ועוד משהו - העיצוב החדש מרגיש כאילו זה אתר המוני שיש בו אלפי משתתפים (סטייל תפוז)
והעיצוב הנוכחי מרגיש הרבה יותר ביתי, אינטימי ומזמין. גם אם בזמנו היו הרבה מאד אנשים באתר.

באופן כללי אני לא מרגישה שיש צורך לשנות את פני האתר. אבל אני אתרגל...

לא התחברתי לעיצוב החדש.
הוא מאד מציף בטקסט וקשה להבין את סדר הדברים, מה חשוב ומה לא.
לדעתי לא צריך את כל הפרטים על תתי פורומים, מספר הודעות ועוד. בטח שלא בעמוד הראשי.
אני אוהבת בעיצוב הנוכחי שהוא מאד נקי ופשוט, לא מציף וזה שונה מאתרים אחרים.

בהחלט יש שינוי בתדרי הסביבה (כולנו חיים במצב קיצוני) גם בתדר האישי.
איך אפשר לעזור למערכת להסתגל? יש אפשרות להפסיק להיות אלרגית למשהו שפיתחתי פתאום אלרגיה אליו?

<t>מעניין אותי לשאול האם יש פירוש לפיתוח פתאומי של דלקת עור ממגע (רגישות לחומרים)?<br/> בחודשים האחרונים פיתחתי אלרגיה כזו בשלושה מקומות שונים בגוף, ועד אז אף פעם לא היתה לי ולא רגישות או אלרגיה לשום דבר.<br/> גם לא החלפתי שום סבון, אבקת כביסה או דאורדורנט ושום דבר... ומשתמשת רק בדברים טבעיים ועדיני...

<r><U><s>[u]</s>בדיוק כאלה התפתלויות. רק שאצלי זה ממש לא אופייני דווקא. אני בנאדם די דעתן ועם פה גדול, ולרוב אני פשוט אומרת איך זה אצלנו, עם מידה של הומור עצמי שבדרך כלל מנטרלת התנגדויות בצד השני.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> זה באמת נשמע מההתחלה שהתחושה הזו לא אופיינית לך. וזה שאת מקשרת אותה לאמא שלך,...

אני בשוק שהיא הלכה לבי"ס!
ועוד מיוזמה שלה!
ושהיא מסכימה לקחת רמדי!

איזה שינוי עצום

<t>אולי תשאלי פנימה - של מי הקול הזה?<br/> של מי הקול שאומר לי שאני לא יכולה לסמוך על עצמי, שהבחירות שלי מוטעות, שאני צריכה להתנצל ולהסתיר את עצמי מולו?<br/> האם זה מהדהד דמות מהחיים שלי או סיטואציה שהייתי בה בעבר?<br/> <br/> לעצום עיניים, לנשום את השאלה פנימה, לא לשאול מהשכל. לחכות ולראות מה עולה.<...

<t>נשמע שיש התקדמות.<br/> תהליך אמיתי הוא בצעדים קטנים, תסמכי על השינוי שאת רואה, גם כשהוא נראה קטן לעומת הצעד שאת חושבת שצריך לעשות. יש כוחות גדולים מתחת לפני השטח שפועלים ומשתנים ואת רואה רק את קצה הקרחון...<br/> <br/> לגבי בעלך, יש לי הרגשה שלו ולבתך יש הרבה מן המשותף. שניהם נשמעים מאד עקשנים, נו...

<r><U><s>[u]</s>אני רק בדאגה ובתחושה אינטואיטיבית שהבן שלי עובר כאב גדול שהוא מדחיק את המציאות. שהוא מספר לעצמו.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> גם לי היו קשיים עם חברה שאהבתי מאד, והתקשיתי להאמין שהיא לא שם בשבילי באותה הצורה, למרות הסימנים. היו כמה שנים של חברות שאף שלא היתה הדדית כמו שרציתי, קיבלתי ממנ...

<t>בלי קשר לכתיבה ולתסכול, אני חושבת שזה פתח מעניין לשאול שאלות על יופי וכיעור, שלמות וחוסר שלמות.<br/> אנחנו כל כך רגילים שיש דברים יפים ויש דברים מכוערים ויש תבנית ספציפית ליופי.<br/> ודווקא ההסתכלות האמנותית רואה יופי בכיעור וכיעור ביופי. ויש הרבה יצירות אמנות יפות-מכוערות שכאלה...<br/> <br/> להת...

<r>גם אני אהבתי את מה שלי-לה כתבה.<br/> לא חושבת שהכוונה היא שאף אחד מכם יצא מהתמונה, אלא שאת תעשי כראות עינייך ולא תנסי לשלוט במה שהוא עושה, גם אם זה לא מתואם.<br/> <br/> האמת, מעטים הבתים שבהם ההורים מתואמים במאה אחוז, לכל אחד יש גישה אחרת להורות, והילד רגיל להקשיב ולהיפתח יותר להורה שמתאים לו (כמ...

