הנקה אינסטינקטיבית

אבל אני חושבת שיכול לחסל את מקצוע הדרכת ההנקה ב"מחיר" של הרבה יותר מניקות ויונקים...
אין סיכוי.
המקצוע הזה הכרחי כי לאמהות היום אין ממי ללמוד. אמא של היום, שנולדה בשנות השבעים מן הסתם, לא ינקה, גדלה על פורמולה במקרה הטוב, ועל חלב פרה עם סוכר וקורנפלור במקרה הרע (עוד יש כאלו, אבל כבר מעטות יחסית)- את מי היא תשאל? את אמא שלה, שזוכרת תינוק שישן כמו בול עץ בין האכלות? שלמדה מספרים- כי היא בעצמה נולדה בשנות החמישים ולכן סבלה מהורות מרחיקה בהשראת ווטסונים וספוקים למיניהם, ולכן ברחה מהבית הכי מהר שיכלה? מה האמהות שלנו יודעות על ההתנהגות הנורמלית של תינוק יונק?
את הרופא היא תשאל? שיגיד לה שהנקה לעיתים קרובות מעמיסה על הקיבה של התינוק?
את אחות טיפ"ח? שהתינוק לא מתאים לה לעקומות ולכן מציעה לתסף לאחר כל ארוחה, בלי לשאול בכלל מה קורה בהנקה ובלי לכוון לתכנית שיקום?
את החברות שלה שלא מבינות מה הבעיה לשלב הנקה ופורמולה? הרי לישון בלילה חייבים! (את לא יודעת שאם לא תשני לא יהיה לך חלב? וחוץ מזה, התינוק חייב לישון כדי להתפתח, זה לא בריא גם בשבילו להתעורר כל שעתיים!)

הרי חלק בלתי נפרד מייעוץ הנקה הוא שיחת פוסטפרטום. תיאום ציפיות. מה זה בכלל התינוק הזה ומה זו התנהגות נורמלית. נכון, אפשר ללמוד את זה מחברות, ואפשר לקבל את זה בטלפון ובפורומים, אבל אני חוששת שהיום מתחילות לנו "הרעלות" חדשות מכיוונן של "יועצות" שינה. נושא לדף אחר.

_אבל אני חושבת שיכול לחסל את מקצוע הדרכת ההנקה ב"מחיר" של הרבה יותר מניקות ויונקים...
אין סיכוי._
טוב, לא באמת באמת...

אני לא חושבת ככה, עוד חזון למועד כמו שאומרים...
אולי אם תעשו עבודה ממש ממש טובה, בעוד כמה דורות, אם הכדור לא ייגמר ממילא, זה יקרה.

הייתי מתרגמת הנקה נינוחה. זה הכי תופס את המשמעות הכפולה.
הסרט מאלף! ממליצה עליו מאד. גשם של אסימונים.

דברים מחלישים שאומרים לאמהות (ע"ע "את מרעיבה את התינוק!!!"). האחיות יודעות היטב שהתינוק לא רעב ביממה הראשונה. אבל להגיד לאמא "הוא רוצה להיות איתך" כנראה לא פוליטיקלי קורקט מבחינתן. לכן אגב, חשובה ביותר ההכנה לפני הלידה. בהכנה אפשר להגיד הכל. מה עובר על התינוק בתינוקיה, כל הורמוני הסטרס, שריפת הקלוריות בבכי, השאט-דאון. אחרי הלידה אי אפשר לבוא לאמא שהשאירה את התינוק בתינוקיה ולהוכיח אותה על זה. זה לא ממש קונסטרוקטיבי...

_אני חושבת שדווקא הופתעתי לגלות שיש גם אנשים שלא נופלים בפח
כמה כאלה יש?
והודות למה הם לא נפלו בפח? אולי הודות לזה שבאו מראש עם ידיעה, ביטחון והבנה?
וזה שיש כמה בנות מזל שלא נפלו בפח, זה מצדיק את הפקרת ההמונים לבורות ולשליטה של חברות התמ"ל ומדיניות בתי החולים?_
גם אני מופתעת לגלות שיש כאלו שלא נופלות בפח, ואני חושבת שההפתעה הזו אומרת הכל! אנחנו מופתעות- כי אנחנו הושכלנו ויודעות. אם יש מישהי (נדירה) שעושה את זה בטבעיות, זה ממש לא מצביע על הכלל. זה מפתיע.

אני עובדת בשני מוקדי אוכלוסיה: ת"א והשרון. בת"א לא נדיר שבמפגש אמהות יעלו נושאים כמו חיסונים, ברית מילה, שינה משותפת, מנשא (לא עלינו...), ולא נדיר שישמע הקול שמחוץ למיינסטרים. מחוץ לת"א- הנושאים האלו פשוט לא עולים! לא יאומן המרחק. עשר דקות נסיעה, שלושים שנה של ידע. שם- אני השליחה של רעיונות אוונגרדיים כמו לישון עם התינוק.
לפעמים יוצא לי לפגוש בעבודה אמהות מתנחלות, (ועד כמה שהאידיאולוגיות הפוליטיות שלנו רחוקות...) אני תמיד נהנית לראות איך אלו חברות שבהן הנקה היא הנורמה, ונשיאה במנשא היא הנורמה, והאחות של האמא יודעת להסביר לה דברים לענין, ולרוב היא תקבל תמיכה נכונה כדי לעבור משברים.
יש שם הרבה יותר קהילתיות. מה כבר אפשר לצפות מאישה שיושבת לבד בדירה שלה בעיר, בעלה בעבודה עד 7, התינוק לא יורד מהידיים ולה יש דוגמית של סימילאק בארון?

מה שאני בעצם מתכוונת - נשים בלידה ראשונה בד"כ מרוב לחץ לא מצליחות לפעול באינסטינקטיביות וזה כמובן משפיע על התינוק שחש את הבלבול מכיוונה של האם. לעומת זאת כשהאם רגועה ונינוחה כ היא כבר יודעת שהיא הצליחה בהנקה בעבר, אז ההנקה פשוט מתרחשת. התפקיד כאן של המיילדת - או של יועצת ההנקה בהמשך, הוא להסביר לאמא שזה בסדר שהיא מבולבלת, אבל התינוק יודע מה לעשות והוא ילמד אותה. אפשר גם להרגיע ולומר שהחיבור לא צריך לקחת שניה ורבע, אלא שיש ערך לזה שהתינוק מגשש ולומד מה לעשות.
יש עכשיו הרבה אחיות (מיילדות, ילודים) שעושות קורס הנקה של משרד הבריאות. כמובן שזה נהדר ומבורך,אבל תוצאת לוואי גרועה ביותר של זה היא שמיילדות התחילו להשתמש בטכניקות כבר בחדר לידה. נשים יוצאות מחדר לידה עם תנוחת מעבר צרובה להן במח, ועכשיו כבר אי אפשר לעקור את זה משם. ההטבעה הראשונית היא קריטית! אם אמא הצליחה להביא את התינוק לכדי יניקה בעצמה, זה יוצר תחושת מסוגלות עצומה. אצל שניהם.

גם אני מופתעת לגלות שיש כאלו שלא נופלות בפח, ואני חושבת שההפתעה הזו אומרת הכל! אנחנו מופתעות- כי אנחנו הושכלנו ויודעות. אם יש מישהי (נדירה) שעושה את זה בטבעיות, זה ממש לא מצביע על הכלל. זה מפתיע.
בדיוק. אמרתי את זה בקונטקסט של "למה את חושבת שאני לא מבינה שזה מפתיע, גם אני הופתעתי." מתנצלת אם לא הייתי מובנת.

שרון, את ממש עושה חשק לעזוב הכל ולהצטרף אלייך במשימתך הקדושה!

אז דעי שאנחנו איתך בלב כשאת עובדת.
האם את משכילה גם את האחיות במובן הזה?
(ולא במובן של משרד הבריאות... סבלתי רבות מ"מדריכות הנקה" בתינוקיה שחוץ מלקחת את השד שלי ולדחוף אותו בעצמן לפה של התינוקת לא הועילו לי בשום שום שום דבר, ומהן שמעתי לראשונה "אין לך מספיק חלב"

)

והגאדג'ט החדש והנוצץ הזה שמישהו מנסה להמציא עכשיו שישימו על הפטמה וימדוד כמה התינוק ינק בדיוק מופתי.
די, רוני, זה באמת או בצחוק? (קרוב משפחה שלי שקל את התינוקת שלו לפני הנקה ואחרי הנקה כדי לראות אם היא אוכלת משהו)

מי באמת אומר דבר כזה לכל אשה?
אומרים דברים דומים. עלי למשל, כשאמרתי שאני מתכונת להניק לפני לידה ראשונה התנפלו כמה וכמה פעמים אם ה"איך את יודעת אם תצליחי?" או "ואם לא יהיה לך חלב?" . זה שווה בעיני ל"יהיה לך קשה ותצטרכי עזרה".

בלידה הראשונה. (16 שנים אחורה)
היו סביבי המון יועצות הנקה + חברות+ דודות. כולם נתנו לי עצות. ואני יצאתי עלובה, ומבואסת. הנקתי 3 חודשים והפסקתי, באמת האמנתי שאני פשוט "לא עושה את זה טוב".
בלידה השניה הייתי לבדי, ואני זוכרת את הפליאה האמיתית שלי כשהתינוקת שלי פשוט ידעה מה לעשות בלי ייעוץ...
מעניין שעכשיו(שוב מניקה) העצות שאמרו לי אז - הן מובנות לי, ואפילו הייתי יכולה לייעץ אותן, אבל העומס של הייעוץ הפיל אותי.
למשל אני זוכרת שדודה שלי אמרה לי שהתינוקת צריכה להיות עלי. אז ניסיתי להרים אותה יותר גבוה עם היד. היום אני מבינה שהיא פשוט היתה יכולה לשכב על הבטן שלי ולא להעמיס על הזרוע שלי

[-: כולנו במשימה קדושה...
עם האחיות - לאט לאט. צריך להיות פוליטיקאי כדי להתחיל להכנס לשם.
ניצן- יכול להיות בהחלט מצב שיהיה עיכוב בחלב בגלל לידה קשה, ארוכה, קיסרי חירום, הרבה פיטוצין וכו'. הרבה יותר נכון להגיד שיש עיכוב שצפוי להסתדר תוך שעות מאשר להגיד משפט מרעיל כמו"אין מספיק". זו השחיקה. קשה לשבת אמא אחרי אמא ולהסביר הכל מא' ועד ת'. לי ברור שזה עיכוב, אז למה אני צריכה לטרוח להסביר הכל?! אבל אם לוקחים בחשבון שזו אישה אחרי לידה, שגם ככה היא לא מפוקסת, שהיא לא מבינה כלום ביצור חלב, שכולם לוחצים עליה שהתינוק לא ירעב, שאולי זו הפעם היחידה שאת רואה אותה (כי מחר היא משתחררת, או שיש לה אורחים או ביקור רופאים או לא יודעת מה), אז ברור שצריך להסביר יותר לעומק. ולתת לה תכנית קצרת טווח (היום את עושה 123, מחר הדברים כבר יהיו שונים אז תבואי שוב ונראה מה קורה), כי ביותר מזה היא לא תוכל לעמוד.
וגם ככה מתפספס הרבה. לכן כן צריך שהאופציה לפגוש יועצת הנקה אחרי הלידה תהיה במודעות. לא כי בטוח תחווי קשיים אלא למקרה שתחווי קשיים.

הגאדג'ט הזה הוא מזעזע בעיני. יכול לגרום רק נזק.
תמיד אמהות אומרות: אבל איך אני יכולה לדעת כמה הוא אכל?!
את לא יכולה לדעת כמה הוא אכל, אבל זה גם לא מעניין. את רוצה רק לדעת אם הוא אכל מספיק, ולזה יש הרבה סימנים.

