להשיב לעצמי נעלמו. אני כנראה בהדחקה! נו טוב אני אלופת עולם בהדחקות.
בעלי לעומת זאת בחרדה וחששות ואני זאת שצריכה לתמוך בו ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר. (אני מקווה שאני תומכת בו לפחות כמו שהוא תומך בי במשברים.)
ובכלל מהיועץ הגנטי הבנתי שמי שפיר אפשר לעשות עד שבוע 21. מחר אני אהייה בשבוע 20+חמישה ימים . מה זה אומר? האם זה יכול לתת תוצאה שגויה של מי שפיר? אם משהוא, משהיא מבינה בזה אנא ענו או הפנו אותי לאתרים רלוונטים. אני גם אחפש באינטרנט.

את יכולה למחוק או להעביר לדף אחר
לא יודעת איזה דף מתאים. אוכל להריון בריא? אחר?

harold jitschak bueno de mesquita ]
Subject: Pregnancy: take extra vitamin C and read further........... Pregnancy: take extra vitamin CYOU DON'T HAVE TO READ THE ARTICLES BELOW.[AT THE END OF MY INTRODUCTION, IF YOU DON'T WISH]Especially the second one does not give any positive advise ,alas!JUST REALIZE WHAT YOU CAN DO. EAT HEALTHY, enough vitamin D, HIGH ENOUGH blood-levels of B12 [NOT always dependent on the food one eats], avoiding all toxic products [shampoos, virtually all cosmetics, all medicines without doctor's permission, no vitamins unless prescribed by somebody knowledgeable in this field.]Avoid all cleaning products [use simple soap, vinegar, lemon etc for house-hold cleaning instead of sano etc] Don't get nervous by all this; just do the simple things you can do!! Taking extra vitamin C during pregnancy can prevent early birth , in this case early rupture of the chorioamniotic membranes ["sakiot sawiv ha-ubar] , for example twice a day 250 mg [half a capsule] from a trustable company [in general ] like solgar or otherwise.Don't get nervous by all this; just do the simple things you can do!! Pray for the health of yourself and your child and WITH ALL THE POSITIVE THINGS YOU ARE DOING it should be enough.
p.s fish [fish oils capsules of a superior quality!!] can also prevent premature birth.I have a very good experience with acupuncture [sometimes a single treatment of one or two needles may be enough] [the clever Chinese!!] to stop premature contractions ,where a women may be instructed otherwise to lay in bed for weeks or months!!Any physician/ gynaecologist who read this and want to learn this technique can learn it for free in my office.I have thought it to the husbands of the patients in case it has to be done again at home [so why should doctors not know about it??]

אני מקווה לבשורות טובות @}

אני מקווה לבשורות טובות

.
את חזקה ואמיתית. יש בך את הכח. אין לי ספק בכך. הפשושית שלך יכולה לקבל ממך את האהבה והתמיכה שהיא זקוקה להן כדי להתחזק. איתך. @}

אנונימי

תודה לכולכם .מאחלת לכולם שנה טובה, שנת פוריות אהבה ובריאות. שנה שנחזק את המשפחה והאהבה, וביכלל שכל מה שאנו רוצים יחול עלינו לטובה.
לפלונית.
הבנתי את עיקר המאמר אך על מנת להבין יותר טוב אני צריכה להתעמק יותר. (האנגלית שלי לא מי יודע מה).
אני לא יודעת להעביר לדף אחר אז מי שיודעת מוזמנת לעשות זאת. רק שתכתוב כאן לאיזה דף העבירה.
עברתי את בדיקת מי השפיר, ותודה לאל הפשושית ואני מרגישות טוב.
ממה שאני הבנתי זה שהחשיבות של השבוע המאוחר של ביצוע הבדיקה אינו משפיע על התוצאות . התוצאות של הבדיקה יהיו רק בעוד שלושה שבועות ולכן הלחץ על האיחור. אך בע"ה לא תהייה בעיה אז זה לא רלוונטי. בסוך החודש גם יש לי את סריקת המערכות לשלילת מומים. אבל שני רופאים שהתיעצתי איתם. בטוחים כי כל ה"בלגאן" זה כתוצאה מהמות של העובר ברחם . ואני מאמינה להם. מה גם שעשיתי סריקה מוקדמת והכל היה תקין. אז החזרתי לעצמי את התקווה... היום גם השמעתי לה מוזיקה. אומנם כיוון שאני אצל אימי לחג אז מוזיקה של שרים עבריים שחלקם די עצובים כמו בב אל וואד וכו זה מה שיש לי כרגע. אבל הפשושית זזה למשמע המוזיקה וזה מה זה עשה לי טוב.
ביכלל היא שובבה קטנה, זזה הרבה וזה משדר לי שהיא חזקה ואיתנה. והיא זאת שמחזקת אותי.
לפשושית הקטנה, שנה טובה ומתוקה. שיגמרו כל ה"איומים" עלינו והחל מתחילת שנה זאת נצעד ביחד לקראת הלידה בבריאות, בשימחה ובאושר.
שנה טובה ומתוקה מאבא, אחותך וממני שאוהבים אותך מאוד ומחכים לך, שתבואי בבריאות ובמועד.
הרבה אהבה.

