אוקיי.
לנוח מהמחשב זה ממש נהדר, בפרט באמצע דיון! מומלץ!
אז סליחה על השיהוי. @}
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
אחת,
תודה על השיתוף בסיפור האישי שלך.
נשמע מאוד מאוד מלחיץ ומפחיד, גם בדיעבד.
אני שמחה שתרמת זאת לדף הזה.
ואת צודקת כשאת אומרת
כמובן שכל הורה צריך להפעיל שיקול דעת משלו ולא להתייחס למשהו שמישהי כתבה כאן באתר.
כי זה נדבך קריטי.
_אני מקווה שדבריי ברורים. יש מי שקורא כאן ויתן לילד שלו להיות עם חום 5 ימים ויכול להיות שהוא יסכן את חיי בנו בגלל זה.
ולכן הייתי נמנעת מלכתוב משהו כמו: יש לי כבר רקורד של חמישה ימים רצופים של חום גבוה מאוד מאוד. אני מנחשת שבאזור 40 - 41.
אבל הילדה היתה בסה"כ בסדר. היא ינקה, אכלה מעט, ונתנה שתן וצואה. וזה מה שחשוב._
אני חושבת שחשוב מאוד לספר סיפורים אישיים של אנשים שמטפלים במחלות ילדיהם באופן שונה מהקונבנציה.
ומה יעשה פלוני עם המידע הזה - זו בוודאי אינו אחריותו של מישהו שמספר את
סיפורו האישי (לא המלצה. לא עצה. שיתוף).
ויש דרכים רבות לטפל אחרת מהקונבנציה, וכל אחד צריך לבחור את זו שמתאימה לו. יש שילכו לרופא להתייעץ, ויחליטו מה לעשות עם זה. יש שיתייעצו עם הרופא הסיני שלהם. יש שילכו להומיאופת. ויש שיקשיבו לאינטואיציה שלהם ולילד שלהם עד גבולות מסוימים.
בכל אופן, אני אינני ממליצה לאיש לנהוג כמותי או בדרך כזו או אחרת. להיפך, אני אומרת: צאו וחקרו את הנושא.
דברו עם מגוון של רופאים (ותקבלו מגוון של דעות בתוך רפואה הקונבנציונלית), דברו עם מגוון מטפלים אלטרנטיביים (וקבלו דעות מגוונות גם כן) ואז תחליטו מה מתאים לכם, וייתכן שכל פעם יתאים לכם משהו אחר.
אגב, לסיפור האישי שלי, רק כדי שנדייק, בתי היתה בת שנתיים לערך כשחלתה אז, ואני בכלל לא בטוחה שהייתי נוהגת אותו דבר לו היתה תינוקת בת חמישה חודשים. אבל שוב, אי אפשר לדבר על כך באופן כללי. כל מקרה לגופו, כל מקרה ומאפייניו.
אני רק רוצה לחדד את העניין שלפי דעתי הפעם המסר שהיא מעבירה קצת קיצוני בעיניי דווקא בגלל שיש הורים לתינוקות כל כך קטנים שהקטע של 'להקשיב לקול הפנימי שלהם ולאינטאציה האימהית' קצת גדול עליהם.
מי ש"גדול עליו" להקשיב לקול הפנימי בסיטואציות כאלה, אולי כדאי שישים את הרעיון הזה בצד לכמה שעות או ימים וינהג בדרך שאיתה הוא שלם באותו רגע. אין טעם לנסות להקשיב לקול הפנימי, אם זה "גדול עליך" או אינך לגמרי נמצא בדיאלוג הזה.
זהו דיאלוג מאוד רגיש, ניואנסי ומדויק. ואם לא נמצאים שם, אולי עדיף שלא להסתמך על זה כשמדובר במצבי לחץ. אפשר להתאמן על הדיאלוג הזה בהזדמניות פחות מלחיצות, עד אשר נגיע למקום ולרגע שבו נרגיש בטוחים בעצמנו, בקולנו, בקול ילדנו, באינטואיציה שלנו. (ועל עצמי אני מעידה, שגם אני לפעמים מתבלבלת בין הפחדים שלי לקול הפנימי שלי. את צודקת, לא פשוט להגיע לקול הפנימי, וכדאי שניתן לתהליך הזה את הכבוד המגיע לו. לא מספיק להגיד שאנחנו רוצים להקשיב לו).
אני אגב חושבת שזה בהחלט עניין של אימון ותרגול, אבל אולי לא כדאי לתרגל על רטוב קיצוני.