_תמיד אמהות אומרות: אבל איך אני יכולה לדעת כמה הוא אכל?!
את לא יכולה לדעת כמה הוא אכל, אבל זה גם לא מעניין. את רוצה רק לדעת אם הוא אכל מספיק, ולזה יש הרבה סימנים._
זה חלק משמעותי מהנזק. זה שאנשים באמת חושבים שהדרך היחידה "לדעת" היא למדוד בצורה "אובייקטיבית" מבחוץ. חשיבה מאד גברית רפואית שמנתקת כל קשר וקשב לגוף.
מדידה משפיעה על התוצאה, תמיד. משמעות המספרים לעולם תהיה תלויה באדם עצמו ובהקשר הבריאותי שלו ולא באוכלוסיה ובסטטיסטיקה.. כלומר, גם אם היא תדע "כמה בדיוק הוא אכל" היא לא תדע מה המשמעות של זה. אפילו אם יש אנשים שחושבים שהם יודעים את המשמעות של זה, הם לא יודעים את המשמעות הספציפית לתינוק הזה, לאמא הזו, בזמן הזה.

זו בפירוש, בפירוש, עבודת קודש לשחרר נשים מהעריצות הזו. בלי קשר עכשיו לשאר הדברים הקדושים האחרים שאת עושה.
<מציעה את שרון בתור חסידת אומות עולם, או לכל הפחות אנפת בקר אומות עולם. בשם עמווות כל העולם.>

שזו אישה אחרי לידה, שגם ככה היא לא מפוקסת, שהיא לא מבינה כלום ביצור חלב, שכולם לוחצים עליה שהתינוק לא ירעב.
זה המצב בדיוק .
וגם : אם היא 3 ימים בבית חולים יש סיכוי טוב שיעברו אצלה 3 יועצות הנקה שונות וכל אחת תגיד עיצות קצת שונות והיא תצא עוד יותר מבולבלת ,
לכן, לדעתי , הכי חשוב בייעוץ הזה הראשוני הוא לא מה את מייעצת אלא מה האווירה שאת יוצרת : אימון ושלווה . שני דברים נדירים בבית חולים...

יש מערכת גלובאלית משומנת היטב ודורסנית שעושה הכל כדי לערער את יכולתה של כל אם להניק, כי היא מתפרנסת מחורבן ההנקה.
זו הבעיה. כי אנחנו באמת חיות כאן בתוך בועה. ובחוץ (פרדסים, וכאלה...) אנחנו אלו שנתפסות כמטורפות, לא פחות. אנחנו "פנאטיות", כי אנחנו לא מוכנות שהתינוקות שלנו יקבלו תמ"ל ואם הם צריכים תוספת אנחנו רצות בכל הארץ לחפש שאוב מתורמות (בשמת, זוכרת אותי עד לפני שנה?

). אנחנו "טרור הנקה", כי אנחנו מעזות להגיד בפה מלא שהאכלה בתמ"ל עלולה להזיק לבריאות המואכל והמאכילה גם יחד. ואנחנו "נפלנו על השכל לגמרי" כשהצענו לאם להיניק בתנוחה שהיא לא התנוחה המוכרת (זאת שהכי דומה להאכלה מבקבוק, כמובן), או הצענו להפשיט מישהו.

אני גם חושבת שהתרבות שלנו מאוד מעודדת חרדות: זה מתחיל מחרדות תו"כ ההריון וריבוי בדיקות מטורף בשל כך, אח"כ ממשיך לחרדות לקראת הלידה, ובזמן הלידה עצמה, ואינפלציה של התערבויות כמובן, ואז שועט קדימה אחרי הלידה כשכבר יש ילד בידיים, ואז הלחץ הזה של האם אני מטפלת בו כמו שצריך, מאכילה דיו, מרדימה "טוב", לא מפנקת מידי, דואגת שהוא נושם וכד'.

אמא "טובה" במושגים של העולם החיצון, שהוא לא באופן טבעי, היא אמא שלא חוסכת על תינוקה. היא תקנה לו עגלה ב-5000 ש"ח, מזרון יקר למיטת התינוק שעשוי רשת כדי שיוכל לנשום דרכו אם הוא מסובב את הראש (דבר הזוי לגמרי בעיניי), בייבי סנס שיגיד לה אם הוא נושם, ובקרוב גם גאדג'ט נפלא שכזה, שיגיד לה כמה התינוק שלה אכל. בינתיים, היא נותנת תמ"ל או שואבת ומבקבקת (יש המון המון שעושות זאת מבחירה, אגב, אני לא מדברת על מי שנאלצת) כי בהנקה ישירה היא נחרדת שמא התינוק שלה לא אכל דיו. וכשהיא כבר מיניקה, היא עושה את זה בתנוחת המקל בתחת, כי רק ככה היא רואה שהוא "לא נחנק".
אני יכולה להזכר בלא מעט נשים שמאוד נבהלו מהאופציה של להשען אחורה ולהשכיב את התינוק מעלייך, כי ככה "הוא לא נושם" או "הראש נשמט לו" או "הוא ייחנק ככה מהחלב". אם התרבות שלנו היתה אחרת, אולי הן לא היו חושבות ככה.

ואני נאלצת בנקודה הזאת להסכים עם בשמת - אנחנו מנהלות פה דיון מאוד יפה ומאוד נכון, תיאורטית. מעשית, בעולם שמחוץ לבאופן, במיינסטרים, בבתי החולים, בבתים של האמהות שעברו לידות מהגיהנום, בטיפות החלב ובמשחקיות ובפרדסים ובפגישות לה לצ'ה - החיים הם אחרים. ההשפעות הן אחרות. או שהן דומות, אבל ההתמודדות איתן אחרת. נשים בעולם שלנו כבר כמעט ולא מאמינות בגופן ובחוזקן וביכולת שלהן. הן מאמינות לכל מה שחיצוני ובעל סמכות, ומחפשות את כל מה שחיצוני ועולה כסף כדי למנוע אסונות שמישהו הכניס להן לראש שיקרו אלמלא יוציאו את כל הכסף הזה... לתינוק שלהן הן בטח שלא מאמינות. הוא לא יודע כמה הוא צריך לשתות, הוא רק תינוק (אז אני אשכנע אותו לגמור את כל ה-120 מ"ל!). הוא לא יודע להירדם אז אני אלמד אותו (בכך שאשכיב אותו במיטה לבד ואצא מהחדר, שילמד). הוא לא יודע להתחבר לשד אז אני אזמין מומחית שתראה לי ולו (והכי טוב אחת שיש לה מלא גאדג'טים, פטמות סיליקון, צנוריות, משאבות, טכניקות... אחרת היא לא שווה את הכסף, וגם יותר טוב לה שתפתור לי את הבעיה בפגישה אחת אחרת אני אפסיק להניק! אני כבר אראה לה...).

יוטי - כן, יש מישהו שעובד על כזה מין מכשיר מודד הנקה. הם אפילו ניסו להתייעץ עם יועצות הנקה ושאר אנשי מקצוע, ששללו את המכשיר הזה בכל פה, ובכל זאת הם מפתחים אותו. למה? כי בטוח שיהיה ביקוש, והם יוכלו לעשות המון כסף!! הרי כבר יש מכשיר שאומר להם שהוא נושם מספיק טוב ולכן הן מרגישות רגועות לשים את התינוק במיטה נפרדת, בחדר אחר, שלא יהיה מפונק חלילה, וסומכות על הצפצוף שלו. יש לו ביקוש מטורף. כמעט אין אמא שלא קנתה את הבייבי-דרעק הזה

אם תשאלי אמהות סטנדרטיות לחלוטין, כאלה שהפסיקו להניק בגיל חודשיים כי החלב שלהן נגמר, או כי הן לא ידעו כמה התינוק אוכל, או למה הוא עצבני אחרי הנקה והסיקו שהוא עוד רעב, הן תקפוצנה על המציאה! זו תהיה המצאת העשור, המאסא-האב החדש לכל בית בישראל, והממציא ישלשל לכיסו ג'ובות נאות ביותר. אוף. כמה מעוות!

או, ולכן אני אומרת כשאומרים לי שאני שיפוטית, שאני לעולם לא שיפוטית כלפי האמא שמשתמשת בבייבי ביורן, אני רותחת על מי שמייצר אותו. אני לא שיפוטית כלפי האמהות הלחוצות שרוצות "לדעת" אני שיפוטית כלפי מי ששאל מומחים, אמרו לו שזה רע, ובשם התאווה לכסף יעשה את זה בכל זאת.
אוף.

המאסא-האב החדש
ה- Mussa-have (ובאנגלית תקנית: Must Have) החדש, לטובת כל מי שלא מחוברת לתרבות האמריקאית (-:

(רוני, הכנסתי רווחים ופיסאות שלא ייצא לך תגובת גוש)

המאסא-האב

חה. באמת התכוונתי למאסט-האב. מי שם את הא' כל כך צמודה לט' במקלדת???

תודה על ה רווחים ופסאות (מי העלים אצלך את הק'??? בטח אותו אחד שהצמיד אצלי את הט' והא'

)

אנחנו אלו שנתפסות כמטורפות, לא פחות. אנחנו "פנאטיות
שלא לומר עבריניות (נאלצתי להבריח ולהגניב חלב שאוב מאחותי לתינוקת שלי כי הרופאים אמרו ש"לא חוקי לתת חלב שאוב מאמא אחרת"

)

אני לא חושבת שיושבים להם אנשי עסקים מרושעים, משפשפים יד ביד, מגחכים "הי הי הי" וממציאיחם להם מוצרים מזיקים בכונה תחילה בשביל לעשות הרבה כסף על חשבון האמהות ההסטריות.
מי שהמציא את בייביביורן ממש לא עשה זאת מתוך כונה רעה ואני בטוחה שהוא גם מאמין שזה לא מזיק.
מי שממציא את המכשיר מודד-חלב-אם הזה בטח חושב שהוא גאון כי זה מוצר שיהיה לו ביקוש, בטח לא חושב שזה משהו רע (כי יהיה לו ביקוש) ושבטח היועצות האלה הן נגד כי זה פוגע להן בפרנסה.
בור הוא כן אבל מרושע שעושה הכל רק מתאות בצע? לא הייתי הולכת רחוק.

זו פשוט תרבות שבה אמא "טובה" במושגים של העולם החיצון, שהוא לא באופן טבעי, היא אמא שלא חוסכת על תינוקה. , כולם חלק מזה, כולם אשמים-לא אשמים בזה.

אם אנחנו רוצים להילחם בזה אנחנו צריכים פשוט לידע אנשים. בלי לשפוט, בלי לתקוף, בלי להתעצבן פשוט לידע.

שלא לומר עבריניות (נאלצתי להבריח ולהגניב חלב שאוב מאחותי לתינוקת שלי כי הרופאים אמרו ש"לא חוקי לתת חלב שאוב מאמא אחרת")
גררררררר.....

כשאני שומעת סיפורים כאלה, בא לי לצרוח. תיכף תגידי לי שגם אמרו לך שאסור לך לתת לה חלב ששאבת בבית, רק סחוטרי ששאבת לידם במחלקה שניה לפני ההאכלה (כן, יש מקומות שככה אומרים, זה פשוט מחדל). כי חלב שנשאב בבית/של אם אחרת/מאתמול, זה אסור. אבל חלב של פרה זרה שמישהו עיבד וייבש באיזה מפעל, הכניס לפחיות בתהליך תעשייתי, הוביל בתנאים שאיש אינו יודע מהם, אחסן באותם תנאים שאיש אינו יודע מהם... זה כן. סבבה.

גרררררררר.....

