סבתא טוענת שהתינוקת מפונקת

[פלוני_אלמונית*]

שלום
אמי האהובה שחינכה שלוש בנות בהצלחה... טוענת שהתינוקת שלי מפונקת! איך להתמודד?
בתי בת חמישה חודשים (לידה ראשונה/נכדה ראשונה) - למשל היום: קמנו , אכלנו 7, ישנו שינת בוקר, קמנו, אכלנו 10, שיחקנו, עשיתי לה מסז' ותירגולים לחיזוק שירירים, אכלנו 13, שנת צהריים
עד עכשיו היא מקבלת צומת לב כל הזמן והכל סבבה - בחלק השני של היום אחרי האוכל ב16 ועד טקס השינה ב19 מתחיל ה"בלגן":
סתם לשכב ולשחק לבד לא בא לה אז היא בוכה. ניגשים אליה היא עדיין לא מרוצה - מרימים על הידיים נרגעת. לוקחים לטיול בעגלה - בוכה, מטיילים איתה על הידיים נרגעת.
לא משחקת לבד - מפונקת?
רוצה הרבה על הידיים - מפונקת?
לפעמים אני לא מאכילה אותה כל שלוש שעות אלא קורה שאחרי שעה שוב - מפונקת?
אני מסכימה שהיה יותר נחמד אם היא היתה משחקת לבד יותר זמן,
אם היא לא היתה בוכה בעגלה והיתה צריכה פחות זמן על הידיים.

אבל בניגוד לאמי אני חושבת שזה עניין של זמן - עכשיו זה עוד בגדר "פינוק חיובי".
נכון היא דורשת ואז מקבלת אבל זה עדיין לא אומר שזה "פינוק שלילי" - נכון?

מה אני אמורה לעשות? להתעלם מהבכי לא טוב - נזק לביטחון עצמי של התינוקת ויצירת חרדת נטישה אצלה.
אבל עדיין הייתי רוצה להבין מתי כן לתת גובלות? איך להגיב לבכי? האם מיד להרים על הידיים זה בסדר? האם לתת לה צעצועים ולשעשע כשהיא בוכה - זה הגיוני? האם נכון שלתת מענה לכל בכי, להיות הליצן הפרטי שלה, להרים על הידיים תמיד כשהיא רוצה, להאכיל אותה כשהיא רוצה... זה בסדר
או אני אמורה להתנהג אחרת?
קיצור מה לעשות כנגד החשש שהתינוקת מפונקת?

מקווה שהייתי ברורה
תודה

[פלוני_אלמונית*]

טוב בזמן הכתבתי - נפתרה בעיה אחת - מצאנו תנוחת ישיבה בעגלה שהתינוקת אוהבת ולא בוכה
אבל הנה הם חזרו - ושוכבים על משטח המשחקים - כל הזמן צריכה שישחקו איתה...

[בשמת_א*]

מדובר בתינוקת בת 5 חודשים!
למה היא אמורה לשחק "לבד"?
למה היא אמורה לאהוב להיות לבד בעגלה?
כשאת כותבת "אוכל" למה את מתכוונת? היא לא יונקת?

האם נכון שלתת מענה לכל בכי, להיות הליצן הפרטי שלה, להרים על הידיים תמיד כשהיא רוצה, להאכיל אותה כשהיא רוצה... זה בסדר
לא, מה פתאום:
אסור לתת מענה לכל בכי. הרי תינוק אנושי צריך לגדול לבד בכלוב וללא מגע יד אדם, ללא חיוך, ללא חיבוק וללא טיפול.
אסור להרים על הידיים כי כאמור תינוק אנושי לא נועד לגדול בתוך מגע וקשר אנושי אלא לבד בכלוב.
אסור להאכיל אותה כשהיא רוצה. צריך להרעיב אותה כשהיא רעבה, שתלמד לקח שאוכלים רק כשסבתא קובעת (לפי הרעב של סבתא? לפי שעון יוון?) ובשום פנים ואופן לא לפי סימני הרעב של התינוקת. אחרת איך היא תלמד להפסיק להקשיב לגוף שלה ולפתח השמנת יתר כמו כולם?

