בן זוג קר

לא נמצאת בדיוק באותו סרט

לא, לא אהבתי אותו בכל מחיר. אבל רציתי לאהוב. כלומר רציתי שזה יתפתח לשם. אין לי ספק שפגעתי בו המון.

אל תצפי ממנו שיממן לך טיפול ושיבוא ללטף לך את השיער_ אני לא מצפה שיממן לי טיפול, אלא _לנו! וגם זה רק שעד אמצא עבודה.

ועדיין אני חושבת שטוב עשית כשעזבת אותו: מערכת היחסים שלכם כפי שכתבתי בתחילה, מושתתת על חוסר ביטחון הדדי
גם אם שני אנשים מתחברים מחוסר בטחון (מה שאני לא חושבת, בכל מקרה מהצד שלו זה לא התחיל בגלל חוסר בטחון, אלא בגלל התאהבות) אבל גם אם כן, עדיין יכולה לצמוח מזה אהבה ודברים מופלאים..

עם כל אדם שאת באה בקרבתו הוא: שאת צריכה לנהוג בדרך שתהיי גאה בעצמך בכל בוקר מחדש. לאהוב את עצמך זה לא מובן מאליו לאנשים שמסיבה כל שהיא חסרים את התכונה המדהימה הזו. ככל שתהיי סמרטוט ככה תגעלי מעצמך יותר ויותר. ולא בטוח שיהיה שם מישהו שיעלה לך את הביטחון העצמי (=אהבה עצמית) בחזרה. מילים יפות, אבל איך?? אני מרגישה קצת כמו מישהו רזה שהיה בילדות שמן והוא תמיד ירגיש שמן עמוק בפנים... כרגע אני חושבת שהתשובה לזה היא לימודים שיעלו לי את הבטחון, וגם חברים שממש אין לי... בימים אלה אני מנסה לעבוד על להתקרב קצת יותר לאנשים (אני מאוד מרוחקת ולא מתוך רצון)

אה ולגבי האירופאים אני כבר בכלל לא בטוחה שהם כל כך נחשקים בעיני עכשיו אחרי שגיליתי קצת יותר עליהם. אני חוששת (עדיין לא בטוחה) שאנשים פה הרבה יותר קרים ומופנמים וגם לפי מה שחבר שלי (לשעבר..) אמר להפגין רגשות פה זה נחשב לחולשה.. אם זה כך יהיה לי מאד מאד קשה לנצח עם מישהו אירופאי. אני חוזרת בי. דיברתי אתמול עם שלושת השותפים שלי, שהם נולדו פה.. והבנתי שזה לא אופי אירופאי, הם ממש לא ככה. למשל הוא לא אוהב להתנשק וחשבתי שזה קטע אירופאי (או לפחות קטע של המדינה הקרה הזו..) אבל הם היו די בהלם ואמרו לי מי לא אוהב להתנשק? (שני בחורים ובחורה)

אנשים ירצו בקרבתך רק אם ירגישו שאת מחבבת אותם. האם זה אומר שאת צריכה לשחק ולשקר? לאו דווקא- בכל אדם יש משהו נחמד. לימדי לתת אנשים תחושה טובה לגבי עצמם כשאת איתם מסכימה מאוד. אנסה ליישם.

תודה!!

אני יודעת שלבור הדיכאון אין תחתית. אני מפחדת לסבול. מה יקרה? אם אסבול מספיק אני גם עלולה לקחת לעצמי את החיים, כבר הייתי לא רחוק משם בעבר.
האמת היא, שאדם שלא רוצה לחיות, פשוט לא חי. וזה קורה ברמות האנרגטיות העמוקות ביותר. כאשר אדם ממש מפסיק לרצות לחיות הוא פשוט משחרר את החיים, החיים נשמטים לא אנרגטית, הוא עוזב אותם.
את נשמעת לי רחוקה מאוד משם. רוצה מאוד מאוד לחיות, ורוצה לחיות טוב. לא מוותרת על הצרכים שלך, אכפתית ורגישה לאופן שבו את רוצה להיות, למי את רוצה להיות - האחיזה שלך בחיים נראית לי מאוד חזקה, גם אם נראה לך כרגע שהחיים מאוד מאוד מתישים, ונדמים כהולכים לשבור אותך.
החיים מתישים, כי את צריכה ללמוד משהו, שעור. ועד שלא תלמדי אותו הם ימשיכו להביא מולך שוב ושוב את אותה התמודדות: עם הבדידות, עם חוסר השלמות, עם התלותיות - שוב ושוב - עד שתלמדי. ואז תוכלי להמשיך הלאה. אבל קודם את צריכה לעבור משהו, שינוי, גדילה פנימית. ובגדילה כרוך כאב - תמיד.
אני רק יכולה לומר שאני הייתי במצב דומה לשלך במשך 3 שנים (אם פסיכיאטר היה מאבחן אותי, הוא היה קורא לזה דכאון קליני ורושם תרופה!)
הימים היו מן רצף מתמשך של בכי ועיניים נפוחות מבוקר ועד ערב. בלי כיוון, בלי חשק. לכלום. לא הייתי באמת לוקחת את חיי, אבל גם לא רציתי בהם.
ואז מהעמוק הנמוך נמוך נמוך הזה של יאוש ואדישות התחלתי לעשות דברים, כל מיני דברים, המון דברים. היום אני במצב ההפוך, בנאדם שלם,מאושר.
ועוסקת במקצוע שעוזר לאנשים לעשות שינוי פנימי, בכל רמות הקיום שלהם. כך שאם היית שואלת אותי לפני חמש שנים באיזה מצב אהיה בשנים הקרובות - הייתי עונה לך אז: שאין לי יכולת לומר לך אפילו באיזה מצב אהיה בעוד חצי שעה, כי הכל היה צבוע באפור עכור.
לדעתי, יש בך משהו שמחזיק כל הזמן ולא נותן לך להתגלגל ולחוות עד הסוף. ואני חושבת שאם תשחררי ותגידי לעצמך, אוקיי, עכשיו אני כ"כ מדוכאת שבא לי לשכב על המיטה ולבכות שבוע - ופשוט תתני לזה לקרות מבלי לפחד מזה, פשוט לעבור דרך זה ולראות שיש חיים מעבר לשבוע אחד, מעבר לחודש אחד, מעבר לשנה אחת. במיוחד כשאותו שבוע, חודש, שנה מביאים אותך לשינויים פנימיים ואחריהם אפשר לקום לאט לאט ולהמשיך. האופן שבו את סובלת כל הזמן אבל מחזיקה כל הזמן את הרסן לא לסבול עד הסוף, לא להתפרק, לכעוס על מי שאת ומה שאת משמרת את המצב הקיים שלך, ולא מאפשרת לזוז לשומקום.
אם תרצי לדבר או לשתף בפורום אחר אני "במייל הזה" [email protected]

מאחלת לך הסכמה מלאה לכל מה שקורה לך
קבלה @}

הקוסמת מארץ עוץ

אני מרגישה זקנה , בחיי! מבחינתי האידאל שהייתי מוצאת את "בעלי לעתיד" בגיל 25 , כבר אז הייתי מוכנה... כנראה שהעולם לא תמיד שואל אותי!

אשמח מאוד לטיפ!

הבהרה: קראתי את מה שכתבתי ושמתי לב שכתבתי או סי די. כשאני כותבת או סי די אני מתכוונת לקנאת העבר האובססיבית שיש לי. כאשר יש לי בן זוג שיש לו עבר מיני כלשהו (שזה 99% מהאוכלוסיה בגיל שלי...) אז זה מאוד מאוד פוגע בי וגורם לי למחשבות אובססיביות יום ולילה... זה משהו שאני סובלת ממנו מאז ומתמיד ועם החבר הנוכחי זה לא היה ממש גרוע כי הייתה לו חברה בגיל תיכון שהוא שכב איתה אבל מעבר לזה לא יותר... אז יכולתי עוד לשאת את זה. אבל אני חושבת מה הסיכוי שאני אמצא מישהו בתול או כמעט בתול בגיל שלי? סיכוי אפסי.. אני גם לא מאמינה שאפטר מהבעייה הזו בגלל שיש לי אותה מאז שאני זוכרת את עצמי ולא עזר לי שום דבר שניסיתי...

הגבירה בחום גרמת לי להזיל כמה דמעות...

ואני לא רוצה לשקוע באשליות שאני אפגוש מישהו יותר מתאים לי. כמו שכבר כתבתי פה אני לא יודעת בכלל איך זה יכול להסתדר עם האו סי די שלי.
לא הבנתי את הקשר בין OCD לבין סיכוייך למצוא בן זוג שיתאים לך (אגב, OCD היא הפרעת חרדה שיש לה גם פקטור ביולוגי ומטפלים בה, לא כל כך פופולרי לומר פה, בתרופות. את מטופלת? יש לך רופא לקחת ממנו מרשמים כשאת צריכה?). הרבה אנשים מסתובבים עם נוירוזות שונות ומשונות. זה כשלעצמו לא סותם את הגולל על הסיכויים שלהם לשום דבר. בקיצור -- ה OCD לא חייב להפריע לך אם לא ממש תתעקשי לגייס אותו למשימה הזאת.
אני מבינה את הכאב. אני יודעת גם שאת נמצאת עכשיו בפאזה שבה הכל נראה הכי שחור והכי נורא (אף על פי שהמעשה שאת עשית -- ליזום פרידה -- הוא מעשה שמצביע על עוצמה רבה!), ואם תתני לזמן קצת לחלוף -- הדברים דרכם להיכנס לפרופורציה. ואני לא מתאפקת מלהתחיל עם "גם אני הייתי..." -- פשוט כי היום אני מבינה שכל אחת מהמאוהבויות של הזמן ההוא היתה שלב התפתחותי. אני אפילו יכולה לראות איך בין אהבה כושלת אחת לאהבה הכושלת שאחריה חלה התפתחות, במובן זה שהדברים שחיפשתי היו יותר ויותר בכיוון מה שהייתי צריכה וראויה לו באמת. הקשר עם אהובי, אבי-בני, היה המשך טבעי בסולם ההתפתחותי הזה.
אה, וזה נמשך הרבה זמן, הטיפוס בסולם הזה.
אני מנסה לומר שגם אם הפעם הבאה תהיה לא מוצלחת -- היא בטוח תהיה שונה מהפעם הזאת, כי עשית כבר צעד משמעותי בהתפתחות שלך. זה רק השלב הבא בסולם. אני באמת מאמינה שכל פעם כזו -- כואבת ומאכזבת ככל שתהיה -- מקדמת אותך לקראת מה שאת צריכה וראויה לו.
ולכן, כשתמצי את גל הכאב הנוכחי -- ואני בהחלט מצטרפת לאלה שאמרו לך לתת לו את כל המקום הנדרש -- אל תירתעי מלנסות שוב.

טוב, כתבתי מה שכתבתי לפני ההבהרה.
אין לי כרגע תובנות בנושא.
אולי רק זה שייתכן שיש קשר בין מה שאת קוראת לו "הקור הרגשי" של הבחור שעזבת לבין העובדה שנסיונו המיני היה דל. כלומר, ייתכן שאת זקוקה לאובססיה הזו כדי שתביא אותך בדיוק אל בחורים כאלה.

שייתכן שיש קשר בין מה שאת קוראת לו "הקור הרגשי" של הבחור שעזבת לבין העובדה שנסיונו המיני היה דל. כלומר, ייתכן שאת זקוקה לאובססיה הזו כדי שתביא אותך בדיוק אל בחורים כאלה.

