לנוע לנוע

[נוודית*]

אהבתי "שומטת". יש בזה כזאת הקלה. כמו להחליק תיק גב כבד
כשאתן מציירות את זה ככה - גם אני אוהבת
אני שמעתי במילה הזו את הקירבה שלה להשתמטות, וזה מה שהפריע לי כנראה. זה תמיד מעניין אותי ומסקרן איך מילים נשמעות אחרת לאנשים אחרים
בכל מקרה, מה שהיה חשוב בעיני זה הדגש החיובי, ואם הוא שם - אז מצוין!

[נוודית*]

אני קוראת ספר שהוא קובץ סיפורים, סיינס פיקשן, בנושא זמן. אני חושבת שהצירוף של סיינס פיקשן וזמן הוא מרתק ומרענן ביותר, ואני מאד נהנית.

מתקצרת פה את הסיפור האחרון שקראתי. הסיפור נקרא Rainbird _{מאת R.A. Laffrty}

היגסטון ראינבירד היה מדען גאון שחי במאה ה 18. הוא המציא המצאות רבות ומגוונות, בתחומים שונים, החל מכלי בית משופרים, ועד מנוע בערה פנימית, ועוד ועוד.
אחרי הצהריים ביום אחד ביוני 1779, כשהוא איש צעיר, הוא עומד בראש הר גבוה, ליד עיירת מגוריו. הנץ שהוא מאלף, על זרועו. היום היה כל כך יפה, הוא יכול להעיף את הנץ שוב ושוב, או לרדת למחסן שלו ולהמשיך לעבוד על ההמצאה הנוכחית שלו. הוא בוחר - בחירה גורלית. הוא יורד וממשיך בעבודה.

בעקבות הבחירה, הוא מגיע להשגים מכובדים, וזוכה להכרה גדולה למדי. בסוף חייו, הוא מהרהר וחושב שהיה יכול להגיע להשגים הרבה יותר גדולים, אם לא היה מבזבז המון שנים בכל מיני דרכים ללא מוצא ומבואות סתומים. ואז עולה לו הרעיון. הוא משתמש במכונת הזמן , אחת ההמצאות היותר מתקדמות שלו, וחוזר בזמן לאותו יום ביוני 1779.

הוא פוגש את עצמו הצעיר על ראש ההר. הצעיר קצת מתפלא איך הזקן הזר הגיע לשם פתאום, ההר מאד גבוה. הזקן אומר שאין לו הרבה זמן והצעיר צריך להתרכז ולהקשיב לו. הוא משרטט לו מפה של כל הדרכים שהוא עומד לעבור בהן, ומה הם המבואות הסתומים, ממה הוא צריך להמנע, במה הוא צריך להתמקד. הצעיר מקשיב בעניין רב. ויורד למחסן להמשיך בעבודתו. מצויד בהבנות מחודדות.

בהמשך חייו בסיבוב הזה הוא מדען וממציא הרבה יותר מפורסם, בעולם כולו. הוא ממציא המצאות אדירות, כולל נחיתה על הירח, ועוד המון המצאות שלא ישוערו. ההמצאות האחרונות שלו הן מכונת חשיבה, ומכונת תחזיות. כשהוא כבר ממש זקן, הוא עובד על תגלית שתביא לחיי נצח של הגוף והנפש. הוא מתקדם, אבל כשהוא מתייעץ במכונת התחזיות, הוא מגלה שהוא ימות השנה, ולא יספיק להשלים את ההמצאה שתביא לחיי נצח. שוב עולה לו הרעיון, ושוב הוא חוזר במכונת הזמן לצעיר על ההר.

הצעיר שקוע באימון של הנץ, מתבונן בו באהבה ובעניין. הזקן מבקש ממנו לכסות את הראש של הנץ ולהתרכז, מנסה להסביר לו, להדגיש את החשיבות הקריטית של סדרי העדיפויות - הוא צריך להתחיל את המחקר על חיי נצח הרבה יותר מוקדם. הצעיר שולח את הנץ שוב למעוף, מקשיב לזקן בחצי אוזן. כשהנץ שב, הזקן עדיין מנסה להסביר הכל לצעיר, אין לו הרבה זמן. כשהוא רואה את הנץ על הזרוע של הצעיר, משהו מתעורר בו, הוא מבקש מהצעיר רשות להעיף את הנץ בעצמו. כשהוא מעיף אותו, הוא מתמלא שמחה ואהבה.

ואז הוא נעלם. הצעיר מעיף את הנץ עוד כמה וכמה פעמים, עד שהלילה יורד. מתבונן בו שוב ושוב נוסק מבעד לעננים. ואז יורד לביתו. למחרת הוא מבלה קצת זמן במחסן, חושב על הזקן ואומר לעצמו שאולי חבל שהוא לא הקשיב לו בתשומת לב רבה יותר.

לקראת סוף חייו, הוא ידוע בעיירה שלו כמגדל ניצים וסוסים מחונן, וידוע גם במחוז, בגלל כמה המצאות חביבות, של כלי בית, לא כולן שימושיות במיוחד.

