שאלה של אמונה

מנסה לקשר למשהו מעניין

http://www.mivzakon.co.il/News%5FArticl ... 08%5F2006/

למנוע מצב שהרפורמים נמצאים בעמדת השפעה דתית כביכול
מה זה אם לא פוליטיקה?

אני מבינה שיש אנשים שמשתמשים בשרותיהם כאלטרנטיבה, אבל בעצם לגיורים ולנישואין שלהם אין שום תוקף הלכתי, אני לא מבינה למה צריך דוקא לגשת אליהם?
אם הבנתי נכון, חתונה רפורמית לא עושה את הזוג נשוי לא בעיני המדינה ולא בעיני ההלכה. באמת מצחיק...

_אז מי מתנגד שהמדינה מעוניינת שגם הרפורמים והקונסרבטיבים והחילונים ימסדו את הדת במסגרת המדינה?
מי מתעקש להחליט שיש לאורתודוכסיה סמכות עליונה ונצחית בענייני יהדות במדינת ישראל?
פוליטיקאים.
אלה שמתעקשים עושים את זה ממניעים פוליטיים, לא דתיים, בטח לא אמוניים_
יעלי לה , זה ממש לא מדויק. דתיים רבים מצביעים למפלגות שתומכות בהשארת הסמכות של האורתודוקסיה, שמתנגדות למתן סמכות לרפורמים לחתן, לגייר וכו, ובכלל שתומכות בהשארת הכפייה הדתית על כנה.

בכל שנות ילדותי ונערותי לא יצא לי לדבר עם אדם דתי, גדלתי בחממה חילונית
אני דווקא לא. גדלתי ברעננה באופן די מעורבב עם הקהילה הדתית (מה שקראו כיפה סרוגה, ובני עקיבא), והחברה הכי טובה שלי דאז היא דתייה, עד גיל די מאוחר, ויש לנו יחסים מעולים עם המשפחה שלה וחברותיה, ועד היום (אני כבר שנים לא ברעננה) אני מחבבת אותם מאוד מאוד. אבל, כשגדלתי והבנתי לי שהם בעצם מעוניינים שתהיה פה מדינת הלכה, ומצביעים למפלגה שתומכת בסטטוס קוו של הכפייה הדתית, זה מאוד מאוד כאב לי. לי זה לא גורם לשנוא קבוצה שלמה של אנשים! בכלל בכלל לא! אני רואה את מורכבות החיים. אבל מכירה חילונים רבים מאוד שזה מעורר אצלם עוינות רבה. אין מה לעשות, זה סוג של דיכוי וצריך להסתכל על זה בעיניים פקוחות ובאומץ.
זה נכון שהעוינות גולשת לזה שיש נשים שרואות נשים אחרות מסכימות לוותר על שוויון זכויות, אז אפילו שזה לא עניינן זה מעורר אצלן עוינות וכעס.

אני גם זוכרת שהאבא של חברה שלי הסביר למשפחה שלי הסבר ארוך ומפורט מה עושים כשנדלקת המנורה של המקרר בשבת או משהו כזה, וזה פשוט היה נראה לי כמו השקעת זמן בדברים כל כך לא קשורים לרוחניות או למידות טובות. אבל זה בטח לא עניין של אף אחד, כל עוד גם חילונים לא צריכים לציית גם.

דתיים רבים מצביעים למפלגות שתומכות בהשארת הסמכות של האורתודוקסיה, שמתנגדות למתן סמכות לרפורמים לחתן, לגייר וכו, ובכלל שתומכות בהשארת הכפייה הדתית על כנה
נו, כמו שאמרתי, זה עניין פוליטי. או שלא הבנתי אותך או שלא הבנת אותי.

בנוגע לנישואין. האם זה לא נכון שעל פי ההלכה היהודית צריך רק טבעת ועדים? (מי כתבה את זה גם פה?) אז הטקס הרפורמי הוא טוב ככל טקס אחר.

ועוד שאלה לדתיות, מה הייתן עושות במקרה של עגינות?

מה שהתכוונתי הוא שפוליטיקאים דתיים במקרה הספציפי הזה מייצגים לחלוטין את עמדת הרבנים שהורו להם להלחם על הנקודה הזו כי היא קריטית להמשך הקיום של העם היהודי. יש עוד הרבה דברים במדינה שמנוגדים להלכה ולא נלחמים עליהם כל כך כמו שנלחמים במיסוד דתי של הרפורמים - פשוט, הרפורמים מאפשרים גיורים שאין להם תוקף, ומחתנים יהודים עם לא-יהודים בלי שום בעיה, וזה כבר משפיע לדורות, כי הילדים של אותה בחורה לא-יהודיה הם כמובן לא-יהודים וכן הלאה. אין לי שום דבר נגד גויים, בשיא הכנות, באמת שלא. אבל למה לשקר להם ולומר להם שע"י רישום בטופס הם נעשים יהודים? זו ממש אונאה.

ולגבי מדינת הלכה - הדתיים לא בעד מדינת הלכה, הדתיים בעד מלכות בית דוד. ועל זה מתפלל כל אדם דתי 3 פעמים ביום, זה כתוב בכל סידור תפילה ואף אחד לא מסתיר את זה או מתכחש לזה.

אין שום קשר בין המדינה לבין מה שאנחנו שואפים ומתפללים שיהיה פה. הסיבה שבגללה יש פוליטיקאים דתיים וכל זה היא לא כדי להשתלט על הממשלה אלא כדי לשמור עד כמה שניתן על צביונה היהודי של המדינה (מגילת העצמאות, לא?) - אני מבינה שיש ויכוח על הדרך שהם עושים את זה, והאמת, גם אני חושבת שזה לא נעשה בצורה כל כך טובה אם כל כך הרבה אנשים שונאים את הממסד הדתי.

בנוגע לנישואין. האם זה לא נכון שעל פי ההלכה היהודית צריך רק טבעת ועדים? (מי כתבה את זה גם פה?) אז הטקס הרפורמי הוא טוב ככל טקס אחר
אני כתבתי, שצריך חתן כלה, יהודי זכר מעל גיל 13 שיקדש, 2 עדים וטבעת. התכוונתי שאת אלה צריך כדי לערוך טקס כשר של חופה וקידושין. ולכן הנחתי שמובנים מאליהם שני הדברים שלא הזכרתי: חופה וקידושין (יריעת חופה על 4 מוטות, כוס יין ושבע ברכות). בחיים לא ראיתי טקס רפורמי, אבל הבנתי שהוא לא כולל בדיוק 7 ברכות.

ולגבי טקס קידושין תקף הלכתית: צריך שני עדים כשרים לעדות (יש בזה כמובן פרטים כי לא כל גבר כשר לעדות). צריך טבעת ששייכת לחתן. וצריך רב מקדש שזה אומר אדם שמאמין בתורת משה וישראל וכמובן גם יודע לערוך את הטקס (שגם בזה יש פרטים שצריך ללמוד). כתובה כשרה. אני חושבת שזה המינימום.

צריך רב מקדש שזה אומר אדם שמאמין בתורת משה וישראל וכמובן גם יודע לערוך את הטקס (שגם בזה יש פרטים שצריך ללמוד)
למיטב ידיעתי זה לא צריך להיות רב. אולי אני טועה.
ומה זה "רב מקדש"? זו הגדרה של הרבנות למי שהוסמך על-ידה לבצע טקס נישואין שמוכר על-ידה.

אני חושבת שזה קצת לא הוגן מה שקורה כאן.
בעיני הדיון החשוב והמעניין שמתנהל כאן בעצם מראה את הכוח (והיעדרו) שיש לנו כנשים. הרבה כאן כתבו על כמה יש לנו במשותף , רק ההגדרה האישית שלהן היא אחרת. זה מרגש מאד.
כשאני קוראת כאן אני מרגישה נימה שעולה כשאני מדברת עם אישה שנמצאת באיזשהו "מיינסטרים" גברי/כוחני/שוביניסטי שנובע מההתנהלות המערבית הפטריארכלית בעולמו, לאו דוקא מדת ואמונה.
לנשים דתיות יש עוד מערכות דיכוי, מן הסתם, אבל לרוב הנשים באשר הן גם אין את אותו חופש התנהלות/עשיה/מחשבה שכל-כך נחשק כאן.

רוצה לשמוע , מההתחלה קצת קשה לי להבין מה את רוצה לשמוע. ההודעה הראשונה שלך נשמעה לי מאד כועסת והשאלות שלך היו בלתי אפשריות, האם ציפית שכל "הדתיות" כאן יענו לך את אותה התשובה? האם את וחברותיך (לא החילוניות, חברות האמת שלך) היו נותנות את אותן התשובות לשאלה שלך.

הדיון הזה מחדד בי את ההכרה עד כמה הפרקטיקה יכולה להיות שונה, כאשר האג'נדה משותפת.

ההודעה הראשונה שלך נשמעה לי מאד כועסת
אילנית, אני חושבת שכדאי להימנע מניתוחים פסיכולוגיסטיים של טקסטים שנכתבים במרחב וירטואלי. הסיכוי שתצליחי להגיע לניתוח הנכון של הרגשות של מישהי שלא העידה עליהם במפורש הוא אפסי.

והשאלות שלך היו בלתי אפשריות
להיפך!!! קיבלתי עליהן תשובות מאוד מאוד מעניינות, כנות ומגוונות. למדתי הרבה בימים האחרונים, ואני מאוד שמחה שהעזתי לשאול! ועל כן אני רוצה שיעיזו לשאול אותי שאלות "בלתי אפשריות" כחילונית. גם שאלות כמו "איך זה יכול להיות...?" בעיני זה המקור ללמידה. וכמו שאמרתי, אנסה לענות באומץ ובכנות ללא הכחשות.

האם ציפית שכל "הדתיות" כאן יענו לך את אותה התשובה?
שום דבר במה שכתבתי לא מעיד על כך.
הדבר שמפריע לי הוא הכחשה. זה אכן עורר את אכזבתי בתשובה של אין כמו משפחה , אבל לא בתשובות אחרות. הדבר היחיד שציפיתי לו הוא הסתכלות אמיצה של כל אחת על עמדותיה כי בגלל זה נפתח הדף--ובאמת התשובות פה אמיצות ומפוקחות, וגם אני משתדלת לעשות זאת.

האם את וחברותיך (לא החילוניות, חברות האמת שלך) היו נותנות את אותן התשובות לשאלה שלך.
לא בהכרח. אבל בתשובתי יש ייצוג לא רע של עמדה חילונית די רווחת. בכל זאת אני כבר לא כל כך צעירה, מכירה הרבה אנשים, אלפי תלמידות ותלמידים, קולגות, חברות וחברים, משפחה. קוראת עיתונים וכו'. וזה נושא שמאוד מעניין אותי אז אני קולטת הרבה. אבל כאמור, יהיו כאלה שיחלקו עלי ואני פתוחה לדיבור אחר על הכעסים או העמדות של חילוניות.

ועל כן אני רוצה שיעיזו לשאול אותי שאלות "בלתי אפשריות" כחילונית. גם שאלות כמו "איך זה יכול להיות...?"
טוב, חוזרת לתחילת הדף:
אתן באמת מאמינות שיש דבר כזה אלוהים? איך זה יכול להיות שאשה חושבת מאמינה בכך?
_הנטייה הראשונה שלי היא לשאול אותך אותה שאלה, רק הפוך:
את באמת מאמינה שאין דבר כזה אלוהים? איך זה יכול להיות שמישהו יחשוב כך?_
נו, תגידי: את באמת מאמינה שאין ריבון לעולם, אין תודעה שמנחה את המתרחש בעולם הזה? המחשבה שמישהו חושב כך באמת מכה אותי בתדהמה.

הדף התחיל משאלה על אמונה והפך לפמניזם דתי ולביקורת על הממסד הדתי, לא נורא זה חלק מדיון. דיון לא נשאר בדר"כ סטטי, רק שמפריע לי המהירות בה עבר הדיון ממשהו רוחני למשהו פוליטי.

לגבי הממסד הדתי, כן יש לי ביקורת על מה שקורה שם, אני מאמינה שצריך לשנות דברים, וצריך לתמוך בשינוי.
נראה לי שהשינוי יבוא מבפנים (רבני צוהר, טוענות רבניות וכו') ולא מביקורת חיצונית. אם זה טוב או רע, זה לא רלוונטי, במקרים רבים ממסדים (דתיים/פוליטיים/ אחרים) מפחדים מאוד משינויים וכל ביקורת לגיטימית נתפסת כאיום רציני.

השינוי כבר כאן, נכון שקשה להתקבל לטוענות רבניות, אבל אין מה להשוות את המצב היום למצב של לפני 10 שנים. היום יש טוענות רבניות והן מגיעות להישגים משמעותיים בכל הנושא של עגינות וייצוג האשה בבתי הדין הרבניים. המצב רחוק מלהיות אידיאלי,אבל אי אפשר להגיד שהממסד כופה על שמריו ואין שינויים (חלקם גם לטובה)

לגבי הפמניזם - התפיסה שלי את המקום שלי כאשה הוא מורכב, אני מרגישה מאוד שלמה עם המקום הזה ויחד עם זה אף פעם לא ניסחתי את זה במילים, אני פשוט מרגישה את זה. אני מרגישה בשבילי נכון במקום שלי.

יש לי הרבה מה לומר, אבל לבנתיים רק קצת,

לתחושתי העניין באורתודוכסיה הוא כבר מזמן לא התנ"ך. התנ"ך הפך ספר קריאה למועדים מסויימים וההלכה הפכה העיקר.
אז מה העליונות על פרשנות אחרת? מה בדיוק ההבדל הגדול?

אחת,
מצד אחד כתבת-
אבל בעצם לגיורים ולנישואין שלהם אין שום תוקף הלכתי, (של הרפורמים)
מצד שני-
קריטית להמשך הקיום של העם היהודי

כלומר, לדעתך האישית ולדעתם האישית של חברי הזרם הדתי האורתודוכסי, ההלכה כפי שאתם מכירים אותה היום, היא היא היהדות!

