פעוט לא רוצה לישון

עקב נואשותי אני מעתיקה את השאלה הרצ"ב לדף חדש, בתקוה שתזכה הפעם בתגובות. תודה מראש.

הצילו!
אחרי שגידלתי 2 ילדים פחות או יותר "מחונכים" באופן מיינסטרימי, ועקב קריאה רבה מדי באתר, אני מגדלת את הילד השלישי (2) הכי קרוב לטבעי שביכולתי. מה שאומר מעט מאד גבולות, המון חום ואהבה, המון עצמאות, וכו'.

אז בעוד הגדולים ישנים מגיל שנה בערך לילה שלם בלי בעיה ומקסימום מעירים אותי בעת חלום רע או פיפי (מישהו אמר שיטת 5 הדקות?) הקטן מוציא ממני את נשמתי.
פשוט לא מוכן ללכת לישון בשום אופן. אך לא מסתובב רק "בין הרגליים" עד שעות מאוחרות אלא גם דורש את מלוא תשומת הלב בשעות אלה. גם אם אני מנסה ללכת לישון יחד איתו במיטה שלי או שלו זה לא עוזר והוא מיד קם. הוא הולך לישון רק כשאני באמת הולכת לישון, איתי במיטה.

אלא מאי? אני מתמוטטת! מאז ומתמיד הצילו אותי השעתיים האלה לעצמי בין השינה של הילדים לשלי. וכעת עם כל הרצון הטוב אני יוצאת מדעתי. לא מסוגלת לשרת ילדים בשעות האלה, ולפעמים צריכה גם לעשות דברים לעצמי, לעבוד, לקרוא - ופשוט אי אפשר! אני מכירה את העצה למצוא זמן לעצמי בחלק אחר של היום, רק שזה לא כל כך אפשרי אצלי עקב העבודה, והילדים וכו'. בכלל, אני בלילה באופן כללי מאד עייפה וחסרת סבלנות ואני חושבת שרק פגעתי בקטנציק עם כל הכוונות הטובות. אני צריכה לקום מאד מוקדם לעבודה, כך שגם העצה של לקום באמצע הלילה לענייני לא תעזור לי.

מחשבת כפירה: אולי היה עדיף להיות אכזרית 2 לילות מאשר להיות עצבנית כל לילה - מה שכמובן מקרין גם עליו? אולי לא כל אחת מסוגלת להיות אמא רצפית?

כבר הזכירו בדף על הכתבה בהארץ על נזקים מחוסר השינה, שכתוב שם שילדים שהוריהם עובדים רוב שעות היום מארגנים לעצמם זמן איתם בלילה. האם זה המקרה אצלכם?
אני הולכת לישון איתה, אחרי אמבטיה משותפת, פיג'מה וציצי, וקמה כשהיא נירדמת.

תנסי בשעות מוקדמות, ייתכן שהוא עובר את שעת השינה שלו - בין 19:30 ל-21:00? - ונהיה ערני.
אני חושבת שזה מאוד לא קל כשיש עוד 2 אחים גדולים. אצלינו הגדולה די מרעישה כשאנחנו הולכות לישון וכל יום צריך להזכיר לה קצת שקט כדי שהקטנה תרדם.

אולי את צריכה לאמץ לעצמך דרך ביניים בין ה- 5 דקות לבין ה"באופני" הטוטאלי. הילד הפרטי שלי הוא גם לא מי יודע כמה מוכשר בנושא השינה, ודוקא בשל כך נראה לי שהצבת גבולות בתחום הזה חשובה לו מאוד. אפשרות לדוגמא היא שאת, מתוך ההיכרות שלך איתו ועם השגרה שלו, תקבעי מה נראית לך שעת שינה קבועה מתאימה עבורו, ובשעה הזו כל יום את דואגת שילך למיטה, ולא מאפשרת לצאת ממנה. לא צריך בשביל זה לתת לו לבכות לבד בחדר, אבל מצד שני לא לשתף פעולה עם נסיונות שיחה ומשחק. להשאר איתו, אבל להיות הכי משעממת.
אני מאמינה שאחרי שהשעון הביולוגי שלו יתארגן על הרדמות בשעה קבועה, את תוכלי לחזור להיות יותר גמישה.

ולא מאפשרת לצאת ממנה
אוי רעיון מעולה! בית-כלא במיטתו שלו.

לא לשתף פעולה עם נסיונות שיחה ומשחק
כלומר...? הוא מדבר אלי ואני לא מגיבה?

אבל העיקר שהוא שלא נתנו לו לבכות לבד בחדר...

מירי,
הדרך שהצגת, לטעמי, יש בה כפייה וחוסר כבוד כלפי הילד.
אין כאן שום דרך ביניים.

ליאורה נ,
אני מקווה שלא התייאשת ושאת עדיין קוראת את הדף (לפעמים דפים חדשים חומקים בין הידיים בין הדפים הרבים שעולים ב-מה חדש).

אני לא מנוסה בהרדמת פעוטות אך תהיתי אם קראת את:
הרדמת פעוטות
איך הילד שלכם נרדם

ובכלל את מדור תינוקות ופעוטות - שם יש ערימה נאה של דפים שעוסקים בשינה.

עוד רעיון אחד:
מזון. יש מזונות שלא כדאי לתת לפני השינה, ויש כאלה המעוררים. גם בזה אני לא מבינה, אבל יש כאן כאלה שכן. אולי תספרי מה הוא אוכל לפני השינה?
שמעתי שיש התייחסות לנושא יש גם בספר המומלץ (שאותו טרם קראתי): הורים גם בלילה מאת דר. סירס. יש לכך התייחסות גם בדף העוסק בספר.

תודה למגיבות.
קראתי כמה דפים באתר העוסקים בשינה, וניסיתי לפעול לפי העצות ששם - ללכת איתו לישון ולקום אחר כך, טקס שינה ועוד. הבעיה היא, שכפי שציינתי הוא לא מוכן לישון אתי ב 20:00 כי הוא יודע שאני עוד לא גמרתי את היום שלי. רק כשאני ממש הולכת לישון על מנת להרדם גם הוא נרדם. ואז אין לי את הזמן השקט בערב שאני לא יכולה בלעדיו.

בינתיים מצאתי פתרון שאולי יעזור לאחרות - אני שמה אותו לישון עם האחים שלו (כולם באותה מיטה שנפתחת), ומכבה את כל האורות בבית מלבד האור שליד החדר שלהם. טקס שינה, סיפור, לילה טוב. אני יוצאת מהחדר, ובעצם אין כל כך להיכן לטייל כי אין אקשן בשום מקום אחר בבית. כשהוא בא אליי אני אומרת לו - עכשיו זמן לישון, והולכת איתו חזרה לחדר. ואז הוא מבקש - לשתות, דובי, וכו' ושוב, לילה טוב ואני יוצאת. בלילה הראשון הריטואל חזר על עצמו עשרות פעמים (המיטה התמלאה במשחקים עד שלא היה מקום לישון), אבל עכשיו אנחנו בלילה השלישי והוא כמעט לא יוצא.

באמצע הלילה הוא מגיע אליי למיטה ונשאר שם עד הבוקר. אבל זה כבר לא מפריע לי כי את השקט שלי בערב קיבלתי.

לא כל כך באופני, אני יודעת, אבל הציל אותי ובלי לפגוע בו וזה מה שחיפשתי..

סיגל ב,

אני לא מכירה אותך, ואת לא מכירה אותי. אני לא קבועה כאן באתר.
חייבת להגיד שיש לך חתיכת חוצפה ויהירות לקטול אותי ככה במחי פוסט. חשבת אולי לשים סימן שאלה? אולי "נראה לי ש..."? שקלת שאולי לא הבנת אותי עד הסוף לפני שהעלת את האמהות שלי על המוקד? ואיך את היית מרגישה אם היית מקבלת כזו תגובה על מי שאת כאמא? זכותך לא להסכים איתי, אבל אמרת את זה בצורה בוטה ולא מכובדת.

ולעניין עצמו - בעיני כבוד לילד זה להתייחס לצרכים שלו, ואלה לא תמיד זהים לרצונות שלו. והתפקיד שלנו כאמהות שתהיה לנו הרגישות לעשות את האבחנה בין השניים. הרי גם לנו כמבוגרים זה קורה שאנחנו מתעצבנים על מישהו/משהו ואח"כ מבינים שזה בעצם היה בגלל שאנחנו עייפים או רעבים. אפילו אנחנו לא תמיד יודעים לתמלל את הצרכים שלנו במדוייק בכל מצב. ואצל ילדים על אחת כמה וכמה.
אני מדברת מתוך הנסיון הפרטי שלי, עם הילד שלי, שהוא ילד שמאז שנולד לא יודע לשים ראש. ככל שהוא עייף, ככה הוא פחות מסכים ללכת לישון. כשהיה תינוק קטן הוא היה נכנס להיסטריה של בכי, כי היה לו קשה להרדם, ואני הרדמתי אותו בידיים, ולפעמים הייתי צריכה לחסום אותו בתוך החיבוק שלי כדי שירגע. זה חוסר כבוד אליו?
וגם היום הרבה פעמים כשהוא עייף הוא לא ירצה לישון. הוא ישחק וישתולל, יפול ויבכה, יתעצבן מכל דבר ויבכה, יכנס למתח, וככל שאני יותר אעתר לזה שהוא לא רוצה לישון ככה יהיה לו יותר קשה להרגע אח"כ. והוא ישן גרוע בלילה, כי הגוף שלו נכנס לשינה מתוח.
לכן זה בעיני לגמרי מכבד אותו, ואת הצרכים שלו, כשאני קובעת שעה בה הוא נכנס למיטה. זה לא בית כלא לדעתי. זה כן גבולות.

ויותר מכך, לדעתי כשיש מצב שילד מבטא רצון שהוא שונה מהצורך שלו, והרצון שלו מתמלא, זה מותיר אותו עוד יותר מתוסכל, כי הוא קיבל מה שרצה, אבל עדיין מרגיש לא מסופק, וזה מאוד מבלבל.

אני לא אמרתי "לא לענות לילד", אני אמרתי לא לשתף פעולה עם שיחה ומשחק. זה אומר שאם הוא מדבר על משהו, אני לוחשת תגובה קצרה, ולאחריה "לילה טוב". ואם הוא מתחיל לשחק איתי בללחוץ על האף שלי, לעשות "ביפ" ולצחוק, אני מרחיקה את האף שלי ככה שהוא לא יוכל לעשות את זה. יכולה אולי לעבור לשכב מאחוריו לחיבוק "כפיות". או לשבת בקצה המיטה.

ובעיני הדרך שליאורה בחרה היא בדיוק מה שאני התכוונתי. ואני אפילו לא מבינה למה זה לא באופני, אבל כאמור אני לא קבועה כאן. בעיני לישון בלילה במיטה עם האחים עונה על צרכי הילד בדיוק כמו לישון עם ההורים.

מירי,
צר לי אם נפגעת, לא התכוונתי לפגוע בך באופן אישי, ואיני שופטת אותך או את אמהותך. התייחסתי לדרך שהצעת והבעתי את דעתי. אכן זה יצא לי קצת ציני מהדרך שבדרך כלל אני מתנסחת, אני מתנצלת על הסגנון, אך לא על המהות. פשוט קשה לי כשאני קוראת משפטים כמו ולא מאפשרת לצאת ממנה. מבחינתי יש כאן כפייה על הילד. כך אני רואה את זה.
אני מבינה שאת רואה בזה הצבת גבולות.
אני מאמינה במציאת פתרונות יצרתיים שמכבדים את הצרכים והרצונות של שני הצדדים. ביטול רצון הילד, הוא ביטול משהו מעצמיותו בעיניי, וזה שאני יכולה לעשות את זה כי אני המבוגר היותר חזק בסיטואציה, אינה מצדיקה זאת. אני מעדיפה מערכת יחסים שבה אני לא מנצלת את העובדה שאני יותר חזקה, אלא מתייחסת באופן שיוויוני ומכבד אל ילדי, כפי שהייתי רוצה שיעשה הוא כלפי וכלפי כל אדם, מבוגר או צעיר ממנו.
בעניין זה אני ממליצה לך לקרוא את: כבד את ילדיך, חינוך בלי גבולות ובכלל לשוטט ב- מדור אתגרים בהורות וב-מדור חינוך.