<r>לא ממקום של לתת עצה, אלא סתם הרהור, מה שתיארת מזכיר לי את עצמי כשאני יוצרת (מציירת או כותבת). לפעמים אני במקום חופשי יותר והיצירה זורמת, לפעמים בא לי ליצור אבל לא אוהבת את מה שיוצא לי ואז מתוסכלת ומוותרת.<br/> אפילו שאני יודעת שזה ממש חבל להפסיד את ההנאה מהיצירה בגלל הביקורת על התוצר, כי אני בכל ...

<t>באמת לא פשוט.<br/> מה שאני קוראת הוא לאו דווקא פער תפיסתי, מרגיש לי שבעלך מגיב "מהבטן" ולאו דווקא לפי אידיאולוגיה סדורה או מחשבה מעמיקה מאחורי זה.<br/> קשה לו לראות פסיביות, חוסר אונים, קשה לו שהדברים לא מתקדמים, לכן הוא דוחף לפעולה - לא משנה מהי.<br/> נשמע שמבחינתו פעולה תמיד עדיפה מאשר לא לעשות...

<r>דבר ראשון, אני רוצה לומר שמשמח אותי שאת עדיין כאן ונכנסת לדף הזה, ובכלל מרגיש שבאופן קצת מתעורר לחיים לאחרונה.<br/> <br/> בקשר למה שכתבת, אני מרגישה שההסתכלות שלך על הדברים ואולי גם הצרכים שלך שונים משלי. אז אספר איפה מה שכתבת פוגש אותי...<br/> בעיקר שמתי לב למילים שהשתמשת בהן, "שליטה" "נוקשה" "ל...

אני לא אמא, אבל נראה לי שאם את מרגישה שזה מגיע מאהבה של הילד להרמוניה ואסתטיקה, אין בזה דבר רע או פוגע. תני לו להיות מי שהוא... ואם הוא שואל לדעתך, את יכולה לומר בכנות שבעינייך זה לא משנה אם הכתב מושלם או לא, ועצם זה שהוא לומד לכתוב ומתאמן משמח אותך.

<r>לופים של מחשבות - זה ביטוי לרגש שקשה להכיל (פחד, כעס, עלבון, רגשי נחיתות, אשמה, כאב, פגיעות) ולכן במקום להיות עם הרגש הראש מייצר הרבה מחשבות שמכסות עליו.<br/> ככה שאם אפשר פשוט להחליט להפסיק - זה לא לופים של מחשבות אלא סתם מחשבות...<br/> העניין בלופ ששום דבר לא עוזר לו חוץ מלהכיר ולהכיל את הרגש ש...

מניחה פה עוד הצעה - שתלך למסגרת רק 3 ימים בשבוע.

<t>מעניין מה תחשבי על מה שכתבת. זה היה שיח מאד מעניין והדברים שכתבת היו יוצאי דופן בפתיחות ובנדיבות שבהם. אני מרגישה שאני צריכה הרבה יותר לשים לב לגבולות שלי, כי קל לי מאד להרגיש שחצו אותם בלי לשים לב.<br/> בכל אופן אני בהחלט חושבת שאפשר להכיל מישהו אחר גם כשנמצאים בחוסר הכלה עצמית. לפעמים קל יותר ל...

<r>בעיני תרופות יכולות להיות עזר לטיפול אבל בשום אופן לא להוות תחליף. וגם כעזר לממש את האפשרות רק אחרי כברת דרך שבה אין התקדמות.<br/> אני מרגיש שאת בדרך הנכונה, גם אם נופלת לחרדות ופחדים וייאוש. לאט לאט, בהקשבה למה שעולה מבתך.<br/> אף פעם אין רק שתי אפשרויות - תמיד יש יותר. זה הפחד שרואה דברים בשחור...

<r>למרות ש"לא חשוב לה להיות עצמאית" - היא עצמאית מאד וזה סימן טוב לעתיד <E>:)</E><br/> שמחה שהיא מוכנה לדבר על חזרה לבי"ס, גם אם היא לא הולכת.<br/> זה תהליך... אולי היא בעצמה תבין שלא טוב לה שם ותחפש משהו אחר. לפעמים קשה להסכים למשהו שהוצע לנו (במיוחד שההורים מציעים לנו), צריך שזה יבוא מאיתנו.<br/> ...

<t>מצאתי את הדף הזה וכבר כמה ימים אני קוראת אותו בהמשכים.<br/> גם אני מנסה להבין מהי הכלה, בעיקר לעצמי - איך מכילים את עצמי, ואיך שמים גבולות שנכונים לי.<br/> פעולת הכלה מרגישה לי כמו עיטוף, כמו לשים עוד שכבה של חום ומודעות וקבלה שעוטפת את השכבות הקיימות. ומתוך השכבה הזו נובע חום שמרעיד את השכבות הא...

<t>בין השורות אני קוראת שעם כל הבלבול וחוסר האונים גם לך וגם לבתך יש סוג של ידיעה פנימית.<br/> נשמע שהיא יודעת מה מתאים לה ומה לא מתאים לה כרגע ואת יודעת איך להתנהל מולה.<br/> נראה שהפחד הוא בעצם מהעתיד - מה יקרה אם זה לא יחלוף והיא תתקע במצב הזה?<br/> באמת יש יותר מאפשרות אחת לפרש את המצב הזה, ואחת...

