קרוא וכתוב

אתמול הבכורה הלכה עם שאר הילדים "הבוגרים" בגן לבקר בבית הספר הסמוך. הם קיבלו שם סימנייה שכתוב עליה "שלום כיתה א'", קישטו אותה במדבקות ונצנצים, ונתבקשו לכתוב עליה את שמם. כשבאתי לקחת אותה מהגן, היא הראתה לי בגאווה את הסימנייה. היה כתוב שם (כמובן בשמות המקוריים, לא בניקים):

בכורה
לאשכר
קטנצ'יק

זה שהיא יודעת לכתוב את שמה ואת השם של קטנצ'יק, אני יודעת.
היא שאלה אותי אם אני יודעת מה כתוב שם. קראתי מה שקראתי, ואז היא תיקנה אותי:
"בכורה לאח שלי קוראים קטנצ'יק".
= "נשמה שלי!" קראתי בהתרגשות וחיבקתי אותה. "בעצמך כתבת את זה?"
"כן," היא אמרה בשלוות נפש. "נכון שבא לך לבכות?"

ואני, בתוך דמעות בית ספר, התפוצצתי שוב מצחוק...

מקסים לגמרי!

@} @} @}

מסעדה, מדהים!

לפני כמה ימים אגם עזר לי לעשות רשימה לכלבו. הוא רצה לכתוב מה צריך, ולא רק לחפש במקרר ובארונות.
מכיוון שהוא לא יודע עדיין לכתוב, הוא צייר את הרשימה.
הרי היא לפניכם
תמונה

מקסים (-:

תשמעי, הוא כשרוני. הצלחתי להבין כמעט הכל.

שאלה לי:
האם לימדתם את הילדים לכתוב ב"כתיבה תמה"?

אני מתלבטת כי מצד אחד אני רוצה לאפשר לו להתנסות בדרך הכתיבה שהוא בוחר
ומצד שני אני לא רוצה לקבע לו כתיבה שגויה.
מצד שלישי למה זה שגוי אם זה קריא
ומצד רביעי - אולי זה שגוי כי ישנה דרך מהירה ונוחה יותר לכתיבת המילה ואכן כשניסיתי פעם לתקן את אופן הכתיבה
הוא קיבל את התיקון בהבנה.
ומצד רביעי - מהי אותה כתיבה תמה?
לרבות מהאותיות יש יותר מדרך אחת לכתיבה... ו"אפילו" בחוברות ללימוד קריאה. (מכירים את האותיות המקווקוות? ) ישנם הבדלים.

ולגבי קריאה - רק על עצמי לספר ידעתי...
לאחרונה התחלנו במשחק שאנחנו קוראים לו "מילה במתנה".
בכל יום שיובל חוזר מהגן מחכה לו מילה במתנה ממני בתיבת הדואר (יש לנו תיבה חמודה בבית).
ואנחנו מפענחים אותה ביחד.
בהתחלה ניסיתי למצוא גם תמונות שמתארות את המילה ולשים בכרטיס אחר.
אבל מצאתי רק תמונות שמתאימות לניקוד ב"סגול". אחרי כמה נסיונות חזרתי ל"קמץ", כי הוא נטה לקרוא את הכל בקמץ.
אז אני מכינה לו מילה בת 3 אותיות מנוקדת בקמץ או פתח. (פרה, ספה, שבת, סלט ושות')
אני כבר רואה איך הוא מתחיל להבין שחיבור ההברות יוצר מילה.
בחרתי לכתוב ב"וורד" כי זה יותר ברור מכתב היד שלי.
אני מדביקה את המילה על כרטיסיות שורות. (כמו האלו שהירקן רושם בהם את החוב..) וקניתי לו גם קופסא תואמת והשמחה רבה (-:

עוד משהו שעזר ליובל בזהוי האותיות:
חמותי קנתה לו, ע"פ בקשתי, לוח מנוילן ובו כל האותיות לפי הסדר, כולל אותיות סופיות.
תלינו את הלוח ליד השולחן במטבח. ומי שמכירה את יובל יודעת שבזמן האוכל יש לילד קוצים.
ואכן הוא נעמד לו מדי פעם ומזהה את האותיות להנאתו. ככה הוא גם לימד את עצמו את סדר האותיות
והמציא לעצמו כל מיני משחקים על פני הלוח.

חייבת לרוץ. אם בא לכם לשמוע עוד - בבקשה.

אני לא בטוחה אם התשובה שלי מתאימה לשלב בו יובל נמצא כרגע.
לא הייתי מתעקשת על הקפדה בכתיבה בשלב ההקניה של הכתיבה אבל אני חושבת שמאד חשוב להקפיד על כתיבה יפה ומדוייקת בשלב השני אחרי שהילד כבר יודע לכתוב בכתב עגול.

ילדים בגילאי גן שרק מתחילים להתעניין בכתיבה, יש טעויות וכתב מראה, לא נהוג להעיר בשלב זה, מניסיון עם ילדיי זו
תופעה שחולפת עם הזמן. אני לא הייתי מעירה על כתיבה יפה ומדוייקת מפני שזה קצת גדול על ילד בגן.
תני לו לכתוב איך שהוא רוצה, תעודדי אותו, את יכולה לכתוב לו את המילה בצורתה הנכונה ולתת לו להעתיק, אך לא להעיר אם הוא כתב את האותיות בגודל שונה, או החליף את את סדר האותיות.

כן להעיר לקראת גיל 5 ולקראת כיתה א', אך גם ילדים שהגיעו לכיתה א' ולא ידעו לכתוב או לקרוא, עשו זאת בהצלחה תוך 4-5 חודשים.

ויותר חשוב זה מיומנות הגזירה, ציור, ועבודות יצירה למיניהן זאת ההכנה הטובה ביותר לכתיבה בשלב מאוחר יותר, וכמובן ללמד את הילד לאחוז עיפרון בצורה נכונה, כי זה משפיע אח"כ על איכות הכתיבה.

וחוץ מזה, בהצלחה.

ומה עם חשבון?, אני לימדתי את תינוקי חשבון כמותי כשהיה ממש בן 8 -9 חודשים הכנתי כרטיסיות מבריסטולים עפ"י הוראות שמצאתי באיזה ספר, ועל הבריסטולים מדביקים נקודות אדומות, המדבקות לא בסדר מאורגן, למשל כרטיסיה ראשונה נקודה אחת שנייה שתיים שלישית שלוש, וכן הלאה עד חמישים, ועד מחזיקה ומסבירה לו כאן יש נקודה אחת כאן שתיים וכן הלאה, וזה כמותי זאת אומרת לא לפי הספרות שלא אומרות כלום כי אם צריך ללמוד את צורתן אלא עפ"י הכמות.כתוב בספר שילד שלמד עפ"י השיטה הזאת יכול בגיל יותר מבוגר למשל לזהות כמה גפרורים יש בקופסה עפ"י מבט. עוד כתוב בספר שעדיף להתחיל כמה שיותר מוקדם כשהתינוק נייח, ויכול להתבונן בריכוז בחומר.
אני התחלתי ואז דחיתי את זה כי היו דברים יותר מעניינים לעשות (להתפתח), אבל אני יכולה להגיד לך, שהיום הוא כמעט בן שנתיים,
ואומנם יש ילדים שיכולים לדקלם את הספרות מאחד עד עשר יותר טוב ממנו, אבל הוא סופר למשל: הוא מסתכל על מכונית ברחוב מקיף אותה ואומד אותה מצביע על הפנסים ואומר "שתיים". וזה היה כשהוא היה בן שנה ושמונה. אני לא יודעת אם זה מדהים יחסית לפעוטות אחרים אבל זה מדהים לכשלעצמו. כול פעם כשיש הרבה פריטים למשל סוכריות בצלחת או כמה דמויות על תמונה הוא מתחיל: "שתיים, ארבע, שמונה".... הוא סופר דברים.
לגבי קריאה בספר נאמר שעדיף ללמד קריאה כשמתחילים ממילים קלות לקריאה למשל דנה נמה, ולא להתחיל מאותיות מאחר ואותיות הן דבר מופשט שקשה לתת לו הסבר שמתחבר לעולמם של הקטנים, מהי אות? "כי היא משמשת אותנו לחבר מילים". לדוגמא.
לעומת: דנה : "זוהי מילה ויש לה פירוש זה שם של ילדה".

הבת שלי בת שנתיים וחצי וסופרת כמויות בקלות עד עשר. למשל כשקונים שתילים חדשים, אנחנו ממיינות יחד את מה שקנינו לפי סוג ואז היא סופרת כמה יש מכל סוג.
להגיד את המספרים לפי הסדר - עד 15, ועדיין מתבלבלת אחרי 10 לפעמים. אבל מבינה שיש המשכיות.
ומשהו מדהים : היא היתה בהמון ימי הולדת של ילדים בגילאי שנה עד שלוש-ארבע. כששואלים אותה בן כמה זה או בת כמה זאת.. היא יודעת ועונה. יום אחד שאלו אותה בת כמה אמא. חשבתי שהיא תגיד שבת שנתיים. היא שתקה, ראינו את גלגלי המוח מסתובבים, והיא אמרה שהיא לא יודעת, הרבה. היא מבינה !!!
לאחרונה גם מזהה את המספרים - מאוד עסוקה במגנטים שעל המקרר, מסדרת את הספרות הזהות אחת לייד השניה אחרי שהיא מזהה אותן.
אותיות - היא כבר חודשיים כל הזמן שואלת "איך כותבים" שמונה פעמים ביום לפחות. שמתי לב שהיא מזהה את קלטות הוידאו שלה לפי מה שכתוב, ואם באה אליה חברה אז היא עוברת עם האצבע אות אות ואומרת מה כתוב שם.
ולי זה נראה קצת מוקדם להתחיל עם אותיות.
הרבה פעמים אני "תופסת" אותה שרה "א ב ג ....." - אבא שלי שר לה את זה כשהיא שואלת איך כותבים.
אולי באמת לחשוף למילים פשוטות יספק לה את הצורך.

מה זאת אומרת עוברת אות אחרי אות ואומרת מה כתוב שם היא קוראת?!
או עושה כאילו?
ובאיזה גיל היא התחילה לספור?אני פשוט רוצה לדעת אם בגיל הזה זה שכיח..