בקיצור:
יכול להיות שכדאי לך לתת קצת יותר חופש לסבתא לבלות בלעדיכן, עם כל כך הרבה החנקה, ביקורת וחסימות?
היא שכחה שתינוקות הם בני אדם ולא בובות קטנות, או שגם אתכן היא גידלה בלי שום התייחסות לצרכים האנושיים הכי בסיסיים שלכם ליחס, לקשר, למגע, לשתייה כשצמאים ולאכילה כשרעבים?

תינוקות נורמליים לא אוהבים את העגלה.
ראשית היא הורסת להם את היציבה הטבעית הנכונה של עמוד השידרה (וכך גם סלקלים, טרמפולינות ומתקנים דומים, גורמים ממש נזק בלתי הפיך ליציבה)-
שנית, מבחינה ביולוגית הם מתוכנתים להיות על מישהו, במגע רציף עם גוף של אדם אחר, ולכן הם מביעים אי שביעות רצון כאשר מנתקים אותם.

הביטוי "הליצן הפרטי שלה" הוא בוודאי לא שלך, כי באמת - את אמא שלה. את אמורה ליהנות ממנה, לשמוח כשהיא צוחקת, ליהנות להצחיק אותה, לשחק איתה, לעשות כיף איתה, לשעשע אותה אבל בעיקר להשתעשע ממנה. זו התינוקת הראשונה שלך והיא כל כך פיצית, בסך הכל בת 5 חודשים. זה בדיוק הזמן לצבור איתה זכרונות ינקות מאושרים, ולשלב אותה כמה שיותר בטבעיות בחיים.

האם ניסית מנשא? הרבה יותר קל לשים אותה על הגב במנשא ולעשות את עבודות הבית כשהיא במגע איתך, נהנית לראות את העולם מגובה עיניים, מחזיקה איזה צעצוע ואת יכולה לעשות את כל ענייני המבוגרים - לבשל, לנקות, לרחוץ כלים, לכבס, לתלות, לקפל, לעשות טלפונים, ללכת ולחזור.

האם לתת לה צעצועים ולשעשע כשהיא בוכה - זה הגיוני?
קודם כל הייתי שואלת - מדוע היא בוכה?
האם היא בוכה מחוסר צעצועים?
היא היא בוכה מחוסר שעשוע?
או שהיא בוכה כי היא צמאה או רעבה או זקוקה לחיבוק עכשיו?
ואחרי שניסינו להבין, מה הסיבה לבכי - ננסה לתת מענה ישיר לגורם.

אם היא צמאה - אז זה רעיון רע מאוד לנופף מולה בצעצוע ולנסות להצחיק אותה, במקום לתת לה חלב.
אם היא רעבה - אז זה רעיון רע מאוד לשעשע אותה בצעצועים במקום לתת לה חלב.
אם היא זקוקה למגע ולחיבוק (מה שמכונה "על הידיים" פשוט מפני שבגיל 5 חודשים זו הדרך לחבק) - אז זה גם כן לא נראה לי רעיון כל כך טוב לנסות לשעשע אותה בצעצוע.

השאלה הבאה היא: מה עובד?
כאשר היא בוכה, מה עובד הכי טוב? האם עובד לך לתת לה חלב/להניק כשהיא בוכה מצמא/מרעב? האם עובד לך להרים אותה על הידיים?
אם כן, אז למה ללכת לצעצועים כשהדרכים הבסיסיות והפשוטות יותר עובדות?
למעשה החשש עם צעצועים הוא, שבמקום להרגיל את התינוק להיות קשור אלינו, ולחפש קשר טבעי, אנושי, עם האנשים האהובים - אנחנו מרגילים אותו לחפש ניחומים בחפצים (בצרכנות, בדברים מפלסטיק), שזה תחליף מלאכותי ובעייתי לקשר אנושי חם וטבעי.

ולמה? הרי יש לתינוקת שלך אמא אוהבת, ששמחה ורוצה להיות איתה בקשר.

אין שום צורך ב"גבולות" אף פעם, אבל בטח לא עם תינוקות קטנים שתלויים בנו לחלוטין, שלא יכולים לדאוג לעצמם לאוכל, לשתייה, לתנועה, לזוז ממקום למקום, להישרדות הכי בסיסית.