בור הוא כן אבל מרושע שעושה הכל רק מתאות בצע? לא הייתי הולכת רחוק.
בואי תתחילי מלקרוא קצת על נסטלה ועל חרם הצרכנים הבינ"ל שיש עליהם

אני לא חושבת שהמיילדות שלי ידעו שאני יועצת הנקה ואחת מהן אמרה לי אחרי הלידה, כשתמר ינקה: "וואו, יש לך פטמות מושלמות בשביל התינוקת הזאת!" וחייכתי אליה ולא אמרתי כלום, כי כבר ידעתי שזה מין משהו כזה שנועד לחזק את הבטחון של היולדת בעצמה ובתינוקה
נו, והמיילדת בית/ יועצת הנקה שלי אמרה לי: הפטמות שלך קטנות מדי (או שטוחות, או משהו כזה). )-:

_כי התנוחה המוכרת לרוב האמהות היא תנוחה של האכלה מבקבוק. בתנוחה זו, התינוק מעורסל בחיק האם כאשר ערפו נשען על מרפק האם - אבל ראשו מתבונן הצידה, מוכן ליד השניה שמגישה בקבוק לתחוב בפה.
כיוון שתנוחה זו מוכרת לאמהות, והן לומדות אותה חברתית ומפנימות אותה מצפייה, רבות מהן מערסלות את התינוק היונק בתנוחה דומה_
מדהים, בשמת!! זה בדיוק מה שהבנתי היום לגבי: מה השתבש לי בהנקה. ילדתי בלידת בית, עם מיילדת שהיא גם יועצת הנקה, וכל ההריון פינטזתי על איך אני מיניקה את התינוק שלי. אחרי שהוא יצא, ניסיתי להיניק אותו בדיוק בתנוחה הזו (שזכרתי מילדותי כשראיתי את אמי ודודותי מיניקות- כולן לתקופות קצרות של עד כמה חודשים, וחלקן עם פצעים וכאבים שאני זוכרת באופן מוחשי ביותר)- אבל זה לא הצליח. אז המיילדת הראתה לי תנוחת מעבר, והינקתי ככה תקופה ארוכה- מה שגרם לי לכאבי גב, צוואר ושכמות והיה למעשה עבודה במשרה מלאה (האפרוח ינק כל שעתיים גג, וכל יניקה נמשכה לפחות ארבעים דקות). רק כשהוא גדל קצת נהיה לי יותר קל והוא ינק בכל תנוחה אפשרית, ובכל סיטואציה אפשרית. אם לא הייתי פריקית של הנקה בטוח הייתי מתייאשת (שלא לדבר על הגודש הנורא והכאבים בפטמות).

דבר אחד לא ברור לי: כשנותנים לתינוק להתחבר לבד, מניחים אותו על החזה, כשהפנים שלו גבוהות יותר מהפטמות, והוא גולש למטה, או שמניחים אותו נמוך יותר והוא מטפס למעלה? יש איזה סרטון ביוטיוב שמראה את זה?

לכן, לדעתי , הכי חשוב בייעוץ הזה הראשוני הוא לא מה את מייעצת אלא מה האווירה שאת יוצרת : אימון ושלווה . שני דברים נדירים בבית חולים...

דף מעולה.

יש לי כמה תמונות ממש יפות שמדגימות את העניין, אבל לא מתאים לי לשים ברשת

בעניין בית החולים -בבית החולים הפיקוח והשמירה על היולדת הם אפסיים ושערוריתיים ברשלנותם, למרות שנציגי מערכות הבריאות מספרים לנו בדיוק ההפך. תינוק יכול לרעוב מהנקה לא נכונה, ויולדת יכולה לפתח דלקת ואפתיה מייאוש ואף אחד לא ישים לב, או לחילופין יאשים אותה ש"אם רק תתן בקבוק" זה מיד יעבור.

שזכרתי מילדותי כשראיתי את אמי ודודותי מיניקות- כולן לתקופות קצרות של עד כמה חודשים, וחלקן עם פצעים וכאבים שאני זוכרת באופן מוחשי ביותר
תראי איזו עדות!!!
את ממש זוכרת איך הפנמת את התנוחה -
ורק עכשיו את מבינה, שגם הן הפנימו את התנוחה - מתנוחה של האכלה בבקבוק!
ולכן היו להן כאבים ופצעים!
כי לא ככה מחזיקים תינוק יונק.
וואו. מדהים.
וזה שהמיילדת הראתה לך תנוחת מעבר ולא הנקת בשום תנוחה אחרת? וואו, זה פשוט מדהים שהחזקת מעמד בתנאים כאלה, תשמעי

רק כשהוא גדל קצת נהיה לי יותר קל והוא ינק בכל תנוחה אפשרית.
אולי נהפוך את זה?
"רק כשהוא גדל קצת נהיה לי יותר קל כי הוא ינק בכל תנוחה אפשרית"?

מזכיר לי מה שלידלוף כותבת על נשיאת תינוקות אצל ילדי היקואנה: שהם מתחילים להחזיק את התינוקות בגיל כל כך צעיר, שעוד בגיל חד ספרותי יש להם רפרטואר אדיר של צורות החזקה של תינוקות. אין רק דרך אחת להחזיק תינוק - יש המון, והם מתנסים בכולם. כשהם הופכים להורים, זה "קטן עליהם" להחזיק תינוק. been there, done that
ומה אנחנו?

גם הן הפנימו את התנוחה - מתנוחה של האכלה בבקבוק!
בדיוק. בדיוק בדיוק!

גברת פלפלת,

את מתכוונת להנקה אחרי הלידה? אם כן, אז הפלא ממיס הלב הוא שמניחים את התינוק בטן על בטן מחבקים... והוא לפתע פשוט זוחל לכיוון השד. זה מדהים מרגש ומפליא (כנראה העוצמה גדולה עוד יותר כשזה קורה באופן ספונטני מבלי שהאמא תדע שזה מה שעשוי להתרחש...מנסיון אישי - (-: ) . הלוואי והיה לי סרטון

מה עם הסרטון הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=UYcpkYrO ... re=related
בכלל, חיפוש בגוגל וידאו של baby-led breastfeeding מניב המון תוצאות. נסו ותהנו!

אגב, אני קוראת את הדף בשקיקה, פשוט לא בטוחה שיש לי מה להוסיף. אני קיבלתי יעוץ בסיסי מהמיילדת ומהדולה-פוסט-פארטום, קצת תנוחות ובדיקת תפיסה, והלך טוב (אולי כי לא היתה לי בעיה ישר לעשות התאמות אישיות לתנוחה). אחר כך נראה היה שהכמויות רק גדלות וגדלות והסתבר שהיה לי עודף חלב, הזמנתי יועצת מוסמכת עם כל האותיות, שהאמת רק עשתה נזק (משטר שאיבות, הצהרות גורפות לגבי זה שהגזים זה רק ניהול הנקה ולא יכול להיות שאלרגיה עוברת בחלב). טוב שיש את הדף עודף חלב, חבל רק שלא ניסיתי לבדוק אם יש כזה לפני שהזמנתי יועצת...

ומה שקשור לפה - דרך עודף חלב הגעתי למאמר שהמליץ לי לאפשר לתינוקת לנהל את ההנקה שלה, כולל תפיסה "לא טובה" כל עוד לא כואב. זה מה שעשיתי וזה מה שעבד (לא לגזים, שבסוף כן נבעו מאלרגיות, אבל כן להתמודדות עם עודף החלב). פשוט צריך לסמוך עליהם ועלינו, והכל מסתדר

בהולנד מצב ההנקה אחר, לא?

כולל תפיסה "לא טובה" כל עוד לא כואב
בהחלט! חשוב.
אין דבר כזה תפיסה לא טובה כשהתינוק מקבל אוכל ולא כואב! זה הזוי! אם האמא והתינוק מבסוטים, מה לעזאזל (חוץ מתרבות של עמידה במבחנים ובסטנדרטים חיצוניים) עושה את התפיסה "לא טובה"??
אלה פשוט עוד ועוד דוגמאות לאותה צורת חשיבה שמתבטאת בכל הנוגע להוצאת הסמכות האינטואיטיבית של נשים מהגוף שלהן והעברתה לגופי ידע חיצוניים.

כולל תפיסה "לא טובה" כל עוד לא כואב

>אני הפלונית שכתבה למעלה, באותה הזדמנות תודה למגיבות.<

אז שוב: התפיסה אצלנו הייתה לא טובה, וזה לא הכאיב בכלל. אבל ראו את זה בבירור על הפטמה בסוף כל הנקה. יצאה מעוכה לגמרי.
התוצאה הייתה התמעטות איטית של החלב. לא ראו את זה מייד. חודש ראשון אכלו יפה מאוד. ידוע שבהתחלה הגוף מייצר לתאומים... לאט לאט נגמר הגודש של השבועות הראשונים, ולאט לאט התבררה התמונה, שבמקום להתייצב על משק חלב שמתאים לצורכי התינוק הכמויות מתדלדלות והולכות, עד שתופסים שזה כבר בעייתי ואז כבר די מאוחר לתקן את הנזק (בפעם השנייה הצלחתי איכשהו).

כשהתינוק מקבל אוכל
חשוב. אולי הייתי צריכה להדגיש.

תפיסה לא טובה יכולה להעיד על הזנה לא טובה, אבל כשלעצמה היא לא מהווה בעיה אם העסק פועל.

הבנתי את התנאי, בהחלט, אבל העניין הוא שזה לא מהרגע להרגע.
אולי נתפשר: תפיסה לא טובה מצריכה ערנות. למשל מי שאומרת למה להסתבך עם ספירת חיתולים (ברח לי. פשפושים כמובן), בואו נהיה בשאנטי - זו תפיסה שעדיף לא ליישם כשהתפיסה מחשידה.

יותר מדי תפיסה במשפט אחד. ניסיון שני: זו עמדה שלא כדאי להיות בה כשהתפיסה מחשידה.

אני מסכימה עם הפלוני אלמונית (חביבה, אולי תבחרי לך ניק? מאוד מבלבל...):
בתרבות המערבית, ברוב המכריע של מקרי התפיסה הלא טובה - מה שקורה הוא יניקה לא יעילה שגורמת בהדרגה (לא מייד, ולכן לא בהכרח רואים) לכל מיני בעיות: התינוק לא עולה במשקל, כמויות החלב המיוצר הולכות ויורדות, התינוק בוכה בהנקה, ההנקה נגמרת.
לרוב זה מאוד ברור, כי התפיסה הלא טובה מתגלה כבר בהתחלה בצמוד ל- א. לא מספיק יציאות של התינוק (שזה אומר שלא נכנס מספיק!), ב. בעייה בעלייה במשקל. ובאמת הרבה פעמים עם פצעים וסדקים בפטמות - אבל לא בהכרח. לפעמים הסימן היחיד הוא בעלייה במשקל, וזה מתרחש הרבה פעמים אחרי שכבר כמה שבועות התפיסה לא טובה...

גם הן הפנימו את התנוחה - מתנוחה של האכלה בבקבוק!
נכון.
אני רק בילד השלישי (למעשה רביעי) פתאום קלטתי איך מחזיקים אותו באמת, במין חיבוק כזה אליי ולא כמו בתמונות, שהיד שלו מחבקת אותי ואז הוא תופס בדיוק כמו שצריך ולי נוח מתמיד (תינוק ראשון שיונק בכל מצב ובלי כרית).

דף מקסים

טוב, אני חייבת להניח את האצבע על מה שמפריע לי בגישה הזו.
נתחיל בדברים שיש עליהם הסכמה - יש בורות, היא נובעת מהמערכת, ראוי לבער אותה.
מה מפריע לי? מפריעה לי ההסתכלות על נשים כעל לא אחראיות ולא מבינות ולא מסוגלות להיות אינטואיטיביות בקשר להנקה.
מפריע לי מאד שבגלל שיש מקרים שבהם חוסר קשב לאינטואיציה גרר קשיים, מרגישים שיש צורך להכליל את הלחץ לכולם.
נכון שיש מקרים, ויש בעלי מקצוע ומומחים שצריכים לעזור במקרים האלה. על זה אין לי שום ויכוח! יש לי ויכוח עם התפישה שבגלל שיש מקרים, אז צריך שכולם יהיו בלחץ.

זה בדיוק בדיוק מה שגורם לכך שרוצים להוציא לידות בית וחינוך ביתי מחוץ לחוק!
אכן יש אנשים שמנצלים את זה שהילדים לא הולכים לבית הספר ומתעללים בהם או מעבידים אותם. אבל מה הקשר לחינוך הביתי?!
והאם לטפח את החינוך הביתי משמעו לטפל בכל המקרים הפתולוגיים? או שזה תפקידו של הקב"ס?

