ילד חורג

[בעילום*]

זהו דף תמיכה!
הילד מחוץ לנישואים של בעלי נמצא אצלנו. אני לא יכולה לסבול אותו. הוא פשוט ילד מעצבן. הוא לומד בכיתה של מחוננים, כל מה שמעניין אותו זה רק משחקי המחשב, שהביא איתו (10 לפחות) וביקש מבעלי שיבוא אליו פעם אחת ליום שלם כי יש אצלו בבית הרבה דברים מה לעשות.
מה לעשות, הילד שלי, זה ממש לא בראש מעייניו משחקי מחשב, ואם כן, מדובר על שעה מצטברת בשבוע... הוא חננה, גיק, מה שלא תקראו לו, מתנשא, מפונק...
הילד שלי ניסה לשחק איתו קצת במתקנים, ללא הצלחה...
אוףףףף.

[בשמת_א*]

סליחה על הבורות, מה זה "ילד מחוץ לנישואין"?
לא ידעתי שמושג כזה קיים בארץ.
זה ילד שנוצר מבגידה בך, בזמן הנישואין שלכם?
בן כמה הוא? בן כמה שלך? הילד שלך הוא מבעלך?
קצת הבהרות יעזרו להבין את התמונה.
בכל מקרה שומעים שממש היית מעדיפה שהוא לא יהיה בסביבה. קשה.

[בעילום*]

הילד בן 14.5, הילד שלי בן 7.
זה כמובן לא "ילד מחוץ לנישואין" קלאסי, אלא מישהי שבעלי עשה לה ילד לפני כמה שנים ולפני 3 שנים בערך היא התחילה לבקש שהם יהיו בקשר ואפילו איימה בתביעה (מנייאקית, לא חסר לה כסף, זה סתם בשביל ההכרה) ובעצם לא תבעה כלום.
הילד שלי הוא משותף לי ולבעלי.
באמת הייתי רוצה שהם לא יהיו בסביבה, והם אכן לא בסביבה, הם גרים במרכז, אנחנו בצפון.
אבל נוכחותם מרוגשת בריחוף מעלינו.
תסלחו לי, אבל כאן, וגם ליד בעלי אני יכולה לספר על כל העניין הזה בלי שיתפלאו, ורק כאן אני יכולה לשפוך את כל מה שאני מרגישה. המשפחות שלנו לא יודעות עליו (פרט לאח של בעלי). היא מכשפה פולניה, עשירה, מתנשאת ושרוטה.
אההההההההההההההההה.

[בשמת_א*]

ובעצם לא תבעה כלום
אז הילד לא רשום בשום מקום כבנו של בעלך? כי אם היא רצתה הכרה, ולא תבעה - אולי אין לה הכרה? בעלך לא הכיר בילד שלו?
וכשהתחתנת איתו ידעת שיש לו ילד?
וכשאת אומרת "עשה לה ילד" את מתכוונת שהיה ביניהם חוזה (היא חיפשה תורם?) או שהם היו חברים?
ולמה אף אחד לא יודע על הילד?
"מורגשת בריחוף" זה לא "נמצא כאן", אז התבלבלתי. יש סידור שהילד פוגש את אביו, כמו עם ילד מנישואין קודמים אחרי גירושין?
אני מבינה אותך, אבל גם צר לי על הילד. נשמע שהוא חסוך אב, אמא שלו אולי לא נחמדה כל כך, וגם אשתו של אביו לא סובלת אותו.
מצב קשה לכל המעורבים.

[בעילום*]