< אני אהבתי >

[נוודית*]

ושוב מאותו קובץ סיפורים, סביב נושא הזמן. סיפור אחר.
גזע יצורים שונה ומשונה, אי שם, אי מתי. הגיבור של הסיפור הוא בן 500 שנים, והוא תינוק. עולל. רק מתחיל ללמוד את כל מה שהם יודעים.
קנה מידה.

[נוודית*]

כל המחשבות שלי, העמוקות ורציניות (לכאורה) והשטותיות ומצחיקות (לכאורה) הן עמוקות ושטותיות באותה מידה. בעיקר שטותיות

[ציל_צול*]

רק שתדעי שאני קוראת (אותך - תמיד ובכל מקום, אבל רק אם אני שמה לב שכתבת...)
זה פשוט רחוק ממני מאוד אבל את קרובה. אז שתדעי.

אני בנפעמות עמוקה מהריקודים אתמול. כל כך עמוקה עד שאין לי מילים להוציא את זה החוצה.
רק אומר זאת - היכולת לרקוד באמת, לנוע מתוך שחרור של ממש ובלי שום עכבה, היא אחת המתנות הכי יפות שנתנו לי החיים וההורים הרוקדים שלי, למרות ההבדלים הגדולים בסוגי הריקוד שבחרנו...
אתמול רקדתי מתוך הודייה עמוקה ושלמה על האיכות הזו בחיי.

[נוודית*]

המחשבות שלי והמילים שלי הן כמו דיונות. רגע פה. רגע לא.

[ציל_צול*]

מישהו אמר "חולית"?
גם את בעצמך, עם הנוודות שלך, רגע פה ורגע לא, לא?
<א ה ב ה>

[ציל_צול*]

ביום רביעי הבא לא אוכל ללכת לרקוד.
וזה עושה לי כואב בלב כבר מעכשיו.
אבל אולי מוטב כך, שאת הנפעמות הזו יש צורך לפוגג קצת לפני שמקבלים מנה חדשה.

והשיר של הבוקר שהדביק את כל המשפחה, כולל תנועות ממש מצחיקות - nfWlot6h]טיילור סוויפט משקשקת JM[/po]
וזה קליפ פשוט אדיר שלועג לכל סגנונות הריקוד אחד אחרי השני בכזו חינניות ואני יכולה לצפות בו בלי סוף, לשים פול ווליום ולשקשק בעצמי.

[נוודית*]

מצחיק, לפני כמה ימים שחיפשתי קליפ מקפיץ בשבילך זה היה מועמד מוביל, ובסוף כל הנשים הגיע לגמר. רציתי לזכור את זה בראש לסיבוב הבא, ושכחתי. הוא באמת מגניב בחיוך שלו, וגם נורא יפה.
תודי שאת פשוט רוצה טוטו, או פונפונים.

[נוודית*]

רגע פה ורגע לא, לא?
אני תמיד פה, זה רק אתם שלפעמים שם.

[ציל_צול*]

תודי שאת פשוט רוצה טוטו, או פונפונים.
האמת שהכי רציתי את בגדי המחול המודרני, וזו גם הבדיחה שהכי הצחיקה אותי, איך הם עושים לה פרצופים כאלה ועם הידיים. כל פעם מחדש זה מצחיק אותי.
לצערי (או לשמחתי? טרם הוחלט) כבר אין לי את הבטן של הגברת סוויפט ואני חוששת שזה היה נראה קצת אחרת

אני תמיד פה, זה רק אתם שלפעמים שם.
בדקתי. עוד לא קישרנו כאן לשומשום. את או אני?
<עדיף את. אולי הפעם תמצאי את הגירסה העברית>

תגידי, נוודיתה, את חושבת שאנחנו פה לבד? לפעמים אני מרגישה כאן כמו ביום כיפור ההוא בחיוניות שלי, רק שהפעם גם את כאן
<אני פשוט שוקלת לנהל דיון על נחיצותו של הדף לקראת מבצע המחיקות הבא (מגלגלת עיניים)>

[נוודית*]

כן, אנחנו לבד. כנראה שאנחנו מפחידות. אולי נכתוב שלט שזה לא מדבק העניין הזה, אפשר להכנס בלי חשש

כאן ושם

[ציל_צול*]

ערכתי לך כי לא יכול להיות שתקראי לקטע שכולו "כאן" ו"שם" - "פה ושם". נו, באמת, אני מתפלאה עליך. וגם מאוכזבת.
זה נותן לי הרגשה של זלזול כי ברור שקישרת בלי לראות בעצמך.

אני תוהה מה זה אומר עלי שבגיל 38 זה עדיין מצחיק אותי. זה מיועד לילדים בגיל שלוש או משהו.
ולדעתי הגירסה העברית טובה פי כמה מהאנגלית. יש בה נימה של אגרסיביות (אין על גידי גוב כשהוא מתעצבן) שפשוט... לא יודעת. מצחיק אותי כל פעם מחדש.

כנראה שאנחנו מפחידות
אין מצב שאת מפחידה.

