חומצה אוקסלית

הי אופק, בעניין החמציצים / חמצוצים. באחד מדפי הליקוט מייק התייחס אליהם וכתב שאכילה מופרזת שלהם עלולה להזיק. הייתי רוצה לשמוע קצת על הגישה שלך (אכול כמה שהגוף מאותת לך, אם אפשר להגדיר זאת כך). הבת שלי פשוט טוחנת אותם ללא הכרה (כלומר, עם הכרה ובהרבה כיף, אבל בכמויות). תודה

מה שהיא אמרה
(אצלנו זה הבן)

_מה שהיא אמרה
(אצלנו זה הבן)_
אני לפעמים רואה אותם בקקי, כי חלק מהם הוא בולע כמו שהם.

אנונימי

ראו גם: מידע תזונתי אודות צמחי בר, עלים ירוקים

מתוך הדף מה ליקטנו היום:

חומעה: שושנת עלים חלקים וירוקים, לפעמים מנוקדים באדמדם. טעם חמצמץ.
בעיות עם חומעה: מייק כתב כאן בזמנו (אולי לא בדף הזה - באחד מדפי הלקטים) להזהר עם העלים החמצמצים למיניהם ולא להגזים בכמות, בגלל חומצה אוקסאלית שיש בהם ושעלולה לעשות בעיות בדרכי השתן.
אני מכירה את זה גם ממקור אחר.

לגבי החומצה האוקסלית בחומעה - זאת גם הסיבה שאני לא אוכל ממנה יותר מכמה ביסים. אני מאוד מוטרד מהחמוץ הזה. ללא ספק לא הייתי שם יותר מחצי עלה ברסק ירוק, אבל זה רק אני (פחדן מחמוצים וחומצות).
מה שכן, אם את מבשלת עלים, אז בישול חומעה ייתן תוצאה נהדרת - בישול מפרק חומצה אוקסלית בעלים עד כמה שידוע לי (למשל בתרד ומנגולד)

_לגבי החומצה האוקסלית בחומעה - זאת גם הסיבה שאני לא אוכל ממנה יותר מכמה ביסים. אני מאוד מוטרד מהחמוץ הזה. ללא ספק לא הייתי שם יותר מחצי עלה ברסק ירוק, אבל זה רק אני (פחדן מחמוצים וחומצות).
מה שכן, אם את מבשלת עלים, אז בישול חומעה ייתן תוצאה נהדרת - בישול מפרק חומצה אוקסלית בעלים עד כמה שידוע לי (למשל בתרד ומנגולד)_

אז איפה היא מתחבאת, החומצה הזאת?
כי יש הרבה סלק בר ברסק שלי. יש בו?

רגע רגע לפני שקובעים את הקץ המר על החומעה ועוד 1000 דברים עתירי חומצה אוקסאלית.. שאלו אותי גם בדף הבית ופשוט עוד לא התפנתי כי כמו B12 ואומגה 3 זה לא חד משמעי בכלל...
אבל לפני שאני כותב על זה, אני מאד אשמח אם כל אחת מאיתנו תעשה קצת מחקר אישי קטן - כזה מחקר שלא מוצא רק את מה שנפוץ (שבהרבה מקרים מצוטט אחד מהשני בלי לבדוק) - אלא נכנס לעומק קצת יותר ושואל שאלות יותר מנותן תשובות. רוב מה שמוצאים זה "ידוע שחומצה אוקסאלית XXXX" ... אז אני מבקש לקרוא מעבר לזה.. שימו לב באמת לעניין הבישול - לעניין חומרים אחרים במזון שאולי חסרונם בצרוף חומצה אוקסאלית הוא הוא הגורם לבעיות.
כל טוב.

לגבי חומצה אוקסלית,
כי יש הרבה סלק בר ברסק שלי. יש בו?
תלוי. אני שמתי לב שזה שונה מזן לזן - ועוד משהו - זה שונה חצי יום אחרי הקטיף, באופן מדהים.
עלי סלק נהדרים מהגינה של אופק, למחרת בבוקר כבר מלאים בטעם חומצי. ויש גם זנים של סלק שממש עם הקטיף מלאים בטעם חומצי.

אופק, אני באופן כללי לא חובב גדול של חומצה אוקסלית, גם מבחינת הטעם. אני לא פוסל, פשוט אוכל בכמויות יותר קטנות. משום מה בפטרוזיליה וכוסברה זה פחות מפריע לי, אבל בשאר זה ממש לא נעים לי בטעם.