את יכולה לטעון שלדעתך זה לא ככה, אבל את לא יכולה לטעון שזה לא נכון חד משמעית. ומה אם יתברר לך שזה כן נכון? כל עוד מדובר בדעתך האישית זה דבר שהוא כמובן לא מוחלט, נכון?

אבל לי ולעוד רבים אלוהים אומר משהו אחר לגמרי! לפעמים הפוך!
לדוגמא: אלוהים לא אמר: לחתוך את העולה בסכין ואז לפרוע בציפורן ואז למצוץ בפה.
אלוהים אמר לכרות ברית. אמר "למול".
הפרשנות שכוללת חיתוך בגרסה האכזרית (ידועות עוד גרסאות, יהודיות לגמרי) בבשרו של עולל בריא אך חסר אונים היא רק אחת. יש עוד . השאלה היא האם הקשבה לדברי אחרים חיים (יהודיות או לא) היא חלק מההלכה או לא.
היא לא... נהפוכו. לפחות לא עד כמה שידוע לי. אני יותר מאשמח להתבדות.

לגבי הקישור על התפילין, מעניין למה ביהדות זה רק לגברים...

נו, תגידי: את באמת מאמינה שאין ריבון לעולם, אין תודעה שמנחה את המתרחש בעולם הזה? המחשבה שמישהו חושב כך באמת מכה אותי בתדהמה.
יעלי לה ,
תשובה הכי כנה: אני באמת לא מאמינה שיש ריבון, תודעה מנחה וכו'. אני בכלל לא חושבת שיש הנחיה או הכרחיות או מישהו שקובע או משהו שקובע, אלא רק רצון אישי שאפשר להגשים אותו בהתאם למגבלות החיים. בעיני יש עולם, אנשים, תרבות, זהו. בעיני אלוהים זו המצאה תרבותית בלבד.
יותר מזה, המחשבה שאנשים חושבים ואינטיליגנטים (שאני מכירה באופן אישי) מאמינים בזה היא ממש מוזרה לי. לא להיעלב!!!!! לא לכעוס!!! אני אומרת את זה בשיא הכנות, והיה לי הרבה יותר נוח להסתתר ולא להגיד את זה בדף שבו כותבות מאמינות, אבל הבטחתי לענות בכנות.
זה גם מוזר לי שעושים לאלוהים האנשה: הוא טוב, מיטיב, יש לו דרכים, הן נסתרות. כאילו שיש איזשהו איש שיושב למעלה. מי זה האיש הזה? איך אפשר להאמין שהוא קיים. זה בעיני פשוט סיפור יפה, אבל אפילו ילדותי. וההחלטה לעבוד אותו ולהתפלל אליו בכלל נראית לי כל כך מוזרה אצל אנשים חושבים.
המקום שממנו אני יוצאת זה האדם והשכל שלו והרגשות שלו והפיזיות שלו והעולם שלו. זה מה שיש בעיני. לא מאמינה ביותר. ולדעתי חובת ההוכחה חלה על מי שכן מאמין ולא ההיפך. אבל כמובן שבעצם אף אחד לא חייב להוכיח לאף אחד שום דבר. רוצה שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה ויחיה איך שהוא רוצה. בעיני חופש וחוסר דיכוי זה הדבר הכי חשוב בעולם!!!
מקווה שעניתי.

דרך אגב, אני בהחלט מחשיבה את עצמי יהודיה ונותנת חשיבות למסורת, שפה, מנהגים, תרבות, סיפורים, שירים וכו וכו. אבל רק מתוך בחירה שלי כאשה עם יכולת להפעיל שיקול דעת.

נראה לי שהשינוי יבוא מבפנים (רבני צוהר, טוענות רבניות וכו') ולא מביקורת חיצונית
זו בדיוק הנקודה שלי. אני לא חיצונית. אני יהודיה כשרה כהלכה.

יעלי לה
נהוג לשמוע אין סוף פעמים את ההעלבויות של החילוניים מהממסד הדתי
כן. ו-? מלבד רבני צוהר (שפשוט טובים בלהבין שקשה לנו) מה בדיוק השתנה ביחס של הממסד הדתי לחילונים/יות?

וזה לא רק הממסד הדתי, זה גם מה שקורה בדיוק בדף הזה.
זה מה שקורה בכל פעם שאני מנסה לדבר על היהדות מנקודת מבטי.

חשבתי שמי ששלמה עם אורח החיים הזה, לא תאוים מהקשיים שלי איתו.
חבל.

אוף, הדיון מתדרדר. באסה. בואו ננסה לשפר אותו! הלוואי שנצליח.

דליתוש, עכשיו "החזרת" לי ופנית אלי בתגובה לציטוט שאינו שלי. סולחת מראש

רוצה לשמוע,
כן, שיש אנשים חושבים שמאמינים שאלוהים קיים זה מוזר לך כבר אמרת.

בואי ננסה להישאר כמה שניות בשאלה ההפוכה, גם כי אני מנסה להבין אותך ועוד לא הצלחתי, גם כי אני כמעט בטוחה שבסוף נמצא איזו נקודה משותפת באמונות של שתינו (מנסה לתחם דו-שיח שלי ושלך בתוך הדיון הכללי, לא בטוח שזה יילך או שיש צורך בכך בעצם, אבל נראה כבר). מבטיחה לעצמי מראש לא להתאכזב אם אגלה שאני אופטימית ונאיבית

מה שכל-כך מכה אותי בתדהמה במה שאת אומרת, זה שאת לא מאמינה באלוהים בכלל. אנחנו בכלל לא מדברות עכשיו על היהדות, נכון? אלא על אלהים, אלוהוּת, תודעת המקור. את אומרת בעצם שאת לא מאמינה בתודעת-על מעבר לתודעה פרטית של אנשים?! 0-: <יעלי לה בשוק>

גם אני לא מאמינה שיש "איש" ש"יושב למעלה" ואכפת לו אם דיברתי אחרי שנטלתי ידיים ולפני שאכלתי לחם, או שהוא שומע את התפילה שלי וחושב לעצמו, היא היתה ילדה טובה, מגיע לה לקבל את מה שהיא מבקשת. אני מסכימה שזו באמת תפיסה ילדותית.
אבל אני מאמינה שיש בהוויה הזאת שלנו בעולם הגשמי הזה תכנית עמוקה ונסתרת שאי אפשר לראות במעבדה לחקר הפיזיקה או בכלל להבין בתודעת אנוש. אני מאמינה שיש תודעת-על שמהותה היא אהבה טהורה והיא יצרה מציאות שבה היא תוכל לבוא לידי ביטוי על-ידי בחירה חופשית של אנשים (מה שנקרא "לעשות לו דירה בתחתונים" - אני מתה על הביטוי הזה D-:), ולצורך כך התפצלה לאינסוף נשמות. וכל ההתרחשות הזאת נמשכת בתהליך שיש לו חוקיות מסוימת, חוקיות רוחנית שנובעת מאותה תודעה, שאינה תודעה אנושית.
זה היה ניסיון צולע מאוד לתמצת לכמה משפטים חלק קטן מאוד מהאמונה הכי בסיסית שלי.
המחשבה שאנשים חושבים ואינטיליגנטים (שאני מכירה באופן אישי) מאמינים בזה היא ממש מוזרה לי באמת? זה תקף לגבי מה שתיארתי עכשיו?
וואו, כמעט כל מי שאני מכירה מאמין בזה או במשהו קרוב לזה, בטח חכמים ממני יכולים לתקן אותי או לשפר לי. אני חושבת שרוב הכותבים באתר מאמינים בזה או במשהו קרוב.

אין אלוקים ואין לי אמונה
, לי יש אלוהים

(ציינתי את זה פה בדף פעמיים נדמה לי). האמונה באל יותר ממובנת לי, זו האמונה באלוהות ההלכה שמטרידה אותי.

אני הייתי רוצה שיהיה גם לי ממסד דתי שישרת אותי. שמעתי הרבה על כמה חשובה האחדות בעם וכמה אסור שנתפצל, כך שאם נוכל להמציא ממסד אחד שישרת את כולנו, מעולה.
כרגע הממסד הדתי האורתודוכסי לא משרת אותי ואני נמנעת מלבוא איתו במגע ככל יכלתי.

אולי את מוציאה את עצמך?.
אני מוציאה את עצמי מהאמונה באלוהות ונצחיות ההלכה האורתודוכסית. האם זה נקרא להוציא את עצמי מהיהדות?

יעלי לה, איזה קטע! מוזר ומעניין... תודה על הסליחה מראש.
התיאור שלך פשוט מקסים בעיני @}

יקרות, אני קודם כל שמחה מאוד מאוד שהמשכתן הלאה מהדיון הדי מעיק על הפוליטיקה של הממסד הדתי...
אני גם מאוד אשמח לשוב לדון איתכן בנושא המקורי של הדף שאלה של אמונה @}
ויש לי כמה דברים לומר בנושא, רק שעכשיו ממש מאוחר מדי בשבילי, חייבת להשכיב אותי לישון בהקדם האפשרי... אז לילה טוב ומקווה שאמצא זמן מחר או במוצאי שבת להוסיף כמה מילים.
יעלי לה תודה, אהבתי מה שכתבת

לפני הכל, אני חושבת שמודעות לכך שהכל פוליטי זה דבר טוב. לא מבינה את ההפרדה בין דיון אישי לפוליטי. נורא מפריע לי שכל פעם שדיון הופך לפוליטי, אז כולם מזדעזעים. זה החיים וצריך להתמודד עם כל נושא. עשינו פה קישור בין דת לממסד הדתי? יאללה, להתמודד. הקישור הוא לא סתם, ואנשים הם חלק מחברה והקיום הוא פוליטי. אין כמעט אף החלטה אישית בחיים שאין לה השפעה פוליטית. וגם אני מוכנה, כאמור, להתמודד.

יעלי לה ,
גם אני לא מאמינה שיש "איש" ש"יושב למעלה" ואכפת לו אם דיברתי אחרי שנטלתי ידיים ולפני שאכלתי לחם, או שהוא שומע את התפילה שלי וחושב לעצמו, היא היתה ילדה טובה, מגיע לה לקבל את מה שהיא מבקשת. אני מסכימה שזו באמת תפיסה ילדותית.
קודם כל, נשמתי לרווחה--בשיא הרצינות. אני מודה שאני ממש נכנסת למועקה מכך שמאמינים שיש מישהו שאכפת לו אם פותחים מטרייה בשבת. ואם כן אכפת לו, אז מה? מה זה חשוב בכלל? לא שאסור להאמין, שכל אחת תאמין במה שהיא רוצה, אבל זה בהחלט מדהים אותי, ואנחנו בעניין של כנות. ובעיני מה שחשוב זה חופש, מימוש עצמי, חוסר כבלים, בחירה, כבוד לשכל האנושי, מצפון אישי. המצוות נראות לי סותרות את כל זה (לא את החמלה והמצפון, את כל השאר).

את אומרת בעצם שאת לא מאמינה בתודעת-על מעבר לתודעה פרטית של אנשים?! <יעלי לה בשוק>
האמת היא שאני לא מאמינה בתודעת-על. אני מאמינה בהשפעות חברתיות ותרבותיות על מה שקוראים לו נפש או תודעה אישית. זהו. תודעת על נראית לי המצאה תרבותית שנוצרה כדי שנרגיש חלק ממשהו, כי זה צורך פסיכולוגי. אבל זהו, לא יותר.

אבל אני מאמינה שיש בהוויה הזאת שלנו בעולם הגשמי הזה תכנית עמוקה ונסתרת שאי אפשר לראות במעבדה לחקר הפיזיקה או בכלל להבין בתודעת אנוש. אני מאמינה שיש תודעת-על שמהותה היא אהבה טהורה והיא יצרה מציאות שבה היא תוכל לבוא לידי ביטוי על-ידי בחירה חופשית של אנשים ולצורך כך התפצלה לאינסוף נשמות. וכל ההתרחשות הזאת נמשכת בתהליך שיש לו חוקיות מסוימת, חוקיות רוחנית שנובעת מאותה תודעה, שאינה תודעה אנושית.

זה סיפור מקסים (באמת!). אבל אני מאמינה שזה רק סיפור. העובדה שהתודעה האנושית מוגבלת לא מוכיחה שיש תוכנית או חוקיות, אלא רק ש... התודעה שלנו מוגבלת. התפצלות לנשמות? חוקיות רוחנית? תודעה שהיא אהבה טהורה? בעיני זה סיפורים תרבותיים מקסימים, לא יותר. אפשר למצוא סיפורים אחרים ואין שום הכרח לקבל סיפור אחד ולא אחר. נכון, יש דברים שאנחנו לא מבינים, אז בגלל שקשה לנו פסיכולוגית להישאר עם כאלה פערים אנחנו ממלאים אותם בסיפורים ואמונות. אבל זאת הבנה פסיכולוגית-סוציולוגית, ולא אמונה דתית.
אפשר לספר את ההיסטוריה כבעלת חוקים, אפשר לספר אותה כלגמרי מבולגנת, זה תלוי בפרשנות שבוחרים. אפשר להגיד שיש תודעה שהיא אהבה טהורה, אבל אז מה עם כל הרוע, הרעב, המלחמות? אז נבחר סיפור שיסביר למה זה בכל זאת מסתדר עם אהבה טהורה.
למשל, זה נורא נעים פסיכולוגית לחשוב שילדים בוחרים בהורים שלהם, אבל אז מה עם ילדים שנולדים להורים מתעללים? אז נבחר סיפור שיסדר את זה. אבל זה רק סיפור תרבותי.
תאמיני לי שבעצם הייתי רוצה להאמין באיזושהי חוקיות, שאנחנו לא לבד, שיש סיבות, וכו. זה הרבה יותר נוח, בייחוד כשקורה דבר נורא.
מקווה שזה נשמע בסדר, לא מעליב אף אחת. שוב, ביקשו פה כנות. אז אני כנה. אבל בטח שאין לי רצון לפגוע חס וחלילה.