אולי נכתוב שלט שזה לא מדבק העניין הזה
לדעתי אנחנו משעממות. ונתקעה לנו הרוח שטות כשאצל כולם זה כבר חלף עם הרוח. לבד ממקטע אחד אתמול בבוקר - אני לא מפסיקה לצחוק כבר כמה ימים.
גם ההורים שלי פה וזה תמיד משרה מצב רוח מצוין והרבה צחוק.

אח, אביב. כן כן.

[נוודית*]

בטח שראיתי עד הסוף, ושמעתי בעצב שהם אומרים כאן ושם. פשוט התעקשתי על מה שבליבי - פה ושם
לא יודעת למה זה מה שתקוע אצלי.
סבבה על העריכה, תודה

ומה תגידי על זה שזה מצחיק אותי, טיפה יותר מ 38?
זה פשוט קטע גאוני, ואפשר למחוק את כל הדף הזה, כפי שהצעת בנדיבותך, ולהשאיר רק אותו. הוא אומר ה כ ל.

רוח שטות? איפה? פה עוסקים בעניינים ברומו של עולם בשיא הרצינות. מה יותר רציני מפונפונים?

[ציל_צול*]

מה יותר רציני מפונפונים?
טוטו

[נוודית*]

מה באמת ההבדל בין פה וכאן?

[ציל_צול*]

זו שאלה ליעלי. לדעתי הם אותו דבר.
<מפתה אותה לכתוב כדי שלא נהיה כאן לבד ויהיה צידוק לדף. כי בעצם אני מתה מסנטימנטים ואם לא יבינו שזו היתה בדיחה וימחקו לי אני אמות>

תגידי, גם את עובדת בדילוגים תוך כדי או שלקחת חופש לכבוד הטפשת שקפצה עלינו?

[תות_גנח_המון*]

אוי

[בשמת_א*]

מה פתאום לבד. אלפי עיניים צופות בכן בכל רגע ורגע.

אני הלכתי היום ליוגה ברגל (כרגיל בזמן האחרון) ושיעור היוגה היה מצויין
אני עושה יוגה בבית כמה פעמים בשבוע מתוך הקשבה לגוף, הן לגבי התרגילים בכל פעם, הן לגבי משך הזמן.
המהלך הבא: חזרה לאופניים

[יעלי_לה]

מה קרלך, ברור שאתן לא לבד.

(תכלס פה וכאן זה אותו דבר. בטח כינור לשירייך יודעת לספר מאיפה ומתי כל אחת הגיעה)

(בעצם עכשיו כשאני חושבת על זה, הן לא בדיוק אותו דבר. ב"כאן" אפשר להשתמש גם בהקשר של זמן, במשמעות של רגע מסוים. נגיד, אני מספרת שמישהו אמר כך וכך, וכאן הוא לפתע צעק...
וצפריר משתמש ב"כאן" בהקשר של הקשר, למשל: כאן, על פני לקבל – את מנסה לקחת. סתם ציטוט מקרי)

[ציל_צול*]

בשמת, את אלופה לגמרי!!!
המרצת אותי לעלות על המסילה ולכתוב משם.

אוי
ואבוי! זה הולך אחריי בין הדפים
אני לעולם לא אחזור לרצינותי אם זה יימשך ככה.

<תודה על הגניחה והיוגה. לדעתי הורמה מעלינו חרב המחיקה שממילא המצאתי בעצמי במצב רוח משועשע במיוחד>

[ציל_צול*]

יעלי, יעלי, מה היינו עושות בלעדייך?
גם בפה אפשר לעשות שימוש במשמעות של זמן, לדעתי. פחות מקובל אבל לא בלתי סביר.
ובכל זאת, אהבתי את הזרקור שכיוונת לאבחנה אפשרית ביניהם.

ולגבי צפריר, אולי נזמין אותו גם
בפעם האחרונה הוא העלה כאן (במובנו כאתר או דיון) תרומה נכבדת לטובת חזרה במעגלים לאותו מקום בדיוק. כלומר, לפה.
אז אם הוא יבוא לפה, יש סיכוי שגם כאן נרקוד הורה. ואז זה כבר יהיה ממש ממש לנוע לנוע.

[בשמת_א*]

אהה, אני איראה נ-ה-ד-ר בבגדים השחורים האלה שטיילור סוויפט לובשת בסוף - הטייטס והחולצה ללא מחשוף ועם השרוולים עד המרפק.
(קצת חושפני מדי, אני צריכה כבר להשיג חצאיות קצרות ללבוש על הטייטס: אחת קצרה מתנפנפת, אחת קצרה אבל נופלת ברכות, אחת קצרה צמודה-אך-נוחה, כלומר לא מאריג נוקשה)

[נוודית*]

זו שאלה ליעלי.
מודה ששאלתי את יעלי בליבי, וקיויתי שתענה פה.
תודה יעלי

תגידי, גם את עובדת בדילוגים תוך כדי,
ברור. צריך לנוע לא? (מדלגת בעיזוז עם פונפונים, בין חלונות)

בשמת, איזה יופי @} שווה יותר מההתעמלות האומנותית במ י ל י ם שאנחנו מבצעות כאן. (מגוונת)

[ציל_צול*]

אני איראה נ-ה-ד-ר בבגדים השחורים האלה
אין ספק!
גם אני פנטזתי על זה אבל אין לי גיזרה בשביל זה. הגוף שלי בנוי לדברים אחרים.
עכשיו נראה אותך מוסיפה ללוק גם את הנעליים עם השפיץ

ההתעמלות האומנותית במ י ל י ם שאנחנו מבצעות כאן
התעמלות לשרירי הצחוק זה חשוב מאוד.

