בדיקה וגינלית מה דעתכן

[אנונימי]

_{ראו גם: רופאים גסי רוח / שערוריית הבדיקות לנשים המורדמות / טראומה בבדיקה גניקולוגית / רשימת גיניקולוגים וגישתם לבדיקה וגינלית}

[פלונית_בינתיים*]

פעם ראשונה שהייתי אצל רופא נשים היה לביקור חפוז עם אימי סביב גיל 17(וסת קיבלתי בגיל 16 והיא הגיעה אחת לחצי שנה...), הביקור הסתכם בשיחה עם אימי ובמתן מרשם לגלולות. לאחר חודש זרקתי את הגלולות והחלטתי שזה קשקוש, כך גופי עובד וטוב לי עם עצמי (לבסוף סביב גיל 20 כשהכרתי את החבר הראשון שלי, הוסת הסתדרה מעצמה, עדיין בסדר אישי, אך די סדיר אחת ל 50 יום בערך).
מאז לא ביקרתי אצל רופא נשים עד להריון בגיל 26. יצא כך שגם אז ערכתי אצל הרופא בדיקות אולטראסאונד בטניות בלבד.
עד לחודש שישי. טיפת דם שהתגלתה בהפרשה, וכאבי בטן שהחלו יום אחר כך (ולבסוף התגלו לי כקילקול קיבה קטן) הובילו אותי במהלך יום שבת אחד לבי"ח,
חוויה שנשבעתי לעצמי שלא אחזור עליה לעולם. בודדתי מאישי שנאלץ להמתין לי בחוץ, וחוברתי ליותר משעה למוניטור, לבדי בחדר בלי שעון (אח"כ אישי אמר לי שהייתי שם מעל שעה), אף איש צוות לא בא לשאול מה קורה, ואיש לא אומר לכמה זמן אני אמורה להיות מחוברת לדבר המיותר הזה (שהראה שעה שלמה של פעילות רחמית נורמאלית לחודש שישי ללא אף ציר... דבר שבהחלט אפשר היה לקבוע גם לאחר 20 דקות של מוניטור!), אבל מה שבא אח"כ הימם אותי, בדיקה וגינלית מזעזעת של ספקולום ע"י רופא קר רוח וחסר עדינות, מעולם לא בדק אותי רופא נשים לפני כן והחוויה זיעזעה אותי קשות (כמובן שהוא סיכם את הבדיקה בהפטרה של: הכל בסדר, את יכולה ללכת. ועוד מישהו, אולי הוא, הוסיף שזה לא בסדר שלא עשיתי את כל בדיקות ההריון המומלצות... P-: ).

עכשיו תחילת הריון שני, לאחר כמה צעקות מרופאים אחרים (מול קהל המרפאה - "חוסר אחריות, ואגואיזם מצדך ללדת בבית"!), ולאחר שהרופא המבין שהכרתי בסוף ההריון הקודם עזב ("הוא לא היה בסדר כשצעק כך, אני דווקא בעד לידות בית"), חיפשתי ומצאתי רופא נשים חדש.
בפגישה הראשונה הוא רצה לעשות לי בדיקת זיהוי גיל הריון וגינאלית.
אני סירבתי בתוקף. הרי לא חייבים את זה! עובדה שבהריון הקודם לא עשו לי! הוא מנסה להסביר לי בעדינות "זה לא כואב, רק קצת לא נעים" (מאיפה לך?! מתי בפעם אחרונה עשו לך בדיקה ואגינלית?...), לבסוף שלח אותי לבדיקה באולטראסאונד מיוחד, במרפאה ראשית, שם אפשר לבדוק גם דרך דופן הבטן (עוד כמה דקות אנחנו נוסעים לבצע את הבדיקה...).
יצאתי מהמרפאה בתחושת התעלות.
הנה הצלחתי לעמוד מול הרופא! סירבתי לבדיקה שהיא כביכול נורמאלית וכולן עושות אותה, עמדתי על שלי, ונפטרתי מחוויה מיותרת, כואבת ומשפילה.
יש אלטרנטיבה אחרת לכל דבר.
אני שואלת אתכן בנות לדעתכן: בדיקה ואגינלית האם זה הכרחי ?
זו סוגיה שמעסיקה אותי רבות, כי תמיד עלינו לשקול את היתרונות מול החסרונות. האם זה כ"כ חשוב לערוך בדיקות פולשניות שכאלו, כשממול מונחת תחושת ההשפלה, הקטנות שלך מול הבודק הקר, ההשלכות על הנזקים הנפשיים שהבדיקה עלולה ליצור, תחושת החוסר נעימות-עד כאב וכו', בהנחה שלרובן יש אופציה אחרת לא פולשנית (כמו במקרה הספציפי הזה), ולמשל גם בלקיחת דגימות מהנרתיק, שיכולות להתבצע ע"י רופא, בשכיבה עם רגליים למעלה ומבושייך החשופים, למול לקיחת ערכת הבדיקה לביתך, ולקיחת אותה הדגימה בעצמך, באינטימיות שלך, ואז להביאה למרפאה.
(לא מצאתי דף מתאים יותר מזה <אנא הפנו אותי אם אכן קיים כזה>, ולא בטוחה אם אכן מתאים לפתוח דף חדש לנושא, אך כתבתי כאן שם לדף שאפשר להכניס אליו את תוכן ההודעה הזו אם נראה לכן חשוב).
אפשר גם אחרת.

[קט_קטית*]

לא יודעת מה להגיד לך.
פעם ראשונה שאני חושבת על זה.
מבחינתי בדיקה וגינאלית לא שונה מבדיקת גרון עם מקלון, רק פחות מציקה.
יתרה מכך אני כ"כ רגילה לזה שבכל ביקור רופא אני הולכת להתפשט על ההתחלה כדי שיבדוק אותי,
ופעם אחת שכחתי שבכלל לא באתי להבדק (הייתי בשמירה ובאתי להחתים את העובר או משהו כזה) ולא הבנתי למה הרופא בשוק.
כמובן מי שלא בודק בעדינות - מגיע לו לגמרי שתבעטי בו!
כל בדיקה פנימית צריכה להעשות ברגישות ובכבוד, או לא להעשות בכלל.

נ.ב. אני 8 חוד' אחרי לידה ולא הלכתי לרופא נשים כי... כי הכל מרגיש לי טוף,
אז איפה שלא צריך - לא נראה לי שחייבים, כמו שאת אומרת

[אומה_לי*]

השאלה שלי אותך-
למה בעצם את עושה את הבדיקות האלה?
אני לא עשיתי שום בדיקות השלבים מוקדמים.
את כל המעקב עשיתי אצל מיילדת הבית שלי כולל הכל.
בדיקות דם כדי לעקוב אחרי ההמוגלובין וזה עשיתי.
ואולטרא סאונד בכלל לא. לא פנימי לא חיצוני פשוט לא!
מה את בעצם בודקת?

[ורד_לב*]

חייבת לספר לך משהו שבטח כבר סיפרתי פה בעבר.
נכנסתי להריוני השני כשהיינו בהודו וחשוב היה לי לערוך את הבדיקה הראשונית לוודא שהכל בסדר.
זו הייתה רופאת נשים נעימה ועדינה ושם בכלל לא עורכיםן בדיקות וגינליות, אלא אולטרסאונד בשלבים הראשונים. אז, נכון, מפוצצים אותך בנוזלים כדי שהשלפוחית תהיה עצומה ויראו הכל טוב יותר (זה מה שהסבירו לי9, אך בהחלט ראו טוב את מה שצריך היה לאותו השלב. התחושה הייתה נעימה, מכבדת ומקצועית.
אגב, כשסיפרתי על כך לרופא שלי בארץ, כשחזרנו, הוא פטר את זה בכך שזו בדיקה מיושנת יותר ובארץ אנחנו יותר מתקדמים ואני ככה חשבתי לעצמי "יותר מתקדמים, אה?"
מסיפורך נשמע לי שיש לך את הצורך ברופא עדין, מתחשב שייקח בחשבון את הרגישות שלך ואת הקושי שלך בחוויה הזו. שידע להסביר לך את נחיצות הבדיקות השונות ויכבד את בחירותייך.
זה לא בשמיים, לדעתי. אפשר למצוא רופאים כאלה ואולי אף רופאות. אולי הגיע הזמן שתחפשי זאת- משהו עבור עצמך, במיוחד. משהו שאת רוצה בו והוא טוב לך. ולא רק מה שמגיע לפי אזור מגורייך, בקופה שלך וכו'.
ניסית את הכיוון הזה?

[אומה_לי*]

אני תמיד שואלת את עצמי.
אם ההתנגדות לחדירה הזו כל כך חזקה בתוכי, למה אני הולכת נגד עצמי?
יש רופאים וגם רופאות מאוד עדינים ורגישים,
לטעמי בדיקה חודרנית היא קשה לא משנה לי בטוב הטעם שהיא נעשית .
אבל זו אני, נשארת נאמנה לעצמי ולגופי כמה שניתן.
למרות שנגיד מסז פרינאום, למרות המורכבות שבו-( טוב הוא לא חודרני רק לא פשוט)
כן עשיתי בשני ההריונות והוא הוכיח את עצמו לגמריי.
תקשיבי לעצמך יקרה, את יודעת הכי טוב.
וגם מזל טוב.

[תמרוש_רוש]

הנה משהו על בדיקות פנימיות, אמנם בלידה ולא בהריון, אבל מקווה שזה בכיוון שלך.

http://www.leida.co.il/page.asp?id=99039

[אוד_ליה*]

שלום בנות.
אני 4 חודשים אחרי לידה שניה.

אחרי הלידה הראשונה (שהחשיפה בה הייתה מאוד קשה לי וטראומטית), לא הצלחתי להביא את עצמי לרופא נשים (אפילו לא לקוסמטיקאית לעשות שעווה במפשעות...)- ורק אחרי יותר מחצי שנה הלכתי, הרופא אמר שכבר אין לו מה לבדוק (וגם לא הייתי עם תפרים וכאלה), ורק דיברנו על אצמעי מניעה.

בהריון הנוכחי גם לא יכולתי להביא את עצמי ללכת לרופא נשים אלא רק לבדיקות ההכרחיות ממש (שקיפות וסקירות). גם כשהלכתי לרופא למשל למוניטור בסוף ההריון סירבתי לבדיקה וגינלית.
ילדתי בבית עם מיילדת, לא יכולתי שוב לחלוק את הרגעים האינטימיים האלו עם "קהל"...