<t>כל הכבוד לך, את מתמודדת עם זה בצורה נפלאה בעיני.<br/> נשמע שאת מבינה מה קורה ומה צריך לעשות ומצליחה לדייק את התקשורת.<br/> <br/> אם את מתחברת לזה, אני מציעה לך דרך תקשורת ללא מילים, שעוזרת בזמנים שהתקשורת הרגילה משובשת וקשה לדבר ולהבין זה את זה: לדבר ברמת הנשמה.<br/> לבת שלך יש את הקשיים שלה במימ...

איזה יופי!!!
ממש שמחה לשמוע. תתחדשו

<r>את נשמעת יותר מחוזקת ויותר בוודאות.<br/> אני מאמינה שאפשר בעזרת כוונה לברוא יש מאין.<br/> המסגרת שאת מחפשת קיימת איפושהו (או שתיווצר במיוחד בשבילך) וגם האמצעים לממש אותה קיימים בשפע היקום.<br/> אפשר לברוא כלי ולהזרים אליו אנרגיה וכוונה עד שהוא מתממש בפיזי.<br/> אני מזמינה אותך לקרוא מה שכתבתי לני...

<r><SUP><s>[sup]</s>+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+<e>[/sup]</e></SUP><br/> <br/> זה נשמע ממש קשה.<br/> מרגיש לי מחובר להסתגרות, לרצון להשתבלל בתוך עצמה ולהשאיר את העולם בחוץ.<br/> אולי יש דרך להגיע אליה שלא דרך מילים...<br/> <br/> בכל אופן נשמע קשה<br/> אני בתקווה שהיא תמצה את הבפנים באיזושהו של...

<r>ככל שאת כותבת יותר רק עולות לי יותר שאלות...<br/> מצב מורכב, עם הרבה גורמים, גם אנורקסיה, גם אוטיזם, גם תקופת קורונה\מלחמה, גם תחילת גיל ההתבגרות, גם מעבר מיסודי לחטיבה... לא חסרות זוויות בסיפור הזה.<br/> <br/> ראשית עלי לשאול האם את יודעת מהו הקושי שגרם למשבר האנורקסיה והאם הוא נפתר?<br/> <br/> ...

<t>זה באמת הישג! ולא מובן מאליו.<br/> עכשיו עם הרקע שנתת, אני מבינה שזו לא תחילתו של משבר אלא המשך שלו. צריך סבלנות...<br/> האם מישהו טיפל בה (נפשית) כשהיא חלתה באנורקסיה? יכול להיות שהתקופה הזו עוררה בה התנגדות לטיפול מסוג מסויים?<br/> אולי היא תתחבר יותר למשהו שלא צריך לדבר בו, טיפול באמנות\בע"ח ו...

<t>אני מסכימה שכרגע העניין של חוסר יציאה החוצה, ונטישת כל מה שאהבה לעשות, זה הדבר המדאיג, ופחות איזו מסגרת הכי מתאימה לה.<br/> קשה לי להבין מה הכי נכון עבורכן, יכולה רק להעיד מניסיון של עצמי בגיל הזה שהמעבר מהיסודי לחטיבה יכול להיות טראומטי, על אחת כמה וכמה בשנים כ"כ קשות כמו אלו שעוברות עלינו.<br/>...

למה לדאוג?
אם לא נעים לה חולצות בטן, פשוט לא לתת לה כאלה.
לכל אחד יש את ההעדפות שלו בלבוש, ללבוש חולצת בטן זו לא העדפה מובנת מאליה.

<t>גם אני שייכת לאלה שמרגישים ושומעים הכל והכל יותר מדי.<br/> מעניין אותי לשמוע איך זה מסתדר עבורכם בחיי זוגיות ומשפחה.<br/> אני רואה שכשאני נמצאת וגרה עם עוד אנשים, ממש קשה לי להכיל הרבה ממה שעבורם הוא מובן מאליו - טלוויזיה (במיוחד בימים אלו), התראות בטלפון (הטינגים המעצבנים האלה כל שניה שנכנסת הוד...

<r>היי מאוהבת.<br/> את עדיין פה?<br/> עדיין מאוהבת? <E>:)</E><br/> <br/> הסיפור שלך מאד דרמטי, קיצוני, הכל מסעיר, טרגי, סוחף עד כיליון חושים...<br/> מרגיש לי שבתוך כל הדרמה פספסת את מה שקרה שם באמת.<br/> פספסת את הניואנסים הקטנים שגרמו לך לדחות אותו כשהיה פנוי, ולהשתוקק לו כשהיה בלתי מושג.<br/> והנה...