היא לא ממש קוראת - היא מזהה את מה שכתוב על הקלטות, ומבינה שהאותיות מרכיבות את המילים. מעולם לא הראיתי לה את זה, זה התפתח באופן טבעי.
לספור - בפעוטון שהפעלתי העסקתי גננת מקסימה שתוך כדי משחק ופעילות היתה סופרת לילדים כל הזמן, מזכירה כבדרך אגב את שמות הצבעים וכדומה.
לספור ספירה אוטומטית עד 10 - כבר לפני שנה לפחות אם לא יותר. וככה פחות או יותר גם שאר הילדים. יש כאלו שמתבלבלים יותר ויש כאלו שפחות, אבל זה נראה לי משהו כמו לזכור שמות של חברים ולא דווקא להבין באמת את המשמעות של המספרים.
מייד בהתחלה היא הבינה את משמעות הזוג - וזיהתה שני פריטים ללא צורך לספור. אני חושבת שבראיה ללא ספירה היא מזהה עד ארבעה פריטים יחד.
בערך מגיל שנתיים היא סופרת כמויות - ז"א עוברת עם האצבע פריט אחר פריט עד שנגמר ומכריזה כמה יש שם.
לא בדקתי עד כמה זה שכיח, כי אני מאמינה שריצה קדימה בתחום אחד מביאה הרבה פעמים להזנחה של תחומים אחרים.

ראיתי ילד בן שנה וחצי שאי יכולה להגיד בבטחון שההורים לא לימדו אותו כלום בכיוון הזה,
שבגיל שנה וחצי החזיק חתיכת עיתון שהוא מצא ועם האצבע עבר אות אות ומילמל בג'יבריש - יעני קורא.
זה הדהים אותי אז.

תראי אני והבן שלי קוראים הרבה ספרים יחד, והוא גם עושה כאילו שהוא קורא ומלמל לעצמו סיפורים,
כמו שהוא עושה כשהוא :"משוחח" בטלפון שיחות מאוד ארוכות.
הבן שלי כן מתבלבל "בספירה", אצלו זה: שתיים, ארבע, שמונה, שתיים.
ושירים לא הוא שר מילה במילה, אבל אני יש לי אמונה פנימית שהוא סופג כרגע הכול, ויום אחד הוא "יקיא",
את כול הידע שהוא אוגר כשהוא יבשיל פיסית, ומנטאלית.
דוגמא: שנה שעברה הוא התראה עם תינוק שלמד ללכת בגיל עשרה חודשים, הוא עדיין זחל הם היו בדיוק באותו גיל שנה וחודש חודשיים, אמא שלו קנתה לבן שלה מגלשה קטנה והבן שלה התגלש פרפקט ואילו הבן שלי שהיה בצעדים הראשונים שלו די התקשה ודידה, ועמד על המגלשה ו"עשה בלאגנים", התחננתי אליה שתשים את המגלשה בצד כשאנו באים, כי לא רציתי להיות בלחץ כול הזמן למען האמת אני רוצה לשבת לשתות כוס קפה ולשוחח ושהילדים ישחקו, אבל היא בשלה "את היסטרית תעזבי אותו אל תשגיחי כול כך מקרוב, הוא בלחץ ממך", הוא נפל כמה פעמים, ופשוט אי אפשר היה להשאיר אותו לבד סכנת נפשות.
בסוף בגלל עוד כמה דברים הפסקנו לבוא בין היתר בגלל חוסר רגישות.
אחרי כמה חודשים כשכבר היה לו בטחון בעצמו ובהליכה שלו לא הייתה לו בעיה להתגלש והוא הבין מוטורית מה צריך לעשות, לשבת להתגלש, לקום ללכת, הוא הבשיל פיסית. זה היה השיעור הראשון שלי כהורה על התפתחות וקצב של הילד לעומת ילדים אחרים, לא כולם אותו דבר.
אני מאמינה שהם כמו "ספוג". בסוף כולם יודעים לחבר ולחסר.

אני מאמינה שהם כמו "ספוג".בסוף כולם יודעים לחבר ולחסר.
בדיוק - גם אני.
ולכן אני לא מרגישה צורך להתערב. הם יודעים לבד מה טוב בכל רגע עבורם, ואם מתעקשים איתם אז זה יבוא בדרך כלל על חשבון התפתחות טבעית שהיתה אמורה להיות שם. ולמה בעצם? בשביל לזרז משהו שיהיה שם בכל מקרה?

לפני כמה ימים ראיתי ילד בן שש משחק משחק שזכור לי היטב מילדותי. הוא ישב עם חבילה קטנה של ביגלה וכל פעם נגס בביגלה ביסון קטן ושאל: איזה אות זה עכשיו?

אני זוכרת שבאחד מבתי הספר שבהם לימדתי, היה ילד בכיתה ד' שלא היה מסוגל לכתוב בגלל כאבי יד חזקים, שנבעו (א) מאחיזה לא נכונה של כלי הכתיבה (ב) כתיבה לא נכונה של האותיות, מה שמאט מאוד את קצב הכתיבה.
אז שאלתי חברה שהיא מרפאה בעיסוק, ולטענתה אחרי גיל חמש קשה מאוד לשנות הרגלים בכלל ואחיזה בפרט, אבל זה כן אפשרי אם הילד רוצה ומוכן. ולגבי כיוניות האותיות, חשוב כשלומדים לכתוב ללמוד את הכיוניות ולהקפיד עליה, כדי לא לפגוע בשטף הכתיבה.

אני לא מעירה לילדי לגבי אותיות דפוס, כי ממילא לא יצֵא להם כמעט לכתוב בדפוס. באותם מקרים מועטים שכן יצא, זה לא משנה באיזה כיוון וקצב הם יכתבו. אחד מילדי כותב גם בכתב, ואז אני כן מראה לו את הכיוון הנכון. אגב, להרבה ילדים קטנים יש קושי פסיכולוגי לכתוב אות מלמעלה למטה -- הם עדיין מציירים צורות מעצמם אל העולם, ולא להפך. אצל ילדים כאלה כדאי לחכות עד שהם יתבגרו קצת לפני שמנסים לגרום להם לצייר אותיות מלמעלה למטה.

ילדי הגדול בן 4. בגיל 3 התחיל ללמוד את האותיות בגן כל שבוע אות ב''ה. כיום קורא מילים בקמץ פתח 3-4 הברות . הקליטה בגיל הזה מדהימה לדעתי כדאי ללמד בגיל מוקדם. מבחינת המוח המבנה פתוח לקלוט המון פרטים במקביל, אפילו מספר שפות. ילד בגיל 3 מסוגל ללמוד סיפור ולזכור בו את כל הפרטים. המוח פתוח מאוד בגיל זה ומחזק הזיכרון . מומלץ.

הא! תודה על החייאת הדף! שכחתי ממנו לחלוטין. משעשע ביותר.
חלפה שנה כמעט ומאז יובל מאד התקדם. הקפיצה המשמעותית היתה בחופש הגדול. (לא מפתיע. נכון? (-: )-: )
הוא טחן שעות על ה"וורד" וכתב מכתבים. אח"כ חזר לכתוב בכתב יד.
בקריאה הוא נתן קפיצה אחרי שקניתי לו סדרת ספרים שנקראת "ספרוני למתחיל".
זה משהו ישן נושן. הסיפורים רחוקים מלהיות מרתקים. כל ספרון בן 2-3 עמודונים קצרצרים.
אבל יובל התלהב קשות. גמר בצ'יק את ה"חלק האדום" = המילים בקמץ.
רץ לחלק הירוק ושם נתקע.
מענין אם הוא יחזור אליהם או שימשיך כבר בספרים יותר מעניינים. בינתיים מנסה לקרוא שלטים ומילים על מוצרי אוכל.
וכתיבה?
יובל כמו יובל כותב את כ-ל האותיות הפוך. כלומר בסוף הן נראות אותו הדבר אפילו די מיושרות אחת לשניה. (אני אל הערתי לו....) אבל כיוון הכתיבה מלמטה למעלה. בינתיים אני לא מעירה לו.

שנה טובה!

כיווני הכתיבה חשובים מבחינת יעילות הכתיבה (בכתיבה מרובה) ולכן כדאי לתקן כדי לאפשר מהירות כתיבה בשלב מאוחר יותר.
כיוון טוב מבחינת דרך היא סדרת החוברות של נועה עדות מקיסריה "לכתוב בגדול". החוברת שמוכרת לי היא אותיות דפוס שממיינת את האותיות ע"פ צורתן. דרך נוספת טובה לא פחות היא סדרת "נעים לכתוב" של חיה קושניר שממיינת את האותיות ע"פ צורה וכיוון כתיבה. חוברת מאוד מאווררת ונעימה לעבודה (מכירה את החוברת ללימוד הספרות, חוברת אותיות הכתב והכנה לקראת כתיבה).

אני רוצה לספר על בת-דודה שלי שלימדה את הילד שלה לקרוא:

בת-דודתי היא מורה. כשבנה השלישי הגיע לגיל חמש היא אמרה לו שכתוב "בן חמש למקרא" והציעה לו ללמוד לקרוא. היא הראתה לו את האותיות לפי הצלילים שלהן (א- אה, ב-בה וכו') וכן את התנועות. כל פעם קצת. היא נתנה לו ספרים וחוברות עם סיפורים קצרים וכשהיה לו זמן ומעניין הוא ניסה לקרוא בעצמו. כעת הוא קורא עם ניקוד כל טקסט.
היא אמרה לי שלקח לו בערך חודש וחצי לתפוס את העניין.

היום תכננתי ביחד עם הגורה (3.5) בניית מבנה מעץ. ערכנו רשימה קצרה של החומרים הדרושים למלאכת הבנייה.
הגורה הביטה בי כותב ואז שאלה איך אני מצייר את סימני הכתב, איך למדתי לכתוב, מי לימד אותי לכתוב וכמה זמן זה ארך.
השאלות הללו הפתיעו אותי, מכיוון שזו הפעם הראשונה שהגורה מביעה התעניינות בכתיבה שלי.
עד היום היא פשוט כתבה בעצמה על נייר. הצעתי לה גם לכתוב (לצייר סימנים). היא ציירה מעט ואחר כך ניסתה לחקות את כתב ידי ללא הצלחה.
איך לומדים לכתוב באופן טבעי ? אשמח לשמוע איך הפלא התרחש אצלכם ומה היה חלקכם (אם בכלל) בתהליך (מלבד פשוט לכתוב).