הילד לא רשום בשום מקום כבנו של בעלי. היא חיפשה תורם, ופחדה לקחת תרומה מבנק הזרע (חצופה, בטח גם התקמצנה על הכסף) אז ביקשה ממנו, בחור צעיר, בריא וחכם לתרום זרע. הוא תרם זרע ולא מתוך יחסי-מין.
כשהתחתנו לא ידעתי שום דבר. השוס הגיע אחרי שהילד שלנו כבר נולד. אין סידור קבוע, רק מאז שכל הסיפור התפוצץ, הם/אנחנו מתראים פעמיים בשנה. היא כבר כמה זמן לוחצת שנבוא אליהם, אבל הילד שלי משתגע שם (קומה 10 בערך) ואין להם הרבה מה לעשות ביחד. הפעם, לאחר לחץ מצידה שהם יתראו קצת, הצענו להם שהיא תביא אותו אלינו בבוקר, והבעל שלי שבמקרה יש לו סידורים היום במרכז, יחזיר אותו בערב. אז באמת, היא הביאה אותו ב 10 והוא היה עם בעלי קצת בעבודה וקצת בבית ואחה"צ הוא החזיר אותו הביתה. הסידורים הם גם תירוץ טוב כדי שהיא לא תלחץ על בעלי להיכנס ל 1/2 שעה אליהם. (באמת יש לו סידורים והוא לא נסע לבד).
גררררררררר.
תודה על התמיכה וההבנה.

[א_ילת*]

קודם כל, תמיכה.
שנית, שאלה טכנית. איך אפשר לתרום זרע לאישה מסוימת? חשבתי שבבנק הזרע כל התורמים הם אנונימים. או שהיא ביצעה הזרעה לבדה?

[בעילום*]

היא ביצעה הזרעה לבדה (עם הרופא המטפל שלה) ולא דרך בנק הזרע. דרך בנק הזרע כל התורמים אנונימים, ולכן פחדה לקחת משם מנת זרע.

[א_ילת*]

וזה מקובל? כל רופא נשים יסכים לעשות הזרעה לכל מטופלת שמגיעה אליו?

[מיצי_פיצי*]

וכאשר הוא תרם לה זרע הוא לא עשה איתה איזה חוזה שאין לו כל מחוייבות כלפי הרך שיוולד? קצת מוזר (לא שבבית משפט חוזה כזה בהכרח תופס).

[בעילום*]

א ילת - זה חלק מהטיפול, ואני לא יודעת האם כל רופא נשים יסכים, אבל היא כנראה מצאה אחד שהסכים.
ולא, הוא לא עשה שום חוזה. כמה עצוב. אבל באמת, בבית משפט חוזה כזה לא תופס, וגם כשהילד הזה יגיע לגיל 18 הוא יוכל לתבוע את בעלי.

[א_ילת*]

שזה אגב, לא כ"כ נורא ודי מחויב המציאות. מה שעצוב הוא, שהוא לחלוטין לא מסתדר עמכם.

[עדי_יותם*]

אז הוא הלך? יש שקט לחצי השנה הבאה...
ועוד אחד

[תבשיל_קדרה*]

כל הקטע לא ברור לי בכלל.

בעלך אבא של הילד הזה.
שיקח אחריות, גם אם זה על שטות (להאמין שלתת זרע לא יכלול להיות אבא) שעשה בימי רווקותו.
נפגש עם הילד אחת לחצי שנה? פלא שהם (בעלך ובנו) לא יודעים מה עושים אחד עם השני?

ומה האמא רוצה? היא בטח לא רוצה אבא לילד שלה (פעמיים בשנה זה לא אבא. זה הדוד-מאמריקה).

[ארני_ש*]

מה רצית שהילד יעשה הוא מגיע לבית זר , לא בגלל שרצה אלא כי אמו שנשמעת כמו מכבש לחצים בערך כפתה עליו , בבית שלכם משדרים לו שהוא לא רצוי אז הוא הביא משחקי מחשב ויושב ומשחק . פתרון מתאים לסיטואציה שנכפתה עליו . בשביל מה שישחק עם הבן שלך שקטן ממנו . הוא בגיל ההתבגרות , פתאום יש לו חצי אח בן שבע , למה שיגלה עניין ?
העביר את היום .
זה נשמע מצב רע שנכפה על כולכם כולל עליו . וקשה להבין מה המנע של האישה הזו .

[מאיה*]

מסכן הילד.גם אמא שלו החליטה שלא יהיה לו אבא (לפני 15 שנה)וגם עכשיו פתאום היא החליטה שיש לו אבא. אני הבנתי שאת רוצה תמיכה - אבל במקום לכעוס ולשנוא את הילד שבאמת לא היה שותף ליצירת המצב הזה, תכעסי על בעלך על שהסתיר ממך את בנו, ואז תסלחי לו על תמימותו, ותעזרי לו לקחת אחריות(אולי אפילו תפסיקו לשמור את זה בתור סוד?)