לא פגעת, להפך, עוררת את רחמיי. אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל אמרנו שנהיה כנות, אז זו האמת.
<מנסה לעכל>

לילה טוב.

לא פגעת, להפך, עוררת את רחמיי. אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל אמרנו שנהיה כנות, אז זו האמת
אבל חשבי על זה כך: אני שמה במרכז את האדם, את תבונת האדם. אנחנו יצורים מאוד חכמים עם המון יכולות שכליות, פרקטיות, רגשיות, יצירתיות, דמיוניות, חושיות. זה בדיוק היופי--יש לנו תרבות ואפשר לעשות איתה מה שרוצים! מתוך התבונה שלי אני מבינה שאפשר לבנות מיליון תיאוריות ואמונות וסיפורים. יש מבחר ענק! איזה כיף, נבחר מה שמתאים לנו מתוך ידיעה שדווקא בגלל שהתבונה מוגבלת אז היא לא יכולה להוכיח שיש דווקא אלוהים.
אני חושבת שצריכים ובדרך כלל אפשר להיות מאושרים ומסופקים. אני חיה חיים מלאים וטובים (כמובן לא נטולי בעיות, כמו כולם): הורות (הדבר שאני הכי אוהבת),. זוגיות, משפחה אוהבת, עבודה שהכי מעניינת אותי בעולם, חברים טובים, פעילות פוליטית וחברתית, מנסה להיות אדם טוב, טיולים, כנסים, כתיבה, הוראה, צורכת אמנות. חותרת למימוש היכולת שלי להפעיל שיקול דעת ובחירה. חושבת שזו יכולת מופלאה ושזה כיף לממש אותה. המשמעות של החיים שלי באה מתוך החיים שלי (בעיקר מתוך אהבה אל ושל אנשים אחרים ועניין), לא מתוך איזשהו דבר חיצוני שאין יכולת להוכיח אותו ושאולי בזבזתי את כל חיי בציות לתקנות שקשורות אליו. אני לא חושבת שלהיות חילוני זה מבטיח אושר או מימוש עצמי, יש חילונים מדוכאים ודתיים ממומשים וההיפך. אבל להיות חילוני זה בכלל לא רע. הספקנות נותנת לי המון כוח כי אני מאמינה באדם.

כנראה כבר לא תביני, אבל אני מנסה בכל זאת (אופטימית, אופטימית

):
גם אני חיה חיים מלאים וטובים (כמובן לא נטולי בעיות, כמו כולם): הורות (הדבר שאני הכי אוהבת),. זוגיות, משפחה אוהבת, עבודה שהכי מעניינת אותי בעולם, חברים טובים [...] מנסה להיות אדם טוב, טיולים, [...] צורכת אמנות. חותרת למימוש היכולת שלי להפעיל שיקול דעת ובחירה. חושבת שזו יכולת מופלאה ושזה כיף לממש אותה_. גם _המשמעות של החיים שלי באה מתוך החיים שלי (בעיקר מתוך אהבה של אנשים אחרים ועניין)_, אבל גם מהאמונה שלי. וזו רחוקה מאוד מלהיות _איזשהו דבר חיצוני שאין יכולת להוכיח אותו ושאולי בזבזתי את כל חיי בציות לתקנות שקשורות אליו. קודם כל, זה דבר פנימי ולא חיצוני. אין יכולת להוכיח אותו וגם לא צורך, כי מי צריך הוכחה למה שמרגישים? המצוות אינן "תקנות", אלא זכות גדולה, וקיום שלהן איננו ציות אלא עשייה שבמקרה הרע נעשית כלאחר יד מבלי משים ובמקרה הטוב ממלאת אותי בשמחה אמיתית ומופלאה, כך שזה אינו "בזבוז".
להיות חילוני זה לא רע, אני מסכימה. אבל לחיות חיים שיש בהם רק חוּלִין, ללא קדושה, ללא רוחניות, ללא משהו מעבר - זה די חבל. ואני יודעת על מה אני מדברת, כי היו תקופות בחיי שהיו 100% חוּלין, ובתקופות אחרות כולל עכשיו אני משתדלת להיפתח לרוח, ואין מה להשוות - זה יותר טוב!

די, עכשיו באמת לילה טוב, נסחפתי.

אפשר לבנות מיליון תיאוריות ואמונות וסיפורים. יש מבחר ענק! איזה כיף, נבחר מה שמתאים לנו מתוך ידיעה שדווקא בגלל שהתבונה מוגבלת אז היא לא יכולה להוכיח שיש דווקא אלוהים
המעניין הוא, שהתיאור שלי ממקודם על תודעת-העל יכול להשתלב יופי באמונות, דתות ותורות רוחניות של הרבה תרבויות. בבסיס, יש רק סיפור אחד (שגם עונה על כל השאלות שהעלית, ושכתבת שבשביל לפתור אותן ממיצאים סיפורים חדשים).

די, יעלי לה, לכי לישון!

אבל לחיות חיים שיש בהם רק חוּלִין, ללא קדושה, ללא רוחניות, ללא משהו מעבר - זה די חבל
היי, היי. החיים שלי מלאים ברוח. הרוח האנושית. כבר עשרים שנה אני עוסקת במדעי הרוח ועוסקת ביצירות תרבותיות של הרוח האנושית. הן נפלאות, מרתקות, מספרות לי על המון אפשרויות שמהן אפשר לבחור, על ספרות, מוזיקה, ציור, פילוסופיה, מדע, אני נוסעת עם היצירות התרבותיות האנושיות למקומות של יופי וחמלה ופואטיקה ו... ו....

באמת הגיע הזמן ללכת לישון. הדף הזה מאוד מעניין ומאוד ממכר.

מאד מסכימה עם דבריה של רוצה לשמוע.
גם אני מאמינה באדם על כל המשתמע מכך. לא שלא ניתן למצוא חילונים שהם ריקניים אבל אצל הצבור הדתי זו פשוט מגיפה. חבל שצבור כל כך גדול מאפשר לעצמו לנהות אחרי הבל ועוסק באינטינסיביות אובססיבית בשטויות. רק טובה היתה צומחת לכולם אם הצבור הזה היה מפסיק את עיסוקיו שהבסיס להם הוא ריקנות פנימית ומתחיל למלא עצמו בדברים החשובים באמת.

מקווה.
מה אומר לך? יותר מדי הכללות לטעמי.
אני מאמינה. לא יכולה להכנס לוויכוח הטרמינולוגי בהקשר של אמונה. אבל לא שומרת מצוות. ולא גדלתי בבית מסורתי .
כלפי חוץ אני כנראה נחשבת-חילונית.
אבל, כמובן שאעדיף את זמירות השבת היפהיפיות לטעמי שבוקעות מעבר לכל פינה
מאשר את הרעשים המשונים והאורות המהבהבים וניחוח המנגל מאיזו דירת גג שחוגגת שם משהו והקרואים נחשבים למבלים טוב.
אבל זה עניין של טעם.
יחד עם זאת , בעניין האומנות- דוקא נדמה שבשנים האחרונות הזרם המרכזי מאוד מתעסק בכם מבחינה אומנותית. "אתם" נחשבים למשהו אקזוטי....
ועוד בנוגע לאומנות- נדמה לי שבאומנות אין דבר כזה -אין דבר כזה. אני אישית נשארת די אדישה לעירום, זה לא נראה לי כזה עניין אבל נדמה לי שזה יהפוך את האומנות מגויסת ולכן יבטל אותה אם יתחילו להיות גבולות וקווים אדומים בנוגע למה מותר ומה אסור באומנות.
תזכרי- אומנות היא בטוי. את יכולה להכתיב למשהו איך לבטא את עצמו?

אנונימי

יש לי שאלה שאולי קשורה ואולי לא קשורה, אבל מכיון שפה כבר מתנהל כזה דיון מרתק, אולי אזכה לתשובה...

יותר ויותר אני רואה אנשים שמנשקים מזוזה - מה זה? הלכה? מנהג? מצווה? מה המשמעות של זה?

<למען השקיפות: זה די מחרפן אותי. לא יודעת למה.>

דברים פרק ו פסוק ט.
דהיינו- מצווה-"ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקבע מזוזה".
על המזוזות כתוב- שד"י - שומר דלתי ישראל.

אנונימי

תקנו אותי אם אני טועה:
לקבוע מזוזה = להתקין מזוזה כשרה וטובה על משקוף הדלת.
שונה, מלנשק מזוזה, לא?

ליאת, פה את יכולה לקרוא על מצוות קביעת המזוזה ולמה כדאי (אם אין לך כח לקרוא את כל הדף - הסעיף על המזוזה בערך באמצע הדף).
וגם בהקשר של חלומות (שאחת הדרכים לשפר את החלומות היא התקנה של מזוזה כשרה בחדר).
אני מניחה שהמנהג לנשק את המזוזה נוצר כתוצאה של הרצון להתחבר לאנרגיה של קדושה (של המזוזה, למשל. הרי גם מנשקים את ספר תורה ועוד כל מיני דברים). לפי מיטב ידיעתי זו לא מצווה לנשק את המזוזה.
ולמי שרוצה לדעת מצוה מהי עפ"י הקבלה מוזמן לפה

על המרכז לקבלה שהייתה אליו הפנייה לעיל -
בוויקיפדיה
באתר המידע על כתות
יש עוד בגוגל, כולל גילוי דעת חריף של הרבנים הראשיים נגד המרכז.

לתמי - הכל שאלה של אמונה - למי את בוחרת להאמין

גמר חתימה טובה!

_ספינה, אין כל קשר בין דתיות לאנושיות ובין חילוניות לחוסר אנושיות.
קודם כל עובדה שיש. הוכחתי מה שהיה צריך להוכיח (אנשי האתר הוכיחו לך ולי - ואולי את חלק מהם מי יודע?)_
במקרה אני לא יודעת על מה מדובר כאן, אבל המשפט הזה הקפיץ אותי.
באתר הזה קוראים אלפי אנשים מדי יום. כותבים מאות. עשרות - כל יום. יש סטטיסטיקות. תבדקי.
כמה אנשים מהאתר התייחסו אליך ב"חוסר אנושיות"? שניים? שלושה? חמישה? מה הם לעומת כל העשרות, חילוניים ודתיים בכל קשת הרצף, שלא היו "רעים" כלפייך? למה זה חשוב אם הם דתיים או חילוניים? מה את באמת יודעת על אמונותיהם או מידת שמירת המצוות שלהם?
אני אישית מכירה כמה דתיים "חסרי אנושיות". וגם לדעתי זה לא קשור לשמירת המצוות שלהם. ההכללה שלך ממש הקפיצה אותי.

_לכן זו דוגמא טובה, כי כולם מכירים את הפרטים.
פה זה אתר שהרוב הגדול חילוניים, לא רק לא שומרים מצוות, אלא הרוב חילוניים מתוך הכרה, מתוך אידיאולוגיה מצפונית.
התפיסה פה דוקא פה קרסה לחלוטין._
מה פתאום? מניין לך? מאיפה ההכללות האלה? אם אני לא יודעת על מה את מדברת, אולי עוד כמה עשרות אנשים בדיוק כמוני אין להם מושג? למה תיאוריית הקונספירציה הזאת? למה החלוקה פה לדתיים וחילוניים? זה מרגיז אותי מאוד.

ולמען האמת אני רוצה גם. מרגישה מאוד אבודה, ללא דרך ,בחיפוש מתמיד.
מעניין.
לדעתי, כחילונית, אין קשר בין זה לבין דת. תשובתי כחילונית היא שאנשים רבים מרגישים בטוחים ומוגנים בתוך תפישות שבי .
יש עוד דרכים לא להרגיש אבודה, ולמצוא את הדרך שלך. אני למשל לא אבודה בכלל, ולא דתייה בכלל.
המממ. עם זאת, בעודי כותבת את הדברים האלה אני שומעת את צפריר שפרון טוען שאולי אני לא דתייה אבל אני אדם מאמין. יש לי האמונות שלי והתרבות שלי והמורשת הלאומית שלי, גם אם אני לא "מאמינה באלוהים" במובן המקובל או שומרת מצוות. אולי זה קשור. ואולי לא. המממ.

את באמת מאמינה שאין ריבון לעולם, אין תודעה שמנחה את המתרחש בעולם הזה?
יעלי לה, איך שאת מנסחת את זה - גם אני עונה: כן. אני באמת מאמינה שאין ריבון לעולם.

אחד הצדדים הבולטים של הכפייה החילונית (כפי שנתפס על ידי רבים) הוא כל סוגיית הצניעות. קשה מאוד לצאת מהבית היום בלי לראות מודעת ענק של חברת ביגוד זו או אחרת עם צעירה לבושה בלבוש מינימלי
מה הקשר בין זה לבין "כפייה חילונית"? זו תועבה של קבוצה מסויימת של פרסומאים. גם אותי זה מרגיז, אני ממש רותחת לראות את זה בפרצוף שלי. אני רותחת שהילדים שלי נחשפים לזה. אני חושבת שזו גסות רוח תהומית, ובתור פמיניסטית ואשה חופשייה בדיעותי אני מתנגדת נמרצות לזיהום הזה, ולזיהומים דומים לו.