<t>הגעתי לדף הזה היום...<br/> הסיפור הזה נוגע ללב ומראה כמה קשרים זוגיים הם כיסוי להרבה דברים אחרים.<br/> בעיני זה בכלל לא סיפור על זוגיות, ולא על מה הדבר הנכון לעשות, להישאר איתה או להיפרד.<br/> זה סיפור על שני אנשים שרע להם והם משתמשים אחד בשני כפלסטר לפצע שלהם, ולי ברור כשמש שזו לא מערכת יחסים בר...

אני בטוחה שבפייסבוק תהיה לכן הצלחה גדולה יותר.
חפשו קבוצות של פרדס חנה או חנ"ב בפרדס חנה.

<t>העולם הזה הוא עולם של חזרתיות, של קארמה, פעולה-תגובה.<br/> אלימות נובעת מחוסר היכולת של הפרט או של חברה להכיל ולקחת אחריות על עצמו, על פחדיו, על כאביו, על התשוקות והמחסור שלו.<br/> הפעולה האלימה משליכה את האחריות על האחר, ובכך קושרת את השניים לקשר אינטימי של פעולה-תגובה שאין לו סוף.<br/> <br/> קי...

אם רוצים ליצור משהו חדש אי אפשר להתבסס על הקיים.

אולי אפשר להכחיד מרצון את האלימות בתוכנו, ולא לתת לה לנהל אותנו ואת העולם סביבנו.
לחשוב שלהיות אדם משמעו להיות אלים, והישרדות משמעה אלימות, זו אקסיומה מעניינת

<t>מהרהרת כמה מהר הסכמתי איתך לגבי בי"ס.<br/> פתאום עלה לי לשים שם סימן שאלה.<br/> למה את כ"כ בטוחה שהיא תחווה שם דחייה?<br/> האם זה בגלל שזה מה שאת חווית בבי"ס? או בגלל שאת חווה דחייה ממנה כרגע?<br/> גם אני הסכמתי איתך כי שנאתי את בי"ס, היו שם המון הצקות, הרגשתי שקופה, הרגשתי שזה בזבוז זמן.<br/> אב...

<r>התנודות החזקות האלה במצב הרוח שלה - איך נכון להגיב?<br/> נדמה ששום גישה הורית שיש לי. לא בהישג יד<br/> <br/> את לא אחראית למצבי הרוח שלה.<br/> לא משנה איך תגיבי - היא תוציא עלייך אגרסיות, היא תתעצבן, היא תבכה ותשתולל.<br/> את לא יכולה להציל אותה מזה.<br/> יש שני דברים שאת יכולה לעשות:<br/> <br/> ...

<t>גיל ההתבגרות מבאס, אבל בדיוק ככה הוא מרגיש.<br/> הבת שלך נשמעת סופר נורמלית. וזה לא קשור לחנ"ב. גם מי שהולך למסגרת בגיל ההתבגרות מתנהג בדיוק ככה. כמובן שיש גם כאלה שצולחים את גיל ההתבגרות בקלות ואפילו בכיף, אבל זה המיעוט.<br/> זה גיל שמרחיקים את ההורים, שזועפים כל הזמן ואפילו שוקעים בדיכאון, שדימ...

<t>לא יודעת אם זה ידבר אלייך, אבל מהחוויה שלי, דיכאון ואובדנות קשורים לעניין רוחני ולא רק פיזי\נפשי. בגלל זה טיפולים פסיכולוגיים ותרופות לא ממש עוזרים. יש איזשהו פער בין הנשמה לגוף ולנפש, לנשמה קשה מאד לרדת לממד הזה שהוא כל-כך שונה מממד הנשמה והיא כל הזמן מתגעגעת הביתה. להיות פה זה סבל לעומת שם.<br/...

טוב, מתוך סקרנות חיפשתי בגוגל "עוגת גבינה ומנגו" ומסתבר שיש כזה דבר.
המתכונים שמצאתי הם ללא אפייה, כנראה מנגו באמת הכי טעים כשהוא טרי.
הנה מתכון

https://food.walla.co.il/item/3523558

<t>אי אפשר להמיר סוכר לפירות כי זה לא אותו חומר. בפירות למשל יש מים אז הם מוסיפים רטיבות לעוגה. הסוכר גם משפיע על המרקם. בקיצור, זה ששניהם מתוקים לא אומר שאפשר להחליף ביניהם. הייתי מחפשת מתכון לעוגת גבינה עם פירות ואז פשוט משמיטה את הסוכר.<br/> חוץ מזה, אני לא חושבת שמנגו ספציפית משתדך טוב עם גבינה,...

<t>לא צריך להניח לעבר, כי העבר לא מניח לך.<br/> משהו בעבר לא פתור ועכשיו הכאב צף ודורש תשומת לב, טיפול.<br/> הילדה שהיית שלא זכתה לאהבה ואישור. הכעס שלה.<br/> הדבר האחרון שאת צריכה זה להמשיך להדחיק את זה כמו שהדחקת כל השנים. כמו שציפו ממך להדחיק.<br/> זה מבורך שהפצע לא רוצה להיות מודחק, שהילדה לא מו...