[בשמת_א*]

גם את הנעליים עם השפיץ.
חחח לא, זה לא מסתדר לי. חייבת נעליים נוחות (-:

יש לכן המלצות על "חזיות" ספורט נוחות ונעימות שלא מרגישות כמו חזיה? יש כאלה שנראות כמו גופייה שלמה? מה שרואים באתרים השונים מאוד מבלבל.

[ציל_צול*]

חחח לא, זה לא מסתדר לי. חייבת נעליים נוחות
חשבתי כך

ממליצה בחום על כל מה שיש בגיזרה הזו בחנויות של S.WEAR
נכון, יקר, אבל מחזיק לנצח דרך כל הכביסות באשר הן.
יש להם גם כאלה קצרות ומינימליות לימים חמים וגם את הדגם השלם שיש לו באזור החזה שכבת בד נוספת ונעימה.
אלו הגופיות שאני רוקדת איתן באדיקות כבר שנים. נדמה לי שזה דגם שקוראים לו מוזמביק.

[בשמת_א*]

תודה על ההמלצה! אבדוק

[בשמת_א*]

אופס, זה דומה למשהו כאן ?

[ציל_צול*]

אלו הקטנות. יש לי שני דגמים שלהם אבל זה עניין של נוחות. ממליצה מאוד ללכת למדוד. יש לך חנות ברמת אביב גימל לדעתי (שוסטר) אבל היא קטנה ולא עם כל המבחר.
אחת הגדולות נמצאת בדיזינגוף סנטר ונדמה לי שגם בעזריאלי.
מקומות דוחים ביותר, אבל אם סותמים את האף ועוצמים קצת עיניים זה נגמר בשלום.

החביבה עלי שלא דורשת כלום מתחת (המממ... במידות שלי) זה זו
יש לה גב יחסית פתוח ולי היא נוחה יותר מכל דבר אחר. גם את זה - פשוט לנסות.
מבחר הדגמים שיש להם מאוד גדול. בטוח תמצאי משהו. אם חסר במלאי הם מזמינים וגם שולחים הביתה בחינם מעל לסכום מסוים (נדמה לי, קניתי שם מזמן).

[צפריר*]

וצפריר משתמש ב"כאן" בהקשר של הקשר, למשל: כאן, על פני לקבל – את מנסה לקחת.
זה לא צפריר.
צפריר זה שם. שם זה יותר קרוב.
מהבחינה השמימית.

_בפעם האחרונה הוא העלה כאן (במובנו כאתר או דיון) תרומה נכבדת לטובת חזרה במעגלים לאותו מקום בדיוק. כלומר, לפה.
אז אם הוא יבוא לפה, יש סיכוי שגם כאן נרקוד הורה. ואז זה כבר יהיה ממש ממש לנוע לנוע._
הוא לא בא לפה. הוא הולך לשם וכאן זה בדיוק המקום לציין את זה.
כי שם זה לא פה ולא כאן, זה הרבה יותר עגול וסגור אינטימי ועגור היום הם שרו באוזני מעל עמק החולה, העגורים.....

הורה?

פול ווליום.

---

גרסיאס.

[ציל_צול*]

אוח, איזה שיר...
פעם צילמתי את עצמי רוקדת את השיר הזה והתחוור לי שזו תמצית הריקוד שלי.
תודה רבה רבה. זה מביא זיכרון מתוק מאוד וזו "הורה" מעניינת במיוחד

[צפריר*]

שיר לשמחה....

תקוע אתך

וגם זה הורה הורה


חלול זה טוב.

טובות

[ציל_צול*]

תקוע איתך
איזו בחירה אדירה!
זה שיר אדיר לריקודים ויש בו איזו איכות ממסטלת.

למרות שאני מתקשה לשמוע את זה בלי לחשוב על אוזניים שכבר לא במקומן

[יעלי_לה]

_תקוע איתך
זה שיר אדיר לריקודים ויש בו איזו איכות ממסטלת._

לגמרי!

[יולי_קו]

אני תוהה מה זה אומר עלי שבגיל 38 זה עדיין מצחיק אותי. זה מיועד לילדים בגיל שלוש או משהו.
לא ידעתי שאת כזאת תינוקת. לרוב את נתפסת לי לפחות בת 40.

(:-))

[ציל_צול*]

_בבחינת לחולל את כל השאר במחולותיך לחולל חלליך
ולהיות קשוב אצל פעימותיך. התפעמותיך._
העתקתי לכאן מהתודות מילים טובות. לא יודעת למה הוא כתב שם. ברור שהן צריכות להיות כאן
אז עזרתי קצת.