וואו. נשמע לי כתובנה מדהימה !

עייפה מלריב יקירתי,
כתבתי לך בדף שלך שם של תרופה שתועיל לך מאוד. כדאי כדאי כדאי. אל תפחדי ליטול אותה בגלל שהיא נחשבת לתרופה פסיכיאטרית. היא תעזור לך מאוד ללמד את עצמך לחשוב אחרת. וכשתתרגלי- תוכלי להפסיק אותה כי היא לא ממכרת. רק צריך לקחת בהדרגה וכשמפסיקים- גם בהדרגה.יש דרך אגב עוד תרופות מסוגה. היתרון שלה שאין לה תופעות לוואי, ואם יש- אחרי חודש זה נעלם.
לי היא עזרה לצאת ממצבים הרבה יותר גרועים (אני בהתחלה הייתי כמוך- קנאית אובססיבית וחסרת בטחון, ובעקבות הלחץ הנפשי העצום גם קיבלתי התקפי חרדה, מה שעשה את המצב יותר מסובך. זהבכלל לא אומר שגם את יכולה לקבל התקפי חרדה, כי חרדה זו נטיה: או שיש אותה או שאין).

לגבי הקנאה: פעם פסיכולוגית אחת אמרה לי: אם יש מכונית יפה מדהימה וטובה זה אומר שמכונית אחרת לא יכולה להיות גם יפה מדהימה וטובה?
תזכרי את זה תמיד כשאת חושבת על בנות הזוג הקודמות של בן זוגך: גם אם הם היו מדהימות ממש...זה לא אומר שאת לא יכולה להצטרף לרשימה הזאת! יש מקום להרבה מקסימים ונהדרים בעולמנו וטוב שכך. לכל אחד יש את הייחוד והיופי שלו.
אם מישהו מתאהב בך כמו החבר האחרון שלך, הוא לא שואל את עצמו למה זה קרה לו, אם השהיה איתך והקרבה אליך עושה לו טוב. אהבה ומשיכה זה משהו שקשה להסביר אותו. זה פשוט קורה. אם זה קרה לו איתך- זו כבר המחמאה הכי גדולה שאת יכולה לקבל לאגו שלך: הוא התאהב בך ולא באחרת. הוא מרגיש את כל היופי והאור שבך- זה שהגיע איתך מרגע לידתך. אחר-כך אנחנו (חסרי הבטחון) מצליחים להתיש אותם ולהעניש אותם על שבחרו בנו. מכריחים אותם להוכיח לנו את זה בכל יום מחדש באלימות מילולית. בגלל זה אני לא מאמינה בזוגיות שאחד מבני הזוג מאוד חסר בטחון. זה גורם להמון מריבות במערכת הזוגית. זה טוב להגיע לזוגיות עם עוצמה משלך שלא תלויה בבן זוגך.
העניין הוא שאת צריכה להאמין בעצמך, שאת מדהימה, כי אחרת, קשה לך להבין מה בן זוגך מצא בך. כל אחת מעברו נראית כאילו נתנה לו דברים שאת לא תוכלי לתת לו לעולם. הכל נובע מחוסר באהבה עצמית.
היום אני מסתכלת על תקופת חוסר הבטחון שלי כאילו היתה שייכת למשהי אחרת. אפשר להשתנות ואת באמת עוד צעירה לגמרי!

כדאי לך ללמוד משהו שיחזק את תחושת הנשיות שלך כמו ריקודי בטן שגם באירופה הם להיט.
כדאי לך להתיידד עם אנשים טובים ולהרעיף עליהם חיבה לא מעושה. את תראי שזה יחזור אליך בחזרה וזה יחזק את בטחונך העצמי.
תשקיעי בידידים (לא ווירטואלים) מקסימים מבפנים, שיודעים לחשוב על אחרים ולא רק על עצמם. תצאי תמיד מנקודת הנחה שהם גם מחבבים אותך, ואם ישנה אי בהירות- תמיד תבררי איתם בצורה עדינה אך מיידית מה קרה, אולי הבנת / פירשת התנהגות מסויימת לא נכון. בקיצור- למדי ללבן עניינים עם ידידים בצורה עניינית ולבבית, ללא העלבויות מיותרות. תזכרי שאף אחד לא חייב לך דבר ויחסים זו מערכת של אינטרסים הדדיים.

מחזקת אותך מישראל.

מתחבר לי פתאום שמצד אחד את אומרת: בן זוג קר
ומצד שני מחפשת מישהו בלי עבר מיני
אז אולי יש קשר בין הדברים
כלומר אולי הטיפוסים שהם בני זוג חמים ונוגעים ואוהבים, יש להם עבר
ואלה שאין להם עבר, אז אולי בהגדרה הם טיפוסים יותר קרים שמגע וקשר פחות חשובים להם, או לכל הפחות, שפחות יודעים איך לעשות מגע וקשר
כך שאולי באמת את נמצאת בתוך לופ

כן כנראה. זה רק מוריד את הסיכויים שלי עוד יותר.

זה רק מוריד את הסיכויים שלי עוד יותר
להיפך, זה מעלה לך את המודעות.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
@}

עדכון..

כבר עברו יומיים מאז שכתבתי לו שאני רוצה להפרד והוא אמר שגם הוא. לא שמעתי ממנו כלום בזמן הזה. הניחוש שלי שהוא רותח עלי, כבר אני זוכר בעבר שהוא התנהג כך... הפעם משום מה זה מרגיש הרבה יותר מציאותי, אולי בגלל שבאמת התכוונתי לזה שאנחנו צריכים להפרד, אני באמת מתחילה לחשוב יותר ויותר שזה הדבר הנכון לעשות. אני מוכנה לחזור אליו רק אם יסכים ללכת לטיפול ביחד ושהוא יצטרך לשלם על זה עד שאני אמצא עבודה. רק אם הוא יבין שיש דברים שהוא עושה שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקבל אותם ואני חושבת שרק בטיפול טוב נוכל לטפל בהם. כמובן שזה קשור גם אלי גם בי יש דברים שאני לא צריכה לעשות אותם ואני עושה. אבל אני לא רואה את זה קורה. אני לא חושבת שהוא בחיים יסכים לשלם על טיפול זוגי הוא מאוד קשור לכסף שלו, חרד לגבי העתיד הכלכלי שלו (בלי סיבה!!, חושב מעכשיו על פנסיה, ולא רק חושב, דואג מאוד) ולכן אני חושבת שמבחינתו זה לזרוק כסף.

אני בכלל לא בטוחה שיצור קשר... אולי הזעם הפעם גדול מידי, אולי גם הוא כמוני חושב יותר ויותר שזה הפתרון הנכון. אני מקבלת את מה שה"גורל" או מה שזה לא יהיה מכתיב. בגבולות ההגיון אני אשאר איתו כי הוא חשוב לי, אבל לא אם זה כבר לא הגיוני.

הרגשתי בסדר גמור ביומיים האלה, בעיקר בזכות אנשים אחרים. יש לי פה שלושה שותפים וגם קורס שאני משתתפת בו כל יום ולכן אני לא ממש לבד. יצאתי מהקונכיה שלי, דיברתי יותר עם השותפים, ישבתי ולמדתי למטה במטבח (הגדלת סיכוי לאינטרקציה), בקורס היום דיברתי עם בחורה שלומדת איתי והזמנתי אותה אליה בשבוע הבא, ביום שישי אבקר מישהי מהלימודים, אפגש עוד עם בחור ובחורה מפה... בקיצר סידרתי לעצמי אנשים מסביבי, כי אני יודעת שזה מה שיחזיק אותי למעלה, ומעבר לזה לטווח הארוך אני מאוד רוצה למצוא חברים וקשרים חברתיים יציבים.

שתבינו בד"כ אני מאוד מופנמת. לא מדברת כמעט עם אף אחד בשיעור, יושבת כל היום בחדר מול המחשב ורק מדברת עם החבר. זה בעיקר בגלל שקשה לי בהתנהלות עם בני אדם. אני לא יודעת מה לעשות, אני חוששת מזה, אני מפחדת להכנס לקשרים שאני ארצה לצאת מהם ולא אדע איך.. ולכן צימצמתי את כל חיי לבן אדם - זה הרבה יותר קל. עכשיו אני דוחפת את עצמי כן ליצור קשרים, כן לתת לאנשים הרגשה שהם מעניינים אותי, כן לחייך יותר, וזה עובד. זה חוזר אלי וזה עושה לי טוב.

מההרגשה שלי אנשים פה הם מאוד נחמדים ופתוחים , אבל אולי זה בגלל שאני נפתחתי קצת עם השנים.. אני לא בטוחה.
שבוע הבא יש לי חופש מן הלימודים וזה ממש מפחיד אותי, כי בד"כ מה שמחזיק אותי במצבים כאלה זה בדיוק המסגרת והאנשים. מה יהיה ששבוע שלם לא יהיה לי מסגרת ולא יהיו לי אנשים? אז הזמנתי את הבחורה שלומדת איתי אלי, ובטח אפגש פה ושם עם אנשים. אבל אני צריכה יותר מזה. משהו למלא איתו את כל היום ורצוי לא לבד. ואני לא ממש יודעת מה לעשות. אולי אגשש יותר ואמצא מישהו שרוצה ללמוד איתי. אולי אלך ללמוד בספרייה.. אולי זה יעזור. אם למישהו יש רעיונות כמובן שאשמח לשמוע!

חייבת לומר שהאתר הזה תומך בי בצורה בלתי רגילה ויש פה אנשים מדהימים!! מי יתן וגם במציאות אצליח ליצור קשרים עם אנשים כל כך נבונים חיוביים ותומכים.

הערה:
כשאת מציגה את הדברים כך:
אני מוכנה לחזור אליו רק אם יסכים ללכת לטיפול ביחד ושהוא יצטרך לשלם על זה עד שאני אמצא עבודה. רק אם הוא יבין שיש דברים שהוא עושה שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקבל אותם ואני חושבת שרק בטיפול טוב נוכל לטפל בהם
גם אני כמוהו, הייתי נרתעת, כועסת, לא מסכימה.
קשה לי אפילו להתחיל להסביר למה,
אולי תקראי שוב את דברייך,
את ההתנייה שאת מציבה,
את הטון העולה מהם,
ותראי אם את מבינה למה כוונתי. אם לא אשמח להתאמץ ולהבהיר.

זה רק כדי לומר שאני חושבת שאם את רוצה לנסות להציל את הקשר,
בגישה הזו לא תוכלי.
אולי מלכתחילה את נוהגת כך כי את באמת רוצה להיפרד,
אבל כדאי שתהיי כנה עם עצמך בעניין הזה, לא?

אגב, אני חושבת שלהיות הרבה עם אנשים זה פתרון טוב, משתי בחינות:

זה באמת יכול לעזור לך לעבור את התקופה הקשה, לי זה בהחלט עזר
נשמע שאת צריכה ורוצה לפתח לוהרחיב את חייך החברתיים וזה חשוב

בהצלחה

מחפשת שינוי,
היתה לי עכשיו תקופה קצת עסוקה ובקושי הסתובבתי בבאופן, אז גם כאן לא כתבתי. התחלתי לקרוא עכשיו את קורות השבוע האחרון, ואני כבר רואה שאני שוב צריכה לרוץ... אז קבלי בינתיים חיבוק גדול ומנה גדושה של סובלנות עצמית, אני חושבת עלייך

תודה רבה רחל ברמן. מעריכה זאת מאוד

אחת אשמח אם תסבירי כי אני לא מבינה.