<t>עוד דבר שחשוב לי לציין הוא שלא דיברתי ספציפית על אונס אלא על חווית פלישה, חוויה של חוסר גבולות וחוסר כבוד לגבולות שבתוכה אנחנו מתנהלות. החוויה הזו יוצרת גם מקרי אונס כי אונס הוא בדיוק זה - חוסר כבוד לגבולות וחווית הפלישה האולטימטיבית. אבל החוויה הרבה יותר רחבה מזה.<br/> בעצם לא ברור לנו אם מותר ל...

<r>אגב, מאד מחמיא לי שהקראת את דבריי למשפחתך <E>:)</E><br/> אני מבינה את הרצון לגונן על בתך... מתוך החוויה שלי כמתבגרת, אי אפשר באמת להחביא את המיניות אלא צריך ללמוד כלים. למשל ללמוד שיש פירוש לשפת הגוף, שמבט של ילדה הוא תמים אבל מבט של נערה כבר נחשב להזמנה. וכנ"ל כשגבר מביט בך. לי לקח הרבה זמן לקבל...

<t>יוליקו -<br/> אני לא חושבת שכל הגברים הם גבר אחד סטריאוטיפי. וגם לא כתבתי שום דבר ברוח הזו. זה שגם גברים נפגעים מהמצב - בעיני זה ברור מאליו. העולם בנוי על איזון והרמוניה בין נקבי לזכרי, כל האסונות שיש לנו בפלנטה כרגע הם כי התדר הזכרי קיבל את כל הכוח והתדר הנקבי נשלל מכוח.<br/> בעיני כל אחד מאיתנו...

<t>הדף הזה ודפים מסוגו שצפים מהארכיון כל כמה זמן באתר תמיד מעלים בי הרבה מחשבות. אמנם זה לא קשור באופן ישיר לנושא הדף או למישהו ספציפי אבל מרגיש לי נכון להעלות את זה כאן.<br/> <br/> להיות אישה זה לחיות בתוך פיצול. מיניות נשית היא מקום של פיצול. הטווח נע בין המצב של נשים עד לפני מאה שנה, כרכוש של הגב...

<r><SUP><s>[sup]</s>+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+<e>[/sup]</e></SUP><br/> <br/> שמחה שיש לכם היכולת להינות ביחד.<br/> לגבי מה שכתבת, האמת שזה רק מוסיף על ההרגשה שלי שמשהו קורה לה ושהיא לא ממש מודעת לו עד הסוף או לא רוצה לחטט בו, ושאין את הכלים לפתור אותו.<br/> התחושה המוזרה הרגישה אחרי שביקשת מ...

<r>מה שאתה מתאר נשמע קשה, אבל לא בהכרח סופי. אתה כותב שיש אהבה ותקשורת, וזה חשוב. וגם שהמין נעשה מוזר וסתמי (אולי בגלל זה הוא התמעט כל כך?). מעניין מה קרה שם? מה נמצא מתחת לפני השטח של התחושה המוזרה הזו?<br/> אולי אתם לא משתפים בזה, אולי אפילו לא מודעים למה גורם לזה. אבל אין ספק שכשיש תחושה מוזרה כז...

יש את הספר תקשורת מקרבת (תקשורת לא-אלימה) של מרשל רוזנברג.

<t>ועוד משהו<br/> את מסתכלת על עצמך מבחוץ, דרך עיניים של אחרים.<br/> אבל בעצם את לא יודעת מה הם חושבים, מה שהם חושבים זה מה שאת חושבת על עצמך.<br/> רוצה שיקבלו אותך? תקבלי את עצמך.<br/> זה יכול להיות משהו כזה שרץ לך בראש בכל פעם שתפגשי אנשים<br/> "אוי ואבוי, כולם מסתכלים עלי, הם חושבים שאני מוזרה, ה...

<t>ילדים יוצרים חברויות עם ילדים אחרים, לא עם אמהות. גם אם אין לך יחסים עם אמהות אחרות הילדים עדיין יכולים להיות חברים.<br/> נשמע שאת חיה את הבעיה שלך וזה לא קשור לילדך ולחיי החברה שלו.<br/> כנראה שאת משדרת שאת מפחדת ורוצה שיתרחקו ממך כי את בחרדה וזה מה שאת רוצה באותו הרגע, אפילו אם במקום עמוק יותר ...

<t>היי,<br/> לדעתי יש להפריד - אין סיבה שהוא יפספס מפגשים חברתיים בגלל החרדה שלך, ואין סיבה שאת צריכה לבוא למפגשים האלה.<br/> אולי קשה לך לדמיין את הילד שלך שם בלעדייך מתוך המקום של החרדה שלך, אבל אם לו אין חרדה את לא תחסרי לו, הוא יהיה מוקף בחבריו ולשם כך יש מפגשים כאלה. במידה ולא יהיה לו נעים וירצ...