[ציל_צול*]

לרוב את נתפסת לי לפחות בת 40.
מעניין שאת מסמנת הבדל של ממש בין 38 ו 40. זה לא בעצם אותו גיל?
קרה לך משהו בגיל ארבעים שגרם לך להרגיש אחרת?

[צפריר*]

לא יודעת למה הוא כתב שם.
באמת למה?

ולגבי הצד השני? היכן הוא? כאן? שם? שמא גם וגם, ואתה? ועצמך?

ששם. התודות. באיזשהו מובן הוא הצד שמעבר
והוא בכלל נדרש אל היצירה שם
ודיבר על המיניות ועל האלמנט האלוהי
וכמנהגו מעת לכעת, לקח את את רשות הדבור והתחיל למלל מילותיו אהבה.

ואם מצאת לנכון לחתוך חיתוכים
ולרקוע הדגשים אל כאן ולא לגרוע דבר משם -
לא רלוונטית עוד. אלא העמקה.
מה שיותר עמוק יותר גבוה.

וצהבהבות האביבים העולָה
בכל אשר נָקוּד
הופכת תפאורה
לקצב וקידה שעירה לריקוד.

---

תׂדׂת

[יולי_קו]

_לרוב את נתפסת לי לפחות בת 40.
מעניין שאת מסמנת הבדל של ממש בין 38 ו 40. זה לא בעצם אותו גיל?
קרה לך משהו בגיל ארבעים שגרם לך להרגיש אחרת?_

לגמרי התבדחתי. אני ילדונת בת 45 וחצי. ולפעמים זקנה חכמה (או לא כל-כך...).

[מיכל_בז*]

ולדעתי הגירסה העברית טובה פי כמה מהאנגלית. יש בה נימה של אגרסיביות (אין על גידי גוב כשהוא מתעצבן) שפשוט... לא יודעת. מצחיק אותי כל פעם מחדש.

הכי מצחיק שיש. גם אותי בגיל 35. (פאק!) הכי מצחיק אותי הדיון שלהם בהתחלה על העוגיות. "זוכר שאכלנו עוגיות?" "זה היה נהדרררררר!"

[ציל_צול*]

מה שיותר עמוק יותר גבוה.
אני עוד תקועה ב"מה שיותר עמוק יותר כחול". גבוה זה למתקדמים, נראה לי.

לא רלוונטית עוד
הלו, הלו, למי קראת לא רלוונטית?

[ציל_צול*]

"זוכר שאכלנו עוגיות?" "זה היה נהדרררררר!"


אותי הצחיק חזור והצחק זה שבחרו לקרוא לו עזרא.
כאילו, מה?
מאיפה הקרצתם את השם הזה בתוכנית ילדים, כשלדמות השנייה יש שם כה מפתה כמו עוגיפלצת?

[לילי*]

מה דעתכן/ם על זה: בעיניי היא מדהימה

[לילי*]

ועוד מישהי שעושה חשק לנוע לנוע

[ציל_צול*]

ויקטוריה חנה כל כך מהפנטת עד שהיא גורמת לי לא לזוז. אבל צפיתי בזה כבר לפני כמה זמן וזה נתקע לי טוב טוב בראש, הפזמון.
ומישל, נו, אין מה לומר. ועוד עם השיר ההו-כה-מזיז הזה. לדעתי, לולא היא היתה צריכה להיות ייצוגית היא היתה דופקת שם הופעה פי אלף יותר מחשמלת. תראו איך הגוף שלה זז...

ועכשיו בוחן פתע (שאני יודעת את התשובה עליו רק כי הופעתי בעצמי הרבה פעמים בחיי) - איזה אלמנט מוביל לכך שהגברת הראשונה בוודאות לא תתבלבל ותעשה לעצמה פאדיחות?

[צפריר*]

אני עוד תקועה ב"מה שיותר עמוק יותר כחול". גבוה זה למתקדמים, נראה לי.
אין הבדל. מה שיותר עמוק יותר גבוה עד כדי כך שמהחלל כדורנו זה שאנחנו חיים בו והמתהדר להיקרא ארץ - כחול.
ואם את תקועה זה טוב. יש משהו יציב בתקיעות.
נחום תקום?

הלו, הלו, למי קראת לא רלוונטית?
לכל מה שאינו העמקה..

ולגבי הגברת הראשונה - לא היתה מתקבלת ללהקת המחול שלי, אבל בהחלט לנבחרת האתלטיקה......

---

ותדתו

[ציל_צול*]

נחום תקום?
בטח. אבל רק במלרע. ונראה לי שאתה מהאסכולה של המילאלים וזו חבורה מסוכנת מאוד לדעתי...

_הלו, הלו, למי קראת לא רלוונטית?
לכל מה שאינו העמקה.._
אה, אז לא קשור אלי. אני תמיד עמוקה. ע"ע שלל הדיונים האחרונים שהשתתפתי בהם.

ולגבי הגברת הראשונה - לא היתה מתקבלת ללהקת המחול שלי, אבל בהחלט לנבחרת האתלטיקה......
זה כי שמו עליה תנועות. תן לה לרקוד משהו חופשי ולדעתי תשקול שנית את גזר הדין של האודישן הזה.