אפשר להראות להם איך לכתוב אותיות שמעניינות אותם. רוב הילדים אוהבים לכתוב את השם שלהם, אז זה דבר טוב להתחיל ממנו.

תודה.
את מתכוונת לכתוב את השם שלה באותיות דפוס על מנת שתוכל לצייר אותו בעצמה ?
האם לצייר לה שורות ? לגבי אחיזת כלי הכתיבה ביד - האם להציע לה אחיזה כלשהיא ?

לכתוב את השם שלה באותיות דפוס על מנת שתוכל לצייר אותו בעצמה ?
אפשר גם בכתב.

האם לצייר לה שורות ?
אין צורך אמיתי.

האם להציע לה אחיזה כלשהיא ?
לא.

_לכתוב את השם שלה באותיות דפוס על מנת שתוכל לצייר אותו בעצמה ?
אפשר גם בכתב.
האם לצייר לה שורות ?
אין צורך אמיתי.
האם להציע לה אחיזה כלשהיא ?
לא._
וגם להיות מוכן לזה שיש סיכוי שבגיל 3 וחצי היא לא תצליח להעתיק ממש אותיות.
אבל כן יכולה להתחיל לזהות אותן..

כלומר [אתצלנו לפחות] יותר קל לה להתחיל מללמוד לקרוא מאשר מללמוד לכתוב.

תודה.

וגם להיות מוכן לזה שיש סיכוי שבגיל 3 וחצי היא לא תצליח להעתיק ממש אותיות.
אני מוכן לכך (אני חושב שזה מוקדם מאוד).

אבל כן יכולה להתחיל לזהות אותן..
האם אמרת לילדיך את שמות האותיות ? יש לכך משמעות כלשהיא עבורם בגיל כזה ?

האם ישנם עזרים מומלצים (וידאו/לומדות/ DVD/ספר) לילדים שמביעים התעניינות בקריאה וכתיבה (גיל 4)?
יש לנו אותיות מגנט שהילד משחק בהן כבר כמה חודשים. לבקשתו, אנחנו מזהים יחד באיזה צליל מתחילה מילה ובאיזה צליל מסתיימת (כשהילד רוצה לדבר בחרוזים).
האם יש משהו שיכול לעזור לו ללמד את עצמו?

<ידיעה היא עניין פנימי>

_האם יש משהו שיכול לעזור לו ללמד את עצמו?
<ידיעה היא עניין פנימי>_
שאלה-תשובה.

האם יש משהו שיכול לעזור לו ללמד את עצמו? - חשיפה בהנאה.

הם מתחילים בהעתקת הציור ולרוב, בתחילת הכתיבה, יכתבו בכתב ראי. אין צורך לתקן - הם עושים את זה בעצמם.

יש לנו אותיות מגנט שהילד משחק בהן כבר כמה חודשים.
גם אצלנו האותיות הללו עזרו. עכשיו בת ה-4 שלנו ביקשה לכתוב את שמה, הראיתי לה איך ותוך שבוע מצאתי ברחבי הבית את שמה כתוב בקטן-קטן...
אתמול היינו אצל חברה והיא מצאה מגנטים כאלו על המקרר ומיד זיהתה את האותיות שלה וכתבה את שמה.

האם אמרת לילדיך את שמות האותיות ? יש לכך משמעות כלשהיא עבורם בגיל כזה ?
כן
הגדולה בת 3 וכבר מזהה חלק מהאותיות.
וכן אמרנו את שמות האותיות כי היא שאלה.
מה שכן היא מזהה רק בדפוס ולא בכתב.

היא מאד אוהבת לקבל חלק מהעיתון של יום שישי לשבת עם אחד מאיתנו לזהות אותיות ושאנחנו מסמנים את האותיות שהיא מזה בטוש מדגיש.
אחר כך מסתכלים על הדף והיא נהנית לראות כמה הרבה סימנו בטוש.
היא גם מנסה לפעמים לחבר אותיות שהיא מזהה ולנסות לקרוא.
לרוב זה לא מצליח עוד לפעמים כן..

ומשחק נוסף שהתחלנו [בהמלצת אחד הדפים כאן באתר] אנחנו הולכות ברחוב ואני בוחרת משהו:
לדוגמא אני רואה בית.
בית מתחיל בצליל בָּ איזו אות עושה את הצליל בָּ?
ולאט לאט היא מגלה איזה צלילים עושות האותיות. חלק היא כבר יודעת לבד חלק אני עוזרת..
לפעמים עושים תורות - היא בוחרת משהו ואני צריכה לנחש את האות..
אבל גילינו שלאט לאט היא למדה לזהות די הרבה אותיות כשהיא רואה אותן כתובות וגם בצלילים חלק
[שמנו לב שאת אלה השיא מזהה כתובות יותר קל לה לזהות גם כצליל בתוך מילה]

תודה רבה

נעמה ...*

אשמח לקבל חוות דעת "מקצועית" של מישהי שלמדה/שעוסקת בלמידת קרוא וכתוב (ו...כמובן עדיף ממישהי שמכירה מקרוב את אופן הלמידה בחינוך ביתי חופשי)

כמובן שתמיכה ועצות מכל אחת שהיתה במצב דומה לשלי,יתקבלו בברכה.

ובכן:
אנחנו בחינוך ביתי רק חצי שנה .
הילדים בגיל ש"נחשב" ל"חלון הזדמנויות" בפי העוסקים בהוראה.(6-8),
אמרו לי ש...טוב,באמת אמרו לי שאם פעם חשבו שלא נורא אם ילד לומד קרוא/כתוב יותר מאוחר מהרגיל,הרי שהיום חושבים שיש תקופה כזו שנקראת "חלון הזדמנויות" (בין גיל 5-8?),שבה הילד יותר פתוח ללמוד שפה ולתרגל את השימוש בה. האם זה נכון ?
בתי בת ה 8 עוד מעט,וכמעט שאינה מתקדמת בכתיבה/קריאה,מאז גיל 7 שבו למדה כתה א בביה"ס אנתרופוסופי.(ושם לא ממש למדו...)
אחד מתופעות הלוואי של החינוך האנתרופוסופי היתה שבתי חששה לנסות שמה לא תצליח לכתוב "כמו שצריך". השאיפה ליצור ילדים מושלמים יצרה אצל בתי רגשי נחיתות שמה היא לא טובה מספיק. הדבר ערער את בטחונה העצמי לעין שעור.
כיום,אחרי חצי שנה בבית,חוזר לה אט אט הבטחון העצמי ביכולותיה וכישוריה, אלא מה? שכישורים אלו אינם כוללים כתיבה/קריאה.
לא זו בלבד שאיננה מתקדמת,אלא שחלה נסיגה. גם מה שכבר ידעה פעם-כבר שכחה .היום מתגאה בכך שיודעת לכתוב את שמה (נו,באמת,מי לא יודע- סבא צולע, מי לא יכול- סבא כחול...)
הרגרסיה באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים,לא רק בתחום זה,כך שניתן להבין וגם לקבל בסלחנות (לאור נסיבות משפחתיות שהשתנו:אחות קטנה שנולדה,אחות גדולה שעזבה(בת אומנה) ועוד ועוד סיבות שונות .
היות וראינו שלחץ שלנו בנושא רק יוצר יותר דחייה ורתיעה,החלטנו להרפות,לגמרי. (גם בעצת הורים ותיקים בחינוך ביתי, שכך ייעצו לעשות)
מזה כמה חודשים שהפסקנו לגמרי כל יוזמה לעסוק בנושא.
לא מרגישה שלמה עם הכוון הזה,משום שלילדה יש נטייה להמנע מהתמודדויות שקצת קצת קשות לה.אפילו אם רוצה לנסות,אחרי שתי אותיות מתייאשת ומוותרת.
ראינו השבוע סרט על מערכת השרירים בגוף האדם. הראו שם ניסוי מעניין שהעלה אצלי תהיות הקשורות לנושא:
בסרט ביקשו מאדם להפעיל את כל כח שריריו במכשיר מדידה מיוחד כזה,כמו מכשיר כושר,והמד הראה 500 . אח"כ ביקשו ממנו שוב לעשות זאת,אלא שהפעם לא ישב בחדר לבדו,אלא מול קהל שהריע לו ועודד אותו . התוצאה היתה 1250.
כלומר:שכשיש לנו תמריץ כולשהו,אנחנו יכולים להשתדל הרבה יותר ממה שנדמה לנו שאנחנו יכולים. באותו הקשר:אולי הבת שלי צריכה שאני אעודד אותה להשתדל יותר.

מלבד בת ה-8, יש לי גם בן 6. הם אחים טובים ומבלים ומשחקים המון ביחד.הוא הרבה יותר חכם ונבון ממנה,קולט הרבה יותר מהר ממנה ולא מפחד לנסות.
בפעם הראשונה שניסה לכתוב-כבר כתב דף שלם!
היות והפסקנו כל התעסקות בנושא,לגמרי, גם בן ה-6 נעצר .

איך ממשיכים מפה?

נעמה, אני הייתי מתקרבת לנושא מכיוון של הקראת ספרים. להקריא לילדים כמה שיותר ספרים שמעניינים אותם. דרך ההקראה הם רוכשים את האהבה למילה הכתובה ואת התשוקה לקרוא וכמובן שאוצר המילים גדל מאוד. מעבר להקראה שלכם הייתי ממשיכה לעזוב את הציפיות בנושא. לא להתעסק בקריאה ולא להמנע מהתעסקות בכך פשוט לחיות כרגיל עם שלושה ילדים שלא יודעים לקרוא ומכיוון שהם חיים בחברה קוראת וכותבת יהיה קשה מאוד למנוע מהם ללמוד לקרוא כשיהיו מוכנים לכך.
בטח יש לבת שלך הרבה סיבות למה היא עוד לא קוראת. חלק את משערת כמו הנסיונות לחנך אותה בדרך מסויימת בבית הספר, השינויים במצב המשפחתי ובמקום המגורים וכו' וחלק את לא יודעת ולא משערת וזה גם לא כל כך משנה. מה שמשנה הוא מבחן התוצאה כלומר כאשר אנו מסתכלים על מקרה של ילדה בריאה החיה במשפחה בה קריאה וכתיבה הם חלק מהחיים, עצם זה שהילדה לא קוראת מעיד על כך שהיא עדיין לא בשלה לכך.
כתבה מישהי דתיה באחד העלונים שהיא דווקא שמחה שהבן שלה לא קרא בגיל צעיר כי היא תמיד האמינה שקריאה בגיל צעיר מזיקה לעיניים.