הסיבה שאני רוצה שהוא ישלם, היא בגלל שהוא עובד בעבודה מאוד מכניסה ואין לו הרבה הוצאות, הוא טען שאני הדבר הכי חשוב לו בחיים שוב ושוב ואם כך הדבר אז ברור שבן אדם ישקיע כספית גם בדבר שהכי חשוב לו בחיים. אני לעומת זאת עברתי מישראל לפה לא ממזמן ובגלל שפה קשה לי למצוא עבודה, חוץ מזה שאני לקראת לימודים ועוד אין לי מקצוע. אם המצב היה הפוך, הוא היה מגיע לישראל ואני עובדת, יש לי מעט ספק שאני הייתי משלמת לטיפול בשבילנו. למען האמת כשאני הייתי בארץ הלכתי לפסיכולוגית כדי לעבוד על הקשר שלנו (לבד) ושילמתי הרבה כסף על זה.

לגבי הצבת הגבולות, לכל אחד יש את הגבולות שלו ודברים שהוא לא רוצה ולא מוכן להשלים איתם. מבחינתי זה הקרות שלו כשאני בוכה. אני חושבת שזה מאוד בריא שלבן אדם יהיו גבולות וכאשר הצד השני עובר אותם אז להגיד עד כאן. אם אני רוצה להיות איתו מלכתחילה? אני קרועה בין לרצות ולא לרצות. דבר אחד בטוח אני לא רוצה להשאר איתו במצב הזה. אני מרגישה שעכשיו יש לי את הכוח וההזדמנות להגיד - לא אשלים עם זה שאתה מזלזל בי וקר אלי ברגעים שכל כך קשה לי. אני רוצה ללכת איתו לטיפול לא בגלל שאני רוצה לתקן אותו, אלא בגלל שאני רוצה ששנינו נשנה את ההתנהגות שלנו שתהיה יותר מכבדת, יותר הגיונית.

קראתי את העדכון שלך ועם כל העצב, הרגשתי המון תקווה וצוהר נפלא לעתיד עבורך. אני כל-כך מזדהה עם המון דברים שכתבת, על הסגירות, על הנטייה להישאר בקונכיה, ולכן, שמחה בשבילך שאת כ"כ מודעת ופועלת להילחם בזה (כמו לשבת ללמוד למטה כדי להגדיל סיכויים לאינטראקציה, כמו להזמין מישהי אלייך שזה בוודאי לא קל לך). גם מהבחינה הזו להיות ללא בן-זוג לתקופה זה מצוין. לא נראה לי שהקשר ביניכם עודד קשרים עם אנשים נוספים (ואולי אני סתם משליכה מהקשר שלי....). מקווה שמגמה חיובית זו של היפתחות לסביבה תביא לך מזור ושמחה.
באשר לתרופות, אם אין לך נטייה להשמנה אני בהחלט ממליצה על ציפרלקס. לי זו הייתה תרופה נהדרת. זה פשוט "מעגל פינות", נותן תחושה של יותר שקט לעשות את מה שצריך לעשות, לצוף לפעמים, כשמרגישים טובעים. מבחינתי הבעיה הייתה השמנה איומה, שכמובן, איך לא... יצרה דיכאון חדש...
מאחלת לך המון טוב

תודה פלונית. עוזר לי לדעת שיש אנשים שמזדהים עם מה שאני כותבת.

אוקיי, אני אנסה לנסח במילים. זה קשה, כי מדובר יותר בתחושה לא נעימה שעולה מקריאת דברייך,
ובעקיפין - אני חושבת - גם מטון דברייך מול בן זוגך, מההתנהלות שלך מולו.

נסי לשכוח לחלוטין את עצמך, את הקושי והסבל, את כל מה שקורה.
נורא קשה, אני יודעת. תעשי לך תרגיל מחשבתי שכזה.
תחשבי שאת צד אובייקטיבי, או אדיש, לכל הסיפור הזה.
עכשיו, כצד שלישי. תתבונני לרגע בבן הזוג שלך.
קשה לו. הוא פגוע. הוא מרגיש שלא משנה מה הוא עושה ואומר, זה לא טוב.
הוא מרגיש שכשהוא מנסה להתנהג בטבעיות, להיות הוא עצמו, לענות לך בכנות,
הוא נתקל בדפוס חוזר ונשנה של התפרקות שלך.
הוא מרגיש שאת מצפה ממנו להחזיק אותך, שלא תתפרקי.
הוא מרגיש שאת רוצה חום, אהבה, אמפתיה מאדם שלא רק שאינו מורגל בכך, אלא
שנמצא כרגע בעצמו במקום לא קל ואולי אינו פנוי רגשית להעניק לך את מה שאת מבקשת.
והכי חשוב - הוא מרגיש ש לא משנה מה הוא עושה הוא יוצא לא בסדר
כלומר, הוא חי בתחושה מתמדת של אשמה. הוא בעמדה תמידית של התגוננות מולך.
הוא כנראה מפחד לפתוח איתך בכל מיני שיחות ולדבר על כל מיני נושאים,
כי הוא חרד מההתפרצות הבאה.

עכשיו (תזכרי, מדברים כרגע עליו, ורק עליו): קושי, חרדה, אשמה, אני תמיד לא בסדר,
אני לא יודע מה לעשות!!!! וכאן את נכנסת ו דורשת כאולטימטום ליחסים שלכם שהוא ישלם על טיפול זוגי.
כשאני מנסה להיכנס לנעלי הבחור, אני מתקשה לא להכניס כאן קללה גסה בשמו.
את יכולה לנסות לעקוף סמנטית כל מיני דברים שהצגתי - למשל להתווכח על מילים כמו "דורשת" ו"אולטימטום". אבל חבל לרמות את עצמך. גם אם את לא מציגה בפני עצמך את הדברים כך - זו האמת. ואני בטוחה שכך הוא רואה את הדברים.

כשאת מנסה לחלץ ממנו משהו (בין אם זו תגובה אוהדת וחמה, ובין אם זה מימון לטיפול זוגי) סביר להניח שהוא נרתע ומתכנס ועכשיו אינו רוצה, אף יותר מקודם, להעניק משהו שקשה לו גם ככה.
המצב הופך להיות אבסורדי כשאת מדברת על רצון לאהבה בלתי מותנית - אך מנסה לחלץ אולתה בכוח
(אני חושבת שכבר העירו לך כאן למעלה על הסתירה שבדבר.)

עכשיו תראי. יכול להיות שהוא לא יכול לתת לך מה שאת צריכה.
יכול להיות שפרידה היא הפתרון הנכון עבורך. יכול להיות שהוא לא בשבילך וזהו.
אבל כדאי שתנסי להבין גם מה הדפוס שפועל אצלו, בתגובה אלייך ובכלל.
על אחת כמה וכמה אם את כן רוצה לנסות לשקם את היחסים.

את רוצה ללכת לטיפול זוגי?
תציעי, תשקלו יחד, תדונו. תראי אם יש על מה לדבר.
להעלות תכף ומיד את עניין הכסף,
ועוד במערכת יחסים רעועה שעומדת כרגע על סף סיום - זה מאד צורם.
ולא משנה אם הוא עשיר כקורח ואת דלפונית ומסכנה. זה לא רלבנטי.

אני מקווה שעזרתי להבהיר את הנקודה

אני קוראת אותך.
זמני לא בידי כרגע. אולי ארחיב מאוחר יותר.
רק רציתי לומר שתחושת הבטן שלי אומרת שעוד יש לכם עבודה יחד.
נדמה לי, מנקודת מבטי החלקית, כמובן, שזה לא קצה הדרך.
שהעמידה על הסף פותחת דלת מסתובבת.
אפשר ללכת ואפשר לשוב.
ואפשר ללכת שוב ולשוב שוב ושוב. והציר כבר משמיע קולו, וחורק, ולא יודע להיכן לפנות.
ההליכה תהא, אולי, הדבר הנכון, ואולי ויתור ועקשנות.
ההישארות תהא, אולי, הבחירה העמוקה והמדויקת, ואולי ויתור על מי שאת, ועקשנות..
זה מזכיר לי סיפור על רבי אחד בשטפון גדול.
קיצורו הוא שהשיעורים שאנחנו לא מוכנים לקבל, שבים שוב ושוב בצורות שונות.
הם לא מפסיקים להגיע עד שלא נרים עיניים כלפי מעלה ונאמר בקול רם: שמעתי. הבנתי. תודה.
נדמה לי שעכשיו השיעור מגיע בעוצמה, אבל הוא לא אחר מאלה שקדמו לו. זה אותו שיעור.
התיקון טרם נעשה.
המלאכה מונחת. זה הזמן.
עם טיפול, בלי טיפול, עם כסף, בלי כסף.
עם אהבה, ואמונה בדרך, ורצון אמיתי להרויח את כוחך בחזרה, ואת האיש שאת אוהבת.
שולחת לך נשימה עמוקה ותשוקה לבחור בטוב.

עדכון קצר, כי אין לי זמן. אפרט ואענה בהמשך, תודה על התשובות!

אתמול מאוחר בלילה הוא התקשר. הייתי שקולה ורגועה וזה שיגע אותו. הוא בעצם התקשר כדי "לבחון את מצב ליבי" ולראות איך אגיב. הוא היה בטוח שאשמח כולי ויהיה אוהבת כשאשמע אותו. במקום זה שמע אולטימטום - אני לא יכולה להמשיך ככה, אנחנו חייבים לעשות משהו, אני חייבת להגן על עצמי ואם לא אז נפרד.
אני מבולבלת לגמרי! לא הרגשתי שהוא מסוגל להקשיב לי הוא היה מאד מוטרד מהעובדה שאני כל כך רגועה ושלווה ושאני עם חצי רגל בחוץ. לא מאשימה אותו אני יכולה להבין אותו, אבל זה המצב. לא יודעת אם אני רוצה להשאר איתו. מצד שני לנתק קשרים זה יחסית קל לי, אני בן אדם שמוציא בן אדם אחר מחיי בקלות יחסית. כלומר אולי זה לא הדבר הנכון לעשות. אין לי משג.

אפרט כשאחזור מן הלימודים.

מבולבלת.

אני חושבת שהוא בן אדם מיוחד. הוא מושך אותי מאוד, אני מכירה אותו כמעט שנתיים ונקשרתי אליו. הוא בן אדם טוב בבסיסו, אינטילגנט, אוהב אותי, רציני מאוד, נאמן מאוד (מאוד!), אין לו עבר מיני כמעט (ולכן לא מעורר אצלי קנאה משתקת).