אני מצטערת, כל הדוגמאות שהובאו פה על "כפייה חילונית" כביכול לא היו אלא דוגמאות על אטימות של בני אדם. זה הכל.
רק לדוגמא, זאת שסרבו לה לביות מלא: סליחה, עם כל הכבוד, באמת, עם כל הכבוד - סרבו לה???? בגלל טופס?! זאת פשוט עוד דוגמא ליולדת מסכנה שעושה מה שאומרים לה. דתייה או לא דתייה, טופס או לא טופס, היא יכלה פשוט להשאיר את התינוק אצלה ושינסו לחטוף ממנה את התינוק שלה בכוח כש"נגמרו שעות הביות" לדעת האחיות הנכבדות! לי כ"חילונית" נתנו תירוצים מטומטמים אחרים. זה לא חשוב. זה לא קשור לדת - זה סתם אותו הסיפור הישן איך הצוות הרפואי רוצה להראות ליולדת מי הבוס ולדרוך עליה. זה סתם עוד ביטוי לתפיסה המטורפת של הצוות הרפואי שהתינוק שייך להם, ולא להורים שלו. אין שום צורך או חובה לקבל את זה, כמו שאין שום צורך לקבל שום טירטור מרושע אחר. זו לא כפייה חילונית - זו אחות מרושעת.

ליאת, נישוק המזוזה הוא סתם מנהג אלילי שמצטרף לעוד כמה מנהגי עכו"ם שדבקו ביהודים מסויימים לאורך הדורות, ומקורם בתרבויות לא יהודיות. זו לא מצווה. יש קבוצות ביהדות שמגנות מנהגים כאלה בתוקף, ורואות בהן חילול הקודש.

יותר ויותר אני רואה אנשים שמנשקים מזוזה ועלי מוהר כתב על זה בדיוק השבוע בטור שלו ב"העיר" (לא יודעת להכניס קישורים) על חופפת השיער במספרה שבצאתה להביא לעצמה קפה מנשקת ארבע פעמים (יציאה, כניסה יציאה ושוב כניסה) ובתוך כך מגדילה את הרווח , העצום ממילא, בין חולצת הבטן שלה למכנסיים נמוכי הגיזרה... אני מניחה שזה מה שמוציא מן הדעת - כשזה הופך למחווה שאין בינה ובין אמונה רוחנית אמיתית דבר.
ולצורך הדיון - מסכימה ש הכל שאלה של אמונה ואיש (וכמובן גם אישה) באמונתו יחיה.
גמר חתימה טובה לכולנו.

בשמת מסכימה איתך שאמונה, באשר היא, אמונה חזקה בדרך, ברעיון ,מהווה ציר מרכזי בחיים סביבו מתארגן הכל. ואני רוצה לשאול, ואולי לחקור את היכולת הזאת לאמונה. איך זה שיש אנשים מלאי אמונה ומצד שני אנשים שלא ? כמו שכתבתי מהמקום שקשה לי להיות בתוך אמונה כזאת, אני תוהה, האם מדובר ביכולת לתת אמון באופן כללי? אני מרגישה שכמעט בכל דבר שאני מנסה, קיימת החשיבה הביקורתית שלי שבודקת וחוככת, מוצאת את החסרונות את החוליות החלשות, ואז זהו, זה כבר לא אמונה טוטאלית. לא הולכת עד הסוף.ונשארת בחיפוש.

כמה נקודות שרציתי להוסיף לדיון-

לגבי שאלת קיומו של אלוהים (או איך שנקרא לזה)- אפילו אלברט איינשטיין (שקשה להאשים אותו בכך שהוא לא אדם חושב) אמר שכל מי שמתעסק במדעי הטבע חייב להאמין כי קיימת איזו יד מכוונת (אולי מישהו זוכר את הציטוט המדוייק? לא נעים לי לסלף).

דליתוש ב - שאלת אם מישהו קרא את לדרוש אלוהים, אני קראתי את הספר, והוא באמת נתן מענה לצורך שלי לחיות כיהודיה מאמינה, (אני מאמינה שלא סתם נולדתי כיהודיה בגלגול הזה, ומכיוון שבכל הדרכים יש את אותה אמת בסיסית, אז למה שלא אלך בדרך שהנשמה שלי בחרה עבורי?)
אבל לא על פי חוקי ההלכה שאליהם אני לא מתחברת כלל.
לא שאני לא מקיימת שום מצווה- אני מדליקה נרות שבת, למשל, ומשתדלת לברך על האוכל הנכנס לפי, כי זה מתחבר לי, אבל אני בהחלט לא מאמינה שאלוהים כועס אם לא אמלא את המצוות האלו. אני מרגישה שהמצוות האלו הן לטובתי, שהן תואמות את תהליך ההתפתחות הפרטי שלי, כמו הרבה מצוות אחרות (ללמוד להקשיב, לדבר פחות על אחרים, להיות יותר שמחה).

בספר הזה יאיר כספי גם מסביר את דרך התהוות המצוות וכיצד המצוות של היום הן תוצאה של מאבקי כוחות פוליטיים לאורך השנים, ויחד עם זאת מבטא כבוד ואהבה עמוקים למקורות ישראל.
בכלל יש גם את כל הזרם של יהדות מתחדשת, שמדבר הרבה על כך שהיהדות צריכה להמשיך להתפתח, שכל אחד מאיתנו תורם לעיצוב היהדות כפי שתהיה בעתיד, וכך היהדות ממשיכה לחיות וללבוש את צורת האנשים השייכים אליה.

אני חייתי רוב חיי בחברה "חילונית" עויינת יהדות. עד היום אני ממשיכה להזכר בכל מיני דברים שלימדו אותי בתור ילדה - פשוט לשנוא. הדתיים היו עבורי משהו שחור, פרימיטיבי, שאבד עליו הכלח, חברה חשוכה ימי-ביניימית-חומייניסטית. לא בגלל שהגעתי למסקנות הללו בעצמי אלא בגלל שכך אמרו לי. וכמובן שלא הייתה לי שום אופציה לברר אם זה נכון או לא - מאיפה הייתי מכירה פתאום דתיים? ועוד אחרי שהציגו אותם באור כל כך נוראי איך הייתי מעיזה לדבר איתם? (ובאמת לא העזתי, במשך שנים!)

כל פעם שראו דתיים בטלויזיה (כמובן שאז עוד לא היה באופנה לאהוב את ז.ק.א, הראו בעיקר שחיתויות של דתיים) ישר ההורים שלי מסננים משהו בגנות ה"דתיים האלה". "אוכלי חינם". "הורסים את המדינה". "שילכו לצבא כבר". ואנחנו הילדים משלימים את הסצינה בשיר הילדים האהוב "דרוס כל דוס, השמד כל חרד, די-די-טי לדתי" וזה ממשיך במגוון חרוזים שאת חלקם המצאנו בעצמנו.

ההורים שלי בנים לניצולי שואה. מה, זה לא נראה להם נוראי לשיר ככה? לא, זה שיעשע אותם. מה, זה לא נראה להם מטורף, אחרי שחלק ענק מהמשפחה שלנו באמת הושמדו בשיטות די דומות למילות השיר?

למה אי אפשר לחנך מראש לאהבה, לאחווה, שלום ורעות - אנחנו באמת אחים! אני לא מטיפה, אני אומרת את זה לגמרי ממקום של רצון וכנות. ואני אומרת את זה כמובן גם לדתיים, גם בציבור הדתי (בחלקו) יש פחד מ"החילונים האלה".

שאלה אחרונה - אם הדתיים האלה כאלה שחורים-פרימיטיביים-וכו' אז למה החלטתי לחזור בתשובה? מה היה חסר לי? תרבות, אמנות, אני מציירת, כותבת, יש לי עולם תרבותי עשיר ויפה. למה זה בכל זאת לא הספיק לי (ולעוד אלפי יהודים אחרים שחזרו וחוזרים בתשובה? ולעוד מאות לא-יהודים שבוחרים להתגייר על פי ההלכה ולחיות כיהודים שומרי תורה ומצוות?)

רוצה לשמוע - כתבת:
האמת היא שאני לא מאמינה בתודעת-על. אני מאמינה בהשפעות חברתיות ותרבותיות על מה שקוראים לו נפש או תודעה אישית. זהו. תודעת על נראית לי המצאה תרבותית שנוצרה כדי שנרגיש חלק ממשהו, כי זה צורך פסיכולוגי. אבל זהו, לא יותר.

אשה שמחה כתבה למעלה:
אפילו אלברט איינשטיין (שקשה להאשים אותו בכך שהוא לא אדם חושב) אמר שכל מי שמתעסק במדעי הטבע חייב להאמין כי קיימת איזו יד מכוונת (אולי מישהו זוכר את הציטוט המדוייק? לא נעים לי לסלף)

דוקא דרך המדע אפשר לקבל מושג על כח עליון שאכן קיים. אני לא יודעת אם הסבר מדעי מדבר אלייך אבל אני יכולה לנסות -

כאשר רואים דבר מסודר כולל כמה חלקים מסודרים ומתאימים בהתאמה מדוייקת של החלקים, ולחלקים אין שליטה אחד על השני, נהוג להסיק מזה בבטחון גמור שיש כח מחוץ להם שמקשר ומאחד אותם. ומתוך העובדה שהוא מאחד אותם ומקשר ביניהם מסיקים שכח זה חזק מהם.

לדוגמה - כשנכנסים לבית חרושת אוטומטי. ונראה לנו שכל המכונות שם עובדות בצורה מושלמת ומדוייקת, ללא מגע יד אדם. הרי לא יעלה על הדעת לחשוב שאין איזה מכונאי או מהנדס שאחראי להרכיב את המכונות הללו, לתקן אותן אם יש צורך, לדאוג שיפעלו בסדר הנכון ובתיאום מושלם. ולא רק זאת, ככל שבית החרושת פועל באופן יותר אוטומטי כך אנו מבינים שהמכונאי/ מהנדס באמת אדם מקצועי בתחומו.

עכשיו הביטי על העולם סביבך - הכל כל כך מורכב, עצים, אבנים, חיות, וכמובן - גוף האדם, שהוא ללא ספק יצירת פאר מסובכת להפליא. והוסיפי על כל זה את העובדה שהכל מורכב מאותם בליוני חלקיקים זעירים, שמתחברים לחלקיקים גדולים יותר, והכל מתנהל בהתאמה מושלמת לגמרי. למשל - התאמה בין מיקרוקוסמוס למאקרוקוסמוס (שאותן תבניות חוזרות על עצמן בדיוק מופלא בדברים מיקרוסקופיים וגם בדברים גדולים).

איך אפשר לומר שאין שום כח מאחד שגורם לכל החלקיקים הללו שמרכיבים את היקום, להתנהל כך אלפי שנים?

ואגב, באמת סקרים שעשו בין מדענים (בארה"ב נדמה לי, מדענים לאו דוקא יהודים) הראו שרוב המדענים מאמינים שיש כח עליון. דוקא מתוך ההתעסקות שלהם על הוכחות מדעיות הגיעו למסקנה שחייב להיות כח שיוצר את האחדות הקוסמית הזו.

(הדברים נלקחו מתוך תשובה שכתב הרבי מלובביץ' לאנשים ששאלו אותו בנושא אמונה)

ואגב, לא הספקתי לאחל קודם, אז: גמר חתימה טובה, ושנה טובה ומתוקה לכולן @}

את באמת מאמינה שאין ריבון לעולם, אין תודעה שמנחה את המתרחש בעולם הזה?
כן . לא רק שזה כך אני איני מבינה איך יכול אדם אחר להאמין אחרת .
אני מאמינה שבני האדם המציאו את האל כדי שיסביר להם דברים שלא הבינו .
אני מאמינה שבני האדם רוצים להאמין בקיומו כי הוא עוזר להם להתמודד עם הפחד .

אני מעריכה את הוידוי על כך שהאל לא באמת חושב שחשוב לא לומר כלום בין הברכה לאכילה . פחות קטנוני ממה שחששתי שאתן חושבות עליו .
אני מרוצה מאוד מין הכיוון החיובי שהדף קיבל וחוזרת להשתתף בו ומתנצלת אם בתחילתו התלהמתי יתר על המידה .

דוקא דרך המדע אפשר לקבל מושג על כח עליון שאכן קיים
איך אפשר לומר שאין שום כח מאחד שגורם לכל החלקיקים הללו שמרכיבים את היקום, להתנהל כך אלפי שנים?

א. בעיית היסק וסתירה. מההכרה בגבולות היכולת שלנו להכיר את העולם נובעת ההבנה שאיננו יכולים לתת דין וחשבון על מה שנמצא מעבר לגבולות הניסיון שלנו. אז אי אפשר לטעון בו בזמן: אני לא יכולה לדעת מה נמצא מעבר. נמצא שם אלוהים ותכונותיו הן אלה ואלה.
אי אפשר לטעון את שתי הטענות הללו יחד:

ההכרה (התבונה) שלנו מוגבלת 2. מעבר למה שאנו יכולים לתת עליו דין וחשבון נמצא כוח, אלוהים או כל דבר אחר. בין שתי הטענות הללו יש סתירה.

אם הכרתנו מוגבלת, אז בנוגע לכל מה שמעבר לגבולות הניסיון האפשרי עלינו: א. לשתוק. להימנע מלתת איזשהו דין וחשבון ב. להבין שהדין וחשבון שאנו נותנים הוא פרי יצירתינו והוא יכול להיות גם שונה בתכלית מפרי יצירתינו או לא להיות קיים כלל.

ב. בעיית היסק ופרקטיקת חיים. העובדה שאיננו יכולים לתת דין וחשבון על מה שמעבר לגבולות הניסיון, או אפילו שהחלטנו שיש איזה כוח מכוון או מאחד, לא מובילה לחובה לעבוד את אותו כוח מכוון ולמלא אחר מצוות שלחלוטין לא קשורות להחלטה שיש איזשהו כוח מעבר לניסיון.

