על ידי יולי_קו » 20 ספטמבר 2022, 09:39
באוקטובר שעבר (לפני כמעט שנה), נסעתי להורי ושהיתי אצלם שבועיים בעצמי. האיש והילדים נשארו אי שם. השבועיים האלו התחילו שינוי גדול בהתנהלות שלי, והשפיעו גופנית, לאורך זמן, וזה ממשיך עד עכשיו.
קודם כל אציין שמהלידה האחרונה (12 ש׳) ועד לפני שנה נשארתי עם כ-5-4 ק״ג נוספים, (אני נמוכה ורזה, אז השיא הזה היה רק 50 ק״ג, ורובו התרכז בבטן (זכיתי לכמה מזל טובים ...
), אבל לא רק. טיפה התעגלתי. התחושה היתה מגושמת ולא נעימה, אבל לא גרמה הפרעה רצינית בתנועה, שכללה נסיעה באופניים, הליכה, ריצה, צ׳י קונג (אני מתרגלת בעצמי, ולימדתי באותה תקופה כ12 שעות שבועיות של צ׳י קונג) , ועוד.
אז בשהיה אצל ההורים לפני כשנה יצאתי כמעט כל בוקר מוקדם עם אבא׳לה לרכיבת אופניים (הוא פשוט חזק בזה- רכבנו בכל מיני מקומות, וזה מדהים כמה שהוא שולט בהחלפת הילוכים והסתדרות עם תנאי שטח, כולל חול עמוק, אבנים, עליות/ ירידות...), והוא הראה לי את ההסטוריה של מדינת ישראל דרך פידול. היה מדהים! (פה היה מחנה בריטי, שם היתה באר תורכית, וכן הלאה).
כשחזרנו הכנו ביחד על בסיס סלט מגוון שחיכה במקרר (כ10 מרכיבים חתוכים יחד) סלט גדול עם כ-25 מרכיבים, כולל אבקות צמחים (מרינגה רותמית אמרנו כבר?), אגוזים שונים, עלים מהגינה כולל צמחי בר (כמו רגלת הגינה), ועוד.
כלומר בבוקר מוקדם שתינו, יצאנו לרכוב בין שעה לארבע שעות (מים מים מים), וחזרנו לאכול סלט ענק (לפעמים עם ביצים באופן כלשהו, יוגורט, גבינה, לפעמים לחם מלא).
הארוחה הבאה שלנו היתה בערב המוקדם. לרוב ירקות בצורה זו או אחרת, קטניות ו/או דגנים, לפעמים קצת דג או עוף. אני לפעמים אכלתי בין לבין תפוח או שניים.
השילוב הזה יצר אצלי איפוס מערכות, ומאז אני די משתדלת לשמור על ההרגל הזה: לשתות בבוקר (מים/ לפעמים חליטה), לאכול לקראת או במהלך הצהרים, ואז כמה שאפשר מוקדם בערב. אני לא מגבילה כמויות, וכשאני אוכלת- אני אוכלת די הרבה.
מאז שחזרתי אני ממשיכה לזוז, אבל פה בעיר הכל די שטוח, אז המאמץ יותר קטן ברכיבה.
חוץ מזה, ברור שפה ושם אני אוכלת בבוקר אם אני רעבה (זה קורה מעט, אבל אני זורמת עם זה), ועם המשפחה אני לרוב לא אוכלת בשעה 5-6 כמו עם אבא, אלא יותר לכיוון 7-9.
מדי פעם אני אוכלת גם עוגות וכאלה דברים (יותר ממה שמתאים לי בתאוריה, אפילו ברמה יומיומית), כי יש מסביבי, בגלל המשפחה.
בכל אופן- מאז אני יורדת במשקל באיטיות, ומרגישה מאוד טוב. המשקל שלי לרוב נמוך מ-45, והגיע גם ל43,5. עדיין יש חגורה של שומן בטני, אבל היא קטנה בהדרגה, ואני מסתדרת איתה מצויין. בכל מקרה מידת הבגדים ירדה קצת.
