נשיאת תינוקות

אנונימי

דיון כללי על נשיאת תינוקות.
ראו דפים נוספים על סוגיות מנשאים ודיונים על סוגי מנשאים ב-מדור מנשאים
esther]סרטון של נשיאת על הגב תינוק במנשא-סדין בסגנון אפריקאי demonstrating carrying baby back[/po]
קישורים:

את הספר עקרון הרצף קראנו בהודו, בירח דבש....
את איתמר אנחנו מנסים לנווט ברוח העקרון.... (מלבד ההנקה שכשלה)
אבל, יש לי שאלה שמטרידה אותי זמן מה.....
אם בני האדם אמורים לשאת את תינוקיהם על גופם, אז איך זה שאין לנו פאוץ' "בילד אין" בעור כמו לקנגורו למשל. אולי מבחינה אבולוציונית התפתחנו כך שאין צורך בנשיאת התינוק על הגוף
אני מאד נהנית מזה אך לעתים זה מתיש......

מי אמר שאין? בתור גבר אני יכול להגיד לך שהשקע הזה שיש לנשים בצד מאד מקל על סחיבת הילד על הידיים.

ועכשיו ברצינות: על פרימטים אחרים וקופים בכלל התינוק מחזיק את עצמו על גב האמא באמצעות השערות. אצלנו נעלמו רוב השערות (אבל אולי זה בן דוד רחוק של המנהג שנשים מגדלות שער ראש ארוך?) וגם התינוק הרבה יותר חסר אונים בגיל צעיר מאשר גור הקוף. אבל יכול להיות שהעדר המוביליות תרם לשרידה (יש טענות שזו אחת הסיבות לשנת הלילה).

במגזינים כמו "מסע אחר" ו"נשיונל גיואגרפיק" רואים לפעמים תמונות של אנשים וילדים נושאים תינוקות על הגב או על הצד. יש תמונות בהם רואים שהם משתמשים במנשא בסיסי - רצועת עור קטנה לתמיכה, אבל לא לאיזון. אבל בהרבה תמונות רואים שהתינוקות פשוט מחזיקים את עצמם על מי שנושא אותם. גם ביהדות, אסור לשאת משאות בשבת אבל מותר לשאת תינוק כי הוא בבחינת "חי הנושא את עצמו". ככה שגם אם אין לנו כיס או פרווה, כנראה שהילדים שלנו יכולים להחזיק את עצמם עלינו.

אבל האמת היא שדווקא יש לנו מתקן נשיאה לתינוקות: הידיים. להבדיל מקופים, אנחנו לא זקוקים לידיים להליכה, ולכן הן פנויות לשאת את התינוק.

ראיתם פעם קנגורו שרק נולד? הוא יותר דומה לתולעת מאשר לדימוי שיש לנו בראש לקנגורו... הכיס הוא יותר רחם חיצוני, לפחות בשלבים הראשונים, מאשר אמצעי נשיאה לגור. התינוקות האנושיים נולדים בשלים לחיים עצמאיים. הם כמובן, זקוקים להרבה עזרה ואהבה, אבל הם יכולים לחיות גם ללא אמם (לא מומלץ, אבל אפשרי), מה שאני לא בטוחה שנכון לקנ-גור הזעיר.

גם הגורילות נושאות את גוריהן על הידיים, כי גורי הגורילה חסרי אונים ואינם מסוגלים לשאת את עצמם.

כשמסתכלים על הקופים, אז אם מדרגים אותם מה"נחותים" יותר עד ה"עיליים" יותר, רואים רצף שנעשה יותר ויותר דומה לאדם. לגבי הנשיאה, ככל שהקופים "נחותים" יותר (המרכאות הן בגלל שהיום אין פה שום שיפוט ערכי, אבל זה שריד לתפיסות של הביולוגיה בת המאה התשע עשרה) כך הקופיף יותר נושא את עצמו (במינים הכי רחוקים מהאדם - הקופיף נושא עצמו לחלוטין, בלי שום עזרה מהאם. הוא תלוי עליה, והיא עוסקת בשלה), וככל שעולים במדרג - כך עולה מידת התמיכה הפעילה של האם בהחזקת הקופיף, עד לקופיפי האדם, שכמעט אינם נושאים את עצמם.

בכל זאת האינסטינקטים שהתינוק נולד איתם, כמו רפלקס מורו, הם מנגנונים שנועדו לעזור לתינוק לתפוס באמו ולייצב עצמו עליה, בעיקר ב"סיבובים", שבהם הוא עלול ליפול. אם לא מבינים שהתינוק האנושי מובנה מלידה להיות כל הזמן על גוף אמו במשך חודשים - לא מבינים את הרפלקסים שהוא נולד איתם (את זה כבר הסביר Bowlby בספרו Attachment and Loss מ-1969, ונדמה לי שהוא אפילו לא הראשון).

בדיקה של שבטים שמגדלים ככה תינוקות הראתה, שאצלם הרפלקסים האלה מתפתחים מלידה והלאה, בעוד שאצלנו הם פשוט מתנוונים, אף שכל התינוקות נולדים עם אותו הפוטנציאל.

זה קצת מזכיר לי את לגדל ילדים בלי חיתולים : אצלנו מנוונים מנגנוני התפתחות של שרירים ופעולות שקיימים מלידה ואמורים לזכות באימון מייד, ולהתפתח לכושר טוב בתוך כמה חודשים. אז אם חוקרים רק אותנו בחברה המערבית לא מבינים למה נועדו הכלים האלה ומה תינוקות באמת יכולים לעשות. רק כשצופים בתינוקות בחברות אחרות מגלים פתאום שמה שאנחנו חושבים לבלתי אפשרי - אפשרי וחצי. פיאז'ה, למשל, נכון רק לתינוקות של החברה המערבית.

שלא לדבר על פרויד...

תגידו, יש איזו קומבינה לשאת תאומים? חברה בהריון תאומי שאלה אותי היום ותהיתי...

אני נשאתי אותם עם שני מנשאי מאיה (צד! לא זה שדומה לתינוח).
כשגדלו - עם מנשא בד (מאיה או תינוח) + מנשא גב (גדול - של טיולים).
והכי כיף - אחד על אבא, אחד על אמא.
יש ברשת מנשא דומה לקנגרו שמתאים לשניים (בכל מיני תנוחות). כ 60$, לא רציתי לקנות במחיר כזה כשאני לא בטוחה.
אני חושבת שאפשר לשאת שניים גם בתינוח - אחד מלפנים, אחד מאחור, אבל אם זה שמאחור צריך לרדת, צריך לפרק את כל החבילה וזה קשה.

את יכולה להפנות אותה אלי עם שאלות נוספות. (וגם - תכף יצוצו עוד מאה האמהות לתאומים שיש פה)

יש לי ציטוט קטן מהספר כמו אבלאר, כמו אלואיז של אברהם הפנר.
מדובר על גבר מבוגר שמצא בגינתו מלאך-תינוק והוא מאמץ אותו, ורוכש להם מנשא, "שמיכה אינדיאנית קטנה שנקשרת אל גוף ההורה כמו ערסל".

"מרגע שרכש להם ערסל נשיאה, הכל נעשה נעים יותר וקל. הם שוטטו בחוצות, מתוך הערסל הציץ התינוק. כנפיים לא ראו, ופניו הזעירים נגהו עד כדי כך, שאנשים- לא רק אמהות בפוטנציה וסתם אמהות או נשים, גם גברים- הציצו לראות, עצרו ועשו לילד העוויות וחיוכים, גם אם הוא נמנם. הוא שידר גלי נועם ברחוב. אפילו באלנבי אנשים חייכו, גם העוברים גם השבים."

גם אצלנו בדיוק כך!

ענת, קראתי את מה שכתבת אתמול והתמונה הזהובה לא יוצאת לי מהראש. תודה על הקטע היפה

ענת תודה, יופי של ציטוט, מחמם את הלב, אחרי החגים ומפגשים עם המשפחות ודעותיהם הקונבנציאונליות!
זה אומר שסוף סוף מצאתם את המנשא שלכם (-;!

