על ידי צל_הימים* » 16 מאי 2008, 16:43
איתי, אני מסכים עם רוב דבריך. גם לגבי הפניית המאבק לערוצים שוליים במקום להתמקד בחשובים באמת.
לא ניסחתי נכון, כי גם לי זה קצת טיוטא בראש, אך ניסיתי להציג איזה עקרון, קו חשיבה, לפיו מאבק מתנהל בכל רגע על כל דבר, גם אם הוא לא גלוי לעין בדמות מעשי איבה חמושים, מאבקי בית משפט או סערה עיתונאית. כל מרכיב של המציאות שלנו לא נוצר מעצמו, אלא בעקבות עשייה של אנשים, שסותרים אחד את השני כל הזמן, הן מהיבט הדעות , הערכים והאינטרסים.
כל מעשה שלנו לוקח חלק במאבק, ותומך בצד זה או אחר. אם אני לוקח מהמדף בסופר אריזה של חטיף מרשרש עתיר עיבודים, שומנים ומלח, במעשה זה אני תומך בכל התעשייה שהשתתפה במוצר הזה (ייצור, שינוע, פרסום...), ומקדם אותה. ובמעשה זה אני גם מאותת לסביבה על תמיכתי, בבחינת ההצהרה "בסלה-בימבי הוא אכן מזון טוב וראוי לבני הפעוט".
ים המלח: אחד הגורמים הראשיים הוא צמצום הזרימה של נהר הירדן (עקב ניהול כושל ובזבזני של משק המים שלנו), אך גם היתר של המדינה למפעלים לנצל את הימה כ-"משאב", כמו מיכרה או מחצבה. מספיק לראות את החלוקה לבריכות ייבוש כדי להתרשם שזה לא "כח עליון". בעצם כן כח עליון: כוחו של הכסף. של הרווחים. של שורת הרווח במאזנים. של שערי מניות "כימיקלים לישראל" שטסים כ"כ גבוה שבזכותן נזכה להכרה כמעצמת חלל, של "ניצול חכם של מגמת צריכת הדשנים בעולם הגלובלי עכב משבר המזון הלא פחות גלובלי".
איתי, אני מסכים עם רוב דבריך. גם לגבי הפניית המאבק לערוצים שוליים במקום להתמקד בחשובים באמת.
לא ניסחתי נכון, כי גם לי זה קצת טיוטא בראש, אך ניסיתי להציג איזה עקרון, קו חשיבה, לפיו מאבק מתנהל בכל רגע על כל דבר, גם אם הוא לא גלוי לעין בדמות מעשי איבה חמושים, מאבקי בית משפט או סערה עיתונאית. כל מרכיב של המציאות שלנו לא נוצר מעצמו, אלא בעקבות עשייה של אנשים, שסותרים אחד את השני כל הזמן, הן מהיבט הדעות , הערכים והאינטרסים.
כל מעשה שלנו לוקח חלק במאבק, ותומך בצד זה או אחר. אם אני לוקח מהמדף בסופר אריזה של חטיף מרשרש עתיר עיבודים, שומנים ומלח, במעשה זה אני תומך בכל התעשייה שהשתתפה במוצר הזה (ייצור, שינוע, פרסום...), ומקדם אותה. ובמעשה זה אני גם מאותת לסביבה על תמיכתי, בבחינת ההצהרה "בסלה-בימבי הוא אכן מזון טוב וראוי לבני הפעוט".
ים המלח: אחד הגורמים הראשיים הוא צמצום הזרימה של נהר הירדן (עקב ניהול כושל ובזבזני של משק המים שלנו), אך גם היתר של המדינה למפעלים לנצל את הימה כ-"משאב", כמו מיכרה או מחצבה. מספיק לראות את החלוקה לבריכות ייבוש כדי להתרשם שזה לא "כח עליון". בעצם כן כח עליון: כוחו של הכסף. של הרווחים. של שורת הרווח במאזנים. של שערי מניות "כימיקלים לישראל" שטסים כ"כ גבוה שבזכותן נזכה להכרה כמעצמת חלל, של "ניצול חכם של מגמת צריכת הדשנים בעולם הגלובלי עכב משבר המזון הלא פחות גלובלי".