אני חייבת לציין שזה קורה במקביל לעליה הדרגתית במסת שריר, כי אני מתרגלת כבר כמה חודשים תרגילים שזו מטרתם.
לא ברור לי מה השתנה, כי יש פה ושם יש תקופות מתח לא קצרות, ואני אוכלת לטעמי לא מעט (לפעמים פעם וחצי ממה שאוכלים מסביבי), ובכל זאת- שתיה בבוקר, ופחות או יותר 2 ארוחות עיקריות גדולות ביום שבהן אני אוכלת לשובע, ולפעמים פרי או משהו קטן ביניהן, ועדיין הגוף משחרר עודפים, באיטיות ובהתמדה. יש לי כוחות, ואני פעילה.
השינוי העיקרי, שחשוב לי הרבה יותר, ומעבר למשקל, הוא שתחושות של ׳אני חייבת לאכול ע-כ-ש-י-ו כי אחרת אמות מרעב׳, שהתחילו עם ההריון הראשון והמשיכו מדי פעם עד לפני שנה (נפילות סוכר?), הפסיקו לחלוטין. איזה כיף!
בשנים האחרונות אני ישנה פחות טוב מפעם, ובכלל הרבה פחות, משתדלת להפחית לחץ, אבל מתמודדת עם גם תחום שמלחיץ אותי בתוך העבודה שלי שאני מאוד אוהבת.
זהו. אם זה נותן למישהי פה כיוון שאינו קשור למדידת כמויות או ספירת קלוריות, ושל שילוב תנועה ושינוי כלשהו בתבנית האכילה, ואינו קשור בהימנעות (בכל מקרה לא המנעות אדוקה, כי אם יתחשק לי אחרי שאזכיר לעצמי שאלו לא השעות שבהן המסעדה פתוחה, אז אני אוכל), אז הנה.
ואם יש לך הערות והארות, צילוש, וגם לכן- אשמח לקרוא אותן.
באוקטובר שעבר (לפני כמעט שנה), נסעתי להורי ושהיתי אצלם שבועיים בעצמי. האיש והילדים נשארו אי שם. השבועיים האלו התחילו שינוי גדול בהתנהלות שלי, והשפיעו גופנית, לאורך זמן, וזה ממשיך עד עכשיו.
קודם כל אציין שמהלידה האחרונה (12 ש׳) ועד לפני שנה נשארתי עם כ-5-4 ק״ג נוספים, (אני נמוכה ורזה, אז השיא הזה היה רק 50 ק״ג, ורובו התרכז בבטן (זכיתי לכמה מזל טובים ... :-/), אבל לא רק. טיפה התעגלתי. התחושה היתה מגושמת ולא נעימה, אבל לא גרמה הפרעה רצינית בתנועה, שכללה נסיעה באופניים, הליכה, ריצה, צ׳י קונג (אני מתרגלת בעצמי, ולימדתי באותה תקופה כ12 שעות שבועיות של צ׳י קונג) , ועוד.
אז בשהיה אצל ההורים לפני כשנה יצאתי כמעט כל בוקר מוקדם עם אבא׳לה לרכיבת אופניים (הוא פשוט חזק בזה- רכבנו בכל מיני מקומות, וזה מדהים כמה שהוא שולט בהחלפת הילוכים והסתדרות עם תנאי שטח, כולל חול עמוק, אבנים, עליות/ ירידות...), והוא הראה לי את ההסטוריה של מדינת ישראל דרך פידול. היה מדהים! (פה היה מחנה בריטי, שם היתה באר תורכית, וכן הלאה).
כשחזרנו הכנו ביחד על בסיס סלט מגוון שחיכה במקרר (כ10 מרכיבים חתוכים יחד) סלט גדול עם כ-25 מרכיבים, כולל אבקות צמחים (מרינגה רותמית אמרנו כבר?), אגוזים שונים, עלים מהגינה כולל צמחי בר (כמו רגלת הגינה), ועוד.