באותו האופן, יש נשים שהמערכת הזיקה להנקה שלהן, יש נשים שעשו טעויות, יש גם נשים רשעיות. נראה לי חבל שינבע מזה שכל הנשים כאילו לא יודעות ולא יכולות עקב כך.
ואם הן מרגישות לא יודעות ולא יכולות (חנ"ב, פשפושים, לידה טבעית, הנקה) אז מה יותר עדיף? להגיד מה כן, או להגיד מה לא?

אוף הלוואי והייתי קוראת את הדף הזה לפני הלידה של השלישית שלי.
היא יונקת מצויין והכל ברוך השם טוב אבל ההתחלה שלנו יכלה להיות כל כך הרבה יותר נעימה לשתינו שזה ממש מבאס.
דווקא תנוחת המעבר כן עזרה לנו אבל בטוח היה יותר טוב אם הייתי נותנת לה לבד להגיע לשד.
מה שכן די מהר התחלתי להחליף ידיים גם בתנוחת המעבר.
דרך אגב באמת לא משגיחים על היולדת בכלל בבית חולים אחרי לידה. ואפילו יותר גרוע מזה.
הבת שלי היתה מיובשת ביומיים שהייתי איתה בבית חולים וכמעט לא עשתה פיפי וכששאלתי על זה זה לא הזיז לאף אחד- והלכתי במיוחד לשאול! (מצד שני בטח היו אומרים לי שאין לי מספיק חלב

) הסיבה אגב היתה שהשותפה שלי לחדר בישלה אותנו עם המזגן,
אז פשוט יצאתי משם מהר. זה פשוט בלתי אפשרי בעיניי לתת טיפול טוב לתינוק בבית חולים.

לא אחראיות ולא מבינות ולא מסוגלות להיות אינטואיטיביות בקשר להנקה.
אני ממש לא מבינה מאיפה את מוציאה את המסקנות שלך ונגד מי את נלחמת כל כך.
מי בדף הזה טוען שכולם צריכים להיות בלחץ??? מי בדף הזה טוען שנשים הן לא אחראיות? או לא מבינות?

בשמת, זו תפישה מערכתית, חשבתי שאת יוצאת נגד תפישות מערכתיות גם פה.
שנית, אני יוצאת נגד זה שבכל פעם שיש דיבור על אינטואיציה, ולא רק פה, ממש לא רק פה בדף, גם אינטואיציה בקשר לדברים אחרים, ישר קופצים עם המקרים שבהם האינטואיציה לא עובדת!
המהלך הזה הוא גברי ונועד להחליש את הידע הנשי ואת חשיבותו ולהוביל שוב ושוב לנסיון להוציא את האחריות החוצה מן האשה והמשפחה והגוף אל המספרים והידע השכלתני והסטטיסטיקה.

ורק עכשיו את מבינה, שגם הן הפנימו את התנוחה - מתנוחה של האכלה בבקבוק!
אבל למה? אני לא מבינה למה?? זו היתה תקופה שבה האמהות שלהן היניקו! אמא שלי (היום בת 53) היתה בתה של אשה שילדה 8 ילדים, והיניקה אותם (לא יודעת כמה זמן, ולצערי היא נפטרה לפני שילדתי, אז אני לא יכולה לשאול). אז מאיפה היא הפנימה את התנוחה הדפוקה הזו? אגב, כשהיא ראתה אותי מיניקה בתנוחת המעבר שהראתה לי המיילדת, היא קלטה שלא נוח לי, ושאני סובלת בטירוף, אבל היא לא הצליחה לעזור לי- היא לא זכרה איך היא היניקה (חמישה ילדים! אבל כמה חודשים כל אחד, נניח 5 חודשים מקס'). אבל אני זוכרת- זו בדיוק התנוחה הזו של ראש על שקע המרפק, גוף תינוק שוכב במקביל לאם בגובה החזה). אני לא הצלחתי בכלל להניק בתנוחה הזו (השד היה ממש קשה כמו אבן, והייתי חייבת למעוך אותו עם יד אחת כדי שהאפרוח יצליח לינוק)
+אולי נהפוך את זה?
"רק כשהוא גדל קצת נהיה לי יותר קל כי הוא ינק בכל תנוחה אפשרית"?_
בוודאי! זה מה שהתכוונתי גם אז נרגעו השפריצים של החלב ולא היתה סכנה שאוציא למישהו עין מהזרם בתנוחות לא מבוקרות.

_מזכיר לי מה שלידלוף כותבת על נשיאת תינוקות אצל ילדי היקואנה: שהם מתחילים להחזיק את התינוקות בגיל כל כך צעיר, שעוד בגיל חד ספרותי יש להם רפרטואר אדיר של צורות החזקה של תינוקות. אין רק דרך אחת להחזיק תינוק - יש המון, והם מתנסים בכולם. כשהם הופכים להורים, זה "קטן עליהם" להחזיק תינוק. been there, done that
ומה אנחנו?_
אני, כאחות גדולה לארבעה אחים וכבת דודה להרבה יותר, באמת החזקתי תינוקות, והרבה (דווקא את הקטנטנים ממש, הילודים מה שנקרא, לא). בגלל זה כשנולד לי תינוק, לא פחדתי מכלום, הרמתי וקילחתי ועשיתי הכל. וכולם השתוממו: איך יש לה בטחון, כאילו זה הילד החמישי שלה (מי בהערכה ומי באכזבה, שאני לא תלויה בו ושאני לא חסרת אונים).

אני, כאידיאולוגיה, הינקתי ליד ילדות בלי לכסות את הציצי, ובלי ללכת לחדר אחר- שיראו. כן, זה נורמלי להיניק. היום אישה מיניקה הולכת לחדר אחר כדי להיניק, אבל מי שמאכילה בבקבוק נשארת עם כולם. ואז מה הילדות רואות? פורמולה. זה מה שנורמלי עבורן. ומי שמיניקה- יש בזה משהו אסור ולא נעים ומביך- כי אחרת למה היא עוברת ומסתתרת??

אחחחחח, הדף הזה בא לי כל כך במקום עם הרעיונות שלי עכשיו ללידה ללא מיילדת...

אפשר להסביר יותר על התנוחה המדוברת? קראתי את כל הדף ועדיין לא הבנתי.

אבל למה? אני לא מבינה למה?? זו היתה תקופה שבה האמהות שלהן היניקו!
המממ.... תלוי מה זה "היניקו". גם אמא שלי הניקה. היא לא זוכרת בדיוק כמה. אותי שלושה חודשים או חצי שנה, את אחותי שלושה חודשים. ואני בטוחה שכבר מההתחלה שילבו חלב פרה + סוכר + מים מורתח, בבקבוק. כי כמובן ש"כאב לה" ואחרי זה "נגמר לה החלב". ואני לא צעירה בהרבה מאמא שלך (-:

הן לא ראו אף אחת מיניקה.
בשלושת החודשים הראשונים המוטרפים, היולדת הניקה בבית וכמעט לא יצאה בכלל. ואם יצאה, בטח בחוץ נתנה בקבוק, את מבינה?
לעומת זאת - כמה פרסומות הראו עם בקבוק! וכמה תינוקות ישבו עם בקבוק! את זה יכולת לראות. הניקו שלושה חודשים, רוב האמהות. אבל בקבוק נתנו לפעמים עד גיל שנתיים. ואת זה עשו בפומבי, בעגלה, ברחוב.
אז את מה יראו הילדות? את ההנקה או את הבקבוק?
ואת מה יראו יותר זמן, אם יש להן אחות קטנה בת שנתיים? עד שהיא בת שנתיים, שכחו לגמרי את שלושת חודשי ההנקה הקצרים...

בגלל זה כשנולד לי תינוק, לא פחדתי מכלום, הרמתי וקילחתי ועשיתי הכל. וכולם השתוממו: איך יש לה בטחון, כאילו זה הילד החמישי שלה.
ככה זה ילדות של חרדים (אני לא יודעת מה את בהקשר של דתיים-חילונים

). בגיל צעיר רואים אותן מטפלים באחים-אחיות שלהן ובתינוק הראשון הן כבר מיומנות.

אז את מה יראו הילדות? את ההנקה או את הבקבוק?
הילדה שלי ראתה הפעם הראשונה הכנה בפעולה של פורמולה כשהיתה בת 4.5 . כששאלה אותי נדהמת מה זה והתחלתי להסביר לה הבנתי לפי התגובות שלה שכל הפעמים שראתה לפני כן תינוק שותה מבקבוק היא חשבה שזה חלב שאוב.

לפני כן תינוק שותה מבקבוק היא חשבה שזה חלב שאוב
כמה מקסים!

אני הכנתי בקבוק תמ"ל עם הילדים לראשונה בחיי בשנה שעברה. הם היו בני 12 ו-7.
הכנו עבור גורת חתולים שהצלנו... את התמ"ל סיפקה השכנה, שגם היא וילדיה השתתפו בהצלת הגורה. האכלנו אותה בבקבוקון בובות קטן. הילדים גילו שהתמ"ל נורא מסריח... . מאוד אהבו להאכיל את הגורה: היא שתתה מהבקבוק כמו בהנקה, תוך כדי הישענות על הידיים שלנו ודחיפה עם כפות הרגליים הקדמיות הקטנות שלה (kneading, איך קוראים לזה?), מה שגורים של כל היונקים עושים כדי לשפר את הזרימה מאמא... (גם גורי אדם).

בקשר לתפיסה:
העניין הוא לא תפיסה טובה או לא טובה, אלא תפיסה שמעודדת יותר ייצור לעומת תפיסה שמעודדת פחות ייצור. כשיש עודף חלב, תפיסה שמעודדת פחות ייצור היא תפיסה יותר טובה. כשמאפשרים לתינוקת להוביל, התפיסה ממשיכה להשתנות בהתאם לצרכים - אחרי שהייצור סוף סוף התאים את עצמו לצרכים (בגיל שנה-שנה וחצי ככה, שתבינו) התפיסה שלה "השתפרה", כלומר התאימה את עצמה לייצור שפוי, וגם עכשיו, בגיל שלוש כמעט, היא מתאימה את התפיסה לעוצמת הזרם ככה שכל העניין מווסת את עצמו.

אפשר להסביר יותר על התנוחה המדוברת? קראתי את כל הדף ועדיין לא הבנתי.
לא תנוחה, גישה. התנוחה הספציפית יכולה להשתנות בהתאם למה שנח לכל אחת ולכל תינוק. מה שחשוב, עד כמה שאני מבינה, זה שלאמא יהיה נוח ושהתינוקת תוכל להוביל את ההנקה. אפשר להשיג את זה כשנשענים חצי אחורה עם תמיכה לכל אורך הגב והראש (אני מאד אוהבת להניק בערסל), כששוכבים במיטה צד אל צד, או אם יש לך יציבה טבעית טובה, כשיושבים על האדמה עם תינוקת מעורסלת בין הרגליים.

גם עכשיו, בגיל שלוש כמעט, היא מתאימה את התפיסה לעוצמת הזרם
למקרה שזה לא ברור: עוצמת הזרם משתנה באופן תדיר, וכך גם התפיסה בהתאמה.

אז את מה יראו הילדות? את ההנקה או את הבקבוק?
מבאס להבין עד כמה התמ"ל מוטמע עמוק בתוך התרבות המערבית.
כמעט ברור למה כ"כ מעט מניקות...

ולבי תנוחת הצד- זה ממש מסובך לנו.
איך אתן עושות שהפטמה לא תברח לו/לה מהפה?

_את ממש זוכרת איך הפנמת את התנוחה -
ורק עכשיו את מבינה, שגם הן הפנימו את התנוחה - מתנוחה של האכלה בבקבוק!_
הבעיה העיקרית בהפנמה הזו, ובשאר הפנמות של קונבנציות אחרות- היא שבקלות אפשר לבלבל את זה עם אינסטינקט.
כשמשהו מוטמע כל כך חזק, אפילו כאיזו תמונה מהילדות, זה הופך להיות "טבעי". איפה אפשר להתחיל לחפור ולהוציא את האינסטינקטים שנקברו מתחת לכל התרבות הזו? איך אפשר להפריד?