[א_ילת*]

עצרו!!!
זהו דף תמיכה.
גם אם יש ביקורת- נא להעביר אותה בעדינות.

[בעילום*]

תודה ל-א ילת שעוזרת לי לשמור על הדף כדף תמיכה.
האמא של הילד הבטיחה שהיא לא תדרוש מבעלי שום דבר בעתיד. לא הכרה, לא מזונות, לא ביקורים. פתאום, אחרי 11 שנה בערך היא נזכרה שהיא כן רוצה שהוא ידע מי אבא שלו, ולא סתם, גם במכון אדלר ייעצו לה, ועוד כמה נשמות טובות, חברות שלה.
אני באמת מעריכה את המעשה שבעלי עשה לפני הרבה שנים, ואולי במבט מפוכח לאחור, עדיף היה לעשות את זה אחרת, כמו לעשות חוזה, או לא לעשות בכלל, או לפחות לא לשמור את זה בסוד... גם לא ממני.
תחושת הבגידה היא איומה.
הוא בא אלינו בשמחה, אבל זה כל עולמו - מחשבים. אף אחד לא דרש ממנו לשחק עם הילד שלי. הוא רוצה, אבל רק במחשב. זה העולם שלו גם בבית. הוא רוצה שבעלי יבוא אליו כי יש לו הרבה משחקי מחשב חדשים להראות לו. האמת, זה גם לא מעניין את הבעל שלי. את הילד שלנו אנחנו מגדלים כל כך אחרת.
אני באמת מנסה לסמפט את הילד. אבל קשה לי.

[בשמת_א*]

זה גם לא מעניין את הבעל שלי
אבל הילד מעניין אותו? יש לו יחס כלשהו לילד הזה?
וכשאת אומרת "הוא בא אלינו בשמחה" את מתכוונת לפעמיים בשנה שהוא בא?

אמנם כל עולמו הוא משחקי מחשב, אבל לדעתי בגילו הוא כבר מסוגל להבין שהתחביב שלו לא מעניין את משפחת אביו, ואתם יכולים לארגן יום כיף לפעמיים בשנה שהוא בא לבקר: אולי כולם יחד ללונה פארק, או לאיזה מוזיאון לילדים, או משהו שכל ילד ימצא בו עניין משלו, וגם את לא תסבלי כל כך.

[בעילום*]

בשמת - תודה. אני מעריכה מאוד את התשובות שלך. באמת רעיון לעשות כיף משותף. אבל אני בספק אם זה יעניין אותו.
בפעמיים בשנה שהוא מגיע, הוא עושה זאת בשמחה.
כן, לבעל שלי יש יחס לילד. הוא מחבב אותו, אבל לא יותר. הוא לא מרגיש אבא שלו מכיוון שמעולם היחסים האלו לא נבנו. הם הופלו עליו.

[זהבה*]

אני בקשר זוגי עם גבר שיש לו שני ילדים מקשר קודם ילד בן 16 וילדה בת 10
אני יכולה לאמר לך שגם אני הייתי לפעמים מתה ,שהם יתנדפו ,שהם פשוט לא יהיו , שכמה נפלא היה אם הם פשוט לא היו קיימים. זה קשה וזה עוד יותר קשה כי כל מה שאני לא אוהבת בחבר שלי אני כמובן מוצאת בהם ואני מתחילה להבין את סיפורי הזוועות של האמהות החורגות מסיפורי האגדות.
אבל לפני שמרדימים אותם עם תפוח מורעל כמה נקודות:
תרצי (או בטח לא תירצי) הילד הוא עובדה קיימת. לא רק שהוא קיים הוא חלק מהעבר של בעלך ולמעשה חלק ממי שהוא גם כיום .הנסיון לקחת חלק שלם של בעלך ולהכריז עליו כ...אוי ואבוי.. זה לא לקבל אותו ואת חייו כפי שהוא .וזה מוביל להרבה תסכול וכאב.
כבר אמרו חכמים שלהתווכח או לקטר רצוי רק על מה שאפשר לשנות ולא על עובדות.
כשאני בודקת באמת מה מפריע לי עם הילדים של בן זוגי אני רואה שבד"כ זה קשור לחוסר הרצון שלי להתחלק בו.
זו התחושה האפלה והלא נעימה מהילדות שאמא או אבא הם לא רק בשבילי או עבורי ועוד הרבה רגשות שרובם אם לא כולם אינם קשורים לכאן ועכשיו.
אם ניתן לתת עיצה זה רק שתהיי חביבה וסובלנית כלפי עצמך וכלפי התגובות שלך לסיטואציה.
אבל לקבל את העובדה שזה המצב והוא לא ישתנה ולמצוא במצב הזה את הטוב (ויש שם הרבה טוב!)
מעבר לזה אל תשכחי שזה אח של הבן שלך ואולי היום פער הגילים והריחוק הפיזי גדולים אבל זה לא תמיד יהיה כך ולא בטוח שלטווח ארוך הבן שלך ישמח ששנאת את אחיו.