זאת לא חוות דעת מקצועית, סתם אמא בחינוך ביתי, פשוט כאב לי לקרוא את הדברים שכתבת. אמרת שהוצאת אותה מביה"ס האנתרופוסופי מאחר ו השאיפה ליצור ילדים מושלמים יצרה אצל בתי רגשי נחיתות שמה היא לא טובה מספיק
אני מבינה שאת מנסה לבנות מחדש את בטחונה העצמי, אך דברים כמו אלו שכתבת הם גול עצמי, ועושים בדיוק את ההפך:
היום מתגאה בכך שיודעת לכתוב את שמה (נו,באמת,מי לא יודע- סבא צולע, מי לא יכול- סבא כחול...)
או:
מלבד בת ה-8, יש לי גם בן 6. הם אחים טובים ומבלים ומשחקים המון ביחד.הוא הרבה יותר חכם ונבון ממנה,קולט הרבה יותר מהר ממנה ולא מפחד לנסות.
גם אם הדברים לא נאמרים לה באופן ישיר, תהיי בטוחה שהיא מרגישה. ילדים קולטים הכל.

אין לי עצות מלומדות איך להמשיך. כרגע נראה לי נכון להניח לעניין, להוריד כל לחץ.
האם בדקת אם יש לה קושי אובייקטיבי? איך היא באופן כללי מבחינת יכולת ריכוז, יכולת גרפית וכו'?

אולי הבת שלי צריכה שאני אעודד אותה להשתדל יותר.
כדאי שלמידה תבוא מתוך עניין פנימי והנאה ולא מתוך רצון לרצות אותנו ההורים או לעמוד באיזושהי מטלה.
למידה שבה מתוך חשק פנימי תהיה אפקטיבית יותר, מהנה יותר וגם תספק לבתך חוויה מתקנת למה שהיא חוותה.
נדמה לי שעידוד לכיוון מסוים, רק יקבע אותה במקום שבו מצפים ממנה למשהו והיא לא עומדת בו.

אכן, להרפות.
זה כבר יבוא מעצמו.

ומסכימה עם מה ש- אמא בבית כתבה.
ומציעה שאם אינך שקטה עדיין, להתייעץ עם אורנה שפרון (תנסי להזמין אותה לדף הזה).

היות והפסקנו כל התעסקות בנושא,לגמרי, גם בן ה-6 נעצר .
אבל למה חוסר התעסקות של הגדולה בזה ושלכם עם הגדולה בזה כולל גם חוסר התעסקות של הקטן?
אותו זה מעניין תתעסקי בזה איתו. שהגדולה תתעסק באותו זמן במשהו אחר.
הם לא חייבים להתעסק וןלהתעניין באותם דברים תמיד באותם זמנים, לא?

הי נעמה

ביתי בת 9 וחצי בראשית הקריאה ולמקרא דבריך, עלו לי הרבה מילים לשפוך כאן, על הא ועל דא.
אבל בעיני, כדאי לך להכנס ל מדור חינוך ביתי ו מדור לימודים ולקרוא כל מה שמעניין אותך.
אולי גם על הורים בחינוך ביתי, קצת בלוגים. מה שקורץ לך.

רק קטנה לסיום:

אנחנו יכולים להשתדל הרבה יותר ממה שנדמה לנו שאנחנו יכולים.
בגיל ש"נחשב" ל"חלון הזדמנויות" בפי העוסקים בהוראה.(6-8),
הרגרסיה.

אלו ועוד הן פרשנויות גרידא. לביתך יש בטח ראיה אחרת, עולם שונה, חיים משלה.
מה דעתך, בזמנים שאת לא שקועה בדפים שהצעתי (-; להתבונן בה מדי פעם מבצד, בלי שיפוט ופרשנות?
ואפילו לרשום לעצמך מה ראית?
<כל הזכויות להצעה שמורות ל אורנה שפרון >

נעמה ...*

בלי שיפוט ופרשנות?

אשמח גם אני לקבל תגובות ממקום כזה,בלי שיפוט ופרשנות

נעמה,

אשמח גם אני לקבל תגובות ממקום כזה,בלי שיפוט ופרשנות

גם אם היה קצת שיפוט בחלק מהתגובות, היו גם הרבה התיחסויות ענייניות, אני מקווה שהן יעזרו לך @}

אגב, הקטע הזה של חלון הזדמנויות נראה לי מוטעה.
קראתי פעם סיפור של אם לארבעה שילדיה למדו קרוא וכתוב בין הגילאים 10 ל- 16 !
מהרגע שלמדו עברו ישר לקריאת ספרים עבי כרס

(אולי מישהי זוכרת איפה הקישור היה?)
בכל אופן, נראה לי שהלחץ שלנו הוא אחד הגורמים לעיכוב, כלומר, הם מרגישים את הלחץ הסמוי וכמו לגבי כל דבר - זה משפיע.
כתבת על הסרט "הסוד" בדף שלך (או בדף אחר)- הגישה שלו יכולה לעזור בהתמודדות, לא?

להתבונן בה מידי פעם מהצד, בלי שיפוט ופרשנות?

נתתי לך הצעה שיישמתי בעצמי ועדיין מישמת מתוך כך שאני מעט יותר מודעת היום ל תפישות שבי , תגובות אוטומטיות, ביקורת, חרדות עוד מרעין בישין שעלו אצלי ועדיין מלבלבים מידי פעם - מטשטשים את המציאות היומיומית ומעכירים את היחסים עם עצמי ועם אחרים.
הדפוסים האלו משותפים לרבים מאיתנו, הם מובנים כנראה באישיות שלנו ובטוח שיש בהם תועלת במצבים מסויימים.

התוצאה היתה לא רק שנפגשתי עם ילדה אחרת ממה שהכרתי אלא גם בדגנית שונה.
ומנסיוני, מתוך פגישה כזו, יכולים לצוף תובנות ומעשים יחודיים שיתאימו - כמו נשמה לגוף - לך, לה, לאחיה.

@}

נעמה ...*

כן,אשה שמחה.תודה שהזכרת לי את הסרט.הגישה הזו יכולה בהחלט לעזור.
משהו בשמך/בכינוי שבחרת, אכן עזר לי להתחבר לשמחה שבי,שבבתי,להזכר בכל הדברים החיוביים שאנחנו חווים כרגע בחיינו (איך זה עובד,הא?)
אז מה אם היא לא קוראת?... נכון.לכל דבר עת ומקום.גם יומה יגיע...ובאמת יש לה סיבות טובות שמצדיקות להתמקד עכשיו בדברים אחרים.
עם כל הבטחון והאמונה והתקווה,עדיין לגיטימי בעיני להתלבט ולהתחבט,עד שאהיה בטוחה שאני אכן עושה את הדבר הנכון עבור בתי.והרי לשם כך בחרתי לשתף אתכם.
מופיע לי מרגיעון עכשיו , שבאמת מרגיע: "הספק מבורך"

קצת מתנגשות אצלי עכשיו שתי הנחות יסוד,ששתיהן "נכונות" עבורי:

תחשוב טוב ,יהיה טוב
צריך לתת מקום גם לרגשות/מחשבות שליליות ,וגם לספקות/התלבטויות.כי הרי בני אדם אנו,ובהנחה שלא כולנו צדיקים ושלמים ויודעים תמיד הכל , אז יש מקום להיות גם במקומות הנמוכים לפעמים,כדי שיהיה לנו לאן לעלות,לא?

אני מניחה שכמו כל דבר בחיי,אצטרך גם בעניין זה,למצוא לי את דרך האמצע המאוזנת ומתאימה לי. לנו.

תודה לכל המגיבות על תשובותיכן.

אני ממליצה לכל האמהות לשים לב שילדים אוהבים ללמוד בעזרת המחשב. אני מכירה את התוכנה אותיות הפלא, שם משחקים כדי ללמוד, הכל בנינוחות, לפי הקצב, בלי לחץ ועם הרבה תוצאות. זה מאפשר להורים להיות עם הילדים מול המחשב באוירה נוחה ועם זאת בפעילות מועילה. חפשו בגוגל.

חשבתי שכדאי שיופיע גם בדף זה -

לגבי השיטה שמופיעה באתר של שלומית (http://www.shlomitoltchik.com/) - לא הכרתי את השיטה ומעניין שחשבתי על אותו רעיון (גם ב - "סולם, ו "פופיק").
משתפת אתכם בדוגמאות שהמצאתי כשביתי למדה לקרוא -
פתח, קמץ, חטף פתח - בגלל שהאותיות עומדות מעליהן הפתח והקמץ הן כמו אֲדָמָה (הקו הקטן של הקמץ כמו שורש והנקודות של החטף פתח הן נמלים).
שורוק - השפתיים שורקות, פופיק.
חולם מלא - הנקודה למעלה כמו שכובע חובשים מעל הראש - כובע.
קובוץ - הנקודות מתקבצות לקבוצה ומטפסות על סולם.
סגול - נֶמֶש מה-שֶמֶש.
צירה - נקודות חֵן (חלק מהנקודות בגוף הן מה- שמש וחלק הן נקודות חן) וחשבתי כרגע על - גומות חן.
חיריק - פשוט נקודונת פיצפונת ובקיצור - פיצי.
שווא נע בראש מילה - הצליל כמו בנמש ונקודת חן.
שווא באמצע מילה פשוט עוצרים ונחים, והרגע חשבתי עוצרים ברמזור (השווא נראה כמו רמזור).

הבן הבכור למד מהר מאוד קריאה בעצמו (צילם מילים), הבת למדה מהר מאוד כשנעזרנו בשיטה האסוציאטיבית.
ילדינו קראו מהר מאוד ללא ניקוד ובכתיבה לא ביקשתי מהם לכתוב עם ניקוד, נראה לי מיותר ומעמיס. (בבתי הספר הילדים עושים הכתבות עם ניקוד...)
את כללי הניקוד אפשר ללמוד מאוחר יותר למי שיש צורך בכך (עניין אישי או בגרות בלשון).