לעניין הפתרון שמצאת ליאורה נ,
נשמע פתרון נחמד שמתאים לכם. גם לישון יחד עם האחים זה סוג של מיטה משפחתית... ממה שאת מספרת, נראה כי יש שתי דרכים בהן הוא נרדם: או איתך, או עם אחיו. אני מפרשת זאת בכך שהוא פשוט לא רצה לישון לבד... (ובאמת כיף יותר לישון יחד

).
בכל אופן, נשמע גם שהדרך אל הפתרון היתה קשובה וסבלנית. אני שמחה שהדברים הסתדרו לכם.
@}

ועוד מילה מירי.
אני רוצה לחדד את התנצלותי.
אין לי ספק שאת משתדלת לעשות הכי טוב שאת יכולה עבור בנך לפי אמונתך. הקושי שלי הוא עם מסרים שהחברה מעבירה לנו ההורים, על כך ש-"צריך להציב גבולות לילד", למשל. אני כאמור חושבת אחרת (שוב, פירוט בנושאים הללו תוכלי לקרוא בדפים שהפניתי אותך אליהם).
אני מזמינה אותך לבחון את תפישותייך ואמונתייך לנוכח מחשבות ורעיונות שעולים כאן באתר, ולא לתת לתגובתי הנסערת להשפיע על שיטוטייך כאן. אני מקווה שתמצאי בכך עניין. @}

הקטנה שלי אתמול החליטה שכשכולם במיטה מנסים לישון ב-21:40 והגדולה לא ממש נירדמת, שזה זמן טוב למשחקי מחשב. הסברנו לה שעכשיו כולם הלכו לישון, גם קומפי וגם המחשב אבל היא התעקשה נורא. אז הלכנו למחשב והיא הקישה בכל המקשים וראתה שהכל חשוך וצווחה 'קופי! קופי! בתקווה שהוא יקום אבל הוא המשיך לישון.
אז רקדתי איתה בחושך - היא מאוד אוהבת שרוקדים איתה - עם שירים כשמעת לעת היא מצווחת 'אבא' או 'קופי' ואח"כ קפצנו על כדור הפיזיו וזה כבר ממש הרגיע אותה וסוף סוף ביקשה שישי (ציצי) אבל התעקשה שזה יהיה על הספה אבל בכ"ז לקחתי אותה למיטה ונירדמה סוף סוף עם שישי.

כאשר שלום נהייה עייף, אם לא הסכים ללכת לישון הוא עובר את העייפות ואז הוא מנסה לא לישון, אבל מתעצבן מכל שטות, ומסתובב וצועק.. מבקש שוקולד או טלוויזיה.. אז אני לוקחת אותו למיטה שלנו, נותנת לו ציצי, ואז גם לציפי. ואז אני מכריזה: "עכשיו הולכים לישון וזהו!
אני מתעסקת בדברים שלי, כמו לנקות את הבית, לטטא ולרחוץ כלים. שלום רואה שאין לו מה לעשות, מדי שקט ומשעמם. ואז הוא באמת ברוב הלילות הולך לישון בלי בעיות.

אנו עברנו תהפוכות רבות בנושא שינה בביתנו .
מעולם לא הכתבתי שעת שינה , היו תקופות של שינה מוקדמת , היו תקופות שהרדמות בשמונה בערב היתה תנומה קצרה של שעה לאחריה היה ער עד שעות הלילה המאוחרות .
כל הטלטלות הללו היו קשורות בצורה ישירה למה שעברנו בחיים , משברים , שינויים , מעברים , חוסר שגרה , אבטלה .

כיום הוא ניגש אליי כאשר עייף , בהיותו גמול מהנקת לילה הוא נרדם במהרה בעודי מחבקת אותו .
כאשר כולנו הולכים לישון והוא אינו עייף , הוא שוכב לצידנו בעיינים פקוחות עד אשר נרדם .

ליאורה - מה אם בכלל לא תנסי להרדים אותו בערב, אלא תעשי אותם דברים שהיית עושה אילו היה ישן? (מה הם?)

אילו הוא היה ישן, הייתי קוראת, גולשת באתר, אוכלת בנחת. בקיצור פעילויות מנוחה שמשעממות אותו מאד, כאלה שגורמות לו לעשות הכל כדי שאעבור לפעילות מעניינת יותר כמו לשחק, סיפור, לטייל בגינה, להכין לו משהו טעים..
כפי שכתבתי, בגדול הבעיה נפתרה, פחות או יותר. (חוץ מהעובדה השולית שברגע זה הוא הגיע אליי ודורש תשומי - אנסה להחזירו למיטה).

אני שונאת להרדים. ממש לא מוכנה לשבת בחדר של ילד כדי שירדם שם. ארבעת ילדי הגדולים כבר מזמן נרדמים לבד בחדרים שלהם (למרות שלא הרגלתי אותם לכך), ורק הקטנה, בת הזקונים, עדיין נרדמת בכל מקום - בזרועותי, יונקת, על הספה, יחד איתנו כשאנחנו הולכים לישון. ואני משערת שעם הזמן זה יסתדר, כמו אצל הגדולים, בלי שאאלץ לעשות שום דבר. גם אני מאד אוהבת זמן שקט בערב, אבל ברור לי שזה לא אפשרי כל ערב. אם היא עייפה ונרדמת לפני, אני לעיתים יושבת עד מאד מאוחר, כדי לנצל את הזמן לבד, אך לא מעט ימים אנחנו הולכות לישון יחד. לפעמים, כשיש לי באמת הרבה דברים לעשות בערב אני מסבירה לה שעכשיו סוף היום, אני כבר לא יכולה לשחק וכד', והיא מוזמנת להיות לידי, אך לא לצפות ממני לשחק או להקריא. והיא לרוב מקבלת את זה, משחקת לבד, או נרדמת על הספה. מבחינתי זו הדרך המתאימה ביותר. זה עדיף לי בהרבה על השכבות, טכסים, התעקשות על שעת שינה, מקום שינה והרגלים. היא כבר די גדולה, בת 4.5, כך שהיא מבינה ולרוב משתפת פעולה כשאני מבקשת ממנה לתת לי לעבוד, אבל בכל גיל זו היתה הדרך המועדפת עלי.
ברור שזה לא מתאים לכל משפחה, אבל לנו זה המתאים ביותר. זה פותר לנו את כל ה"מאבקים" סביב ללכת לישון. הם פשוט לא קיימים. אם היא עייפה היא נרדמת לפני ונשאר לי זמן, ואם לא - אנחנו נרדמות יחד. הנה, ברגעים אלה היא נרדמת בזרועותי, ואולי אפילו יהיה לי קצת זמן לעצמי הערב!
וכדי שלא תחשבו שאנחנו קמים מאוחר - אנחנו למרבה הצער לא בחינוך הביתי וכל בוקר יש גן ועבודה, וצריך לעמוד בזמנים. לעיתים קצת קשה לה להתעורר בבוקר, אבל זה לא נורא. שווה לנו את הערב נטול המתחים.
נראה לי ששווה לשקול גם דרך כזאת, ולא רק וריאציות שונות על הרגלת ילדים לישון יפה במיטתם בשעה מסוימת.

אני שונאת להרדים. ממש לא מוכנה לשבת בחדר של ילד כדי שירדם שם. ארבעת ילדי הגדולים כבר מזמן נרדמים לבד בחדרים שלהם (למרות שלא הרגלתי אותם לכך), ורק הקטנה, בת הזקונים, עדיין נרדמת בכל מקום
בדיוק! עכשיו שלום הוא די קטן אז זה כמו עם הקטנה שלך... איזה יופי לקרוא את מה שכתבת, אז בסוף היום כאשר אני עסוקה שלום הולך לישון.. וזה מתחיל להסתדר. זה טוב לראות אצלך איך זה עם 5 ילדים. זה כמו צפיה בעתיד כאשר שלום יהיה גדול. זה מעודד

אמא ל 5 - אהבתי.

הבעיה היא שזו דרך לא הפיכה. וברגע שנוקטים בה, צריך להמשיך איתה גם בערב בו את ממש ממש רוצה להיות לבד לשעה שעתיים, כי בכל מקרה ילד שהתרגל לשיטה לא יסכים ללכת לישון..
ואז הפחד שלי הוא מלהגיע למצבים בהם לא אוכל להישאר רגועה, והוא יתעקש "להפעיל" אותי בזמן שכל רצוני הוא לנוח, וכל העייפות המצטברת תצא עליו.

הבעיה היא שזו דרך לא הפיכה
כן, נכון.
אין ספק שלעיתים הייתי מאד שמחה אם הייתי יכולה להשכיב אותה במיטה שלה, לתת נשיקה, להגיד לילה טוב ולעזוב את החדר. אבל כשאני חושבת איזה מאמץ נדרש ממני כדי להגיע למצב כזה אני מיד מוותרת על זה. בסך הכל באמת רוב הימים המצב בסדר גמור. הנה הערב היא נרדמה שבשבע בערב, כי לא ישנה בצהריים, וכבר הספקתי המון המון דברים.
כתבתי את הדרך שלנו כדי לשתף אחרים, וכדי לתת מבט לטווח ארוך - מאחר ואני כבר עברתי את זה עם ארבעה ילדים קודמים, והכל בא על מקומו בצורה מצוינת, אני לא מודאגת שזה ימשך כך לתמיד.

זה מעניין איך שהדברים מסתדרים עם הילדים שלנו, כאשר אנו מניחים להם להסתדר
חברה שלי אומרת לי תראי איך שיהיו לך בעיות גדולות איתם. תצטרכי להעיר אותם לבית הספר והם יהיו עייפים ולא יוכלו ללמוד... אמרתי לה שזה יכול להתאזן מעצמו. אם ילכו לישון מאוחר, למחרת יהיו עייפים ואז ילכו לישון יותר מוקדם. אם הופכים את העניין למאבק הם יתעקשו להיות ערים בכוח.

כמה שאני שונאת את הרעיון להפוך את השינה לעונש. הרבה הורים שולחים את הילדים לישון יותר מוקדם כעונש. למה להשניא את השינה על הילדים? למה לא לשים את השינה במקום שלה: הליכה לישון כדי לנוח בשביל לקום רעננים בשביל יום המחר?

או.קיי, אנחנו בבעיה.

קטינא בן ה-2.5 עייף ולא רוצה לישון. זה הלילה השלישי או הרביעי ברציפות. ההנקה, שיטת ההרדמה בערב מאז ומעולם, לא עוזרת. אחרי 20 דקות או 30 דקות הנקה הוא עדיין פוקח עיניים. מבקש בקבוק חלב, מקבל (אני יודעת שזה לא טוב לשיניים, השבוע יש לנו תור ראשון לרופא שיניים לילדים בין היתר כדי להיגמל מזה). גומר בקבוק חלב, עדיין ער. רוצה שאשכב לידו ואחבק אותו. אני יושבת קצת לידו, שמה עליו יד - לא מסוגלת לשכב יותר אחרי ששכבתי חצי שעה, כואב הראש! ואני לא מתכוונת ללכת לישון איתו בשמונה בערב.

בכלל, מניסיון של כל הפעמים שקרה תסריט כזה בחודשים האחרונים, הוא כמעט אף פעם לא נרדם כשאני סתם לידו, שוכבת, מחבקת או נוגעת. הוא מחזיק את עצמו ער בכוח - אני רואה את העיניים נעצמות ושוב נפקחות, הוא כמעט "שוקע" ושוב מתחיל לשחק עם הרגל או עם היד או לדגדג לי את הבטן, זה מוציא אותי מדעתי. אני מתעצבנת והוא נכנס ללחץ והנה הלכה השינה. בהתחלה חשבתי, אולי הוא לא עייף מספיק, אבל הוא כן, עם כל סימני העייפות כולל פיהוקים ושפשופי עיניים.

שלשום ובימים שלפני כן, אחרי כל הסאגה הזו שנמשכה כמעט שעה, הוא נרדם לבסוף לבד במיטתו עם הבובה. כמעט לא התנגד. אמרתי לו, גם בזמן אמת וגם בבוקר שאחרי, שאני רואה שהוא לא מצליח להירדם כשאמא יושבת לידו, ואמרתי שאם אחרי הציצי לא יירדם, שיירדם במיטה עם בקבוק או בובה. הוא שמע ואמר שזה מתאים לו. אלא שאתמול התחיל לבכות ולייבב וביקש שאמשיך לשבת לידו. מודה, לא היה לי כבר כוח - התחלנו הרדמה בשמונה וחצי עם ילד עייף, והנה כבר כמעט עשר ושנינו רק יותר עצבנים. נתתי נשיקה ויצאתי מהחדר. כמובן שהוא לא נרדם.