קיצור מה לעשות כנגד החשש שהתינוקת מפונקת?
להיפגש כמה שפחות עם אנשים שמחזיקים בחשש הזה כדי שלא להידבק מהם?
היא בסך הכל מערערת אותך.
מערערת את הביטחון שלך כאמא, מערערת את ההנאה שלך מהתינוקת המתוקה שלך, מערערת את האמונות שלך לגבי הטיפול הטוב בתינוקת שלך.
ובשביל מה?
מה יוצא לה מזה שהיא מנסה להכניס לך תחושות רעות נגד התינוקת שלך? ולפרש לרעה את הצרכים הכי בסיסיים שלה?
האמת, עצוב נורא.

[עולם_חדש_מופלא*]

כל מילה של בשמת.

(ומהפן האישי שלי- בגיל 5 חודשים לא שעשענו את בננו, ולא עשינו איתו כלום. אפילו משחקים לא היו לנו. הוא פשוט היה על הידיים, וינק כשרצה. אני לא קוראת לזה "פינוק", אלא "חיים נורמאליים של בן 5 חודשים".)

[אבישג_א*]

ומהפן האישי שלי- בגיל 5 חודשים לא שעשענו את בננו, ולא עשינו איתו כלום. אפילו משחקים לא היו לנו. הוא פשוט היה על הידיים, וינק כשרצה. אני לא קוראת לזה "פינוק", אלא "חיים נורמאליים של בן 5 חודשים".)

[אישה_במסע*]

כל מילה של בשמת.

[ליאת*]

הצהוב שלמעלה כרגיל מדויק מאוד : " כולנו זקוקים לחיבוק".
ישנו כלל שאומר שאצל תינוקות אין כזה דבר "פינוק " , כלומר שאצל תינוקות הרצונות שווים לצרכים .
אם תינוק רוצה משהו זה בגלל שהמשהו הזה חיוני והכרחי להתפתחות התקינה שלו .
גם אם כרגע אני לא יודעת איך בדיוק.
אם התינוקת הספציפית שלך רוצה לינוק בזמן כזה או אחר - זה חיוני לה לינוק דווקא בזמן שהיא רוצה גם אם את לא מבינה בדיוק למה .
אם התינוקת לא רוצה לשבת בעגלה אלא להיות על הידיים - זה חיוני לה להיות על הידיים ולא בעגלה גם אם את לא מבינה בדיוק למה .
בקטע הזה - צריך להאמין ולסמוך על התינוק שהוא יודע להנחות אותך במה טוב לו .
חלק מהדברים יתבררו לך בדיעבד - לי למשל התברר שלתינוקת שלי היה חשוב להיות על הידיים דווקא בתנוחה גבוהה וזקופה כי היה לה רפלוקס סמוי שבזמנו לא ידעתי על קיומו וזה כנראה עזר לה להקל על זה .
וגם שלי לא מסכימה להיות בעגלה\סלקל\טרמפולינה ועכשיו לפי מה שבשמת כתבה אני מבינה אולי מדוע. זה נחמד לגלות לפעמים את הסיבה ולאמר : " אה , איזו חכמה ! בגלל זה היא כל כך רצתה ......השלם את החסר...."
אבל זה לא ממש משנה אם גיליתי את הסיבה או לא. היו הרבה פעמים שלא הבנתי את הסיבה לרצון שלה לינוק דווקא בתדירות כזו או אחרת , להינשא באופן כזה או אחר ועוד אלף דברים אחרים....
הכלל הוא שאם תתני לתינוק להנחות אותך בנוגע לרצונות (=צרכים) שלו את (כמעט) אף פעם לא תטעי ולא תזיקי. בגבולות ההגיון , כמובן . תינוק שרוצה לדחוף אצבעות לשקע החשמל - זה לא באמת צורך .....
הם באמת באמת יודעים מה נחוץ להם כדי לגדול ולהתפתח באופן תקין .
ובנוגע לאימא שלך ודעות של אנשים בכלל - את אימא חדשה , ואלא אם כן את חיה בבידוד את הולכת לשמוע המון המון דעות וביקורות בלי סוף על כל בחירה שתבחרי כי אנשים בארץ נוטים לבטא ביקורת בחופשיות כלפי דרך גידול של ילדי אחרים, כך זה נהוג כאן. לפעמים דווקא אנשים שמאוד הערכת בתחומים מסוימים ונטית לסמוך על דעתם בכל מיני עניינים דווקא בנושא של גידול ילדים פתאום תגלי - שיש לכם מעט מאוד מהמשותף או במילים אחרות - אין להם שום מושג על מה הם מדברים וצריך לדעת לסנן בעדינות ...
עצם זה שכתבת את השאלה שלך דווקא באתר הזה - אני מנחשת שיש לך כיוון כללי מסוים .
אנשים כל הזמן ינסו להגיד לך מה לעשות , עד שאת תקומי ותאמרי מה את מתכוונת לעשות ואז הם פשוט יפסיקו (או שאת תפסיקי לשמוע אותם .. same - same)