אני לא מרגישה שהוא מבין אותי. אני רגישה והוא לא כל כך רגיש. הוא לא קורא אנשים ולא קורא אותי. אני יכולה להיות עצובה והוא לא ישים לב או לא יעשה עם זה כלום. כשהוא פוגע בי הוא נהיה קר וכועס ומסוגל להתעלם ממני או לזלזל בי כשאני בוכה ומפורקת. הוא בן אדם שנלחץ מאוד מאוד מאוד בקלות מדברים, לא מסוגל "לשאת" הרבה. אני בעצמי לא הבן אדם עם האופי הכי מוצלח בעולם, אני דיכאונית ופסימית למרות שאני חייבת להודות שעם האדם הנכון זה משתנה. כשאני מרגישה שמישהו מבין אותי ואני מרגישה שיש חיבור, אני אופטימית וצוחקת. יש לו אגו והוא משחק משחקי אגו. הוא לא רומנטי בגרוש, לא בן אדם שנוגע או אוהב להתנשק, להתחבק ולעשות אהבה. אני בן אדם שמאוד אוהב מגע. הוא לא בן אדם מפנק, לא עושה לי הפתעות, קונה לי מתנות (למעט ממש בהתחלה). הוא אומר הרבה שאני חשובה לו והוא אוהב אותי אבל משאיר אותי בוכיה בלילה הרבה פעמים.

אני נמשכת למראה שלו, לעבר היחסית נקי שלו (מינית, רומנטית. לא רוצה גבר משומש), ליציבות שלו (לא יעזוב אותי), לנאמנות שלו, לזה שאין לו ידידות וגם לא תהיינה לו כי הוא לא מתחבר לזה, לזה שהוא אוהב אותי ואומר לי שאני הדבר הכי חשוב בחיים שלו.

אני מפחדת מזה שהוא לא מבין אותי, מזה שהוא לא רגיש, מזה שהוא לא מפנק, לא חם..

אני רוצה הזדמנות לחיות עם בן אדם שיבין אותי, שיאהב לעשות איתי אהבה, שאני ארגיש שהוא עושה איתי אהבה ולא רק סקס מכני. אני רוצה הזדמנות לחיות עם בן אדם שיאהב להתנשק איתי חצי שעה רצוף, שאני ארגיש קרובה אליו והוא לא ידחוף אותי ממנו. מישהו שיראה לי את האהבה לא רק במילים אלא גם במעשים, מישהו שברגעי החולשה שלי יחזיק אותי למעלה ולא יוריד אותי למטה. מישהו שיעודד אותי ברגעים הקשים שלי שאדע שיש למי לפנות כשרע לי. ואולי המישהו הזה יהיה לו עבר עשיר או אפילו נורמלי של חברה רצינית לפני (ולא לפני 10 שנים כמו לחבר הנוכחי), ואולי זה יגרום לי יום ולילה לחשוב עליה ולא לתפקד ולהגעל ממנו ולסבול. ואולי בכלל לא אמצא מישהו כזה, ואולי אהיה הרבה שנים לבד. אבל אולי זה עדיף? ואולי אוכל ללמוד להנות מהחיים לבד?

אבל אצטרך לוותר על החלום של להיות עם מישהו מגיל צעיר. מבחינתי כבר לפני שנתיים הייתי מוכנה לקשר רציני ונמאס לי להתחיל כל הזמן מחדש. לא רוצה לצאת לעולם שם "בחוץ" של הכרויות ורווקות ובלי חבר.

מצד אחד ברור שאני צריכה לעזוב את החבר. רבאק הוא לא מבין אותי, הוא לא רגיש אלי, מה עוד אני צריכה? מצד שני כל הזמן לוחץ עלי הצד "המתפשר" שבי. אולי ככה בונים אהבה אמיתית? אולי נצטרך ביחד איכשהו לבנות את הקשר ביננו? אולי נוכל לעשות משהו שבעוד חמש שנים אני אצחק על כמה שהוא לא רגיש היה וכמה שהוא לא הבין אותי והוא ילמד להיות רגיש אלי ולהבין אותי? אבל בעצם אני לא צריכה להשאר איתו עם ציפיות לעתיד, אני צריכה להשאר איתו בגלל מי שהוא היום.

אני באמת מבולבלת. אני מאוד מאוד אשמח לתגובות מכם!

נראה לי שזה הזמן להמשיך. אם את עדיין רוצה - כתבי לי כאן - ואתן לך תרגיל נוסף.

אני מרגישה שחלק מאי שינוי הניק (עייפה מלריב) קשור בתקיעות ובקושי לשחרר. אולי יעזור אם תשני את הניק.

את אשה אמיצה. שיהיה לך לילה טוב.

יש לו אגו והוא משחק משחקי אגו
מה, באמת? לא יכול להיות...

את מכירה מישהו שאין לו אגו או שלא משחק משחקי אגו? ועוד גבר?!

הוא לא רומנטי בגרוש ... לא עושה לי הפתעות, קונה לי מתנות אני חושבת שזה נכון לגבי רוב הגברים. שאני מכירה. יותר מחצי מהם זה בטוח! לדעתי זה לא אומר הרבה.

אולי ככה בונים אהבה אמיתית? אולי נצטרך ביחד איכשהו לבנות את הקשר ביננו? אולי נוכל לעשות משהו שבעוד חמש שנים אני אצחק על כמה שהוא לא רגיש היה וכמה שהוא לא הבין אותי והוא ילמד להיות רגיש אלי ולהבין אותי? אני נוטה לחשוב ככה... כי ככה זה היה אצלי.

אבל בעצם אני לא צריכה להשאר איתו עם ציפיות לעתיד, אני צריכה להשאר איתו בגלל מי שהוא היום.

זה כל-כך כל-כך נכון! וכאן בעצם נשאלת השאלה: האם את אוהבת אותו - עכשיו - כפי שהוא? האם את אוהבת או חושבת שאת יכולה לאהוב אותו בלי קשר לשינוי שהוא יעבור או לא יעבור?

_אני מרגישה שחלק מאי שינוי הניק (עייפה מלריב) קשור בתקיעות ובקושי לשחרר. אולי יעזור אם תשני את הניק.
את אשה אמיצה._

_והוא ילמד להיות רגיש אלי ולהבין אותי?
אני נוטה לחשוב ככה... כי ככה זה היה אצלי._

אה, אני רוצה לתקן קצת. זה לא בדיוק שהוא למד להיות רגיש אלי ולהבין אותי. זה התחיל בזה שאני - באופן מודע - התחלתי להיות הרבה פחות פגיעה והרבה יותר מובנת. זה התחיל תנועה של איזון ביחסים, וכתוצאה מזה בסופו של דבר הוא גם יותר רגיש אלי ויותר מבין אותי.

לפני כמה ימים ישבה איתנו בחורה נחמדה שעברה לגור ממש לידנו. דיברנו שלושתנו שיחה ממש עמוקה ומעניינת. תוך כדי כל מיני דברים שנאמרו היא הבחינה שבעלי מדבר עלי בטון ביקורתי ולא אומר עלי אף מילה טובה. היא אמרה לו משהו על זה, למה שלא תגיד מילים טובות, ואותי היא שאלה: איך זה שאת לא דורשת ממנו לדבר עלייך אחרת?
רק כשהיא שאלה את זה הבנתי בעצם, שמכיוון שאני יודעת מה הוא באמת חושב ומרגיש כלפי, אני שומעת במלים השליליות שלו את המשמעות החיובית שהוא לא מסוגל (בילדותיותו הרבה) לבטא. וזה כבר בכלל לא מפריע לי, להפך ככה אני אוהבת אותו.

יעלי לה מדהים.. איך מגיעים לשם?

(זו אני עייפה מלריב לשעבר (-; )

איך אני משנה את הכינוי שלי ולא יוצרת כינוי חדש? אני רוצה להיות מחפשת שינוי במקום עייפה מלריב

יעלי לה מדהים.. איך מגיעים לשם?
על-ידי מחויבות לשינוי אישי.
כשאת משתנה, גם הסביבה שלך משתנה. כל היקום משתנה.
אם את עסוקה רק בשינוי שאת רוצה לעבור בעצמך (כלומר לא בשינוי שאת מצפה לראות מבחוץ), ואת מחויבת לזה - זה יקרה! וזה נפלא.

כשאדם מרגיש שמישהו חיצוני מנסה לשנות אותו, הנטייה הטבעית היא לדבוק חזק יותר בצורה הקיימת.
כשאדם מרגיש שמישהו מנסה "להוציא ממנו" נתינה (של כל דבר), או במלים אחרות, שמנסים לקחת ממנו - הוא ייסגר ולא ייתן, גם אם קודם רצה בכך.

כשאדם עסוק בלנסות לקחת, הוא אוטומטית מוציא עצמו ממקום של קבלה. הלוקח לא יכול לקבל את מה שמוצע לו (משהו בטוח הוצע לו, גם אם זה לא מה שהוא חשב שהוא הזמין), ולכן ירגיש בחוסר. אם לא יראה את ההבדל בין לקיחה לקבלה ויבין את החוקיות של כל אחת מהן, הוא ייגרר למעגל קסמים של חוסר קבלה וחוסר סיפוק.
איך שוברים את מעגל הקסם הזה? מתחילים מעגל הפוך של ראיית הנתינה הקיימת וקבלת הקיים. זה מעגל של נתינה. הוא קסום אפילו יותר...

שליחה על ידי O* » 27 אוקטובר 2007, 15:39

יעלי לה :מצדיקה כל מילה שלך!

גם אני ובן זוגי עברנו שינוי כזה.
עיפה מלריב: תתחדשי על הכינוי החדש.
רק בטוב יהיה לך טוב. רק במילים מתוקות שקטות וחמודות תקבלי חיבוקים נעימים!
האם את מוכנה להם? את בטוחה שלא התרגלת למרמור ולכעס?
כי זה קורה מאוד מהר כשמתחילים את השינוי.
הביטי באיש שעומד מולך והקשיבי מה יש לו להגיד לך. היי רגישה אליו כמו שאת רגישה לעצמך.
וזו החכמה בעצם וכל ההבדל בין אנשים רגישים (רגישים לעצמם) לאנשים חמים (רגישים גם לאחרים).
תלמדי אותו להיות כזה אליך בכך תראי לו את את הדוגמא הכי טובה.

מסכימה עם הרעיון של מה שכתבו יעלי לה ו- O. אך לא מסכימה עם ההשלכה של זה.

נכון שיש שינוי שאת יכולה לעשות בעצמך שישפיע על הסביבה, אך לפי מה שכתבת - הבן אדם הזה לא מתאים לך ולעולם לא יתאים לך.
בן אדם שאוהב המון חום ומגע עם בן אדם קר שלא יודע לגעת ואפילו לא להתנשק - אני לא רואה שום אפשרות שבעולם שזה אי פעם יתאים.
אולי תצליחי לעשות עבודה כ"כ טובה עם עצמך שזה כבר לא יפריע לך. אבל לא נראה לי שזה יקרה כבר מחר. וגם, באופן אישי, לא נראה לי שזה משהו שאת צריכה ללמוד לחיות איתו. לא.

נכון שיש הרבה עבודה שלך לעשות עם עצמך.
אבל לא בהכרח שהעבודה שלך היא ללמוד לחיות עם אדם כזה. אולי חלק מהעבודה שלך זה ללמוד לשחרר אדם כזה. ולהרגיש ראויה ליותר. (אפילו אם קשה לך להאמין שיהיה יותר, עדיין, לסרב להסתפק בקשר כזה!)

גם בקשר למה שכתבה 'אחת' - יכול מאוד להיות שתוכלי 'להיכנס לנעליו' ולראות עד כמה קשה לו ועד כמה הוא פגוע מהקשר. אז מה?
גם אם תביני אותו, זה עדיין לא אומר שאת צריכה להישאר איתו. את יכולה לאהוב אותו בלב, להבין אותו, לשלוח לו אנרגיה אוהבת, אבל לוותר על קיומו בחייך.
הוא לא יכול לספק לך את מה שאת צריכה, ולא נראה לי שאי פעם יוכל.