אני תמיד מרגישה לא בנוח כשאני מסבירה שהתינוק לא צריך להיות בשקע המרפק, כשכף היד אוחזת בחיתול (זה לוקח אותו גבוה מידי ואז הוא לא מול הפטמה). אם זו תנוחה כל כך נוחה ו"אינסטינקטיבית" איך יכול להיות שהיא לא נכונה?! (ברור שהיא לא נכונה, גם לא יתכן שכל הנשים יחזיקו את התינוק בדיוק אותו הדבר בשעה שלכל אחת יש מבנה אחר ושד שנופל במקום אחר.). לכן צריך לקחת בחשבון שכשמדברים על אינסטינקטים של האמא- רוב הסיכויים שהם יהיו בעצם הפנמות של דברים שגויים.
יותר נכון לדבר על אינסטינקט של התינוק, ותגובה של האמא אליו.

מתוך הדף מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן , כתבה תמרוש רוש (העתקתי את הנקודה האחרונה מההמלצות של פיזיותרפיסטית רצפת האגן שלה וההערה שבאה אחריה):

_- הנקה בשכיבה!!! בישיבה כמעט כל משקל הגוף (מינוס הרגליים, אבל פלוס התינוק) יושב על רצפת האגן ומעמיס עליה. הנקה בשכיבה היא MUST, וצריך ללמד וללמוד אותה כמה שיותר מוקדם.
עוד פנינה (אני משתדלת לתרגם מאנגלית):
הבעיה שלנו היא שאנחנו מעבירים תפקודי גוף בסיסיים לרהיטים, נותנים להם לעשות בשבילנו את העבודה. אנחנו יושבים יותר מדי, ומחלישים בכך את השרירים שלנו._

זה מסתדר לי לגמרי עם הדף הזה.
אבל הנקה בשכיבה, לפחות מהנסיון שלי, לוקחת כמה שבועות ליישם, תלוי בגודל התינוק וגודל הפה יחסית לשד, ועד כמה אפשר לשמור על התפיסה בשכיבה עם תינוק זערורי.
בקיצור, איך מניקים בשכיבה תינוק בן יומו?

<סלט מקווה ללדת ג'ון בריון שידע את העבודה בעצמו, אם כבר יולדים בן אחרי שלוש בנות>

_כשהם הופכים להורים, זה "קטן עליהם" להחזיק תינוק. been there, done that
ומה אנחנו?_
ומה הילדים שלנו

לפחות שלי, טפו טפו, אין לי ספק שלא יפחדו להחזיק תינוק בשלל צורות ותוך כדי שלל פעילויות משל עצמם.

איזה דף מקסים!

הזכיר לי את ההנקה עם בכורי, שנולד עם לשון קשורה מאוד, שאמנם הותרה כעבור שלושה ימים, אך התיסכול (המשותף) וה"שיטה" שלמדו אותי- לדחוף לו את הראש לכיוון השד בכל פעם שפותח פה גדול- עשו את שלהם: הילד, שכבר אז נסה להסביר לי שיש לו דרך משלו, ושאותו אי אפשר להכריח לעשות דברים, פשוט סרב לינוק.
אז הייתה צינורית, והיו שאיבות סביב השעון ובהתחלה גם תמ"ל ונסיונות מייאשים ומתסכלים ומעליבים לקרב אותו לשד ולקבל דחייה

ואז, בדיוק חודש לאחר הלידה, הופיעה לי בחלום אישה עם שיער ארוך שחור שמכסה את החזה שלה ותינוק יונק ממנה באופן אנכי כשהיא עומדת. מי בכלל חשב על זה? ובאותו יום, ככה, בהליכה, אנכית, הוא התחיל לינוק.

זה שלאמא יהיה נוח ושהתינוקת תוכל להוביל את ההנקה.
אז זה לא היה הכי נוח, והוא לא ממש הוביל, אבל כן הובלתי אני, ממקום מאוד מאוד ראשוני, מאיזו חוכמה ישנה כזו, אינסטנקטיבית לחוויה המופלאה הזו.

_אבל הנקה בשכיבה, לפחות מהנסיון שלי, לוקחת כמה שבועות ליישם, תלוי בגודל התינוק וגודל הפה יחסית לשד, ועד כמה אפשר לשמור על התפיסה בשכיבה עם תינוק זערורי.
בקיצור, איך מניקים בשכיבה תינוק בן יומו?_
את לא הראשונה שאני שומעת שמתייחסת להנקה בשכיבה בתור משהו מסובך, ואני חייבת לשאול, למה? זה באמת נורא מוזר לי, אני לא כל כך מבינה מה גודל השד משנה על הצד שלא משנה בישיבה... זו התנוחה הראשונה שלמדתי ועד היום התנוחה הכי פשוטה וקלה בעיני.

ואז, בדיוק חודש לאחר הלידה, הופיעה לי בחלום אישה עם שיער ארוך שחור שמכסה את החזה שלה ותינוק יונק ממנה באופן אנכי כשהיא עומדת. מי בכלל חשב על זה? ובאותו יום, ככה, בהליכה, אנכית, הוא התחיל לינוק.
מקסים.
(גם הנקתי ככה לא מעט. במנשא, כמובן - נורא נוח!)

ובאותו יום, ככה, בהליכה, אנכית, הוא התחיל לינוק.
מדהים!

אבל הנקה בשכיבה, לפחות מהנסיון שלי, לוקחת כמה שבועות ליישם
מצטרפת לשאלה: למה?

זו התנוחה הראשונה שלמדתי ועד היום התנוחה הכי פשוטה וקלה בעיני

מצטרפת לשאלה: למה?
כי כשהתינוקות שלי היו פצפונות, היה קשה לשמור ככה על התפיסה, ושהפטמה לא תצא מהפה אחרי שלושה שלוקים.
עם הגדולה בכלל לא הנקתי בשכיבה. לא התאים לה וגם לא לי. עם אחיותיה כבר כן, אבל בהחלט הייתי צריכה לחכות (עם כמה נסיונות בדרך) עד שתתחזקנה.
אולי הפעם כדאי להתעקש על זה מההתחלה.

אז, בדיוק חודש לאחר הלידה, הופיעה לי בחלום אישה עם שיער ארוך שחור שמכסה את החזה שלה ותינוק יונק ממנה באופן אנכי כשהיא עומדת. מי בכלל חשב על זה? ובאותו יום, ככה, בהליכה, אנכית, הוא התחיל לינוק.
וואו, מדהים!!

את לא הראשונה שאני שומעת שמתייחסת להנקה בשכיבה בתור משהו מסובך, ואני חייבת לשאול, למה? זה באמת נורא מוזר לי, אני לא כל כך מבינה מה גודל השד משנה על הצד שלא משנה בישיבה... זו התנוחה הראשונה שלמדתי ועד היום התנוחה הכי פשוטה וקלה בעיני.
גם לי זה היה מאוד קשה ומסובך.
א. היו לי שפריצים של חלב, הוא היה נחנק מהם, ואני כל הזמן הייתי צריכה להיות בתשומת לב שאני לא מרטיבה אותו (גם ככה הייתי מחליפה לו פעמיים בכל לילה סט בגדים שלם, בחורף, כי החלב שלי הרטיב אותו)
ב. השד היה כל כך קשה, שהוא לא הצליח לינוק (זה שהוא היה קשה יצר אפקט כאילו הוא גדול יותר, כי הוא היה בלתי מעיך (רק אני עם היד הצלחתי).
אבל אולי זה באמת כי הורגלתי לתנוחת מעבר המפגרת הזאת.

עכשיו, בהריון שני, יש לי חששות (ואני הנקתי את הגדול שלי שלוש שנים)- אם יהיו שוב את הקשיים, הגודש הנוראי (גושים, גושים של אבנים בתוך אבן אחת גדולה שזה השד שלי!!!), הכאבים וכל הסיפור הזה. או שבלידה שניה אני פטורה מזה...
מה שבטוח- לתנוחת מעבר אני לא חוזרת.

את לא הראשונה שאני שומעת שמתייחסת להנקה בשכיבה בתור משהו מסובך, ואני חייבת לשאול, למה?
שאני אספר למה אצלי? כי אותי הזהירו יועצות ההנקה (ואני לא בכדי כותבת ברבים) שלא אנסה אפילו לפני שההנקה מתבססת והתפיסה משתפרת !!!
גם אצלי היו שפריצים, גם אני הייתי מתעוררת בשלוליות ענק...
רק אחרי ארבעה חודשים הזויים ומסוייטים, מירי לייבוביץ' אמרה לי להעיף הכל, להוריד כמויות, לקבל את זה שזה כואב, ולהניק בשכיבה. (זה לא שלא הנקתי בשכיבה על הגב ובחצי שכיבה, זה שעל הצד לא העזתי. ועל הגב אני לא נרדמת... הגענו למצה האבסורדי שאני בלילות שואבת לתוך בקבוקים שעוברים לצידנית ליד המיטה, והאיש מאכיל את התינוקת עם האצבע את הארוחה הקודמת! פשוט כי כאב לי. כאב לי כי היא היתה מנסה לחסום את הזרם ולא למשוך אליה עוד חלב. בימים הנקתי אותה בגופי.) כל מי ששאלתי אמרה לי לא לנסות לפני שההנקה "מתבססת".
בשלב הזה, התינוקת שלי כבר כמעט שילשה משקל לידה בגלל השמנת שהאכלנו אותה, אבל מבחינת יועצות ההנקה, ההנקה לא "התבססה".

אחרי שלוש שנים - הקטנצ'יק גם הכאיב (קיבלתי את זה שזה שילוב של רגישות שלי עם יניקה ממש ממש חזקה של התינוקות שלי. חברות בדקו והסכימו..) אבל מהתחלה ישנתי איתו, הנקתי אותו עליי ובשכיבה ופינצ'רתי כריות ושרפתי חזיות. לא שאבתי פעם אחת מאז שהוא נולד, הוא ריבע את משקל הלידה שלו בחצי שנה, היה בערך פי מיליון פחות כאב (כולל כאב ראש) מאשר כאשר בלבלו לי את המוח... לא מוציאה מכלל אפשרות שעצם השאיבות התכופות לא הועילו לרגישות של השד שלי.

אגב, גם אותה הניקו לי כשהיא היתה קטנה, וגם עליה אמרו שהיא יונקת בסדר גמור ולא תופסת לא נכון או מכאיבה. <<מוזמנת להעיד עם בא לך.>> אבל אז עוד הייתי בפאניקה של יולדת שעברה שבועיים אישפוז ומבוהלת שהיא לא תצליח לשמור על ההנקה... אז הקשבתי יותר ליועצות.

תודה! ניסיתי את התנוחה הזו (בעצם, את הגישה הזו) בעקבות הדף, וירדנו כמעט לגמרי מתנוחת המעבר, שאותה כמובן הראו לי יועצות ההנקה בבית החולים.
כרגע אנחנו משלבות המון תנוחות הנקה, לפי מה שמתאים באותו רגע, לפעמים לפי מה שהיא רוצה ולפעמים לפי הנוחות שלי. אבל היכולת להשען בנינוחות אחורנית בהחלט שיפרה את איכות החיים שלי. וגם, זה מגניב לראות איך ה"ניקורים" שלה פתאום נהיים פונקציונליים ומקרבים, במקום להפריע להצמדות. היא גם פותחת פה יותר גדול ככה, בלי צורך בשכנועים ופרק היד הפסיק לכאוב לי מתנוחת המעבר! היא עדיין בשימוש פה ושם, אבל רק אם יש קושי בתנוחות אחרות, ושאר הזמן אנחנו הרבה יותר נינוחות. האח הידד, ושוב תודה על הדף הזה!

הזהירו יועצות ההנקה (ואני לא בכדי כותבת ברבים) שלא אנסה אפילו לפני שההנקה מתבססת והתפיסה משתפרת
לא! אני ממש המומה מזה!