אורי - אתה בטוח שאתה מבחין בטעם של החומצה? בריג'לה למשל יש יותר מפי שתיים חומצה מאשר בעלי סלק. יש הרבה אמירות ללא הפניות, ואם יש הפניות הן מאד לא מדויקות. זה מדהים כמה חששות יש לאנשים מנושא שאין עליו כמעט hard data.. במקום אחד יגידו שהטעם חמצמץ.. במקום אחר יגידו שבכף אווז יש פי 50 יותר חומצה מאשר בעלי סלק... במקום אחר אומרים לשפשף את העלים של הכף אווז לבנה (כאילו האבקה זה החומצה.. וגם זה כנראה קשקוש בלבוש).

בדומה לשומנים (שומן רווי בפרט), אומגה 3, ויטמין B12, ברזל וחלבון... רוב המידע הזמין לרובינו הוא ציטוט מעגלי של מנטרות מאד לא מדיוקות שמשאירות אחריהן בעיקר שאלות ללא מענה.

Oxalic]חומצה אוקסאלית acid[/po] היא עוד דוגמא למושג תזונתי שקופץ שוב ושוב עם מעט עד אפס הפנייות למה שקרוי hard data - עובדות חד משמעיות - אבל פרשנות נחרצת שאומרת - חומצה אוקסאלית זה רעל - זה קיים בעלים ירוקים והמון מזונות אחרים - וצריך להזהר כי זה יכול לגרום לאבנים בכליות.

איך יוצרים "קונצנזוס" בימינו? אומרים משהו המון פעמים... בסוף זה נתפס ונהפך לעובדה. למשל:
המיתוס: "שומן רווי זה רע".
ההפרכה: "שומן רווי מן הצומח הוא שומן אידיאלי בשבילנו"
המיתוס: "תזונה צמחונית חסרה בברזל וחלבון"
ההפרכה: "גם ברזל וגם חלבון קיימים בשפע בתזונה צמחית מגוונת ומחושבת"
המיתוס: "טבעונות גורמת לחוסר ב-B12"
ההפרכה: "חוסר ב-B12 קיים באופן שכיח אצל לא-טבעונים, כפי שישנם טבעונים שלא מפתחים חוסר ב-B12."
המיתוס: "בשביל ללקט צמחים למאכל, צריך מגדיר ומומחה שיגיד לי מה לאכול או לא כי יש הרבה צמחים רעילים"
ההפרכה: "כמו כל החיות גם לנו יש חושים שעוזרים לנו לדעת מה אנחנו צריכים בכל רגע. צמחים אכילים מושכים וטעימים, צמחים רעילים דוחים."

את כל המיתוסים לעיל - אפשר למצוא בשפע בספרים, מאמרים, אתרים באינטרנט - מעטים מאד מתבססים על מחקרים, ואם כבר, אז על פרשנות של מחקרים שבד"כ רחוקה מאד מהמחקר עצמו ותלויה בעיקר במשקפיים של המפרש.

רוב המיתוסים מתמקדים ב"מה לא לעשות", ויוצרים חששות וספקות - נתק בין האדם לסביבה שלו. אנו נחשפים למיתוסים האלו - שמגבילים אותנו מאד, ומשאירים אותנו פתוחים וחשופים לשפע הפרסומות שאומרות לנו מה אנחנו כן צריכים וללא חשש. ב{{}}אמון במים מהטבע אני מביא את הדוגמא בה החיה האנושית של היום נוטה לסמוך ולשתות מים מבקבוק פלסטיק ולא להעיז לשתות מהנחל הצלול והזורם לידו היא הולכת.

אבנים בכליות זו עוד דוגמא - זוהי מחלה שנגרמת היום בעיקר מעודף חלבונים בתזונה, אבל מה המסר שהחולים מקבלים? "להזהר מאד" מחומצה אוקסאלית שקיימת בהמון מזונות בהם אין עודף חלבונים - והחשוב מביניהם - הירוקים - וביניהם דווקא אילו שזמינים מאד בטבע.

