נעמי בן שיטרית (2007-11-09T23:30:26):
http://www.ted.com:80/index.php/talks/view/id/66
הרצאה קצרה, מצחיקה ומרגשת עד דמעות, בנושא מערכת החינוך המדכאת את היצירתיות ולפיכך מהווה סכנה כלל אנושית.
ההרצאה היא למעשה מעין סטנד אפ קומדי של 15 דקות. ה"סטנד אפיסט", סיר קן רובינסון, פרופסור לשעבר , מספר על הדרך בה מערכות החינוך בכל העולם מדכאות באופן סיסטמתי את היצירתיות הטבועה בילדים.
אספר סיפור אחד אשר ריגש אותי מאוד:
במסגרת ספר חדש שהוא כותב על דרכים בהם מתגלה לאדם כשרונו הייחודי, הוא ראיין את הכוראוגרפית אשר יצרה את CATS ואת FANTOM OF THE OPERA. היא סיפרה שכאשר היתה ילדה בשנות השלושים אמה לקחה אותה לרופא מומחה מכיוון שהיא לא היתה מסוגלת לשבת בשקט בכיתה. (הוא מספר שבטח היום היו מתייגים אותה כ ADHD, אך אז הההפרעה עדיין לא הומצאה...) הרופא הקשיב לאם וראה את הילדה יושבת באי שקט. בסיום השיחה הרופא הדליק את הרדיו שהיה על שולחנו וביקש מהאם לצאת איתו מהחדר. כשהיו בחוץ הם התבוננו בילדה שמיד החלה לנוע לצלילי המוסיקה. ואז אמר הרופא : גברת , הילדה שלך לא חולה... היא רקדנית. קחי אותה לבית ספר לריקוד.
היום אותה אישה היא כוראוגרפית מבין המוכשרות והידועות בעולם ומולטי מיליונרית.
המסר החזק כאן הוא שבתי הספר אינם מעודדים או מאפשרים את הביטוי היצירתי הטבעי של הילדים. למעשה בבחירת אופן הלימוד והנושאים אשר נבחרים כמרכזיים , מערכת החינוך חוסמת ומנטרלת את היצירתיות הטבועה בילדים.
כמו אותה אישה , רבים הם האנשים אשר עבורם הגשמה עצמית, הצלחה ויעוד, קשורים למקצועות המאופיינים ביצירתיות פיסית ,רגשית ורוחנית. מערכת החינוך מפתחת באופן מוצהר את האינטיליגנציה הקוגנטיבית ועל הדרך מנוונת את היתר. לדעתו זוהי סכנה כלל אנושית.
אמשיך אחר כך.
נעמי בן שיטרית (2007-11-11T18:21:18):
עוד הוסיף הפרופסור שבהרצאה של אל גור הוא שמע על הדרך בה בני האדם מכלים את המשאבים הנחוצים לחיים בכדור הארץ , ולדעתו בתי הספר מכלים את המשאב החשוב ביותר: בני אדם יצירתיים.
נעמי בן שיטרית (2007-11-11T18:27:56):
נזכרתי שבסיפור על הרקדנית (ששמה ג'יליאן לין) היא סיפרה לו שכשהגיעה לבית הספר לריקוד גילתה המון ילדים כמוה, ילדים שזקוקים לתנועה על מנת לחשוב.
ואני חושבת על כל הילדים אשר מגיל 6 נאלצים לשבת ללא תנועה במשך שעות.
תנועה חופשית וספונטנית ... הביטוי הטבעי והנפלא של הגוף מתחיל ללכת לאיבוד כבר בגיל 6.
ואחר כך אנחנו מצרים על כך שאיננו מחוברים מספיק לגוף ולנפש שלנו.
נעמי בן שיטרית (2007-11-11T23:30:28):
עוד קצת:
סיר רובינסון קורא לזה "אקולוגיה הומנית". הוא מדבר על עתיד העולם אשר למענו אנו שולחים את הילדים לבית ספר. עתיד זה הוא כל כך לא ידוע וכל כך פגיע. הוא טוען שאנו חייבים למען עתיד כדור הארץ לשמר את החשיבה היצירתית וההוליסטית שיש לילדים באופן טבעי, על מנת שהם יוכלו להציל את כדור הארץ מכלייה.
נעמי בן שיטרית (2007-11-11T23:44:41):
את ההרצאה הוא פתח עם המשפט הבא:
יצירתיות שוות ערך בדיוק כמו קרוא וכתוב.
במהלך ההרצאה הוא נותן דוגמאות לחשיבה היצירתית הטבעית של ילדים.
הוא סיפר על ילדה בת 6 אשר בשיעור ציור המורה שאלה אותה מה היא מציירת, והילדה ענתה: "את אלוהים". בתגובה אמרה לה המורה: "אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה" . אז הילדה ענתה: "עוד רגע הם ידעו".
המרגיעון שמופיע לי: "זה גם אישי וגם אנושי"
אוכל רק להוסיף כי אני חשה שאני ניצולת מערכת החינוך. על אף שלמדתי 15 שנים מחיי הצלחתי לטפל בעצמי ולהתחבר ליצירתיות הטמונה בי.
[וידוי: במקום לעשות בגרויות בתיכון הלכתי ללמוד בבית ספר לריקוד. אחר כך השלמתי וכו']
רחל ברמן (2007-11-12T12:12:32):
בשבילי, הנקודה המעניינת ביותר בהרצאה הייתה המנגנון שהוא אבחן לדיכוי יצירתיות: הוא טוען שכדי להיות יצירתי, צריך
לא לפחד מטעויות, שזו יכולת שיש לילדים. והטענה שלו היא שמנגנון ההערכה של בתי הספר - מבחנים וציונים - גורם לפחד עצום מטעויות, וכך לדיכוי היצירתיות.
עודד המחפש (2008-11-15T04:47:56):
אפילו ב"הארץ" ממליצים על זה:
מומלצים: גם לך בית ספר הרג את היצירתיות?