תודה שאפשרת לי להדגיש את זה. @}
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
אל דנטה,
_ייתכן שבמקרה חירום כזה זה מוצדק ועדיף. אולי. אני כנראה אוותר על הרעיון.
למה?_
על כך כתבתי:
כמו שאני רואה את זה, אתה ממיר כאב אחד בכאב אחר (פיזי, נפשי, שניהם)
לי, באופן אישי, זה נשמע נורא ואיום לתקוע בכוח נר לילד שכואבת לו היד.
אני חושבת שזה מכפיל את הטראומה, במקום להקל.
זה שהילד אולי ירגיש קצת יותר טוב, לא יקהה את חווית הפלישה ללא רשות לתוך ישבנו. וכך הוא יישאר עם טראומה כפולה.
בעיניים שלי, אם אני שמה את עצמי במקום הילד הזה - זה ממש נורא (אם לא הייתי ברורה מספיק בביטוי האנדרסטיימנט שבחרתי: "אני כנראה אוותר על הרעיון").
ייתכן שאתה תרגיש אחרת, לו אתה שם את עצמך במקומו של הילד.
אני מציעה בכל זאת לדמיין את הסיטואציה לאט ובפירוט מירבי.
אגב, לא דומה אחד לאחד, אבל בכל זאת,
אני לא זוכרת איפה קראתי על זה (ואני די בטוחה שזו לא היתה בדיחה), קראתי על כך שיש תרבויות שבהן כדי להקל על כאבי הגזים של תינוקות, אחד ההורים נוהג לעסות לבנות את הדגדגן.
מה דעתך על כך?
נשמע לך רעיון טוב?
ועוד כאן לא ממירים כאב אחד בכאב אחר, אלא כאב בעונג!
האם מי שלא נוהג כך - מזלזל בכאב של תינוקות?
אם לא ברור עד הסוף אבהיר, הדמיון הוא לא רק בהמרה של הכאב, אלא בהמרה של הכאב בפעולה שקשורה בתפקוד מיני של איבר אינטימי של התינוק, פעולה שלדעתי אמורה להיות מחוץ לתחום. (שימו לב, אני לא אומרת
כל פעולה שקשורה באיבר אינטימי של תינוק. אלא רק כזו שקשורה בתפקוד מיני: עיסוי דגדגן הוא כזה. חדירה אנאלית היא מטבעה כזו, לפני שהומצא ההקשר הרפואי שנתן לה פתאום הכשר).
אגב, אפשר גם לתת מריחואנה (או הירואין) לתינוקות וילדים כדי להקל על כאבים. אתה לא מעלה על דעתך, אני מניחה, שימוש באלה. וגם זה לא הופך אותך לאחד שמזלזל בכאב של ילדו. אלא לאחד שרואה את התמונה הכוללת ושוקל את ההשלכות של כל מעשה.
אגב 2, כשאני כתבתי על מקרים חריגים התכוונתי בעיקר למקרים של הצלת חיים. בדף בנושא הזה באתר, סיפרה על דוגמא כזו
תמי גלילי.
בכל אופן, לא באתי לקבוע כללים למקרים חריגים ולעסוק במקרים פרטניים, ואני משאירה לכל אחד להגיע עם עצמו להבנות שלו.
המסר שלי הוא פשוט: נר בטוסיק זה נורא ואיום לילד. זה צריך להיות אמצעי אחרון בהחלט, רק אם אין ברירה.
באופן אישי אני מתייחסת לנר כפי שכתבה על עצמה בשמת:
אני, שאין לי בכלל "נר" במפה שלי - זה פשוט לא קיים באופן מוחלט במושגים שלי, לא סתם לא נמצא בבית - מעולם לא עמדתי בפני שום צורך לתת נר או אפילו לשקול לתת נר.
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
במבי ק,
אור-לי, זה מאוד מחליש את הטיעון שלך. אם יש יוצאים מהכלל כל כך שגורים (מכה כואבת מאוד על פי קנה מידה שנבחן על ידי ההורה)
אני מקווה שדבריי ל-
אל דנטה באשר לאותם מקרים חריגים הבהירה לך יותר כמה אני לא רואה בהם מקרים שגורים, וכמה אני
לא חושבת שנר הוא פתרון טוב לכאב.
הרי שהמושגים שאת משתשמת בהם (חדירה אנאלית בכפייה) פשוט לא רלוונטיים.