יולי, למעשה מצאנו שני מנשאים, וכל פעם מתאים לנו אחד אחר.
עם התינוכיס (מתוצרת עצמית) כשרוצים ללכת הרבה או לעבוד בבית (אפילו כלים),

סתם לשתף...בילד הבא (אוטוטו) אני הולכת לאמץ את השיטה ההודית ולקנות בד כותנה חזקה. ארוך אבל לא עבה(פחות רוחב מהתינוכיס לשם השוואה). ופשוט לקשור על הגב, למקם את התינוק הקטן על הגב למעלה, קרוב לכתפיים ולוודא שידיו נמצאות בתוך המנשא. מגיל 5 חודשים בערך כשהתינוק שולט יותר טוב אפשר קצת להוריד אותו במיקום על הגב ולשחרר ידיים. זה מאד נוח.

אתמול שמתי לב למשהו מאד מעניין. כשאני הולכת עם אומני במנשא במקום בו יש הרבה אקשן (אתמול זה היה שוק ושינקין) פחות כבד לי. זה דיי מדהים. לעומת, כשאני שמה אותה במנשא בבית, או עושה איתה אפילו טיול בשכונה.
כנראה שיש גם דברים טובים בעולם המלא גירויים, גם בשבילי.
אולי יש לי פחות זמן להתעסק עם תחושת הכובד, כי כ"כ הרבה קורה בחוץ (גם היא כמובן מרותקת הרבה יותר).
סתם רציתי לחלוק איתכם.

גיסתי, שאני כותבת מהמחשב שלה עכשיו, רואה איך הגורה החדשה לא יורדת כבר ימים רבים מהידיים של הילדות, ואומרת דברים כאלה:
"הכלבה הזאת לא תדע ללכת!!"
או:
"כשהכלבה הזאת תגדל היא תחשוב שהיא תיק!"
נשמע לכם מוכר???
(יאמר לזכותה של הגיסה, (ואני גם אבל לא רק מתחנפת אליה כי היא תקרא את זה אחר כך), שהיא לא אמרה את זה מעולם על התינוקת האנושית. והאמת גם לא נראה לי שחשבה.)

התלבטויות מנשא: יש לי תינוכיס ואנחנו מתמכרות אליו מיום ליום. אני תוהה אם ההתמכרות חיובית לגמרי.
כשאני מכניסה את אביגיל (בת חודשיים) למנשא, זה כמו לתת לה סם שינה. היא ישנה בו שעות ומתעוררת רק כשהרעב גובר עליה. היא כבר בלתה בו חמש שעות שינה (!) שהצטרפו להפסקה של שש שעות בין הנקות שזו הפסקה ענקית.
השאלה היא אם אני לא מעודדת אותה לישון יותר ממה שהיא צריכה ומנטרלת אותה מחוויות אחרות. מצד אחד, היא ממש מבקשת את זה, מתחפרת לי בחולצה ואומרת, "אמא, תעשי לי חושך ושקט כדי שאוכל לשקוע בשינה עמוקה". מצד שני, היא באמת ישנה המון, רב שעות היום, והיא כבר בת חודשיים. אני זוכרת גם ש יונת שרון או בשמת א דיברו על כך ששנתם של תינוקות לא אמורה להיות עמוקה ויש לכך הצדקה אבולוציונית. אם היא ישנה במיטה, היא אכן מתעוררת כל 20 דקות בערך לבדוק את השטח.
מיום ליום היא מבלה יותר ויותר זמן במנשא, רב הזמן מכוסה לחלוטין. דרך אגב, זה לא במקום זמן בעגלה. אם היא לא היתה במנשא היא היתה סתם על הידיים שלי (היא כזאת מתוקה שאי אפשר להניח אותה לרגע) או של אבא שלה.

אני עוד אכתוב גם על התגובות שאני מקבלת ברחוב. אני נהנית מאוד מהתגובות, כולן חיוביות ונעימות, חלקן מפתיעות ומצחיקות.

עירית, הילדה שלי בילתה את החודשיים הראשונים לחייה מעורסלת בתנוכיס והיתה שוכחת להתעורר לאכול.
כשהייתי רואה שעבר יותר מדי זמן הייתי פשוט מוציאה אותה מהמנשא והיא היתה מתעוררת ומבקשת.
זה לא נמשך לנצח. מתישהו היא כבר לא הסכימה להיות מעורסלת ובתנוחות האחרות היא כבר לא הרביצה כאלה חרופים.

עירית, אם היא יונקת יפה ועולה במשקל יפה - אז מה הבעיה. נעים לה לישון ליד הלב של אמא...
וכמו העוגיה - עוד מעט זה בטח יעבור לה...

עדכון: אז היא היתה בת חודשיים והיום כבר כמעט בת ארבעה חודשים והתינוכיס עדיין "עושה לה את זה".
עולה יפה במשקל? הבומבילה הזאת באחוזון 95% במשקל. ככה זה כשאוכלים כל שעה וחצי בשקיקה (חוץ מהפסקות מנשא כאמור).
בימים האחרונים יותר קל להשכיב אותה במיטה, אז שעות של שינה במנשא זה לרב רק ביציאות מהבית ובבתים של אחרים שלא נוח לה לישון שם. בבית היא ישנה או במיטה או על הידיים. והיא עדיין ישנה רב הזמן, ישנה ואוכלת. חיה טוב.

אנחנו עכשיו לקראת החודש ה-8 ומה-7 עברנו ל-אובר דה-שולדר והיא מיצ'תקמקת בפנים בכייף ונורא מבסוטית עם רגליים בישיבה מזרחית יושבת או שוכבת ומסתכלת על העולם.

היום היתה תכנית לנוער בטלויזיה. ראיינו נערות אתיופיות ושאלו מה הן זוכרות משם. "אנחנו לא זוכרות כלום משם"
אבל באתן ברגל וכל זה, בדרכים קשות, לא?
"כן, אבל אנחנו היינו על הגב" (בליווי תנועת יד שמסמנת זריקה של משהו על הגב באופן הכי אגבי ומובן מאליו) "לא ראינו כלום" .

הממ
כל כך הרבה בעיות עם מנשאים.
חשבתי שזה אמור להיות שיא הנוחות הדבר הזה.

_כל כך הרבה בעיות עם מנשאים.
חשבתי שזה אמור להיות שיא הנוחות_

מאיזה גיל אפשר לשאת את התינוקת החמודה על הגב?

זוהרה, אפשר לשאת תינוקות על הגב מרגע שהם מחזיקים את הראש לבד. חלק נכבד מהתנוחות הן רק מרגע שהתינוק/ת יושבים.

שליחה על ידי מיכל* » 30 יוני 2005, 00:33

אני רוצה לשתף אתכם בתסכול שלי מהפער בין הרצון להיות צמודה לבת שלי כל הזמן מול המציאות. אשמחו לקבל תגובות לכך:
מעיין בת שבועיים וחצי והיא מאוד אוהבת להיות במנשא בתנוחת בטן אל בטן. אני רוצה לקחת אותה יותר על המנשא כי אני מאמינה שזה עושה לה ולי טוב, אבל אני עדיין עייפה מאוד מהלידה וצריכה מנוחה וזה אומר שכל רגע פנוי שהיא נרדמת אני רוצה מיד לישון גם, כך שחלק גדול מהזמן אנחנו במצב מאוזן ואז אני לא יכולה לקחת אותה במנשא. חלק מהזמן הזה היא נמצאת בעגלול אצל סבא וסבתא או בעריסה (לפעמים היא גם ישנה איתי במיטה).
הייתי רוצה להיות צמודה אליה או שהיא תהיה צמודה למישהו כל הזמן אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לעמוד בציפיה הזו, או בגלל שאני רוצה לישון ואנחנו פוחדים לישון איתה ביחד במיטה או בגלל שאני לא יכולה לצפות מהסבים להחזיק אותה כל הזמן על הדיים או במנשא.

אני תוהה איך בחיים המודרנייםשלנו נשים אחרי לידה מצליחות לשאת את התינוקות כל הזמן עליהן, אולי הציפיה שלי לשאת את מעיין עלי רוב הזמן לא הגיונית בשלב הזה? אולי זה יגיע עוד כמה שבועות?