בסופו של דבר קלטתי שמה שאני עושה לא שונה מאוד משיטת החמש דקות

ילד מייבב במיטה (לבקשתו עבר ממיטת המעבר שלו למיטה שלי, באותו החדר) ואני יוצאת ונכנסת מהחדר ואומרת לו "לישון". בסופו של דבר אפשרתי לו לצאת ולהיות בסלון. שם היה אולי חצי שעה, גם כן עייף, הפריע לי לראות כוכב נולד (כן!) ולבסוף ראיתי שהוא סחוט ואמרתי לו , בוא למיטה לישון. באחת עשרה בלילה הוא נרדם - במיטה הגדולה. אני הייתי בסלון.
בקיצור, אני לא יודעת איך לנהוג היום כשתגיע שעת ההשכבה. איבדתי את הצפון - לא מסוגלת לתרגל יותר הרדמה באופן טבעי, אבל גם לא מרגישה בנוח עם השיטות המקובלות. ההחלטות שאני מקבלת בזמן אמת כנראה לא טובות מספיק, אבל בניתוח לאחור קשה לי לדעת מה היה אפשר לשפר.

לפני שיגיעו תשובות אפשריות:

כן, אני מכירה את ההמלצה לתת להם לשחק בסלון עד שיתעייפו, להימנע מהשכבה וכולי. זה נוסה כמה פעמים וזה לא מתאים לנו. זה אולי טוב למשפחה עם 3 (או 5 ) ילדים, שכל אחד שם עסוק בענייניו, שהחיים זורמים מתוקף ה"אקשן" של ריבוי אנשים בבית, ולא ממש משנה אם עוד ילד ער או ישן. אנחנו רק שניים, אין לו "לאן לפנות" אלא אלי, ויוצא שהדינמיקה היא "אמא מנסה לפנות לעיסוקיה השקטים וקטינא נדבק אליה".

וכן, אני מניחה שצריך איכשהו להרפות כדי לפתור את המצב. אבל איך? נאמר שלא איכפת לי שהוא יתרוצץ בסלון שעה וחצי אחרי שהיה אמור לישון. אבל הילד, הילד הרוס מעייפות. אני אמורה לדאוג גם לשעות השינה שלו, לא? אחרי לילות כאלה הוא ישן עוד שעה או שעה וחצי, משלים שינה בצהריים וכולי. זה בפירוש לא עושה לו טוב להישאר ער עד שעה מאוחרת.

ולא, לא היה לנו שום שינוי מהותי בזמן האחרון, לא בסדר היום ולא בדברים "גדולים". ואני איתו רוב היום כך שאין לו חסך גדול ב"זמן אמא".

מה עם סדר לילה פשוט?

נגיד, מקלחת קבועה ב- 20 , הנקה, ואחרי זה 2 סיפורים מאמא, חיבוק נשיקה ולישון.

מודה, אני בעצמי מתה להתחיל ליגמול מהירדמות משותפת שנמאסה עליי בכל רמ"ח איבריי. אבל דבר אחד כן השתנה מאוד אצלנו וזו שעת שינה קבועה. פעם חשבתי שאני מעדיפה שהכל יהיה זורם ונזיל כזה... עם הזמן הבנתי שלילד שלי זו טעות גדולה.

היום אין מצב ששנת הצהריים תהיה אחרי 13. וכשישנים צהריים יש שקט קדוש בבית.
ואין מצב ששנת הלילה תהיה אחרי 20.30 אחרי המקלחת שמתי לב שהוא כבר הולך לבד למיטה ומחכה לי. כלומר שנושא המקלחת-שינה מופנם אצלנו. עכשיו הגיע הזמן לעבור שלב...

אני אמורה לדאוג גם לשעות השינה שלו, לא?
נראה לי שזה משפט המפתח
ושהתשובה היא
לא.
הוא אמור לדאוג לשעות השינה של עצמו - אפילו שנראה לך שהוא נורא קטן.
מה שצריך לשחרר זה את המחשבה שהוא צריך ללכת לישון בשעה מסוימת. זה לא תמיד עובד.
מה שאולי אפשר לעשות זה להעמיד פנים ממש ממש טוב שאת באמת הולכת לישון איתו קרי לכבות אורות לצחצח שיניים וכל מה שאת באמת עושה לפני השינה...
אבל גם אז לא בטוח שהוא ירדם - יכול להיות שזו מין תקופה שלו, יכול להיות שהוא בודק אותך. יכול להיות שהוא צריך לקום יותר מוקדם בבוקר או לא לישון בצהרים.
מה שבטוח זאת השינה שלו, ולא שלך.
יש לי ילד קצת יותר קטן, ועברתי תקופות איומות של הליכה לישון באמצע הלילה וקימה באמצע הצהרים.
ועד היום יש שינויים שונים כל הזמן בשעות ההליכה לישון
אני הכי מתחברת למה שכתבה אמא לחמש להבין שיהיו לילות שיש זמן פנוי ויהיו לילות שלא יהיה.
וגם שזה משתנה עם הגיל.

היי קרוטונית. כבר נאמר פה ע"י חכמות ממני (נדמה לי שאפילו זה משהו שאת אמרת? ) שכשהילד נצמד, להצמד אליו חזק יותר ואז הוא ישחרר. אולי תנסי באמת לשכב איתו לישון כמה ימים עד יעבור הזעם? או לשחק איתו גם בשעות קצת מאוחרות?
אצלנו גם כשיש ימים כאלה אז זה באמת בדרך כלל רק כמה ימים ושוב משתנה. (ואני אחרי שבוע שהילדה שלי הולכת לישון באחת עשרה בלילה כשאני כבר מרוטה ועצבנית).
איך לשחרר? להחליט שזה בסדר ולא מרגיז אותך, ולזכור שזה יעבור...

הי חמדתי
אנחנו (כמו שאת יודעת) חסידים גדולים של טקסי שינה. תובנה מאד מזוקקת של אבא של שפן, שסובל כל חייו מהפרעת שינה קשה, ולמד עם השנים טכניקות שעוזרות לעיתים קרובות. מכאן ההצמדות - הוא אומר שגם לו עצמו, אם הוא חוזר על אותן פעולות קבועות לפני השינה, זה עוזר מאד לנטרל את הבעיה לפני שהיא צצה. כל הרעיון הוא להזכיר לגוף בסידרת פעולות קבועה מה עומד לבוא, וכך מחליקים לתוך שינה יותר בקלות. זה פועל נפלא, אם כי כמובן לא כל הזמן, ולא מייד, אבל זה פועל, ואין כאן שום אכזריות או אילוף. ברור שצריך למצוא את הנקודה בזמן שהילד עייף באופן טבעי, ובשעה הזו להתחיל לעזור לו להרדם. בעיני זה לא שונה בכלל מהרדמה על הציצי לתינוק קטנטן, שאומרת לו - הכל בסדר, הכל טוב, הנה הריח הנעים של אמא ופעימות הלב המרגיעות שלה, הכל בסדר, אפשר להרדם. הרעיון הוא שבטקס שינה אומרים לגוף הגדול יותר את אותו הדבר - הכל בסדר, הכל במקום, אפשר להרפות, אפשר להרדם.
טקס שינה אצלנו הוא כזה - אני יודעת שבשמונה-שמונה וחצי הוא יהיה כבר שפוך לגמרי ונרגן. עצבני ומתוח מעייפות. אני יודעת את זה כי לפעמים מתפספס, מאחרים, עושים משהו אחר, לא נמצאים בבית וכולי. זו השעה שלו. אז בשבע בערך, אחרי ארוחת הערב, אנחנו מכבים את הטלויזיה/מוזיקה/מזיזים צעצועים מסיחי דעת, ומתכרבלים לשעה קלה של סיפורים מספרים לפי בחירתו. בשבע וחצי מתחילים אמבטיה - שרים שיר התפשטות וכולי. בשמונה מבקשים ממנו לצאת מהאמבטיה - ובד"כ אין מאבקים בעניין כי הוא כבר שיחק במיים חצי שעה והוא מוכן להמשיך הלאה. מתנגבים, עושים סיבוב בבית להגיד לילה טוב לכולם (לחתולה, לדובי וכו'), לובשים פיג'מה ונכנסים למיטה. סיפור קבוע לפני השינה (בחירה שלו מתוך שלושה קבועים שהוא יודע בעל פה) ואז לישון. הוא בהחלט מפטפט במיטה, לפעמים עוד חצי שעה, אבל הוא רגוע מאד, ומנסה להרדם.
אם שגרת השינה נפגעת - מגיעים מאוחר מיום פעילות, או עושים אמבטיה זריזה מדי מאיזושהי סיבה, או מישהו מצלצל בדלת באמצע הסיפור האחרון וכולי וכולי - אז אנחנו עלולים בהחלט לעבור לתיאור שאת נתת, של קטינה שמאד מאד עייף אבל לא מצליח לישון.
מה שנחמד זה שגם אם הוא מתעורר באמצע הלילה (משהו ממש יוצא דופן שמשאיר אותו ער לגמרי, לא יבבה מחלום שחיבוק או חלב מספיקים. משהו כמו כאב בטן של מחלה או משהו כזה, שעד שמטפלים בו והוא עובר אז הילד ער לגמרי ועצבני בטירוף), אז אפשר לקחת צעד-שניים אחורה, נגיד לסיבוב בבית להגיד לילה טוב לכולם, והסיפור קבוע במיטה, והוא מצליח יותר בקלות להרדם, כי "הזכרנו" לגוף מה עושים עכשיו.

תודה על כל התגובות והעצות, עשיתי סלט מכל הגישות שהוצגו כאן (פלוס הגישה של תמר מתחילה שכתבה אצלי בדף) ויצא שהוא נרדם בטוב ברבע לעשר. אפרט מחר.

תוספת קטנה למה שנכתב כאן:
אצלינו הרבה פעמים הסיפור האחרון לפני השינה זה שחזור כל מאורעות היום. מרגע ההתעוררות ועד רגע ההשכבה (כל אחד יכול לבחור את רמת הירידה לפרטים).
זה תמיד מעניין אותו והוא נהיה קשוב ורגוע.
לפעמים, כשאבא שלו משכיב אותו אני מספרת לו לפני כן תקציר (הוא בעבודה ואני עם הילדים) כדי שיידע מה לספר.
חוץ מזה זו הזדמנות לדבר על דברים שהיו ורוצים "לטפל" בהם - לפעמים הוא שואל שאלה, לפעמים אני נעצרת על מה שנראה לי דורש התעכבות.

ואז אומרים לילה טוב ונשיקה.
לפעמים הוא רוצה שנשכב לידו (ונרדם תוך 3 דקות) ולפעמים יוצאים מהחדר כשהוא עדיין ער (ונרדם תוך 3 דקות).

כל זה עובד ככה רק מאז שהוא התחיל לדלג על שנת צהריים (בערך בגיל 2.5).
אני בעד טקסיות ושעת השכבה קבועה (כשהוא באמת עייף, כמובן).

אני אמורה לדאוג גם לשעות השינה שלו, לא?
ובניגוד לפלוני אלמונית אני חושבת שכן, את צריכה לדאוג לשעות השינה שלו.
והנה, את דואגת. (-:

_אני אמורה לדאוג גם לשעות השינה שלו, לא?
ובניגוד לפלוני אלמונית? אני חושבת שכן, את צריכה לדאוג לשעות השינה שלו_
זו שאלה טובה. חשבתי עליה היום, ניסיתי להשוות את זה לדברים אחרים שאנחנו דואגים להם: אוכל, חברה וכולי. יש אספקטים שכן מצריכים התערבות שלנו, יש כאלה שלא (אבל כמובן העניין הוא איזה כן ואיזה לא).

אגב, נזכרתי שלא הדגשתי קודם, שעם סבתא ועם הבייביסיטר הוא נרדם כמו פשוש

הוא שוכב ושמים עליו יד או טופחים טפיחות עדינות.

בקיצור, זה הלך ככה: לא נלחצתי לגבי השעה אלא נתתי לו לשחק, אמרתי שאם יהיה עייף שיגיד לי. מפה לשם הגיעה השעה תשע וקצת, ביקשתי שיכניס חזרה את הדברים לארון (שיחק במסחטת תפוזים...) ויבוא לישון - הוא הסכים. שגרת השינה (נראה מתי נצליח לבסס טקס) כללה כרגיל שטיפה קצרה, סירוק וצחצוח שיניים, ואח"כ הלבשה בפיג'מה במיטה.
היה ציצי לרבע שעה שלא עזר להירדם, באמצע איזו שכנה גם דפקה בדלת ובלבלה במוח, ובקיצור היה ברור שהוא לא נרדם. ביקש חלב, נתתי. סיים לשתות, ביקש שאשכב לידו, רצה עוד ציצי. אמרתי שהוא כבר קיבל הרבה עכשיו. ישבתי לידו ושמתי עליו יד, חזרתי לאט ובקול שקט על המלים "לשכב, לישון, לעצום עיניים...". לקח 5 דקות אולי, והוא הסתובב ונרדם. הכל היה רגוע.