אתמול הלכתי לרופא נשים כדי לקבל מרשם לגלולות. הגעתי מוכנה ומלאה באסרטיביות לסרב להבדק.
בשיא הטבעיות הוא אומר לי לגשת ל"כסא".
אני מרגישה את הלחץ, אבל מסרבת. הוא שואל "למה?". אמרתי שהבדיקה לא נעימה לי. הוא שואל "למה?" - האם אני סובלת מכיווץ או משהו כזה. אני אומרת "לא, פשוט לא אוהבת את הבדיקה".
הוא ממשיך ללחוץ- מה, בחדר לידה לא בדקו? אמרתי שלא כי ילדתי אצל מיילדת. "והמיילדת לא בדקה?" - "כן- פעם אחת וכשביקשתי, לא כשהיא רצתה".
מכאן- התחיל מסע שיכנועים. בחיים לא עברתי את זה אצל רופא.
הוא התחיל לספר לי על ההמלצות להיבדק כל חצי שנה ("רק לראות שהכל בסדר"- אמרתי לו שבאותה המידה הוא יכול ללכת לפרוקטולוג שיחטט לו "בשביל לראות שהכל בסדר"...) וכשעמדתי בסירובי הוא עבר להפחדות על סרטן צוואר הרחם, והגיע למשפט "אני לא מרחם על ילדים שיגדלו בלי אמא" (!) - וכל זה בגלל בדיקה וגינלית. ממש הרגשתי מותקפת.

אני לא מסוגלת לא מסוגלת להיבדק. מצמרר אותי לחשוב על זה. אישה או גבר זה לא משנה.
(לא יודעת אם זה בגלל הלידה או מלפני, יכול היות שאני מדחיקה משהו, עובדת על זה...)

בסוף קיבלתי את המרשם בלי בדיקה, וכשיצאתי משם הרגשתי כמו אחרי מלמחמה.
ואז התחילו לבוא הפחדים, אולי הייתי צריכה להיבדק, בכל זאת סרטן...

רציתי לדעת- כל כמה זמן אתן נבדקות (אם בכלל)?
האם זה בכלל הכרחי?
תודה על הסבלנות...

[שם_במרחקים*]

שלום אודליה,
גם אני לא נבדקת (כבר שבע שנים). הסיבות רבות ומגוונות (מאד הזדהתי עם מה שכתבת אבל, למזלי, לא עברתי חוויה טראומטית כמוך) אבל גם אני נאלצת לעמוד איתן מול הלחצים החברתיים הבלתי נלאים בגין סרבנותי זו. בכל אופן, אני מציע לך לתפוס בעלות (אולי כבר תפסת) על כל האזורים המוצנעים ביותר בגופך ולהיות אדון לבריאותך עד כמה שניתן בפיקוח עצמי ובהכרות מעמיקה (תרתי משמע) עם האני השלם שלך. לי, למשל, יש ספקולום (המכשיר המפסק הזה מפלסטיק שגניקולוגים משתמשים בו) וכך בבית בשקט אני יכלה עם מראה ופנס לבדוק לעצמי את צוואר הרחם (ולראות למשל איך משתנה במהלך החודש), לוודא שהכל נראה "כרגיל ובריא" אם יש לי חשש ממשהו ובכלל להרגיש ש"זה שלי". נכון זה לא תחליף אמיתי למשטח פאפ, אבל בטור אדם בוגר ורציונלי אני מקבלת החלטות בנוגע לגוף שלי שכוללות מערך שיקולים של רווח, סיכונים והפסד, ובמקרה של בדיקות וואגינאליות (במקרה הפרטי שלי) הרווח הוא גדול יותר אם פשוט אוותר על התענוג. אז אני מוותרת- ומרגישה בריאה עוצמתית ומאושרת.
לעניות דעתי, את בעצמך יודעת מה הם הצעדים הטובים ביותר עבורך, לשמירה על בריאותך (כן, גם הנפשית- חשובה לא פחות מהפיזית...) אל תתני לאיזה רופא אלים (מילולית) לאיים עליך ולהוציא אותך מאיזון.

[חוט_השני*]

שמחה שפתחת את הדף
ממש בימים האחרונים שוב עלו לי המחשבות בנושא. האם יש סיבה ללכת להבדק אצל רופא נשים?
נדמה לי שהייתי אצלו פעם אחת אחרי הלידה ומאז לא (מעל שנתיים וחצי).
ולמה בעצם דווקא לרופא נשים צריך ללכת באופן שיגרתי? אני הרי לא הולכת לאף רופא אחר סתם כך.
גם אני אשמח לתובנות בנושא.

[דליתוש_ב*]

ולמה בעצם דווקא לרופא נשים צריך ללכת באופן שיגרתי? אני הרי לא הולכת לאף רופא אחר סתם כך.
זה כדי שנשים יחוו את הפיסיולוגיה הייחודית שלהן כפצצת מחלות ושיבושים מתקתקת שכל רגע יכול להשתבש בה משהו ורק סמכות חיצונית יכולה לעזור להן לשמור על הפיסיולוגיה השברירית וההפכפכה שלהן.
וכדי להרגיל אותן ואף לגרום להן לבקש אישורים שהנשיות שלהן "תקינה" באופן שגרתי ממקורת סמכות חיצוניים בלבד.
ככה אולי יהיה אפשר למנוע מהן לגלות שהן יכולות להיות מודעות לגופן ולגישות שונות לעניין או לפחות לגרום להן להלחם בשביל זה.

סתם, מה פתאום. לכולם, תמיד, יש רק כוונות טובות, זה ידוע.
<אבל עדיין מותר לי לכתוב מה שבא לי>

[טלי_מא*]

ולמה בעצם דווקא לרופא נשים צריך ללכת באופן שיגרתי? אני הרי לא הולכת לאף רופא אחר סתם כך.


בהריון הקודם הלכתי עם האיש שלי (סתם, ליווה אותי) לרופאת-עור לבדוק נקודת-חן שיש לי על העורף.
היא אמרה שהנקודה בסדר גמור ואין ממנה חשש כלל ואז התחילה להתעקש שאתפשט כי היא צריכה לבדוק את כל הגוף, לראות אם יש אחרות שכן חשודות.
גם אני וגם האיש היינו
הסברתי כמה פעמים שאין מצב והוא אמר (חצי בצחוק) שהוא מכיר כל פינה בגוף, אז היה יודע להצביע בעצמו על נקודות אחרות.
בסוף פשוט יצאנו משם. זה היה כל-כך הזוי... עד היום אנחנו צוחקים על הרופאה הלהוטה להפשיט.

[ניצן_אמ*]

ולמה בעצם דווקא לרופא נשים צריך ללכת באופן שיגרתי? אני הרי לא הולכת לאף רופא אחר סתם כך.
אני הפסקתי מאז הלידה (ודווקא היה לי רופא אחלה אחלה אחלה עדין ונחמד)

לדעתי הבדיקות האלה הן שטות גמורה.
מסכימה עם כל מילה של דליתוש (עם כל הקיצוניות שבזה.)
את הלידה שלי חוויתי כאונס קבוצתי מרובה אצבעות (ותסלחנה לי הנאנסות קבוצתית, אני ידועה בתיאורים מופרזים ליצירת נופך דרמטי) אולי מדוייק יותר לומר "כהתעללות מינית קבוצתית בלתי מאורגנת וללא מטרות רווח"
צריך עוד למצוא את המקום והזמן לעבד את כל זה.

לשאלותייך אם כן:
מגיל 18 בערך, כל חצי שנה בערך כדי לקבל מרשם לגלולות (חרפה ובושה. שגבר זר ידחף אצבעות לנערה צעירה כדי שהיא תוכל לקנות בכסף מוצר שפוגע בגופה.) עד גיל 26 בערך.
למשך חצי שנה פעם בשבועיים עד חודש בערך בגלל קנדידה שטופלה (למרבה הטמטום) באגיסטן. אח"כ עד להריון פעם בלכל הפחות שנה (כלומר עד גיל 31 לערך)
בהריון אפס בדיקות וגינליות להוציא שני US וגינליים מיותרים בעליל שלא אעשה שוב. בלידה מה שנקרא... מי ספר? לדעתי עשרות, כולל שבועיים באשפוז (סיפור ארוך ליום אחר)
מאז אפס מן אפס ולא יקרה שוב אלא אם אחווה כהכרחי וכחיוני להמשך חיי או בריאותי.
לא אמליץ לבתי.

בהזדמנות זו - קריאה לרופאים - זה שיש נקב, לא אומר שצריכים לדחוף דבר-מה לתוכו.

<סליחה על הבוטות, אני לא-מניקה כבר 24 שעות ואני בלחץ אטומי מזה>

[אום_אל_קיצקיצ*]

באמת גם אני תהיתי על העניין הזה. לפני הלידה כל החיים הייתי הולכת פעם בחצי שנה - שנה להיבדק כי אמרו שצריך. אחרי הלידה הייתי פעם אחת כי אמרו שצריך לבדוק שהכל בסדר, ומאז, יותר משנה, לא הלכתי, פשוט כי לא יודעת למה צריך. אז אני שואלת באמת, למה צריך? הייתי שמחה דוקא אם מישהו היה מסביר מה הרציונאל בעד ללכת.

[הולכת_את_מעימי*]

מסכימה מסכימה מסכימה!
גם אני לא סובלת את כל הסיטואציה, החל בהתפשטות ובפתיחת הרגליים- זה כבר מעורר בי רגשות לא נעימים.
גם בשבוע 8 להריון ביקשתי US בטני ולא וגינלי, והרופא ברוב טאקט אמר: אני לא יודע אם ההריון ברחם כי אני לא רואה שחלות אבל הכל בסדר בלה בלה בלה.
במהלך כל הלידה השניה שלי המיילדת לא עשתה לי כלל בדיקה פנימית והעריכה מה הפתיחה שלי לפי עוצמת ותכיפות הצירים (לפי עדותי, לא היה מוניטור, לידת בית- לדעתי זו שיטה יפה להעריך את התקדמות הלידה.)
עם זאת אני פחדנית גדולה ליד רופאים, כך שלפעמים אני נכנעת לתכתיביהם )-:

[פלונית*]

האמת שכבר יותר משנה לא הייתי, אבל.....כן חושבת שזה חשוב. כי גילוי מוקדם לסרטן צואר הרחם הוא חשוב, וזה לא דבר שמרגישים או רואים בעין לבד עם מראה.רק בעזרת משטח פאפ. לאחותי למשל גילו משהו בבדיקה כזאת, שלא שהייתה מגלה לבד בבית.
לדעתי דוקא בגלל שאנחנו אחריות לגופנו ולבריאותינו, חובה עלינו להיבדק. ולהיות אחראיות על עצמינו.
לדעתי בכל מקרה הבדיקה לא נעימה (בלשון המעטה) אבל מצאתי מישהי (רופאה) נהדרת ואיתה חויתי בדיקה יחסית נעימה ולא משפילה, אפילו התנצלה באמצע ואמרה שהיא יודעת שזה לא נעים וכו'. לצערי היא עברה בנתיים לקופ"ח אחרת, אבל נראה לי שאני הולכת למצוא אותה אפילו לבדיקה פרטית. אם מישהי מוצאת רופא/ה טוב/ה כדאי לשתף את שאר הנשים, היה בזמנו דף לרופאי נשים מומלצים/ות, כדאי להמליץ שם בשביל נשים אחרות.