ספרים מומלצים -
רינת הופר - http://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=18784
היה פעם קמץ בישן - http://www.tzivonim.com/xcart/product.php?productid=74

הבן של לימד את עצמו לקרוא. לפני כמה ימים ראיתי שהוא קרא את 'רב בריח' כ 'בר בריח'.
תהיתי האם כשם שילדים כותבים בכתב ראי, כך גם יש קריאה בכתב ראי ?

קריאת ראי היא קריאה של אותיות הכתובות הפוך, כמו בראי.
מה שאת מתארת הייתי מגדירה כסיקול אותיות.
אני מניחה שזה קורה כשהילד נמצא בשלב של מעבר מקריאת אותיות בודדות לתפיסת מלים שלמות.

אשר לקריאת ראי, יש לילד מעט מאוד הזדמנויות לראות אותיות הפוכות.
כשבני למד לקרוא (בעצמו) הוא קרא באותה קלות מכל כיוון בו עמד. בהמשך השנים הוא איבד את היכולת הזאת.
שמעתי שבתימן כשהילדים למדו לקרוא היה למורה רק ספר אחד וכולם עמדו מסביבו, וכך הם למדו לקרוא מכל הכיוונים.
אם זה כך, נראה לי הגיוני שילד יוכל ללמוד גם קריאת ראי.

ביתי בת החמש וחצי מאוד רוצה ללמוד לקרוא, היא יודעת כמה מילים אבל נוטה ללמוד בעל פה טקסטים ו"לעבוד" עלי כאילו היא יודעת לקרוא. היא ילדה סופר אנטיליגנטית ויודעת את ההבדל בין לקרוא לבין ללמוד בעל פה ואת היתרונות של הקריאה על הלימוד בעל פה ובכל זאת עושה את זה כי זה קל לה יותר.
אני הייתי כך עד גיל 10 ולא למדתי לקרוא בכיתה א' כמצופה ואף אחד לא ידע. היום אני יודעת שהשיטה שבה לימדו אותי לא הביאה אותי למצב שאני מבינה את הקשר בין הצורה של האות לצליל ורק כשהבנתי את זה בגיל מאוחר יותר הצלחתי לקרוא את זה. למדתי דנה נמה דנה קמה עם אלפוני.
בדיוק אותו הדבר היה לגבי תוים (ניגנתי כינור וחליל צד כילדה במשך שלוש שנים והופעתי בקונצרטים מבלי לדעת תוים בכלל), אנגלית דיברתי מגיל 3 אבל לקרוא את האותיות למדתי רק בכיתה יא' ובלקרוא את האותיות אני מתכוונת ידעתי לזהות את האותיות אבל לא הצלחתי לחבר אותן למילה. גם מתימטיקה היה אותו הדבר מבחינתי ורק כשהגעתי להשלמת בגרויות אחרי הצבא נמצא מורה צדיק שהצליח להסביר לי מעשית מה רוצים ממני ואז נפל האסימון. שם לא עזר לי ללמוד בעל פה מוסיקלית את הקטסט. אובחנתי עם קשיי למידה אבל ברור לי שפשוט לא התאמתי לשיטת הלימוד הרגילה ומשם באו הקשיים אם היו מנסים ללמד אותי אחרת הייתי לומדת כמו כולם באותו הקצב, קרוב לודאי.

הכנתי לה לוח אותיות עם ציורים, היא זוכרת את האותיות לפי הציורים (ויודעת לדקלם את שמותינן בעל פה) אבל לא מפנימה את השיכות שלהן לשם שלהן או למילים אחרות, נגיד "ש" כמו בשמש אבל לא "ש" כמו בשעון כי רק שמש מופיעה בלוח. יש לה גם נטיה לזכור בעיקר אותיות שמופיעות בשמה אבל להתבלבל כך שלאות ר' שמופיעה בשמה היא קוראת ב' כי גם זו מופיעה בשמה ואת זה דווקא כן גוררת לזיהוי אותיות בשאר המילים ולא משנה כמה מתקנים אותה (כבר מעל שנתיים) היא לא מצליחה לשנות את הקיבוע הזה במוח.
היא משחקת בתוכנת "יש לי סוד" במחשב ומתקדמת שם מהר מאוד ויפה מאוד, אני יושבת לידה וצופה בה בלמידה, היא יודעת כל מה שהיא עושה כמעט ואין לה טעויות אבל משום מה היא לא מצליחה לקשר את המשחק לעולם האמיתי ולאותיות האמיתיות, שניה אחרי שהיא מזהה בפעם ה300 בערך את המילה "שלום" היא לא זוכרת איך היא נראת בכלל ובאיזה צליל היא מתחילה.
כבר מעל שנתיים שהיא מחלקת מילים להברות אבל לא מתקדמת מעבר לזה חרף כל הנסיונות שלנו ושלה ללמוד וללמד.
מצד אחד אני מרגישה שהיא לא בשלה בכלל ללימוד קריאה בדיוק מהסיבות האלו ומנגד היא מאוד מאוד רוצה ללמוד.
בתור מי שמובילה את הלימוד בבית אני מרגישה שאין לי כל כך כלים, לא למדתי איך מלמדים קריאה ומרגישה שאנחנו לא בדרך הנכונה אלא בדיוק בכיוון ההפוך, מרגישה שאולי יש שיטה טובה יותר ללמד ולא מכירה אותה.
בתחושה שלי זה צריך להיות משהו מאוד פשוט וברור בלי יותר מידי סיפורים מסביב שעלולים לבלבל ובלי מילים מובנות כי היא לומדת בעל פה ולא באמת קוראת.
אני חושבת שאני צריכה להתחיל איתה מההתחלה ממש, מלימוד האותיות באופן יסודי תוך הקפדה על שיוך אות לשמה ולצלילים שלה אפילו אולי בלי ציור כי הציור הוא מקור בריחה בשבילה וכביכול "עוזר" לה לזכור אבל תוך כדי התעלמות מהאות המצויירת עצמה.

טוב, צריכה רעיונות ועזרה מבעלי נסיון בלימוד קריאה.
רב תודות.

בת חמש וחצי?

זה מניסיוני המועט די מוקדם .
יש הרבה אנשים (בעיקר נשים) שזה המקצוע שלהם ואפשר פשוט לפנות למורה שכזאת- אפילו רק לאבחון...
(בעיקר אם אצלך הנושא טעון רגשית- לא הייתי מנסה לפתור את זה לבד)

חוץ מזה הבת שלי לומדת בכיתה א' לפי חוברת שמאד מוצלחת בעיני- נקראת "נקשיב ונקרא" (נדמה לי)
והחוברת מלמדת מצויין איך קוראים ואיך כותבים. שלב אחרי שלב עם המון תרגילים ומשחקים שהיא מאד אוהבת לעשות.

אבל שוב- לא בטוח שהייתי מתחילה איתה בגיל חמש וחצי.

אבל שוב- לא בטוח שהייתי מתחילה איתה בגיל חמש וחצי.

ב - 100% לא .
ובכלל למה אני צריכה להתחיל איתה הרבה יותר אורגני שהיא תתחיל איתי
כלומר שואלת אותי על אות ואני עונה . אפילו אם זה לוקח שנה . היא הרי בחינוך ביתי . יש לך המון זמן לעשות בנחת כמו שעשית עם הכל, ובעיקר כמו שידוע לי שעשית עם הציור.
זה נפלא שהיא לומדת בעל פה !! זו הפעלה אורגנית של המוח והרחבה של הזיכרון . דקלומים, שירים וסיפורים - בכיף !
ללמוד בעל פה זו מיומנות חשובה לאין ערוך .
חבל רק שיסתתר שם איזה צורך להיות יותר טובה ממה שהיא באמת .כלומר שהיא צריכה "לעבוד" עלייך כאילו היא יודעת לקרוא .
היא לא צריכה עדיין לדעת לקרוא.
היא צריכה מענה קטן וממוקד לשאלה שהיא שואלת על אות מסויימת וזהו.
כאשר היא שואלת זה רלוונטי בשבילה . חשוב ללמוד כל דבר בהתאם לרלוונטיות שלו . לכן צריכים להמתין לשאלה שתבוא מצידה.
ולהפסיק להכין לוחות אותיות זה הרבה מידי והמוח מקבל הלם קוגניטיבי ומסווג את החומר הזה כבלתי נגיש. (מבלבל, בקיצור)
לחלק מילים להברות זה נחמד בעל פה אך זה שונה לחלוטין בקריאה .
היא בת חמש וחצי - יש לך

המון זמן לחקור על הנושא ולהשתלם בו . (יש הרבה מה ללמוד על כך בגישת ולדורף .)
בינתיים היא תגיע לגיל שבע שבע וחצי - כלומר שנתיים של משחקים ועניין אורגני בחרקים האלה ששמם אותיות ואז הדברים יתחברו .
אתם הרי בחינוך ביתי נכון ?
ואחרי שיש לה אוסף מסוים של אותיות היא מתחילה לזהות אותן בתוך מילים קטנות ... ואז היא שואלת הלאה .. ואת עונה לאט .דווקא בקמצנות כלשהיא.
כתוב במחכימון :<קחו אויר - זה בחינם>

תודה חווה.
אני חייבת להדגיש שהרצון והלחץ בא ממנה. היא מבקשת שנלמד אותה לקרוא.
חבל רק שיסתתר שם איזה צורך להיות יותר טובה ממה שהיא באמת .כלומר שהיא צריכה "לעבוד" עלייך כאילו היא יודעת לקרוא.
וגם זה משהו שהוא בא ממנה, היא למשל מביאה את "בוא אלי פרפר נחמד" ואומרת לי "אמא, תראי, אני כבר יודעת לקרוא, באמת!" ומקריאה לי כשהיא מצביעה על המילים הלא מתאימות את הטקסט שהיא מכירה בעל פה.
היא ילדה שאוהבת מאוד מאוד מילים, יש לה חיבה מטורפת לשפה. היא מדברת במילים גבוהות שאנחנו לא משתמשים בהן באופן שוטף בבית, כשמקריאים לה ספר היא שואלת על פירושן של מילים ומילים גבוהות במיוחד היא נוהגת אחר כך להשתמש בהן באופן שגרתי (מבוגרים מתמוגגים אבל ילדים לפעמים לא מבינים מה היא אומרת, בעבר היו נוהגים לבוא אלי ילדים זרים שהיא היתה פותחת איתם בשיחה ולשאול אותי אם היא מדברת עברית אבל היום כשהיא רואה שהם לא מבינים אותה היא מתרגמת לעברית מדוברת

).
התחושה שלי היא שהרצון שלה ללמוד לקרוא בא מהמקום הזה, חיבה לשפה.