אז מה עושים. קודם כל - לנו יש את הכוח להוריד ולשים איזה משקפיים שרק נרצה, במקום לתת למישהו אחר לפרש בשבילנו. נעזר בגישה של פוקואוקה - ההבנה שהגישה המדעית היא לא מושלמת כלל וכלל, הנטייה לפרק את הטבע לגורמים לאו דווקא מסייעת לנו, והבחירה בלהכתיב לטבע לפי מה שאנחנו מחשיבים טוב או רע בד"כ לא מוכיחה את עצמה ודווקא הבחירה של לעזוב את הטבע בשקט יכולה להניב פירות מלאי און וללא תלות כרונית במערכות הרסניות.

מכאן עולות השאלות הבאות:
האם עקרון המשיכה, ומתוכו "חוק הטעים לי" (עקרונות וחוקים בשירות לקטים), מסייע לנו במינון של חומצה אוקסאלית כמו שהוא מסייע במינון כל דבר אחר?
האם יש הבדלים מהותיים בין איך הגוף מתמודד עם חומצה אוקסאלית במזון במצבו הטבעי או המעובד (מה שמקשה על עקרון המשיכה)?
אם חומצה אוקסאלית זמינה כל כך - האם יתכן שהיא חיונית לנו ולאו דווקא מזיקה?

כשאני אוכל המון ירוקים, ואני מתכוון להמון... - גם במצבם השלם וגם ב{{}}רסק ירוק ובסלטים - אני שם לב שלעיתים רחוקות אני מגיע לשובע כללי מירוקים. זה עניין זמני שחולף תוך יום יומיים בד"כ. רוב האנשים שסביבי אוכלים הרבה פחות ירוקים ממני. רסק ירוק זה כבר תופעה עולמית, כמו כן סלט ירוק, ולפי דעתי, אם החששות שיש מחומצה אוקסאלית היו מבוססים, אז היינו שומעים על הרבה יותר מקרים של אבנים בכליות. במקום זה אנו שומעים על שיפור ניכר בחיוניות של אנשים שעוברים לתזונה ירוקה יותר.

מבין כל האנשים (אינספור!) שפגשתי שחזרו על האזהרות מחומצה אוקסאלית, היה אחד "טבעי" יחסית, עם סיפור אישי של אבנים בכליות, שהוא קישר לצריכה מוגזמת של חומעה וחמציצים. אבל מה - הסיפור כלל סיר גדול ובישול.

זהו נסיוני האישי. כל פעם שכותבים על חומעה, או כף אווז, ומישהו קופץ עם אותן המנטרות, עולה בי הרצון להגיע לעומק העניין - האם יש כאן באמת משהו או שזה עוד מיתוס מדעי כביכול שכל תכליתו היא ליצור חששות מהטבע.

אני מבקש ממי שמעניין אותו - לפשפש בספריו ובאתריו - ולנסות למצוא דווקא דעות שונות ומגוונות. את השגורות אנו מכירים.. וניתקל בהם שוב ושוב בחיפוש אחר דעות אחרות. אותי מסקרן לדעת דווקא את המגוון והאיכות - ופחות הכמות של כמה פעמים מופיעה אותה הדעה.

אני מתחיל עם דר' נורמן וואקר (טבעונאי שחי עד גיל 99 או יותר, זה שנוי במחלוקת.. מפתח את מסחטת המיצים שנחשבת על פי רבים כטובה ביותר) חקר את הנושא ומעיז לכתוב בספר Fresh Vegetable and Fruit Juices מנטרות אחרות..:

"Organic oxalic acid is one of the important elements needed to maintain the tone of, and to stimulate peristalsis. . . If the important organs comprising the alimentary and eliminative departments of our system, or any parts of them, are moribund or dead, the efficiency of their function is impaired, to say the least. This condition can result only from a lack or deficiency of live atoms in the food nourishing the cells and tissues concerned. Live food means that food which contains live organic atoms and enzymes found only in our raw foods.

". . . It is very vital to stress this matter in regard to oxalic acid. When the food is raw, whether whole or in the form of juice, every atom in such food is vital ORGANIC and is replete with enzymes. Therefore, the oxalic acid in our raw vegetables and their juices is organic, and as such is not only beneficial but essential for the physiological functions of the body.

"The oxalic acid in cooked and processed foods, however, is definitely dead, or INORGANIC, and as such is both pernicious and destructive. Oxalic acid readily combines with calcium. If these are both organic, {meaning raw} the result is a beneficial constructive combination, as the former helps the digestive assimilation of the latter, at the same time stimulating the peristaltic functions in the body.