ג. בנוגע למדענים:
סקרים שעשו בין מדענים (בארה"ב נדמה לי, מדענים לאו דוקא יהודים) הראו שרוב המדענים מאמינים שיש כח עליון.
מצטערת, אחת, אבל אני חייבת לומר שטענה זאת לא נכונה בעליל, ושוב, כדי לאפשר את הדיון, צריך להיזהר לא "לזרוק" כל מיני טענות לא נכונות .
המדע כמדע הוא פרקטיקה מאוד חילונית בהגדרה ובהצהרה שיוצאת מהתורה הפילוסופית הריאליסטית--משמע פרקטיקה שעוסקת במתן דין וחשבון על המציאות/עולם מתוך טענת הקדם שבכוחה של הטענה האנושית לתת דין וחשבון על העולם. מאז העת העתיקה זו היתה פרקטיקה חילונית, כולל התקופה שבה הכנסייה אימצה את המדע והפילוסופיה האריסטוטליים. ובעיקר מתקופת הרנסנס ומעידן הפילוסופיה המודרנית. זאת ועוד, הכנסייה רדפה אחר מדענים, משום שטענות מדעיות סותרות במהותן את האמונות הדתיות. והפרקטיקה המדעית מתקיימת כסתירה לזו הדתית. הוויכוח בין הכנסייה למדע מתקיים עד היום ומאוד תוסס, בעיקר בין ארצות הברית (ראי הוויכוח שהתקיים לאחרונה על אודות איזו תיאוריה על אודות היווצרות העולם ללמד בבית ספר. המדעית או הדתית, שסותרות זו את זו). מי שטוען אחרת לא מכיר את הפילוסופיה של המדע, ההיסטוריה של המדע, וההיסטוריה של הפילוסופיה של המדע.

ההכרה (התבונה) שלנו מוגבלת

נכון, אך מבלי להיכנס להגדרות מסובכות, בואי נאמר שמניסיוני האישי, האמצעי שלנו לחוות את העולם כולל עוד דברים מלבד התבונה. אני לא יכולה לתפוס בשכל מה יש מעֵבֶר, אבל אני יכולה לחוות את זה - אני הייתי אומרת, לחוות בהכרה, אבל לא חייבים לקבל את ההגדרה שלי.
ובחוויה שלי הרגשתי את אלהים. שואפת להרגיש אותו כמה שיותר, להתקרב אליו. זו משמעות החיים שלי.

האמצעי שלנו לחוות את העולם כולל עוד דברים מלבד התבונה
בסדר גמור. אך ברגע שכינית את החוויה במושג לשוני, השתמשת בתבונה (השפה היא יציר תבוני), וברגע שטענת טענות על אודות מה שחווית השתמשת בתבונה. כלומר, בהחלט עברת מתחושות לא תבוניות לטענות, הגדרות ותיאורים, שכל אלה הם תבוניים. פה נמצאת הסתירה.
האמיני כרצונך בכל שתבחרי להאמין, אך כל שילוב של אמונה בטענות תבוניות, שכליות, ובהוכחות מדעיות דינו להיתקל בסתירה.

כל שילוב של אמונה בטענות תבוניות, שכליות, ובהוכחות מדעיות דינו להיתקל בסתירה

א. לא הבנתי למה. תוכלי לנסות להסביר שוב?
ב. אוקיי, נגיד. אז מה? מה זה אומר על עצם החוויה? (אני לא מנסה להוכיח שמה שאני מאמינה בו הוא עובדה, אלא אם כבר, אם בכלל, להסביר איך זה ייתכן שאני בכלל מאמינה)

אוקיי, נגיד. אז מה? מה זה אומר על עצם החוויה?
חוץ מזה שאני חותמת על כל מלה של ממ, אני רוצה לצטט ממורי ורבותי בשיעורי הפילוסופיה שנה א':

אין כל אפשרות להוכיח מדעית את קיומו של אלוהים.
אין הוכחה לקיומו של אלוהים.

לכן:
כל אמונה בקיומו של אלוהים - כשמה כן היא. אמונה . כלומר, משהו שלא מתבסס על השכל, ואיננו מגיע כמסקנה מדעית או שכלית או מחקרית.
א לא מאמין בכוח עליון וב כן מאמין בכוח עליו. שוין. זה כל מה שאפשר להגיד.
וגם, מה זה "כוח עליון"? האם תפיסה מושגית של העולם כ"הטבע" שמתקיים לפי "הסדר הטבעי בטבע" פירושו להאמין ב"כוח עליון"? כן או לא? ואם כן, האם זה בדיוק אותו הדבר כמו להאמין בקיומו של "אלוהים"? מה זה "אלוהים"? האם מדובר באמונה באותו יצור שגם היהדות שוללת, מישהו שיש לו דמות ומיגדר וצורה ואופי והוא מתערב בענייני האנשים כמו בסיפורים הילדותיים ביותר - או יישות מופשטת אנרגטית שיש לה משמעות אחרת?
זה לא עניין פשוט.
אין כאן תשובה אחת.

מסכימה ש זה לא עניין פשוט. אין כאן תשובה אחת.
הנה, היום ב-ynet נערך סקר אמונה. ניסיתי לענות עליו ולא ממש יכולתי. שואלים, למשל:
אני מאמין שהעולם נברא ע"י:
א. אלהים
ב. הטבע ("המפץ הגדול")

ואני מאמינה בשניהם בדיוק באותה מידה (אין סתירה בעיניי).

בשמת, כתבתי בפירוש "כח עליון" כמושג שנראה לי נייטרלי, כלומר, כל אחת פה יכולה להתחבר להגדרה הבסיסית הזו, לא? וחוקי הטבע - חוקי הטבע הם ללא ספק החוקים שעל פיהם מתנהל העולם (בד"כ) אבל כח עליון זה משהו שמאגד ומאחד גם את כל חוקי הטבע באשר הם.

לא מצאתי בתנ"ך דבר וחצי דבר לגבי מעליות, כשרות, רבנות, הכשרת כלים.
לא מצאת על מעליות, באמת?
חפשי טוב. חפשי עוד יותר טוב. חפשי מההתחלה עד הסוף. (בלי לדלג...

)

ברצינות עכשיו, חפשי בין המילים, ברווחים. זה דווקא כן כתוב שם.
מה כוונתי?
כוונתי שהתורה שבכתב והתורה שבע"פ שתיהן ניתנו בסיני - זה אחד מיסודות האמונה.
בסיני ניתנו הכלים לפירוש התורה שבכתב דהיינו ההסברים הפירושים הפיתוחים שגורמים להלכה להיות כשמה הולכת. הולכת ומתקדמת עם הזמן.
אם לא כתוב על מעליות אבל יש במציאות מעליות, ההלכה צריכה לתת לכך תשובות.
חוץ מנושא השבת יש עוד עיניינים של מעלית האם להתייחס לזה כאל חדר? האם צריך לשים מזוזה?
(סתם דוגמא אדיוטית), הכלים ניתנו ובכל דור חכמי הדור מתעמקים בשאלות האלה ונותנים תשובות הלכתיות.

אי אפשר לחיות ע"פ התורה שבכתב בלי התורה שבע"פ.
הנה 2 דוגמאות לכך (יש עוד)
כתוב "וזבחת ...כאשר ציוויתך" (דברים יב' פסוק כא). מפסוק זה היית מניחה שבמקום אחר בתורה כתוב פירוט והסבר מה זה "כאשר ציוויתך"
אבל אין פירוט לזה ואין הסברים נוספים בשום מקום בתורה. אין בכל התורה הלכות שחיטה! אבל אנחנו אמורים לזבוח ולשחוט כאשר צווינו! אבל אין פירוט איך עושים את זה?
יש לנו הלכות שחיטה שניתנו בע"פ למשה וממשה ליהושע ויהושע לזקנים, וזה עובר הלאה הלאה עד שכתבו את המשנה, וזה ממשיך וממשיך וממשיך הלאה עד ימינו. היום מתעסקים לדוגמא בשאלות כמו איך שוחטים ג'ירפה?
כל פעם המציאות משתנה עולה שאלה וחכמי אותו הדור פוסקים בשאלה.

כתוב על תפילין "והיו לטוטפות בין עינכם" (דברים יא פסוק יח)
קודם כל אף אחד לא היה יכול להבין מה זה טוטפות... זה לא מצויין בשום מקום אחר, איך הגיעו מהמילה טוטפות לתפילין של ימינו?
דבר נוסף לא שמים את התפילין בין העיניים ((החלק הכי גבוה של האף), אלא שמים את התפילין, מעל המצח באיזור שרך אצל התינוק. איך הגיעו לזה? שוב ההסברים שעברו ממשה עד לימינו (דרך רש"י ותוספות וכו'). הדבר המעניין הוא שרק במאה שנים האחרונות הגיעו עדויות של השפה האוגריתית.
המילה בין משמעה באמצע + מעל, וזה המיקום המדוייק של שימת התפילין בימינו. שמים אותם באמצע המצח מעל העיניים, כך שבין העיניים בפירוש האוגריתי זה בדיוקהמקום בו שמים תפילין.
כנראה שאז המילה בין בעברית היתה קרובה יותר למילה האוגריתית מאשר כפי שאנו מבינים אותה היום. לדעתי העדויות מהאוגריתית רק מוכיחות עד כמה התורה שבע"פ היא חלק אינטגרלי מהתורה שבכתב.

להבנתי, לא מדובר בכפייה דתית מדובר בכפיית ההלכה. ההלכה היא לא היהדות.
ההלכה היא בהחלט יהדות, אולי התכוונת להגיד שהיא לא כל היהדות, אבל היא בהחלט חלק נכבד מהיהדות.

הדת מגוונת, עשירה ומלאה יופי והמדינה שלנו תתברך בקצת יהדות לא הלכתית-רבנית, לדעתי.
אשמח לפירוט, איך את רואה המדינה עם קצת יותר דת. באמת. (אם לא כאן אז בדף שלי או שלך, או כל מקום אחר)

לגבי הנושא של אמונה. אמונה לא מוכיחים ולא מסבירים אלא מרגישים.
(על זה אני רואה שאין בדף הזה ויכוח). אני זוכרת בשיעור יוגה הראשון שלי לא מזמן, היתה אשה שרצתה רק לראות. המורה לא איפשרה לה, היא אמרה או שאת משתתפת או שאת לא כאן, יוגה לא רואים - עושים ומרגישים.
כך גם אמונה. לאדם מבחוץ זה יכול להיראות מופרך לחלוטין.
מי שנמצא בתוך החוויה מרגיש ומתוך ההרגשה והחוויה הוא מגיע לידיעה. לידיעה שלא ניתנת להסבר אלא ידיעה פנימית.

הערה טכנית על הדף:
נראה לי שהדף גולש להרבה עיניינים וכדאי להפריד בין כמה נושאים. כפיה דתית וחילונית (בעל אופי פוליטי יותר, נושא חם, ויכוחים, התלהמויות)
תורה שבעל פה ותורה שבכתב (התגלגלות ההלכה, מקומה של תורה שבע"פ ומעמדה) השאלה המקורית (ידיעת האמונה)
לפחות להוציא את הנושא של הכפיה הדתית והחילונית מכאן, כי זה הופך את כל הדף לשדה מוקשים.

לא מתלהמת - הממ... עם אמא שלי עובדות 6 נשים רוסיות שמתוכן רק אחת יהודיה. הן עלו לפה וקיבלו סל קליטה מלא כולל כל ההטבות. אז אולי האסקימוסי שלך יחצה את ים ברינג ויעבור לסיביר? יש לו סיכוי הרבה יותר טוב...

"המדע כפרקטיקה חילונית" זה פשוט לא נכון!!
למשל - חישובים אסטרונומיים שנעשו לפני 2000 שנה ויותר והם תקפים לחלוטין בימינו.
או כמובן - קופרניקוס. עצבן את הכמרים אבל הוא לא מעצבן את הרבנים של היום, ואפשר לקרוא על זה בספרים של דורנו שמדברים על הקשר ההדוק בין אמונה ומדע - "אף על פי כן נוע תנוע" של גלילאו זו לא אמת מוחלטת פיסיקלית (תורת היחסות של איינשטיין, שני גופים שנמצאים בחלל ריק לא ניתן לקבוע מי מהם נע ומי מהם קבוע).
יש עוד מלא דוגמאות איך תורה ומדע משתלבות זו בזו באופן מופלא, במקרה דוקא למדתי הרבה על הנושא הזה כי זה פשוט עניין אותי, בתור חוזרת בתשובה איך מסבירים את הסתירות (לכאורה) האלה.

ואוו, אשכרה שיח חרשים. כל אחד פה מדבר בשפה אחרת ,ממש מגדל בבל...

האם לדעתך (לכולכן) האישית העיקר הוא לא לנסוע במעלית או כן להתפלל בציבור
העיקר הוא לא ליסוע במעלית -חד משמעי. אני לא אסע במעלית בשום אופן בשבת,ולעומת זאת רוב הזמן אני לא מתפללת בציבור. מקור החיוב הוא מהתורה. דליתוש, אם לא מצאת אז הנה זה: "לא תבערו אש בכל מושבותכם" - לא להדליק אש= לא להדליק חשמל.
אבל דליתוש ורוצה לשמוע הלכתם על הפרטים הקטנים, הבעיה היא שאתם לא מבינים בכלל את הראש הדתי .
האם זה הגיוני שההלכה לא מתירה לאדם חולה להשתמש בכל מה שיקל לו על החיים?
זהו, שאתם לא מבינים מחשבה של אדם דתי. הדתי החולה לא מחפש איך לא לקיים את המצוות .הוא רוצה לקיים מצוות,וחילול שבת לא בא בחשבון עבורו גם אם הוא חולה.
להמחשה משל : ניצלנו מתאונת מטוס,ונפלנו לאי של קניבלים, אנחנו מורעבים, והם מזמינים אותנו לסעודה. אחרי שבררנו שאנחנו לא המנה העיקרית, ניגשנו ,ואכן הם אוכלי אדם .האם נאכל??? אבל אנחנו חולים, מורעבים והולכים למות. נראה לי שהתשובה ברורה.
(המשל הוא מאוד קיצוני,וקצת מגוחך, אנא אל תרדו עלי, חסרות לי שעות שינה)
מה שניסיתי להמחיש הוא, שייש לנו חוקים שהם אכסיומה. לא בגלל רבנים,הם לא אומרים לי מה לעשות.. החוקים פשוט טבועים בנו עמוקות.
תנסו לחשוב על חוק שמאוד ברור לכם . אולי: לא ללכת ערום לגמרי ברחוב. האם אתם צריכים רבנים שיגידו לכם את זה? האם זה שחם ואתם חולים יגרום לכם להקל וללכת רק יום אחד ערומים?