בכל אופן, כרגע, את צודקת, אני לא רואה תסכול אצלה, התסכול הוא אצלי כי אני לא מצליחה לקדם אותה לשום מקום ואולי אני באמת לא צריכה. היא נהנת מהמשחק הזה של לימוד הקריאה אפילו שאין לו תוצאות ממשיות עכשיו אז הגיוני שהיא פשוט צריכה להמשיך ולהנות מזה גם הלאה.

בכל פעם שאני חושבת על זה אני נזכרת שפעם כשהיתה קצת יותר קטנה שמתי לב שהיא יודעת לספור יופי אבל לא מזהה שום ספרה מלבד שבע ודאגתי, העלתי שאלה על כך פה ושם והחלטתי להניח לזה ואז יום אחד היא פתאום באה אלי מזהה את כל המספרים מלבד שמונה, ככה סתם בקלות. עכשיו היא מזהה גם דו ספרתיים ומצליחה להגיד מה גדול ומה קטן יותר בתלת ספרתיים (בלי לדעת את שמם, זה משמש אותה במשחקי מחשב כשהיא רוצה לדעת אם יש לה מספיק כסף וירטואלי לקנות איזה דג או משהו).
טוב... עכשיו צריך להתאמן על לנשום ובאמת לתת לה להמשיך לשחק באותיות והמילים עד שהכל יפול למקום הנכון אצלה.
טוב, גם אני עדיין מתלמדת...

בתי הבכורה ואני, נהננו מאוד מאוד מאוד לשחק באותיות כל חופש גדול שהיה לנו מהגן.
כשזה מעניין את האמא+ את הילדה- זה יכול להיות הדבר הכי יצירתי ומחבר שיש.
בינתיים פיתחתי שיטה של לימוד טרום בית ספר- ואחיה נהנו מדפי עבודה שאני ציירתי להם ...

לנו המליצו בגיל דומה לעזוב בכלל את האותיות הכתובות ולעבוד על חיבור הקשר בין צלילים לאותיות.
אז שיחקנו המון משחקי: "אני רואה משהו שמתחיל בצליל בָּ" והיא הייתה מנחשת מה זה וגם נותנת לי לנחש על דברים שהיא רואה.
אח"כ עברנו ל"מסתיים בצליל.." כשכל צליל קושר לאות בשלב הבא "אני רואה משהו שמתחיל באות ב'" והיא הייתה מנחשת איזה צליל הב' הזו עושה ואז מה ראיתי.
אצלנו זה עזר מאד לחיבור בין האותיו לצלילים השונים שלהן.

מצאנו כרטיסיות של כל האותיות עם גלגלת קטנה מתחת לכל אות עם סימני הניקוד השונים והיא הייתה יושבת מסובבת את הניקוד ומשמיעה לעצמה כל אות עם כל סימן ניקוד.
היא גם מאד אהבה לשבת בסופ"ש עם העיתון - היינו בוחרים פסקה ומסמנים בה את כל האותיות שהיא מכירה - בהתחלה זה היה רק אותיות השם שלה ומילים פשוטות [אמא אבא וכד'] ויום אחד גילינו שהיא יודעת את כל האותיות.

"הסוד של מיה" גם היה אתר שהיא שיחקה בו הרבה ועזר לה ללמוד את האותיות בהתחלה ובהמשך את הצלילים השונים שלהן [יש שם משחקים שצריך למצוא את האות הראשונה/אחרונה של מילים].

"יש לי סוד" גם אצלנו התגלה כלא מוצלח.

וכמו שכתבת עזבנו אותה בשקט.
נתנו לה עזרים כשביקשה, שיחקנו משחקים שונים כשהיא רצתה.
אבל נתנו לה את הזמן לעשות את זה בקצב שלה.
היום היא קוראת ספר ביום [ולפעמים יותר.. היום היינו בספריה ולקחה שני ספרים ומחר צריך ללכת שוב...]

אני מזמינה אתכם- להכיר אותיות ומילים, כהכנה לכיתה א'- בפגישות דיאדיות מחבקות במרכז הכרמל בחיפה.
http://saloona.co.il/imailly/?p=73 כמה מילים על מה שאני עושה.

הבן שלי כותב את שמו מעוך שכל האותיות במקום של אות אחת יש לכם מושג למה?

ס"כ,
בן כמה הוא?

בן 5

קרוב לוודאי שזה מהמילים הראשונות שהוא כותב.זה גם יכול להשתנות , זה מענין להתבונן בזה.
למעשה , הכתיבה , בניגוד לציור חופשי או כל מני עבודות יצירה שילדים עושים כמקובל בחוגים (ח"ב?)שלנו- היא עינין שיש לו כללים .
מי שרוצה ללמוד לכתוב ושגם יהיה אפשר להבין מה שכתב -צריך ללמוד את הכללים ולהפנים ולתרגל.

ישנו העינין הפשוט שאפשר להסביר לו שלכל אות במילה יש מקום .להסב את תשומת ליבו לכך במילים שהוא יכול לקרוא בשלטים בדרך, או בספרים , או שאת יכולה לכתוב עבורו.
עוד תעלול נחמד- להכין לו דף שבו יש קו-קוים לכל אות במילה שהוא רוצה לכתוב .ישנן מחברות שנקראות 'מחברת חכמה' שמבוססות על העינין הזה.גם כך לומדים לרווח בין המילים, וקל לעשות רווח של אות בין מילה למילה כשמסומן לך מהו רווח אות.

גם ישנה אפשרות של בדיקת עיניים.בדרך כלל עושים בדיקת סקר לראיה בגיל 5-6 .

שמעתי עכשיו קטע מההרצאה של הפיזיקאי סטיבן הוקינג ביום הולדתו ה-70. הוא סיפר שהוא נשלח לבית ספר אלטרנטיבי, שבו לא לימדו את הילדים לקרוא אלא הניחו שהם ילמדו את זה מעצמם. הוא באופן איש, למד לקרוא רק בגיל 8. קטע.

לדעתי הוא מעבד את סדר הפעולות, כלומר סדר האותיות.
אם את מעוניינת לנסות "לתקן" זאת, עשי זאת ללא לחץ.
שבי לידו וכיתבי את שמו כפי שאת יודעת, כמובן מבלי לבקר אותו. כשהוא יראה זאת כמה פעמים הוא יאלתר משהו משלו.
ושיהיה הכל בהבנה, קבלה בשמחה וחיוך על כל מה שייצא מזה.
בהצלחה!

עוד משהו קטן....
כשאת כותבת (אם בחרת בכך), הדגישי בקול את ההברות (צליל) של קול אות. אם למשל קוראים לו "איתמר" אז: אי - ת - מ- ר.
טיפ שקראתי, זה לנקד כבר מההתחלה את צליל האותיות. אי, או, אה,וכו'...

תיקון כתיב: "קול אות-כל אות"

קריאה ראשונה
https://www.youtube.com/watch?feature=[po]player embedded[/po]&v=PwJSrrUNwts

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_פתח, קמץ, חטף פתח - בגלל שהאותיות עומדות מעליהן הפתח והקמץ הן כמו אֲדָמָה (הקו הקטן של הקמץ כמו שורש והנקודות של החטף פתח הן נמלים).
שורוק - השפתיים שורקות, פופיק.
חולם מלא - הנקודה למעלה כמו שכובע חובשים מעל הראש - כובע.
קובוץ - הנקודות מתקבצות לקבוצה ומטפסות על סולם.
סגול - נֶמֶש מה-שֶמֶש.
צירה - נקודות חֵן (חלק מהנקודות בגוף הן מה- שמש וחלק הן נקודות חן) וחשבתי כרגע על - גומות חן.
חיריק - פשוט נקודונת פיצפונת ובקיצור - פיצי.
שווא נע בראש מילה - הצליל כמו בנמש ונקודת חן.
שווא באמצע מילה פשוט עוצרים ונחים, והרגע חשבתי עוצרים ברמזור (השווא נראה כמו רמזור)._

התלבטתי אם לכתוב פה או ב בורות בחינוך ביתי .
הבכורה הגיעה לגיל שהיא מתעניינת מדי פעם בכתיבה.
היא מתעניינת בעברית ואני בורה לחלוטין מבחינת הניקוד.
מה שציטטתי מלמעלה, לא נעים להודות אבל אני זקוקה ליותר מזה בשביל תזכורת.
אני לא גרה בארץ וזה היה מעורר קנאה היה לראות אמא מלמדת aeiou . (-: אח, כמה פשוט.

בכלל אני זקוקה לרענון לגבי השפה העברית באופן כללי.
האם יש למישהי מכן המלצה על ספר, או חוברת לימוד שיכולים לעזור לי.
ובכלל רעיונות איך לגשת לזה יתקבלו בברכה. אם מה להתחיל ומה אפשר לוותר. קראתי נראה לי את כל מה שנכתב באתר אבל אשמח לעוד. (צריך לכתוב אזהרה לבעלי בטחון עצמי גבוה בתחילת הדף על טעויות נפוצות בשפה העברית (-: . גם ככה אני מודעת לכמה אני לא יודעת )

אני אישית הייתי מוותרת בכלל על ניקוד... אם למדתי ניקוד בגן או בבית הספר שכחתי אותו, וכשהייתי צריכה לדעת מה זה חולם בשביל משהו בכיתה ד או ה לימדו אותי מחדש (אני זוכרת את זה).

טוב, הייתי עונה מה הצליל של כל דבר, בדיוק ברמה של AUIEO, לא יותר. שימושי לזכור מה הצליל של כל דבר, כשיש שמות לא מוכרים בספרים אז מנקדים אותם, ואפשר לדעת איך קוראים נכון שמות כמו נינאב.

אני לא יודעת חצי מהמצוטט על ידייך, ואני לא רואה ערך פרקטי בידיעה הזו. ואני חושבת שללמוד קרוא וכתוב כדאי להתחיל מדברים בעלי ערך פרקטי - האותיות, הצלילים שלהם, וזהו. מה עוד צריך? לדעתי - כלום.

אולי תחפשי חוברות לימוד נחמדות לילדים, ותלמדי יחד איתה?