חוץ מזה בכל פעם שאני מנסה לשאת אותה בתנוחת ערסול (במנשא בד ארוך) היא בוכה בכי מר ולא נרגעת גם כעבור כמה דקות, האם לוותר לה ולשים אותה בתנוחת בטן אל בטן? האם יתכן שזה לא מתאים לה? או שאולי אני צריכה לנסות את תנוחת הערסול במנשא אחר (שזה אומר לקנות או להשיג מנשא אחר).
אבא של מעיין מעדיף לקחת אותה במנשא מסוג בייבי ביורן (לי המנשא הזה לא נוח ונראה לי נכון יותר לשאת אותה במנשא בד ארוך אבל זה מה שנוח לאבא וזה בסדר מבחינתי) יכול להיות שהיא מבולבלת מהשוני בין המנשאים ושכבר התרגלה לסוג מסוים של נשיאה שאותו היא מעדיפה?

עירית_לוי

מיכל, קודם כל מזל-טוב!

אני חושבת שהתפקיד שלך בשלב הנוכחי זה אך ורק לנוח ולהניק. לטפל בעצמך, לאכול טוב, לנוח ולהתחזק. עזבי עכשיו להתרוצץ עם מנשא. אל תדאגי, זה יגיע

הכי נוח בשלב הזה, זה לשכב במיטה כשהיא לידך, ולהניק בשכיבה, או לשבת והיא עלייך.

בגלל שאני רוצה לישון ואנחנו פוחדים לישון איתה ביחד במיטה
אם תנקטו באמצעי הזהירות הבסיסיים, אין לכם מה לדאוג. להיפך - בתך תהיה בטוחה יותר איתך מאשר בעריסה.
את מוזמנת לקרוא על הנושא הזה בדף בטיחות במיטה משפחתית ובכלל להציץ ב מדור מיטה משפחתית.

אני תוהה איך בחיים המודרנייםשלנו נשים אחרי לידה מצליחות לשאת את התינוקות כל הזמן עליהן, אולי הציפיה שלי לשאת את מעיין עלי רוב הזמן לא הגיונית בשלב הזה? אולי זה יגיע עוד כמה שבועות?
זה באמת קשה. אני נשאתי את בתי רוב הזמן, אך לא כל הזמן.
בכל אופן, חכי בינתיים עם הנשיאה הרצופה עוד כמה שבועות עד שתתחזקי.
כשהיא תגדל מעט, תוכלי לנסות לשאת אותה על הגב, וזה יפנה אותך לעשות כמעט כל מה שתרצי.

חוץ מזה בכל פעם שאני מנסה לשאת אותה בתנוחת ערסול (במנשא בד ארוך) היא בוכה בכי מר ולא נרגעת גם כעבור כמה דקות, האם לוותר לה ולשים אותה בתנוחת בטן אל בטן? האם יתכן שזה לא מתאים לה?
גם בתי לא אהבה את תנוחת הערסול.
נסי להכניס אותה למנשא ומיד להתחיל לנוע וללכת. התנועה יכולה לעזור לה להתרגל.
בכל אופן, חשוב שתקשיבי לה. היא יודעת לאותת לך מה טוב לה ומה לא.
את יכולה לקרוא עוד על תנוחות מומלצות וכאלה שאינן מומלצות בדף מנשאים ואורתופדיה.

או שאולי אני צריכה לנסות את תנוחת הערסול במנשא אחר (שזה אומר לקנות או להשיג מנשא אחר).
את יכולה בתור התחלה לנסות להשאיל מנשא סלינג כלשהוא (ראי בדף מנשא צד). חבל להיכנס להוצאה מיותרת אם היא בסופו של דבר לא תאהב אותו, או שלך הוא לא יהיה נוח. הציצי גם ב מדור מנשאים.

בהצלחה וברוכה הבאה!

שליחה על ידי מיכל* » 01 יולי 2005, 14:30

פר בר
תודה על התגובה, היא מאוד מעודדת
עברתי על חלק מהדפים שהצעת לי לקרוא והגעתי למסקנה שמה שאני צריכה לעשות מה שנכון לי לפי תחושת הבטן שלי ולא בגלל עצות מסביב. זה המסר החשוב ביותר שקיבלתי מ"עקרון הרצף". אני רק צריכה לזכור את זה ברגעים שאני לא בטוחה בעצמי. גם קראתי מאמר של לידלוף שבו היא כותבת שהמקור הכי טוב ללמוד על תינוקות זה התינוק עצמו. לכן גם החלטנו במודע לא לקנות שום ספר על גידול תינוקות, בינתיים במילא אני מקבלת כל כך הרבה עצות מחברים וממשפחה וגם באתר הזה שזה די הותר. הבת שלי מרוצה מאוד משינה בעריסה הצמודה אלינו ומידת הנשיאה על הידיים ועל המנשא (שכרגע היא לא רבה במיוחד) מספקת אותה מאוד. ההוכחה שלי לכך היא שהיא מאוד רגועה וגם כשהיא נמצאת כמה דקות לבד עם עצמה היא מרוצה ומחייכת. לכן אני יודעת שמידת ההמצאות שלה לבד מול ההמצאות שלה איתנו היא טובה אחרת היא לא הייתה מרוצה והיתה מאותת על כך. מי יתן וכך ימשיכו העניינים ואני ארצה לקחת אותה על מנשא יותר ממנה (בינתיים זה די נוח לי).

אני תוהה איך בחיים המודרנייםשלנו נשים אחרי לידה מצליחות לשאת את התינוקות כל הזמן עליהן
בואי התקרבי ואלחש לך בסוד ש.....הן לא.
ההקצנה של "עיקרון הרצף" היא לשאת עלינו את התינוק כל הזמן. בתאוריה זה נשמע נהדר. בפועל זה בעייתי ולטעמי מוגזם. תזהרי-אל תפלי לתוך ציפיות מוגזמות מעצמך. מה שמעיין צריכה היא אמא רגועה, בריאה, מאוששת .אף אחד לא בודק אותך כמה שעות היא היתה במנשא.
הפרשנות שלי ללידלוף תופסת הבדלה בין כשאנחנו נמצאות במתחם המוגן שלנו(הבית,המיטה וכ'ו)לבין יציאה אל מחוצה לו. בעולם המודרני רוב האימהות יוצאות החוצה עם תינוק בעגלה,או בסלקל-בלי מגע. או שאינן מכניסות את התינוק אל המתחם המוגן שלהן.למשל,משכיבות לישון בחדר נפרד,חוסמות הבעת רגשות וצרכים בעזרת מוצץ וכד'.
אבל לא צריך להקצין את דבריה של לנדלוף כאילו יש אידיאל של נשיאת התינוק כל הזמן.לא אם הוא נמצא איתנו במרחב המוגן שלנו.
לכן אני יודעת שמידת ההמצאות שלה לבד מול ההמצאות שלה איתנו היא טובה אחרת היא לא הייתה מרוצה והיתה מאותת על כך.
את גדולה. שיהיה לשתיכן כיף!

שליחה על ידי מיכל* » 01 יולי 2005, 21:53

בת ההרים
תודה על התגובה שלך
היא מעודדת אותי להמשיך בדרך שלנו ואני גם מאוד אוהבת את הפרשנות שלך ל"עקרון הרצף"

שלום,
אני רוצה להעלות משהו מעניין שגיליתי-
אני מטפלת בתינוק בן 8 חודשים,
משעברנו למנשא צד, אוטומטית ראיתי שהכי נח לי לשים אותו על מותן שמאל שלי.
חשבתי שזה מפני שאני שמאלית- כך יותר קל לי לתמוך בו מאחור עם היד.

ניסיתי לשנות צד אחרי המון זמן חד-צדדי, כי חשבתי שזה לא בריא לו (וגם לי) להיות בצד אחד (גם זו שאלה שמבקשת תשובה) וראיתי שאני כמעט לא מסוגלת לזה, לא מסתדר לי בכלל. ולא בגלל היד התומכת!

כבר הרבה זמן אני יודעת, וגם כתבתי על זה פעם ב תינוק עזוב מחובק שכל אשה, כשנותנים לה להחזיק תינוק, בדר"כ תחזיק אותו כשראשו בשמאלה, בגלל הקרבה ללב. זה אינסטינקט. ומהנסיון- מההתחלה החזקתי אותו בשמאל, וכשהיה ממש קטנטן לא הסכים להרדם בימין!
אבל לא חשבתי שזה קשור. במיוחד שבמנשא, הראש שלו ממש רחוק מהלב שלי..
עד ש...
היום שאלתי את אמאשלו אם היא מחזיקה אותו בימין (קיוויתי, לשם האיזון) והיא אמרה לי שהיא לא מסוגלת! והיא ימנית. איזה קטע.
מה'תם אומרים?