מסקנות שלי:
קודם כל, כנראה שבאמת השעה שלו קצת התאחרה - במקום שמונה וחצי, תשע פלוס. על זה אני ודאי לא מתלוננת, כי (טפו חמסה) זה נותן לי עוד חצי שעה יקרה בבוקר (כשמדובר על חמש-שש בבוקר, כל דקה יקרה).
שנית, אולי נכון לתת לו אחריות בנושא של "מתי אתה עייף". אבל לקחת את האחריות בנושא של "איך הולכים לישון", כל עוד זה לא מתנגש לגמרי עם מה שהוא רוצה.

שנית, אולי נכון לתת לו אחריות בנושא של "מתי אתה עייף". אבל לקחת את האחריות בנושא של "איך הולכים לישון", כל עוד זה לא מתנגש לגמרי עם מה שהוא רוצה.
אני מסכימה אבל בערבון מוגבל מאד. לפעוטות יש נטיה להתעלם מעיפות כשהם עושים משהו מעניין, ואז מגיעים מהר מאד לפעוט מת מעיפות ונרגן מכדי להרדם.

שנית, אולי נכון לתת לו אחריות בנושא של "מתי אתה עייף". אבל לקחת את האחריות בנושא של "איך הולכים לישון", כל עוד זה לא מתנגש לגמרי עם מה שהוא רוצה.
אני מסכימה אבל בערבון מוגבל מאד. לפעוטות יש נטיה להתעלם מעיפות כשהם עושים משהו מעניין, ואז מגיעים מהר מאד לפעוט מת מעיפות ונרגן מכדי להרדם.

אוי, אוי.

באמצע הלילה, חצות וחצי, התעורר ועבר כהרגלו למיטה שלי. פתאום צרחות אימים ובכי.
לא ברור למה. לא רוצה להירגע, לא רוצה חיבוק, הודף אותי וצורח, לא רוצה בקבוק. בעצם רוצה, אבל אח"כ צועק שהוא לא רוצה.
בסוף שתה חלב (די עם ההרגל הרע הזה באמצע הלילה! יופסק ביום חמישי) ונרגע. ניסיתי להסתובב לצד השני, צרחות ובכי שאסתובב חזרה. הסתובבתי.

בבוקר קם מעוך, ואני כמובן מעוכה לא פחות, ברבע לשש. שאלתי: מה קרה בלילה? למה בכית?
"ציצי".
רצית ציצי?
"כן. כעסתי".

(ואנחנו כבר חצי שנה אחרי הגמ"ל)

אוי, אוי.

באמצע הלילה, חצות וחצי, התעורר ועבר כהרגלו למיטה שלי. פתאום צרחות אימים ובכי.
לא ברור למה. לא רוצה להירגע, לא רוצה חיבוק, הודף אותי וצורח, לא רוצה בקבוק. בעצם רוצה, אבל אח"כ צועק שהוא לא רוצה.
בסוף שתה חלב (די עם ההרגל הרע הזה באמצע הלילה! יופסק ביום חמישי) ונרגע. ניסיתי להסתובב לצד השני, צרחות ובכי שאסתובב חזרה. הסתובבתי.

בבוקר קם מעוך, ואני כמובן מעוכה לא פחות, ברבע לשש. שאלתי: מה קרה בלילה? למה בכית?
"ציצי".
רצית ציצי?
"כן. כעסתי".

(ואנחנו כבר חצי שנה אחרי הגמ"ל)

אמש היה שוב אותו סיפור. בכה מעייפות, היה רק רבע לשמונה אבל אמרתי, אולי הוא עייף מהלילה הקודם. שוב ציצי 20 דקות ואח"כ בקבוק, לא נרדם. השארתי אותו במיטה ויצאתי. אחרי שתי דקות יצא מהמיטה. אמרתי, טוב (ההבדל הוא שלא כעסתי והוא לא נלחץ).
שיחק קצת לידי, אח"כ ראיתי שעייף מדי, לקחתי שוב למיטה. קצת אחרי תשע נרדם כשאני יושבת לידו ומדברת בשקט. בקיצור, נראה לי שיהיה בסדר - רק לא ברור מה השעה החדשה שלו.

אמש היה שוב אותו סיפור. בכה מעייפות, היה רק רבע לשמונה אבל אמרתי, אולי הוא עייף מהלילה הקודם. שוב ציצי 20 דקות ואח"כ בקבוק, לא נרדם. השארתי אותו במיטה ויצאתי. אחרי שתי דקות יצא מהמיטה. אמרתי, טוב (ההבדל הוא שלא כעסתי והוא לא נלחץ).
שיחק קצת לידי, אח"כ ראיתי שעייף מדי, לקחתי שוב למיטה. קצת אחרי תשע נרדם כשאני יושבת לידו ומדברת בשקט. בקיצור, נראה לי שיהיה בסדר - רק לא ברור מה השעה החדשה שלו.

אחרי הרבה שינויים בבית שלנו בחודשים האחרונים( מעבר מחו"ל לישראל, מעבר ממיטת תינוקות למיטת מעבר ועוד) ,הילדה שלי מסרבת ללכת לישון,
כל פעם זה נגמר בבכי היסטרי למרות כל המאמצים.
רעיונות מישהו?

אחרי הרבה שינויים בבית שלנו בחודשים האחרונים( מעבר מחו"ל לישראל, מעבר ממיטת תינוקות למיטת מעבר ועוד) ,הילדה שלי מסרבת ללכת לישון,
כל פעם זה נגמר בבכי היסטרי למרות כל המאמצים.
רעיונות מישהו?

מעבר מחו"ל לישראל, מעבר ממיטת תינוקות למיטת מעבר ועוד

רעיון ראשון - לנסות לקבע ולייצב את הדברים הקטנים שבשליטתך.
אני מתארת לעצמי שמעבר ממדינה למדינה, למרות שהוא בשליטתך, נובע מהחלטה שקולה שהביאה בחשבון חסרונות כמו יציאה מאיזון של התא המשפחתי.
יחד עם זאת, לגמרי לא ברור לי למה דווקא עכשיו לעשות שינוי מיטה ?
הרעיון הראשון הוא לתת לילדה לישון איפה שהיא רגועה בו (מיטת תינוקות ?).

< סתם לידע כללי, אצלינו הילדים (בגילאי 0.5, 5.5) ישנים עם ההורים, אין לנו מיטת תינוקות (כלומר יש אבל השימוש שלה רחוק מלשמש לשנת תינוקות

) ולמען האמת המושג "מיטת מעבר" זר לי למרות שאני יכולה להניח למה הכוונה >

בכדי לתת לך רעיונות נוספים אולי תפרטי מהם השינויים הנוספים שעברתם ?

מעבר מחו"ל לישראל, מעבר ממיטת תינוקות למיטת מעבר ועוד

רעיון ראשון - לנסות לקבע ולייצב את הדברים הקטנים שבשליטתך.
אני מתארת לעצמי שמעבר ממדינה למדינה, למרות שהוא בשליטתך, נובע מהחלטה שקולה שהביאה בחשבון חסרונות כמו יציאה מאיזון של התא המשפחתי.
יחד עם זאת, לגמרי לא ברור לי למה דווקא עכשיו לעשות שינוי מיטה ?
הרעיון הראשון הוא לתת לילדה לישון איפה שהיא רגועה בו (מיטת תינוקות ?).

< סתם לידע כללי, אצלינו הילדים (בגילאי 0.5, 5.5) ישנים עם ההורים, אין לנו מיטת תינוקות (כלומר יש אבל השימוש שלה רחוק מלשמש לשנת תינוקות

) ולמען האמת המושג "מיטת מעבר" זר לי למרות שאני יכולה להניח למה הכוונה >

בכדי לתת לך רעיונות נוספים אולי תפרטי מהם השינויים הנוספים שעברתם ?

שוב הסיוט הזה, גם אתמול בערב וגם ממש עכשיו, בשנת הצהריים - אומר שהוא עייף, מראה את כל סימני העייפות, חצי שעה ציצי ולא עוזר כלום. כמעט-נרדם, ואז שוב מהתחלה. נמאס לי מהמשאבה הזאת, מהמסחטה הזו.

_הוא אמור לדאוג לשעות השינה של עצמו - אפילו שנראה לך שהוא נורא קטן.
מה שצריך לשחרר זה את המחשבה שהוא צריך ללכת לישון בשעה מסוימת. זה לא תמיד עובד._
די, במסגרת העצבים הנוכחיים, אחרי חצי שעה ציצי ותינוק ער במיטה, התשובה הזו ממש מרגיזה אותי. מלכתחילה לא קבעתי לו ללכת לישון באותה שעה כל ערב (נכון שזה נוח לי אבל זה לא בא ממני), זה הוא קבע מגיל אפס. וגם עכשיו לא נורא בעיני אם יילך לישון בתשע במקום בשמונה. הבעיה היא שכל התנאים לשינה מתקיימים והוא לא נרדם! וזה כבר לא עניין של טקס שינה, כי אוי ואבוי אם נצטרך טקס שינה בשנת הצהריים.

אומרים שגם בנושא האוכל האחריות היא של הילדים (לאכול) ואנחנו אחראים רק לספק להם אוכל מזין. ובכן, מה שקורה אצלנו זה כאילו הוא מבקש מדי ערב לאכול, ממש בוכה מרעב, אני מכינה לבקשתו ארוחת ערב מתוקתקת, והוא מביט בה ולא אוכל, ומבקש לרדת מהכיסא. זה מה שמתסכל אותי ולא מי יקבע מתי הוא יישן.

שוב הסיוט הזה, גם אתמול בערב וגם ממש עכשיו, בשנת הצהריים - אומר שהוא עייף, מראה את כל סימני העייפות, חצי שעה ציצי ולא עוזר כלום. כמעט-נרדם, ואז שוב מהתחלה. נמאס לי מהמשאבה הזאת, מהמסחטה הזו.

_הוא אמור לדאוג לשעות השינה של עצמו - אפילו שנראה לך שהוא נורא קטן.
מה שצריך לשחרר זה את המחשבה שהוא צריך ללכת לישון בשעה מסוימת. זה לא תמיד עובד._
די, במסגרת העצבים הנוכחיים, אחרי חצי שעה ציצי ותינוק ער במיטה, התשובה הזו ממש מרגיזה אותי. מלכתחילה לא קבעתי לו ללכת לישון באותה שעה כל ערב (נכון שזה נוח לי אבל זה לא בא ממני), זה הוא קבע מגיל אפס. וגם עכשיו לא נורא בעיני אם יילך לישון בתשע במקום בשמונה. הבעיה היא שכל התנאים לשינה מתקיימים והוא לא נרדם! וזה כבר לא עניין של טקס שינה, כי אוי ואבוי אם נצטרך טקס שינה בשנת הצהריים.

אומרים שגם בנושא האוכל האחריות היא של הילדים (לאכול) ואנחנו אחראים רק לספק להם אוכל מזין. ובכן, מה שקורה אצלנו זה כאילו הוא מבקש מדי ערב לאכול, ממש בוכה מרעב, אני מכינה לבקשתו ארוחת ערב מתוקתקת, והוא מביט בה ולא אוכל, ומבקש לרדת מהכיסא. זה מה שמתסכל אותי ולא מי יקבע מתי הוא יישן.

אוי ואבוי אם נצטרך טקס שינה בשנת הצהריים
למה? ברור שהרבה יותר קצר, אבל בהחלט בהחלט רוטינה קבועה.

אוי ואבוי אם נצטרך טקס שינה בשנת הצהריים
למה? ברור שהרבה יותר קצר, אבל בהחלט בהחלט רוטינה קבועה.