[אנונימי]

גם אני לא מבקרת אצל הגניקולוג "סתם" כדי לראות שהכל בסדר. אבל אם יש משהו לא מסדר, ויש צורך לעבור בדיקה נרתיקית - אז עוברת. לפעמים כאשר נותנים להם מספיק מידע (הפרשה כחולה, ריח מנגו משמיעה קולות של איתחול בווינדוס), הם לא מבקשים לראות. לא כל הרופאים להוטים לבדיקה וגינאלית. לפעמים זה יוצא פעם בחמש שנים, ולפעמים פעמיים בחודש

[הולכת_את_מעימי*]

רק בעזרת משטח פאפ.
לא בדיוק יודעת מה זה, אבל אם מדובר במקל אוזניים הארוך הזה שעושים איתו בדיקה לתרבית, אז את יכולה לעשות את זה לעצמך.
בכל אופן מה הקשר למרשם של גלולות? למה לעיתים תכופות כל כך? מי בסיכון? וכו' וכו' אם הבדיקה הזו היתה יקרה יותר אני בטוחה שלא היו עושים אותה בלי לשאול את השאלות האלה

[ניצן_אמ*]

פלונית, סלחי לי, אבל זה פשוט... אין לי מילים.
קראי את זה ו{{}}רוצי לעשות בדיקה רקטלית לגילוי מוקדם של סרטן המעי והחלחולת ש{{}}הרבה יותר נפוצים.
(למתעצלות, מספר המקרים של סרטן צואר הרחם בטל בשישים למול סרטן המעי (כן, גם אצל נשים) ועדיין כולן רצות לפתוח רגליים. ממש סיבה מצויינת, לצטט את מה שמבלבלים במוח בתקשורת ובתרבות הגברית השלטת.)

[הולכת_את_מעימי*]

ורוצי לעשות בדיקה רקטלית לגילוי מוקדם של סרטן המעי והחלחולת שהרבה יותר נפוצים.
מספר המקרים של סרטן צואר הרחם בטל בשישים למול סרטן המעי
קיוויתי למידע מעין זה (המתעצלות זה אני).
(אני מתפלאת שהדף הזה רק עכשיו נפתח באתר)

[ניצן_אמ*]

טוב, בינתיים קראתי טיפה יותר, והמידע היותר מדוייק הוא:
בשנת 2007 היו פי חמישה יותר מקרים חדשים של סרטן המעי בנשים בארה"ב ויותר מפי שבעה מקרי מוות.
בשניהם גילוי מוקדם מציל חיים, ואני לא רואה אף אחת פה רצה לפרוקטולוג שלה שידחף לה חוטר לתתתתת.... פעם בחצי שנה.
חבל.
זו הבריאות שלכן.


אז מתעוררת השאלה למה אנחנו ממהרות להבהל מהקשקוש הזה ולבקש את החדירה בהסכמה המיותרת הזאת?
אני מרגע שהתחלתי לשאול שאלות, הפסקתי עם זה.

[יעלי_לה]

אני מתפלאת שהדף הזה רק עכשיו נפתח באתר

תתפלאי תתפלאי... ברור שכבר דנו בזה! בדף רופאי נשים, שהשליש הראשון שלו עוסק בדברים קצת אחרים, אבל עד מהרה מפציעה בשמת עם השאלה:
_ואם כבר, יש לי שאלה למי שרוצה לענות:
צריך לדעתכן לבקר אצל רופא נשים באופן שיגרתי?
אני לא מרגישה שום צורך ללכת לרופא נשים. אני לא זקוקה לעזרה בכניסה להריון, במעקב הריון או במניעת הריון, אין לי שום בעיה גינקולוגית, ואין לי בעצם רופא נשים. צריך?_

מכאן והלאה זה די דומה לדף הזה.


גם אני לא הולכת לרופא נשים כמעט לעולם (יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהיו לפני ואחרי ההריון, ובהריון הלכתי אולי 7 או 8 פעמים - יותר מדי ללא ספק) ובכלל לא ידעתי (!) שמשטח פאפ אמור להיות בדיקת שגרה של פעם בחצי שנה... (עשיתי פעם אחת)
חד משמעית, אין לי מה לעשות אצל רופא גבר שלא יודע אפילו מה זה מחזור, מה הוא כבר יכול להגיד לי על עצמי? רופאה - נו מילא, אבל כל עוד זה טכני כזה כמו שרפואת הנשים נראית היום, נראה לי מיותר.

מישהי מכירה רופאת נשים הוליסטית????

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

גם אני לא הולכת לרופא נשים כמעט לעולם
הלכתי פעם בזמן הצבא, סתם בגלל שכל הבנות הלכו נדמה לי שביקשתי מרשם לגלולות אבל לא השתמשתי (מעולם...).
מאז לא הייתי אצל רופאת נשים עד לפני הכניסה להריון, כשהייתי צריכה לבקש הפניות לבדיקות.
יענו, 18 שנה.

<שמחה לשבור שיא מסוג חדש>

דווקא בהריון הלכתי המון, גם בגלל לחץ ופחד (דימומים, הפלה מאיימת, שמירת הריון וכאלה).

[ניצן_אמ*]

סליחה שאני מתלהבת מהטבלה. אבל מסתבר שיש יותר מפי 20 מקרים חדשים של סרטן הערמונית בשנה וכפי תשעה יותר מקרי מוות.
המסקנה היא אחת: שלחו מהר מהר את בני הזוג לאבחון מוקדם (משמוש) מדי ששה חודשים!

(פלונית יקרה, זה ממש לא אישי, זה פשוט טיעון כל כך שגור, וכל כך לא מיודע... אני מודה שאף אני לא השוויתי את המספרים האלה קודם. מצד שני, לא עשיתי אף פעם פאפ.)

יש משהו מקהה ונוח בזה שאומרים לנו על מה להשגיח ומה חשוב, אבל לי יותר מפריע המקהה מאשר נוח הנוח.
ל-מ-של, יותר נשים מתו השנה מסרטן הריאות מאשר מסרטן השד. זה לא מונע את הפרדוקס המקסים של אישה שממתינה לכירורג שד עם סיגריה בפה.
ל-מ-של, יותר גברים מתו השנה מסרטן המעי מאשר נשים מתו מסרטן השד.
ל-מ-של, (החזקנה חזק) פי 17 יותר גברים מתו השנה מסרטן המעי מאשר נשים מסרטן צואר הרחם. זה לא מונע את הפרדוקס המקסים של אשה שהולכת שיחטטו לה בעצת בעלה שלא מעלה על דעתו חדירה אנאלית (סליחה, בדיקה פולשנית קטנה ונעימה) אפילו אם זה יציל את חייו.

שיווק, אינטרסים, כסף, פטריארכיה. לא חסרות סיבות ללמה אנחנו יודעות את אלף אבל אפחד לא טורח לספר לנו על בית.

[פלונית*]

מנסה להבין..אבחון מוקדם הוא לא באמת חשוב ? או שהכוונה היא שאפשר לעשות אותו לבד בבית ?

[אוד_ליה*]

_את הלידה שלי חוויתי כאונס קבוצתי מרובה אצבעות (ותסלחנה לי הנאנסות קבוצתית, אני ידועה בתיאורים מופרזים ליצירת נופך דרמטי) אולי מדוייק יותר לומר "כהתעללות מינית קבוצתית בלתי מאורגנת וללא מטרות רווח"
צריך עוד למצוא את המקום והזמן לעבד את כל זה._
בדיוק זה.

בקשר לסוגי סרטן אצל גברים- אמרתי את זה לרופא, ככה בשלוף, אבל לא ידעתי שיש לזה גם ביסוס מחקרי! טוב לדעת!

פשוט כואב לי איך בקלות ובכלל בלי להתאמץ גברים חודרים לגופן של נשים, בהפחדות למיניהן- ובהסכמה של הנשים! איך זה שאיבדנו את הזכות על הגוף שלנו?

• גם אם אני מסרבת לבדיקה אצל רופא פחות אגרסיבי, עדיין מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח- כאילו, למה שאישה תסרב לחדירה כזו?

ובכלל- עד הלידה לא העליתי על דעתי שמותר לסרב P-:

בכל מרפאה יש שלט שאומר שאני רשאית לבקש עוד אדם בבדיקה (מובן לי למה, אבל עדיין נראה לי פחות משפיל עם רק אדם אחד...), אבל אין בשום מקום שלט שאומר שמותר לי לסרב לבדיקה...
וגם אני פחדנית גדולה ליד רופאים, כך שלפעמים אני נכנעת לתכתיביהם
למה זה? למה אני מרגישה פחד (ממש פרפרים בבטן) כשאני צריכה לסרב לדחיפת אצבעות?
אוף.

[תבשיל_קדרה*]

מאז הרופא הבהמה של אחרי הלידה של הגדולים, ופרט לעניני אמצעי מניעה, ועניני הריונות (מינימליים), אני לאהולכת לרופא נשים.
לא ברור לי בכלל עני ה"בדיקה שגרתית", למה מה, זה אוטו?

אצל גברים זה אחרת - הם את השגרתיות הפולשניות שלהם מתחילים רק בגיל 50

[אום_אל_קיצקיצ*]

שיווק, אינטרסים, כסף, פטריארכיה. לא חסרות סיבות ללמה אנחנו יודעות את אלף אבל אפחד לא טורח לספר לנו על בית.
תאוריית הקונספירציה נשמעת לי קצת מוגזמת. לא מכריחים אף אחת ללכת לרופא נשים.

[גברת_פלפלת*]

..כהתעללות מינית קבוצתית בלתי מאורגנת וללא מטרות רווח
אחת הסיבות שאני הולכת ללדת בבית. זה כל כך מזעזע אותי לשמוע על כל הנשים שמספרות איך כל פרק זמן בלתי ידוע בא מישהו אחר ומישמש אותן בחדר הלידה. (מין סיפור ששמעתי ממקורות שונים מאז שאני זוכרת את עצמי) ואת האישה מספרת על זה במין אדישות שבהשלמה ('כל כך כואב לך שזה לא מעניין אותך באותו רגע'- אז למה את מספרת את זה אם זה היה חסר משמעות?)
ומשהו 'חדש'- בראיון עם אחות אחראית חדר לידה (סורי, לא זוכרת איפה) היא נשאלת- ואין מצב שפתאום יכנסו לי 20 סטאז'רים באמצע הלידה, נכון? תשובה: יש מצב, אבל את יכולה לבקש שישאירו אותך לבד.
תודה רבה באמת!!!!! זה מטריף אותי החוצפה הזאת. אחרי שנכנסתם והפרעתם וחדרתם לפרטיות ועצרתם לה את הצירים והבכתם אותה ו... ו... היא רשאית לבקש שתצאו.