המינוח "חדירה אנאלית בכפייה" אינו רלוונטי לפי ההקשר. זהו מינוח מילולי המגדיר לטעמי את הכנסת הנר. זה כמו לומר: הכנסה לטוסיק ללא הסכמת התינוק. רק במילים אחרות.
מה שאמרתי ל-
אל דנטה, שייתכן שמה שהוא מתאר הוא אולי (עבורו) אחד מאותם מקרים חריגים שבהם חדירה זו תהיה מוצדקת (מבחינתו). וזה שמתן נר עלול להיות מוצדק במקרי אין ברירה (שכאמור המקרה הזה הוא לא כזה לטעמי) עדיין לא הופך אותו לפחות "חדירה אנאלית בכפייה".היא עדיין תהיה כזו. רק מוצדקת.
ואני מדגישה את זה כדי לומר שגם המקרים המוצדקים, אינם מייפים את המציאות הלא פשוטה, ושצריך להתמודד עם זה (לתמוך בילד לעניין הזה), ולא מספיק לומר לעצמנו - לא היתה ברירה. חשוב להבין מה ההשלכות של כל פעולה כזו, גם אם בחרנו בה בלית ברירה.
הדיון הביקורתי שהתנהל פה באתר בדף שעניינו נר בטוסיק, נשא את הכותרת "נר בטוסיק זה התעללות". ככה שאני רואה השפעה עצומה של אותה ביקורת בכך שבחרת שם אחר, שמנוסח כשאלה (שעליה את עונה מה דעתך בפוסט). לכן משונה לי שאת דוחה ביקורת על הסגנון. הנה איך ניסוח של משפט אחד עושה הבדל כל כך גדול.
צר לי לאכזב אותך אך לאורך כל כתיבת הפוסט עמדתי לכתוב שנר בטוסיק זה התעללות. מה שקרה זה שהמילה התייתרה. כי ברגע שעברתי לניסוח יותר מדויק של מהות ההתעללות (חדירה אנאלית בכפייה), לא הייתי זקוקה לכותרת שלה. ובטח לא הייתי זקוקה לעודף המלל שהייתי צריכה להסביר למה זה התעללות וכו'.
כך שלא מטעמי עלבון של הקהל המילה נפלה, אלא מהיותה מיותרת, כשקוראים לילד בשמו בבירור.
זה לא אומר שלא שהדיון על כך היה מיותר. נהפוך הוא. הוא היה חיוני לי. ודווקא הוא זה שהביא אותי בסופו של דבר למקום שבו אני מדברת בבהירות, בדיוק ובשלמות.
לענין התגובות - כמו בטוקבקים, כשיש פלטפורמה שפתוחה לתגובות (ואת פתחת את הדף הזה לתגובות) אז זה פשוט "לא עסק" לסנן אותן על פי הקריטריונים של מה שבא לך לשמוע.
צ'מעי יקירתי,
כל פסטיבל ה- "מה פתאום אור-לי אומרת שאסור לדבר כאן על סגנון" נפתח בהודעה שלי שנוסחה כך:
אני רוצה להודיע שאיבדתי עניין בתגובות נוסח: כדאי לך לכתוב בסגנון כזה או אחר, היה עדיף להתמקד בנושא כזה או אחר
כל מה שאמרתי בהתחלה זה:
איבדתי עניין.
אני מניחה שאת מבינה שזה אומר שכל אחד יעשה מה בראש שלו, אבל אני מעדכנת שאותי לא מעניין לדון על זה.
בהמשך (כשהתעצבנתי
) כבר אמרתי שזה לא רצוי כאן בדף, ואראה בזה חוסר כבוד כלפי בקשתי. אבל זה היה בעיקר כי הופתעתי מהתגובה לכך, והרגשתי צורך לחדד יותר את המסר (הכל כך טריוויאלי לטעמי).
נו, אז אמרתי שאיבדתי עניין (ושזה לא רצוי).
אז?
אז שכל אחד יעשה מה בא לו.
עד היום, היו אנשים שהבינו שכן בא לי לדבר על זה. מצאתי לנכון להודיע להם, שכבר לא.
אז?
מה הביג דיל?
מה קרה?
לא אמרתי שאמחק תגובות, לא אמרתי שאסנן (וגם אם כן - זה לגיטימי).
אמרתי שזה לא מעניין אותי.
ונדמה לי שהתגובה לכך קצת חורגת מפרופורציות.
כאמור, שכל אחד יעשה מה שבא לו. אני - בוודאי.