טוב גם לנו יש בעיה הקשורה בשינה- ממש מפתיע בהתחשב בשם הדף...
השמנדריק בן 3.5 לאורך השנים היו תקופות של הרגלי שינה שונים(הנקה, ללכת לישון איתנו וכו').
אבל עכשיו יש בעיה אחרת, הוא לא נרדם! הוא שפוך מעייפות ולא מצליח להרדם!
כרגע זה נראה ככה: השינה בצהריים קוצצה לשעה בערך.
מ-19:00 מתחילים בהתארגנות ללילה- ארוחת ערב משותפת, מקלחת, צפייה בסרט קצר\ סיפור \שניהם -מה שהוא בוחר (הרבה פעמים זה כמה סיפורים "אחד במיטה ואחד בספה ואז עוד אחד..." ואז הולכים למיטה הוא נשכב אומר לילה טוב ואז זה לשבת לידו או לשכב לידו אבל זה יכל לקחת גם שעה ויותר דבר שריסק לנו את הערב, עד לא מזמן הכול היה מלווה פתאום בצרחות אימים דבר שהוציא אותי מדעתי- אני בהריון מתקדם מאוד מאוד..
טוב את הבכי הלא ברור וחסר הסיבה (נתנו לו כול מה שביקש- ישבנו איתו, סיפרנו עוד סיפור,כוס עם מים וכו') הצלחנו להפסיק ואין לו שום בעיה שניצא מהחדר, רק מבקש שנבוא עוד מעט, אז אנחנו באים לבקר או יושבים איתו כול כמה דקות. אבל הוא לא נרדם! אנחנו שומעים אותו שר לעצמו שירים, משחק עם הבובות מקריא לעצמו סיפורים ויוצא שהוא נרדם באזור 22:00 ואז בבוקר קשה לו לקום. וניסינו שישחק לעצמו עד שירדם בסלון- שיחליט מתי הולך לישון והוא פשוט לא החליט.. ב-23:30 בעלי הלך לישון בעצמו אז הוא בא למיטה והציק לו. למישהו יש רעיון? נתנו רסקיו כול ערב ולא נצפה שינוי והוא אומר בעצמו אני עייף אבל לא מצליח להרדם, יש עוד רעיונות לתמציות וכו'? משהו? מישהו? הוא כבר גדול ומבין ומדבר על זה.
איך רציתי שזה יסתדר עוד לפני הלידה, אבל זה כנראה כבר לא יקרה..

טוב גם לנו יש בעיה הקשורה בשינה- ממש מפתיע בהתחשב בשם הדף...
השמנדריק בן 3.5 לאורך השנים היו תקופות של הרגלי שינה שונים(הנקה, ללכת לישון איתנו וכו').
אבל עכשיו יש בעיה אחרת, הוא לא נרדם! הוא שפוך מעייפות ולא מצליח להרדם!
כרגע זה נראה ככה: השינה בצהריים קוצצה לשעה בערך.
מ-19:00 מתחילים בהתארגנות ללילה- ארוחת ערב משותפת, מקלחת, צפייה בסרט קצר\ סיפור \שניהם -מה שהוא בוחר (הרבה פעמים זה כמה סיפורים "אחד במיטה ואחד בספה ואז עוד אחד..." ואז הולכים למיטה הוא נשכב אומר לילה טוב ואז זה לשבת לידו או לשכב לידו אבל זה יכל לקחת גם שעה ויותר דבר שריסק לנו את הערב, עד לא מזמן הכול היה מלווה פתאום בצרחות אימים דבר שהוציא אותי מדעתי- אני בהריון מתקדם מאוד מאוד..
טוב את הבכי הלא ברור וחסר הסיבה (נתנו לו כול מה שביקש- ישבנו איתו, סיפרנו עוד סיפור,כוס עם מים וכו') הצלחנו להפסיק ואין לו שום בעיה שניצא מהחדר, רק מבקש שנבוא עוד מעט, אז אנחנו באים לבקר או יושבים איתו כול כמה דקות. אבל הוא לא נרדם! אנחנו שומעים אותו שר לעצמו שירים, משחק עם הבובות מקריא לעצמו סיפורים ויוצא שהוא נרדם באזור 22:00 ואז בבוקר קשה לו לקום. וניסינו שישחק לעצמו עד שירדם בסלון- שיחליט מתי הולך לישון והוא פשוט לא החליט.. ב-23:30 בעלי הלך לישון בעצמו אז הוא בא למיטה והציק לו. למישהו יש רעיון? נתנו רסקיו כול ערב ולא נצפה שינוי והוא אומר בעצמו אני עייף אבל לא מצליח להרדם, יש עוד רעיונות לתמציות וכו'? משהו? מישהו? הוא כבר גדול ומבין ומדבר על זה.
איך רציתי שזה יסתדר עוד לפני הלידה, אבל זה כנראה כבר לא יקרה..

מה קורה בימים שבהם הוא לא ישן בצהריים בכלל? יש הבדל?

מה קורה בימים שבהם הוא לא ישן בצהריים בכלל? יש הבדל?

מה קורה בימים שבהם הוא לא ישן בצהריים בכלל? יש הבדל?
כן, ההבדל הוא שבדר"כ הוא נהיה עצבני ועייף יותר מוקדם אבל הוא לא נרדם רק שאז יש בכיות ועצבים משני הצדדים.
אלא אם נוסעים ואז הוא נרדם באוטו, אגב חזרנו פעם מחתונה משפחתית שהיינו בא עד הסוף של הסוף בת דודתו הלכה לישון על שורת כיסאות עד שיגמרו הצילומים האחרונים, פרידות וחיבוקים העמסת המתנות וכדו'. והוא התרוצץ לכול הכיוונים שאל מיליון שאלות והיה לחלוטין בעניינים ונרדם רק כ- 10 דק' לפני שהגענו הביתה (נסיעה של שעה..)

מה קורה בימים שבהם הוא לא ישן בצהריים בכלל? יש הבדל?
כן, ההבדל הוא שבדר"כ הוא נהיה עצבני ועייף יותר מוקדם אבל הוא לא נרדם רק שאז יש בכיות ועצבים משני הצדדים.
אלא אם נוסעים ואז הוא נרדם באוטו, אגב חזרנו פעם מחתונה משפחתית שהיינו בא עד הסוף של הסוף בת דודתו הלכה לישון על שורת כיסאות עד שיגמרו הצילומים האחרונים, פרידות וחיבוקים העמסת המתנות וכדו'. והוא התרוצץ לכול הכיוונים שאל מיליון שאלות והיה לחלוטין בעניינים ונרדם רק כ- 10 דק' לפני שהגענו הביתה (נסיעה של שעה..)

רק העדכון שלנו: עברנו את השלב הזה (אנחת רווחה). לא יודעת מה קרה שם מצידו ,אבל אני מצידי א. לא נתתי לשנת הצהריים להתארך אל מעבר לשעתיים (הוא יכול לישון גם שעתיים וחצי ויותר). ב. עשיתי מה שאפשר כדי שייכנס למיטה אחרי פעילות גופנית וארוחת ערב טובה (להבדיל מהימים שבהם דרש וקיבל חלב בלבד, מאז אחה"צ, ולא אכל כלום). ג. אין יותר חלב בלילה - רופא השיניים עזר מאוד לעניין זה. ולכן גם אם ההירדמות לוקחת טיפה יותר זמן, לפחות הוא לא מזדקף במיטה ודורש "חלבי!" שזה מוריד לי את כל הרוח מהמפרשים, אחרי חצי שעה ציצי.

רק העדכון שלנו: עברנו את השלב הזה (אנחת רווחה). לא יודעת מה קרה שם מצידו ,אבל אני מצידי א. לא נתתי לשנת הצהריים להתארך אל מעבר לשעתיים (הוא יכול לישון גם שעתיים וחצי ויותר). ב. עשיתי מה שאפשר כדי שייכנס למיטה אחרי פעילות גופנית וארוחת ערב טובה (להבדיל מהימים שבהם דרש וקיבל חלב בלבד, מאז אחה"צ, ולא אכל כלום). ג. אין יותר חלב בלילה - רופא השיניים עזר מאוד לעניין זה. ולכן גם אם ההירדמות לוקחת טיפה יותר זמן, לפחות הוא לא מזדקף במיטה ודורש "חלבי!" שזה מוריד לי את כל הרוח מהמפרשים, אחרי חצי שעה ציצי.

עברנו? חזרנו!

כבר לילה רביעי שהוא מסרב להירדם בשעה שלו. עייף לחלוטין, אבל גם אחרי שעה של הרדמה (אני כבר כמעט נרדמת) הוא טוען שלא רוצה לישון. בסוף הולך לישון בתשע וחצי (במקרה הטוב), או איתי בסביבות 11. עכשיו, ער לגמרי, הוא מבקש לחם עם חמאה...

אני פשוט לא יכולה להמשיך כך - אני בונה על הזמן הזה כזמן עבודה, והנה הלכו לי לאיבוד שעות, 6 שעות של עבודה השבוע. זה גורם לי לרצות לשלוח אותו מהבית כמה שיותר. הוא לא נותן לי לעשות פיפס.
זה קורה גם בימים שהוא אצל הסבים רוב היום, וגם בימים שהוא איתי כל היום. נמאס!

עברנו? חזרנו!

כבר לילה רביעי שהוא מסרב להירדם בשעה שלו. עייף לחלוטין, אבל גם אחרי שעה של הרדמה (אני כבר כמעט נרדמת) הוא טוען שלא רוצה לישון. בסוף הולך לישון בתשע וחצי (במקרה הטוב), או איתי בסביבות 11. עכשיו, ער לגמרי, הוא מבקש לחם עם חמאה...

אני פשוט לא יכולה להמשיך כך - אני בונה על הזמן הזה כזמן עבודה, והנה הלכו לי לאיבוד שעות, 6 שעות של עבודה השבוע. זה גורם לי לרצות לשלוח אותו מהבית כמה שיותר. הוא לא נותן לי לעשות פיפס.
זה קורה גם בימים שהוא אצל הסבים רוב היום, וגם בימים שהוא איתי כל היום. נמאס!

משהו בכוכבים?
גם אצלנו היה קשה מאוד השבוע. הרדמות ב 2300-2330 במקום ב 2030-2100
קשה קשה
היום יום ראשון. מתחיל שבוע חדש.
לילות רגועים ושלווים לכולנו.

משהו בכוכבים?
גם אצלנו היה קשה מאוד השבוע. הרדמות ב 2300-2330 במקום ב 2030-2100
קשה קשה
היום יום ראשון. מתחיל שבוע חדש.
לילות רגועים ושלווים לכולנו.

סירבתי לתת לו לחם עם חמאה, אמרתי לו שכבר אכל ארוחת ערב וצחצח שיניים, ושעכשיו הזמן לישון.
כיביתי את כל האורות בבית, צחצחתי שיניים בעצמי, הכנסתי את שנינו למיטה. הוא נרדם בשנייה (היה ממש גמור). אני גם כן... וקמתי בארבע וחצי לעבוד...

סירבתי לתת לו לחם עם חמאה, אמרתי לו שכבר אכל ארוחת ערב וצחצח שיניים, ושעכשיו הזמן לישון.
כיביתי את כל האורות בבית, צחצחתי שיניים בעצמי, הכנסתי את שנינו למיטה. הוא נרדם בשנייה (היה ממש גמור). אני גם כן... וקמתי בארבע וחצי לעבוד...

או קיי, אבל עדיין יש לנו כאן התקדמות. גילינו שיכול להיות שכשהוא רטנן מעייפות ומתחיל לדרוש גברים כי הוא מבולבל ועייף ושכח מה הפיתרון לכך - מה שהוא רוצה/צריך זה ש את תגידי לו מה לעשות - כלומר ללכת לישון, ושאולי אפילו תתעקשי על זה. ופעם הבאה פשוט שימי את הסלולארי על זימזום ותבקשי שאני אעיר אותך אחרי חצי שעה..

או קיי, אבל עדיין יש לנו כאן התקדמות. גילינו שיכול להיות שכשהוא רטנן מעייפות ומתחיל לדרוש גברים כי הוא מבולבל ועייף ושכח מה הפיתרון לכך - מה שהוא רוצה/צריך זה ש את תגידי לו מה לעשות - כלומר ללכת לישון, ושאולי אפילו תתעקשי על זה. ופעם הבאה פשוט שימי את הסלולארי על זימזום ותבקשי שאני אעיר אותך אחרי חצי שעה..

אחרי שעה של הרדמה (אני כבר כמעט נרדמת)
הי קרוטונית
את יכולה לתאר קצת מה זה אומר אצלך 'הרדמה'? כלומר מה התהליך, איפה את כשהוא מנסה להרדם, איך הוא נרדם במה הוא נעזר וכד'?

אחרי שעה של הרדמה (אני כבר כמעט נרדמת)
הי קרוטונית
את יכולה לתאר קצת מה זה אומר אצלך 'הרדמה'? כלומר מה התהליך, איפה את כשהוא מנסה להרדם, איך הוא נרדם במה הוא נעזר וכד'?

שואלת אמא ששימשה כ הצילו דובוני פרווה עד שנמאס לה P-:

שואלת אמא ששימשה כ הצילו דובוני פרווה עד שנמאס לה P-:

תגידו, יכול להיות שגם השינה כמו אוכל ותחושת חום או קור, הם דברים שיש לילדים שלנו טבעי ואם לא נקלקל להם זה יהיה הכי טוב?
אני גם כל הזמן (מרגע שנולדה) בסרטים מהשינה של הילדה שלי ונראה לי שמרוב שאני בלחץ מהעניין כל החוש הזה של לישון כשהיא עייפה פשוט התקלקל לה..
מישהיא כתבה פה שהיא פשוט הראתה לילדה שלה שכשהיא עייפה היא הולכת לישון ואחרי כמה לילות כאלה הילדה פשוט התחילה ללכת לישון בעצמה..... או שזה מהדברים האלה שקורים רק לאנשים אחרים?