אמן ואמן ואמן

אמן ואמן ואמן @}

אנונימי

המעיזה שאלה אותי בדף הבית שלה מה אני עושה בשעות כאלה ערה. אז זה בגלל הקלקסן, זריקה לדילול דם כדי שהפשושית תקבל את התזונה המגיעה לה. (כשאני מזריקה את הזריקה הראשונה מאוחר אז אני צריכה לחכות 12 שעות על מנת להזריק שוב). אבל זה גם הזמן שלי להיות עם עצמי ועם הפשושית (בתנאי שהנסיכה שלי לא קוראת לי כמו שעושה עכשיו.)
הנסיכה מתחילה לשאול שאלות על התינוקת. שאלה אתמול איפה התינוקת שלך?
בבטן עניתי. למה יש לך תינוקת? כי רצינו שתהייה לך אחות? אבל אני לא רוצה ! פסקה הנסיכה. (לא מוכנה להתחלק במלכות.) כן אבל אנחנו רצינו שתהייה לך אחות. ושתוכלי לשחק איתה כשתגדל. אני רוצה לשחק לבד. טוב את לא חייבת לשחק איתה אבל תדעי שאמא אוהבת אותך מאוד וגם אותה. (זהוא לעת עתה).
כמו כן היו פעמים שאמרה שיש לי שניים בבטן וכשאמרתי לה שיש רק אחד שאלה איפה התינוק שלך. כאן נאלמתי כי לא ידעתי מה לענות לה. האמת שהופתעתי מאוד כי חשבנו שחסכנו לה את המידע הזה. לא דיברנו בנכחותה אפילו פעם אחת על המקרה. גם בני משפחתי עדיין לא יודעים. (חוץ מאחותי שאוליי קוראת כאן ולא מספרת לי, את כאן?.)
ואחות נוספת ששאלה אותי אם יש לי תאומים אז סיפרתי לה.
הנסיכה חכמה ורגישה ובמשך הזמן תתרגל לרעיון של אחות נוספת, למרות שתצתרך להתחלק במלכות.
היום אחותי סיפרה לי שהבן שלה נפל (תודה לאל הכל בסדר איתו) וכשהנסיכה שמעה על כך אמרה אמא אני רוצה לחבק אותו. חזרה על זה פעמיים. (אבל כשהם ביחד מפגינה מה זה קינאה.)
מעבר לזה אני הרבה יותר רגועה. אפילו שעדיין לא קיבלנו את תוצאות מי השפיר, אני דיי בטוחה שהכל יהיה בסדר. גם הפשושית משדרת לי שהכל יהיה בסדר, מתרוצצת לה בקירבי ובכל פעם שעולה בי איזה שהוא חשש, היא מזכירה לי כמה היא חיונית ובריאה.
זה שאמרתי, היא מחזקת אותי יותר משאני מחזקת אותה. היי פשושית לא תמיד זה יהיה כך . מבטיחה לך שאקח חזק את התפקיד של אמא ואחזק אותך ... ואגדל אותך כמו נסיכה אמיתית, בדיוק כמו את אחותך. לילה טוב וחלומות נעימים. לפשושית לנסיכה ולכל מי שעדיין מול המחשב. (וגם למי שלא).

זה מזכיר לי שהקטנה, שנתיים ורבע, שנידנדתי אותה בגן השעשועים שאלה אותי פתאום אם אני מנדנדת את התינוק שיש לי בבטן ואני הייתי בשוק. מאיפה המידע הזה? בטח הגדולה סיפרה לה. מה היא יודעת על זה שהוא כבר לא שם? מי יודע.