<t>בעיני זה מדהים ולא מובן מאליו שהצלחת ליצור לך זוגיות טובה שהרגשת בה ביחד, אהבה ותמיכה.<br/> גם אם היא נגמרה זה אומר שהיכולת להיות יחד וליצור קשרים אכפתיים ומיטיבים טמונה בך.<br/> יש בחיים תקופות של בדידות עצומה, הרבה פעמים הן תקופות של לימוד שיעור מאד חשוב. כשרואים את כל הפצעים והשיבושים שלנו חשו...

לא נראה לי שצריך לפצל את הדף... זה לא שהאתר הומה אנשים וקשה להתמצא. כאילו, תפצלי אם בא לך, אבל אם לא אין צורך

למה לא רוצה? הנה דיברתי. וזה לא כדי להטיף מוסר (מה הקשר למוסר?), אלא כדי לנסות להאיר לך משהו שיכול לעזור.
לא בקשר לדיון איתי, אלא לדיון עם אשתך, וגם לאיך שאתה תופס את עצמך כקורבן שלה ושל הבעיה שלך, מה שגוזל ממך את הכוח לשנות.
רוצה להיעזר בזה? בבקשה
לא רוצה? לא צריך

<t>כתבתי הודעה די ארוכה, ומחקתי אותה כי הרגשתי שאין לי כח להיכנס לדיון הזה. שזה שואב אנרגיה.<br/> בקצרה, קשה לפתח דיון עם מישהו שבא בגישה של "יש לי בעיה, אני רוצה לפרוק את המצוקה שלי, תפתרו לי אותה, תקלו עליי, כי לי אין כח לעשות או לשנות שום דבר"<br/> (ובכך אני מתייחסת גם לאיך שאני הרגשתי כשניסיתי ל...

<r>שמחה שעזרתי!<br/> <br/> עוד רעיון שעלה לי זה משחק שהייתי משחקת עם ילדים ששמרתי עליהם ושהיו מאוהבים בו, לשחק באמא חתולה והגורים שלה.<br/> בגדול זה פשוט משחק התכרבלויות... אני הייתי אמא חתולה והם היו הגורים שמתכרבלים איתי ומייללים "מייאו" ומקבלים ליטופים וליקוקים ומעמידים פנים שהם יונקים לי מהבטן <...

<r>אני חושבת שלחץ נובע מעודף. עודף מידע, עודף גירויים, עודף מטלות, עודף משבצות בלו"ז, עודף מחשבות...<br/> אז באופן כללי הייתי אומרת להפחית מכל הדברים העודפים ואת מה שנשאר לעשות יותר לאט ולפרוס הכל לפרוסות יותר קטנות.<br/> גם את הדברים ש"צריך להצליח בהם" (כל ילד ומה שהוא מתקשה בו) לפרוס לפרוסות קטנות...

<r>קראתי את המאמר. אני מסכימה עם רוח הדברים, אבל לא יודעת כמה זה מדויק עבורי.<br/> הדבר העיקרי שהרגשתי בבית הספר (בעיקר בחטיבה ובתיכון. ביסודי הרבה פחות) הוא שאני <B><s>[b]</s>בלתי נראית<e>[/b]</e></B>. ובעניין הזה לדעתי זה לא משנה אילו ציונים אתה מקבל וכמה חכם אתה. גם אם אתה תלמיד מצטיין, לא רואים ...

אגב, לדעתי בלתי אפשרי לטפל בדיכאון רק דרך שיחה.
יש גם מרכיב ביולוגי ולכן תרופות, טיפול אנרגטי, דיקור - חשובים לא פחות.
כל דבר שמרים דרך הגוף.
גם תזונה, כושר, להיות הרבה בשמש.
אני אומרת את זה כי גם כשיש מטפלת מעולה אם לא תומכים ברמת האנרגיה זה לא עוזר.

ממליצה על עירית לוי
cgi-bin/chiq.pl?%F2%E9%F8%E9%FA_%EC%E5%E9

לדעתי גם מטפלת בזום.

<r>הנה הדף עם פירוט הקבוצות:<br/> <URL url="https://rakefet-group.org.il/%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/"><LINK_TEXT text="https://rakefet-group.org.il/%d7%a7%d7% ... %99%d7%9d/">https://rakefet-group.org.il/%d7%a7%d7%91...

<t>אל תדאגי, אף אחד לא יעשה חרם עלייך או על הילד.<br/> בראש שלך זה נראה ענק אבל תאמיני לי שלאחרים לא אכפת...<br/> בכל אופן לא ברור לי למה את צריכה לבוא עם בנך ליום ההולדת? תסיעי אותו לשם, שיצא מהאוטו וילך למסיבה, בדרך חזור תחכי ברכב שיבוא אלייך וזהו.<br/> אני לא זוכרת שבכיתה א' ואפילו בגן ההורים נשא...

לא.
אפשר לגמול לחלוטין בשלב זה.
השינה שלך יותר חשובה...

<r>אוף, ילדים זה סיוט... גם לי יש טראומות מבי"ס ומגיל ההתבגרות. היו בריונים שהציקו לי והיו חברויות שהסתיימו במפתיע ועוד... אבל אני לא משליכה את זה על עצמי או על הכישורים שלי. אני חושבת שכל אחד מצטלק באופן כזה או אחר.<br/> גם אני שונאת לעשות טלפונים לאנשים שאני לא מכירה <E>:)</E><br/> ממש עצוב לי שהח...