[תפילה_לאם]

טוב, קודם כל, קפץ לי לראש:
התרכזות בילד (2004-06-20T15:11:00)
זה לא לגמרי מה ששאלת, אבל אני חושבת שתוכלי למצוא תשובות ממין העניין בדף הזה, בייחוד בדיון שמתפתח מהודעתה של נאוה, שקישרתי כאן למעלה.

מה יוצא לה מזה שהיא מנסה להכניס לך תחושות רעות נגד התינוקת שלך? ולפרש לרעה את הצרכים הכי בסיסיים שלה?
יש תפיסה מושרשת מאוד אצל אנשים רבים מדור הורינו, סבינו, ומן הסתם, גם בדורנו, תפיסה שאומרת שכשמחזיקים תינוקות כל אימת שהם רוצים, הם עלולים "להתפנק", "להתרגל", "לרצות תמיד 'על הידיים'" וכן הלאה. לראייתי, האנשים שמאמינים בכך לא מנסים להכניס תחושות רעות נגד תינוקות. הם מאמינים באמת ובתמים, ששיטת גידול כזאת מזיקה לתינוק ותיצור קשיים עתידיים לו ולהוריו. (מעניין שאותם אנשים לא יתנגדו פעמים רבות להרים תינוק שלו ורגוע מעיסוקיו כדי לעשות לו "פוצי מוצי", רק כי סבתא לא מגיעה לבקר כל יום ומגיע לה ליהנות מהקטן החמוד הזה. )
השאלה במה את, פלוני אלמונית , מאמינה?
אם את מאמינה שתינוק אנושי צריך להיות קשור אלינו, ולחפש קשר טבעי, אנושי, עם האנשים האהובים
וגם ש אין שום צורך ב"גבולות" אף פעם, אבל בטח לא עם תינוקות קטנים שתלויים בנו לחלוטין, שלא יכולים לדאוג לעצמם לאוכל, לשתייה, לתנועה, לזוז ממקום למקום, להישרדות הכי בסיסית.
אז התשובה לשאלתך הכללית וגם לשאלות ספציפיות כמו לפעמים אני לא מאכילה אותה כל שלוש שעות אלא קורה שאחרי שעה שוב - מפונקת? תהיה שלא מדובר פה בפינוק. מדובר בצורך ולפי תפיסה זו תנהגי. הרי גם אנחנו יכולים לפעמים להסתפק בארוחה קטנה, ואחרי שעה-שעתיים לרצות לאכול עוד משהו, קל וחומר תינוקת שנמצאת בשלב משמעותי ומואץ של גדילה ושל התפתחות.

אולי אמא שלך תרצה/ תסכים לקרוא את "עקרון הרצף"?