השד היה כל כך קשה, שהוא לא הצליח לינוק.
זה גודש היסטרי.
האם הוא היה איתך ממש מהלידה, או שהיה בתינוקייה והביאו לך להנקות? איך היתה ההנקה בימים הראשונים? מה היה כשהשתחררת הביתה?
מצב כל כך חמור נוטה לקרות, כאשר האם והתינוק לא היו צמודים מהלידה והלאה, אלא הופרדו, כך שהתינוק לא למד לינוק בצורה יעילה בשלושת הימים הראשונים, בהם השד רך יחסית ויש כמויות קטנות של קולוסטרום. ביום הרביעי בערך, מגיעה המלאות. חלק נכבד ממנה הוא פיזיולוגי, קשור לפינוי נוזלים מהגוף בעקבות הלידה - רק חלק קטן מזה הוא החלב שנוצר בשד.
כמו כן, אם בזמן הלידה האשה קיבלה עירוי או אפידורל או כל נוזל אחר שהוכנס לה לגוף, גם זה מוסיף על הבצקת הטבעית ומחמיר את הגודש.

אם התינוק לא התאמן לדרגה מקצועית מספיק עד היום הרביעי, אז המלאות שמתחילה - כבר עושה לו צרות. הוא עדיין לא יונק מדופלם, וכבר צריך להתמודד עם רמת קושי גבוהה מדי )-:
ולכן, היניקה שלו נעשית פחות יעילה והוא מתקשה.
התוצאה: אין מספיק פינוי חלב מהשד, והוא הופך לאבנים.
מכאן מתחיל מעגל קסמים: השד קשה - התינוק לא תופס - התינוק בוכה ומתוסכל - לא מוציא מספיק חלב מהשד - השד קשה - וחוזר חלילה.

ושרפתי חזיות
תודה לניצן שהזכירה לי: עוד גורם שמחמיר את הגושים האלה, הן לעתים קרובות חזיות ההנקה.
בדיוק יצא לי לקרוא דברים ישנים שלי באיזה דף, על זה שכדאי לפני הלידה לקנות חזיית הנקה... אז כן. כדאי. בשביל לצאת החוצה ולהיות רפרזנטטיבית - רק אם ממש איכפת לך ואת שמה קצוץ... אבל לבית? המלצתי החד משמעית היום, היא לעקוף בקשת רחבה את ההמצאה שנקראת "חזייה" בתקופת ההנקה. שוב, אם זה עושה לך טוב ואין לך גודש ושום כלום - אחלה. אם את אוהבת ונוח לך - אחלה.
אם יש לך גודש וצרות אחרות?
תשקלי ברצינות להמעיט מאוד מאוד בשימוש באביזר הזה.

לא מוציאה מכלל אפשרות שעצם השאיבות התכופות לא הועילו לרגישות של השד שלי.
לגמרי )-:
אני בטוחה שאת צודקת.
האמת שנשים שילדו פגים או שהיו להן סיבות מוצקות אחרות לשאוב מייד לאחר הלידה, כמוך, אין מה לעשות - הן חייבות, זה החיים של הילדים.
אבל כל מדריכת הנקה ויועצת הנקה אמורה לדעת (אני כבר לא מניחה כלום לגבי הפנמת המידע) ששאיבה ממש לאחר הלידה מאוד לא נעימה, שלא לומר כואבת לכולן (אולי יש איזו בת מזל שלא סבלה, אבל זה אנקדוטאלי. קרה לה נס).
לכן מומלץ לאמא שרק רוצה לשאוב בשביל לצאת לעבודה עוד שלושה חודשים, לא לעשות את זה ישר על ההתחלה. השד רגיש מאוד, רחמנות.

היכולת להשען בנינוחות אחורנית בהחלט שיפרה את איכות החיים שלי. וגם, זה מגניב לראות איך ה"ניקורים" שלה פתאום נהיים פונקציונליים ומקרבים, במקום להפריע להצמדות. היא גם פותחת פה יותר גדול ככה, בלי צורך בשכנועים ופרק היד הפסיק לכאוב לי מתנוחת המעבר!
איזה כיף לקרוא

כך שהתינוק לא למד לינוק בצורה יעילה בשלושת הימים הראשונים, בהם השד רך יחסית ויש כמויות קטנות של קולוסטרום.
לא מבוסס על שום דבר שקראתי או שמעתי, רק מניסיון אישי - לעיתים, גם תינוק שיש לו לשון קשורה מתקשה לינוק ביעילות ולכן שווה לבדוק גם את הכיוון הזה. אני סבלתי מגודש היסטרי עם האבנים האיומות האלה על אף שהות צמודה מרגע הלידה (של בתי) וכולי, ונראה לי שזה נבע מלשון שהותרה רק כעבור שלושה ימים.

<רק מציינת שלהוציא איזה שבועיים בגיל 20, מעולם לא לבשתי חזיות. זה היה מטאפורי.>

איזה נעים לראות דף בנושא כ"כ עכשווי עם תאריכים עכשוויים (-:

בקשר לשם - אני חושבת שזה עשוי לבלבל. מה לגבי הנקה נינוחה שהוצע כאן?

נראה לי ש"הנקה אינסטינקטיבית" יותר מושך לכאן, מרמז שיש פה מידע חדש ולא, נניח, על איך להניק בנינוחות מהבחינה הנפשית, או איך להניק בלי להלחץ, או איך להניק בחברה (כולם נושאים חשובים, אבל בכל זאת).

אם זה אמור להיות מונח מקצועי, אז הוא צריך להיות קודם כל מדויק, אח"כ פופלארי.

במילה אינסטינקטיבית יש רמז לשורשים הביולוגיים של זה, לכך שזה מתאים לכל אחת, ולא רק ל"אלה, הנשים הנינוחות, שאני יכולה שנים להתאמץ, ואמשיך להיות, יחסית אליהן, מוטרפת מעצבים גם כשאני בנירוונה בים".

כך שזה מתאים לכל אחת
אצלי זה עורר רושם הפוך. שזה מתאים רק לנשים שמחוברות לאינסטינקטים שלהן ולא לנו הנשים הרגילות.
ולגבי הדיוק. אני לא חושבת שמדובר באינסטינקט של האמא, אלא רק בנכונות שלה לאפשר לתינוק להפעיל את האינסטינקט במצב נכון, שמוביל לתוצאה מועילה.
יותר נכון יניקה אינסטינקטיבית.
וגם המילה הזו קשה להקלדה ולא בעברית

גם תינוק שיש לו לשון קשורה מתקשה לינוק ביעילות ולכן שווה לבדוק גם את הכיוון הזה
צודקת, שכחתי את עניין הלשון הקשורה.
למעשה יש עוד כמה צרות ומומים שיכולים להפריע ליניקה. שכחתי לכתוב "תינוק בריא שנולד במועד"...

אני לא חושבת שמדובר באינסטינקט של האמא.
לא.
זה תרגום לאנגלית "טיפוח ביולוגי". הביולוגי לא עובר טוב בעברית.
האינסטינקט להנקה הוא של התינוק. לא של האמא. התינוק יודע לינוק, אינסטינקטיבית. מתוכנת מהבטן לדעת. משהו שלא ידענו בעבר.

הזהירו יועצות ההנקה (ואני לא בכדי כותבת ברבים) שלא אנסה אפילו לפני שההנקה מתבססת והתפיסה משתפרת.
יועצת הנקה IBCLC (המיילדת) אמרה לי לא לנסות אפילו בשכיבה. זה לשלב מאוחר יותר, היא אמרה.

_אם הוא היה איתך ממש מהלידה, או שהיה בתינוקייה והביאו לך להנקות? איך היתה ההנקה בימים הראשונים? מה היה כשהשתחררת הביתה?
מצב כל כך חמור נוטה לקרות, כאשר האם והתינוק לא היו צמודים מהלידה והלאה, אלא הופרדו, כך שהתינוק לא למד לינוק בצורה יעילה בשלושת הימים הראשונים, בהם השד רך יחסית ויש כמויות קטנות של קולוסטרום._
איזה תינוקיה? D-: ילדתי בבית, וההפרדה היחידה בינינו היתה לשקול אותו (3 שניות ארוכות). הוא ישן איתי במיטה מהרגע הראשון. מה שכן, אני זוכרת שהמיילדת (שוב, יועצת הנקה!) היתה בלחץ שאני אוציא לכפית קולסטרום, שהילד יקבל מזון. היא ניסתה לסחוט קולטרום מהשד (כאב בטירוף) אבל היא רצתה להיות שקטה. היה לי קולסטרום כמובן כבר בהריון, שהכתים לי את כל החולצות.
והיא גם אמרה לי לשאוב, לא זוכרת מאיזה שלב זה היה. זה בט?וח החמיר את הגודש, אבל היה לי עוד לפני השאיבות.
ההנקה היתה בסדר, התפיסה שלו היתה טובה, ולדעתי הוא ינק יעיל. (הוא עלה במשקל בטירוף, ונראה כמו דובון קטן). אבל, השדיים שלי היו מלכתחילה, באופן טבעי, קשים מאוד יחסית לשדיים של בנות אחרות. ממש ממש לא ציצים רכים ומעיכים. וכשהגודש הצטרף זה נעשה כמו אבן והוא לא הצליח לפתוח מספיק את הפה (בגלל שזה לא היה מעיך). רק אחרי שהייתי שואבת כמה דקות הם היו מספיק רכים והוא היה מצליח.

חזיות - לא זוכרת אם לבשתי בבית. לא נראה לי..

בשמת אם כך, המונח יניקה אינסטנקטיבית יותר מדויק. הנקה זו פעולה אמהית. התינוק יונק.

לי מדריכת הנקה אמרה לחכות עם הנקה בשכיבה.

יועצת הנקה IBCLC (המיילדת) אמרה לי לא לנסות אפילו בשכיבה. זה לשלב מאוחר יותר, היא אמרה.

הזהירו יועצות ההנקה (ואני לא בכדי כותבת ברבים) שלא אנסה אפילו לפני שההנקה מתבססת והתפיסה משתפרת

גם אצלי. בכלל יועצת הנקה (IBCLC) עשתה לי כזה נזק, שנס שהמשכתי להניק בכלל. יש לה מזל ששכחתי את שמה.

ובעניין החזיות - חשוב לי לכתוב דעהשונה מהייסיו שלי - החזיה הצילה לי את ההנקה (בין המצילות). בהתחלה הייתי ללא חזיה,ורק אחרי הברית, כשאחות מיללדת הכי קונבנציונלית שאפשר הסבירה לי איך לנהל הנקה , וציוותה עלי לא להוריד את החזיה עד שהצתינוק בין שנה, העניינים התחילו להסתדר. אני בלי-חזיה ממש לא מתאים לכל אחת.

_מה שכן, אני זוכרת שהמיילדת (שוב, יועצת הנקה!) היתה בלחץ שאני אוציא לכפית קולסטרום, שהילד יקבל מזון. היא ניסתה לסחוט קולטרום מהשד (כאב בטירוף) אבל היא רצתה להיות שקטה. היה לי קולסטרום כמובן כבר בהריון, שהכתים לי את כל החולצות.
והיא גם אמרה לי לשאוב, לא זוכרת מאיזה שלב זה היה. זה בטוח החמיר את הגודש, אבל היה לי עוד לפני השאיבות._
ווייי ווויייי! נשמע מזעזע!
לא מבינה למה. למה צריך להוציא לכפית? לידת בית טובה עם תינוק בריא במשקל טוב, או מה? למה לשאוב? למה????

יניקה אינסטנקטיבית
כן ולא. מדובר בכל ההנקה. לא נטו בתינוק. לא משתמשים במונח "יניקה" בשביל לתאר את כל היחסים. זה הדדי: התינוק יודע מה לעשות והוא ילמד אותך.
בכל מקרה, המונח מהווה רק דרך לכנות את זה, בשביל ללמד את זה. את לא תביני כלום מהמונח עצמו, לא באנגלית ולא בעברית.
באנגלית, המונח הכי מוצלח לטעמי הוא baby led breastfeeding. לדעתי, הרבה יותר ענייני, ברור, שקוף ולא פלצני (בניגוד ל-BN שמנסה להיות גם פלצני וגם לשון נקייה וגם לא יודעת מה באותו זמן...) אבל אני ממש לא יודעת איך לתרגם אותו לעברית.