בקיצור- המסקנה היא שלמוסד הרפואה יש איזה חשיבה מעוותת שיש להם איזו חזקה על הנרתיק והגוף של האישה. והתפקיד שלנו זה להבהיר להם שזה ממש לא כך. אני למשל סרבתי תמיד להיבדק אצל רופא נשים ותמיד הלכתי לרופאות. (פעם לא היתה רופאה פנויה, הלכתי לרופא ואמרתי שאני לא רוצה להיבדק. אמרתי לו שלא נעים לי והוא עשה פרצוףאבל ויתר. וכשהייתי צעירה יותר ולצערי לקחתי גלולות, הרופא רצה לבדוק אותי. אמרתי לו לא, והוא ניסה לשכנע. פשוט אמרתי לו- או קיי, אז אל תיתן לי מרשם. אני מעדיפה מאשר להיבדק. הוא כל כך פחד שאני אחזור לו אחרי חודש בהריון, שהוא פשוט רשם כמו ילד טוב...)

יש גם רופאות נשים ברבריות ומתעללות. כשהלכתי בשבוע 14 עם דימומים לרופאה, היא כל כך הכאיבה לי שהתחלתי לבכות. מה אפשר לעשות? זה למשל מקרה חירום שלא התאפשר לי ללכת לרופאה שלי שהיא עדינה.
נראה לי שהכי טוב זה למצוא לך רופאה טובה ועדינה, להשתדל לצמצם את הבדיקות, ולהתעקש על זה כשאת לא רוצה. זכותינו.

עוד משהו- המיילדת שלי ממליצה על הומיאופתיה- פלטינה 200C לרגישות לבדיקות וגינליות. לא יודעת הוראות נטילה, אפשר לברר...

[אוד_ליה*]

עוד משהו - המיילדת שלי ממליצה על הומיאופתיה - פלטינה 200C לרגישות לבדיקות וגינליות. לא יודעת הוראות נטילה, אפשר לברר...

מה זאת אומרת? במה זה אמור לטפל?

ועוד משהו שנזכרתי - חברה שלי הלכה ללדת בסורוקה והרופא בא לבדוק אותה עם חבורת סטאז'רים. היא סירבה ואמרה ש"זה לא הצגה", והוא אמר לה שאין לה ברירה! ובדק אותה מול כולם!

ואצלי בלידה הראשונה כשאמרתי לרופא שאני לא מעוניינת שייכנסו סטאז'רים הוא התחיל להתווכח איתי שזה בי"ח ציבורי ואם אני רוצה שאלך לבי"ח פרטי. הייתי צריכה ממש להתווכח ולריב איתו וזה נגמר בבכי שלי ועזיבה שלו. לא מספיק שאנחנו בלידה, כואבות, מפחדות ומה לא... גם צריך להגיע לבכי בגלל רופאים לא רגישים והשפלה מול עייניים זרות?

אני יודעת שיש חוק לגבי זה אבל לא כל אישה בלידה ראשונה יודעת (גם אני ביררתי את זה רק לאחר הלידה...)

[גברת_פלפלת*]

חברה שלי הלכה ללדת בסורוקה והרופא בא לבדוק אותה עם חבורת סטאז'רים. היא סירבה ואמרה ש"זה לא הצגה", והוא אמר לה שאין לה ברירה! ובדק אותה מול כולם!
כשאמרתי לרופא שאני לא מעוניינת שייכנסו סטאז'רים הוא התחיל להתווכח איתי שזה בי"ח ציבורי ואם אני רוצה שאלך לבי"ח פרטי.
אוף!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יכולה לתאר לך כמה זה מרתיח אותי עכשיו!!! איזה חוצפה, ועוד כשהאישה נמצאת במצב כל כך לא אסרטיבי ורגיש! וזה לא חוקי בכלל!!!
כשהתלבטתי אם ללדת בבית או בבית חולים קראתי המון סיפורי לידה של נשים שהדגישו איך את צריכה להיות אסרטיבית בלידה ולעמוד על שלך מול הצוות ולהתווכח וכו', והן נתנו כל מיני המלצות איך לעשות את זה. אחרי כמה סיפורים כאלה פשוט הבנתי שזה לא מקום שאני רוצה להיות בו בלידה, ועם כל האסרטיביות שלי בעולם 'האמיתי' אני לא יודעת איך אתמודד כשאני במקום כזה פגיע.

אני כל כך שמחה שאני הולכת ללדת בבית, תודה!!

[גברת_פלפלת*]

אודליה, כל הכבוד שהתווכחת איתו. אני מצדיעה לך על החוסן מול הרופא המגעיל. ו- לחברה שלך. מסכנה.

[בנצ100*]

לא יודעת. אצלי זה לא כזה מורכב. אני לא מרגישה מושפלת כשבודקים אותי וגינלית. נראה לי שרופא שעושה את זה בדרך שגרה לא מתרגש ממה שיש לי שם יותר מאשר מהאוזניים שלי. ונכון - יכול להיות שהיה כדאי שאבדק אצל עוד כל מיני רופאים בדרך שגרה, אבל בקושי אני עומדת בבדיקות שאני רוצה לעשות בהריון (ואותן אני עושה מתוך תקווה ודאגה למה שבבטן יותר מאשר דאגה לי).

בלידות שהיו לא מעט אנשים דחפו את האצבעות שלהם בין הרגליים שלי, ולא הרגשתי שהם עושים את זה כדי להשפיל אותי. זה היה חלק מתהליך הלידה, וזה לגיטימי בעיני. ואם מישהי רוצה - יש לי רופאת נשים שלפני שהיא מכניסה לשם משהו, מבקשת יפה סליחה, מתנצלת שהיא צריכה ועושה את זה מאוד בעדינות.

[ניצן_אמ*]

שני דברים שאני מרגישה צורך להעמיד על דיוקם:
אלף אין שום קונספירציה. כשיש משהו למכור, מוכרים אותו למי שמוכן לקנות, באופן הכי יעיל עבור אותו הקונה. עובדה שנשים מוכנות "לקנות" את זה יותר מאשר גברים. עובדה שנתחי השיווק והפרסום שמכוונים לנשים בין גיל 16 לגיל חמישים הם הגדולים ביותר. אני לא חושבת שזו קונספירציה, אני כן חושבת שזה מאד ציני.
אותי משעשע שא-נשים שמים קרם הגנה באדיקות כדי להגן מנזקי השמש(!) אבל לרגע לא תוהים מה הנזק מלמרוח קרם הגנה (אפחד לא מרויח כסף מליידע את הציבור בזה)
או דוגמה שתהיה יותר קרובה לליבך אום-אל-קיצקיצ: המחקר של ד"ר ברייזלטון על ה"בשלות" לגמילה מחיתולים. לא מוזר לך בכלל שכל הדיוט יודע את זה אבל אף אחד לא שמע על האפשרות של ללכת בלי? כמוהו כחיסונים, כמוהו כבדיקת פאפ. יש מי שמרוויח ממון רב מזה שאת בוחרת להבדק. ואת לא תיבדקי אם לא תדעי שאפשר, ולא תפחדי מספיק ממה יקרה אם לא תבדקי.

שנית, בנצ (היי בנצ!!!(())|L|) מגניב לך.
זה לא אומר שהחוויה של נשים אחרות היא כל כך פשוטה. הלוואי שזה היה ככה. הלוואי שהנרתיק שלך היה כמו האוזניים שלך. (את זוכרת כמה פעמים הלכת לבדוק אוזניים? למה כל כך מעט? למה לא באופן שגרתי? למה חיפשת רופאה ולא רופא? למה חשוב לך שהיא תכבד אותך כשהיא נכנסת לך לנרתיק? האם היית זוכרת אם מישהו היה בטעות מכאיב לך בבדיקת אזניים? או לא שואל אותך אם את מוכנה?) מה שדליתוש אומרת זו לא קונספירציה, אלא שורשי התרבות. עד לא מזמן היסטריה היתה מחלת נפש שמקורה ברחם ויש רק לנשים. אלה שורשי הידע. קשה לנקות אותם. גם רופא הנשים שהיה לי בארץ היה מהזן המכבד ואף פעם לא הרגשתי מושפלת אצלו. אבל כשכמה ימים לאחר הלידה התאשפזתי בגלל כאבים בכתף (!!!) והרופא הארור עשה לי בדיקה וגינלית (למה לעזאזל?) מכאיבה במיוחד, תוך כדי סינון מלא בוז : "לידת בית? טירוף! נקודה!" כמו מעניש אותי על זה, אז קשה לי לא לקחת את זה "מורכב".

[קט_קטית*]

זה כדי שנשים יחוו את הפיסיולוגיה הייחודית שלהן כפצצת מחלות ושיבושים מתקתקת שכל רגע יכול להשתבש בה משהו ורק סמכות חיצונית יכולה לעזור להן לשמור על הפיסיולוגיה השברירית וההפכפכה שלהן

D-: ממש ככה



"כהתעללות מינית קבוצתית בלתי מאורגנת וללא מטרות רווח"
למה ללא? משרד הבריאות וקופות החולים הן בהחלט גוף כלכלי רווחי.
אולי לא רווחי בטירוף, אבל למי שנמצא בדרגות העליונות ודאי אין סיבה להתלונן על המשכורת
בכלל מצחיק אותי כל הנושא של הממסד הרפואי
כל שטוט חדשה שמשרד הבריאות מפליץ מעבירים הלאה כאילו קיבלו אותה מאלהים.
ועכשיו תראו את שר הבריאות - בן 90 ואללה יודע כמה,
כל החיים שותה מעשן ומטריד נשים,
ועכשיו הוא ילמד אותי איך לחיות בריא... בידור בחיי P-:
דף חשוב מאוד תודה לפותחת הדף ולכל הכותבות,
עונג צרוף לקרוא אתכן

כמו רבות כאן נבדקתי כמו טטא'לה לפני הלידות.
בלידות התחלתי לסרב
ואחרי הלידה השניה (עוד) לא הלכתי לרופא.
הבעל והחמות לחצו, אפילו קבעתי תור פעמיים,
אבל כל פעם שכחתי ממנו (מעניין למה).
בקיצור, אחרי הלידה השניה צנח לי הרחם.
בדיוק כמה ימים אחרי הלידה התרחצתי כולל פנימה
(לשטוף ת'מערכת ) וגיליתי שיש לי גוש בנרתיק.
כמעט נחנקתי.
שוב שמתי יד - וואלה הוא שם.
חשבתי ותהיתי ולא ידעתי מה זה יכול להיות.
ובדיוק חברה שלי סיפרה שלה אחרי לידה שלישית צנח הרחם.
ותיארה את זה בדיוק כמו שזה מרגיש:
כדור טניס מבשר.