אני ימנית ונושאת את הבת שלי על במנשא על צד שמאל (אבל בלי מנשא על שתי המתניים). נשיאה על צד שמאל אופיינית לימניים (ראי , לדוגמה, את העיצוב של מנשא סלגוזל. מישהי שמאלית צריכה להזמין מנשא הפוך). לדעתי זה בגלל הקונטרה שצריך לתת עם הגוף לצד שני.
אני משערת שבגלל שאת נושאת את התינוק על צד שמאלת, אבל את שמאלית, כנראה שאת לא לגמרי שמאלית. ימניות-שמאליות (handedness) זה רצף על סקאלה, יש כל מני דרגות (לדוגמה, יש אנשים יכולים לכתוב בשתי הידיים, יש שכותבים בימין אבל בועטים בשמאל, וכן הלאה).

אז את אומרת שהנשיאה בשמאל דורשת תמיכה טובה של רגל ימין ולכן היא לימניים?
וואלה.

ומה את חושבת על בריאות הגב של הנושאת והננשא כשמתמידים בצד אחד?

אני ימנית ונושאת בימין (על כתף שמאל).

אני שמאלית ונושאת על מותן שמאל
זה מאוד מגביל את התפקוד של היד אבל בצד השני ממש לא נוח לי

עירית_לוי

אני שמאלית ונושאת בימין,
מכיוון שכך יד שמאל נשארת לי פנויה (זה נכון בעיקר לנשיאה על הידיים כי במנשא אני מעדיפה בד"כ תנוחות גב או בטן).

ומה את חושבת על בריאות הגב של הנושאת והננשא כשמתמידים בצד אחד?
אצלי זה תלוי במנשא.
אם זה סלינג שיש לו רק רצועת כתף (למשל OTSBH או Maya wrap), נשיאה לאורך זמן על צד אחד גורמת לי לכאבים בגב התחתון.
אם זה מנשא שמחלק את העומס על עוד איברים (למשל מנשא סלגוזל שיש לו גם רצועת מותן), נשיאה כזאת לא מהווה בשבילי בעיה.
לגבי הננשא - נראה לי שכדאי לגוון בתנוחות ולא רק בגלל הגב שלו.

המנשא מגן נהדר מכל הדודים שרוצים לגעת בה ללא בקשה ממני וממנה ולכן בכל האירועים המשפחתיים היא במנשא.

קודם כל, תודה לכל הכותבים והכותבות על הדף המעולה.
שאלה:
ראשית שלי בת 3 חודשים ושוקלת בערך 6 קילו. היא לא מסכימה להיות לא-על-הידיים במשך יותר מכמה דקות במקרה הטוב, כמו כן היא לא מסכימה להיות במנשא (6 מטר של הורות טבעית) בתנוחה בטן-אל-בטן כשהיא ערה, אם אני מחזיקה אותה בידיים בישיבה במקום אחד (קריאה, למשל) היא משתעממת אחרי כמה דקות, במשך היום היא לא מסכימה לישון אלא במנשא, וכשהיא ישנה במנשא רק לעתים רחוקות היא תתן לי לשבת ולכן אני צריכה לעמוד או ללכת שעות ארוכות. היום ניסינו להניח אותה כשהיא נרדמה ושאני אשכב לידה וכך לזכות במעט מנוחה, אבל גם זה נחל כשלון חרוץ והיא התחילה לבכות אחרי כמה דקות. רק בלילה באורח פלא היא ישנה כשאנחנו לידה.
א. האם זה קרה למישהו, ומה עשיתם?
ב. היא כבר מחזיקה את הראש מעולה, האם יש איזו דרך לקשור אותה עם הגב אליי כשהיא ערה או לקשור אותה אל גבי?

תמונה מקסימה שמצאתי במהלך שיטוטי ברשת

עד איזה גיל לפי עיקרון הרצף צריך להחזיק את התינוק?

יש פרשנויות שונות לעקרון הרצף
לדעתי לפי המסרים שהתינוק מעביר הנשיאה מתקצרת בהדרגה
תלוי גם בפעילות של הנושא

באופן טבעי רציתי לענות עד גיל 120...
כולנו זקוקים למגע חום ואהבה!

לכבוד הרכישה של יוטיוב ע"י גוגל הנה לינק לצדיקה אחת שריכזה הוראות קשירה שונות בווידיאו.

http://www.youtube.com/[po]profile videos[/po]?user=jenncatsmeow

לי שתי נכדות הקטנה בת שנה וחמישה חודשים שמה טל אחות של רותם בת תשע וחצי אספר מעט על כלתי דנה שאותה אני מעריצה מאד מאד על אופן גידול הבנות וחינוכן, אם במיוחד אני מתמוגגת "כיצד דנה גידלה את טל בנשיאה במנישא מיום הולדתה ".
כשהייתי שואלת אותה אם לא קשה לה לשאת את טל במשך כל היום ולתפקד בצורה טבעית בכל מה שקשור למשק הבית הכולל ניקיון הבית , קניות, סידורים , וכ"ו תמיד נענתי על ידי כלתי דנה ששום דבר לא מונע אותה מלבצע כל פעולה הנידרשת כאשר טל נמצאת במינשא , דבר אחד שאינה מסוגלת לבצע לבד הוא -להתקלח- ,היום טל בת שנה וחמישה חודשים ועדיין דנה ממשיכה לשאת את טל במינשא כאשר הן יוצאות לטייל בקניון וכ"ו ,ומתוך אמונה של דנה בשימוש במינשא שהוא לנוחיות הילד והאם, החלה לשווק מינשאים והדגמה בבית המזמין
לפרטים ניתן לפנות לגאולה הסבתא של טל ורותם טלפון נייד 0522433136
אפשר לפנות לדנה אמא של טל לשאלות - ולהזמנה לטלפון נייד 0505790192 בבית: 08-9493961

רוצה לשאת אותו על הגב (יש לי כמה אופציות השאלות שלי הן-
א.- איך אני מכסה את הראש שלו כשהוא נרדם (כשהוא בטן-בטן אני רואה אותו, והוא בהישג ידי, מן הסתם...)?
ב.- איך אני נותנת לו מוצץ כשהוא מבקש?
ג.- האם יש מישהי באיזורי שתוכל או מכירה מישהי שתוכל- לעזור לי עם ההנפה וההתמקמות? קצת מפחדת לבד, ואין מי שיעזור.....
ד.- מה זה הזינוקים שהוא עושה לאחור בבטן-בטן???? זה מ-ש-ג-ע אותי!!!!!!

א. תלוי באיזה מנשא (ביאמו/ארגו יש כיסוי מיוחד לראש).
ב. ... מחכה לגיל שהוא יודע לתפוס את המוצץ שאת מושיטה לו

ג. לצערי אני לא מומחית בהנפה - אני שמה אותו על הצד בתוך המנשא (שמכוון על הצד גם כן), ומתחילה להזיז בהדרגה אחורה, תוך קפיצות. הוא אוהב את זה. אבל עשיתי את זה לא לפני גיל 7-8 חודשים, שהוא כבר ישב עלי טוב והחזיק טוב.
ד. אולי פשוט רוצה להשתולל קצת?

פפריקה, לי יש מקדם ואני מאד אוהבת אותו.
הקטנה יושבת בו בול ככה שהיא רואה את העולם אבל כשהיא נרדמת באופן טבעי הגוף צונח מעט ויש לה תמיכה לראש.
אני מסדרת את המנשא מראש לפי הגודל שלה - בהתחלה היית מקפלת אותו לפני הנשיאה, עכשיו היא כבר גדולה.
היא אצלי על הגב כבר מגיל חודשיים. בהתחלה הנפתי אבל גיליתי שהרבה יותר פשוט להניח את המנשא על משטח,
אותה על המנשא, לקשור ואז לתפוס את הרצועות העליונות ולהרים בהדרגה.
נשמע מסובך אבל אני יכולה להדגים לך - אני באזור רחובות.
לגבי מוצץ אני לא יכולה לעזור כי שלי לא לוקחת מוצץ...

