אני קוראת ספר שהוא קובץ סיפורים, סיינס פיקשן, בנושא
זמן. אני חושבת שהצירוף של סיינס פיקשן וזמן הוא מרתק ומרענן ביותר, ואני מאד נהנית.
מתקצרת פה את הסיפור האחרון שקראתי. הסיפור נקרא Rainbird
מאת R.A. Laffrty
היגסטון ראינבירד היה מדען גאון שחי במאה ה 18. הוא המציא המצאות רבות ומגוונות, בתחומים שונים, החל מכלי בית משופרים, ועד מנוע בערה פנימית, ועוד ועוד.
אחרי הצהריים ביום אחד ביוני 1779, כשהוא איש צעיר, הוא עומד בראש הר גבוה, ליד עיירת מגוריו. הנץ שהוא מאלף, על זרועו. היום היה כל כך יפה, הוא יכול להעיף את הנץ שוב ושוב, או לרדת למחסן שלו ולהמשיך לעבוד על ההמצאה הנוכחית שלו. הוא בוחר - בחירה גורלית. הוא יורד וממשיך בעבודה.
בעקבות הבחירה, הוא מגיע להשגים מכובדים, וזוכה להכרה גדולה למדי. בסוף חייו, הוא מהרהר וחושב שהיה יכול להגיע להשגים הרבה יותר גדולים, אם לא היה מבזבז המון שנים בכל מיני דרכים ללא מוצא ומבואות סתומים. ואז עולה לו הרעיון. הוא משתמש
במכונת הזמן , אחת ההמצאות היותר מתקדמות שלו, וחוזר בזמן לאותו יום ביוני 1779.
הוא פוגש את עצמו הצעיר על ראש ההר. הצעיר קצת מתפלא איך הזקן הזר הגיע לשם פתאום, ההר מאד גבוה. הזקן אומר שאין לו הרבה זמן והצעיר צריך להתרכז ולהקשיב לו. הוא משרטט לו מפה של כל הדרכים שהוא עומד לעבור בהן, ומה הם המבואות הסתומים, ממה הוא צריך להמנע, במה הוא צריך להתמקד. הצעיר מקשיב בעניין רב. ויורד למחסן להמשיך בעבודתו. מצויד בהבנות מחודדות.
בהמשך חייו בסיבוב הזה הוא מדען וממציא הרבה יותר מפורסם, בעולם כולו. הוא ממציא המצאות אדירות, כולל נחיתה על הירח, ועוד המון המצאות שלא ישוערו. ההמצאות האחרונות שלו הן מכונת חשיבה, ומכונת תחזיות. כשהוא כבר ממש זקן, הוא עובד על תגלית שתביא לחיי נצח של הגוף והנפש. הוא מתקדם, אבל כשהוא מתייעץ במכונת התחזיות, הוא מגלה שהוא ימות השנה, ולא יספיק להשלים את ההמצאה שתביא לחיי נצח. שוב עולה לו הרעיון, ושוב הוא חוזר במכונת הזמן לצעיר על ההר.
הצעיר שקוע באימון של הנץ, מתבונן בו באהבה ובעניין. הזקן מבקש ממנו לכסות את הראש של הנץ ולהתרכז, מנסה להסביר לו, להדגיש את החשיבות הקריטית של סדרי העדיפויות - הוא צריך להתחיל את המחקר על חיי נצח הרבה יותר מוקדם. הצעיר שולח את הנץ שוב למעוף, מקשיב לזקן בחצי אוזן. כשהנץ שב, הזקן עדיין מנסה להסביר הכל לצעיר, אין לו הרבה זמן. כשהוא רואה את הנץ על הזרוע של הצעיר, משהו מתעורר בו, הוא מבקש מהצעיר רשות להעיף את הנץ בעצמו. כשהוא מעיף אותו, הוא מתמלא שמחה ואהבה.
ואז הוא נעלם. הצעיר מעיף את הנץ עוד כמה וכמה פעמים, עד שהלילה יורד. מתבונן בו שוב ושוב נוסק מבעד לעננים. ואז יורד לביתו. למחרת הוא מבלה קצת זמן במחסן, חושב על הזקן ואומר לעצמו שאולי חבל שהוא לא הקשיב לו בתשומת לב רבה יותר.
לקראת סוף חייו, הוא ידוע בעיירה שלו כמגדל ניצים וסוסים מחונן, וידוע גם במחוז, בגלל כמה המצאות חביבות, של כלי בית, לא כולן שימושיות במיוחד.
< אני אהבתי
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)
>