היא מתעניינת בעברית ואני בורה לחלוטין מבחינת הניקוד.
קודם כל, אפשר לעשות הרבה עבודת התחלה בלי ניקוד.
ניקוד הוא לדעתי חלק נורא חשוב מלימוד הקריאה, כן צריך להתייחס אליו (אחרת במקרים רבים יש צרות צרורות), אבל הוא ממש לא חייב לבוא בהתחלה.
קודם כל: ללמוד את צורת האותיות והצלילים שלהן. לחבר בין האות לצליל שהיא עושה.
אפשר עם שמות האותיות, אפשר בלי. אבל עדיף שהצליל של האות יהיה במרכז, ויקבל יותר חשיבות מהשם.
אחר כך לכתוב כל מיני מסרים קצרצרים. אם יש לכם משחק כלשהו שמכיל אותיות בודדות (שאפשר לארגן אותן זו ליד זו ולכתוב בעזרתן מילים בודדות) אז אפשר לכתוב מילים מוכרות, פשוטות, ואפשר לתת לילדה לכתוב מה שהיא רוצה, להקריא לה את "המילה" שיוצאת ולהתפוצץ מצחוק.
אפשר לעשות את אותו דבר ב- notes של סמארטפון, כל מה שצריך זה להוריד אליו מקלדת עברית.
להשתמש בשפה כתובה קצרצרה למטרות פרקטיות: לרשום את השם של הילדה על דברים שלה, לעשות לוח של פעילויות של ימות השבוע ולכתוב (במילה אחת או שתיים) את הפעילויות האהובות או השגרתיות, רשימת קניות, דברים כאלה. בקטנה. כמה דקות או שניות כל פעם.

אם את רוצה רענון לגבי ניקוד לעצמך, הנה מקור טוב:
http://niqqudrules.tripod.com/

יש כל מיני אפליקציות של כתיבה, אם יש לך טאבלט שווה לבלוש ולחפש משהו מוצלח שיתאים לך.

בכלל אני זקוקה לרענון לגבי השפה העברית באופן כללי.
מה בדיוק...? לא הבנתי למה את זקוקה

אני חושבת שזה מאוד מוצלח להחזיק בבית מילון (הכי מומלץ - אבן שושן) או מינוי למילון מקוון (הכי מומלץ - רב מילים).
אני אישית לא אוהבת להעמיס יותר מדי על הזיכרון, ולא אוהבת לטחון רשימות כללים.זה נראה לי מאוד מייגע. והחומר הוא באמת אינסופי - וטוב שכך.
אז כשעולה אצלנו שאלה, בין על ניקוד של מילה, בין על הוראה מדויקת או על מקור של מילה וכיו''ב - פותחים מילון ולומדים משהו חדש. זה עיסוק נחמד ומעשיר.

ולשאלות שהמילון לא מספיק להן, אפשר להיעזר בפורום ייעודי (יש אחד מוצלח מאוד בטמקא, נדמה לי שיש גם בתפוז, וכאן יש דף איך אומרים בעברית ).

אני ממליצה גם להזמין מהאקדמיה ללשון עברית את איגרת המידע החודשית שלהם. חינמי וחמוד (הידעתם שהגה ועוגן הגיעו שניהם מאותה מילה יוונית?).

אני מכירה אנשים שלמדו לקרוא עם ניקוד וכאלה שלמדו בלי. ממה שאני רואה, אין הבדל ביכולות הקריאה שלהם. חלק מאלה שלמדו עם ניקוד שכחו אותו, וחלק מאלה שלמדו בלי ניקוד השלימו אותו אחר כך. ככה שהמסקנה שלי לגבי ניקוד: אפשר עם, אפשר בלי.

אבל הילדה מתעניינת!
אפשר עם ואפשר בלי ואפשר להשלים או לשכוח בהמשך - זה נכון גם לגבי משוואות, ועדיין, כשילד מתעניין ושואל, נראה לי שממש נחמד ללמוד ולהחכים איתו ביחד. לא בשביל זה המציאו את החינוך הביתי?

ספציפית לגבי ניקוד, אני מאמינה שיותר משהוא עוזר לקריאה עצמה, הוא עוזר לתפיסת המבנה של השפה. וחוץ מזה, הוא כיף

אםילדה, בתקווה שאני לא מציפה יותר מדי בהמלצות, ממליצה על הספר הישן והחמוד של דתיה בן דור - ככה זה בעברית. יש בו המון משחקי הברות וחריזה, ואצלנו זה היה ממש נהדר לילד בשלבים הראשונים של התעניינות בקריאה.

ממליצה על הספר הישן והחמוד של דתיה בן דור - ככה זה בעברית.
מצטרפת להמלצה.

בענייני ניקוד - אני אהבתי להשתמש בשיר שניים סינים (מכירה? מכירות?) כדי ליצור דרך דוגמא את המושג של תנועה כצליל, שלא חייב להיות צמוד לסימן הגרפי של הניקוד אלא מתקיים גם בפני עצמו.
(מקווה שאני מצליחה להיות ברורה - הרעיון הוא שכמו שאות היא סימן גרפי שמייצג צליל שקיים גם בלעדיה, כך גם סימני הניקוד מייצגים משהו שקיים גם בלעדיהם, רק שהמשהו הזה יותר מופשט. בעיני זה היה מועיל להבנה יותר רחבה של מה זה הדבר הזה - ניקוד).

לשחק משחקי חריזה: אלון-בלון מרים-ים חיים-מים...אחת מכן אומרת מילה כלשהי, והשניה מוצאת חרוז מתאים. זהו שלב חשוב להבנת הקשר בין הצלילים, והיכולת לפרק מילה לחלקים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו, כמה תשובות. תודה.

אבל הילדה מתעניינת!
אז נתחיל עם זה, שמעל הכל האמא מתעניינת.
לא בשביל זה המציאו את החינוך הביתי? (-: .
ככה שהמסקנה שלי לגבי ניקוד: אפשר עם, אפשר בלי.
גם חושבת ככה, פשוט לוקחת את ההזדמנות להעשיר את ידיעותי. הוא עוזר לתפיסת המבנה של השפה. וחוץ מזה, הוא כיף

חשבתי שכדי שהניקוד יבוא טבעי צריך לבוא ממני טבעי. לא להכנס לפרטים. אבל שאתבקש לכתוב מילה, אדע איך להוסיף ניקוד בלי לעשות סבטוחה שלמה.
לא לשים על זה דגש. שזה יהיה כחלק מהציור של המילה.
הילדה שלי כבר המון זמן כותבת. כותבת בשפה שלה. ממציאה אותיות, עם אותיות ומספרים שקלטה מהסביבה. מה שכן רק אותיות לועזיות עד עכשיו
רק בזמן האחרון היא ביקשה ממני כמה פעמים לכתוב לה מילים ושמות בעברית.
לפני כמה זמן היא עשתה משהו שהשאירה אותי המומה. היא כתבה טופס שאנחנו נוהגים לכתוב בכתב יד בעסק שלנו. לא מתוך כוונה להעתיק, או לשחזר. מתוך כוונה אחרת. זה היה כמעט אחד לאחד. אפילו המספרים היו מדויקים בהתאם למילה ליד. הקטע הוא שלא רק שלא היה לידה טופס כזה באותו רגע. היא עשתה את זה אחרי שהפסקנו לכתוב אותו כבר כמה חודשים.
בגלל זה עלה לי שיהיה נחמד לכתוב לה בתוספת הניקוד. להכניס את זה בצורה טבעית.

לרשום את השם של הילדה על דברים שלה,
גם לזה יש לה את הדרך שלה לכתוב, שמשתנתה עם הזמן. ועד עכשיו היא מתעקשת שאפילו אנחנו לא נכתוב בדרך הנכונה. האם עוד משהי פה נתקלה בתופעה?

אני חושבת שזה מאוד מוצלח להחזיק בבית מילון (הכי מומלץ - אבן שושן)
צבטת לי את הלב. הזכרת לי את ששת הכרכים שהשארתי מאחור.
רעיון טוב. נכנס לרשימת קניות. נראה לי יותר טוב ספר. יש משהו בלדפדף ולחפש לפי האב'
דתיה בן דור - ככה זה בעברית.
גם נכנס לרשימת קניות

בתקווה שאני לא מציפה יותר מדי בהמלצות,
ההפך. תודה, ואם יש עוד… @}

אם את רוצה רענון לגבי ניקוד לעצמך, הנה מקור טוב:
תודה. התחלתי לרפרף. מחכה להנקה הבאה (-:

(מקווה שאני מצליחה להיות ברורה - הרעיון הוא שכמו שאות היא סימן גרפי שמייצג צליל שקיים גם בלעדיה, כך גם סימני הניקוד מייצגים משהו שקיים גם בלעדיהם, רק שהמשהו הזה יותר מופשט. בעיני זה היה מועיל להבנה יותר רחבה של מה זה הדבר הזה - ניקוד).
אני גרה במקום בו דוברים ספרדית. שפה מדהימה. פה מגיל אפס שרים להם aeiou. וגם יצא לי לשמוע שיר בסגנון שניים סינים (בטח מכירה)

כמו תמיד חייבת לשלוח לפני שמסיימת (-:

איזה יופי לשמוע שיש מקום שבו שרים aeiou מגיל אפס.

לא בשביל זה המציאו את החינוך הביתי?
אה.. אני חשבתי שהילדה רוצה ללמוד לקרוא, והאמא רוצה לעזור לה בזה. כנראה טעיתי, או לא הבנתי משהו. סליחה.

איזה יופי לשמוע שיש מקום שבו שרים aeiou מגיל אפס.
ממה שקלטתי משתי אמהות עד עכשיו, אז גם הם מתחילים בכתיבה עם האותיות האלו.

חוברות לימוד נחמדות לילדים.
האם יש למישהי המלצה על חוברת תרגול לניקוד לילדים.