את בהחלט יכולה, כמו שמציעים כאן כמעט תחת כל עץ רענן, פשוט להתעלם מהתגובות האלה.
בוודאי שאני יכולה, וכך גם אעשה
.
זה עדיין לא מונע ממני לספר לבני שיחי כאן מה מעניין אותי ומה לא מעניין אותי לדיון.
כאן, בניגוד לטוקבקים (אשר מרובם אני מתעלמת), ישנו דיאלוג. חשבתי שיעניין את בני שיחי לדעת על מה בא לי לדבר (ועל מה לא).
אבל עזבי, אני סיימתי לדבר על זה, ולא כל כך חשוב לי אם מבינים למה או לא מבינים.
הודעתי שאיבדתי עניין, זה הכל, לא מעניין אותי להסביר למה וכמה ואיך. ככה בא לי.
שכל אחד ינהג עכשיו כרצונו.
(יש אנשים אגב שמאוד שמחים שהסברתי מה לא בא לי, הם לא יצטרכו לכלות את זמנם על תגובה שלא תזכה להתייחסות).
<ואת עוד חייבת לי כוס יין על איזה מרפסת...>
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
שתיים,
כבר ענו לך מבחינתי,
_אני בטוחה שמרבית ההורים נותנים תרופות בצורה שקולה ואחראית ובהתאם לצורך
אם הם חשופים לידע ולדעות, ומקבלים החלטה - אז כן, גם אם הם בוחרים להוריד חום כל 4 שעות. אם הם יודעים רק את הדעה הרווחת וה"רצויה", אז זה ממש לא נכון._
בדיוק. ורק רציתי להוסיף מילה:
הורים רבים, ברגע שהמדחום עולה על 37.5 (והם מודדים כל שעה, בטוסיק, תהיה בטוח) - מיד הם נותנים נר.
בעוד שאת רואה במשפט הזה התנשאות, רציתי להפנות אותך לכך שדי סביר שמדובר בעובדה.
יש הורים רבים שנוהגים כך. זו עובדה. (כמה הורים אני לא יודעת, אני ניזונה מעדויות אישיות, לא, לא עשיתי מחקר מדעי בעניין).
אם זה טוב או לא טוב זה דיון בפני עצמו.
שגיאות וטעויות (ילד יכול להפגע מחוסר טיפול כמו גם מטיפול יתר) יש בכל המקומות וזה חלק מהתהליך שההורה עובר בדרכו להיות מומחה לטיפול בילד שלו.
כדאי לו להורה - לכולנו כדאי - לדעת כמה שיותר, כדי לקבל את ההחלטות הטובות לנו ביותר.
יש אנשים שלא יודעים שיש רופאים שממליצים לא להוריד חום לפני 40 מעלות (ואף יותר) אם הילד נראה בסדר.
זה לא הופך אותם להורים פחות טובים, זה רק הופך אותם להורים פחות יודעים (בשל כשלי התרבות, לא בשל כשל שלהם).
ולכן כדאי ליידע כמה שיותר.
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
בר עדש
_אין רבבות שנוהרים לחינוך ביתי.
נשארו רק טוקבקיסטים מתלהמים.
קולו הצלול של באופן הפך לקולך הצלול לא פחות, אך המעצבן הרבה יותר אנשים._
רק רציתי לומר באופן מסודר:
@}
ותודה.
ולגבי
אז את מה שהעולם הפסיד, אני (לפחות) הרווחתי.>
אני לא בטוחה
שהעולם הפסיד.
רוצה לומר, אל תמהרו להתאבל על הסגנון הבוטה ועל חוסר יכולת ההשפעה שלו - לכאורה.
מה שנראה היום כ-
אנטגוניזם קשה עשוי להתברר מחר כזרע שנבט.
לא אצל כולם, אולי רק אצל מעטים (ואולי יותר), ובכל זאת, אל תבהלו מ-
טוקבקיסטים מתלהמים.
ובכלל אל תבהלו
.
זעקה אותנטית מהלב על עוולות של התרבות, עשויה להישמע מפחידה בהתחלה. ואחר כך... מי יודע...
<לא מופנה אליך
בר עדש, אתה הרי לא מהנבהלים...
>
ו-
פפריקה הונגרית,
התודה גם לך על המילים התומכות, ובכלל.
התרגשתי מאוד לקרוא.
@}
וקשה לכתוב ואין לי כוח לחדד את הטיעון בצורה ארוכה ועדינה יותר.
).
), נו אז מה? אז אנחנו לא מסכימות ואפשר להמשיך הלאה.