דיקור סיני מאד עוזר לסדר את המחזור.
והגיוני שיש לך ביוץ אם אין הריון... ביוץ זה בדיוק זה - ביצית שמחכה להפריה.

<r>אולי יהיה קושי בהסתגלות אבל נראה לי שככל שהוא צעיר יותר ככה עדיף, לא? ככל שמתבגרים נקשרים יותר לחברים ופחות להורים ויותר קשה לעבור.<br/> נשמע שאתם ממש נחנקים בבית הנוכחי ושהוא שואב אנרגיה. אני מאמינה שבבית שיהיה לכולכם יותר קל ונעים בתוכו, תוכלו לבלות בהתחלה בבית בשמחה כמשפחה, ובהמשך להתרחב כלפי ...

נראה לי שבא לכם לעבור.
למה שיהיה לו קשה?

יש גם את העמותה הזו
https://rakefet-group.org.il/

<t>_הכול מתחיל מההורים הם רואים מישהו קצת סגור ומופנם הם ישר מתרחקים ממנו<br/> ככה גם הילדים עושים הם גם רואים ילד קצת סגור וביישן ועושים עליו חרם_<br/> <br/> אני חושבת שאנשים מתרחקים כי הם מרגישים שהאדם רוצה שיתרחקו ממנו. הרי את באמת לא רוצה (או מפחדת) שיגשו אלייך.<br/> <br/> בעיני יש פה כמה דברים ...

<t>פרחי באך היא רפואה עדינה, הומאופתית, שמשפיעה על הנפש ומתוך כך מסייעת לריפוי. זו לא תרופה לכל המחלות שתיארת, אבל היא יכולה לסייע להתמודד עם השפעת המחלה על הנפש, כגון: ייאוש והרמת ידיים, חוסר סבלנות לתהליך הריפוי, עצבנות, עצבות, פחד וחרדה, ועוד.<br/> את הפרחים בוחר האדם באופן אינטואיטיבי או שמטפל מ...

<t>אני זוכרת את עצמי בתקופות שלא היתה לי חברה קרובה ונורא רציתי... בעיקר בכיתה ו'. התרחקתי מהחברות הקודמות שלי (או שהן התרחקו ממני) והרגשתי נורא לבד במשך תקופה מסויימת. אפילו שהייתי בחבורה וכל זה אבל הרגשתי לבד, שאף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא אוהב אותי...<br/> תחושה סובייקטיבית למרות שהייתי בכיתה ע...

<r>חשוב לי להגיד שדבר ממה שכתבתי אינו ביקורת, ואני מצטערת אם היית צריכה יותר רכות והכלה. לי זה עוזר להרגיש שהכח לשנות - גם את המצב פיזית, וגם את נקודת המבט עליו - הוא בידיי, וזה לא בא לבטל את הכאב שאת או בנך חווים. אני מצטערת אם זה התפרש כך.<br/> בכל אופן, כתבתי מה שכתבתי, אם זה עוזר לך תקחי מזה, וא...

<t>הי תמי.<br/> ראשית, אני מצטערת שפגעתי ברגשותייך. כן ניסיתי לעזור ולתמוך, וגם נתתי הרבה עצות פרקטיות שאינן כוללות מעבר. היתה לי הרגשה שאולי כתבתי את הדברים בחדות מדי, גם התנצלתי מראש אם זו תהיה ההרגשה, אבל מאחורי זה כוונותי היו טובות.<br/> אנסה להסביר למה כתבתי כך. שאלת איך אפשר להכיל ולתמוך בילד ...

<t>ועוד...<br/> "איך לתמוך בילד המוחרם, על לא עוול בכפיו, בגלל נסיבות נטו?"<br/> <br/> המשפט הזה אומר הכל, מבחינת ההסתכלות שלך על הסיטואציה, שלטעמי שגויה (מתנצלת אם אצא קצת חריפה).<br/> ראשית, הילד לא מוחרם. חרם הוא נידוי חברתי בתוך קבוצה אליה הילד שייך, מקובל, שווה לשאר, כשלפתע מנדים אותו בבת אחת. ...

<r>אני לא הייתי מפרשת מצב כזה כחרם ואלימות. זה לא בדיוק המצב.<br/> לילדים בקבוצה צרכים שונים, וזה לא בסדר מצד ההורים לכפות על המבוגרים יותר לשחק עם הצעירים. לילדים הבוגרים אין ברירה, אילו הרגשות שלהם היו לגיטימיים ומתקבלים בהבנה, הם לא היו צריכים to act out. לדעתי צריך לתת להם להרגיש שזה בסדר לשחק ע...