[נוודית*]

יש לה את הגרוב, לגמרי.

[ציל_צול*]

יש לה את הגרוב, לגמרי.
אני הייתי סקרנית מאוד לראות מה קורה כשהיא לבד במטבח והמוסיקה פועלת.
<בוקר טוב>

טיילור סוויפט לא יוצאת לי מהראש. בעצם, לכל המשפחה. יו, זה תכף הופך לניג'וס.

[נוודית*]

אגב מטבח, טיילור סוויפט ביטחה את הרגליים שלה ב 40 מיליון דולר.
(אין שום קשר למטבח, סתם שיקרתי)
נראה לי שלזאתי יש מלא מצלמות אבטחה גם במטבח, היא במודעות תמידית. איזה באסה זה.

<בוקר טוב>

[ציל_צול*]

טיילור סוויפט ביטחה את הרגליים שלה ב 40 מיליון דולר.
את קוראת את מדורי הרכילות?
או שאת בעסקי הביטוח...

אין שום קשר למטבח, סתם שיקרתי
לא שיקרת. מה פתאום שיקרת? יצרת מצג שווא, זה הכל.

מצלמות אבטחה גם במטבח
שתרקוד ותבקש אחר כך לצפות בעצמה. בטח יגרום לה עונג גדול, שלא לדבר על השומרים...

[צפריר*]

זה כי שמו עליה תנועות. תן לה לרקוד משהו חופשי ולדעתי תשקול שנית את גזר הדין של האודישן הזה.
לא גזר דין ולא אודישן, הגברת הזו - לכשהיא פותחת בריצה, לא הייתי מעוניין להיות לא הנרדף ולא הרודף.
ומבחינת חן התנועה, זו נראית להיות חיננית בכל מקרה ועדיין, הצ'יטה - בלא ידיעתה, בכל תפארתה כשהיא נישאת על הרוח.....

צודוצ

[נוודית*]

את קוראת את מדורי הרכילות?
ברור, מה את לא?

השומרים האלה, אין הרבה זבובי קיר מאושרים מהם לדעתי.

[נוודית*]

כמה גוונים את רואה?
כתבה מעניינת על ראיית צבעים ובעיקר גוונים. מסתבר שאנשים מתחלקים לשלוש קבוצות, בי-כרומטים, טרי-כרומטים וטטרה-כרומטים. חלוקה שנגרמת עקב מבנה שונה של קולטני הצבע שלהם.
יש גם מבדק אישי קטן לראיית גוונים, ומסקנות של מחקרון על ההשלכות של ראיית הגוונים על הטעם האישי בצבע הבגדים.

אז כמה גוונים את רואה?

[יעלי_לה]

ידעתי. ידעתי שזה לא סתם דה ז'ה וו פרטי שלי.
מה שכאן כבר היה שם: נוכחות והיעדרות (2014-09-25T13:30:46)

[יעלי_לה]

אז כמה גוונים את רואה?

זה כזה מוזר. הם טוענים שם שמי שרואה יותר מ-39 ממציא דברים. שיש רק 39, ומתוכם רק איזה 35 יעברו את צג המחשב.
אבל בספירה הראשונה יצא לי 49. אח"כ חשבתי שאולי רימיתי את עצמי, ספרתי שוב והתעלמתי מהבדלים ממש דקים. יצא לי 47. ספרתי שוב והתעלמתי מהבדלים די דקים. יצא לי 40. אין מצב שיש שם פחות. אני למעשה רואה יותר מ-40, אבל נגיד שאני מדמיינת, אז יש 40 בטוח. מה קורה פה?

[נוודית*]

ידענו שזה היה, אבל צילי ביקשה בעברית, ואני - עד חצי המלכות

(הלינק שוב לא עובד... נכון?)

[יעלי_לה]

נכון

[נוודית*]

יעלי, יש שם קצת בעיות באימג' עצמו של הבדיקה (שטות כזו, לשים אימג' באיכות לא טובה לסוג כזה של בדיקה). אז יש כל מיני הפרעות כאלה, כשרצועת צבע לא ממש אחידה, אבל לדעתי הכוונה היא לרצועות ממש באותו גוון.

[נוודית*]

הניחוש שלי לגבי הלינקים האלה - לא עובדים כשיש מקטעים שמועברים מדף לדף, משהו שם משתבש עם הזמנים. באסה.

[יעלי_לה]

יעלי, יש שם קצת בעיות באימג' עצמו של הבדיקה (שטות כזו, לשים אימג' באיכות לא טובה לסוג כזה של בדיקה). אז יש כל מיני הפרעות כאלה, כשרצועת צבע לא ממש אחידה, אבל לדעתי הכוונה היא לרצועות ממש באותו גוון.
כנראה.
גם הבן שלי ראה 42

[ציל_צול*]

מה שכאן כבר היה שם.
לדעתי זו צריכה להיות רצועת הומור בכל ראש דף!
גם אני במקור זכרתי שכבר שמנו אבל הלכתי לבדוק וראיתי שלא כאן, אלא שם.
אז גייסתי את א' ענייני אינטרנט כדי שהעוול יתוקן.