בקיצור, הרופא אמר לה שאין מה לעשות,
הרחם לא עולה בכוחות עצמו,
רק צונח עוד ועוד ובסוף יהיה בתחתונים.
אבל אל דאגה יש ניתוחים (הללויה, אין כמו הכריתה).
אהה והוא אמר לה חד משמעית שזה קרה בגלל לידות צמודות (הפרש של שנה ו-1,
אצלי ההפרש הוא 1.3)
חשבתי לעצמי שאין מה ללכת לרופא נשים בשביל לשמוע דברים כאלה.
אם אין לו מה לעזור אז לפחות שלא יבאס לי ת'תחת.
לא הלכתי.

בינתיים הכרתי חלק חדש בגופי: שלום רחם
נתתי לו לגיטימציה מלאה לרבוץ בנרתיק אחרי שסחב שני הריונות רצופים,
השני ענק בטירוף.
עשיתי תרגילים עם השריר, קצת ביצים סיניות, קצת אורגזמות,
בטוחה שגם להנקה יש חלק גדול בעניין...
בקיצור, עלה הרחם.
הידד!
התינוקת שלי בת שנה ובעלי כבר מזמן לא נתקל ברחם שלי (והמבינה תבין ).
מרגישה שעבדתי על הרופאים, בחיי P-:
עכשיו כשהכל בסדר בטח שלא אלך להבדק.
שיחפשו עוד משהו שלא נראה להם תקין ויתנו לי כדורים,
ואם אין להם כדורים מתאימים אז יכרתו לי את זה?
לא תודה

יעלי לה,
לגבי רופאת נשים הוליסטית - נראה לך שיש דבר כזה?
נראה לי שכל הקטע של ה"הוליסטי" זה שמערכות הגוף פועלות ביחד ולא בנפרד זו מזו.
איחוד הגוף הנפש והכ*ס

[ניצן_אמ*]

Bad translation - meant "personal gain" not just "gain" sorry.
Naturally there is someone gaining. I keep talking about it.

[דליתוש_ב*]

(כדאי שיהיה כתוב גם כאן..)
יש ספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ. זה ספר של 520 עמודים, שהוא רפואת נשים הוליסטית...
לפיה, כדאי מידי פעם להבדק גם אצל גניקולוג/ית עם גישה שמתאימה לך, אבל רופאת נשים ההוליסטית היחידה היא כל אישה לעצמה...
יש אותו גם בספריות, אפשר לעיין לפני הקנייה, הוא בד"כ די יקר..

עוד ספר משובח שפשוט גרם לחוש גאוה שלא ידעתי על הפיסיולוגיה הנשית שלי הוא "האישה, ביוגרפיה אינטימית" של נטלי איינג'ר, היא כותבת פשוט מקסים ונעים, מומלץ @}

[קט_קטית*]

ניצן, הרחבת יפה בהמשך, כתבתי לפני זה, סורי אני בעצמי
נהנית לקורא אותך בדף הזה (ובכלל קראתי אותך באיזה דף אחר ורציתי להגיד אבל יצא פה)

לגבי הנרתיק והאזניים...
אני אישית לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל...
חוץ מזה שהעצם הבדיקה אצלי למשל ממש לא מפריעה לי
רוצים ללמוד - תפדה'לה, תביאו סטאז'רים, תביאו נישנושים ונלמד.
אבל לא באמצע הלידה בבקשה,
אז אני באמת עסוקה בדברים אחרים.
לא נגדם - בעדי.
ואני שמחה שיש כאלה שזה לא מפריעה להן -
ככה כולם מקבלים את מה שהם רוצים

יש לי רופאת נשים שלפני שהיא מכניסה לשם משהו, מבקשת יפה סליחה, מתנצלת שהיא צריכה ועושה את זה מאוד בעדינות.
בנצ, בחיים עוד לא פגשתי רופא/ה שמדבר לכ*ס
אם הייתי מכירה אחד כזה הייתי הולכת אליו
הרופאה שלך מאיזור המרכז אולי?

[אמא_אווזה*]

גם אני שונאת בכל נפשי את הבדיקה. ובכל זאת.... מכריחה את עצמי לעבור אותה לפחות פעם בשנה. וזה מפני שאמי, ז"ל, מאז הלידה האחרונה שלה, שהיתה בגיל צעיר יחסית, לא ביקרה מעולם אצל רופא נשים מאותן סיבות ועם אותם נימוקים משכנעים שהבאתן כאן. גם לא כשפסק לה המחזור מוקדם מהצפוי. ואז,אחרי שנים ארוכות, כשהחלה לסבול מכאבי בטן עזים, וביקרה אצל כל הגסטרולוגים בארץ ואף אחד לא מצא את הסיבה, שאל אותה אחד הרופאים מתי ביקרה באחרונה אצל גניקולוג. אם היא היתה עושה את זה, אולי היו מוצאים קודם את הגידול הסרטני הע-נ-ק שצמח לו באין מפריע בשחלה והתפשט כבר בכל חלל הבטן. ואז כבר היה מאוחר מדי. סליחה על ההפחדה, אך זו האמת.

[עדינה_ניפו*]

וואו, אני בעצמי חשבתי בימים האחרונים האם לפתוח בדיוק דף כזה והנה זה קרה!

תודה לכל מי ששיתפה.

מזדהה כל כך עם האי נעימות והחוסר רצון ללכת לגניקולוג במיוחד נוראי לטעמי בדיקת הפאפ.
גם אני כבר שנים מאז שאני אישה יולדת לא הולכת לרופאי נשים אבל לאחרונה התחלתי לתהות האם עלי בכל זאת לעשות בדיקת פאפ למשל?
דיברתי הרבה עם עצמי והגעתי למסקנה ש לא . (הדף הזה עוד יותר מחזק לי את הביטחון)
איזו שלווה נפלה עלי מאז ההחלטה.
נראה לי שהשלווה הזאת היא בדיוק האינדיקציה שההחלטה הזאת היא הנכונה (עבורי)!

[ניצן_אמ*]

אמא אווזה, ענק..
זה נורא עצוב לי לשמוע.

זו שאלה אישית, אין ספק שיש נשים רבות שגילוי מוקדם הציל את חייהן והשאיר אותן בחיק משפחתן. כל הטענה שלי אומרת שיותר הגיוני לאשה מהרחוב מבחינה סטטיסטית, להפסיק לעשן, לאכול נכון, ולהיות ערה לשינויים שעוברים על הגוף שלה. במובנים מסויימים כשכבר יש סרטן פעיל אז הרפואה הקונ' מכבה שריפה. אני מעדיפה להשתדל שלא להצית אותה. אני חווה מניעה כטיפול מיטבי בגוף שלי ולא כסוללת בדיקות. כמו בהריון. עדיף לשמור על עצמנו טוב טוב מאשר לנסות לבדוק הכל. אף פעם לא נוכל לבדוק הכל. זו אשליה.

בלי קשר, עצוב לי שאת עושה משהו שאת שונאת בכל נפשך, ועצוב לי בגלל ה"מה היה אם?.." שעולה מהדברים שלך. אי אפשר לשלוט בהכל. זו חוכמה קטנה מאד להיות חכמים בדיעבד.
מקווה ששום דבר שאמרתי לא פוגע, זו ממש לא הכוונה. ואם כן, אני ממש מצטערת ומתנצלת.
@}

[עדינה_ניפו*]

רק עכשיו אני קוראת את מה שכתבת אמא אווזה
כמובן שעל הדברים האילו גם אני חושבת.
אבל החלטתי שלמרות זאת ועם כל זאת אני בוחרת עדיין לסמוך על האינטואיציה שלי.
אני לא יודעת מה הייתי עושה עם היה לי סרטן, אמא שלי עכשיו החלימה מסרטן ללא טיפולים, אך בעזרת שינויים גדולים באורח חייה הפיזיים, הרגשיים, הנפשיים.... היא השראה גדולה עבורי.
אני לא יכולה להגיד איך אני הייתי מגיבה אבל ההחלטה לקחת אחריות כזאת על חיי ו לא ללכת לרופא נשים שוב עורר בי מאד את הרצון לפתוח עוד ועוד מקומות חשוכים בתוך נבכי נשמתי ולעשות את העבודה של לפתוח את הלב, לדרוך במקומות ששם אני מפחדת לדרוך, לבחור מחדש בכל רגע ורגע.... ועוד ועוד... לתת ל חיים לזרום בתוכי, מתוכי... להבחין במה עושה אותי מאושרת?

אני סוטה כאן מהנושא קצת אבל זה מתקשר לי הכל ביחד

[דליתוש_ב*]

מתוך: "ההקדמה למהדורה המתוקנת לומר את האמת שלנו" (גופה של אישה תבונתה של אישה)
"במהלך החודשים לאחר פרסומו של ספר זה נתקפתי בסדרה של חלומות ביעותים שבהם מגיע מישהו לחדר השינה שלי ומתכוון להרוג אותי. במשך חמישה לילות רצופים התעוררתי צורחת באימה, מפחידה את ילדיי ואת עצמי. חלומותי היו מערכת ההנחיה הלא כל-כל מעודנת שלי, אשר הודיעה לי עד כמה חשש חלק ממני להביא לפני העולם את מה שאני יודעת. נדהמתי מעוצמתו של הפחד הזה. אף כי ידעתי בשכלי כי לנשים רבות יש קיר של פחד בתוכן, העולה כשהו אומרות את האמת שלהן, לא הבנתי עד כמה אני נגועה בפחד הזה.....
זכיתי לתגובה חיובית מדהימה ומחממת לב של נשים וגברים. ניכר היה כי העולם מוכן להכיר ולקלוט את תבונת הנשים". העולם מוכן! העולם מוכן! שמעתן?