תגידו, יכול להיות שגם השינה כמו אוכל ותחושת חום או קור, הם דברים שיש לילדים שלנו טבעי ואם לא נקלקל להם זה יהיה הכי טוב?
אני גם כל הזמן (מרגע שנולדה) בסרטים מהשינה של הילדה שלי ונראה לי שמרוב שאני בלחץ מהעניין כל החוש הזה של לישון כשהיא עייפה פשוט התקלקל לה..
מישהיא כתבה פה שהיא פשוט הראתה לילדה שלה שכשהיא עייפה היא הולכת לישון ואחרי כמה לילות כאלה הילדה פשוט התחילה ללכת לישון בעצמה..... או שזה מהדברים האלה שקורים רק לאנשים אחרים?

אז ככה - הוא נרדם בלילה עם ציצי, משהו שניסיתי לשנות לאחרונה ולא הלך. דווקא לאחרונה גם למד מדי פעם להתנתק בעצמו, לסובב את הגב ולהירדם עצמאית.
בהחלט הודעתי לו שצריך לישון, וגם היתה הרדמה של שעה - שלא עזרה בכלום. הוא התנתק מהציצי והתעקש להחזיק לי את היד בזווית לא נוחה, וכל פעם שחשבתי שנרדם וניסיתי לשחרר, קפץ והתעורר (=לא נתן לעצמו להיסחף לשינה).
ההבדל בין ההרדמה שהצליחה לזו שלא הצליחה - שבמוצלחת אני ממש נכנסתי איתו לישון ולא רק הרדמתי.

ופעם הבאה פשוט שימי את הסלולארי על זימזום ותבקשי שאני אעיר אותך אחרי חצי שעה..
פעם הבאה בואי את לפה ותקריאי לו האריה שאוהב תות, למה לי אין כוח לזה

אז ככה - הוא נרדם בלילה עם ציצי, משהו שניסיתי לשנות לאחרונה ולא הלך. דווקא לאחרונה גם למד מדי פעם להתנתק בעצמו, לסובב את הגב ולהירדם עצמאית.
בהחלט הודעתי לו שצריך לישון, וגם היתה הרדמה של שעה - שלא עזרה בכלום. הוא התנתק מהציצי והתעקש להחזיק לי את היד בזווית לא נוחה, וכל פעם שחשבתי שנרדם וניסיתי לשחרר, קפץ והתעורר (=לא נתן לעצמו להיסחף לשינה).
ההבדל בין ההרדמה שהצליחה לזו שלא הצליחה - שבמוצלחת אני ממש נכנסתי איתו לישון ולא רק הרדמתי.

ופעם הבאה פשוט שימי את הסלולארי על זימזום ותבקשי שאני אעיר אותך אחרי חצי שעה..
פעם הבאה בואי את לפה ותקריאי לו האריה שאוהב תות, למה לי אין כוח לזה

פעם הבאה בואי את לפה ותקריאי לו האריה שאוהב תות, למה לי אין כוח לזה
פעם הבאה תבואי לגור לידי ולא בקומה ג' על עמודים, ואז אני אשקול את זה. גם כן איום. לא מאיימים על יונה בהסכמי שלום, ולא מאיימים על מוכרת ספרים באריה שאהב תות .

פעם הבאה בואי את לפה ותקריאי לו האריה שאוהב תות, למה לי אין כוח לזה
פעם הבאה תבואי לגור לידי ולא בקומה ג' על עמודים, ואז אני אשקול את זה. גם כן איום. לא מאיימים על יונה בהסכמי שלום, ולא מאיימים על מוכרת ספרים באריה שאהב תות .

יש סיכוי לפצוח במבצע ויתור על הציצי בהרדמה? פשוט כי זה נראה לי משהו עם סף תסכול נורא גבוה, שאת שוכבת שם שעה ולועסים לך את הציצי ואת מחכה שהוא יירדם כבר... יש מצב שתשבי/תשכבי לידו, עם אור קטן או םנס ראש ותקראי? תהיי נוכחת- נעלמת שכאת?
כלומר, לא לוותר כמובן על ההנקה, אבל נניח להיניק בישיבה במיטה בחדר החשוך, ואז להכריז לילה טוב ולנתק.
אפשרות שניה, היא באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. לא יודעת אם הייתי עומדת בזה, אבל אולי שווה לך לנסות.

זה כל כך קשה כשהם לא הולכים לישון בזמן, אני ממש מתבאסת כשאני מרגישה ששעות הערות שלהם נוגסות בזמן "שלי".

יש סיכוי לפצוח במבצע ויתור על הציצי בהרדמה? פשוט כי זה נראה לי משהו עם סף תסכול נורא גבוה, שאת שוכבת שם שעה ולועסים לך את הציצי ואת מחכה שהוא יירדם כבר... יש מצב שתשבי/תשכבי לידו, עם אור קטן או םנס ראש ותקראי? תהיי נוכחת- נעלמת שכאת?
כלומר, לא לוותר כמובן על ההנקה, אבל נניח להיניק בישיבה במיטה בחדר החשוך, ואז להכריז לילה טוב ולנתק.
אפשרות שניה, היא באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. לא יודעת אם הייתי עומדת בזה, אבל אולי שווה לך לנסות.

זה כל כך קשה כשהם לא הולכים לישון בזמן, אני ממש מתבאסת כשאני מרגישה ששעות הערות שלהם נוגסות בזמן "שלי".

מיצי - כן, אני יכולה לנסות - ניסיתי את זה לפני זמן מה "עם הכרזה" (אין יותר ציצי בהרדמה!) וזה לא עבד טוב, הוא הגיב מאוד קשה וויתרתי.
אולי לנסות בקטן, לנתק ולהציע לו מים או משהו, זה כן עובד.
בכל מקרה אני מתעצבנת על בזבוז הזמן הנוראי...

מיצי - כן, אני יכולה לנסות - ניסיתי את זה לפני זמן מה "עם הכרזה" (אין יותר ציצי בהרדמה!) וזה לא עבד טוב, הוא הגיב מאוד קשה וויתרתי.
אולי לנסות בקטן, לנתק ולהציע לו מים או משהו, זה כן עובד.
בכל מקרה אני מתעצבנת על בזבוז הזמן הנוראי...

בגדול אני מסכימה עם מיצי לגבי הניתוק בין הציצי להרדמה,

אם כי העצה השניה: באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. נראית לי הזויה במקצת. בכל אופן אני לא הייתי עומדת בזה. ובגדול, זה גם לא נראה לי פתרון נכון מבחינה 'חינוכית', מבחינת המסר שזה מעביר.

והתעקש להחזיק לי את היד בזווית לא נוחה
או. זה נשמע מוכר... אני אספר קצת על הנסיון שלי ואולי תתחברי למשהו מזה.
אצלנו בהתחלה זה היה ציצי. וכשעשינו 'גמילת לילה' P-: ואחכ גמילה מלאה, היא ישנה טוב כמה ימים ואז מצאה עניין חדש. תמיד זה חלקים מהגוף שלי שהיא צריכה למשמש וללטף ולהפוך ולמזמז... כך שהייתי שוב מוצאת את עצמי בין חצי שעה לשעה ויותר שכובה איתה במיטה, כשהיא מתפתלת ומנסה לפתל אותי בכל מיני תנוחות יוגיות בלתי אפשריות. זה לא היה לי נעים ולא היה לי כיף. מצאתי את עצמי שוכבת לידה ואומרת בלב: נו יאללה, תשני כבר! (גרסה מעודנת ומצונזרת) וזאת גם היתה הרגשה נוראית והחלטתי שאני לא יכולה יותר. (זה כלל גם התעוררויות רבות בלילה)

התובנה שלי - אני לא צריכה 'להרדים'. זה לא נכון. הרדמות היא תהליך טבעי. כן להיות איתה, כן לשכב ביחד לפני השינה בזמן איכות של קריאה ושקט. כן לתת לה את החיבוק המרגיע כשהיא צריכה. אבל לא 'להרדים'.
היא מאמינה שהיא זקוקה לציצי, או לאיבר אחר בגוף שלי על מנת להרדם כי זה מה שהיא רגילה, וזה היה נכון בתקופה מסויימת. אבל עכשו זה לא עובד והגיע הזמן למצוא דרכים אחרות להרדם שפחות תלויות בחיבור הפיזי איתי.

מה עשינו- טקס שינה, חושך, בלה בלה בלה...ואחרי סיפור אחרון - הולכת לישון בכוחות עצמך. אני לידה בחדר, יושבת בקצה המיטה, מוכנה לתת חיבוק כשצריכה (רק בישיבה). אבל אני לא: נשכבת לידה, אין מזמוזים וליטופים ועניינים. אין דיבורים ושיחה.

לא אגיד שזה היה פשוט וקל. לא אגיד שלא היה בכי ולא אגיד שזה לקח 3 ימים. אפילו כשאני מדברת בלשון עבר אני רוצה להקיש 3 פעמים על איזה עץ כי יש גם רגרסיות.
אבל - ההתעוררויות בלילה נעלמו. יש לי חיים אחרי שהיא נרדמת. בלילות האחרונים זה ממש היה פלא בעיני, איך שהיא שוכבת לה רגועה במיטה ונרדמת, לפעמים אפילו יצאתי מהחדר כולי רועדת מהתעוזה, וזה היה בסדר. וכשזה לא, אז היא קוראת לי ומבקשת שאשב לידה.

אני יודעת קרוטונית שזה לא ככ 'הסגנון' שלך, אבל אם תמצאי משהו לקחת מזה, אז יופי.

מה שכן - חשוב שאם את מגיעה להחלטה - אז שתהיי החלטית ולא:
הוא הגיב מאוד קשה וויתרתי.
ובכלל, אני למדתי שלא כדאי אף פעם 'להכריז' אם אני לא מתכוונת לעמוד בהכרזה, כי זה מסוג הדברים שמתפוצצים לך בפרצוף אחכ. מה הוא מבין מזה - שאם הוא מגיב קשה את מוותרת. מה שאומר שבפעם הבאה שאת מכריזה הוא יצפה שוב לויתור, וכשלא יקבל אותו ינסה להגיב עוד יותר קשה.

אם את מתכוונת לעשות איזשהו צעד ש'יגזול' ממנו משהו שהוא רגיל אליו אוהב אותו וזכאי לו להבנתו. סביר להניח שהוא לא יגיב בשמחה והבנה.

בהצלחה

בגדול אני מסכימה עם מיצי לגבי הניתוק בין הציצי להרדמה,

אם כי העצה השניה: באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. נראית לי הזויה במקצת. בכל אופן אני לא הייתי עומדת בזה. ובגדול, זה גם לא נראה לי פתרון נכון מבחינה 'חינוכית', מבחינת המסר שזה מעביר.

והתעקש להחזיק לי את היד בזווית לא נוחה
או. זה נשמע מוכר... אני אספר קצת על הנסיון שלי ואולי תתחברי למשהו מזה.
אצלנו בהתחלה זה היה ציצי. וכשעשינו 'גמילת לילה' P-: ואחכ גמילה מלאה, היא ישנה טוב כמה ימים ואז מצאה עניין חדש. תמיד זה חלקים מהגוף שלי שהיא צריכה למשמש וללטף ולהפוך ולמזמז... כך שהייתי שוב מוצאת את עצמי בין חצי שעה לשעה ויותר שכובה איתה במיטה, כשהיא מתפתלת ומנסה לפתל אותי בכל מיני תנוחות יוגיות בלתי אפשריות. זה לא היה לי נעים ולא היה לי כיף. מצאתי את עצמי שוכבת לידה ואומרת בלב: נו יאללה, תשני כבר! (גרסה מעודנת ומצונזרת) וזאת גם היתה הרגשה נוראית והחלטתי שאני לא יכולה יותר. (זה כלל גם התעוררויות רבות בלילה)

התובנה שלי - אני לא צריכה 'להרדים'. זה לא נכון. הרדמות היא תהליך טבעי. כן להיות איתה, כן לשכב ביחד לפני השינה בזמן איכות של קריאה ושקט. כן לתת לה את החיבוק המרגיע כשהיא צריכה. אבל לא 'להרדים'.
היא מאמינה שהיא זקוקה לציצי, או לאיבר אחר בגוף שלי על מנת להרדם כי זה מה שהיא רגילה, וזה היה נכון בתקופה מסויימת. אבל עכשו זה לא עובד והגיע הזמן למצוא דרכים אחרות להרדם שפחות תלויות בחיבור הפיזי איתי.