תקופה של מתח עד התוצאות. מתי הן יגיעו? אין ספק שתהיה תקופה של קנאה - אצלינו זה ממשיך מאז שהקטנה נולדה, אבל יחד עם הקינאה יש אמהיות ואהבה ורוך וצריך כל הזמן להסביר דברים לשני הצדדים שזו לא התכוונה וזו לא הבינה וכאלה. והקנאה של הקטנה לא פחותה משל הגדולה.

הפשושית שלך גדלה ומתחזקת ואת אמא מופלאה שאת עומדת בכ"כ הרבה קשיים בדרך ואני מאחלת לכם רק בריאות ושמחה ושיהיו לכם רק זמנים טובים והרבה אושר

למעיזה תודה שלמרות הקושי שלך את כאן. אני מרגישה קשה בגלל מה שעברת כשהתחלנו ל"התכתב" מאוד קיוותי שנמשיך ביחד עד הסוף הטוב.אז סליחה שאני ממשיכה לבד.
עכשיו ניתקלתי בדף הריון תקין עם חששות מהעבר וזה נותן לי תקווה שאפשר גם אחרת, אני מאוד מקווה שלפחות אצלי זה יסתיים כמו אצל חלי מהדף.
התוצאות של מי שפיר יגיעו בעוד שבועיים לערך ובסוף החודש יש לי סקירה מורחבת וממוקדת. (מה שהם הרופאים קוראים גם שלילת מומים.)
אז אני שולל ת מומים גם בלי תוצאות הבדיקות ובכל זאת אין לי את האומץ לא לעשות אותם.
בהריון של הנסיכה שלי היה בדיוק את אותו סיפור "איומים" ובסוף התוצאות יצאו תקינות. אבל בהריון שלה שמחתי לבסוף שעשיתי את כל הבדיקות כיוון שבאיזה שהוא שלב ההתפתחות שלה ירדה, ונאלצתי ללדת בשבוע 34, במשקל נמוך לשבוע זה. והייתי בחרדות מאיך שתמשיך להתפתח מחוץ לרחם. הרופאים אז אמרו שהעובדה שביצעתי את הבדיקות יכולות לנבא שתהיי בריאה, וראו זה פלא צדקו. הנסיכה שלי לא רק בריאה גם חכמה רגישה ומתפתחת נהדר לגילה,שתמשיך כך ושאלו-קים ישמור אותה.
טוב בנתיים הנסיכה התעוררה וקוראת לי אז להתראות בהמשך.
בראה לי שכתבתי מה זה מבולבל אבל מקווה שאובן.

ברכות לך ולמשפחתך וגמר חתימה טובה.
אני מאחלת לך שתמשיכי לסוף טוב ותחזיקי נסיכונת נוספת ושהשמחה תהיה בביתכם עד 120 בבריאות ושמחה.
מחזיקה לכם אצבעות @}

את האמא הכי טובה שיש גם לנסיכה וגם לפשושית, מי כמוני יודע את הרי גידלת אותי ואני אוהבת אותך הכי בעולם.
ההריון יעבור בשלום ותהיה לנו נסיכה נוספת במישפחה מקסימה, חכמה, רגישה ויפה בדיוק כמו אחותה הגדולה
.........................לא היה לי מושג.

לאחותי תודה, את מה זה אובייקטיבית, כמו תמיד. (-; . אוהבת אותך גם אני.

היום עשיתי את סריקת המערכות לשלילת מומים אז החדשות הטובות הן : שהכל בסדר לא ניצפו מומים, החשש העיקרי היה חלילה ממום במערכת העצבים המרכזית. אז תודה לא-ל שאין. כמו כן נישללו מומים בבטן. שגם הם היו יכולים להצביע על חלבון עוברי גבוהה.

החדשות הפחות טובות:
עדיין אין תוצאות סופיות של בדיקת מי שפיר.
בבדיקת מי השפיר ניצפה חלבון עוברי גבוהה בערך 4,7 . אבל בברור עם רופא מומחה נאמר שיכול להיות שזה כתוצאה של מות העובר ברחם , וזה כן יכול להשפיע על שק מי השפיר של העובר השני.
עכשיו יש לחכות לתוצאת בדיקה שניקראת "אציטיל כולין" .
כפי שהבנתי : אם תוצאת בדיקה זאת תהייה נמוכה, אז נגמרו לשלב זה סאגת הטילטולים שהמערכת מתעקשת לטלטל אותי. (זאת אומרת שהכל בסדר).