בתנו היקרה והבכורה בת 3 חודשים.
אנחנו מאמינים ותיקים בעיקרון הרצף.
בתחילת חייה של הקטנה היתה כמעט בלי הפסקה על הידיים או המנשא. כך הרגיש לנו נכון וכך גם היא ביקשה.
לפני חודש בערך שמתי לב, די במקר,ה שישנם מצבים בהם הדבר היחיד שמרגיע אותה זה שיניחו לה לבד. (אחרי שניסיתי להניק, לפשפש, להותיא גרפס, לרקוד איתה, לקפוץ על הכדור ואפילו לפעמים לצאת לטיול) סתם כך לשכב על המיטה או באוניברסיטה. (רבע שעה בערך)
היא עדיין נמצאת לא מעט על הידיים, אבל זה קצת מפליא אותי. האם כל כך מוקדם תינוקות מקבלים בטחון להיות לבדם מבלי לפחד? והאם יכול להיות באמת שלפעמים הם פשוט מעדיפים להיות קצת לבד/לשחק? (עם אמא באיזור או במרחק בטחון)

למה לא?
בגיל 3 חודשים הם מתחילים לתפוס חפצים ואז שכיבה על הרצפה יכולה להתחיל להיות מענינת לזמן מה (אם היתה מוכנה להיות שעתיים על הרצפה זה באמת היה מוזר...).
ככל שהיא תגדל, היא תרצה להיות על הרצפה יותר.
הרעיון של עקרון הרצף, כפי שאני מבינה אותו, הוא לשאת את התינוק כמה שהתינוק רוצה, גם אם זה פחות ממה שנראה לנו שהוא צריך לפי מה שכתוב באיזה ספר.
וכן, נראה לי מאד סביר שתינוק שנישא ללא הגבלה יקבל בטחון להיות "לבדו" על הרצפה כבר בגיל 3 חודשים (הרי היא לא באמת לבד- את מטר ממנה וזמינה לכל צורך שלה והיא יודעת את זה). יש תינוקות שמקבלים מספיק בטחון אפילו כדי להרדם לבד בגיל צעיר, או להפרד מאמא בלי בעיה, רחמנא ליצלן

אני מקווה שזה המקום הנכון (לא מצאתי אחד שנראה מתאים יותר):
תגידו, איך תינוקות שרגילים למנשא מגיבים למעבר לעגלה - למשל לרגל ביקורה של סבתא, שרוצה לטייל בחוץ עם הנכד הטרי?
ואם לא עגלה - איזה פתרון אחר מצאתן?

זה מאד אישי - יש תינוקות שמסתדרים עם עגלות ויש סבתות שמסתדרות עם מנשאים

אצלנו ברגע שהוא למד לשבת, הוא די שמח לשבת בעגלה בטיולי-סבתות (לפני זה בכלל לא ניסינו כי זה לא נראה לי כיף...) - ועד אז, סבתא אחת מצאה מנשא מתוך האוסף שמצא חן בעיניה (והיתה הגאה שבסבתות להסתובב ככה ברחובות ) וסבתא אחרת הסתפקה בטיולים קטנים על הידיים.

אני הושבתי את הילד בעגלה לראשונה בגיל חצי שנה והוא מיד התאהב בה

אבל עד אז הסבא לקח אותו לטיול במנשא. אני הייתי קושרת את המנשא עליו וגם מורידה, הוא לא היה צריך להסתדר איתו בעצמו.

שני דברים שעולים חע בהקשר של נשיאה אינטנסיבית של תינוקות, מהלידה ועד בכלל:

אחרי הלידה:

תרגילי רצפת אגן.
תרגילי רצפת אגן.
תרגילי בטן.
עוד תרגילי בטן.
ושוב תרגילי בטן ורצפת אגן, שלוש או ארבע פעמים ביום, בזמן הנקה, כל הנקה, וכשיוצאים לטיול רגוע אז גם בזמן הליכה. וגם בזמן פשפוש. זה זמן מצוין.
אחרי לידה הגב עלול לכאוב מנשיאה לא כי משהו לא בסדר בגב, ולא בגלל שהמשקל כזה גדול אובייקטיבית, אלא כי אין לגב שום תמיכה מהבסיס, ממרכז הגוף ומלפנים: שרירי הבטן רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ושרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה (גם אם לפני הלידה הם תוחזקו במצב טוב, על ידי תרגילי רצפת אגן סדירים, ובמיוחד אם לא), ובייחוד בייחוד אם יש איזשהם תפרים.
(הועתק עם התאמות מ בלי חיתולים שאלות ותשובות)
אם את מתחילה לשאת תינוק אינטנסיבית בלי לשקם את השרירים האלה, כל העומס ייפול על הגב.

(ובכלל, אחרי הלידה את אמורה להחזיק את התינוקת, אבל לא להסתובב אתה. מנוחה, מנוחה, מנוחה).

נכון שאמהות לאורך הדורות נשאו את תינוקותיהן? נכון. אז נכון שהן (בפרספקטיבה אבולוציונית) התפתחו כך שכופיהן יתאימו לנשיאה? נכון. אבל נכון גם, שכאשר שיצור חי מסתגל לתנאי מחייה מסוימים, אפילו קשים (10 קילו על הגב יום יום לא הולך ברגל), הוא נעשה תלוי בהם? נכון מאוד. תראו מה קרה לחיים בתגובה להופעת חמצן רעיל באטמוספירה. אז הנה התיאוריה שלי: אי נשיאת תינוקות מעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס אצל נשים. ואולי גם את הסיכוי לשברים בצוואר הירך.

שאלה: איך קוראים לדף עם כל התמונות של הורים לוקחים ילדים על הידיים, ללא מנשא? ודיון על איפה להחזיק אותם?
אני לא מצליחה להזכר...

משהו כמו איך אתם מחזיקים תינוק.
ואל תשאלי, חלמתי עלייך.

הנה, מצאתי: איך מחזיקים תינוק.

בני בן 10 שבועות- מאדאוהב מנשא קשירה בתנוחת בטן לבטן (כבר לא מסכים להתערסל), אבל בוכה שאביו לוקח אותו באותה תנוחה. זה מתסכל כי לא מסכים גם עגלה (למרות נסיונות חוזרים ונשנים) צמוד אלי מאד. קיוויתי שלפחות יסכים לטייל עם אבא ויתן לי קצת להתאוורר, אך בוכה מיד. שאני לובשת את המנשא ומעבירה אליי מאד נרגע. האם זו תופעה מוכרת? יש רעיונות איך להרגיל להיות עם אביו במנשא, או בעגלה? גם איתי במנשא מסכים רק בתנועה- אם אני יושבת לנוח/לאכול מתחיל לנוע בחוסר נוחות גם מתוך שינה וזה מתיש... כבר שוקל 6 ק"ג... אשמח להצעות

זו תופעה מוכרת מאוד - הוא תינוקי צעיר ורך, וצריך את הצמידות לאמא, וצמידות בכלל, לגוף אנושי חם ומוכר. זה קריטי להתפתחות הטובה שלו, ונשמע שאת מקשיבה לו ומנסה לעשות את הטוב ביותר בשבילו.

לא הייתי "מרגילה" לעגלה בגיל כזה. יכולה רק לנחם אותך שבני בן ה-9 חודשים כבר שמח לשבת בעגלה ולפעמים אפילו מנסה לקפוץ אליה מתוך מנשא הגב

איך מרגילים לאבא במנשא? לדעתי זה עניין של להתרגל לאבא קודם כל, לעומת אמא המוכרת.. אולי תנסו לעשות את ההעברה לאבא במנשא כשאתם כבר בחוץ, שם יש יותר עניין וגירויים. או אולי שאבא יתרגל קודם כל שגרת טיפול אחרת בו שתתן לך קצת אוויר, כמו למשל לעשות לו אמבטיה או כל טיפול דומה.