לדעתי, גם אם את פוחדת שלא יבוא אחד אחר - זו לא סיבה להישאר בקשר לא טוב. לעולם לא.

דבר ראשון זה לצאת מקשר לא טוב (קשר שנדמה לי שניסית ונתת לו כבר מספיק צ'אנסים).
אח"כ מה שיקרה יקרה.
ואני איכשהו מרגישה שאעדיף להיות לבד מאשר בקשר לא טוב.

אבל אני בהחלט מאמינה שבמשך הזמן יימצא מרגוע לנפשך. וכן תימצא לך זוגיות טובה.
את לא רואה את זה עכשיו מתממש. אבל בחיים יש הרבה ניסים.

העיקר להיות אמיתית עם עצמך כרגע. הקשר הזה טוב לך או לא טוב לך?
ואם לא, אנא אל תישארי שם רק מתוך פחד מהעתיד.

תתחדשי על הכינוי החדש. כינוי מדהים.
מרגיעון - האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר. (משפט מדהים בלי קשר להיותו מרגיעון קולע כעת).

מחפשת שינוי כתבה אולי ככה בונים אהבה אמיתית? אולי נצטרך ביחד איכשהו לבנות את הקשר ביננו? אולי נוכל לעשות משהו שבעוד חמש שנים אני אצחק על כמה שהוא לא רגיש היה וכמה שהוא לא הבין אותי והוא ילמד להיות רגיש אלי ולהבין אותי?_ ויעלי ל'ה ענתה: _אני נוטה לחשוב ככה... כי ככה זה היה אצלי. אני מסכימה עם זה שבזוגיות צריך לבנות את הקשר - ולעבוד על החיזוק שלו באופן מסיבי. אני רואה פה את הפער העצום בין מחפשת שינוי לבן זוגה - ומתעצבת. ויודעת מנסיוני שזה לא חייב להיות כך. נכון שיש כאלו שכך זה אצלם. אבל זה לא חייב להיות כך. ובאמונה שאנחנו מזמנים בדרך זו או אחרת את ההתנסויות שלנו ואת בני הזוג שלנו, אני מרגישה שזימנתי לי את בן הזוג המדהים שלי שגם לו יש את צדדיו הפחות מרנינים (ותסלחו לי שאני לא חושפת אותם בניק החשוף שלי) אבל במקביל יש לו המון צדדים מדהימים - וכשאני צריכה חיבוק ואהבה ומגע - הוא תמיד יהיה שם בשבילי. וכשאני עייפה, הוא יאפשר לי (כמו שגם אני יאפשר לו כשהוא עייף) וכשאני מתחילה פרוייקט חדש או דרך חדשה (ובשנים האחרונות זה קורה לי הרבה...) אז לרוב הוא ישאיר לי פתק באותו בוקר, או יקנה מתנה קטנה. והוא יודע גם להביא פרחים (בעם בשמיטה או פעם ביובל) כאלו שהוא מוצא בדרך הבייתה, או סתם אגוזי שאני אוהבת, או משהו אחר. ובשבילי זה מחמם את הלב. והידיעה שהוא שם בשבילי כשאני צריכה ואם הוא לא שם כנראה שהוא ממש לא יכול - היא הכל בשבילי.
אני יודעת שאני בחרתי בו עוד הרבה לפני שהוא בחר בי. וזו הייתה בחירה מודעת ומכוונת.
ואני מעריכה את הבחירה של יעלי ל'ה ואת העבודה שלה ואת הדרך שלה להגיע לאושר. (היא בכלל אשה מדהימה בעיני).
לכל אחת הדרך שלה. לכל אחת האהבה שלה.
ואני קוראת אותך, מחפשת שינוי, ומאמינה שיש לך אפשרות להקל על עצמך אם רק תהיי במקום של הנכונות לאושר ובאמונה שמגיע לך בדיוק את מה שאת רוצה - את האדם הזה עם המגע והפניות אלייך.
ואחרי שאני כותבת את הדברים עולה בי המחשבה שאולי חלק ממך גם רוצה את הדרך הזו - של להבין ולבחור ולנסות - ואולי גם להתמודד עם האתגר הזה - שאת משחזרת בצורה כלשהי.
אני מאמינה שמגיע לך את הכי טוב שיש. ואני יודעת שיש אותו בשבילך.

ולמען הסר ספק - אני בטוחה שיעלי ל'ה מצאה את הכי טוב ומעצים ותומך בשבילה.

.

_העיקר להיות אמיתית עם עצמך כרגע. הקשר הזה טוב לך או לא טוב לך?
ואם לא, אנא אל תישארי שם רק מתוך פחד מהעתיד._

מיכל, תודה על הסופרלטיבים

אכן, מה שיש לי טוב בשבילי.
למקרה שזה לא ברור, אני לא אומרת שלדעתי את (מחפשת שינוי) צריכה בהכרח להישאר בקשר הזה. אני מנסה לתת לך פרספקטיבה אחרת על זוגיות ויחסים. אני מנסה לפתוח אותך לדרך שאני קולטת שאת רוצה וכבר מתחילה ללכת בה. יכול להיות שהדרך הזאת תשאיר אותך איתו ויכול מאוד להיות שלא.

_גם בקשר למה שכתבה 'אחת' - יכול מאוד להיות שתוכלי 'להיכנס לנעליו' ולראות עד כמה קשה לו ועד כמה הוא פגוע מהקשר. אז מה?
גם אם תביני אותו, זה עדיין לא אומר שאת צריכה להישאר איתו. את יכולה לאהוב אותו בלב, להבין אותו, לשלוח לו אנרגיה אוהבת, אבל לוותר על קיומו בחייך._
אם זה לא היה ברור - זו גם היתה כוונתי.
לא הצעתי לך להיכנס לנעליו כדי שתוכלי להבין אותו ולהישאר איתו או לעבוד על הקשר,
אלא כדי שתביני איפה נקודות החולשה שלך בתוך ההתנהלות הזו,
איך את יוצרת מעגל קסמים עם זה שמולך ובזוגיות שלכם,
כי מן הסתם זה ימשיך לקרות לך גם בקשרים הבאים אם לא תביני מה מקור ההתנהלות הזו

בהצלחה

קראתי את כל התגובות ואני מאוד שמחה לקבל אותן. התחברתי במיוחד למה שסוסת פרא כתבה.

דיברנו היום בטלפון שיחה קצת יותר שפויה.
זה מדהים כמה שמבחינתו להפרד זה לא אופציה והוא נפגע מזה שבעיני זה כן אופציה.
הצלחתי סוף סוף לדבר על דברים שמפריעים לי ושהוא יקשיב. (בעיקר על זה שאני לא מרגישה אהובה ואני צריכה את זה) גם הוא אמר דברים שמפריעים לו אצלי.
וסה"כ היה טוב. ואז הגענו לנושא הריב האחרון שלנו, ומה שקרה פשוט ששיחזרנו אותו בקטן... הריב האחרון שלנו היה כשאני הרגשתי עצובה והוא יצא עם חבר שלו. מה שהפריע לי זה שהוא לא אמר לי "אם את מרגישה שאת זקוקה לי אני אשאר פה / אלך מאוחר יותר ובינתיים נדבר". כאשר אמרתי לו שזה מפריע לי שלא אמר כן הוא כעס עלי ואמר לי שזו פגישה שמאוד חשובה לו עם החבר הכי טוב שלו והם קבעו את זה ממזמן. זה פגע בי יותר, כי הוא אמר בעצם כמה שהפגישה חשובה לו במקום להגיד כמה שאני חשובה לו.

היום ניסיתי להסביר לו את זה שוב, ושוב הוא אמר לי כמה שזו הייתה פגישה שחשובה לו ושהוא לא חושב שהרגשתי כל כך רע שזה מצדיק שהוא ישאר. שוב כל אחד התחפר בצד שלו עד שהוא הרים את הקול וניתקתי את הטלפון. לשמחתי הרבה הוא התקשר מיד והתנצל שהרים את הקול (המשיח הגיע!) ניסיתי להסביר לו שוב מה מפריע לי אבל זה לא ממש עבד.. בסופו של דבר הוא אמר שהוא עייף ומעדיף לדבר על זה מחר (סיום שיחה שלא במצב רוח טוב - עוד דבר שמפריע לי אצלו) סיימנו ואז דיברתי איתו קצת בצ'אט ודווקא הסתיים יפה. הוא הסכים לחשוב על זה. לחשוב על כמה זה חשוב לי להרגיש אהובה מצידו.

אוי איזה עייפות

אבל אני מרגישה טוב עם זה שהוא לא רוצה להפרד, וגם הראה נכונות היום וגמישות. זה עושה לי טוב.

אני חושבת שהכי חשוב בכל המאורעות האלה שאני מרגישה שהשתניתי. שהתחזקתי. שאני לא מוכנה יותר להתעלם מהצרכים שלי. אני לא אתן לזה יותר לקרות שאני כל כך משוועת לחום וחיבה וזה לא קורה. אני אבהיר לו השכם וערב שזה צורך שמאוד מאוד חשוב לי שאני לא מתכוונת לוותר עליו. יש לי את התקווה שהקרות שלו נובעת מהריבים האינסופיים ביננו ושנתקרב זה ישתנה. מאוד מקווה, כי אם לא, אני לא חושבת שעלינו להשאר ביחד

אני לא יכולה להודות לכם מספיק על התרומה שלכן

מישהו רוצה שאלמד אותה גרמנית בתמורה? P-:

שליחה על ידי O* » 28 אוקטובר 2007, 08:49

אני חושבת שבינך לבינו ישנו חיבור מאוד חזק .אולי זה חיבור מיסטי (מי יודע כיצד מזווגים אנשים שם למעלה...)אבל נדמה לי שהבסיס העמוק לחיבור, הוא עצם זה, שאתם יודעים שלא תנטשו אחד את השני. נשמע אומלל? לאו דווקא : אלו הם כנראה היסודות של ביתכם.
כנראה שלשניכם זה מאוד חשוב, ומאוד מרגיע. אתם לא יכולים בלי התחושה הבסיסית הזו.
עכשיו - זה לא אומר שאם ישנו חיבור עמוק כזה, גם תבורכו באושר ועושר. אתם יכולים לחיות שנים שלמות של אומללות ותסכול ללא סוף. מריבות איומות וניצחות וכל זה "תודות" לחיבור הזה.
זכית בחודש האחרון בהארה ענקית מפי רבות, נבונות ומנוסות. את צריכה להדפיס את כל שנכתב לך ולקרוא אותו יומם ולילה. זו משנתך הסדורה: לא משנה מה שנאמר: כל אחת נתנה לך הצצה לתוך עולמה ומשם פרקים אל עולמך. נפתחו בפנייך עולמות שלמים של תובנות רבות שנים ומכאובים,תובנות שערכן לא יסולא בפז.