מכירה איש דתי, חכם ומבריק. מקיים את כל המצוות. לא פוסח על קוצו של יוד אבל אם שואלים אותו בענייני אמונה הוא אוחז את הכיפה שבאלכסון ראשו (כיפה קטנה וחיננית) ופוער זוג עיניים ענקיות ותמהות- " אה, אני לא מקיים מצוות מהאמונה. אני מקיים מצוות כי ככה. "
ועל אמונה הוא בכלל לא מדבר.
זה נורא יפה בעיני.
זה מזכיר באלף אלפי הבדלות את אלישע בן-אבויה שכונה כמי ש'קיצץ בנטיעות'. כלומר- כפר בעיקר. כלומר כפר בקיומו של אלוהים. ומשום מה , בפרשנות האישית שלי הוא איש מאמין רק שאינו רוצה להפוך את המנהגים החיצוניים(מצוות) כדבר שיגדיר או יסמן או ישקף את מידת האמונה שלו שהיא עניין אינטימי.

הי ספינה,
חפשי טוב
D-: זאת פשוט תשובה מצויינת.

ולענייני הלכה-

כוונתי שהתורה שבכתב והתורה שבע"פ שתיהן ניתנו בסיני - זה אחד מיסודות האמונה.
עד כאן אני איתך. בינתיים לא מסובך להבין.

אי אפשר לחיות ע"פ התורה שבכתב בלי התורה שבע"פ.
כאן זה קצת יותר מורכב מבחינתי, כי נדמה לי שמשהו חסר לי. אי אפשר לחיות באופן אחיד מבחינה חברתית. לא בכלל...

שניתנו בע"פ למשה וממשה ליהושע ויהושע לזקנים, וזה עובר הלאה הלאה עד שכתבו את המשנה, וזה ממשיך וממשיך וממשיך הלאה עד ימינו
כאן אני מאבדת אותך לחלוטין. אם הדברים עברו בע"פ מ בן אדם לבן אדם במשך דורות על-גבי דורות, ברור לי שהמסר המקורי עבר שינויים. ממה שהבנתי, גם בהלכה עצמה מתוארים ויכוחים על הכנסת טקסט זה או אחר.
חלק אמרו שנאמר כל, חלק כך. אלה ניצחו. אני חושבת שהנוסח הנוכחי של ההלכה משקף רק הלך רוח מסוים ולא אחר .
הרי גם היום רבים הזרמים והחצרות והרבנים והפוסקים ומתווכחים בינהם. ברור שגם אז זה היה ורק חלק נשאר. חלק שעבר בעל-פה משך שנים וקיימים תיעודים לגבי שיקולי עריכה שלו, במעבר לכתב וגם לפני ואחרי.

לדעתי העדויות מהאוגריתית רק מוכיחות עד כמה התורה שבע"פ היא חלק אינטגרלי מהתורה שבכתב.
על זה אין לי ויכוח. אני רק טוענת שחלק אחד נכון ויפה לא מעיד על החלקים האטומים שנוצרו במוחות צרים יותר. היו המון כותבים, חלקם חכמים יותר חלקם פחות.

כל פעם המציאות משתנה עולה שאלה וחכמי אותו הדור פוסקים בשאלה.
מי הם חכמי הדור שלנו? האם בטוח שהתואר הזה נח בחיק האנשים הנכונים?
למה כה רבים קובלים על כך שההלכה נעצרה מלכת (חלק אומרים מתדרדרת לאחור)?

הבעיה היא שאתם לא מבינים בכלל את הראש הדתי .
ראש הוא ראש וכולנו בני אדם. אני נוטה לחשוד במי שמנסה להציג דמות "דתי" אחידה.
זה לא אמין בעיני, מצטערת.
להלכה ומתיימרי "המבינים" בהלכה, יש לפעמים פרשנויות תמוהות ומפוקפקות (הן מבחינת מניעים והן מבחינת תוצאה) ולא יקרה כלום לשום ראש אם נודה בזה כולנו. לדעתי.

לא דיברתי על מקרה ספציפי. באופן כללי : גם אם אדם ניהיה חולה - אמונותיו לא משתנות, והוא מחפש (בד"כ) עדיין לקיים את אמונתו.
כל העולם מורכב ממעשים קטנים ,שייש להם משמעות מעבר לאותו מעשה.

רק נגעתי בהדק- נוצר ירי - הרגתי
לחצתי על כפתור- הפעלתי מכשיר חשמלי - חיללתי שבת
רק נתתי נשיקה - הוא לא בעלי - בגדתי בבעלי וכן הלאה...
כשבראש שלך אין שום משמעות לתוצאת המעשה, גם גודל המעשה לא מובן לך.

בכלל לא ניסיתי להציג דמות דתי אחידה. אין בי שום צורך לייצג את הדת. ואין לי מושג על מה אני לא אמינה וחשודה פתאום? (אכן,שיח חרשים)

מקווה שנתחבר, כל בני האדם באמת לטבע ובאמת להוויה (ודקדוקים האם להפעיל טלוויזיה או לא, לא יהיו קיימים בכלל! שלא לדבר על מעלית, ופלאפון)
דתיים חרדים וחילונים כולם יתחילו להתלבש בפשטות (בסגנון של התמונה שצירפתי)
נתחיל לקיים משקים חקלאים (שכל כך הרבה מדובר עליהם בגמרא, בנגוד להאם מותר להדליק אור או לחתוך נייר טואלט)
נפסיק, לרכל ולדבר לשון הרע. נאמר רק דברים טובים.
שנדע להפסיק לפרש, הכל מאוד פשוט למי שחי פשוט.
שנחיה כולם באהבה (שזו בעצם התכלית).
שנדע תמיד שאין לנו שליטה על הכל, שאנחנו חלק מהטבע ולא מעל הטבע.
שנשמח שכל מה שאנחנו צריכים בחיים מסופק לנו. (ולא סתם אלא ב"סטייל", תבוא לעץ תקטוף תפוח שהוא בדיוק בגודל היד שלך)

שיבוא כבר גוג, והמשיח, שיעזרו לנקות את כל הטעויות שלנו ושל הדורות שלפנינו, ושיבנה בית המקדש לתפקידיו השונים, ובמהרה!!

תמונה

אמן!!!!!!!!!!!!!!

אין כמו משפחה,
(אכן,שיח חרשים)
שיח חרשים יכול להיות מלא הקשבה. זה תלוי בבןאדם לא בתפקוד חוש כזה או אחר, לדעתי.

דובר פה על מקרה ספציפי. בן אדם חולה, בית כנסת, שכן וגו'. האם ההלכה לא רואה מקרים ספציפיים?
אני מבינה מדבריך שאכן לא. ואין פה שום חירשות משום כיוון. ההלכה אומרת לא מעניין מה הבן אדם - לא ללחוץ על כפתור בשבת חשוב יותר מלהגיע לתפילה. נקודה.
על זה אני מתלוננת. טיפשי לענות שככה זה ואני לא אבין כשאני בדיוק כן מבינה ופשוט אומרת שלי חשובים דברים אחרים באופן אחר ו זה לא פחות יהודי .

פשוט אלון,
חותמת על הרוב, אבל למשיח אני לא מחכה.

דליתוש ב , אני באמת לא כל כך מבינה אותך. (לא כביקורת,כעובדה). אולי הפורמט פשוט מידי לנושאים שהם כנראה טעונים.
לא מבינה למה נתפסת להגעה לתפילה. אפשר גם להתפלל בבית .
לא מבינה למה החלטת שאלוקים מעדיף תפילה בציבור יותר מאשר חילול שבת.
לא מבינה למה את לא מתיחסת לרצונו של אותו חולה - לא לחלל שבת. זה לא רצון ההלכה. הבן אדם לא רצה להשתמש במעלית בשבת ,כי לא רצה לחלל שבת.
שיח חרשים היה ביטוי אירוני לחוסר הקשבה. אין הכוונה לחרשים כפשוטו.

פשוט אלון , גם אני חותמת על הרוב,ונאמר אמן !

אין כמו משפחה. את סיפרת במעלה הדף על-
_והנה הדתי שגר בקומת הגג של בניין רב הקומות חלה בסרטן,וכתוצאה גרר רגל. מכיוון שלא התאפשר לו להגיע לתפילות בבית-כנסת, עבר בין השכנים החילוניים בבקשה להפעלת מעלית השבת רק בזמני התפילות.
אני בטוחה שהוא הרגיש חסר אונים לא פחות מרוצה לשמוע?. אין סוף לצרות עין.

אמנם זה היה סיפור על החילוניים המניאקים (שבאו על עונשם) אבל עדיין.
הוא הרגיש חסר אונים. כי? הוא דווקא מאוד רצה לנסוע במעלית בשבת. הוא ידע שהוא יכול להתפלל בבית ובכל זאת חש ברע.
ומי שלא הרשה לו לנסוע במעלית זו 'ההלכה'. נכון שהשכנים יכלו לעזור, ברור. אבל גם ה'יהדות'.
למה מהשכנים הוא התאכזב ומההלכה לא? או במילים אחרות, למה הוא ציפה מהשכנים לפתור לו בעיה שיצרו פרשני הלכה זרים? בעיני זו בחירה שעניינה טעם וגישה, לא קשור לאלוהים.
ולא ל'דת'.

יש לי קצת הרגשה של לופ. לכן אומר בקיצור:
מה כל כך חשוב לך לומר? שההלכה כפויה נגד רצונינו, שכל מטרתה למרר את חיינו , שזה לא בסדר שהיא לא פתוחה ונותנת אפשרות לעשות מה שרוצים,לפי מה שנוח. שאם לא מתאים, אז נעשה מה שאנחנו רוצים. אבל אז זו לא תיהיה ההלכה- ספר חוקים של עשה ואל תעשה. מי שרוצה שיקיים, ומי שלא מאמין - לא מקיים . פשוט. גם הרבה מהמאמינים לא מקיימים כל הלכה. אבל ההלכה היא ברורה ,ומי שבוחר ללכת בדרכה (כמו אותו שכן) , מחפש אלטרנטיבות כדי שיוכל עדיין ללכת בדרך ההלכה . הכל בסופו של דבר בחירה בידי האדם.

באופן אישי,(אם תרשי לי בכל זאת לעזוב את השכנים במנוחה), יש סעיפים בהלכה ,שאני לא מסתדרת איתם. לפעמים אני מקיימת אותם למרות זאת מסיבות שונות,ולפעמים אני לא מתחברת ולא מצליחה לקיים.

_כל שילוב של אמונה בטענות תבוניות, שכליות, ובהוכחות מדעיות דינו להיתקל בסתירה
א. לא הבנתי למה. תוכלי לנסות להסביר שוב?
יעלי לה , האם דבריה של בשמת א השיבו גם על שאלתך? אם לא, אשמח להרחיב.
ב. אוקיי, נגיד. אז מה? מה זה אומר על עצם החוויה? (אני לא מנסה להוכיח שמה שאני מאמינה בו הוא עובדה, אלא אם כבר, אם בכלל, להסביר איך זה ייתכן שאני בכלל מאמינה)_
זאת שאלה מעניינת, ומתעסקים בה רבות בפילוסופיה של הפסיכולוגיה, פילוסופיה של הדת ופילוסופיה של הסוציולוגיה. זה נע מ

הסברים על מבנה הנפש והצורך הטבעי לחוש חלק מדבר גדול יותר, וכן על הקושי להתמודד עם העובדה הפשוטה שאין לנו יכולת לייצג באמצעות השפה את אותם דברים שמעבר לניסיון. על כן אנחנו מתמללים אותם בכל מקרה, ואז הם מקבלים ממשות לכאורה ואנו נאחזים בהם.
אל הסברים סוציולוגיים על אודות המצאת הדתות כדי להקים קהילות, כדרך לצבירת כוח ושליטה, וכן הלאה.

ממ, את ה-א' שלי כבר הבנתי (בלי קשר לבשמת) - אוקיי, מקובל עלי. במילא אין הרבה טעם להסביר אמונה בשכל כך או כך. אבל דווקא את ה-ב' לא הבנתי כלל ועכשיו רק סיבכת לי יותר.מה זה אומר על עצם ה חוויה , חוויית האל האישית של אדם מאמין? הזיה פסיכולוגית כי יש לו "צורך"? אז למה ראובן יחווה אותה ושמעון לא? לא, לא הבנתי.

למה מהשכנים הוא התאכזב ומההלכה לא? או במילים אחרות, למה הוא ציפה מהשכנים לפתור לו בעיה שיצרו פרשני הלכה זרים? בעיני זו בחירה שעניינה טעם וגישה, לא קשור לאלוהים. ולא ל'דת'
פה נמצאת נקודת מחלוקת חשובה. בעיני חילונים לא ברור למה הקיום של כל מיני פרשנויות לתורה ולהלכה לא גורם לדתיים להבין שיש פה פרשנות ולקחת אותה בעירבון מוגבל. הרי הגבול בין לנסוע במעלית שבת, שבה זורם זרם חשמל בכל מקרה, לבין ללחוץ על כפתור ולהפעיל את הזרם בפעולה פשוטה הוא נתון לפרשנות. הרי יש זרמים שונים ליהדות, אז איך זה לא ברור שיש כל מיני פרשנויות?
יש סעיפים בהלכה ,שאני לא מסתדרת איתם. לפעמים אני מקיימת אותם למרות זאת מסיבות שונות,ולפעמים אני לא מתחברת ולא מצליחה לקיים.
האם את מסכימה לפרט או לתת דוגמה? זה יעזור להבין מה מחבר ומה לא.