בהרבה מקרים כשאנשים נוכחים להתמודדות בוגרת, אחראית ועצמאית של אישה עם קירותיה, הנטייה האוטומטית היא לנסות יש לדחוף לה את הראש חזרה בקיר, או לבנות לה קירות חדשים של פחדים. בד"כ המסר מעיד כי היא "חסרת אחריות" ועושה דווקא בלי סיבה - כמו ילדה בעצם. אישה אחראית וריאלית הרי תבדק אצל רופא ותגיד תודה.
זה לא מנוסח ככה, אבל יש רושם שזה ממש דחף בלתי נשלט גם אצל גברים וגם אצל נשים.
אין באמת שום מנגנון תמיכה בריא לנשים, לגברים ולילדים, אבל בכל זאת כולם אמורים להיות מרוצים מהמצב ומעצמם ולחשוב ש"דווקא מאוד משתפר".
או למצוא פתרונות "פרטיים" או "אלטרנטיבים". ברור שהמנגנונים הממסדיים, אלו עם הבלעדיות והזמינות הגבוהה והשליטה ב"שוק" לא רק שאינם תורמים ללקוחותיהם, אלא אף מזיקים להם פיסית ונפשית אבל, "נו, אין מה לעשות, ככה זה. והם האמת מנסים". הם לא באמת מנסים וזאת הקונספירציה - השקר העלוב הזה.
לאף אחברה פרטית לא היה זכות קיום עם השירות שנותנים השירותים הממסדיים אבל אמורים להאמין בהם "בשביל הפטריוטיות" או משהו.
פשוט "איכשהוא", תמיד יוצא "משתלם" יותר ליצור פחד אצל הלקוחות, ולא סיפוק. פחד יוצר לקוחות חוזרים וזה "נכון" כלכלית. אז לוקחים מקרי קיצון אמיתיים לגמרי ומוודאים שכולן יודעות היטב שכדאי לכולן לפחד כי "זה יכול לקרות לך .
הקונספירציה היא להציג את המודל הכלכלי המבוסס פחד, כמודל "נורמלי" ולדבוק בזה כאילו החיים תלויים בהמשכו. וכאילו באמת "נו, ככה זה, אין מה לעשות".
יש נשים שמצבן מצדיק בדיקה וגינלית שגרתית. יש נשים שמצבן מצדיק בדיקת נקודות חן שגרתית, יש כאלו שיכול לעזור להן ללכת לבדיקת שד שגרתית, ויש שילובים ותקופות שונות מאוד בחיים.
העניין הוא שהמלצה גורפת לכל הנשים אחרי בגרות מינית להבדק וגינלית פעמיים בשנה ורק וגינלית, היא נעדרת כל הגיון רפואי, גם כזה שגורס ששמירה על הבריאות היא ללכת להבדק אצל רופא.
בקיצור, בכל מקרה מצב וזמן ללכת להיבדק פעמיים בשנה אצל גניקולוג אינה רפואית, היא המלצה תרבותית. הקונספירציה היא העמדת פנים כאילו היא רפואית גרידא.

[דליתוש_ב*]

רק עכשיו אני קוראת את מה שכתבת אמא אווזה.

הכי בריא בעיני לכבד את החיים והשיקולים של כל אחת @}

[יעלי_לה]

_יעלי לה,
לגבי רופאת נשים הוליסטית - נראה לך שיש דבר כזה?
נראה לי שכל הקטע של ה"הוליסטי" זה שמערכות הגוף פועלות ביחד ולא בנפרד זו מזו.
איחוד הגוף הנפש והכ*ס_

זה בדיוק מה שאני מחפשת, אבל עם דגש על העניין של בריאות הרחם ושות'. נשמע מופרך? מזה אני מתבאסת

"גופה של אישה תבונתה של אישה" של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ. זה ספר של 520 עמודים, שהוא רפואת נשים הוליסטית... וואללה. נראה לי שאני קונה.

[דליתוש_ב*]

לא ביקרה מעולם אצל רופא נשים מאותן סיבות ועם אותם נימוקים משכנעים שהבאתן כאן
רגע! אני מביאה נימוקים (משכנעים) ללמה אין צורך בכל מקרה להבדק פעמיים בשנה כל החיים הבוגרים... ולמה מותר להרגיש עם זה נהדר.. זה הכל. לא נגד בדיקות גניקולוגיות ככלל תמיד, רק נגד המלצות מיותרות ומקטינות לגבי הבדיקות האלה.

[לוטם_מרווני*]

אני שכבתי עם צירים מוקדמים בכרמל בשבוע 33 (עם הבכורה) והרופא בא לבדוק אותה עם חבורת סטאז'רים. היא סירבה ואמרה ש"זה לא הצגה", והוא אמר לה שאין לה ברירה! ובדק אותה מול כולם! ואפילו התבדח על חשבוני

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גם אני שונאת ביותר בדיקות.
אולי רק פעם בשנה אני עושה בדיקת פאפ
אבל בלידה השניה, אם לא הייתי מסרבת לעשות בדיקה
היו מגלים שאני בפתיחה של 10 ולא היו נותנים לי את האפידורל המיותר שקיבלתי - ומייד אחריו ילדתי!

[מישהי*]

אמא שלי נבדקה בדיקות סדירות ובכל זאת, כאשר נגשה לבדיקה עקב כאבים, חודשים ספורים אחרי הבדיקה השגרתית, נתגלה אצלה גידול גדול מאוד בשחלה עם גרורות בכל חלל הבטן. במזל רב וניגוד לציפיות הרופאים שקצבו לה חודשים ספורים, היום, שנתייםאחרי היא בריאה . כמובן שהסיפור לא בא כהמלצה.

[יגעת_ומצאת_תאמיני*]

לגבי רופאת נשים הוליסטית - נראה לך שיש דבר כזה?

http://www.elaisha.com/doctors.htm

[אוד_ליה*]

בנצ
לא יודעת. אצלי זה לא כזה מורכב. אני לא מרגישה מושפלת כשבודקים אותי וגינלית. נראה לי שרופא שעושה את זה בדרך שגרה לא מתרגש ממה שיש לי שם יותר מאשר מהאוזניים שלי.
זה לא שאני חושבת שהרופא מפיק איזו הנאה מינית או אחרת מהבדיקה, אלא מה ש אני מרגישה כשבודקים אותי. זה איבר פרטי שלי ו אני מרגישה לא בנוח לשתף "צופים".


בלידות שהיו לא מעט אנשים דחפו את האצבעות שלהם בין הרגליים שלי, ולא הרגשתי שהם עושים את זה כדי להשפיל אותי. זה היה חלק מתהליך הלידה, וזה לגיטימי בעיני.
זה נראה לך לגיטימי כי ככה חינכו אותנו, ככה אנחנו חיות. אבל מניסיוני בלידת בית זה ממש לא הכרחי שיבדקו אותך כל חצי שעה או שעה פשוט מתקדמים עם הצירים ומתי שיולדים יולדים... (אלא אם כן את בצירים המווון זמן ונראה שמשהו נתקע, וגם אז זה לא כמה אנשים אלא רק מיילדת אחת שאת בחרת ומכירה, שבודקת והיא גם שואלת ועושה את זה בעדינות וללא נוכחות קהל.

הפסיכולוג שלי אמר לי פעם שהאמונה שלנו נובעת מהמעשים שלנו- אם האמונה שלנו הולכת בניגוד למעשים צריך לשנות או את האמונה או המעשים. את המעשים לא ניתן לשנות (אם יולדים בבי"ח...), ולכן אנו משנות את האמונה- ז"א בגלל שאנחנו נאלצות לעבור את הבדיקות האלו אנחנו מרגיעות את עצמנו שזה בסדר, אחרת נחיה בקונפליקט פנימי- זה לא בסדר ועדיין אנחנו נותנות לזה לקרות. וזה אגב "עובד" בכל מיני תחומים של החיים.

[אוד_ליה*]

אני שכבתי עם צירים מוקדמים בכרמל בשבוע 33 (עם הבכורה) והרופא בא לבדוק אותה עם חבורת סטאז'רים. היא סירבה ואמרה ש"זה לא הצגה", והוא אמר לה שאין לה ברירה! ובדק אותה מול כולם! ואפילו התבדח על חשבוני

ממש מרגיז ומעציב.
בנצ- האם גם המקרה כזה לא היית מרגישה מושפלת?

[חוט_השני*]

גם לאחותי למשל גילו משהו בבדיקה כזאת, שלא שהייתה מגלה לבד בבית.
אחרי תקופת פחד נוראי ובדיקות נוספות הסתבר שאין כלום.
במקרה הזה היה ניתן לוותר על סרט האימה שרק ממנו היה אפשר לחלות.

לחברה שאמה מתה מסרטן השד הציעה הרופאה לעשות בדיקות גנטיות ואם יתברר שהיא נושאת את הגן, תוכל להמנע מסרטן רחם\שחלות ע"י כריתה!
מה שבטוח - בטוח!
מדהים:-P

[מונו_נוקי*]

יקירותי אני חושבת אחרת
אם יצא לי להגיע לרופא שבודק לעיתים קרובות מדי עמדתי על שלי ולא בדקו אותי. יום אחד הגעתי לאיכילוב לרופא עם סטאג'רים , הוא ביקש שהם יהיו נוכחים בבדיקה ואני אמרתי שאני מבקשת שלא, הם כיבדו את בקשתי.
אני חושבת שכל אשה צריכה לעמוד על זכויותיה אם מדובר ברופא, או כל איש שירות אחר. אני קוראת לנשים לקחת אחריות על הרופא שהן בוחרות ועל מה שהן רוצות לעבור בנוכחותו!

[אוד_ליה*]

יקירותי אני חושבת אחרת
אבל זה בדיוק מה שאנחנו אומרות. מצד שני- בלידה, את לא תמיד כל כך אסרטיבית ומסוגלת לבטא את הבקשות שלך- ואז רופא יכול לעשות בגופך ככל העולה על רוחו P-:
ואני לא מבינה למה אני צריכה לעמוד על שלי ולמה לא מספיק שאני אגיד "לא תודה- לא מעוניינת" בלי שיאיימו עלי בסרטן ויאשימו אותי שאני אמא מזניחה והילדים שלי יהיו יתומים?
זה לא סתם איש שירות. רופא חייב להיות קודם כל אנושי.

[יעל*]

בקושי אני עומדת בבדיקות שאני רוצה לעשות בהריון (ואותן אני עושה מתוך תקווה ודאגה למה שבבטן יותר מאשר דאגה לי).
סליחה סליחה מראש שאני דוחפת נושא לא קשור- אבל אם כבר תיאוריות קונספירציה אולי כדאי לנו לחשוב מי דחף לנו לראש שאנחנו חייבות את כל הבדיקות הללו, ושזה לטובת מישהו או לרעתו להוולד אם פגם זה או אחר
(מחשבות בנושא- הפגמים שלא מגלים אותם בבדיקות הללו יכולים להיות גרועים בהרבה מהפגמים המתגלים, למשל דכאון או מחלת נפש שחוטפים רק בגיל ההתבגרות או מאוחר מזה. עוד מחשבה- החברה לא מוכנה להתמודד עם התוצאות של בחירתנו ללדת גם אם התינוק לא מושלם, לכן הופכים את זה לבחירה אישית של כל אם להתמודד לשארית חייה לבד אם משהו לא בסדר עם התינוק שלה. עוד מחשבה- חברה שלי סירבה לעשות בדיקות ב2 ההריונות הראשונים שלה. סירבה. הרופאים היו בהלם, היא אמרה- למה לי לעשות בדיקות, אני לא הולכת להפיל את העובר אם משהו לא בסדר בו. בהריון השלישי היא בחרה לבדוק בגלל שחשה אישית שלא תוכל להתמודד בשלב זה של חייה עם התוצאות של תסמונת דאון למשל. עוד מחשבה- ההפחדות בארץ והבדיקות בארץ בהריון הם מעבר לכל פרופורציה ואין נוהג דומה במקומות אחרים בעולם, לא יודעת בקשר לאמריקה, אבל אירופה. לרוע המזל זו תופעה שמתגברת בכל העולם, יש הקוראים לזה קדמה, אני קוראת לזה קונספירציה על מנת לשחרר את החברה מאחריות לדאוג לחבריה בעלי הצרכים המיוחדים.)
מצטערת על ההשתפכות, הנושא בוער בי..
ולא, לא נבדקתי אצל רופא נשים מגיל 17... אבל מצד שני אני מתחמקת רופאים סדרתית, כך שאין מצב גם לבדיקת רקטום.. P-:

[ניצן_אמ*]

ההפחדות בארץ והבדיקות בארץ בהריון הם מעבר לכל פרופורציה ואין נוהג דומה במקומות אחרים בעולם

[תבשיל_קדרה*]

לא מכריחים אף אחת ללכת לרופא נשים.
לא מכריחים. רק מפחידים.