[ברונית_ב*]

איזה משחקי מחשב הוא אוהב?

[ארני_ש*]

זה נשמע כל כך קשה כאילו דוחפים לכם בכוח ילד למשפחה ואתם אמורים פתאום לאהוב אותו ולהתעניין בו . אני ממש לא מבינה מה המניע של האם , בכל מיקרה בעלך מחבב את הילד וזה כבר הרבה בשביל הילד . מעבר לזה נראה לי באמת כמו מצב אין מוצא .
לי יש ילדה שאינה שלי אך אני מארחת אותה לחופשות מהמוסד בו היא שוהה . אני ממש אוהבת אותה וכשהיא מגיעה כיף לי איתה אבל המוסד תמיד מפשל בקביעת מועדי החופשות , מודיע ומבטל ברגע האחרון וזה יוצר אצלי המון כעס. ולפעמים קשה להפריד את הכעס ממנה . אני מאוד עסוקה בלהשאיר את הכעס כלפי מי שמגיע לו ולהפריד ממנה . זה קשה ואני חושבת גם במיקרה שלכם שאם תצליחי להמשיך לכעוס ,בצדק ,על האמא שלו ולא עליו זה יהיה נכון , אבל אני חייבת לומר מנסיוני שממש קשה להפריד .

[בעילום*]

ארני - בדיוק!
תודה. אני צריכה להפריד את הכעס על האמא מהילד. מסכן. בחרו לו חיים כאלו (כמו לכל ילד בעצם. ההורים בוחרים את הסגנון), והוא עוד צריך להתעסק עם האמא החורגת המכשפה?

[שירי_בן_דב*]