כלומר בבוקר מוקדם שתינו, יצאנו לרכוב בין שעה לארבע שעות (מים מים מים), וחזרנו לאכול סלט ענק (לפעמים עם ביצים באופן כלשהו, יוגורט, גבינה, לפעמים לחם מלא).
הארוחה הבאה שלנו היתה בערב המוקדם. לרוב ירקות בצורה זו או אחרת, קטניות ו/או דגנים, לפעמים קצת דג או עוף. אני לפעמים אכלתי בין לבין תפוח או שניים.
השילוב הזה יצר אצלי איפוס מערכות, ומאז אני די משתדלת לשמור על ההרגל הזה: לשתות בבוקר (מים/ לפעמים חליטה), לאכול לקראת או במהלך הצהרים, ואז כמה שאפשר מוקדם בערב. אני לא מגבילה כמויות, וכשאני אוכלת- אני אוכלת די הרבה.
מאז שחזרתי אני ממשיכה לזוז, אבל פה בעיר הכל די שטוח, אז המאמץ יותר קטן ברכיבה.
חוץ מזה, ברור שפה ושם אני אוכלת בבוקר אם אני רעבה (זה קורה מעט, אבל אני זורמת עם זה), ועם המשפחה אני לרוב לא אוכלת בשעה 5-6 כמו עם אבא, אלא יותר לכיוון 7-9.
מדי פעם אני אוכלת גם עוגות וכאלה דברים (יותר ממה שמתאים לי בתאוריה, אפילו ברמה יומיומית), כי יש מסביבי, בגלל המשפחה.
בכל אופן- מאז אני יורדת במשקל באיטיות, ומרגישה מאוד טוב. המשקל שלי לרוב נמוך מ-45, והגיע גם ל43,5. עדיין יש חגורה של שומן בטני, אבל היא קטנה בהדרגה, ואני מסתדרת איתה מצויין. בכל מקרה מידת הבגדים ירדה קצת.
אני חייבת לציין שזה קורה במקביל לעליה הדרגתית במסת שריר, כי אני מתרגלת כבר כמה חודשים תרגילים שזו מטרתם.
לא ברור לי מה השתנה, כי יש פה ושם יש תקופות מתח לא קצרות, ואני אוכלת לטעמי לא מעט (לפעמים פעם וחצי ממה שאוכלים מסביבי), ובכל זאת- שתיה בבוקר, ופחות או יותר 2 ארוחות עיקריות גדולות ביום שבהן אני אוכלת לשובע, ולפעמים פרי או משהו קטן ביניהן, ועדיין הגוף משחרר עודפים, באיטיות ובהתמדה. יש לי כוחות, ואני פעילה.
השינוי העיקרי, שחשוב לי הרבה יותר, ומעבר למשקל, הוא שתחושות של ׳אני חייבת לאכול ע-כ-ש-י-ו כי אחרת אמות מרעב׳, שהתחילו עם ההריון הראשון והמשיכו מדי פעם עד לפני שנה (נפילות סוכר?), הפסיקו לחלוטין. איזה כיף!
בשנים האחרונות אני ישנה פחות טוב מפעם, ובכלל הרבה פחות, משתדלת להפחית לחץ, אבל מתמודדת עם גם תחום שמלחיץ אותי בתוך העבודה שלי שאני מאוד אוהבת.
זהו. אם זה נותן למישהי פה כיוון שאינו קשור למדידת כמויות או ספירת קלוריות, ושל שילוב תנועה ושינוי כלשהו בתבנית האכילה, ואינו קשור בהימנעות (בכל מקרה לא המנעות אדוקה, כי אם יתחשק לי אחרי שאזכיר לעצמי שאלו לא השעות שבהן המסעדה פתוחה, אז אני אוכל), אז הנה.
ואם יש לך הערות והארות, צילוש, וגם לכן- אשמח לקרוא אותן.