[מונו_נוקי*]

כל אשה צריכה לדעת שגופה שייך לה. רופא מפחיד? מוצאים רופא אחר, תודה לאל לא חסרים רופאים.
לגבי הלידה? נכון מצב זיפת, לכן חשוב לקחת כמלווה אדם נוסף שידאג לך . או ללדת בבית כמובן.
לגבי ההפחדות?
אני חושבת שההפחדות עובדות אם אנחנו לא מספיק לוקחות בעלות על גופינו. כדי להמנע מהפחדות צריך להרגיש שהגוף שלנו שייך לנו , לזכור שרופא הוא נותן שרות . אם הירקן רוצה למכור לך חצילים ואת רוצה עגבניות, קל מאד להגיד לא תודה.
אני לא אומרת שאין מצבים לא נעימים עם רופאים
אני כן מדגישה שככל שנשים יותר יקחו אחריות על גופן, על החיים שלהן, על הבריאות שלהן , תהיה יותר תחושת שליטה על הנושא הזה.
רופא לא חייב להיות אנושי
רופא הוא סתם אדם, נותן שירות כמו כל נותן שירות אחר.
לאשה עדיף לבחור רופא שיהיה אנושי לטעמה.

[אום_שלום*]

הפסיכולוג שלי אמר לי פעם שהאמונה שלנו נובעת מהמעשים שלנו- אם האמונה שלנו הולכת בניגוד למעשים צריך לשנות או את האמונה או המעשים. את המעשים לא ניתן לשנות (אם יולדים בבי"ח...), ולכן אנו משנות את האמונה- ז"א בגלל שאנחנו נאלצות לעבור את הבדיקות האלו אנחנו מרגיעות את עצמנו שזה בסדר, אחרת נחיה בקונפליקט פנימי- זה לא בסדר ועדיין אנחנו נותנות לזה לקרות. וזה אגב "עובד" בכל מיני תחומים של החיים.

זה נקרא חוק הקארמה (קארמה היא לא גורל כפי שרובנו חושבים) מעשים מולידים אמונות ואותן אמונות מובילות לאותם מעשים וכן הלאה, תפקידו של המעגל הקארמתי הנ"ל הוא לעייף אותנו ולגרום לנו לבחור בחירות חדשות ובכך להביא לשינוי

בדיוק בשבועות האחרונים תהיתי לגבי חיסון פאפ (כתבתי על כך בדף חיסון פאפילומה) אחרי שחברה אמרה לי שהיא לא מבינה איך אני לא עושה חיסון שיכול למנוע סרטן ו... לקח לי זמן להבין מה עמדתי בנושא ולבסוף החלטתי, זה פשוט לא מרגיש לי נכון, יש כל כך הרבה דרכים אחרות, שכיחות הרבה יותר (תאונות דרכים עדיין שכיחות יותר ממחלות, ומחלות לב עדיין שכיחות יותר מכל סרטן- גם אצל נשים) למות בהן ואני בקשר יום יומי עם צוואר הרחם שלי (מודעות לפוריות) ומרגישה שאוכל להרגיש אם תהיה איזו שהיא בעיה.
בינתיים אשתדל להיזהר בדרכים ולחיות אורח חיים בריא ולזכור שליקום רצונות משלו שקטונתי לעיתים להבין.

ולסיום- אני חושבת שזה נושא כל כך שנוי במחלוקת כיוון שמערכת היחסים שלנו עם איברי הרבייה שלנו והנרתיק היא מאוד מורכבת, אנחנו אמורות לחיות בקשר מתמיד לאותם איברים ולמחזוריות הטבעית שלהם אך מסיבות רבות ומגוונות (בין היתר- "עליונות" הרפואה, מבוכה לגבי איברי המין) איבדנו קשר איתם, עמוק בפנים אנחנו עדיין יודעות כי זה ה"מרכז" שלנו, ברחם קורים עוד הרבה דברים חוץ מהריון, זה המקום אליו אנחנו דוחקות את כל מה שאנחנו לא רוצות להתמודד איתו ואז הגוף מאותת (דלקות, פטריות ועוד נפלאות שכאלה) ולרב במקום לשים לב לאיתות אנחנו הולכות לרופא שידחוף איזה משהו (תרתי משמע) והכל ממשיך כרגיל.

אני מצטרפת להמלצה על גופה של אישה תבונתה של אישה של כריסטיאן נורת'רופ ו האישה, גיאוגרפיה אינטימית של נטלי אינג'ייר. ספרים שגורמים לרצות לחקור עוד ועוד את גוף האישה, מביאים מידע שהוא חובה לכל אישה (חלקו גם רופאים לא יודעים) והופכים את הקשר האינטימי עם הגוף לפשוט, מובן ואהוב.
וואוו יצא ארוך!

[אנונימי]

נזכרתי בדבר,
פעם אושפזתי במחלקה גניקולוגית. אושפזה איתי בחדר אישה בת כמעט 80. אחרי שהילד הצעיר נולד (בן 40), החליטה להשתמש בהתקן. לא היו לה בעיות גניקולוגיות, ו5 שנים אח"כ בעלה נפטר והיא הפסיקה לקיים יחסי מין. החיים היו קשים, לא היה לה זמן לשטויות, ומכיוון שלא היו לה בעיות, היא לא ביקרה אצל גניקולוג. 40 שנה...בשנים האחרונות היו לה כאבי בטן, עשתה קומפרסים עם ערק וכל מיני כאלו. בסוף התמוטטה והתברר שיש לה אוחשלוקי דלקת ברחם מההתקן שכבר "התמוסס" לה ברחם ואי אפשר היה להוציא אותו. גם לא בחתיכות. היו צריכים לעשות לה ניתוח של פתיחה וניקוי של הרחם. מחלקי ההתקן והמורסות הנוראיות שהיו שם. וכמובן אנטיביוטיקה לוריד.
אבל הזנחה כמובן יכולה להיות בהרבה תחומים.

[רגע_רגע*]

עוד מחשבה- ההפחדות בארץ והבדיקות בארץ בהריון הם מעבר לכל פרופורציה ואין נוהג דומה במקומות אחרים בעולם, לא יודעת בקשר לאמריקה, אבל אירופה. לרוע המזל זו תופעה שמתגברת בכל העולם, יש הקוראים לזה קדמה, אני קוראת לזה קונספירציה על מנת לשחרר את החברה מאחריות לדאוג לחבריה בעלי הצרכים המיוחדים.)
סליחה, לא צריך להגזים רק בשם הפרנויה. מפתחי תורות הקונספירציה שוכחים את אחריות האשה להפעיל את הראש ולהחליט מה בא לה.
וחוץ מזה, בארצות הברית באמת לא עושים הרבה בדיקות, ואני מכירה אישית שתי משפחות שנולדו להם ילדים עם בעיות עצביות ובעיות שרירים קשות (לא מפגרים, להיפך). ו.... הילדים סובלים מאוד מאוד מאוד. מעבר לשונות שלהם (הגוף לא מתפתח, נשארים גמדים, בעיות מוטוריות ועוד) והקשיים החברתיים הבלתי נמנעים, הם צריכים לעבור כל הזמן ניתוחים. לאחד מהם צריך כל הזמן להחליף צינור בתוך העורף. אי אפשר לתאר את הסבל של הילדים עצמם. וזה לא קשור בכלל להאם החברה מקבלת אותם. לחיות בכאבים פיזיים והחלמות מניתוחים מגיל אפס זה זוועה. שלא נדבר על זה שהמשפחות ירדו מנכסיהן, ובגלל שצריך להיות עם הילדים החולים כל הזמן, האחים מקבלים מעט מאוד תשומת לב והזוגיות בקושי מחזיקה מעמד.
בישראל, ואני יודעת זאת בוודאות כי ביררתי בקפידה יתרה, היו עולים על בעיה זאת בסריקת איברים מורחבת ואם הן היו עושות הפלה, היה נמנע סבל נוראי לילדים.
אז, עם כל הכבוד, חשבו היטב היטב לפני שאתן מפתחות תורות קונספירציה. יש פה גם הרבה כוונות טובות למנוע סבל.
די כבר עם תפיסת הקורבניות. הם רעים, הם מדכאים, הם הם הם...

[גברת_פלפלת*]

הילה- אף אחד לא דיבר על הזנחה פושעת של הגוף, כמו להשאיר התקן 40 שנה ברחם! להיפך, כולן פה דיברו על מודעות והקשבה לגוף. לא צריך להיסחף.

רגע רגע- סקירת מערכות מורחבת היא בדיקה שמוגדרת כבדיקת רשות. (הם מגדירים 'רשות' ו'מומלץ') זאת אומרת שגם נשים צייתניות שעושות את כל הבדיקות המומלצות לא בהכרח מגיעות לבדיקה הזאת. שימי לב שכמובן הבדיקות עולות כסף ובדיקות הרשות עולות אלפי שקלים. המשמעות היא שמי שיש לה מראש יכולת כלכלית תבצע בדיקות אלה (לא בהכרח כמובן) ונשים ממצב סוציו אקונומי נמוך פחות יבצעו את בדיקות הרשות. למעשה, אם היה איכפת באמת למישהו מהילדים האלה היו מקפידים על מימון הבדיקה לנשים הפחות עשירות, כי להן יש פחות כסף ואפשרות כלכלית לטפל בהם. (אני כמובן לא מדברת על חום, אהבה והקרבה, אלא על יכולת לממן טיפולים ומטפלים, יכולת לשהות עם הילד בבית וכו').

בקיצור, את המחלה ממנה סובלים הילדים של חברייך סביר להניח שלא היו מגלים גם בארץ בבדיקות השגרתיות.