מה עשינו- טקס שינה, חושך, בלה בלה בלה...ואחרי סיפור אחרון - הולכת לישון בכוחות עצמך. אני לידה בחדר, יושבת בקצה המיטה, מוכנה לתת חיבוק כשצריכה (רק בישיבה). אבל אני לא: נשכבת לידה, אין מזמוזים וליטופים ועניינים. אין דיבורים ושיחה.

לא אגיד שזה היה פשוט וקל. לא אגיד שלא היה בכי ולא אגיד שזה לקח 3 ימים. אפילו כשאני מדברת בלשון עבר אני רוצה להקיש 3 פעמים על איזה עץ כי יש גם רגרסיות.
אבל - ההתעוררויות בלילה נעלמו. יש לי חיים אחרי שהיא נרדמת. בלילות האחרונים זה ממש היה פלא בעיני, איך שהיא שוכבת לה רגועה במיטה ונרדמת, לפעמים אפילו יצאתי מהחדר כולי רועדת מהתעוזה, וזה היה בסדר. וכשזה לא, אז היא קוראת לי ומבקשת שאשב לידה.

אני יודעת קרוטונית שזה לא ככ 'הסגנון' שלך, אבל אם תמצאי משהו לקחת מזה, אז יופי.

מה שכן - חשוב שאם את מגיעה להחלטה - אז שתהיי החלטית ולא:
הוא הגיב מאוד קשה וויתרתי.
ובכלל, אני למדתי שלא כדאי אף פעם 'להכריז' אם אני לא מתכוונת לעמוד בהכרזה, כי זה מסוג הדברים שמתפוצצים לך בפרצוף אחכ. מה הוא מבין מזה - שאם הוא מגיב קשה את מוותרת. מה שאומר שבפעם הבאה שאת מכריזה הוא יצפה שוב לויתור, וכשלא יקבל אותו ינסה להגיב עוד יותר קשה.

אם את מתכוונת לעשות איזשהו צעד ש'יגזול' ממנו משהו שהוא רגיל אליו אוהב אותו וזכאי לו להבנתו. סביר להניח שהוא לא יגיב בשמחה והבנה.

בהצלחה

בכל מקרה אני מתעצבנת על בזבוז הזמן הנוראי... ובזמן הזה בחדר החשוך את מן הסתם מתעייפת ונרדמת קלות ולוקח לך זמן להתאושש. אני עוד זוכרת את זה. יש לך לפטופ? אצלנו, מאז הטיול באוסטרליה (כשקנינו את הלפטופ) ועד היום, אם הם צריכים אותנו בחדר, אנחנו נכנסים עם לפטופ. ככה גולשים תוך כדי ומעבירים את הזמן בלי להירדם.

תראי, אני יכולה להגיד לך עד מחרתיים, שמה שצריך כדי לנתק את ההרדמה מהציצי, זו החלטה נחושה שלך. עד שההחלטה הנחושה לא תהיה שלך, זה לא רלוונטי

. אני הינקתי את הצעיר שלי בלילה עד שמלאו לו שנתיים בערך. לפני זה עשיתי נסיון או שניים להפסיק, שלא צלחו. בנסיון השלישי, היה ברור לי שזה יעבוד, כי היה ברור לי שאני לא מיניקה יותר בלילה. נקודה (וכאן הזוגי נכנס לתמונה ועזר לי. אחותי, איך את עושה את זה לבד? אני מסירה את כובעי הווירטואלי בפנייך).

העניין הוא, שברגע שאת משחררת את גופך הפיזי מההרדמה, זה כבר יעשה קל יותר, לדעתי. ואז תתחילי לשבור את הראש איך לקצר את זמן ההרדמה. לא מן הנמנע, שבאין ציצי, אם את יושבת לידו נינוחה עם פנס ראש או אור קטן וקוראת, ופחות אכפת לך להיתקע שם, ייקח לו פחות זמן להירדם, כי הוא ירגיש שפחות אכפת לך להיות שם וישחרר.

אם כי העצה השניה: באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. נראית לי הזויה במקצת. באמת הזויה, וכתבתי שלא יודעת אם הייתי עומדת בזה, אבל אולי כדאי לנסות, אם אין בנמצא פתרון אחר שעובד (ולא משנה כרגע למה הוא לא עובד).

בכל מקרה אני מתעצבנת על בזבוז הזמן הנוראי... ובזמן הזה בחדר החשוך את מן הסתם מתעייפת ונרדמת קלות ולוקח לך זמן להתאושש. אני עוד זוכרת את זה. יש לך לפטופ? אצלנו, מאז הטיול באוסטרליה (כשקנינו את הלפטופ) ועד היום, אם הם צריכים אותנו בחדר, אנחנו נכנסים עם לפטופ. ככה גולשים תוך כדי ומעבירים את הזמן בלי להירדם.

תראי, אני יכולה להגיד לך עד מחרתיים, שמה שצריך כדי לנתק את ההרדמה מהציצי, זו החלטה נחושה שלך. עד שההחלטה הנחושה לא תהיה שלך, זה לא רלוונטי

. אני הינקתי את הצעיר שלי בלילה עד שמלאו לו שנתיים בערך. לפני זה עשיתי נסיון או שניים להפסיק, שלא צלחו. בנסיון השלישי, היה ברור לי שזה יעבוד, כי היה ברור לי שאני לא מיניקה יותר בלילה. נקודה (וכאן הזוגי נכנס לתמונה ועזר לי. אחותי, איך את עושה את זה לבד? אני מסירה את כובעי הווירטואלי בפנייך).

העניין הוא, שברגע שאת משחררת את גופך הפיזי מההרדמה, זה כבר יעשה קל יותר, לדעתי. ואז תתחילי לשבור את הראש איך לקצר את זמן ההרדמה. לא מן הנמנע, שבאין ציצי, אם את יושבת לידו נינוחה עם פנס ראש או אור קטן וקוראת, ופחות אכפת לך להיתקע שם, ייקח לו פחות זמן להירדם, כי הוא ירגיש שפחות אכפת לך להיות שם וישחרר.

אם כי העצה השניה: באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם. נראית לי הזויה במקצת. באמת הזויה, וכתבתי שלא יודעת אם הייתי עומדת בזה, אבל אולי כדאי לנסות, אם אין בנמצא פתרון אחר שעובד (ולא משנה כרגע למה הוא לא עובד).

אם את יושבת לידו נינוחה עם פנס ראש או אור קטן וקוראת, ופחות אכפת לך להיתקע שם, ייקח לו פחות זמן להירדם, כי הוא ירגיש שפחות אכפת לך להיות שם וישחרר.
והנה "סידרת" לי בראש את מה שפעל אצלנו. מכל הדברים שניסיתי, זה מה שבאמת פעל - מנורת לילה קטנה, וספר. ומבחינתי שיקח לו שלוש שעות להרדם... והפלא ופלא, הוא נרדם יחסית בקלות. אולי משהו בשפת הגוף שלי השתנה, אולי זה שאני פשוט יושבת ומשדרת שלווה ונינוחות ורוגע במקום לשדר "נו כבר תשחרר אותי". אבל הוא התחיל להרדם יותר בקלות ולישון הרבה יותר בשלווה. זה לא לקח יום ולא יומיים, אבל זאת היתה כנראה באמת נקודת המפנה.

אם את יושבת לידו נינוחה עם פנס ראש או אור קטן וקוראת, ופחות אכפת לך להיתקע שם, ייקח לו פחות זמן להירדם, כי הוא ירגיש שפחות אכפת לך להיות שם וישחרר.
והנה "סידרת" לי בראש את מה שפעל אצלנו. מכל הדברים שניסיתי, זה מה שבאמת פעל - מנורת לילה קטנה, וספר. ומבחינתי שיקח לו שלוש שעות להרדם... והפלא ופלא, הוא נרדם יחסית בקלות. אולי משהו בשפת הגוף שלי השתנה, אולי זה שאני פשוט יושבת ומשדרת שלווה ונינוחות ורוגע במקום לשדר "נו כבר תשחרר אותי". אבל הוא התחיל להרדם יותר בקלות ולישון הרבה יותר בשלווה. זה לא לקח יום ולא יומיים, אבל זאת היתה כנראה באמת נקודת המפנה.

באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם
למה הזויה למה? זה קורה לי כל ערב! הקטן עם הציצי בפה, הגדולה מחזיקה יד אחת, וכמה שאני יותר עייפה ככה הם נרדמים יותר מהר.
אם אני לחוצה - למשל כשיש לי בשביל מה לקום (למשל ארוחת ערב זוגית, עניין נדיר במחוזותינו) - אין סיכוי שהיא תירדם.
אבל, אני באמת קמה אחרי חצי שעה, שעה גג. כי אלה באמת השעות שלי ואני לא מסוגלת לוותר עליהן. וככה הרווחתי קצת מנוחה, אפילו שינה ממש, ואני קמה רעננה - הלוואי שהייתי מנצלת את זה כדי לעבוד, אבל התמכרתי ל מה חדש.

בעניין הציצי - אני מקווה שאני לא סתם מתפרצת לדלת פתוחה, אבל הייתי מנסה באמת להפריד: ציצי בישיבה לפני השינה, במיטה או לידה (כמה שיותר דומה למה שהיה עד עכשיו) ואחר כך להשכיב אותו ולשבת לידו, או לשכב לישון לידו אם את בעניין של ללכת לישון לשעה שדוסקס לעיל. ואם הוא מסרב להרפות מהציצי כי הוא מבין שזה אומר ללכת לישון (אם כי אין צורך להכריז על זה), אז להגיד, "עכשיו מספיק ציצי, הולכים לישון, לילה טוב."

חייבת ללכת. בהצלחה.

באמת ללכת לישון לשעה, ולקום אחרי שהוא נרדם
למה הזויה למה? זה קורה לי כל ערב! הקטן עם הציצי בפה, הגדולה מחזיקה יד אחת, וכמה שאני יותר עייפה ככה הם נרדמים יותר מהר.
אם אני לחוצה - למשל כשיש לי בשביל מה לקום (למשל ארוחת ערב זוגית, עניין נדיר במחוזותינו) - אין סיכוי שהיא תירדם.
אבל, אני באמת קמה אחרי חצי שעה, שעה גג. כי אלה באמת השעות שלי ואני לא מסוגלת לוותר עליהן. וככה הרווחתי קצת מנוחה, אפילו שינה ממש, ואני קמה רעננה - הלוואי שהייתי מנצלת את זה כדי לעבוד, אבל התמכרתי ל מה חדש.

בעניין הציצי - אני מקווה שאני לא סתם מתפרצת לדלת פתוחה, אבל הייתי מנסה באמת להפריד: ציצי בישיבה לפני השינה, במיטה או לידה (כמה שיותר דומה למה שהיה עד עכשיו) ואחר כך להשכיב אותו ולשבת לידו, או לשכב לישון לידו אם את בעניין של ללכת לישון לשעה שדוסקס לעיל. ואם הוא מסרב להרפות מהציצי כי הוא מבין שזה אומר ללכת לישון (אם כי אין צורך להכריז על זה), אז להגיד, "עכשיו מספיק ציצי, הולכים לישון, לילה טוב."

חייבת ללכת. בהצלחה.

תודה על כל התשובות. שלשום היה עוד לילה כזה - אבל אתמול הוא כבר נרדם בלי בעיות בשעה שלו, והצלחתי לעבוד לא מעט.
בלי קשר קצת סוער אצלנו עכשיו, אולי זה משפיע.

תודה על כל התשובות. שלשום היה עוד לילה כזה - אבל אתמול הוא כבר נרדם בלי בעיות בשעה שלו, והצלחתי לעבוד לא מעט.
בלי קשר קצת סוער אצלנו עכשיו, אולי זה משפיע.

קצת סוער אצלנו עכשיו
אבל עוד לא התחיל החורף (-;
(סליחה, ההומור שלי לא משהו על הבוקר. את יכולה לפרט בקשר לסערות?)

קצת סוער אצלנו עכשיו
אבל עוד לא התחיל החורף (-;
(סליחה, ההומור שלי לא משהו על הבוקר. את יכולה לפרט בקשר לסערות?)

שלשום היה עוד לילה כזה - אבל אתמול הוא כבר נרדם בלי בעיות בשעה שלו, והצלחתי לעבוד לא מעט
וביום שלאחר מכן שוב "הסכים" לישון רק ברבע לעשר. כמובן שהיה מעוך אח"כ כל היום ולכן קיבל עוד רבע שעה בשנת הצהריים.
ומה? הערב הפתעה - שוב לא רוצה לישון!