אז ככה:

כדור פיזיו - לשבת עליו כשאת לובשת את הילד- מאד מקל. מבחינתו את בתנועה, מבחינתך את יושבת. אביזר הכרחי לדעתי בחודשים הראשונים ביחד עם המנשא.
מנשא אחר, לא אלסטי, גם יקל עליך מאד את הסחיבה. אפשר מנשא סיני, אפשר אפילו למדוד מנשא ילקוט ואפשר להתחיל לחשוב על נשיאת גב.
לגבי אבא- מה קורה אם את קושרת לו את המנשא ומכניסה את התינוק? האם אבא לחוץ מהקטע של נשיאה? פוחד שהתינוק ייפול? מה יקרה אם יקח את התינוק לטיול בלי מנשא?

<נכתב בעודי קופצת על כדור פיזיו עם תינוק בן 8 שבועות במשקל של 6 קילו וקצת. במנשא כמובן>

מה שהקרוטונית אמרה, וגם- זה שלב, זה יעבור...
אחד הדברים המתסכלים בהורות זה שבאותו הרגע לא רואים את הסוף- נניח אם את בתקופה של לילות לבנים, אז בדמיון שלך את חושבת שב-20 שנים הקרובות לא תישני בלילה

אבל הדברים האלה כל כך משתנים, תוך חודשים ספורים כשהוא ילמד לזחול ולהסתובב תתגעגעי לצמידות הזו. ואז זה יחזור ושוב ישתנה ושוב יחזור... תזכרי שהכל זמני, והם גדלים כל כך מהר... הבכור שלי היה ילד צמוד כזה, שגם היה יונק מסביב לשעון. השני היה מתעורר כל שעתיים גג (גם בלילה)... אבל הנה עכשיו הם כבר עצמאיים, הבכור שלי כבר מבלה פרקי זמן ניכרים בלעדי (בן כמעט 4), ועכשיו מבקש להישאר בצהרון (למורת רוחי...) והשני בן שנתיים וקצת נהנה מאוד להיות בחברת אנשים אחרים...
עכשיו השלישית אמנם רגועה ולא דורשת נשיאה, אבל אני נהנית להחזיק אותה כל עוד אני יכולה...
יש איזה שלב שאת איתם כל היום ואז אבא מגיע והם שוכחים בכלל איך קוראים לך ורוצים רק אותו

ואת בהתחלה מתלהבת מהחופש אבל אח"כ מתגעגעת ומחכה שהם ירצו גם אותך קצת...
מקווה שעזרתי קצת @}

תודה על תגובותיכן. אבא מאד מעורב- מקלח, נותן בקבוק ומטייל איתו על הידיים- כי לא מסכים אחרת... לגבי הפיזיו- אנחנו משתמשים בו לפעמים, אך הוא לא מיטיב עם עצם הזנב שלי שכואבת עוד מהלידה ולכן אני משתדלת למעט את השימוש בו. לגבי המנשא- אבא לא אוהב אותו (מנשא בד ארוך) הוא מרגיש שהוא לא יכול לנשום בו. יכול להיות שהתינוק מרגיש את זה. חשבנו לרכוש מנשא צמד שהבנתי שהוא על אותו עיקרון רק פשוט יותר ופחות חונק. האם מכירות? אנחנו עושים לעיתים נסיונות שהוא ישאר עם אבא ואני אצא לשעה- שעתיים סידורים והתאווררות, אך זה בד"כ מגיע לצרחות בשלב מסויים. הוא רגיל להרדם על הציצי ורק אני מצליחה להרדים אותו, עם הבקבוק לא נרדם במשך היום, כך שכשהוא עייף ולא מצליח להרדם עם אבא הוא מתחיל לצרוח והוא יודע לצרוח!! איתי במנשא הוא רגוע מאד ונרדם בלי בעיה, לכן קיוויתי שזה יעזור לאבא להרדים אותו, אך הוא מסרב. אני גולשת קצת.... תרשו לי

מה דעתכן על בניית סדר יום לבן 11 שבועות, להאריך את שעות הערות שלו בתקווה שגם יאריך את שעות השינה? (ביום לא ישן יותר מ-45 דק' וער כשעה) וגם לנסות להפסיק להרדים עם ציצי, מה שהולך מאד קשה ועולה בבכי... הציעו לי לנסות את זה

מאיזה אזור את? ממליצה לך ליצור קשר עם אחת ממשווקות המנשאים באתר - ה עוגיה או תזמורת הים והן יעזרו לך לבחור מנשא שמתאים לך, גם פיזית וגם לצרכים שלך ושל התינוק.

דעתי על בניית סדר יום לבן 11 שבועות היא חיובית - שני התינוקות שלי בנו לעצמם את סדר היום בצורה מופתית

אני לא מתערבת. ממילא בגיל הזה, בכל חודש הכל משתנה בצורה כ"כ חדה, ההתפתחות כ"כ מהירה, שחבל לך להתאמץ עכשיו כשעוד מעט יגיע שלב ההתפתחות הבא ויהפוך את כל הקלפים חזרה (מתחילים לזחול - זמנים השינה משתנים. מצמיחים שיניים - שוב משתנים. מתחילים מוצקים - כנ"ל).

מבינה מאוד את הצורך שלך בהתאווררות, אבל בגיל הזה הכי קל לעשות סידורים עם התינוק. כל עוד הוא איתך הכל מעניין אותו והכל טוב לו. אבל זה מתחיל ונגמר בזה שיהיה לך נוח פיזית - עם מנשא מתאים, עם נעליים נוחות, עם תזונה טובה וזמינה. ברגע שיש לך את כל אלה ואת הולכת לדואר או לקניות או לבית קפה, מה זה כבר משנה שהוא ישן עליך?

בכלל, נשמע שאתם נורא משתדלים ומתאמצים ומנסים

זה מזכיר לי את עצמי כאמא טרייה לילד ראשון. בתוך כל ההתחלה המרגשת קצת מאבדים פרספקטיבה.
11 שבועות זה פסיק בחיים שלנו כמבוגרים, זה המון המון בשבילו.
נסי לחשוב עוד שבוע קדימה, עוד חודש קדימה, ובינתיים להניח לניסיונות "להנדס את הסיטואציה". לך הזמן הזה יטוס בצ'יק אם רק תקחי את זה בקלות (קל להגיד

). בשבילו כל סט של צרחות כזה הוא דרמה עצומה בחייו הקצרים.
אני מהמרת שבעוד חודש נאמר יהיה לך תינוק שונה למדי, וגם ההרגשה שלך תהיה אחרת.
וחודש נוסף אחרי כן - שוב ההרגשה תשתפר. והתינוק ישתנה קצת. וגם הדרך שבה את רואה אותו תשתנה קצת.

דעתי על בניית סדר יום לבן 11 שבועות היא חיובית - שני התינוקות שלי בנו לעצמם את סדר היום בצורה מופתית אני לא מתערבת
רק להבהיר את זה: אני בהחלט יוזמת השכבה לישון למשל כשאני רואה שחלפו X שעות מאז שהתעורר בבוקר (בהתחלה היה ישן בערך כל שעתיים, עכשיו כבר כל 3-4-5 שעות, הקצב בא ממנו). אבל אני גם מחפשת סימני עייפות, ומשכיבה לפיהם.
לא מעירה תינוק רך, גם לא משנת היום - השינה חשובה לגדילה ולהירגעות מכל הגירויים החדשים בעולם. ובגיל הזה הם עדיין מסוגלים לישון 3 שעות אחה"צ ואח"כ להירדם בערב כאילו כלום.

הי פלונית אדמונית

אבא לא אוהב אותו (מנשא בד ארוך) הוא מרגיש שהוא לא יכול לנשום בו. יכול להיות שהתינוק מרגיש את זה.
אין ספק שהתינוק מרגיש את זה. חוץ מזה אם לא נוח לאבא - למה שיסבול גם הוא?...
אני בגיל הזה כבר נשאתי עם מנשאים לא אלסטיים (במחשבה שנייה אני לא אוהבת את האלסטיים ככה שמגיל אפס נשאתי במנשא אחר) אבל הפואנטה היא שכבר אפשר להתחיל. תמצאו מנשא שנוח לשניכם. ממילא "תאריך התפוגה" של האלסטיים קרוב יותר.