"When the oxalic acid has become INORGANIC by cooking or processing the foods that contain it, then this acid forms an interlocking compound with the calcium even combining with the calcium in other foods eaten during the same meal, destroying the nourishing value of both."

סיכום בעברית: חומצה אוקסאלית שלא עברה בישול, לא רק שאינה מזיקה - אלה חיונית. זוהי דעתו - אין לו הפניות.

דר' גבריאל קאזנס (מעביר רטריטים לריפוי סכרת בארץ, השמועה אומרת שהוא עבר לארץ) בספר "Conscious Eating", קובע לאחר שבחן מאות דגימות שתן של אנשים, שאוקסאלטים ממזונות טבעיים לא מצטברים בגוף כל עוד המטאבוליזם של שומן ומערכת העיכול פועלים כראוי. הוא מפנה לספר human nutrition and dietetics שטוען שהאפקט של חומצה אוקסאלית על סידן ומינרלים אחרים הוא כנראה זניח.

הכיוון שאני לוקח מכל זה דומה למקרים של אומגה 3 וויטמין B12 - חסרים כאילו הם בד"כ סימן של בעייה גדולה יותר ולאו דווקא חוסר או עודף במרכיב התזונתי עצמו. כשיש חסך ב-B12, יתכן מאד שהבעייה היא לא חוסרים בתזונה, אלא הרעלה של כספית או אנטיביוטיקה. כשיש חוסר באומגה 3, זה יכול להיות דווקא לעומת עודף של אומגה 6 או יכולת המרה חלשה. כשיש אבנים בכליות, זה יכול להיות דווקא מחוסר או עודף תזונתי מסוים שאינו קשור ישירות לחומצה אוקסאלית.

השמועה אומרת שהוא עבר לארץ עבר לארץ

לגבי חומצה אוקסלית, אצלי זה לגמרי לפי אינטואיציה, חוקי הטעים לי וכדומה.
ריג'ילה למשל, זה ממש תלוי בעונה ותנאי הגידול. לפעמים הוא טעים לי ואני יכול לאכול שיח, ולפעמים הוא לא טעים בכלל ואני מסתפק ב3 עלים קטנים. כנ"ל כף האווז (למרות שעדיין אני מסתפק בלכל היותר 8-10 עלים)ף. סלק בר פשוט לא טעים לי, וחומעה ממש חמוצה לי.

לפי היגיינה טבעית, מתוק זה מה שטעים לנו פשוט כי זה מה שטוב לנו. מר וחמוץ פחות מתאימים. זאת גישה שלא חייבים לדבוק בה, אבל זה מה שקראתי ושמעתי.

דוקא מדהים שמה שאני קראתי על חומצה אוקסלית זה שהיא מתפרקת בבישול, ולכן יש למשל המלצה לאדות מנגולד.
(בניגוד מוחלט למה שמצוטט פה באנגלית)

הסלק בר בטיול לקטים האחרון היה מעדן... צעיר.. מתוק-מלוח... וריג'לה מלוקט כמו שצריך כמעט תמיד טעים לי בכמויות!

את המיתוס שיש "שינוי לטובה" בנוגע לחומצה אוקסאלית כתוצאה של בישול אפשר להפריך די מהר. רב הסיפורים של הרעלות הם מאנשים שלקחו הרבה צמחי בר (ספק אם לפי עקרונות וחוקים בשירות לקטים) ושמו בסיר על האש... גם כאן מאד יתכן שההרעלה היא דווקא ממשהו אחר.

העלים של הצמח rhubarb (ריבס או רברבר) נחשבים עשירים מאד בחומצה אוקסאלית ולכן יש הרבה אזהרות וסיפורים סביבים (למרות שבשביל לאכול כמות קטלנית צריך לאכול 5 קילו של עלים בערך...) ואותם נוהגים לבשל תמיד. גם כאן יש סימן שאלה גדול וסברה שיש חומר רעיל אחר בכלל שעוד לא גילו שקיים בעלים... לפי העמוד הזה בכלל לא בטוחים מה מקור הרעילות מהצמח.

ההמלצה לאדות מנגולד ותרד באות דוקא מאנשי היגיינה טבעית, שתומכים מאוד במזון חי, כך שכנראה שהם יודעים משהו ולא הייתי מזלזל.