[אום_אל_קיצקיצ*]

הי פלונית,
כתבו לך הרבה דברים חכמים. שימי לב כמה אמהות רצו לכתוב לך בעניין, למרות שעוד לא הגבת. אני חושבת שכולנו כאן מאוד רוצות לחזק אמהות אמהות בראשית דרכן שרוצות ללכת עם הלב אבל הסביב מנסה לכופף אותן לפי רצונה. הרבה פעמים אני (ואחרות) רואה את זה: אמהות צעירות הן טרף קל, כי הן במצב כל כך רגיש. ואני מרגישה כמעט שלאנשים סביבן זה ממש עושה חשק להתערב להן, הקלות שבה ניתן לערער להן את הביטחון. זה מושך...
ולענינך:
שעה חמש שעה קשה אצל תינוקות. גידלתי שלושה תינוקות. לכולם בלי יוצא מהכלל היתה בעיה רצינית מחמש ואילך: חוסר נחת. חוסר יכולת להירגע. רוצים משהו אחר אבל לא יודעים מה. זה נמשך כמה שעות. כל ערב. כמה חודשים. ואח"כ עובר. ככה שמה שעובר עליכן הוא ממש ממש רגיל.
מחזקת את ידיך, וגם מצטרפת לחברותי: המילה מפונקת לא קשורה כאן בכלל

[תפילה_לאם]

שעה חמש שעה קשה אצל תינוקות.
שמעתי שקוראים לזמן הזה "שעת המכשפות".

[טלי_ב*]

וסתם מוסיפה, כדי שלא תחשבי שהרעיון לא נוסה בעבר בחברה שלנו, שבמשפחה שלי נהוג, לפחות מאז הדור של סבתא שלי שעד גיל שנה לפחות אין דבר כזה "פינוק". וכולנו גדלנו ככה די טוב (-: לעניות דעתי...

[לי_אורה*]

כל מילה של בשמת.

[אמא_לקטנטנים_צפופים_מאוד*]

מניסיוני וגם מן ההיגיון תינוקות זקוקים למענה מיידי לצרכים שלהם וזה לא משנה אם זה צורך במזון במגע בשינה או בגרייה או לפעמים עודף גרייה. כמו כן נחמה כשכואב או מפחיד להם. הילדים שלי או נכון יותר לומר התינוקות שלי הם שמחים עצמאיים, כיף להם לשחק עם עצמם לבד יש להם ביטחון עצמי וביטחון בסביבה. שניהם בילו המון במנשאים שניהם ישנו איתי עד שנמאס להם ואני מדגישה להם לא לנו .ככל שנמלט צרכים באופן מיידי ומלא ככה הם פחות ירצו ידיים . תינוקות שמונעים מהם ידיים הם התינוקות הבכיינים שדורשים ידיים כל הזמן. כאשר התינוק יודע שאצא תמיד תמיד תמיד כאן בשבילי הוא רגוע ושמח ומסוגל לשחק עם עצמו.

[אמא_לקטנטנים_צפופים_מאוד*]

ומשהו לבשמת ; את אישה מדהימה ויש הרבה הרבה מה ללמוד ממך. אבל אולי דיי להזדעזע מאימהות שלא מניקות ולא משנה מאיזה סיבה הן לא מניקות. אי הנקה אינה שווה להתעללות ולאימהות יש מספיק רגשות אשם גם בלי אלו על כך שהן לא מניקות.

[דנדי*]

עושה לי חשק לחבק את הפיצית שלי עוד קצת יותר חזק.. הנה, חיבקתי ונרגעתי..
אל תתני לאף אחד לערער אותך!
מה שהגוף שלך רוצה לעשות זה מה שנכון, זה מה שהתינוקת שלך צריכה, היא מאותתת לגוף שלך והוא מרגיש, שימי את המוח בצד.
אם את רוצה לשבת איתה מחובקת שעתיים, אם את רוצה לשאת אותה כשאת מבשלת כדי להרגיש אותה, מה שאת רוצה
מי שמעיר לך פשוט מקנא כי הוא לא קיבל ולא נתן ככה.

[בשמת_א*]

אולי דיי להזדעזע מאימהות שלא מניקות
????????????
על מה את מדברת?!
מאיפה ההמצאה המופרכת הזאת???
נראה לך שאני מצפה מהסבתא הביקורתית והמערערת להניק או משהו?!

[ברכהושלום*]

יש לי סיפור משעשע:

חמותי הוכיחה את גיסתי שהיא מפנקת את התינוקת שלה, כי על כל ציוץ היא מרימה את התינוקת על הידיים. "מותר לה לבכות! היא תלמד להעסיק את עצמה!" תוך כדי דיבור התינוקת שלי בכתה, אז חמותי הרימה אותה והתחילה לפזז איתה בחדר כדי שתרגע...