אם האציטיל כולין הזה יהיה גבוהה זה עדיין לא אומר בודאות שיש בעיה. כי זה גם יכול להיות מושפע ממות העובר ברחם. במקרה הגרוע ביותר , תוצאות גבוהות של ה"חולין" הזה. (בכוונה כתבתי עם ח). יכולות להעיד על בעיה, כניראה בעיה במערכת העצבים המרכזית. אבל זאת בעיה מינורית לפי הגדרת הרופא, בעיה שאם חלילה תהייה ניתן יהיה לטפל בה.
אז למה לעזזל הייתי צריכה לעבור את כל הסיוט של בדיקת מי שפיר? אם ממלא הם מחזרים אותי למקום ממנו התחלתי?.

מבולבלים? גם אני.!

משהיא/משהוא מבינ/ה בנושא של המשמעות של ערך גבוהה של אציטין כולין.
או בעיות מינוריות במערכת העצבים. (כשאני כותבת את זה זה נישמע לי אבסורד, בעיות מינוריות במערכת שאינה מינורית כלל וכלל).

בכל מקרה אני כבר בשבוע 26, אז מה הם (הרופאים ) מצפים שאעשה? אם חלילה יהיה ערך גבוה של "אציטין חולין" יזמינו אותי בעוד שבועיים שוב לסריקה. (שבוע 28) השתגעו להם לגמרי.
בתוך תוכי אני יודעת שהכל בסדר. הילדה בסדר גמור לא אציטין ולא כולין. מקסימום אציטון להסרת לק. זה מה שנקנה לה וגם זאת רק כשתיגדל.

אולי מלכתחילה לא היתי צריכה להסכים לעבור את הבדיקות האלה? זה מה שקורה כשהולכים לרופא פרטי.

בדיקות עליך ישראל.
עברתי שוב סריקת מערכות מורחבת וממוקדת. ( ומבלבלת ומטמטמת.) תודה לאל הכל תקין.
אבל... רוצים לחזור על הבדיקה בשבוע 32.
הייתי גם אצל יועץ גנטי וגם הוא אמר שמירב הסיכויים שהתוצאות של החלבון והאציטיל הן בשל מות עובר. אבל גם הוא רוצה לעשות בדיקות נוספות (אקו לב עובר) ולחזור אליו לאולטרסאונד בשבוע 35.
מחר אני עוברת שוב העמסת סוכר . של 100מג. למרות שההעמסת הסוכר של 50מג יצאה תקינה.
ואין לי אומץ להגיד להם דיי .... לא עוברת יותר בדיקות. הפשושית שלי בריאה אז מספיק.
אין לי את האומץ בגלל העובדה שאם חלילה יש איזה שהיא בעיה קטנה , שניתן אוליי לטפל בה בעודה ברחם. ואני לא אעלה על זה ... אז אצטער. חוץ מזה אני רוצה לדעת עד כמה שניתן מה עומד בפניי ולא לטמון את הראש בחול. (הויי כמה שהיתי רוצה לדעת לטמון את הראש בחול למשך החדשיים הקרובים, ולהתעורר רק ללידה.) מקנא בחרדיות שלא עושות את כל הבדיקות האלה....
ובעיקר כועסת על כך שכל פעם מחדש ניטלת ממני היכולת להנות מההריון היקר הזה.
אני כן נהנית מהפשושית שבועטת ומשתוללת.
אז פשושית יקרה אני מאמינה לך שאת בריאה ושלמה ומחכה לך שתיצאי (בזמן... חכי בסבלנות!).
אני גם מאמינה לתחושותיי שהכל בסדר ... ומקווה לטוב.
}והיום נכנסתי לדף של צריכה תמיכה בהריון הזה נכנסתי לעודד ובעקבות מה שכתבתי לה יצאתי מעודדת. וזה גם מה שנתן לי את האומץ לחזור לדף הזה.