שזה לא יהיה בדף על תנועה? נו, באמת.

ראיתי 39 גוונים. כמה את ראית?

[נוודית*]

אני ראיתי 39 גוונים. האבחנה שלה על בגדים הכי לא תופסת עלי
הסטטיסטיקה שלה ממש לא מתרחשת כאן...

[נוודית*]

צילי, הייתי די בטוחה שתגידי 50, ותגררי אותנו לעוד סיבוב

[ציל_צול*]

צילי, הייתי די בטוחה שתגידי 50, ותגררי אותנו לעוד סיבוב
לא היה שם אפור, זה למה
ופעם הבאה קחי אחריות ותתחילי בעצמך כמו שצריך. מבטיחה להיגרר אחרייך ממש בקלות
<באשר תלכי אלך, וכאלה>

[בשמת_א*]

אני ראיתי 38 גוונים. ואכן, צהוב ממש מעצבן אותי. זה הצבע השנוא עלי ואין לי שום דבר בצהוב.

[ציל_צול*]

צהוב ממש מעצבן אותי. זה הצבע השנוא עלי ואין לי שום דבר בצהוב.
כנ"ל
וגם גוונים של כתום וירוק שנוטים לצהוב עושים לי חרארה. צבע של מחלה...

[בשמת_א*]

זה נורא מצחיק. לא תיארתי לעצמי שזה יכול להיות קשור לראיית הצבעים שלי (-:

[יעלי_לה]

גם אצלי זה ככה עם צהוב. אבל אצל הבן שלי לא. יש לו חולצה צהובה שהוא מאוד אוהב, אבל אולי זה קשור לעובדה שזאת חולצה של צוללת צהובה.

[נוודית*]

ואלס לעת בוקר. ואם כבר, הנה גם המקור בעברית, נערה במשקפיים

וצילי, אבל מה עם בננות? הן צהובות ושמש, וחמניות.
מבחינתי זה עניין של גוונים מסוימים שלא נעימים, לא של צבעים. אני חושבת שלכל צבע יש גוונים שאני ממש אוהבת (ולהיפך)
_{<אם מדברים רק על בגדים - לא מבינה בזה>}

[יעלי_לה]

אני דיברתי רק על בגדים. לא יודעת איך זה.

[נוודית*]

זמן הוא כמו גומיה. או כמו קפיץ.

[לילי*]

התעמלות בוקר

[ציל_צול*]

המקור בעברית, נערה במשקפיים
יש לי עניין עם השיר הזה, כי החבר הראשון שלי היה שר לי אותו כל הזמן. תודה, זה היה מתוק מאוד על הבוקר לעשות כזה מסע בזמן.
אולי עוד מאז אני אוהבת וואלסים? אף פעם לא חשבתי על זה.
ואת החבר ההוא גם הכרתי בפארק הירדן בטיול של הצופים. אז עשינו פה איזה סיבוב קטן.
<רגע, הקנים מפארק הירדן זה בכלל בדף הזה? אין לי כוח לבדוק ופתאום אני בכלל לא בטוחה>

מה עם בננות? הן צהובות ושמש, וחמניות.
אחד אחד.
בננות, לפני שהן בשלות ולכן מנוקדות שחור, אני לא אוהבת בכלל. הצבע הירקרק הלא בשל שלהן ממש עושה לי איכסה בעיניים במטבח.
וגם פירות אחרים צהובים אני לא אוהבת. קרמבולה, למשל. או משמש.
אוהבת לאכול אבל לא להסתכל.

שמש היא לא צהובה בעיניי. היא לבן בוהק יותר משהיא צהוב.

וחמניות זה סיפור אחר - אכן מצאנו חריג. פרחים.
בפרחים אני אוהבת מאוד צהוב.

ועוד משהו שאני מזהה - אני יכולה לחיות בשלום עם שילוב של צהוב ושחור. פעם ראיתי משקפי ראייה שהיו בשילוב כזה ואהבתי אותן מאוד.

זמן הוא כמו גומיה. או כמו קפיץ.
באמת? איך הגעת לזה?

לילי תודה רבה @}
אני אוהבת את כל המענטזים לסוגיהם. והכי אני אוהבת לראות אנשים אמיתיים רוקדים.
אגב, זה אחד הדברים שכל כך מצאו חן בעיניי בקליפ של טיילור סוויפט. שבסוף היא פשוט רוקדת עם אנשים כמוני שנהנים מהמוסיקה. בלי תנועות מתוכננות ובלי תלבושות מפוצצות.

[מצ'רה*]

רגע, הקנים מפארק הירדן זה בכלל בדף הזה?
זה האופי שלהם. הם זוחלים מדף לדף וצצים במקומות הכי לא צפויים.
באובבים זה כלום לעומתם, לפחות יש להם גזע אחד.

[נוודית*]

באמת? איך הגעת לזה?
כי הוא לא סרגל. כי אפשר למתוח ולכווץ אותו, ולעקם ולפתל. ואז הוא חוזר.