כשהסבנו את תשומת ליבה לסתירה שבין דבריה להתנהגותה היא אמרה: "אבל אני סבתא! לי מותר!"

[ה_עוגיה*]

התינוקת שלך לא מפונקת. היא תינוקת שיודעת מה היא צריכה.
יופי שאת נותנת לה את זה!
מקבוצת המדגם הקטנה שיש לי בבית, אם נותנים להם את מה שהם צריכים (מבחינת קירבה ומגע ותשומת לב) הם משחררים בשמחה (ובהדרגה) כשהם בשלים. (אפילו זאת שחשבו שתמשיך לינוק עד הבקו"ם הפסיקה בסוף מיוזמתה. עכשיו נשאר רק לוודא שהיא לא תגיע לבקום).

[צוויליך*]

בשמת, מצטער, ביזבזת את הקצבת סימני השאלה הרצופים להיום, אחרי חצות המונה יתאפס כרגיל.

מציע לקצר את שם הדף ל סבתא טוענת ,
מנחש שהיא טוענת עוד כל מיני טענות
וחושב שמותר לה לטעון
ושלפותחת הדף מותר להמשיך בחייה.

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

אמהות יקרות - תודה מקרב לב על כל מה שכתבתן
האמת, מאז שנכנסתי להריון, כתבתי בעבר באתר ולא ראיתי שהגיבו... ולכן איכשהו חשבתי שגם הפעם לא יגיבו
אז כתבתי רק כדי להוציא מעצמי את המחשבות המטרידות
וזה עזר
והיום במקרה נכנסתי לכאן והופתעתי לראות כל כך הרבה - תודה

הנה אנחנו עוד מעט 7 חודשים
הסבתא שיחררה טיפה את הרסן וסה"כ - אמא שלי היא נפלאה ועוזרת לנו מאוד
רק שיש לה שכל אנליטי והיה לה קשה לקבל שאפשר להאכיל תינוקת לא בשעות קבועות...

ההורים שלי אפילו וויתרו ללחוץ עלי שאני אשאב חלב כל יום ואאכיל אותה פעם אחת ביום מבקבוק
כדי שהיא תתרגל לאכול מבקבוק ויהיה אפשר להשאיר אותה עם בייביסיטר ליותר משלוש שעות...
לא הצלחתי עם השאיבות הללו - לא הלכו לי - אני מעדיפה לא לצאת לבלות לפני שמונה בערב מאשר - לשאוב כל יום וכ"ו

מה זה "עקרון הרצף"?

"שעת המכשפות" או "שעת הזאב" אצלנו מתחילה בחמש אבל הכי חזק זה בין 18-19
הפיתרון לצאת לסיבוב בעגלה
אגב ה"סבתא" קנתה עגלה חדשה ועכשיו כולם רגועים בעניין

בקשר למנשא: בהתחלה כל הזמן נשאתי אותה בו - אבל היא נעשת כבדה וקשה לי:(
אולי באמת אנסה על הגב...

שוב תודה על כל החיזוקים ודברי החוכמה

אני משתדלת להקשיב לצרכים שלה ולצרכים שלי ולשלב בינהם ששתינו נהיה שמחות ומאושרות
נשמע לי הגיוני לתת לה מה שהיא צריכה ושהיא לבד יום אחד תתבגר ותשחרר
מסכימה שהכי חשוב לתת לתינוקת את הביטחון הפיזי והנפשי בלי להתקמצן ולחשוש מפינוק יתר

[פלוני_אלמונית*]

אני אמא לארבעה, כולם היו תינוקות רגועים ובעלי מזג נוח
וכולם היו חסרי מנוחה בשעות הערב/ בין ערביים. כמו שכתבו לך, זה עובר.
אבא שלי קורא לזה- שעות הבאר, שבעבר האם היתה יוצאת לשאוב מים בשעה זו והתינוק זקוק לה..
עם הילדה הראשונה, סבא נהג לבוא כמעט מדי ערב, לסייע לי כדי שאהיה עמה, או לשאת אותה בעצמו על הידיים, ביזמתו.
והכי חשוב- סמכי על עצמך. נשמע שאת יודעת איך לגדל את בתך. תהנו