למה הקיום של כל מיני פרשנויות לתורה ולהלכה לא גורם לדתיים להבין שיש פה פרשנות ולקחת אותה בעירבון מוגבל.

לא כל מי שמגדיר עצמו דתי לוקח פרשנויות כמובן מאליו. והחלק שכן, אולי אומרים "המפרש הזה כל יום מאז היותו ילד לומד הלכות, הוא מומחה, אז שווה להקשיב לו, גם עם זה לא מתיישב לי לגמרי הוא מבין יותר ממני, ובטח אם אני אחקור את זה לעומק כמו שהוא עשה אני אסכים איתו".
שזה כמו שאנשים מקשיבים לרופא שלהם, לעו"ד שלהם, למורה שלהם באוניברסיטה..

בכל מקרה יש אנשים שמגדירים את עצמם דתיים, (ומה ההגדרה של דתי בכלל?) שלא מדקדקים כל כך, במיוחד בדברים שיש בנוגע אליהם מחלוקות. דתיים מתחלקים לכל-כך הרבה סוגים, שכמו שכתוב בדף למעלה איפשהו "על כל שני דתיים בונים שלושה בתי כנסת" כי לכל אחד יש רמת חשיבות לדברים ואמונות משל עצמו.

למה הקיום של כל מיני פרשנויות לתורה ולהלכה לא גורם לדתיים להבין שיש פה פרשנות ולקחת אותה בעירבון מוגבל.
ודאי שישנן פרשנויות, אבל כולן במסגרת ההלכה. ישנם דברים שאף רב אורתודוקסי לא יתיר, ופרשנויות שחורגות מהמסגרת הזו, הן בד"כ של קונסרבטיבים או רפורמים (שני זרמים שגם הם שונים אחד מהשני)
נאמר "עשה לך רב", כלומר כל אדם מוצא לעצמו רב שפסיקותיו ופרשנותו מתיישבות עם תפיסת העולם שלו. כשאדם דתי עומד בפני דילמה הוא לא עושה "שופינג" ומחפש את הרב שיתיר לו או יקל עליו עד כמה שאפשר, אלא פונה לרב שעליו הוא סומך, ומבקש את דעתו ופסיקתו. ברגע שאדם מקבל את אותה פסיקה, הוא מחויב על פיה.
שזה כמו שאנשים מקשיבים לרופא שלהם, לעו"ד שלהם, למורה שלהם באוניברסיטה.. משהו כזה. מה לעשות, הם באמת ישבו וחקרו, ולמדו הרבה שנים, נראה לי שמגיע לרבנים קצת כבוד על הידע, גם אם לא מסכימים עם הדעות של כולם.

דתיים מתחלקים לכל-כך הרבה סוגים, שכמו שכתוב בדף למעלה איפשהו "על כל שני דתיים בונים שלושה בתי כנסת" כי לכל אחד יש רמת חשיבות לדברים ואמונות משל עצמו.

יש משהו שאני לא מבינה בסיפור הזה וזה מי יזיז את הכפתור של המעלים ממעלית רגילה למעלית של שבת 3 פעמים ביום?
אותו אחד שלא יכול ללחוץ על הכפתור כדי להגיע לקומת הקרקע?

שזה כמו שאנשים מקשיבים לרופא שלהם, לעו"ד שלהם, למורה שלהם באוניברסיטה
מחקר הרבה ש%80 מהאנשים שהולכים לרופא לא עושים את מה שהורה להם לעשות א אולי דוגמא אחרת

מחקר הרבה ש%80 מהאנשים שהולכים לרופא לא עושים את מה שהורה להם לעשות א אולי דוגמא אחרת
נכון, אותו דבר כאן, כל אחד עושה את השיקולים שלו בסופו של דבר - מספיק דתיים ודתיות: לא שמים כיפה, נשים לא שמות כיסוי ראש, גברים לא באים לבית כנסת 3 פעמים ביום, כן מרכלים, כן אומרים לשון הרע.. אז הרבי אמר.... אבל לאדם יש את העניינים שלו עם עצמו. SAME SAME.

אילה, צליל של זילזול לא תורם. כולנו יכולים להיות ציניים אחד על השני. תאמיני לי שלא חסר על מה.
מעלית שבת מופעלת על ידי שעון שבת. מתכנתים מראש את השעות הרצויות. כמו תאורה בבית בשבת.

רוצה לשמוע, שאלת על הלכות שאני לא מתחברת . את הדף כיסוי ראש לדתיות פתחתי כדי להוציא את כל התסכולים שלי בנושא.
עוד 2 דוגמאות שעולות לי :

מכנסיים לבנות. נראה לי שהסיבות לאיסור מכנסיים פג תוקפם. הרבנים חושבים אחרת.
קשה לי עם ברכות לפני האוכל. מילדות לא התחנכתי לזה ,ואני לא חושבת לברך לפני הביס.

כשהבן שלי היה בן 3 . הוא שאל : "אמא,איפה גדל ביסקוויט?" כדי לדעת איזו ברכה מתאימה. חינוך לברכות זה מהצד של בעלי.

טוב, אני לא אפרט את כל החטאים שלי . אבל כל אחד והחטאים שלו.

אילה, צליל של זילזול לא תורם
אני, למשל, ממש לא שמעתי זלזול.

אם את רואה את השאלה של אילה כתמימה לחלוטין ,אשרייך.
אני שומעת צליל מג'ורי של זלזול.

_שזה כמו שאנשים מקשיבים לרופא שלהם, לעו"ד שלהם, למורה שלהם באוניברסיטה
מחקר הרבה ש%80 מהאנשים שהולכים לרופא לא עושים את מה שהורה להם לעשות א אולי דוגמא אחרת_

אולי זו לא דוגמה טובה, ואני אסביר למה. ההבדל הוא שמי שהולך לרב וטורח לשאול אותו על סוגיה מסויימת, בד"כ יפעל על פי הפסיקה שיקבל. מאידך, יש לא מעט אנשים שלא הולכים, ולא שואלים, ומחליטים בעצמם בהתבסס על מה שהם יודעים, מה שעשו כל חייהם וכו'. נכון שיש גם מי שיטרח וישאל ובסוף לא יעשה, אבל נראה לי שזה המיעוט.

אין כמו משפחה , אני מזדהה עם כל הדוגמאות שהבאת עכשיו, אלה דברים שאני בדיוק מתמודדת איתם, עכשיו שהגדולה התחילה גן עירייה ממ"ד, וסופגת את הרעיונות משם.

אנונימי

אף חצוף,
תודה על דברייך.
גמלי היה חשוב לשמוע. לא כתבתי אותם סתם על מנת ליידע, אלא כדי לקבל תגובה, ואני שמחה שאכן הגבת, ועוד יותר שמחה שהגבת כפי שהגבת.
תודה

ממ,
אני איתך.

התנתקתי קצת מהדף ורוצה להוסיף משהו...

גם בהלכה עצמה מתוארים ויכוחים על הכנסת טקסט זה או אחר. נכון. הלכה היא בפירוש לא כך עושים וזהו, אלא יש דיעה כזאת ויש דיעה אחרת, יש עניין לעשות א' אבל גם ב' חשוב... כל זה נכנס. במקומות רבים כתוב ר' מאיר אומר כך וחכמים פוסקים אחרת.
אלה ניצחו. זו לא מלחמה. זו דיעה שהוחלט אחרי דיון מעמיק לא לפסוק כך להלכה. בין אם מה שיש לנו הוא רק חלק ובין אם הוא כל המכלול, אין לנו מה לעשות עם הספוקלציה הזאת, זה מה שיש לנו. זה כל מה שיש לנו (זה די הרבה גם ככה).
היה פעם ספר לא זוכרת באיזה תחום (הלכתי/מחשבתי) שנעלם ונגנז במשך דורות, ולפתע נמצא בתחילת המאה שעברה (הפרטים עצמם לא זכורים ולא מדוייקים). גילוי הספר היה מהפיכה גדולה בעולם הדתי אני חושבת שמבחינה מחשבתית אבל גם מבחינה הלכתית.
הרב קוק אמר על זה, שהיה לעולם צורך שהספר הזה ייעלם והיה צורך שהוא יתגלה בזמן שהוא התגלה. הדברים לא קורים סתם.
כל דבר במקום ובזמן הראוי לו.

לעניין השאלה לגבי המעלית,
אני דווקא לא מסכימה עם אין כמו משפחה (זה לא אישי). אני מבינה את מה שדליתוש ורוצה לשמוע שואלות.
אדם דתי בהחלט ירצה להגיע לבית כנסת, כי זה חשוב לו. ותפילה בבית אינה כמו תפילה בציבור, וכאן ההלכה כביכול לא מתחשבת בו.
לפעמים יש מצבים כאלה, אבסורדיים שאני באמת לא מבינה. דוגמא נוספת לזה היא דווקא יום כיפור.
אשה שבהריון/מיניקה צריכה לצום, כל עוד זה לא מסכן אותה או את העובר. מה קורה כשהיא מרגישה חלשה ולא טוב?
שתשכב במיטה. ההלכה באופן תמוה (בעיניי) אומרת עדיף שהאשה תשכב כל היום במיטה ותצום ולא תתפלל מאשר שתתפלל ותשתה כמה שלוקים (כדי לעזור לה לעמוד על הרגליים), כי לי נראה שהדבר החשוב של היום עצמו הוא תפילה - וידוי וכו' ולא הצום. לי נראה שהתפילה חשובה יותר מהצום. מודה שזה לא הגיוני לי.
אני מבינה שזה נראה כאילו ההלכה קטנונית. למה למנוע מאדם חולה להגיע לבית כנסת רק בגלל שהוא לא יכול ללחוץ על כפתור??
נכון זו שאלה... מותר לפעמים להישאר ברמת השאלות והתהיות... כי ההגיון שלי הוא אנושי וההגיון ההלכתי הוא מעבר למה שאני רואה ומבינה.
ללחוץ על כפתור זה להפעיל מערכת שלמה ומתוחכמת שנקראת "מלאכת מחשבת" וזה האיסור של מלאכה בשבת (זה לא קשור לעבודה פיזית!)
אני לא רואה את כל הפעולות שלחיצת הכפתור גוררת, אבל אני יודעת שזה קורה וזה אסור בשבת.
האדם החולה הדתי יודע שההלכה לא נקבעה אישית נגדו, אלא יש עקרונות הלכתיים מוגדרים ידועים ומשם נלמדה ונגזרה ההלכה.
יש גם פתרונות שההלכה מצאה לו במצבו (מעלית שבת) אבל השכנים התנגדו...
אני יכולה אולי לחשוב שביום כיפור עיקר מצוות היום הוא התפילה ותהליך התשובה שהאדם עושה בינו לבין עצמו בינו לבין קונו, אבל לא אני קובעת מה הוא עיקר היום. הקב"ה קבע מה עיקר היום.
אולי דרך הצום שאשה צמה גם אם היא רק שוכבת במיטה כל היום ומתענה ולא מתפללת ולא מרגישה תשובה וכפרה וכל דבר אחד, היא מגיעה לדרגה אישית רוחנית כלשהי. אולי זו דווקא העובדה שהיא לא מבינה למה, ועושה בכל זאת. מקבלת על עצמה בהכנעה כח עליון גדול יותר מההבנה האישית והאנושית שלה, אולי זה עיקר היום. לא יודעת. ספוקלציות.

נאמר "עשה לך רב",
כשאני הולכת לרב לשאול שאלה בנושא הלכה ומחשבה אני מקבלת על עצמי שהוא פוסק לי את מה שהוא פוסק מכך שהוא למד הרבה יותר ממני, אבל בנוסף לכך אני מאמינה שהוא מקבל סייעתא דשמיא לענות לי את מה שנכון בשבילי. אני מאמינה שאם אקשיב למה שהוא יגיד ואעשה כפי שפסק לי אגיע למקום הנכון שאליו אני צריכה להגיע. זה חלק מהאמונה.
אני בחרתי את הרב שלי על סמך תפיסת העולם שלי, על סמך דרך ארץ שלו, או כל סיבה אחרת, ואני מקבלת על עצמי את פסיקותיו.
אני מאמינה שהפסקים שלו הם נכונים ומדוייקים עבורי. תכל'ס התייעצתי עם רב באופן אישי פעמיים בכל החיים שלי, וזה בא באמת כשהיו בתוכי הרבה קולות לכאן ולכאן ולא היה לי קול אחד ברור שיגיד לי מה התורה דורשת ממני.
זה מאוד עזר לי.
לצערי בימנו רואים שלא כל אדם שקיבל הסמכה לרבנות ראוי לכך מבחינה אישיותית, נעשה זילות של העניין הזה בהחלט וחבל.
אז הולכים לרב שמוצאים בו את הסמכות הרוחנית והתורנית שמחפשים.

הלכה היא בפירוש לא כך עושים וזהו, אלא יש דיעה כזאת ויש דיעה אחרת, יש עניין לעשות א' אבל גם ב' חשוב... כל זה נכנס.
נכון, בכלל המונח לזה הוא לא ויכוח, אלא מחלוקת.
פירושה המקורי של המילה "מחלוקת" מונח בשורש - ח.ל.ק - כלומר מתכוון חלוקה - חלק לי חלק לך - חלק אני חלק אתה.

< מעניין גם ש"חטא" מקורו בשורא ח.ט.א - החטאה - כלומר פיספוס או אי קליעה למטרה. >

מעניין גם ש"חטא" מקורו בשורא ח.ט.א - החטאה - כלומר פיספוס או אי קליעה למטרה
שמעתי את זה פעם... אתה יכול בבקשה לי להרחיב?