מסכימה שיש גוונים של צהוב מאד קשים ולא נעימים, מבחינתי - אלה הנוטים לירוק. אבל אלה הנוטים לכתום, יכולים להיות כל כך מחממים. חלמוניים כאלה. חמניותיים כאלה.

בקשר לשמש. תשמעי - זה שבר גדול מה שאת אומרת. אני מציירת שמש צהובה מגיל שלוש. אז לא מספיק שהייתי צריכה להשלים עם זה שהיא לא רבע עיגול בפינה, עם קוים קורנים (וחיוך), עכשיו את אומרת לי שהיא גם לא צהובה?

צהוב ושחור אלה הצבעים של http://www.wardray-premise.com/images/products/large/misc/xra5.jpg]שלטי[/img] אזהרה מעניין שזה שילוב שדווקא נעים או מעניין לך. (גם אני אוהבת, אם זה צהוב כזה, ולא rtg]כזה z[/po].gif)

[מצ'רה*]

עכשיו את אומרת לי שהיא גם לא צהובה?
על דברים כאלה הילדים שלי אומרים בטון רציני להחריד "הרסת לי את הילדות"

[נוודית*]

צודקים, יש דברים שלא נוגעים בהם

[ציל_צול*]

הילדים שלי אומרים...
איזה מגניב שאני מכירה את הילדים שלך וממש יכולה לדמיין את זה!
העלה בי כזה חיוך.
ממש את הקול והאינטונציה. תודה שהכרת לי אותם @}

צהוב ושחור אלה הצבעים של שלטי אזהרה.
חבל שלא ידעתי את זה לפני שהתלהבתי ממי שהרכיב את המשקפיים...

מסכימה עם האבחנה לגבי הצהוב על גבול הכתום. כן, יש שם אפשרויות נעימות.
והצהוב-שחור של האזהרה - זה יחסים מוזרים קצת. זה מלא עוצמה. כך שאני נמשכת לזה אבל לא יכולה לומר - וואו, איזה שילוב משגע, אקנה לי חולצה כזו...

בקשר לשמש. תשמעי - זה שבר גדול מה שאת אומרת. אני מציירת שמש צהובה מגיל שלוש. אז לא מספיק שהייתי צריכה להשלים עם זה שהיא לא רבע עיגול בפינה, עם קוים קורנים (וחיוך), עכשיו את אומרת לי שהיא גם לא צהובה?
בתור רבע מומחית לטראומה, אני מבקשת לציין שלא אני גרמתי את השבר הראשון עם הרבע עיגול וכו', ולכן יש סיכוי שמה באחריותי מועצם מאוד על רקע ההיסטוריה הזו ותחת נסיבות אחרות לא היה אפילו נתפש כשבר בכלל.
ככה, רק מציינת.

[מצ'רה*]

תודה שהכרת לי אותם.
גם אותי זה משמח!
(שששש... אל תגלי שאנחנו מכירות. ככה לא אוכל יותר לומר שאני לא מכירה אפחד בבאופן מהמציאות.)

[ציל_צול*]

ככה לא אוכל יותר לומר שאני לא מכירה אפחד בבאופן מהמציאות.
אני לא מבאופן. אני מאנגליה. זה עוזר?

[מצ'רה*]

קצת (-:

[נוודית*]

צילי, נזכרתי פתאום בזה -
ועכשיו בוחן פתע (שאני יודעת את התשובה עליו רק כי הופעתי בעצמי הרבה פעמים בחיי) - איזה אלמנט מוביל לכך שהגברת הראשונה בוודאות לא תתבלבל ותעשה לעצמה פאדיחות?

אין לי מושג (אולי כי לא הופעתי בעצמי ולו פעם אחת). את מגלה?

<בוקר טוב>

[ציל_צול*]

בכל רגע נתון יש מישהו שעומד בזווית הימנית שלה מקדימה, בדיוק כך שהיא תוכל להסתכל עליו בזמן, וכל התנועות בנויות בזוגות של שתיים או ארבע אז יש לה זמן לוודא שהיא בסדר.
והיא אכן מנצלת את זה היטב.
הרי אי אפשר שבסדרי גודל כאלה של שידור תהיינה פאדיחות, וכמה זמן כבר יש לאישה כזו בשביל לעשות חזרות לתוכנית טלוויזיה?
<אכן בוקר>

[יולי_קו]

מי זו הגברת הראשונה?

מנצלת את ההזדמנות להודות לכולכן על הרחבת השכלתי המוסיקלית.
אני נהנית מאוד מאוד.

[יולי_קו]

גברת סוויפט?

[נוודית*]

יוליקו - לנוע לנוע (2015-03-15T08:51:12)

[ציל_צול*]

אני התכוונתי לענות שצחוק שהגברת הראשונה היא כמובן שרה נתניהו. שוב.
אבל ניסיתי לדמיין אותה רוקדת ככה ונהנית מעצמה והעיניים התגלגלו לי בחורים מהבדיחה הלא מוצלחת הזו.

[נוודית*]

אוי. אוי.