דעתי האישית היא, שאת עושה נכון שאת מתעקשת על טיפול זוגי, כאן ועכשיו. אמנם לא יפה לדרוש ולהכתיב: זה לא עובד ובטח שלא עם אנשים מסוגו, אבל עכשיו את נמצאת במומנטום נהדר שאת יכולה בעדינות רבה ובחכמה, להתנות את החזרה שלכם בטיפול מתמשך.
תסבירי לו שיש משהו מאוד קשה בתקשורת ביניכם, ולעולם לא תצליחו לתקן זאת בעצמכם, כיוון שזה יהיה כרוך בביקורת הדדית מתמשכת ואתם אפילו עוד לא יודעים איך עושים את זה בלי לפגוע אחד בשני.
זה יכול להיות אימון אישי או פסיכולוג או מטפל זוגי או סדנאות שונות לשיפור האינטימיות. פשוט להשקיע בזוגיות שלכם כי אין לך מושג כמה היא נשמעת קשה ולא תיתכן ממה שכתבת
(גם בשבילו וגם בשבילך!)

מחפשת שינוי יקרה,
את מקבלת פה המון תמיכה לאהבה עצמית וכדומה, וזה מצוין ואני בעד זה.
אבל אני חייבת לומר שאם הייתי חברה הכי טובה שלך כבר מזמן הייתי נוזפת בך קשות (באהבה ומאכפתיות).
הבן זוג שלך נשמע אדם די סגור וכו. אבל, את בכלל לא קולטת כמה זה מתיש ובלתי אפשרי לחיות ליד בנאדם דכאוני ופסימי שכל יומיים בדיכאון. היה לי חבר כזה במשך שנים, כמעט התחתנתי איתו כי הוא חמוד ומקסים וחם ורומנטי, אבל יצאתי בגלל המלנכוליה. כשיצאתי מהקשר הרגשתי שיצאתי מתוך מערה שחורה לאור היום. יאללה, חיים רק פעם אחת ויש אנשים עם צרות "אמיתיות": בן משפחה חולה, הורים שכולים, חולים במחלות ממאירות, כאלה שהפסידו את כל נכסיהם, וכו. אז תמיד חשבתי "כמה אפשר לרחם על עצמך בשנות העשרים כשאתה בריא וחזק ויכול להגשים חלומות?"

כל הקטע עם החבר שלו הוא כל כך ילדותי. מה פתאום שיגיד לך שהוא יישאר? דבר ראשון הוא קבע עם מישהו. אז הוא צריך לנהוג בגסות רוח ובחוסר נימוס ובחוסר כבוד לחבר שסידר את לוח הזמנים שלו כי את בדיכאון? אם קרה משהו יוצא דופן, שמעת חדשות ממש רעות, למשל, אז בסדר, רצוי שיישאר, או שיקצר את הפגישה.
את לא צריכה לצפות שהוא יישאר, את לא צריכה לצפות שהוא יגיד לך שהוא יישאר, והוא לא צריך להסכים לקבל את האישור שלך "תלך, תיהנה". איזה מן עיוות זה? מה, את פעוטה שצריכה את אמא שלה? הוא לא אמא שלך, הוא הבנזוג שלך, והוא לא אמור להיות תחליף לאמא שלך.
הרצון שיוותר על פגישה שנקבעה מראש בשבילך, או אפילו שסתם רק יגיד שהוא מוכן לעשות את זה (איזה סיבוך), ויבריז למישהו (שזה דבר ממש לא יפה לעשות וגם פוגע) הוא ממש שתלטני וילדותי. למה לא מספיק חיבוק חזק לפני שהוא יוצא? זה דווקא נראה לי שאת יותר אוהבת את עצמך ואת צרכייך מאשר את החשיבות של בן הזוג לנהל חיים נורמלים. אז אולי את אוהבת את עצמך יותר ממה שאת מוכנה להודות?

קראתי את מה שכתבתי, וזה נשמע יותר קשוח ממה שהתכוונתי. קראי את זה בטון חברי, כמו שחברה טובה נוזפת בטון אוהב.

O תודה על התשובה! זה לא נכון שאני יודעת שלא אנטוש אותו. בימים האחרונים האופציה לעזוב הייתה מאוד ריאלית.
בקשר לטיפול, הוא לא מתחבר לזה, ואני מבינה אותו.

מהכיוון ההפוך תודה על תשובתך, אני חושבת שסיבה מרכזית לדיכאון שלי היא הדינמיקה ביננו ולכן זה לא נכון לומר שזה קשה לו לחיות עם בן אדם דיכאוני. כי עם אנשים אחרים אני לא דיכאונית!
הקטע עם החבר מאוד מנותק מכל המערכת יחסים שלנו. אולי אם תחשבי על בן אדם שממעט מאוד לנשק אותי או לעשות איתי אהבה, ותביני איך הרגשתי ולמה הייתי זקוקה לכזה אישור ממנו. כמובן שאם הוא היה טיפוס חם ואוהב לא הייתי זקוקה לאישור הזה בכלל כשהוא יוצא עם חבר.

ועדכון קצר על מצבי -
כמו שכתבתי בפעם האחרונה אני מרגישה שונה. אני מרגישה שהתחזקתי, אולי בניתי איזה שכבת מגן זמנית. אני לא מצפה ממנו כמו שציפיתי בעבר משהו בי השתנה.. והוא מרגיש את זה ולא אוהב את זה. אבל הסברתי לו שזה נקודת התחלה טובה. אחרי הכל זה טוב שאני לא תלותית-יתר ושאני קצת שומרת על עצמי. מפה אוכל לאט לאט לרכוש בו בטחון ולהפתח. אני חושבת שהאתר הזה נתן לי כוחות להאמין בעצמי. תודה @}

עם אנשים אחרים אני לא דיכאונית.

אם הוא היה טיפוס חם ואוהב לא הייתי זקוקה לאישור הזה בכלל כשהוא יוצא עם חבר.

מה את רואה כשאת קוראת את מה שאת אמרת?

_עם אנשים אחרים אני לא דיכאונית
אם הוא היה טיפוס חם ואוהב לא הייתי זקוקה לאישור הזה בכלל כשהוא יוצא עם חבר_
הממ... אז אולי הוא פשוט לא מספיק חם בשבילך?
האם הוא חם עם אנשים אחרים?

יש אנשים שלא מוציאים מאיתנו את המיטב שלנו. אולי הוא טיפוס שמעלה אצלך חרדות. עם איזה סוג של אנשים את לא דכאונית?

: ) אני כבר קוראת שעות את הדף הזה וחוץ מהזדהות עצומה איתך, אין לי הרבה מה להגיד. אני נמצאת בדיוק באותו מצב ואפילו בימים אלו ממש... אולי זה משהו בנסיגת סטורן או משהו כזה...
בכל אופן, המשפט הזה שאני מאשימה אותו בדברים שלא היו ולא נבראו כ"כ מוכר לי...
אולי עם המשך הקריאה יהיה לי יותר מה לשתף. אני נמצאת במצב פגוע מאוד... כמוך.

_כל הפעמים שאני בכיתי עד לאובדן הכרה כמעט והוא היה קר אלי ואף זלזל בי.
החודש שגרתי אצלו והרגשתי ממש ממש לא רצויה. כל הכסף שהוא דרש ממני לשלם למרות שהוא עובד בהיי טק באחת המדינות היותר עשירות על פני הגלובוס הזה ולי לא הייתה עבודה._
עצוב.. אבל גם אני חווה רגשות כאלו

מהכיוון ההפוך יכול להיות. בגלל שאני אוהבת אותו אני רוצה להאמין שלא. אני רוצה להאמין שהוא יכול להשתנות ולהיות חם יותר, אני רוצה להאמין שהסיבה שהוא לא כל כך חם זה בגלל שאנחנו רבנו כל כך הרבה. אני רוצה להאמין שזה קשור לחינוך הספרטני שלו שהוא למד שתשוקה מינית, סקס לפני חתונה זה חטא. ויכול להיות שהוא באמת לא מספיק חם בשבילי. (הוא אגב, טוען שהוא כן בן אדם חם)

האם הוא חם עם אנשים אחרים?

לא, הוא לא חם גם עם אנשים אחרים ואנשים אחרים לא חמים איתו ממה שראיתי. מצד שני עוד לא זכיתי לראות פה (גרמניה) אף אדם חם.

יש אנשים שלא מוציאים מאיתנו את המיטב שלנו
זה נכון הוא לא מוציא ממני את המיטב.

עם איזה סוגים של אנשים את לא דיכאונית?
אנשים שאני מרגישה חיבור איתם. שאני מרגישה שאנחנו על "אותו הגל" שהם רגישים למה שאני אומרת, קשובים, מבינים אותי בלי הרבה הסברים ואני מבינה אותם. אנשים שיש להם תחומי עניין משותפים איתי (שאני אומרת להם שיש לי תואר ראשון בפילוסופיה הם מתלהבים מזה, כשאני אומרת להם שאני טבעונית הם מעריכים את זה), אנשים עמוקים שאפשר להתפלסף איתם על החיים.
אני חייבת להודות שזה נדיר שאני מתחברת למישהו.

רומי

מה את רואה כשאת קוראת את מה שאת אמרת?

אני רואה קשיים, אני רואה שאני לא בטוחה אם הוא האחד בשבילי לנצח. אבל אני יודעת שאני רוצה לנסות.

אם הוא היה טיפוס חם ואוהב
אם הוא היה טיפוס חם ואוהב אז את לא היית איתו כי לא ייתכן שטיפוס חם ואוהב הגיע לגיל 27 בלי לשכב עם אף אחת מאז התיכון.
את לא יכולה לקבל טיפוס חם ואוהב כי הוא גורם לפוביית הקינאה שלך לעלות.
אולי את צריכה טיפוס חם ואוהב בן 18 שגדל עד גיל 18 בחברה דתית אדוקה? ושנייה לפני שהתחתן עם זאת ששידכו לו, הבין שאלה לא החיים שהוא רוצה וברח ממשפחתו? ככה הוא יהיה גם בתול וגם חם ואוהב.
אבל אולי יש לך גם בעיה עם פערי גיל, והטיפוס שהמצאתי לא יכול להיות יותר מבן 18 כי אז הוא כבר נשוי P-: וזה מבטל את חוק הפובייה המינית.

פלוני רגשני ברוכה הבאה, ואני שמחה שאת כאן. מאוד מנחם וגורם להרגיש לא לבד שיש אנשים שמזדהים עם מה שעובר עלייך. אני כרגע טפו טפו טפו מרגישה חזקה יותר. ואני חושבת שזה הדבר הכי חשוב בעולם. כשאני אומרת חזקה אני מתכוונת ליותר ראציונלית. רואה את הדברים כמו שהם. כי הרי בטחון עצמי נמוך זה סה"כ ראייה מעוותת של המציאות. אין לי שום סיבה הגיונית שבעולם לחשוב שאני פחות שווה מאחרים. עם כזו חוזקה אני לא צריכה לפחד להשאר איתו, כי אני זאת שאגן על עצמי, וזאת אני זאת שאלך אם לא יראה לי. אולי כדאי לך לפתוח דף משל עצמך. לי זה מאוד עזר.

אני רוצה לתקן !!! בן זוגי הוא מאוד אוהב! הוא לא מפסיק להגיד שהוא אוהב אותי ואני הבן אדם שהכי חשוב לו, ואני מאמינה לו, הוא לא חושב על אף אחת אחרת ורוצה לבלות את כל החיים שלו איתי. הוא פשוט אוהב אחרת! אבל כן, הוא לא טיפוס חם. בזה אין לי ספק.

בשמת א דווקא הכרתי בחור בן 29 בתול חם ואוהב חחח.. חבל שזה נפל על מראה חיצוני (דווקא לא היה מכוער) פשוט הייתה לו חרדה חברתית ובטחון עצמי נמוך.