@}
כל חוסר הוודאות הזה, וההפחדות האלה!
את רוצה את התינוקת הזאת! לא מצאו מומים! אם יש מות עובר אז אין דופק, ובטח ראו דופק בסקירה, אחרת היו אומרים לך!
תני לתינוקת שלך נשיקות גם ממני @}

(תודה על הנשיקות) , מה שלומך?
העובר שמת זה עובר אחד מתאומים.
בודאיי שאני רוצה את התינוקת, ואני מתחברת איתה למרות ההפחדות והאיומים.
למען האמת אני יודעת שהכל בסדר איתה, אבל כפי שכתבתי אין לי אומץ להפסיק את הבדיקות ולהגיד עד כאן. כדי שחלילה לא אתחרט . ביחוד אני חושבת על מצב ש אם חלילה מתגלה בעיה שניתן לתקן עוד ברחם. ולא אעשה את הבדיקות , אז אני ילדה טובה הולכת לבדיקות .
עדיין שלמה עם עצמי ויודעת שהכל בסדר.

אז אל תפסיקי את הבדיקות ותמשיכי לדבר איתה דברים טובים. היא מרגישה את האהבה הגדולה שלך וגם את הדאגות, תחשבי מחשבות טובות. @}

הפשושית נולדה במזל טוב ב 5.1.06 , פשושית קטנה ומקסימה . נולדה בשבוע 35, במשקל של 2600 גרם.
הסיבה שנעדרתי מכתיבה בלוג הוא שהייתי מאושפזת און אנד אוף מאמצע נובמבר בבתי חולים.
איכילוב, בלינסון ותל השומר. בדקתי את כולם (דרך אגב כולם אותו הדבר). כל פעם שהלכתי לבדיקה שגרתית בקופת חולים קיבלתי הפנייה לאישפוז. פה שלושה ימים פה יומיים וכך העברתי את ההריון עד לשבוע 32 , בשבוע 32 אמרו לי שאני מתאשפזת עד ללידה. ואכן ילדו אותי בתל השומר בשל רעלת הריון כאמור בשבוע 35.
הפשושית שלי מקסימה כפי ששידרה לי עוד ברחם הכל בסדר איתה חמודה לאלה.אבל לצערי מתוך 22 הימים של חייה היא בילתה יותר בבתי חולים מאשר בבית.
בשבוע הראשון לחייה בילתה בתל השומר (במעבר- כך קוראים ליחידה של תינוקות שצריכים השגחה אבל לא פגייה) עד שתגיע לגיל הריון של שבוע 36. אחכ הגענו הביתה ואחרי שבוע בבית החמודונת שלי תפסה וירוס ברונכיליטוס , וכעת מאושפזת בבית חולים דנה. (היום אבא שלה איתה ואני עם הגדולה בבית, אנו מתחלקים כך ששתי הנסיכות שלנו , יקבלו זמן עם כל אחד מאיתנו.)
אז גם מכאן אני מאחלת לך שתתחזקי ותתגברי ואני מחכה לך שתגיעי הבייתה בשלום.
תודה לכל מי שתמכה עד היום. ובבקשה תדליקו נר להחלמתה של הפשושית הקטנה שלנו.

@}

מ ז ל ט ו ב

אני כ"כ שמחה בשבילך ובשבילכם @} שתראו נחת ותהיו בריאים ושמחים עד 120

ותודה על התמיכה שלך בי ברגעים הקשים @}

אני בשמירת הריון. בשכיבה מוחלטת כבר שלושה חודשים, ויש לי עוד שלושה [בהנחה ובתקווה שתהיה לידה בזמנה ולא פג].
הריון רצוי ומתוכנן שעבדנו קשה בשבילו.
וקשה לי נורא.
לא משעמם לי עם עצמי, הילדים שבבית מקסימים. אבל קשה לי לבקש כל דבר קטן, לא להיות פעילה, שכל הזמן יכינו לי ויעשו לי ויקחו את הילדים ויחזירו אותם. קשה לי שהבית לא כמו שאני רגילה [הוא לא מוזנח, רק מסודר אחרת כי אחרים מסדרים]. קשה לי שהכל נופל על בעלי, וקשה לי שקשה לי...
אם יש פה מישהי שהיתה בשמירה כזו ארוכה כל כך הרבה זמן ויכולה לעודד אותי אני ממש אשמח.

אני לא בשמירת הריון אבל עם נקע ביד וברגל מנפילה לא נעימה בכלל,חודש שמיני,הכל נורא כואב וצריכה להיעזר המון.
איני יודעת אם יכולה לעודד אותך חוץ מזה שקראתי את מה שכתבת והרגשתי שאם את יכולה אז גם אני ושהכל זמני וגם זה יעבור בקרוב.
בנתיים זה שיעור חשוב בלנוח,בלשחרר שליטה....מאחלת שהקושי יתרכך ושיהיה בסדר,באמת