אמא נמרה. מעניין מה שאת מספרת. כמו שכתבתי, מי שזה טוב ונוח לה - אחלה. אבל את חושבת שיש לך תובנות לשתף אותנו בהן, מדוע החזיה היתה טובה לך בהנקה?

מדוע החזיה היתה טובה לך בהנקה?
לא יודעת מה ההסבר של אמא נמרה, אבל אסביר למה אני השתמשתי בחזיות:
בהתחלה היו לי פצעים כואבים (אמרו לי שאני נראית כמו פרסומת נגד הנקה...), והייתי חייבת ללבוש חזיה כדי שהפטמה לא תשתפשף בחולצה (כואב!!).
כשעברו הפצעים יכלתי לגנוז את החזיה.

מה שעולה מהדף הזה הוא שבעצם יש הרבה מאד יועצות הנקה מוסמכות IBCLC שהעצות שלהן לא יותר טובות מהעצות של אחות טיפת חלב ממוצעת שלמדה קורס של יומיים.
מדכא מאד.
איך אפשר לדעת איזו יועצת הנקה לא תתן עצות אחיתופל? אם האותיות לא מהוות תעודת ביטוח?

נו, תזמורת... והאותיות MD כן נותנות לך איזושהיא תעודת ביטוח? ו-CNM למיילדות הבית בישראל (כי שום תואר מיילדות אחר לא מקובל על הרשויות בארץ)? לא חסרים גם סיפורים על מיילדות בית ואפילו על הטובות והידועות והמומלצות ביניהן. תכל'ס, אילו אותיות כן מהוות לך תעודת ביטוח בכל מקצוע שהוא?

כן, זה בעסה. האמת שזה מבעס. לפעמים אני מרגישה שדווקא כל הלימודים וכל ההתמחות וכל הטררם הזה שמסביב לרכישת המקצוע, הופכים את המקצוע (לא רק ייעוץ הנקה, גם מקצועות טיפוליים אחרים) ליותר מידי טכני, יותר מידי מונחה-תביעות, יותר מידי מצפה לבעיות. ברור שידע זה כוח, וחייבים אותו, ובאמת איך אפשר להתמחות בלי ללמוד ולהתמקצע? אבל זה גובה מחיר מסויים.

אז איך אפשר לדעת? - אני מניחה שכמו בכל מקצוע, תמיד כדאי לקבל המלצות מאנשים שסומכים עליהם, ולא ללכת למישהי רק כי היא קרובה אלייך גיאוגרפית ומצאת את השם שלה באינטרנט או ברשימה של קופת החולים. ברור שגם זה לא תעודת ביטוח, אבל זה ממזער את הסיכוי שתלכי למישהי שלא מתאימה לך (במיוחד אם את מקפידה לקבל את ההמלצות שלך מאנשים שדומים לך בציפיות שלהם מסוג יעוץ שכזה).

קראתי את כל הדף בשלוק אחד. כמה מחשבות: (וסליחה על הבוטות ועל הקיצוריות- השעה...)
תזמורת: אכן מדכא. עוד מישהי כתבה שבסופו שלדבר כל היועצות הן (א)נשים.
אני מסכימה - יועצות מביאות את עצמן מעבר לידע שרכשו ולטכניקות.
כלומר יועצת (IBCLC או לא) שעוד לא השכילה לשים את האגו שלה בצד - תועיל לנשים לפעמים, כשבמקרה התנאים יתאימו.
ויועצות שקשובות לאשה ומאמינות בה, ישכילו (בכל "שיטה") למצא ביחד עם האישה את הדרך שתתאים לה.
אני עשיתי אצל יועצת ידועה "סטאז'" לפני כחמש שנים והזדעזתי לראות שיטות נוקשות, על כסא, מלאן כריות, רק דרך אחת נכונה וכמעט אלימות כלפי התינוק. למרות שאז הייתי בחיתולי - הבנתי שזו לא תהיי גישתי למרות שראיתי שזה 'עובד'.
אותה יועצת שנים אח"כ נתנה הרצאה בכוון של יניקה אינסטיקטיבית באותה רמת בטחון.
הייתי בשוק מהניגוד.
לתחושתי, אם הגישה אנושית מבפנים - התפתחויות החדשות רק מאירות ומעשירות ולא הופכות ב-180 מעלות.
בקורס של בתיה לא שמענו כך או אחרת על הנקה בשכיבה. ולמרות זאת, אחת מחברותי לקורס טענה שהיא "לא מרשה" לנשים 'שלה' להניק בשכיבה 'עד שההנקה מתבססת' (נורא). מאיפה הגישה הזו - ????
אני תמיד הדגשתי בייעוצים שהאישה והתינוק ידעו (בעתיד) למצא מה טוב להם ואני שם רק כדי להיות שותפה לדרך. תמיד הצעתי גם בשכיבה על הצד ממליון סיבות (רצפת אגן,ניתוח קיסרי, תפרים, גיוון תנוחות, הנקה בלילה ועוד) תוך מתן מרחב לאמא ולתינוק לבדוק ולחוש מה נכון להם.
בקיצור (קראתי מה שכתבתי עד כאן ולא מצא חן בעיני גוון ההתפארות בעצמי וגם לא נראה לי שאני מצליחה להעביר מה התכוונתי) אבל אנסה שוב, בקיצור
הבעייה ביועצות ובייעוצים היא לא הגישה ה'מדעית' העכשווית השלטת אלא בחוסר הענווה ובצרכים של היועצת שמשתלטים על הייעוץ (בין השאר 'להצליח' שהתינוק יינק)
ועוד 'אני' אחד- אני תמיד אומרת שייעוץ הנקה הוא מקצוע עצוב, שבחברה תומכת, נשים (וגברים) יגדלו עם ידע מופנם מוצנע על הנקה, שייעוץ הנקה יישמר למקרים קיצוניים של בעיות נדירות ופיזיולוגיות. מה לעשות שעדיין זו פונקציה הכרחית?
במהרה בימינו (שכבר לא נידרש...). לכן יועצות הנקה צריכות לא רק 'לעזור' לאמא-תינוק לחגוג את ההנקה אלא גם בדרך לגרום לשניהם להאמין ולבטוח בגופם, בתחושות הפנימיות. אפשר להשיק לתהליך הזה בכל שלב - מהשראה לבני-בנות גילאי גן, לנערים-נערות, לזוגות בהריון, בלידה, בראשית הנקה, ראשית הורות ועוד.
ולכן, העצמה בהנקה היא גם מאוחרת מידי וגם מוקדמת דיה בעת ובעונה אחת.
תודה לכל מי שקרא עד כאן - אני מקווה שמשהו הצלחתי להעביר בכל זאת.

הבעייה ביועצות ובייעוצים היא לא הגישה ה'מדעית' העכשווית השלטת אלא בחוסר הענווה ובצרכים של היועצת שמשתלטים על הייעוץ (בין השאר 'להצליח' שהתינוק יינק)
זה נכון לכל מקצוע טיפולי, לא משנה מה הוא, החל מרופאים וכלה בתקשורים.

לא מבינה למה. למה צריך להוציא לכפית? לידת בית טובה עם תינוק בריא במשקל טוב, או מה? למה לשאוב? למה????
אני גם לא מבינה (היום, כן...) בגלל זה עכשיו, לקראת הלידה השניה, אני מחפשת בנרות מיילדת בית לא התערבותית, שתרד לי מהווריד ומהציצי. יש לי תחושה שבגלל שמיילדות הבית קיבלו את ההכשרה שלהן בבתי חולים, הן המירו את ההתערבות הרפואית- מכשירנית בהתערבות מסוג אחר.

_מה שעולה מהדף הזה הוא שבעצם יש הרבה מאד יועצות הנקה מוסמכות IBCLC שהעצות שלהן לא יותר טובות מהעצות של אחות טיפת חלב ממוצעת שלמדה קורס של יומיים.
מדכא מאד._
ממש נכון. לנו היו בעיות של הקאות, הקטנצ'יק היה מקיא כל יום והרופאה אמרה להניק חמש דקות בלבד (טוב, ברור שהייתי מספיק 'מלומדת' בשביל לא להקשיב לזה) ויועצת הנקה אמרה: תניקי כמה שהוא רוצה, לפי דרישה. שתיהן הציגו גישות הפוכות והרסניות.
יועצת אחרת אמרה לשאוב, יועצת אחרת אמרה לרווח את ההנקות. (או קיי, אתן מבינות כמה יועצות אישה אחת צריכה בשביל להיניק???)
בדיעבד מה שהפסיק את ההקאות זה ריווח בין ההנקות (היה לי עודף חלב היסטרי, והוא ינק כל שעה וחצי- שעתיים).

אני חושבת שאת העצות הטובות ביותר יכולות לתת נשים שהיניקו הרבה. כמונו למשל. לא מומחיות, אלא פשוט מנוסות. כשמכרה שלי ילדה לא מזמן, היא התקשרה אלי כדי לשאול כל מיני שאלות על הנקה, היא חששה שאין לתינוקת מספיק אוכל ('איך אני אדע...') אז פשוט נסעתי אליה, הסתכלתי על התינוקת יונקת, הקשבתי שהיא בולעת את החלב, תחקרתי כמות פיפי קקי- וזהו. בתור מישהי שהיניקה כמה שנים, וראתה אינספור אמהות מיניקות ותינוקות יונקים (מפגשי חנ"ב מספקים כר פורה לעניין הזה) יכולתי להרגיע אותה, בלי יותר מדי התערבויות והצעות וחפירות (וכסף...). ברור שאני לא מדברת על בעיות קשות, שאז בהחלט יש צורך במומחית. אבל מלכתחילה- אולי דווקא חושבת שיותר מדי ידע ויותר מדי 'רעיונות' ותיאוריות רק מפריעים.

פלפלת,
לגבי מילדות - אני אישית מאד ממליצה על מיכל בונשטיין שמאמינה (בין השאר, מי אני שאתמצת אותה ) בגישת HANDS OFF.
היא היתה איתי בשלוש לידות ובעצם לא נגעה בי - רק היתה והיתה והיתה.
וגם על ענת תל-אורן , שלא מכירה אותה מלידה אבל כן אישית ומסיפורי לידה של חברות

בדיעבד מה שהפסיק את ההקאות זה ריווח בין ההנקות (היה לי עודף חלב היסטרי, והוא ינק כל שעה וחצי- שעתיים).
אם הבעיה היתה קשורה בעודף חלב, אז העצה המקובלת היא לא "לרווח הנקות" (מה זה אומר? שהוא רעב ואת דוחה אותו? S-: ), אלא לחזור ולהניק מאותו צד במשך כמה שעות, ככה שהתינוק יונק - אבל מקבל יותר חלב "שמן" במקום כל פעם לקבל את החלב של "ההתחלה" שעשיר יותר בסוכרים ויחסית דל שומן.

אבל מה שאמרת לגבי המכרה שלך הכי נכון: ככה זה צריך להיות. שהטירוניות מתחילות להניק כשסביבן מיניקות מנוסות שיכולות לראות מה היא עושה ולעזור אם יש צורך.

כך חשבתי גם לגבי ה"הקאות" שתיארת. הכל נשמע לי משונה מאוד. צריך לראות בעיניים איזו מין "הקאה" זאת, איך הוא יונק, מה את עושה, מה הוא עושה, וככה להגיע למסקנות. זה מה שמפגשי לה לצ'ה מנסים לעשות. לתת לך הזדמנות לבוא להיניק בין אמהות מיניקות אחרות, ונמצאת שם המדריכות (לפחות אחת) שהיא אמא מניקה מנוסה, שתראה את ההנקה. ואגב כסף, אפילו חברות שנתית בלה לצ'ה עולה רק 80 ש"ח.

אלא לחזור ולהניק מאותו צד במשך כמה שעות,
ככה אצלי.