בעניין סדר יום אני יכולה לשתף אותך שעם הבכורה ניסיתי וניסיתי וכל פעם הדפוסים היו משתנים והכול היה מתחרבש. בסוף הנחתי לזה והיא גיבשה לעצמה בגיל מסוים יופי של סדר יום.
עם הקטנה אני כבר רואה את זה בבירור. לא ניסיתי אפילו (גם היה יותר קשה, עם עוד ילדה וכו') ורק עכשיו, סביבות גיל 8-9 חודשים סופסוף הגברת התייצבה על משהו שאפשר לכנותו "סדר יום". אולי לא אצל הייקים אבל זה מספיק מסודר בשבילי. כנ"ל לגבי כל הניסיונות לדחות, למשוך, לקצר ולהאריך האכלות ושעות שינה. אותי באופן אישי זה סתם תסכל והלחיץ. היה לי יותר קל להיענות לצרכים ולחכות שזה יקרה מעצמו.
אני יודעת שזה נראה כאילו זה לא יקרה... אבל זה יקרה ואפילו מהר משאת חושבת.
בהצלחה.

מצטרפת בחום לקרוטונית.
מה שעכשיו דורש מערכת שלמה של תכנונים והערכויות- כמו לצאת לשעתיים- יהיה הרבה פחות סיפור בעוד חודשים ספורים.
לכן עדיף להסתפק עכשיו בהתאווררויות קצרות, של חצי שעה למשל, לא רחוק מהבית ובשעות שהתינוק ערני וטוב לב ולא זקוק להרדמה, ולזכור שבהמשך תוכלי לצאת גם אחה"צ ובערב ויהיה לאבא ולתינוק הרבה יותר קל.

צמד יכול להיות אופציה טובה עבורכם אבל אני ממליצה בגיל הזה יותר על מנשא לא אלסטי, אלא אם כן מדובר בתינוק מהסוג הקטן והקליל. אתם אוטוטו בגיל של יאמו וזה מנשא שאבות מאד אוהבים (וגם אמהות ותינוקות, כמובן

). שווה לנסות גם אותו. עם או בלי יציאות שלך, נשמע לי ששניכם צריכים מנשא אחר ויותר נוח.

תודה על ההבנה והתמיכה. מה זה "הגיל" של היאמו? הוא תינוק די ארוך, אבל לא מחזיק לגמרי את הראש עדיין, ומהתמונות של היאמו באינטרנט אני חוששת שהוא קצת קטן בשבילו. מתי אתן התחלתן?
בשבילו כל סט של צרחות כזה הוא דרמה עצומה בחייו הקצרים. - זה מגביר את רגשי האשמה שלי מייד, כי ממש קשה לי להשאיר אותו עם אבא, אבל אני מקבלת מסר מהסביבה שזה חשוב לי וגם לתינוק. לגבי סדר יום- דווקא הבוקר- בעודי מתלבטת לגבי סדר יום- משום מקום הוא קם מוקדם מהרגיל (7, בד"כ אני מושכת אותו עד 9 והיום סרב), היה עירני וחמוד שעה וחצי ונרדם על הידיים בלי ציצי די מהר (!!), ושהתעורר אחרי 45 דק' המשכתי לו את השינה על הידיים שוב בלי ציצי לעוד 45 ד'. ושוב היה ער שעה וחצי ולא מזמן נרדם שוב. שיתעורר כהרגלו אחרי 45 דק' אנסה להמשיך את שנתו ללא ציצי, אם יסכים. החלטתי שלא במחיר של בכי. אני לא רוצה לצפות שזה יימשך, אבל זה נחמד לבנתיים. גם קיבלנו היום עגלול- אולי הוא יסכים... יש בו יותר אוויר מבעגלה עם האמבטיה.

אבל אני מקבלת מסר מהסביבה שזה חשוב לי וגם לתינוק
אוי
בבקשה, תקשיבי לעצמך ולא לסביבה... (גם לא לנו פה בדף. לעצמך)
סדר יום זה אחלה כל עוד הוא מתאים לצרכי התינוק ולא מאלץ את התינוק להתאים את עצמו לסדר היום.
באופן כללי כדאי להרדים תינוק כשהוא רק מתחיל להיות עייף כמו שכדאי להאכיל אותו כשהוא רק מתחיל להיות רעב ולא לחכות לאטרף של עייפות או לתינוק שעבר את סף העייפות וכבר לא מצליח להרדם והוא בהיפר.
איך תרדימי- זה כבר פחות חשוב. העיקר שירדם בקלות ובנינוחות. ממילא מה שעובד היום לא יעבוד לתמיד, אפילו אם זה מה שאומרים לך.

שלום בנות!/בנים! יש לי תינוק בן 6 וחצי חודשים. שתי שאלות: אני יודעת שללידלוף יש אתר עם מאמרים וכו' אבל אני בקושי מגיעה לאתרים בעברית אז אין לי סבלנות בזמן הממש קצוב שלרשותי לקרוא באנגלית (-: אולי מישהי פה תוכל לתת לי איזה שהוא שלד של "הוראות הפעלה ברוח עקרון הרצף"...(-: משהו שיעזור לי להבין את עניין הצמידות והנשיאה יותר לעומק(מה שחיובי בעיני) ובפרט מה עושים עם תינוק שצריך ללמוד לזחול? הרי כדי שיתפתח מוטורית הוא צריך להיות מונח ולנוע בתוך מרחב איך זה מתיישב עם נשיאה תמידית? ודבר נוסף מישהי פה יודעת האם היאמו הוא מנשא טוב מבחינה אורטופדית? האם באופן כללי זה טוב לגב של התינוק להיות במנשא בכלל ,בתנוחת גב בפרט ובפיסוק? אני נורא מוטרדת מהעניין... ממש מצפה לתשובותיכן ! תודה!(-:

בגיל 6.5 חודשים לא מדובר על נשיאה תמידית. ככל שהתינוק גדל הוא בעצמו מבקש לרדת ולהיות על הרצפה יותר ויותר.
לא מכירה שום מאמר שנותן הוראות הפעלה, הרעיון של עקרון הרצף הוא להיות קשובים לצרכי התינוק, זה אומר לדעת גם מתי התינוק רוצה להתנסות בתנועה חופשית... הכי טוב להתבונן בתינוק שלך ובתגובות שלו.
יאמו בהחלט מומלץ מבחינה אורתופדית, הפישוק בפרט מאד מומלץ ע"י אורתופדים, לא משנה אם התינוק על הגב או מלפנים.

ואולי בכלל לא צריך לזחול?...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3798010,00.html

היי לכולן
התינוקי שלנו בן חודש ושבוע ושוקל 4.5 ק"ג. יש לנו 2מינשאים "תינוכיס". בבית כשהוא ער-הוא על הידיים שלי או של בן זוגי. בחוץ בן זוגי נושא אותו. ניסיתי גם אני ומסתבר שזה ממש קשה לי. כבד לי וכואב לי בגב ובכתפיים. מה עושים? אני נורא רוצה להסתובב בבית כשהוא עלי ולצאת החוצה גם בלי בן זוגי. למישהי יש רעיון?

כן. לתפוס איזו אמא-מנוסה--עם-תינוקיס באוזן, ולבקש ממנה עזרה בלבישת הדבר הזה.
(הייתי מתנדבת לתפקיד, אבל אני באוסטרליה

)

תינוקיס זה המנשא הכי נוח בעולם (כשלא חם מדי) - אם יודעים איך ללבוש אותו.
אם לא - יכולות להיות כל מיני צרות.
אולי את לובשת אותו רפוי מדי.
אולי את לא פורשת את הרצועות כהלכה על הגב, אלא מגלגלת אותן כמו חבל - ואז זה חותך ולוחץ שחבל על הזמן. צריך לפרוש אותן וכמה שאפשר בלי קפלים.
ואולי ואולי ואולי... צריך לראות כדי להבין מה הבעיה, ויש סיכוי טוב לפתור אותה תוך חמש דקות.

ואולי הבעיה לא במנשא. אולי שרירי הבטן ורצפת האגן שלך עוד לא השתקמו, וזה משליך על הגב.

ה עוגיה, איפה את?
(היא גם מומחית וגם בארץ

)

עד שהיא תבוא, אולי המאמר הזה יכול לעזור

גלית, נשמע שהמנשא לא מהודק מספיק. צריך להדק בכל שלב של הלבישה.

5 קילו, כשהמנשא יושב עליך טוב, אמור להיות בלתי מורגש.