אנשים שאני מרגישה חיבור איתם. שאני מרגישה שאנחנו על "אותו הגל" שהם רגישים למה שאני אומרת, קשובים, מבינים אותי בלי הרבה הסברים ואני מבינה אותם. אנשים שיש להם תחומי עניין משותפים איתי (שאני אומרת להם שיש לי תואר ראשון בפילוסופיה הם מתלהבים מזה, כשאני אומרת להם שאני טבעונית הם מעריכים את זה), אנשים עמוקים שאפשר להתפלסף איתם על החיים.
למה את לא מחפשת להתאהב באדם כזה כמו שתיארת?
זה נשמע תיאור מוצלח מאוד של בן הזוג שתוכלי לחיות איתו באהבה.
השאלה שלי היא שאלה מאוד רצינית. זה לא קינטור.
את אומרת שהוא בכלל לא כזה, ואת סובלת מזה.
אז למה לא לחפש גבר שעונה על התיאור הנ"ל?

פשוט הייתה לו חרדה חברתית ובטחון עצמי נמוך.
נו, בגלל זה הוא היה בתול.
את מבינה?
הדרישות שלך סותרות. פשוט סותרות. זה בלתי אפשרי. את חייבת לוותר על אחת הדרישות. וכן, אפשר להירפא מפוביית הקינאה שלך.

בשמת א אה רגע אם זה מישהו שאני אמורה להתאהב בו גם אז הוא צריך להיות בתול או כמעט בתול D-: וזה.. הממ כמעט בלתי אפשרי . השילוב של התכונות שאני מחפשת פשוט נראה לי סיכוי אפסי שאמצא את הכל ולכן אני נשארת עם חבר שלי שיש בו המון ממה שחיפשתי.
לא בוחרים במי להתאהב.. הבחור שכתבתי לך עליו למעלה,לדוגמא, בן 29 ובתול, ענה כמעט על כל הקריטריונים שלי, אבל לא התאהבתי בו (כי לא משך אותי מספיק..). האקס שלי היה בו כל כך הרבה ממש שחיפשתי אבל הוא היה חולה נפש... זה לא כל כך קל למצוא בחור כמו שאני מחפשת.. זה לא כל כך קל למצוא בחור בכלל אם אני מסתכלת סביבי אני רואה וראיתי חברות שנראות טוב חכמות והכל ולא מוצאות מישהו במשך שנים רבות.. לא עדיף להתאהב במי שמצאתי?

בשמת א לא הסברתי את עצמי נכון. הסיבה שלא המשכתי עם הבן 29 בתול הייתה בגלל שהוא לא משך אותי מספיק! לא בגלל החרדה חברתית ובטחון עצמי נמוך אין לי שום בעייה עם חרדה חברתית ובטחון עצמי נמוך בכלל. הדרישות שלי לא סותרות את עצמן.. פשוט יש לי הרבה דרישות ומה שאני מחפשת זה משהו מאד ספציפי...

ואו,
בתול\חרמן קר\חם טבעוני\קניבל זה הכל סיפורים .
כשאני קראתי את המשפטים האלה שכתבת:

_עם אנשים אחרים אני לא דיכאונית
אם הוא היה טיפוס חם ואוהב לא הייתי זקוקה לאישור הזה בכלל כשהוא יוצא עם חבר._

ראיתי שזו את שמשליכה עליו דברים שקשורים אליך וזה ברור:
איך הוא יכול לגרום לך להיות דכאונית? קחי אחריות. את דכאונית אלא אם כן תבחרי לא להיות דכאונית. אם הוא מפריע לך לא להיות דכאונית אל תהיי אתו.
את זקוקה לאישורים. זה לא קשור אליו. לא זקוקה יותר לאישורים? אז מה זה משנה אם הוא נותן אותם או לא, אם לא תצטרכי אישורים לא יהיה אכפת לך אם הוא קר או חם.
אבל את יקירתי, רוצה אותו.
וזאת למה? כי מי יראה לך את עצמך אם לא הוא? אבל אם לא תקחי אחריות, תמשיכי לסבול. וזה כידוע כיף גדול שכולנו מכורים לו.
וכל הלופ הזה של קנאה, בתוליות, קרירות, פנטזיות, וכו' וכו' ממש לא מעצם הענין.
ושוב אני חוזרת למאסטר בענינים האלה לשמור את האהבה הזאת של ד"ר הארויל הנדריקס. תקראי, תעשי את התרגילים ותחליטי סופית אם את רוצה להמשיך לפרנס את דפי באופן (בכיף מבחינתי) או שאת רוצה לצאת מזה.
וכל זה באמת באהבה. אין שום צורך שתמשיכי לסבול.

אבל טוב לי פה , לא רוצה ללכת

אל תלכי. תספרי לנו על האהבה הפורחת בחייך ותתלבטי אם לעשות בדיקות בהריון או לא D-: יש פה הרבה נושאים שאפשר לדון בהם D-:

סוף כל סוף הצלחתי להתעדכן עד הסוף... לקח לי יומיים. בכל אופן כפי שכבר כתבתי קודם אני ואת חוות אותו הדבר בימים אלו ממש. אני לא בטוחה שהיתי רוצה לפתוח דף אישי כי קשה לי להתבחבש עם כל הרגשות האלו.(יותר קל לי לעשות את זה דרכך, ועימך הסליחה...). ככל שאני אחשוב על זה יותר (כלומר בצורה ריאלית) אני אגלה שאסור לי להיות שם וככל שאני נותנת לזה מרחק אני חוזרת אליו. אז אין לי עצה ממשית לתת לך חוץ משתעסיקי את עצמך והזמן כבר יעשה את שלו, לכאן או לכאן. אני אישית לא מסוגלת לסבול יותר. עצם ההחלטה של פרידה מבחינתי קורעת אותי לחלוטין! ועצם המחשבה של לחזור גורמת לי חוסר ביטחון מוחלט כי הרי לא היה לי טוב. אז כל מה שיש לי להגיד (עכשיו כבר יש לי) זה שאמרת שאת נמצאת באחת הערים היפות באירופה, אולי את כבר חיה שם שנתיים אבל תנסי להינות מהעיר. תלכי לקולנוע, אפילו לבד, בלי חברה מהלימודים, תשבי בבית קפה, תלכי לשמוע מוזיקה. זה בטוח יותר מרגיע מאשר להיות בחדר שלך עם המחשבות. תרגישי טוב ותהיי חזקה. מי יודע, אולי זה יפתח בפנייך אפשרויות להכיר אנשים חדשים.

כמובן שלא לזה התכוונתי.
פלוני רגשני

חיזקי ואמצי.

מחפשת שינוי, מה בעצם את רוצה? שינוי? איזה? האם את רוצה שהוא ישתנה? האם הוא רוצה להשתנות? האם את רוצה ש{{}}את תשתני? איזה שינוי?

מצטרפת לשאלה של פלוני אלמונית.

מרגיעון - זה גם אישי וגם אנושי. (יוצא לי הרבה בזמן האחרון המרגיעון הזה)

אני רוצה להשתנות זה בטוח. אני רוצה שהאינטרקציה שלנו תשתנה ואני חושבת שתוך כדי זה הוא גם ישתנה.

אז מה בסוף? אתם ביחד או לחוד?

גם אני שואלת.. איזה מתח

ואוו! זו אני

איזה מוזר לקרוא את הדף הזה, האמת היא שעושה לי די רע לקרוא אותו כי אני יודעת כמה סבלתי אז איתו. זה נראה לי מפה ברור שהייתי צריכה לעזוב אותו. לא עשה לי טוב למה להשאר? זה הרבה מעבר לאהבה עצמית כן או לא, יש אנשים שזקוקים למגע לחיבוק, והם חייבים להיות עם בנזוג שמספק להם את זה! עזבתי אותו בסופו של דבר, "לשמחתי" היה לי מאד רע איתו לא רק בגלל הקרות וזה לא השאיר לי בררה. הוא התייחס אלי לדעתי בצורה מאד מאד לא טובה (צחק עלי או התעלם ממני שבכיתי למשל). אני מעל לשנה עם בחור מקסים שמראה המון אהבה, מנשק אותי בלי סוף שאפילו זה כבר קצת מעצבן (!!) לפעמים. מאד טוב לי איתו, ואני מאד מאד מאד שמחה שעזבתי את החבר לשעבר

מחפשת שינוי ,

השם שבחרת אז אמר את הכול . טוב לשמוע. בהצלחה

וואו, אני כ"כ שמחה לשמוע.
באמת תהיתי המון פעמים איפה את ומה קרה איתך, ואם את בכלל עדיין כאן.
אני שמחה בשבילך, וגם נתת לי עכשיו הרבה תקווה.

תודה !

ומצחיק, המחכימון שעלה לי: 'כולנו זקוקים לחיבוק' !!!

תודה למתעניינת

אהבת עולם קראתי עכשיו קצת ממה שכתבת לי כדי להזכר, אני מסכימה לגמרי עם מה שכתבת, ואני מאד מודה לך על התמיכה שלך אז.

בנות... כמה "באתן" לי בטוב עם כל מה שנכתב כאן... נמצאת בתקופה מבלבלת עם בן הזוג....
מחפשת שינוי - חייבת לציין כי מילאת אותי בהרבה מחשבות

את מקבלת יחס רע מבן זוגך וחושבת שככה קשר אמור להתנהל וזה לא כך .מגיע לך לחיות כמו מלכה.עזבי אותו.את לא צריכה אותו.עשי לעצמך טוב ותפרדי ממנו ממקום שאת חזקה בו ושלא תשברי.שלא יפעיל עלייך את המניפולציות שלו ואל תתני לו לגיטמציה להתנהגות זו.מי שדורש מקבל.תדרשי את היחס שמגיע לך כמו שאת נותנת לו.

שליחה על ידי י* » 05 דצמבר 2011, 15:32

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי ושמחתי לראות שיש עוד כמוני (למרות שאצלי זה הפוך האשה שלי היא הקרה וחסרת יכולת חיבוק והכלה)
אני נלחם ומשתדל לראות טוב ועתיד
אך נוטה להסכים עם רוב הכתוב מעלה
בקיצור - החשוב זה לזהות למה הגענו לחיבור עם מישהו שכלכך לא מתאים לנו
לפתור עם עצמנו את איך מתקנים ומתחברים קדימה עם מי שכן יתאים לנו
ובעיקר - לאהוב ולפרגן לעצמנו שאכן מגיע לי וצודק שיהיה לי! טוב נעים וכיף

אחלה עמוד- תודה לכולכם
י

את עדיין איתו ?

ממזמן אני לא איתו ביחד. אני עם בן זוג אחר כבר כמה שנים והרבה יותר טוב לי. בהחלט לא הייתה ברירה אלא להפרד ממנו.
אני לא חושבת שהוא היה אספרגר בגלל שהוא דווקא מאד חברותי יש לו הרבה חברים והוא מסתדר טוב עם זרים. אני לא יודעת למה הוא התנהג ככה. אולי הייתה לו טראומה מקשר זוגי

אני עם בן זוג אחר כבר כמה שנים והרבה יותר טוב לי.
שמחה לשמוע. יפה לך שהצלחת להתעקש ומצאת משהו טוב.
נותן תקווה לכל אחת שנמצאת בקשר שבו היא לא מקבלת את מה שמגיע לה באמת.
זה אותו אחד מלמעלה? בחור מקסים שמראה המון אהבה, מנשק אותי בלי סוף?