אתה יכול בבקשה לי להרחיב?
Teshuva]אפשר לקרוא על זה כאן Dry Cleaning For the Soul[/po].asp
מתוך הכתוב: אנשים רבים מבינים לא נכון את המושג "חטא". הם טועים לחשוב שמי שחוטא הוא "אדם רע", כשלמעשה, המילה "חטא" כלל לא קשורה למעשים רעים. המילה "חטא" מופיעה בתנ"ך בהקשר של מקלע שמחטיא את המטרה. אין משהו ממש רע במקלע! ה"חטא" הוא החטאה, טעות הנגרמת עקב חוסר מיקוד, חוסר ריכוז או מיומנות מוגבלת.

אתמול בא אלינו חבר והתפתח דיון ממש דומה. דיברנו על מצוות ואיסורים שאי אפשר לקבל בשום אופן אם מנסים להבין אותם בשכל הרגיל. מה למשל? הנה משהו שיגרום לכמה חילונים למרוט שערות:
למה אסור לרכוב על סוס בשבת? זה רק גדר, סייג, שמא הרוכב ירצה לדרבן את סוסו, ובהיסח הדעת יימצא קוטף ענף מעץ כדי להצליף בסוס. בעלי העלה את השאלה, מה אם אני לעולם לא מצליף בסוס שלי, אלא מדרבן אותו בפקודה קולית בלבד, ולכן לא אימצא קוטף בהיסח הדעת בשום מצב??? האם יש רב שיכול להתיר לי? והתשובה היא שבכל מקרה לא, כי זה מהמשנה, ולכן זה בתוקף של "תורה מסיני". אז בעלי שאל את החבר, איך זה שאתה מוותר על רכיבה בשבת (בעלי והחבר שניהם רוכבים) ומקבל את זה בשלמות ובשמחה??? זה הרי מופרך לגמרי! והחבר ענה שהוא לא מנסה להבין את זה בשכל ולכן זה לא מרגיז אותו, הוא פשוט מקבל את זה. ואז הוא הסביר ש טעמי המצוות הם לא ה סיבות למצוות. לא ניתנו סיבות למצוות, כי זה במילא מעל ליכולתנו לתפוס. ניתנו טעמים שונים ומשונים, כל מפרש נותן טעמים אחרים, והטעמים כשמם כן הם - טעם כמו טעם שטועמים בפה, שאי אפשר לתאר עד שחווים. לא תבין את הטעם של התפוח עד שתאכל, ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים.

או משהו כזה, הוא הסביר יותר יפה.

ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים.- אהבתי!

ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים.- אהבתי!
גם אני...
ותודה אלון.

או משהו כזה, הוא הסביר יותר יפה

גם ההסבר הזה יפה! מאוד! עשה לי שבת מחויכת.

תודה לך
@}

ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים.- אהבתי!
גם אני... - גם אני אהבתי ! תמונה

בכל מקרה לכל אדם:

מי שמאמין באלוהים.
מי שלא מאמין באלוהים.
מי שמאמין שיש משהו מעבר.
מי שמאמין שאין צירופי מקרים.
מי שמאמין שהכל זה צרוף מקרים.
מי שמאמין באלוהים אבל לא "של הדתיים".

כל אחד, טוב לו וראוי שיודה על מה שיש לו.

ממש טוב להודות על מה שיש. זה למעשה אפילו הדבר היחידי לדעתי שיכול לגרום לבן אדם שירגיש עשיר.
וזה גם גורם לאושר יוצא מגדר הרגיל. ולהעלאת רמות האנרגיה ברמה מטורפת.
כי "איזהו עשיר? השמח בחלקו".

תודו בפני אלוהים, תודו בפני האנרגיה הקוסמית ששוררת בהכל, או תודו בפני אין-סוף דברים לא מובנים.
לדעתי זה הכל אותו דבר.

מצטערת שלקח לי זמן..

הי ספינה טרופה,
זו דיעה שהוחלט אחרי דיון מעמיק לא לפסוק כך להלכה
לא הבנתי את המשפט...

כל זה נכנס. אבל ידוע שלא הכל נכנס. לא? אני חושבת שאולי דברים חשובים נשארו בחוץ...

היה פעם ספר
יש לך/ן רעיון לכיוון איפה אני יכולה למצוא איזה ספר?

מותר לפעמים להישאר ברמת השאלות והתהיות
מתי מותר פשוט לשנות משהו? או להחליט שאם אף אחד לא מבין, אולי זה כבר לא רלוונטי לנו והיה רלוונטי ובעל משמעות לקודמנו? למה להאמין שיש חוקים אנושים נצחיים וקבועים לכולם (שיעשו טוב לכולם) ושכמה זכרים מבוגרים בעלי דעות ידעו ויודעים יותר טוב מאלוהים למה הוא התכוונה?

ללחוץ על כפתור זה להפעיל מערכת שלמה ומתוחכמת
אבל גם מערכת 'שעון שבת' היא מערכת שלמה ומתוחכמת. האם צריכת החשמל והתהליכים האלקטרונים לא גבוהים יותר? המעלית בעצם כל הזמן פועלת, לא?
אני מניחה שהיו גם דיונים מסוג זה.

הקב"ה קבע מה עיקר היום. מקובל עלי. השאלה היא מה מקור הידיעה על מה היא קבע.
האמונה האורתודוכסית, כך הבנתי (תקנו אותי אם אני טועה) היא שההלכה היא מקור מידע יחיד ונצחי. האמונה שלי היא שאם יש משהו נצחי זה רק התנ"ך וגם הוא עבר שינויים לא מעטים. הפרשנויות וההתפלפלויות הן זמניות. יתמרו ככל שיתימרו.

אז הולכים לרב שמוצאים בו את הסמכות הרוחנית והתורנית שמחפשים.
כאן נכנסת שאלת "מיהו רב"? כי ע"פ ההלכה ההגדרה מאוד צרה- מי שמכיר את ההלכה ויכול למסור אותה הלאה כלשונה וכרוחה. בכל מקרה, אישה לא יכולה להיות כתובת לקבלת דעות להן מקובל להתמסר גם אם תהיות (רב).
ההגדרות שלי אחרות.
האם בתנך מתואר "מיהו רב"? האם בוודאות ההגדרות האחרות אינן 'יהודיות'?

תודה.

יעלי לה,
_הנה משהו שיגרום לכמה חילונים למרוט שערות:
למה אסור לרכוב על סוס בשבת?_
כל השערות במקומן

מגיע גם לסוסים וגם לצמחים לנוח מבני אדם איזה יום יומיים בשבוע.
לדעתי מגיע להם יותר, אבל לבינתיים זה עדיף מכלום.
(פעם סוסים היו יותר לעבודה ופחות ל'טיולים'.)

מגיע גם לסוסים וגם לצמחים לנוח מבני אדם איזה יום יומיים בשבוע.
זהו, שעד שהוא אמר לי הייתי בטוחה שזה בגלל "לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" [שמות כ', ט'], אבל מסתבר שהרכבת אדם לא נחשבת לסוס למלאכה.

D-:
בכלל, מלאכה לצורך העניין לא ממש קשורה לעבודה או למאמץ או להתעייפות או לטרחה, אלא רק ל-39 פעולות מסוימות שנעשו במשכן בהקמתו (ל"ט אבות מלאכה), וכן פעולות שנגזרות מהן (תולדות).
הנה משהו שיגרום לכמה חילונים למרוט שערות
לא התכוונתי בגלל האיסור, אלא בגלל המופרכוּת של הסיבה לאיסור

בכלל, מלאכה לצורך העניין לא ממש קשורה לעבודה או למאמץ או להתעייפות או לטרחה, אלא רק ל-39 פעולות מסוימות שנעשו במשכן בהקמתו (ל"ט אבות מלאכה), וכן פעולות שנגזרות מהן (תולדות).
זה מסביר המון דברים

תודה.

אלא בגלל המופרכוּת של הסיבה לאיסור

אז כן, כמה שערות. אבל, אין עוד פרשנויות/סיבות מקובלות?

_ללחוץ על כפתור זה להפעיל מערכת שלמה ומתוחכמת
אבל גם מערכת 'שעון שבת' היא מערכת שלמה ומתוחכמת. האם צריכת החשמל והתהליכים האלקטרונים לא גבוהים יותר? המעלית בעצם כל הזמן פועלת, לא?
נכון.
והנה דבר נוסף שהרבה חילונים לא מבינים-
אין שום איסור שמערכות יפעלו.
יש איסור להפעיל אותן.
כלומר, ההבדל הוא בשאלה אם את עושה פעולה או לא.
מעלית שבת אינה שונה ממקרר או מזגן שהושאר פועל לכל השבת.
גם בהם המנוע פועל ומפסיק לפעול לסרוגין עפ"י מחשב פנימי.
הסיבה שזה נראה לחילונים יותר סביר היא שאין לנו אינטרס שבדקה מסויימת המנוע כן או לא יפעל. אנחנו מעוניינים כאן רק בסה"כ.
באופן אמיתי אין שום הבדל ביניהם, אם תחשבי על זה קצת. זאת רק אשליה אופטית.

(בניגוד ללחיצה על כפתור שבה את במו ידייך גורמת להפעלת או כיבוי מכשיר חשמלי)
_בכלל, מלאכה לצורך העניין לא ממש קשורה לעבודה או למאמץ או להתעייפות או לטרחה, אלא רק ל-39 פעולות מסוימות שנעשו במשכן בהקמתו (ל"ט אבות מלאכה), וכן פעולות שנגזרות מהן (תולדות).
זה מסביר המון דברים תודה._
והנה עוד משהו שאנשים לא מבינים-
אין שום קשר לרמת הקושי של הפעולה.
מותר לסחוב על הגב משאות כבדים במשך כל השבת.
אסור לפתור תשבץ.
ההגדרה של "מלאכה" דומה יותר מכל דבר אחר למה שאנחנו מגדירים היום "יצירה".
אסור לעשות פעולות שקשורות ליצירת מזון, בגדים, לכתיבה (ולמחיקה), פעולות חקלאיות וכו'.
המכנה המשותף של כל האיסורים הוא שיש בהם פן של יצירת דבר חדש.
בעברית המודרנית אין הבדל בין המילים "עבודה" ו"מלאכה" ומכאן הבלבול.

(בכלל, כשמתייחסים ברצינות לדברים שנכתבו לפני קצת יותר משלושים שנה מבינים את ההתפתחת של העברית הרבה יותר טוב. יש עוד המון מילים שהתרחקו משימושן המקורי, ולכן המון מושגים שנשמעים מוזר למי שלא מכיר את הדקויות של השפה)

ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים- שנאתי
בעצם ככה זה גם בסמים לא ?
לא תבין עד שלא תנסה .
_הנה משהו שיגרום לכמה חילונים למרוט שערות
לא התכוונתי בגלל האיסור, אלא בגלל המופרכוּת של הסיבה לאיסור_
לא אנחנו כבר רגילים ודברים שלך נראים לגמרי לא מופרכים [למשל הקטע של הלתקוע סכין באדמה כדי להחזיר את כשרותו] הוא בעיני מופרך פי כמה .

יעלי לה, תודה. זה אכן מסביר הרבה, אבל אני מאוכזבת.
חשבתי ששמירת שבת זה חוק סוציאלי בעיקרו ומסתבר שאפילו לשבת אין את היופי שחשבתי שיש. די באסה לשמוע.

אילה, מה את רוצה? זה באמת ככה בגם סמים - לא תבין עד שתנסה. נכון. אלא שסמים גורמים נזק לגוף ולנפש, ומצוות לא. אז ההשוואה בעצם לא מלמדת הרבה.
ולא תבין את טעם המצווה עד שתקיים - יותר מזה: בכל פעם שתקיים תטעם מחדש ויתגלה לך טעם חדש או דקויות חדשות בטעם (שוב, אני לא מדברת על סיבות).
לא אנחנו כבר רגילים ודברים שלך נראים לגמרי לא מופרכים [למשל הקטע של הלתקוע סכין באדמה כדי להחזיר את כשרותו] הוא בעיני מופרך פי כמה ._ לא נעים לי הטון שלך, ולא מסתדר לי ה"אנחנו" ו"את" הזה. למה את חושבת ש _לתקוע סכין באדמה כדי להחזיר את כשרותו לא מופרך בעיניי? גם כל שאר הדברים נראים לי מופרכים, אבל אני משתדלת לקבל אותם - כי מתוך אמונתי, ברור לי שאין צורך להעביר אותם דרך השכל.
(מסבירה שוב, כי אולי זה לא היה מובן קודם: לא נולדתי דתייה, לא חזרתי בתשובה, אם תסתכלו על החיים שלי מבחוץ תחשבו כנראה שאני חילונית לגמרי)

דליתוש, חשבתי ששמירת שבת זה חוק סוציאלי בעיקרו, זה כמו להגיד... נו, מחפשת דוגמא... זה כמו להגיד, "חשבתי שיערות גשם זה בעיקר מקום למצוא בו צמחי מרפא נדירים". יערות גשם זה כל-כך הרבה דברים, זה שוקק חיים, אפשר למצוא בהם שבטים אינדיאניים נעלמים וללכת בהם לאיבוד ולהגיע בהם להארה ועוד מיליון דברים. ובהחלט אפשר למצוא בו צמחי מרפא נדירים. טוב, דוגמא לא משהו, אבל מה שאני מנסה להגיד זה ששבת זה כל-כך הרבה דברים, זה זמן שבו מתקרבים לבורא על ידי הזכרה של מה שהוא עשה (לשבות ביום השביעי כמוהו, לקדש=להבדיל את היום הזה משאר הימים כמוהו), זה זמן שמוקדש לרוחניות (שבת ויינפש - מלשון נֶפֶש), זה זמן להתענג (וקראת לשבת עונג), וכן, גם "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" [דברים ה' ט"ו].