ובכל זאת, גם בדעתך לא מזלזל, וכנראה שאת האמת לא נדע בקרוב. אם כן נדע את האמת, זה לא יהיה דרך מדעי התזונה אלא דרך האמת האישית של כל אחד על פי תחושותיו וחושיו בעת האכילה ואחריה

אבנים בכליות זו עוד דוגמא - זוהי מחלה שנגרמת היום בעיקר מעודף חלבונים בתזונה
לא, גם זה מיתוס

אני מסכימה עם חלק גדול מהניתוח של אופק. הגוף הוא מערכת מורכבת שבה אין יחס ישר בין קלט ספציפי לפלט ספציפי, וכך גם הטבע. לניסיון להבין את הפרטים יש יתרונות רבים - האמת, אני מתקשה לחשוב על דרך טובה יותר - אבל גם חסרונות, למשל היומרה להרכיב שלם מחלקיו הידועים ולחשוב שמה שלא "יודעים" לא קיים

.

עוד משהו:
אין בטבע משהו שמשמש לנו כמזון, שאין בו "חומרים שלא טובים לנו". לצמחים יש האבולוציה שלהם שאינו זו שלנו. במובן הזה, כל צמח ובעל חיים מכיל גם "רעלים". אבל בגוף שלנו יש מנגנונים טבעיים שנועדו להתמודד עם החומרים האלה, כל עוד הם בכמויות "סבירות" לנו, דברים שנחשפנו אליהם במהלך ההתפתחות שלנו, וגוף בריא יחסית. הבעיה מתחילה כשנכנסים למשוואה הזו גורמים חריגים כמו רעלים מעשי ידי אדם, קוקטיילים שלהם, השפעות קודמות שלהם, מחלות וכו' (כתבתי על זה הרבה בדף על האם מזון אורגני סותר פשטות מרצון ).

תודה אופק, תודה אופק!

דיברתי עם עדיאל תל-אורן רופא-מדען עתיר נסיון (שבמקרה גם קשור אליי משפחתית..) - זה מה שהוצאתי ממנו בנתיים בנושא.

ofek: can you refer me to hard data about the effects of heat (cooking) on oxalic-acid/oxalic-acid-rich foods and also about the difference and health impacts of eating oxalic-rich cooked or uncooked.. and actually a study that shows a hard link between eating natural foods considered high in oxalic acid and kidney stones..

Dr. Adiel Tel-Oren: no such data exists about oxalates. Plenty of studies implicating Oxalates with stones, and high-oxalates ARE a problem, but so is lack of health in the population. Healthy people are hard to find. Even raw foodist have a history, pre-disposing them. The biochemistry is the answer you really need to explain how the problem started and what we can do about it. The answer is NOT to eliminate oxalate-rich foods, but to address the underlying issues (with currently-available food and with the physiology of less-than-optimal health).

כמו כל החיות גם לנו יש חושים שעוזרים לנו לדעת מה אנחנו צריכים בכל רגע. צמחים אכילים מושכים וטעימים, צמחים רעילים דוחים
לזה יש לך hard data ?

no such data exists about oxalates. Plenty of studies implicating Oxalates with stones, and high-oxalates ARE a problem, but so is lack of health in the population. Healthy people are hard to find. Even raw foodist have a history, pre-disposing them.
מה שהוא אומר בעצם, הוא שאכן יש בעיה עם מזונות עשירים בחומצה אוקסלית, אבל שלא צריך להאשים את החומצה האוקסלית, אלא את האנשים שבריאותם לקויה (ממה שהוא כותב, מבחינתו זה המצב אצל רוב האוכלוסיה), ולכן החומצה עלולה לגרום להם לאבנים בכליות.

-- אמא, אני חייבת לספר לך עוד משהו על חמצוצים!
-- כן... מה?
-- חמצוצים עושים לנו מחלה. עושים לנו להיות מאוד מאוד צמאים. צריך להוציא את כל החמצוצים מהגינה, אבל זאת בעיה, כי אני מאוד אוהבת חמצוצים...
-- אז אולי את צריכה לאכול מהם פשוט - קצת
-- אה, כן

(בת 5 וחצי מדגמנת את יכולת הגוף לזהות משהו שמוגזם עבורו?)