הילדה רוצה ללמוד לקרוא, והאמא רוצה לעזור לה בזה.
הילדה רוצה ללמוד לכתוב. לא לקרוא. עוד לא הגענו לזה.
העזרה שלי מסתכמת בלכתוב לה מילים לפי בקשתה.
לבינתיים כתבתי לה באותיות דפוס. שוב פעם זה לא קרה הרבה פעמים. עוד לא יודעת אם לשלב במקביל אותיות כתב יד.
מה שכן, לי מתחשק להוסיף את אלמנט הניקוד. מודעת שזה לא חובה, אבל זה גם משהו שאני חושבת שדי הורס את השפה. את היכולת שלהכותב להעביר אינפורמציה מדויקת לקורא
למשל הדוגמא שנתת
נינאב.
ninaav/nineav/ninav/ninab
זה קטע חזק שבגלל צורת הניקוד, הפסדנו את aeiou . כשהייתי צעירה עוד היו משתמשים בניקוד חלקי אם היה צורך. עכשיו הפסיקו עם זה לגמרי.
אני רוצה לבדוק על עצמי, כי הרבה דברים שניסו להעביר לי בבית ספר קיבלו הגיון שנגשתי אל זה בצורה אוטודידקטית

מה בדיוק...? לא הבנתי למה את זקוקה.
כל היוצאי מן הכלל למיניהם (-:
בגלל שהרבה שנים אני לא בארץ ותקופה ארוכה לא היו דוברי עברית סביבנו, נוצרה לי ולבן הזוג שפה משלנו. המון סלנג המון טעויות מכוונות, אבל גם לא.
שפה מוזרה מדי בשביל הילדים לתקשר בביקורים אצל המשפחה (-: .
צריכה רענון דחוף.

אולי פשוט לחפש ספרי ילדים ישנים עם ניקוד?

חשבתי שכדי שהניקוד יבוא טבעי צריך לבוא ממני טבעי. לא להכנס לפרטים. אבל שאתבקש לכתוב מילה, אדע איך להוסיף ניקוד בלי לעשות סבטוחה שלמה
אוקיי. כדי להגיע לרמת ידע כזאת בניקוד צריך איזו תקופה של תרגול די אינטנסיבי. רוב האנשים שמנקדים למדו לנקד בקורס ייעודי - אבל אם יש לך חשק לאתגר כזה, ונטייה אוטודידקטית, אני חושבת שלא חייבים קורס. נראה לי שאם יש לך מילון טוב בהישג יד (כן, ששת האדומים הגבוהים האלה...), ואת לוקחת לך כמה זמן בכל יום לנקד טקסט שאת אוהבת - לדפדף במילון, למצוא את המילה, להעתיק את הניקוד - אחרי איזו תקופה את מתחילה לקשר, לראות את המיון לתבניות, לדעת בעצמך מה צפוי להיות הניקוד של כל מיני מילים. מניסיוני נראה לי שלא מגיעים אף פעם לרמה של מאה אחוז ידע, אבל הצורך לדפדף במילון הולך ופוחת עם התרגול.
ואם האתגר גדול מדי כרגע, לא נורא. גם לכתוב לילדה מילה שהיא מבקשת ולחפש אותה לפני כן במילון זה נחמד.

היא עשתה את זה אחרי שהפסקנו לכתוב אותו כבר כמה חודשים.
וואו! מדהים.

_למשל הדוגמא שנתת
נינאב._
האמת היא שזה ninaev

אני תומכת גדולה בלנקד שמות של דמויות, ונינאב היא דוגמא טובה לכך כי קראתי את רוב הספרים בסדרה כשאני חושבת את השם של הדמות לא נכון (עד שאת הספרים האחרונים קראתי לא בעברית, כי חסרה לי סבלנות לחכות לתרגום, ואז גיליתי מה הדרך הנכונה להגות את השם...).

כשאני הייתי ילדה קטנה למדתי לקרוא לפני שלמדתי לכתוב, לא חשבתי על האפשרות של הפוך...

לניקוד יש יתרונות, אבל הוא לא חלק ממשי של העברית כמו שרוב האנשים משתמשים בה, ולא נוח לי לקרוא ספרים שבאמת מנוקדים - הניקוד הוא כמו רעש מיותר שמקשה לקרוא את הטקסט. אני לא באמת קוראת את הניקוד, אני קוראת מילים בעברית כיחידות שלמות. גם בערבית, איפה שהניקוד אפילו יותר חשוב מבעברית (אני עדיין זוכרת משיעורי הערבית שלי בחטיבה שיש ארבע אותיות שהנקודות זה הבדל המרכזי מהן. ואני זוכרת גם את הסימנים לזכור אותן - ב לבור, נ לנורה, ת לתקרה. ויש עוד אחת שמסומנת על ידי שתי נקודות מתחת, או קו) בכתיבה בחיי היום יום לא משתמשים בניקוד, ומסתמכים על ההכרות של הקוראת עם השפה והמילים מראש.

אני חושבת שיש טעם לניקוד רק בשמות, ובשאר המקרים היא מפריעה יותר מעוזרת. מן הסתם, זה משפיע על הגישה שלי - בעיניי ניקוד מזיק יותר ממועיל, ובתור כזה סתם יקשה על הבת שלך.

אבל בעצם, אולי פשוט תשאלי אותה מה היא רוצה?

פרדסים, אני חושבת שאת מתייחסת לניקוד ״נכון״.
ואני חושבת שאפשר לוותר על הניקוד ״הנכון״ ולנקד פשוט פונטית: לכתוב צירה במקום סגול או להפך, פתח במקום קמץ או להפך, ולוותר על כל החטפים.
אולי לא תתקבלי ככה לעבודה כמנקדת, אבל בשביל שהילדה תלמד ניקוד -- זה מספיק.

יונת, תלוי איך מגדירים שהילדה תלמד ניקוד. (-;
אבל בעיקר בעיקר, זה תלוי בהעדפה של אמא שלה. כתבתי כמו שכתבתי כי בין השורות הצטייר לי שנטיית לבה של האם דומה לשלי. אחרת לא הייתי מתערבת.

אני חושבת שיש טעם לניקוד רק בשמות, ובשאר המקרים היא מפריעה יותר מעוזרת. מן הסתם, זה משפיע על הגישה שלי - בעיניי ניקוד מזיק יותר ממועיל, ובתור כזה סתם יקשה על הבת שלך
אח, אח...
מי שבעניין, מי שנמשך לכיוון הזה, אין עונג גדול בשבילו יותר מאִשָּׁה נַעֲלָה נָעֲלָה נַעֲלָהּ נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ או סתם יַלְדָּה יָלְדָה יַלְדָּהּ.
זה גם כל כך יפה בעיניי. הניקוד מקפיץ את האסתטיקה של הכתב פי עשרה.
ואגב, בהקשר למה שאמרת, דווקא בערבית זה נראה לי אחרת - שם הניקוד, שכמעט אף פעם לא מציינים אותו, נראה לי ממש הורס את האסתטיקה של הכתב היפהפה.
אבל אני מדברת על ניקוד ניקוד, על ארבעת הסימנים היחידים שיש לאומללים האלה - פתחה, כסרה, סוכון ודמה. לא על הנקודות הדיאקריטיות של הבי"ת והנו"ן וכו'. עליהן לא מוותרים אף פעם בטקסטים מודפסים. כתב יד בערבית כמעט אף פעם לא יצא לי לראות, אז אני אאמין לך.

מי שבעניין, מי שנמשך לכיוון הזה
אני מדברת על משהו בסיסי בהרבה - ללמוד לקרוא ולכתוב. אם אני הייתי מבקשת ממישהו שילמד אותי משהו, והוא במקום ללמד אותי את זה היה מסבך אותי עם העשרה לגמרי לא חיונית הייתי ממש כועסת עליו. זה לא אומר שלא הייתי שמחה להעשרה הזו אחר כך - אחרי שהייתי לומדת את הבסיס. על ללמד ניקוד נכון בכלל לא חשבתי - מה לזה ולילדה שבסך הכל רוצה ללמוד לכתוב?

בכל מקרה, אני לא דיברתי על אסטתיקה, אלא על שימושיות. רוב הטקסטים שקראתי בחיים שלי היו ללא ניקוד. כשאני רואה טקסט ללא ניקוד אני תוך חלקיק שניה קצרצר קולטת את המשפט. טקסט מנוקד מכריח אותי לעצור ולהאט, ומקשה עלי את הקריאה. זה לא עניין של יופי, אלא של יעילות.

בנוגע לערבית - זה מה שאמרה פעם המורה לערבית בחטיבה. ובספר היו קטעים מעיתונים שהיו בהם מדי פעם נקודה או קו וזהו. אולי זה באמת הסימנים לארבע האותיות האלו - אני לא באמת יודעת. זה מידע מיד שלישית, ממש לא אמין.

אם אני הייתי מבקשת ממישהו שילמד אותי משהו, והוא במקום ללמד אותי את זה היה מסבך אותי עם העשרה לגמרי לא חיונית הייתי ממש כועסת עליו.
אישה, את מתחום המתמטיקה, נכון? אז מעניין אותי אם תזדהי איתי בדוגמה הבאה:
יום אחד, אולי בכיתה י"ב, פתאום נפל לי אסימון, והסתדר לי משהו בראש. הבנתי שהנוסחה שלימדו אותנו באנליטית למציאת רדיוס של מעגל, היא בעצם משפט פיתגורס, שמסודר באופן קצת שונה מהנוסח שהכרתי.
לא הייתי רוצה שיטחנו לי עם זה את השכל מראש. זו אולי __העשרה לגמרי לא חיונית ומייגעת. אבל חשבתי אז שכן היה נחמד אם במקום להציג לי את הנוסחה הזאת כ d=... היו מציגים לי אותה כ d בריבוע (לא יודעת ליצור פה את הסימן) =... נורא פשוט. רק לוותר על סימן השורש בצד השני של המשוואה. ואז זה כבר היה בולט לעין שזה משפט פיתגורס. אז המידע הזה היה יותר נגיש לי, והייתי יכולה לקלוט אותו בקלות אם הייתי בעניין. או לדלג עליו, אם הוא לא היה מעניין אותי.
זה דומה מאוד בעיניי להגשת מילה עם הניקוד שלה. בלי הסברים וסיבוכים והעשרה לא רלוונטית. לא לטחון לה מה עושה המפיק למילה יַלְדָּהּ. פשוט להגיש ככה, ואם הילדה תהיה בעניין היא תתעכב על החרקים השחורים. בעיניי זה שווה את הרעש הקל, כמו ששווה את הטיפ-טיפונת יותר סיבוך כשמגישים לי d בריבוע ולא d מחומם ומוכן ישר להגשה.

(הערה: יכול להיות שבלבלתי כאן בין רדיוס למשהו אחר באנליטית. אני לא מתחום המתמטיקה, ורק משחזרת תובנה מלפני איזה עשרים שנה.)