<r>פספסתי את זה שכתבת בפעם הראשונה שהבן שלך בן 6. עכשיו אני יותר מבינה מה קורה שם...<br/> <br/> תראי, זה בעייתי לתת לילד בן 13 לשחק עם בן 6. באופן טבעי בן ה13 ירצה לשחק ולעסוק בפעילויות שונות לגמרי ממה שבן ה6 מתעניין בהן ומתאימות לרמה שלו. יכול להיות שזו התגובה שלו להכרח לשתף את בנך במשחקים (אולי הנ...

<r>חוץ מזה ברור לי שאת מגיבה מאד חזק לעניין, אבל לא סיפרת איך בנך מגיב, מה הוא מרגיש? האם גם הוא לוקח את זה כל-כך קשה?<br/> <br/> אם ההורים לא מתפקדים, אולי תדברי עם בנך ותסבירי לו ש<B><s>[b]</s>את<e>[/b]</e></B> לא רוצה שישחק עם הילדים האלה יותר, כי הם בריונים ואת לא רוצה שיהיו לו חברים מסוג זה, שז...

<t>אני מבינה שהנושא מאד מציף אותך רגשית ואולי מערפל את הבהירות שלך במקרה הזה.<br/> אולי יעזור לך להבין שבעצם אין פה שום רגש שמופנה כלפי הילד שלך ובאותה המידה זה היה יכול להיות כל אחד אחר.<br/> זה פשוט "ניסוי" בו הילדים מתנסים בלהרגיש גיבורים, חזקים, שייכים ומקובלים, על חשבון מישהו אחר.<br/> האחר הזה...

<t>מסכימה עם יעלי.<br/> זו הזדמנות טובה לחנך את הילדים שאין דבר כזה חרם! בדיוק כמו שאם הילד מכה ומקלל זה ברור שהוא חצה גבול, כך גם להנהיג חרם זה אלים באותה המידה.<br/> אז קודם כל להבהיר שאין דבר כזה חרם, ושאסור לכל הילדים בחבורה הזו להיפגש בכלל זה עם זה עד שידעו מה זה אומר להיות חבורה ושיש בזה ערבות...

דף נעשה פעיל כשכותבים בו... מוזמנת לכתוב ולעורר את הדיון.

וכן, באמת יש הרבה דפים בבאופן שמאד מסקרן לדעת מה קורה איתם היום

<r>סטטיסטית האלרגיה לבוטנים בארץ נמוכה מאשר בארצות אחרות עם תזונה דומה ומשערים שזה בגלל הבמבה (שמעתי את זה מאחי שמתעניין בסטטיסטיקה, לא בדקתי בעצמי מחקרים, אם זה באמת חשוב לך מוזמנת לבדוק).<br/> מן הסתם מחקר כזה קשור לכל מיני משתנים וגם מתבצע על חתך אוכלוסייה גדול אז זה לא בהכרח מצביע על המסקנה שאם ...

<t>לא חושבת שזו השאלה הנכונה, אבל: בטינדר.<br/> <br/> בכל אופן נראה לי שאת מתמודדת עם מצב לא פשוט מול בעלך ולא חושבת שמאהב זה הפתרון. נשמע שאת רק רוצה לברוח מהמציאות הבוערת אל איזה דלי מים לתקוע בו את הראש ולהעמיד פנים שעכשיו הכל בסדר. אני הייתי מתמקדת בלעודד את הבעל ללכת לטיפול (תרופתי ואחר), אם יש...

ולמען הסר ספק אני לא מדברת על בי"ס באיזו עיירת פיתוח בפריפריה אלא על בי"ס באחד היישובים היוקרתיים בארץ שמתהדר באחוז זכאים גבוה לבגרות ואחוז מתגייסים גבוה ליחידות קרביות (כי זה כמובן מה שהכי חשוב...) ובשלל פרסי חינוך שונים. עאלק.

פלונית אלמונית - לגבי מה שכתבת על אלימות, מהי בכלל השיטה הישנה? כי אני חוויתי (על בשרי ומהתבוננות באחרים) המון אלימות והתעללות בבתי ספר רגילים, מיסודי ועד תיכון, ואני לא זוכרת מקרה אחד שבו המורים עשו משהו בכלל. אז על איזו שיטה את מדברת?

<r>תראי, בגדול את צריכה לברר אצל אנשים ששולחים את ילדיהם לבתי הספר הספציפיים האלה (הרגיל והדמוקרטי) ולהשוות ביניהם. אני הייתי מדברת גם עם הילדים ולא רק עם ההורים.<br/> <br/> אני למדתי בבית ספר דמוקרטי בגיל חטיבה, עברתי מחטיבה רגילה שהיתה בה אלימות ובריונות כדבר שבשגרה ואף אחד לא עשה כלום בנידון (אגב...

היי, אלו שאלות רציניות ולא הייתי מתייעצת עליהן באינטרנט.
אני מציעה לך לקבוע פגישה עם מכרה שעובדת בתחום. תשאלי את מי שאת מכירה אם הם מכירים מישהי שעובדת כמיילדת ותוכל לייעץ לך. בנוסף, אני מניחה שבהרשמה ללימודים יש יועצת מוסמכת שתוכל לענות על שאלותייך. בהצלחה