אני מאחלת לך שבקרוב מאוד תפסיקי לכעוס בכלל בנושא הזה, לא על הילד לא על אמא שלו, לא על בעלך וגם לא על עצמך, ושתגיעי להכרה ולהשלמה שגם הסיפור הזה, כמו כל דבר אחר בחיים, נוצר, גם אם ברמת התת מודע עדיין כבחירה שלך, ושיש לך כאן שיעור ענק שראוי שתודי לו על שבא לחייך. מכל מה שסיפרת עולה שיש לך כאן הזדמנות פז לפתוח את ליבך וללמוד כיצד להכיל עוד הרבה יותר מכפי שהכלת קודם, ויש לך את היכולת הזו, אני בטוחה, למרות שאינני מכירה אותך. יש לך את זה כי אחרת היקום/ אלוהים לא היה מעמיד אותך בנסיון. חכם סיני (או שוודי, לא חשוב) אמר שאין דבר כזה "אני לא אוהב", יש רק "אני לא מכיר". לי יש הרגשה שהסיפור הזה בא לכוון אותך פנימה בכדי להסתכל ולראות דברים חדשים בעצמך שעדיין לא הכרת, ולהגדיל ולהצמיח אותך. אני מאחלת לך הצלחה במסע והנאה מרובה ממנו. תהיה זאת את שתבחרי אם להנות ממנו או לסבול. אני אישית מקוה שתבחרי בדרך ההנאה.
לי אישית יש ילדה שנולדה לאבא שאינה מכירה ושאינו מכיר אותה. עמדתי על כך שהוא ישלם מזונות למרות שזה היה כתוצאה ממערכת יחסים קצרה מאד ולאיש מאיתנו, לא לי ולא לו לא הייתה כוונה מודעת שיצא מזה ילד. ובכל זאת... מה שצריך לקרות קורה, ויש לי היום ילדה מדהימה, מקסימה ואהובה, שהייתי מאוד שמחה אילו אביה היה פוגש אותה ולא רק משלם עבורה דמי מזונות. . יש לה גם עוד 4 אחים שהיא לא מכירה והם לא מכירים אותה, אחד מהם מאוד קרוב אליה בגיל, ואין לי מושג איך לאתר את אמא שלו. הייתי מאוד שמחה להפגיש בין הילדים, ואני די חסרת אונים בנושא. כל ניסיונותי עד היום עלו בתוהו, הוא פשוט סירב לראות אותה .
אני מאוד מעריכה ומכבדת את בעלך על נכונותו ופתיחותו לפגוש את בנו. אני מצטרפת לגילה חורש ומסכימה איתה שלמרות האופן שבו הוא בא לעולם, עדין יש לו אחריות, ויפה שגם הוא רואה את זה כך. לא סתם החוק קובע זאת.אני מאמינה שגם את, למרות הקשיים שעברת עד היום בלקבל את המצב, הרי לא היית רוצה להרגיש שאת נשואה לאיזה דגנרט שמשתמט מחובותיו הבסיסיות כאדם שאחראי למעשיו בעבר ובהווה, שהרי גם את היית נפגעת מכך באופן זה או אחר. לפיכך אני מאחלת לך שתאזרי את אומץ לב ושתתחברי אל מעיין הנדיבות שקיים בך ושאולי עדיין לא גילית אותו, ושתראי אם את מסוגלת לנסות ולשנות גישה. בהצלחה!

[בשמת_א*]

בעילום, אהבתי מאוד את התשובה שכתבת לארני.

[רוני_בלוני*]

אולי, אם כל הקושי (והוא באמת נוראי) תנסי לראות את המעשה המיוחד שעשה בעלך, התנדב להביא לעולם ילד לאישה שמאוד רצתה להגשים את האמהות, ולא רצתה לוותר.
תנסי באמת לצאת מהמסגרת שלך ולהתחבר למסגרת האחרת, לראות את הצד השני. וזה למרות הקושי. הרי את לא חייבת באמת לאהוב את הילד אלא לתת לו תחושה טובה, אחרי הכל הוא באמת לא אשם (גם את לא, למען האמת).

[אחת*]

יש לי ילדים משלי ויש לנו ילד משותף וגמני ש-ו-נ-א-ת את הילדים של בעלי.
הם נמצאים פה המון ואין להם כבוד לכלום הם מפונקים ומעצבנים ומתייחסים לאבא שלהם כמו סמרטוט
הוא לא שם להם גבולות בשיט.
והקטע האירוני הוא שעם הילדים שלי הוא שם להם גבולות ומנסה לחנך אותם (איקון של פרצוף אדום וכועס)

[פלוני_אלמונית*]

מניסיון של בת להורים שפתחו פרק שני בחייהם,היחסים עם בני הזוג מאוד מורכבים,לשני הצדדים.
עם בת הזוג של אבא שלי לקח לי שנים להגיע למצב של שיחה,נורמלית.פתוחה.היום אנחנו די חברות.
עם בן הזוג של אמא שלי היה גם מורכב,אנחנו לא חברים היום אבל יש ביננו כבוד הדדי.
הילדים האלה רוצים שיאהבו אותם,למרות שהם מתחצפים ומתנהגים בצורה נוראית,הם בודקים אתכם.
הרי אמאבא יקבלו אותם תמיד!וזה מה שהם רוצים להרגיש הם רוצים שיתעניינו בהם,וידברו איתם,ויתנו להם הרגשה שהם רצויים.זה קשה אבל עדיף על המצב ההפוך..........