אבנים בכליות זו עוד דוגמא - זוהי מחלה שנגרמת היום בעיקר מעודף חלבונים בתזונה, אבל מה המסר שהחולים מקבלים? "להזהר מאד" מחומצה אוקסלית שקיימת בהמון מזונות בהם אין עודף חלבונים - והחשוב מביניהם - הירוקים - וביניהם דווקא אילו שזמינים מאד בטבע.
טוב, זה ממש לא נכון. בן הזוג שלי הוא טבעוני. אין לו עודף חלבונים. מדי פעם הוא מחמיר עוד יותר את התזונה שלו (כלומר, גם לפני כן הוא טבעוני ומקפיד, אבל לפעמים עושה ממש ניקוי של הגוף). בפעם האחרונה שהוא עשה את זה, בחורף, הוא עבר לאכול רק ירקות טריים מהגינה ואגוזים - סלט מעלים ירוקים, סלק, בצל ירוק, פרחי ברוקולי ולמעלה אגוזי פקאן טחונים. הכל אורגני. אחרי שבועיים בערך הבין שהשתן שלו אדום לא בגלל הסלק, אלא כי יש לו דם בשתן, וכאבי הגב הם לא מהעבודה בגינה, אלא מהכליות. בקיצור, היה לו "חול" בכליות. כנראה מעודף חומצה אוקסלית. כשהסתכלתי ברשימות של מה עשיר בחומצה אוקסלית, ראיתי שכ-ל מה שהוא אכל, היה עשיר בחומצה אוקסלית. הוא מיד הפסיק לאכול את כל הדברים הללו, ועבר לאכול ירקות אחרים, דלים בחומצה אוקסלית - כרוב, מלפפון ועוד (לא זוכרת כרגע, זה היה לפני כחצי שנה). זהו. עבר לו. עכשיו הוא עדיין אוכל מהגינה, אבל משתדל לא להגזים עם מה שממש עשיר בחומצה, כמו מנגולד וריג'לה (בקיץ זה פחות בעיה).

למה נזכרתי בזה עכשיו? כי אני קוראת ספר על צמחי מאכל (מאת Eric Toensmeier, שנראה מבין לא רע בצמחים). בתרגום זריז ובהדגשות שלי, הוא כותב על חומצה אוקסלית ש:
חומצה אוקסלית נמצאת בצמחים רבים...כולל צמחי מאכל נפוצים כמו תרד, סלק ומנגולד. ספרים רבים על צמחים כוללים אזהרות חמורות על כך שחומצה אוקסלית עלולה לגזול מהגוף סידן. ספרים אלה ממליצים לאכול רק כמויות קטנות של צמחים המכילים חומצה אוקסלית. אולם, זהו כימיקל נוסף שזכה לשם רע.
חומצה אוקסלית היא האחראית לטעם החמצמץ הנהדר של ירקות אלה. היא אכן יכולה לפגוע בספיגת הסידן, וזה דבר רע. אולם, מסתבר שצריך לאכול כמויות גדולות מאוד של חומצה אוקסלית, ובמשך תקופה ארוכה, כדי להתקל בבעיות. ברוב המקרים מזונות המכילים כמות גדולה של אוקסלטים מכילים גם כמות גדולה של סידן, כך שזה מתאזן. כמו כן, הבישול מפחית את ההשפעות של חומצה אוקסלית. אז אלא אם כן אתם מתכוונים לאכול כל יום 5 פאונד (2.2 קג) של עלים ירוקיים חיים מדי שבוע במשך חודשים, אין לכם מה לדאוג.* (לתשומת לב חובבי ה-רסק ירוק).

למה זה חשוב? כי הנה, גם מישהו שמדבר מעבר למנטרות הרגילות על חומצה אוקסלית, חושב שלאכול הרבה עלים ירוקים טריים במשך תקופה ארוכה, זה לא טוב.

אורי - אתה בטוח שאתה מבחין בטעם של החומצה? בריג'לה למשל יש יותר מפי שתיים חומצה מאשר בעלי סלק.
אני דווקא מרגישה את זה בבירור. השיניים מקבלות תחושת קהות כזאת, ובהחלט ריג'לה עושה את זה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש איזה הרגשה בגוף כשאוכלים הרבה רסק ירוק? יכול להיות שיש לי כאבים בפרקים אם אני אוכלת כל יום רסק ירוק?

באופן טבעי

באופן טבעי