(וכל מה שתמרוש אמרה, כולל המאמר המצויין שצירפה)

היי תמרוש, קודם כל- המאמר עוזר ושנית- אני מיד הולכת לחפש מישהי בסביבה שתוכל לעזור לי. תודה.

תינוקיס זה המנשא הכי נוח בעולם (כשלא חם מדי) - אם יודעים איך ללבוש אותו
אין אף מנשא שהוא "הכי נוח בעולם"- יש את המנשא שהוא הכי נוח בעולם עבורך.
אין ספק שמידת הנוחות קשורה קשר הדוק לשימוש נכון (קשירה נכונה, הידוק, פרישה וכל מה שכתבת) אבל גם בשימוש אופטימלי יתכן מאד שמנשא אחר עם יותר תמיכה בגב התחתון ובד לא אלסטי יהיה עוד יותר נוח (אני למשל מכורה למנשאים הסיניים, אף מנשא אחר לא יכול להתחרות איתם מבחינתי).
כך שהתשובה היא שכדאי לנסות לשפר את השימוש בתינוכיס, אבל לא יזיק לבדוק עוד מנשאים, ובכל מקרה רצוי להתיעץ עם אמא מנוסה פנים אל פנים.

יש לי שאלה....
אני אמא לבן שנתים וחצי בחינוך ביתי ומשתמשת ביאמו בנשיאה קדמית כאשר הוא מתעייף או כשלא מתחשק לו כבר ללכת בעצמו.
גיליתי בסוף השבוע האחרון שאני בתחילתו של הריון (יש!!!!).
יש למישהי מושג מנסיונה אם, עד מתי ובאיזו תנוחה אוכל להמשיך לשאת אותו במנשא בלי להזיק לעצמי או לעוברון?
המון תודה

צריכה עזרה
קניתי מנשא צד טבעות והבת שלי לא כל כך רוצה להכנס לבפנים
היא בת חודש וחצי אבל די ארוכה
קניתי אותו כדי שיהיה לי קל לשים ולהוריד שלא כמו מנשא בד ארוך.
כשהיא כבר בפנים ישנה היא ישנה מעולה עד שמתעוררת לאכול, אבל היא ממש לא רוצה להכנס פנימה כשהיא ערה וגם לו כשהיא עייפה (בכלל בגיל הזה הזמנים של ערות ועייפות לא כל כך ברורים,בטח לא אצלה). יוצא שהיא רוב היום בידים ונורא קשה לי. ויש לי ילדים גדולים יותר,ומלא מה לעשות ואני לא מצליחה להגיע לכלום. גם עם המנשא בעצם קצת קשה לי לעשות דברים כי בכל זאת זה בטן שמנה מלפנים.
אני לא יכולה להניח אותה כמעט בכלל כי היא ממש לא רגועה וגם בידים היא מתפתלת
מה שהכי הולך זה רגלי צפרדע, זה מה שנוח לי, ערסול פחות.
מה עושים לילדה שלא רוצה מנשא כבר בגיל צעיר?

נראה לי שאת צריכה הדגמה ומעט תמיכה בשימוש במנשא, אם תכתבי את אזור המגורים אולי מישהי תתנדב לעזור לך.

אני חושבת שאני יודעת איך נושאים במנשא וקניתי את המנשא אצל יועצת מנשאים
וגם הסתכלתי בכל הסרטים ביוטיוב שמסבירים
וזו לא הילדה הראשונה שלי
אבל היא לא אוהבת להיות בפנים. הגדולים שלי לא התנגדו כל כך למנשא אם אני זוכרת טוב (אז היה לי מנשא בד ארוך). והם גם לא היו כל כך חסרי מנוחה כמוה, היא כל היום מתפתלת, וגם בידים היא יכולה לישון 10 דקות ולקום ולהיות חסרת שקט.

יכול להיות שמנשא אחר יהיה לה נח יותר - שווה לנסות.
(אם קנית את המנשא טבעות אצל יועצת מנשאים של המנשא הנכון את יכולה לעשות טרייד-אין - להחזיר אותו ולנסות אחר).

נשמע כאילו יש בעיה אחרת, לא קשורה למנשא. אולי שווה לנסות כל מיני דברים כדי לפתור את חוסר השקט הכללי שלה, ואחרי זה עניין המנשא יכול להסתדר מעצמו.
אולי רלוונטי: תינוק שבוכה כל היום, תינוק לא ישן בקשת עזרה.

יש הרבה תינוקות שלא אוהבים עירסול. אולי באמת שווה לנסות מנשא אחר.
ומצטרפת ליונת לגבי בירורים אחרים.

גמאני
ככה גם היה אצלינו בהתחלה, וגם רק עם התינוקת האחרונה.
גם לי היה בפעם הראשונה מנשא צד טבעות.
בכל יום חשפתי אותה קצת יותר זמן למנשא.
עד שהיא התרגלה...
סליחה, אבל באמת אי אפשר בלי.
וגם היא לא סבלה ערסול, רק רגלי צפרדע.
יום אחד, פתאום שמתי לב שהיא העבירה את כל היום במנשא בכיף...

אבל מהמשפט הזה
אני לא יכולה להניח אותה כמעט בכלל כי היא ממש לא רגועה וגם בידים היא מתפתלת
אז לכי לפי מה שכתבה יונת.

תודה על ההפניה לדפים הנכונים
אנסה שם

מתלבטת בין שני סוגי מנשאים לטווח ארוך ולשימוש יומיומי לילד ששוקל 10 ק"ג (בגיל 10 חודשים כרגע)
האם עדיף לקנות מנשא גב צמוד מבד או לקנות מנשא טיולים טוב? מנשא הבד שוקל פחות אבל מצד שיני לא הרבה פחות ואולי מנשא טיולים יתן תמיכה טובה יותר.
אני עדיין בעודף משקל מההריון כך שהתמיכה לגב מאד חשובה לי. הילד מאד מאד פעיל ועצמאי כך שכנראה יעדיף יותר חופש

באופן אישי נראה לי לא נוח לקחת במנשא טיולים. ויכול להיות שזה גם לא יספק את הילד כי הוא אמנם עלייך אבל לא נמצא במגע איתך.
מצד שני בקיץ יכול להיות שזה יותר קל כי פחות חם כשהוא לא צמוד אלייך.
לי יש יאמו ואני מרוצה.
אני לא מכירה מספיק מנשאי טיולים,אבל האם אפשר לישון בהם? במנשא שצמוד אליך הילד נשען עלייך, לא יודעת איך זה במנשא טיולים מבחינת תמיכה. ומה מבחינת קומפקטיות? מנשא בד את לוקחת איתך בכל תיק, מנשא טיולים אי אפשר לסחוב בקלילות לכל מקום.
אבל באמת שאני לא מספיק מכירה מנשאי טיולים ואת האיכות שלהם

שני, מבחינת תמיכה לגב, ככל שהילד צמוד אליך כך העומס על הגב קטן (כמו שאם מחזיקים ביד שקית רחוק מהגוף קשה יותר לשאת אותה) - מנשא גב צמוד יותר נח מבחינה זו.

שליחה על ידי כלנית* » 08 מאי 2020, 09:46

אני צריכה עזרה (או אפילו אוזן קשבת..)
פיצפיץ שלי בת ארבעה חודשים, תינוקת מאושרת ושופעת חיוכים, מתוקה בטירוף. בשלושה שבועות האחרונים היא רוצה להיות רק רק עלי, לא מוכנה שאף אחד אחר יחזיק אותה. בכלל. אפילו לא אבא. אפילו לא דקה.
ברגע שמישהו מראה רצון לקחת אותה היא מתחילה ליילל ואם הוא באמת לוקח אותה, היללה הופכת לבכי ואז לצרחות קורעות לב
אני לא יודעת כבר מה לעשות, אני חייבת מנוחה, כואב לי הגב וכואבות לי הברכיים. יש לי צורך דחוף להיות קצת לבד.
אפילו להיכנס חמש דקות לבדי למקלחת בלי לשמוע מחוץ לדלת ילדה צורחת ואומללה ולהיות מלאת רגשות אשם
אמא שלי (שמאוד רוצה ומנסה לעזור) אומרת לי בכל הזדמנות ש"זה המחיר של לגדל ילד כל כך בצמידות" ו "אין מה לעשות, את בחרת בזה"
אתמול בערב זה כבר הביא אותי לבכי