לא הבנתי את עניין ההנקה בשכיבה. טוב, זה בעצם מופרך כמו להגיד שצריך להניק בתנוחת מעבר בשלושה חודשים הראשונים ורק אז לעבור לתנוחות אחרות... מזעזע.
כן נכון בעיני להגיד שכל עוד יש כאבים או פצעים אז כדאי לחכות עם זה, כי זו תנוחה שמקשה על האמא לראות מה היא עושה, ולפעמים כשפצע נמצא בתהליך החלמה, חבל לקלקל את זה בהנקה אחת לא טובה.אבל, אם יועצת נמצאת עם אמא ביעוץ אישי, ארוך וממצה- חובה להדגים הנקה בשכיבה!
אבל אם הדף עוסק בהנקה אינסטינקטיבית- חייבים לציין שלפי קולסון הנקה בשכיבה גם לא מפעילה את הרפלקסים של התינוק כי הוא יחסית רחוק מהגוף.

_מה שעולה מהדף הזה הוא שבעצם יש הרבה מאד יועצות הנקה מוסמכות IBCLC שהעצות שלהן לא יותר טובות מהעצות של אחות טיפת חלב ממוצעת שלמדה קורס של יומיים.
מדכא מאד._
לא הייתי משווה לאחות טיפ"ח (אגב- יש אחיות נהדרות שמבינות הרבה מאד בהנקה ונותנות עזרה ראשונה מצוינת), אבל ברור שכמו בכל מקצוע התואר לא מבטיח כלום.
בנוסף, חשוב מאד לזכור שהרבה פעמים אשה אחרי לידה קולטת דברים אחרת ממה שהיתה קולטת במצבה הרגיל, ולכן כדאי להשאיר סיכום כתוב, וגם לשתף את האבא בפגישה. ועוד דבר חשוב מאד- הרבה פעמים הבעיה שבגללה הוזמנה היועצת משתנה, למשל, קרוב ללידה הבעיה היתה תינוק ישנוני שלא יונק בצורה יעילה ולכן יש בעיה באספקה, ותוך כמה ימים של הגברת יצור במקביל להתאוששות של התינוק, הבעיה הופכת להיות עודף חלב וגודש.
אם שומרים על קשר טלפוני ומעדכנים בהתפתחויות, זה לא קורה.

בענין ההקאות ועודף חלב- הכי הכי נורא זה שרופא משפחה (או יועצת הנקה

)מאבחן את זה כריפלוקס ואז מתחיל מסע היסורים של שאיבות-הסמכה-ריווח-זנטק-גסטרו -נוטרמיגן.

אם שומרים על קשר טלפוני ומעדכנים בהתפתחויות, זה לא קורה.
אולי אם שומרים איתך על קשר טלפוני. אני הרגשתי שמתישהו פשוט ייאשתי את היועצת הראשונה שהלכתי אליה, כי התקשרתי והבעיות לא נפתרו ורק החמירו...

לא משנה כמה כריות וצינורויות חיברתי לבקשתה זה לא עזר, אז לאט לאט הרגשתי שמושכים ממני את הידיים.
_{אגב, את זוכרת את זה מאז, לא?}

אני חושבת שאחת הבעיות זה שנותנים ייעוץ מאד קצר טווח. יכול להיות שזה מותאם לרמת הקליטה של אמהות אחרי לידה, אבל הבעייה בעינה עומדת.
ואז יש אמהות שמניקות לנצח בתנוחת המעבר, אמהות שמניקות רק מצד אחד בעוד כמות החלב הולכת ומידלדלת (לא אצל כולן העודפים נשארים לנצח כמו אצל ניצן).
גם בספרים ובמקורות תומכי הנקה יש את התפיסה שאין כזה דבר עודף חלב בגיל שמעל חודש וחצי, ואם יש התפתלויות על השד ושאר סימנים אז זה בהכרח ריפלוקס.
לי עם חוסר נסיוני, נראה שיש בילבול בין השניים, כי הסימנים דומים. אגב מסע הייסורים ששרון מתארת - לפלטן שלי נתנו סתם זנטק, ולא נתנו את כל שאר העצות. במקרה שלו זה מאד עזר, והפסיק את הסבל הנוראי שלו. האם יש מקרים של ריפלוקס ממש שבהם הזנטק לא עוזר?

גם בספרים ובמקורות תומכי הנקה יש את התפיסה שאין כזה דבר עודף חלב בגיל שמעל חודש וחצי, ואם יש התפתלויות על השד ושאר סימנים אז זה בהכרח ריפלוקס.
באילו ספרים ומקורות בדיוק? לי זו הפעם הראשונה שאני שומעת על התפיסה הזאת. אני יכולה לומר לך שבוודאו תקיים עודף חלב גם מעל גיל חודש וחצי. יש נשים שפשוט מייצרות המון המון המון חלב. יש נשים שלאורך כל תקופת ההנקה שלהן, גם אם אורכת שנה ויותר, צריכות לשחק עם ניהול ההנקה שלהן ולעשות לו כוונון עדין כל פעם של כמה שעות בדיוק צריך להיניק מאותו הצד, כי ברגע שהן חוזרות להיניק משני צדדים, או אפילו מצד אחד כל פעם שהתינוק יונק אבל לא מרווחות את אותו הצד לכמה שעות טובות, מיד השפע חוזר והן לא מצליחות להשתלט עליו.

לי עם חוסר נסיוני, נראה שיש בילבול בין השניים, כי הסימנים דומים
נכון, את מאוד צודקת! הרבה פעמים הדבר שמבדיל ביניהם הוא העליה במשקל - תינוקות עם ריפלוקס בד"כ עולים מאוד גרוע במשקל, לעומת חבריהם עם האמהות השופעות ביותר, שעולים בטיל. האמת היא, שגם לריפלוקס וגם לשפע חלב ההמלצות יכולות להיות די דומות מבחינת ניהול ההנקה.

אני מסכימה לגבי המשך ליווי בייעוץ הנקה - זה מה שבעצם טוב בפגישות לה לצ'ה, שיש ליווי רציף. אצל יועצת הנקה, אם לא נשאר קשר עם האמא לאורך זמן, בעצם מתפספס המון כי דברים כל הזמן משתנים. מתוקף זה שהייעוץ הוא בד"כ חד פעמי, אמהות הרבה פעמים מרגישות לא בנוח להתקשר שוב ושוב, והיועצת, גם אם היא בהתחלה יוצרת קשר לוודא שדברים מסתדרים, עדיין זו בעיה מבחינתה להשאר בקשר לאורך חודשים ארוכים (אחרי הכל, יש לה עוד לקוחות). כשעבדתי עם אמהות, היה לי מאוד חשוב להעביר להן שזה קריטי להשאר בקשר, ושאני לא סתם מבקשת אלא אפילו מצפה לכך ורואה זאת כ"חלק מהעסקה", שיתקשרו לאורך כל תקופת ההנקה אם הן צריכות ושלא ירגישו שזה מציק או מעיק עליי.

אני גם מתחברת מאוד למה ששרון כתבה על להשאיר דברים בכתב. יש אמהות שאוהבות שמצלמים אותן, ככה זה מזכיר להן את התנוחות אח"כ.

_אם שומרים על קשר טלפוני ומעדכנים בהתפתחויות, זה לא קורה.
אולי אם שומרים איתך על קשר טלפוני. אני הרגשתי שמתישהו פשוט ייאשתי את היועצת הראשונה שהלכתי אליה_
אני כן חייבת לומר, שבעיקרון חשוב מאוד שהאמא תתקשר ליועצת.
מפני שהיועצת מאוד נזהרת מלהתקשר לאמא!
למה?

כי לפעמים האמא אמנם פנתה ליועצת אבל בעצם רצתה "אישור" לוותר על ההנקה, ואם היועצת תתקשר אליה היא תפרש את זה כ"לחץ להניק", "טרור הנקה", וכיוצא באלה דברים.
כי האמא עלולה לפרש את זה כניסיון לארגן לעצמה עוד פגישה בכסף.

אז היועצות מאוד מאוד חוששות "לדחוף את עצמן" או לעשות כל דבר שעלול להתפרש כאילו הן "דוחפות את עצמן".
לכן חשוב, שהאם עצמה תפנה אליהן. הבעיה שהרבה פעמים גם לה "לא נעים" כי היא חושבת שהיא מטריחה

.

ניצן

גם בספרים ובמקורות תומכי הנקה יש את התפיסה שאין כזה דבר עודף חלב בגיל שמעל חודש וחצי מנסיוני (האישי, עוד לפני המקצועי), יש הרבה מידע על זה.

האם יש מקרים של ריפלוקס ממש שבהם הזנטק לא עוזר כן. אבל לרוב הרופאים משתמשים בזנטק כאבחנה- עובד=ריפלוקס.

כשעבדתי עם אמהות, היה לי מאוד חשוב להעביר להן שזה קריטי להשאר בקשר, ושאני לא סתם מבקשת אלא אפילו מצפה לכך ורואה זאת כ"חלק מהעסקה", שיתקשרו לאורך כל תקופת ההנקה אם הן צריכות ושלא ירגישו שזה מציק או מעיק עליי.

אי אפשר לצפות מיועצת שתעשה את המעקב הטלפוני מיוזמתה! מדובר בהמון המון טלפונים! אפשר בהחלט לצפות לסמס מתעניין בסגנון: אשמח להתעדכן. אבל האחריות למעקב היא על האמא.

אם הבעיה היתה קשורה בעודף חלב, אז העצה המקובלת היא לא "לרווח הנקות" (מה זה אומר? שהוא רעב ואת דוחה אותו?
איזה רעב! D-: האפרוח הזה הפך, בעקבות השמנת המתוקה שהייתה לי במקום חלב, לתינוק הכי שמנמן שראיתי בחיים- הוא נולד 3 קילו, תינוק סטנדרטי במשקלו, ומהר מאוד הגיע לאחוזון תשעים- ממש לא גנטי כי אני בתור ילדה הייתי בטח באחוזון עשר או משהו כזה (וזה היה מצחיק, כי אני ממש רזה והוא נראה אז כמו מתאבק סומו קטן.) המשקל שלו גם התאזן כשריווחתי את ההנקות.
אני פשוט הייתי קצת משוגעת, ואהבתי להניק, וכל ציוץ שיצא ממנו הוציא את הציצי שלי מהמחשוף. והוא- תתני לו ציצי- לא ירצה לינוק?
אז זהו. כשהקפדתי לשים לב שאני לא מיניקה כל שעה וחצי- שעתיים, אלא יותר לכיוון השעתיים וחצי פלוס- הבעיה נפתרה וחלפה לה. והוא המשיך לעלות במשקל, והכל היה בסדר.

וגם על ענת תל-אורן , שלא מכירה אותה מלידה אבל כן אישית ומסיפורי לידה של חברות
אני ילדתי איתה בלידה הראשונה, היא היתה מקסימה ומתוקה אך לחלוטין התערבותית ברמות. (מהשלב של הפתיחה המלאה. עד אז היא נתנה לי את השקט שלי).

כן נכון בעיני להגיד שכל עוד יש כאבים או פצעים אז כדאי לחכות עם זה, כי זו תנוחה שמקשה על האמא לראות מה היא עושה, ולפעמים כשפצע נמצא בתהליך החלמה, חבל לקלקל את זה בהנקה אחת לא טובה
יש כמובן מליון דרכים אישיות להניק בשכיבה. וחלק מהיתרונות דווקא במקרה של פצעים והחלמה, שהנקה בשכיבה מאתגרת אזור שונה בפטמה (נניח) ומאפשר החלמה. ולמה התינוק רחוק? אני ראיתי ניקורים וחיפוש גם כאן? אבל זה לא העיקר - העיקר להעביר את תחושת הכוח, ההבנה והשליטה במצב לאם ולתינוק.
ובקשר ל
המשך ליווי בייעוץ הנקה:
לפני יותר משנה החלטתי כתוצאה מנסיון שלי ומסיפורים של נשים שנעזרו בייעוץ - שאני "מחייבת" ביקור שני של מעקב ואפשרות להציף נושאים שלא היו רלוונטים במפגש הראשון. אני העליתי טיפה את המחיר (עדיין הוא סביר, לדעתי) ופשוט מודיעה שהייעוץ כולל שני מפגשים.
ו פלפלת - אז מה לגבי מיכל? אני הייתי נכנסת שוב להריון רק כדי ....