[אחת*]

לפי מה שאבא שלהם אומר, ככה הם בלי קשר לגירושין,
ההורים שלהם אוהבים אותם! מאד!!! אין לי ספק
אבל הם חונכו אחרת מאד מהילדים שלי, הם כמו שכתבתי חסרי גבולות אני יודעת גם שחלק מהעניין זה הגיל שלהם
ובכל זאת לא מבינה למה הוא שם גבולות לילדים שלי ולא לשלו?
הם יכולים לעשות משהו אותו דבר ולעיטים גם באותו זמן,
למשל אכילה ליד המחשב, מהילד שלי הוא יבקש לא לאכול ליד המחשב ויעלים עין מכך שהילד שלו עושה בדיוק אותו הדבר.
(קרה כבר ששניהם ישבו ואכלו ליד המחשב ביחד והוא העיר רק לבן שלי)
וכשאני אומרת לו אז הוא אומר שהוא לא שם לב (עוד אייקון של פרצוף אדום כועס)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אדם צריך לאהוב את הבן שלו, לא משנה מהיכן הגיע (מחוץ לנישואין או כתוצאה מבגידה וכו'...) זהו המצב הטבעי. גבר שאינו אוהב את ילדיו או שבוחר לא להכיר בהם הוא חלאת המין האנושי!!!

[לי_אורה*]

אני מאחלת לך שבקרוב מאוד תפסיקי לכעוס בכלל בנושא הזה, לא על הילד לא על אמא שלו, לא על בעלך וגם לא על עצמך, ושתגיעי להכרה ולהשלמה שגם הסיפור הזה
מסכימה גם לדבריה האחרים של שירי.

לפי הפרטים שסיפרת, ילד בן 14.5 בא לבקר אתכם פעמיים בשנה. מביא איתו משחקי מחשב ומעסיק את עצמו. כלומר, לא מטריח אותך. מציעה לך לחשוב מה באמת כל כך מעצבן אותך. וכך כתבת עליו:
אני לא יכולה לסבול אותו. הוא פשוט ילד מעצבן... הוא חננה, גיק, מה שלא תקראו לו, מתנשא, מפונק...
האם את מפנקת אותו? האם הוא מצפה ממך לפנק אותו? איך ילד שבא לבקר פעמיים בשנה ויושב בחדר ומשחק במחשב נחשב אצלך מפונק? מה מפנק בסיטואציה הקשה הזו שהוא מגיע פעמיים בשנה לבקר גבר זר שאמרו לו שהוא אבא שלו, ומתקבל לא באהבה ולא בשמחה, ובבית יש אישה שלא יכולה לסבול אותו? חננה... גיק... נראה לי מוזר שאישה בוגרת מדברת כך על ילד.

האמנם כל הכעס הזה קשור ישירות לילד עצמו???
כשהתחתנו לא ידעתי שום דבר. השוס הגיע אחרי שהילד שלנו כבר נולד
נראה לי שאת כועסת בעיקר על בעלך ומעדיפה להפנות את הכעס כלפי הילד. הרי הוא בא לבקר רק פעמיים בשנה! אם זה כל כך מפריע לך, בשעות שהוא בא לבקר, פשוט אל תהיי בבית. ממילא לא את זו שמעניינת אותו.

מציעה לך לנסות לראות אותו מזווית אחרת: ילד שמרגע לידתו ואילך חי בלי אבא, מי יודע מאיזה גיל ידע שיש לו אבא, ועכשיו אבא שלו (גבר זר) פוגש אותו רק פעמיים בשנה. ואשתו של האבא לא יכולה לסבול אותו. תסתכלי על הילד הזה. ילד שכינית "חורג". הילד הזה לא חורג. מגיע לו - כמו לכל ילד - להיות אהוב. את כמובן לא חייבת לאהוב אותו, אבל מאוד חבל שאת עצמך מלאה בכל כך הרבה כעס. חבל.

[סמדר_נ*]

לי־אורה, אינשאללה הילד המדובר כבר בן 24, אם לשפוט לפי תאריך פתיחת הדף. אני מקווה שבעילום ומשפחתה מצאו כבר דרך להתמודד.

[לי_אורה*]

לפי תאריך פתיחת הדף
באמת לא שמתי לב. מקווה עבורו ועבור כולם שהכל בא על מקומו בשלום, או לפחות בהשלמה.