<מתי גם אני כבר אמצא אחד כזה????>

דף מעניין מאוד ותודה לכן. האמת שהשאלה שאני הייתי שואלת את עצמי במצב כזה היא מאוד פשוטה: "האם טוב לי? האם אני מאושרת?" לא הרבה יותר מזה.
נקודה למחשבה.

אהבת עולם כן

<מתי גם אני כבר אמצא אחד כזה????>
באמת אין? לא הייתי מאמינה.

עוד אחת
הבעיה היא שיכול להיות לא טוב בגלל סיבות אחרות חיצוניות לקשר. אני חושבת שבמקרה שלי ניסינו הרבה זמן ולא עבד וממש סבלתי בגלל ההתנהגות שלו ועוד היינו צעירים אז חבל על הזמן...

ועוד היינו צעירים אז חבל על הזמן...

רפרפתי עכשיו שוב על הדף שלך, ואני רואה שהטיעון הזה חוזר כמה פעמים: אם את עדיין צעירה, אז תעזבי ותחפשי קשר אחר.
אני לא מבינה מה הקשר.
ומי שכבר לא צעיר כן צריך להתפשר על קשר גרוע? רק בגלל שהוא כבר לא צעיר? כי מה, אם הוא כבר לא צעיר אז כבר אין לו סיכוי למצוא כאילו?

לדעתי עדיף להיות לבד מאשר בקשר גרוע.
לא משנה באיזה גיל, מגיע לנו טוב, ואסור להסכים להישאר בקשר כזה שיש בו תסכול תמידי.
(וגם אני בכלל לא חושבת שהעניין של אם יש לנו סיכוי למצוא או לא קשור לגיל.)

באמת אין? לא הייתי מאמינה.
אני עדיין לא מצאתי. הייתי שמחה למצוא.

אהבת עולם יש בזה משהו במה שאת אומרת. כנראה שעברתי אינדוקטרינציה בנושא. את מגלה בת כמה את או שזה סוד? (-8 לפי החכמת חיים שלך חשבתי שאת בטוח מעל לשלושים וחמש.

לפי החכמת חיים שלך חשבתי שאת בטוח מעל לשלושים וחמש.

, ל אהבת עולם, אוהבת אותך ואת האנושיות והחכמה שלך ביחד עם אמירת הדברים באופן ישיר שלא דואג למה יחשבו עליך.

הבעיה היא שיכול להיות לא טוב בגלל סיבות אחרות חיצוניות לקשר.

נכון מאוד, אבל עדיין יש אפשרות לבחון את הקשר לאור הקשיים החיצוניים. האם הזוגיות מחריפה את הבעיות החיצוניות או מקלה עליהם? האם טוב לי לשתף את בן זוגי בקשיים ובהתמודדויות שלי או שאני מעדיפה שלא ידע מהם? האם אני מוצאת מרגוע ומרפא בקשר או עוד מקום שמקשה עלי?
אם טוב לי ונעים לי בזוגיות ואני מרגישה אושר לחזור הביתה, שמחה לשתף את בן הזוג, מרגוע ותמיכה - אזי זו זוגיות טובה, אבל אם אני חשה מתיחות בזוגיות, חוסר יכולת לשתף כדי לא להוסיף עוד שמן למדורה, העדפה להיות במקום אחר ולא במחיצת הבן זוג - אז אין כאן בכלל שאלה.

אגב, לנושא הנדון באופן ישיר, חשבתי על כך קצת ואני נזכרת במשהו מעניין. בן הזוג הראשון שהיה לי היה קר אלי. אמנם לא בהתחלת הקשר, אבל בהמשכו. אני זוכרת שאז חשבתי לעצמי כמה נואשות אני זקוקה למגע חם, לאהבה, וכמה שזה חסר לי.
לבן זוגי השני אני עצמי הייתי קרה ובכלל לא רציתי מגע עימו.
מה זה אומר עלי? שאני חמה או קרה?
זה לא אומר כלום עלי, זה רק אומר שאת הראשון מאוד אהבתי ואת השני לא. כמה פשוט.
הזוגיות השניה גם נסתיימה כמובן, אגב.
אבל המסקנה היא שאם בן הזוג קר, סימן שהוא לא אוהב. פשוט מאוד.

עתליה, תודה על מה שכתבת לי.
מאוד נעים לשמוע דברים כאלה, ובמיוחד פתאום סתם ככה באופן לא צפוי בסתם יום של חול....

(וסליחה מ-מחפשת שינוי על ההתעלקות על הדף

)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואווו זה בדיוק מה שאני עוברת היום, אני כל כך שמחה לשמוע שאת בזוגיות אחרת ומאושרת, כל השירשור חשבתי האם זה הצליח ?! מסתבר שמה שלא נכון מההתחלה לא צריך להיות !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי קשר עם מישהו שאני מכירה כ-שלוש שנים, לאחרונה הוא עבר לגור איתי אבל אני מרגישה כאילו מבחינתו באיזשהו מקום אני לא קיימת למרות שהוא בחר לבוא לגור איתי ואני תוהה אם זה מתוך רגש כלשהו או מתוך נוחיות כי היות והוא כבד ראיה ולא עובד כרגע הוא לא עוזר לי מבחינה כלכלית כמעט בכלל, הוא אמר לי בפירוש שהוא לא איש של מגע, בעבר היהי בינינו סקס אבל הרגשתי שמה שהיה שם היה בעצם סיפוק שלו בלי שום התחשבות בצד שלי, לאחרונה אין בינינו סקס בכלל כבר מעל חודשיים למרות שאנחנו גרים ביחד ובכל פעם שאני מנסה לגעת בו אני נתקלת בתגובה כועסת ולא נעימה מצידו הוא מנסה להשליך את זה עלי בטענה שיש לי התקפי זעם מה שממש לא נכון אבל אני בהחלט מתוסכלת מחוסר האהבה שהוא מביע כלפיי זה נראה כאילו שכל מה שחשוב לו זה הוא . הוא טוען שזה לא אישי אלא זה היה ככה עם כולן והוא טוען גם שבי הוא מתחשב הרבה יותר מאשר באחרות כי הוא יודע שאני רגישה ושיש לי צורך שהוא מגדיר כ-קיצוני בחום ובאהבה בזמן שכל מה שאני מבקשת זה חיבוק מדי פעם, אתמול ניסיתי לגעת בו קצת מעבר לחיבוק והוא ממש צעק עליי ואמר שעד שאני לא אשתנה לא יהיה בינינו שום מגע. אני מאד מתוסכלת ופגועה אבל מצד שני אני אפילו לא יודעת להסביר איך אבל אני לגמרי מאוהבת בו עד לרמה שלא פעם אני מבטלת את עצמי למענו . החלום שלי שיום יבוא והוא יחבק אותי מיוזמתו ויגיד לי שהוא אוהב אותי אבל מה שנראה הכי טבעי בקשר רגיל בקשר שלי איתו זה נראה כמו משהו שאולי כבר לא יקרה לעולם. קשה לי להגיד לו לקום וללכת כי אני יודעת שלהיות בלעדיו יכאב אפילו עוד יותר מאשר התסכול שאני חשה כשאני איתו. הגעתי למסקנה שהוא כנראה מעבר להיותו כבד ראיה גם נכה רגשית ואני תוהה אם זה משהו שניתן לפיתרון או טיפול.

שליחה על ידי La* » 20 יולי 2013, 00:07

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואוווו הבלוג הזה רץ במשך 3 שנים , וואלה מנחם צרת רבים נחמת טיפשים..מחפשת שינוי את נותת כח בדיוק כמו שנתנו לך כוח! אני חייה בארצות הברית כבר שנה עם בן זוג קר שטוען שאוהב אותי ואני נמצאת בדיוק באותם תסביכים שאת היית!! מעניין לאן אני יתגלגל בסוף.. מה שבטוח שניסיתי להיפרד ממנו הרבה פעמים ותמיד בפרידות הוא ידע להפגין אהבה ורומנטיות.. הוא משחק בי או פשוט קר מטבעו שברגעי פרידה יודע את החולשות שלי ומנצל אותם למען ״האהבה״ ...ואוו זוגיות זה קשה ומה שהטוח אהבה זה לא הכל!

שליחה על ידי La* » 20 יולי 2013, 00:10

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית!!! איפה הערכה העצמית שלך??? אל תאפשרי לאף בן אדם שבעולם לזלזל בך או להתנהג אליך בעונשים של חיבה , או שאת מזוכיסטית או שמישו צריך לפקוח לך את העיניים קצת...

פלונית - גם אם זה ניתן לטיפול זה לא באחריות או ביכולתך. זה שלו. צריך לבוא ממנו ולהשתנות ממנו. ולך - מגיע שיהיה טוב. ולא נשמע שזה איתו. לא בפורמט הזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,זה מוזר מאוד לקרוא את כל התגובות הללו במיוחד דהן משנים קודמות. לי קורה בדיוק מה שרה לך עם בן זוגך הראשון. אני נמצאת עם בחור מעל חשנתיים וחצי ואני מרגישה שהוא לא אוהב אותי אין לי את החום והאבה שאני רטויה לה. האמת היא שמעוחם לפני כן לא הייתי בקשר אמיתי ורציני לפניו אבל האמנתי שאיתו אוכל לחוות את רגש האהבה בהתחלה הכול היה טוב ונםתלא אבל עם השנים זה רק הדרדר היום הוא פחות מנשק ואוהב אם בכלל הוא מנשק הוא לא אומר לי שהוא אוהב אוץי וכשאני שואלת אוץו למה הוא ככה הוא טוען שזה האופי שלו אבל אני מאוד רגישה וזקוקה לחום ואהבה אני מאמינה שבתור אישה אני ראויה לזה. בנוגע לכל מה שכתבן אני שמחה לדמוע שאת עם בן זוג חדש מגיע לך ואת ראויה לזה ושנית כל בתור אחת שחווה את זה ולא קל לי לעשות את זה תצאו ותחפשו את מה שמגיע לכן יבוא בסוף יותר טוב תשלימו עם זה אל תישארו כל עוד אתן סובלות

אני נמצאת בדיוק באותו מצב כבר שלוש שנים ולא יודעת מה לעשות....מה עושים???

הוא אומר שהוא אוהב אבל לא מראה את זה...אנחנו שנינו סטודנטים בארופה לומדים את אותו המקצוע והוא ממש טוב בלימודים...אני מרגישה שאני סוג של נשענת עליו...כשזה קשור ללימודים...

הוא בחור טוב ואני אוהבת אותו אבל כל הריבים שלנו זה בגלל שהוא לא מראה אהבה.. לא חום ולא כלום אני כבר משתגעתתת

למה שלא תהיו ידידים ותהיי פנויה לקשר אחר למה להתעקש אם זה לא מה שטוב לך
לימודים זה לימודים
מה זה קשור לאהבה
וחוץ מזה האם את מסוגלת לתת לעצמך קודם כל את מה שאת צריכה
הוא לא אמור לספק לך כלום
תהיי איפה שטוב לך...

תהני ממה שמקבלת ממנו והשאר אולי ממקור אחר
לגיטימי לא?מי אמר שהכל יכול אותו אדם לתת ?
אולי הוא לא מסוגל?
אולי הוא זקוק בדיוק לאותו דבר?
לא תחלבי את הקיר נכון?

בהצלחה!!!!