הודעתי לו שאני בענייני והוא בענייניו. ואי לכך הוא עומד ומשחק בדיסקים שלו ומשמיע אותם בזה אחר זה.
אולי פשוט להוריד לו לשעה וחצי שינה בצהריים?

את יכולה לפרט בקשר לסערות?)
נראה לך שיש משהו שאני יכולה לפרט לגביו ולא אפרט? ... (אייקון קורץ, אין לי מצב רוח כרגע, מתנצלת. בנאדם נורמלי לא אמור להאזין ל"שפן הקטן" בעשר בלילה ביום שישי).

שלשום היה עוד לילה כזה - אבל אתמול הוא כבר נרדם בלי בעיות בשעה שלו, והצלחתי לעבוד לא מעט
וביום שלאחר מכן שוב "הסכים" לישון רק ברבע לעשר. כמובן שהיה מעוך אח"כ כל היום ולכן קיבל עוד רבע שעה בשנת הצהריים.
ומה? הערב הפתעה - שוב לא רוצה לישון!

הודעתי לו שאני בענייני והוא בענייניו. ואי לכך הוא עומד ומשחק בדיסקים שלו ומשמיע אותם בזה אחר זה.
אולי פשוט להוריד לו לשעה וחצי שינה בצהריים?

את יכולה לפרט בקשר לסערות?)
נראה לך שיש משהו שאני יכולה לפרט לגביו ולא אפרט? ... (אייקון קורץ, אין לי מצב רוח כרגע, מתנצלת. בנאדם נורמלי לא אמור להאזין ל"שפן הקטן" בעשר בלילה ביום שישי).

מה שעובד אצלינו, זה ששום דבר לא עובד.
בזמן האחרון גם לנו יש בעיות שינה, הגדולה כמעט בת שנתיים ולמרות שהיא עייפה, קרועה, ומתה מעייפות רב הזמן היא מסרבת ללכת לישון.
קשה לי לראות אותה כל כך עייפה. היא לא מצליחה להנות מאף פעילות במשך היום (אנחנו בבית) ואם אני מתכננת יציאה היא תירדם באוטו, תתעורר בגלל שהגענו ותהיה קשה ועצבנית כל זמן הבילוי.
לכן שעת השינה לא קבועה. אם נרדמה באוטו או בטיול הערב בעגלה אז תלך לישון מאוחר ואם לא, אז תלך לישון מוקדם. אבל בגלל שהמצב נגרר ומחמיר אז כמעט בטוח שהיא תרדם מספר פעמים במשך היום לתקופות קצרות ותלך לישון מאוחר. ותמיד היא תתעורר בבוקר בשש או חמש וחצי, גם אם ישנה רק חמש שעות וחצי בלילה (במקרה שנרדמת בחצות).
אני ממש עייפה כל הזמן. כי אם היא נרדמת מחוץ לבית אז אני לא יכולה להצטרף ואז אני רק מתבוננת בה ישנה באוטו או בעגלה ומקנאה.
אבל, אני מרפה מן השינה עד כמה שאני יכולה.
טקס השינה קבוע ואין כמעט ויכוחים על שום דבר. אם היא רוצה אור, היא תקבל אור, אם היא רוצה לשתות, אז תקבל לשתות (יש בקבוק מים במיטה). ואפילו לפעמים היא עוד אוכלת שוב ומצחצחת שיניים.
אני שמה דגש על מניעת ויכוחים כיון שהיא עקשנית כפרד (וכמוני) וכל ויכוח גורר בכי והרגשה לא נעימה ודחיית שעת השינה בהרבה יותר מאשר אם הייתי מסכימה לבקשתה.
למרות זאת, אמרתי כמעט, אם היא תבקש משחק, מוזיקה או סיפור נוסף אני מתנגדת ואומרת שאת זה לא עושים עכשיו. היא יכולה לעשות כרצונה אבל אני לא אשתף פעולה. האמת שזה יותר נכון לשנת הצהריים. כיוון שבלילה היא באמת כבר מחוסלת.
כיון שאצלה הכל דווקא, אני לא יכולה לצאת מחדר השינה לעיסוקי, אז אני אומרת לה, אמא עייפה והולכת לישון, לילה טוב. ואז אני שוכבת בעיניים עצומות ומקשיבה. אם היא עייפה היא תחזור לישון במיטה שלה לבד. אם היא לא עייפה, אז אין ברירה, קמים וממשיכים את היום עד שהיא מוכנה לישון או עד שהיא נופלת על השטיח ונרדמת לבד (גם זה קורה לעיתים)

משהו שתמיד עובד איתה זה שאני אומרת לה: אם תרצי (פיפי, אוכל, שינה) אז תבקשי ואני אעזור לך.
אחרי משפט כזה היא תמיד שוקלת ומבקשת.
זאת להבדיל מן השאלה: את עייפה? שאלה כזו תגרור אחריה רק תגובה אחת, ללא קשר למצב האמיתי: "לא!"

מה שעובד אצלינו, זה ששום דבר לא עובד.
בזמן האחרון גם לנו יש בעיות שינה, הגדולה כמעט בת שנתיים ולמרות שהיא עייפה, קרועה, ומתה מעייפות רב הזמן היא מסרבת ללכת לישון.
קשה לי לראות אותה כל כך עייפה. היא לא מצליחה להנות מאף פעילות במשך היום (אנחנו בבית) ואם אני מתכננת יציאה היא תירדם באוטו, תתעורר בגלל שהגענו ותהיה קשה ועצבנית כל זמן הבילוי.
לכן שעת השינה לא קבועה. אם נרדמה באוטו או בטיול הערב בעגלה אז תלך לישון מאוחר ואם לא, אז תלך לישון מוקדם. אבל בגלל שהמצב נגרר ומחמיר אז כמעט בטוח שהיא תרדם מספר פעמים במשך היום לתקופות קצרות ותלך לישון מאוחר. ותמיד היא תתעורר בבוקר בשש או חמש וחצי, גם אם ישנה רק חמש שעות וחצי בלילה (במקרה שנרדמת בחצות).
אני ממש עייפה כל הזמן. כי אם היא נרדמת מחוץ לבית אז אני לא יכולה להצטרף ואז אני רק מתבוננת בה ישנה באוטו או בעגלה ומקנאה.
אבל, אני מרפה מן השינה עד כמה שאני יכולה.
טקס השינה קבוע ואין כמעט ויכוחים על שום דבר. אם היא רוצה אור, היא תקבל אור, אם היא רוצה לשתות, אז תקבל לשתות (יש בקבוק מים במיטה). ואפילו לפעמים היא עוד אוכלת שוב ומצחצחת שיניים.
אני שמה דגש על מניעת ויכוחים כיון שהיא עקשנית כפרד (וכמוני) וכל ויכוח גורר בכי והרגשה לא נעימה ודחיית שעת השינה בהרבה יותר מאשר אם הייתי מסכימה לבקשתה.
למרות זאת, אמרתי כמעט, אם היא תבקש משחק, מוזיקה או סיפור נוסף אני מתנגדת ואומרת שאת זה לא עושים עכשיו. היא יכולה לעשות כרצונה אבל אני לא אשתף פעולה. האמת שזה יותר נכון לשנת הצהריים. כיוון שבלילה היא באמת כבר מחוסלת.
כיון שאצלה הכל דווקא, אני לא יכולה לצאת מחדר השינה לעיסוקי, אז אני אומרת לה, אמא עייפה והולכת לישון, לילה טוב. ואז אני שוכבת בעיניים עצומות ומקשיבה. אם היא עייפה היא תחזור לישון במיטה שלה לבד. אם היא לא עייפה, אז אין ברירה, קמים וממשיכים את היום עד שהיא מוכנה לישון או עד שהיא נופלת על השטיח ונרדמת לבד (גם זה קורה לעיתים)

משהו שתמיד עובד איתה זה שאני אומרת לה: אם תרצי (פיפי, אוכל, שינה) אז תבקשי ואני אעזור לך.
אחרי משפט כזה היא תמיד שוקלת ומבקשת.
זאת להבדיל מן השאלה: את עייפה? שאלה כזו תגרור אחריה רק תגובה אחת, ללא קשר למצב האמיתי: "לא!"

לגמרי מזדהה (פעם ראשונה שאני כותבת כאן...). הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים, גם עקשנית לא קטנה, ובהחלט גם אני יכולה להגיד ששום דבר לא עובד. עד שהיא לא מוכנה לישון היא לא תירדם, וברגע שהיא מוכנה היא יכולה להירדם בחצי שנייה, אחרי שעתיים של להוציא לשנינו את הנשמה... גם אם זה אומר שאחר כך היא תהיה שפוכה כל היום כי היא לא ישנה מספיק. ועל שנת צהריים בהרבה מן הימים אין על מה לדבר בכלל. כבר עברנו איתה כל כך הרבה תקופות כאלה שפשוט השלמתי עם זה. כל קושי הכי קטן מתבטא אצלה בשינה (גם אני כזאת), ובדרך כלל כמו שזה בא ככה זה הולך. מהניסיון שלי בינתיים, אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע על זה, אבל אולי יש עוד דברים שלא ניסינו, מי יודע....

לגמרי מזדהה (פעם ראשונה שאני כותבת כאן...). הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים, גם עקשנית לא קטנה, ובהחלט גם אני יכולה להגיד ששום דבר לא עובד. עד שהיא לא מוכנה לישון היא לא תירדם, וברגע שהיא מוכנה היא יכולה להירדם בחצי שנייה, אחרי שעתיים של להוציא לשנינו את הנשמה... גם אם זה אומר שאחר כך היא תהיה שפוכה כל היום כי היא לא ישנה מספיק. ועל שנת צהריים בהרבה מן הימים אין על מה לדבר בכלל. כבר עברנו איתה כל כך הרבה תקופות כאלה שפשוט השלמתי עם זה. כל קושי הכי קטן מתבטא אצלה בשינה (גם אני כזאת), ובדרך כלל כמו שזה בא ככה זה הולך. מהניסיון שלי בינתיים, אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע על זה, אבל אולי יש עוד דברים שלא ניסינו, מי יודע....

תשמעי קרוטונית
לא יודעת אם אנחם אותך אבל כמה רעיונות שעשויים לעזור:
קודם כל אני בשוק בהלם מ
בנאדם נורמלי לא אמור להאזין ל"שפן הקטן" בעשר בלילה ביום שישי
אם אנחנו לבד בבית ולא הרגע חזרנו מארוחה משפחתית פשוט אין, אין מצב של להיות מחוץ למיטה בשעה כזו. ישנה, ערה, לא מעניין אותי- קודם כל יש שעה בה הסבלנות שלי למצב של מחוץ למיטה היא אפסית.
היה שלב שהיא לא הסכימה להיכנס למיטה והיו מריבות ובכי כל ערב סביב זה. איך זה נפתר? את לא תאמיני (וגם כבר לא עושים את זה כל יום אבל עשינו איזו תקופה) אבל הצעתי לה לעשות "רכבת" מהחדר למיטה , כשאני עומדת מאחוריה ועושה "צ'יק צ'יק צ'יק" וכל כמה צעדים אנחנו עוצרות והיא צריכה להגיד "טו טו". פתאום היא ביקשה ללכת למיטה. מה שאני אומרת- לנסות להיות יצירתית כדי להכניס למיטה בשעה שנראית לך.

בכל מקרה גם אצלנו ההרדמה היא עניין קשה ובעייתי. נפתר רק אם אני נשכבת לידה וכמובן כמעט נרדמת או נרדמת. השיטה שלי היא לשים לעצמי שעון לשעה בערך אחרי שנכנסנו למיטה. לפעמים אני לא שמה שעון אם לא דחוף לי ובכל מקרה קמה באחת או חצות או שלוש ומתחילה לחיות. פיתרון שאני לא אוהבת אבל כרגע זה מה שיש. ניסיתי פתרונות אחרים אבל ממש ממש עייף אותי להתמודד אז ויתרתי. כשיהיו לי יותר כוחות אני מניחה שאשנה. לא תמיד אני מצליחה לקום, הערב למשל היה לי ממש קשה, אני שמה על נודניק את הסלולארי וככה גם אם בפעם הראשונה לא קמתי בשניה אני כן.

עוד דבר- בטח לקצץ בשעות שנ"צ. אני חופשי מתחילה לעשות רעש אחרי שעה וחצי. יש ימים שאני נותנת לה לישון יותר, למשל אתמול ידעתי שהיא הרוסה וגם בערב לקחתי בחשבון שאני מוכנה לחיות עם שינה מאוחרת יתר, אבל זה משהו שאני לוקחת בחשבון כשאני נותנת לה להתפרע עם השינה.