אני עשיתי את הבדיקות המומלצות והלכתי כמו ילדה טובה כל חודש וחצי לרופאת נשים, שכל מה שהיא עשתה זה לתת לי הפניות חדשות לבדיקות דם שהחלישו אותי יותר. בשלב כלשהו הרגשתי שהופכים לי את ההריון למסע הפחדה בו אני צריכה לחיות בדאגה כל שבועיים שלושה לגבי בדיקה אחרת, וזו לדעתי שיטה מצויינת למנוע חיבור אמיתי לתינוק שלך. את הרי לא תירצי להיקשר אליו אם חס ושלום באולטרסאונד הבא לא יהיה דופק (כל ביקור אצל הרופאה היא רצתה לוודא שיש דופק, גם כאשר כבר התחלתי להרגיש תנועות באופן יומיומי). אז פשוט עשיתי קאט וחתכתי מהרופאים. וכיף לי. (-:

[יעל*]

סליחה, לא צריך להגזים רק בשם הפרנויה. מפתחי תורות הקונספירציה שוכחים את אחריות האשה להפעיל את הראש ולהחליט מה בא לה.
טוב, סליחה אני מציגה את זה באופן חד צדדי, אני יודעת. אבל אני מציגה עמדה שמגיע לה לדעתי להיות מוצגת כך כי כל כך מעט אנשים נותנים אליה את הדעת.

הילדים סובלים מאוד מאוד מאוד
עכשיו, זו סוגיה כל כך ארוכה ומורכבת שלא מגיע לה דיון בהיסח הדעת בדף שנושאו בכלל בדיקות וגניליות... אבל בכל זאת, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לכך שזו לא אמת מוחלטת. הסבל, ערכם של החיים למרות הסבל הפיזי, כל אלו שאלות עקרוניות שאין לי עליהן תשובה ברורה, ושכל אחד צריך לענות עליהן לעצמו
אבל! השתתפות תומכת של החברה והמדינה על מנת למנוע ולצמצם את הסבל האישי והכלכלי של אנשים שבוחרים (היום זו ממש בחירה) ללדת ילד שונה- אוהו זה כבר ענין אחר. ואת כותבת את זה בעצמך:
שלא נדבר על זה שהמשפחות ירדו מנכסיהן, ובגלל שצריך להיות עם הילדים החולים כל הזמן, האחים מקבלים מעט מאוד תשומת לב והזוגיות בקושי מחזיקה מעמד.
זה לא מצב חובה, זה מצב בחברה דפוקה שלא יודעת לעזור למי שיש לו צרכים אחרים
תשמעי, מה את רוצה שאני אגיד- שאני מכירה אישית אנשים עם בעיות עצביות ומוטוריות קשות שהחיים שלהם מאושרים, העיניים שלהם זורחות, (אחת מהן אפילו מנהלת חיי מין פעילים בלי עין הרע) ושהכאבים בשבילם הם חלק מהחיים, ובשבילי כצופה מהצד חלק משמעותי, כמו כל קושי, שיכול להפוך את האישיות של לחזקה יותר ואת החיים לבעלי משמעות? אני הייתי תופסת אמירה כזאת כסתם מניפולציה... אבל תאמת, לפני שפגשתי אנשים "שונים" מאושרים, הדעה שלי היתה אחרת.
לדעתי לכל בנאדם עם מצפון יש חובה מוסרית כלפי המאבק שהבחירה לא לעבור בדיקות בהריון ולשאת בתוצאות אם ישנן לא תהיה שאלה אישית אלא שאלה חברתית .

[רגע_רגע*]

רגע רגע- סקירת מערכות מורחבת היא בדיקה שמוגדרת כבדיקת רשות. (הם מגדירים 'רשות' ו'מומלץ') זאת אומרת שגם נשים צייתניות שעושות את כל הבדיקות המומלצות לא בהכרח מגיעות לבדיקה הזאת
אבל הסקירה המורחבת היא בדיוק אחת הבדיקות הכי נחשבות כבדיקות קונספירציה והפחדה. ואת אומרת שכדאי לממן אותה למעוטות יכולת. אז את רוצה שהן יעשו אותה, או לא?

בשלב כלשהו הרגשתי שהופכים לי את ההריון למסע הפחדה בו אני צריכה לחיות בדאגה כל שבועיים שלושה לגבי בדיקה אחרת, וזו לדעתי שיטה מצויינת למנוע חיבור אמיתי לתינוק שלך. את הרי לא תירצי להיקשר אליו אם חס ושלום באולטרסאונד הבא לא יהיה דופק
לזה בדיוק התכוונתי בפרנויה. אף אחד לא רוצה להפוך את ההריון שלך לסיוט ואף אחד לא רוצה למנוע קשר שלך עם העובר שלך. גם הרופאים השמרנים ביותר. זאת האשמה כל כך מוגזמת, כאילו חברו אנשים להרע לך.

[יעל*]

מסכימה עם ענבל- כל מי שרוצה לעשות את הבדיקה המורחבת חייבת לקבל זכות לעשות אותה ומימון אם צריך.
אבל תפקיד החברה הוא לדאוג שהרצון לעשות את הבדיקה לא יבוא בגלל הידיעה שלא נקבל שום תמיכה מאף אחד, לא ברמה הכספית ולא ברמה החברתית, אם נחליט לא לעשות את הבדיקה או לעשות אותה ובכל זאת ללדת ילד שונה.

[אמא_של_שפן*]

היא אמרה- למה לי לעשות בדיקות, אני לא הולכת להפיל את העובר אם משהו לא בסדר בו.
זו היתה גם הגישה שלי, אבל בדקתי את הנושא יותר לעומק וגיליתי על כל מיני בעיות בעובר שאפשר לתקן עוד לפני הלידה, על כל מיני פגמים איומים שאפשר למזער אם מגלים אותם במהלך ההריון וכו' (אל תשאלו אותי פרטים, זה היה ממש ממש מזמן והדחקתי.). אז ההחלטה האישית שלי - שלא מחייבת אף אחד חוץ ממני כמובן- היתה כן לעשות את כל הבדיקות שנראו לי סבירות כדי לתת לתינוק שלי ולי את הפתרונות בזמן.

[קט_קטית*]

אם הירקן רוצה למכור לך חצילים ואת רוצה עגבניות, קל מאד להגיד לא תודה.

אתמול כשעשינו קניות הבטטה נעמדה בטיולון והירקן התחיל להסביר לי כמה זה מסוכן ושחייבים לקשור. אמרתי שאני לא קושרת את הילדים שלי, אני מעדיפה להסביר להם.הוא ממש התפוצץ עלי, התחיל לצעוק :
את חושבת את חכמה? הייתה פשם מישהי חכמה כמעט כמוך, נתנה לילדים שלה לטפס וזה... את יודעת איפה הילד שלה עכשיו?
אני שואל אותך את יודעת איפה הילד שלה עכשיו?????!!!
<אפשר רק את העודף ואני אלך?>
הוא מתחת לאדמה!!!!
0-:

אמרתי לו: אל תאיים!
וברחתי P-:

מזל שהוא רק מחנך ולא מרפא...

[ילדת_טבע*]

בדיקת פאפ? בחיי, אני בת 31, עשיתי כמה וכמה ביקורים אצל גניקולוג בחיי ומעולם לא עשו לי את הבדיקה הזו. מודה, אני גם לא טורחת ללכת כל חצי שנה, אולי פעם בחמש שנים (לא כולל הריונות והפניות בהריון שגם אז הרופא שלי צוחק עלי כשאני כבר באה וקורא לי דוקטור כי אני עושה מה שאני רוצה לא ממש שואלת אותו) אבל נראה לי שאם זה כל כך חשוב אז כבר היו עושים לי את זה על אחת כמה וכמה. לא?
סתם נקודה למחשבה...
(או שאולי כדאי שאני אמליץ על רופא הנשים שלי בדף המתאים כאחד שלא מציק ולא פולשני?)

[סוסת_פרא*]

אני אמנם לא סובלת ללכת לרופאים באופן כללי, אבל עד היום לא היה לי שום דבר נגד בדיקות וגינליות. דווקא בגלל שהרופא ללא כל כוונות זדון, יכול להיות בזה אלמנט נעים. (לשכב על הכסא, להתמסר...)

כשהרופא היה חמוד, הצלחתי אפילו להתחרמן .

<סוסת פרא כבר רואה חצי אתר קופץ על הרגליים האחוריות....>

[ניצן_אמ*]

מונו, הכל טוב ויפה, ואני מסכימה עם כל מילה. אלא מה? אנחנו נשים בוגרות, רובנו לפחות בשנות השלושים לחיינו, חלקנו סבלנו לא מעט מהבורות שלנו ומהדעות העקומות שהחזקנו בהן עד שעמדנו על דעתנו. זה מה שלא בסדר. נכון שאשה צריכה לעמוד על שלה ולשמור על עצמה, אבל זה חלק ממציאות שבה תוקפים אותה.

כל אשה צריכה לדעת שגופה שייך לה.?
בבקשה, בואי נסביר את זה לכל ילדה, לכל אשה, שגדלה בתרבות של אחוזים איומים של התעללות מינית, בתרבות של חוסר כבוד לילדים, בתרבות של חוסר כבוד לגוף. בתרבות שבה רופא גבר הוא סמכות יותר גדולה על הגוף שלך מאשר את עצמך. לדעת הרבה נשים, לדעת הרבה גברים ובוודאי שלדעתו.

אני כן מדגישה שככל שנשים יותר יקחו אחריות על גופן, על החיים שלהן, על הבריאות שלהן , תהיה יותר תחושת שליטה על הנושא הזה.
זה לא בדיוק מה שהדף הזה אומר? זו התחושה שלי לפחות.

רגע רגע, גם הסיפור שלך מעציב אותי. אבל אבל אבל. די. אי אפשר לחיות בפחד רק בגלל שלמישהו קרה משהו.
דברים קורים זה הכל. לא משנה כמה ננסה לשלוט בהם, להמנע מהם, להתגונן בפניהם. אני לא אומרת שצריך להזניח, אני רק אומרת שכל אחד מעביר את הקו שלו במקום שלו.
היכן שסביר בשבילו.
ר"ל, כן, אני מוכנה לקחת את הסיכון הבלתי סביר שיקרה X, בהנחת התזונה שלי, אורח החיים שלי וכו' ולא מוכנה לעבור בדיקה וגינלית פעם בכך וכך זמן שעושה לי רע. באותה מידה, הרב המוחלט של הנשים מוכנות לקחת את הסיכון (היותר גבוה!) שיהיה להן סרטן מעי, ולא לעבור בדיקה רקטלית.
קטקטית מוכנה לקחת את הסיכון שהילדה שלה תיפול מהעגלה (אני עושה דברים הרבה יותר גרועים, האמיני ) ור"ל תגיע למקום אליו ממנו הירקן מפחד, ולא לקשור את הילדים שלה.

כל אחד עם הקוים שלו, הגבולות שלו, מה שסביר בשבילו
אז חלאס עם הצדקנות.
מכירים מישהו שמת? שחלה איומות? שכל חייו התהפכו? מפחיד אתכם? תפדלו. שנו את כל ההרגלים שלכם, כי לכם זה חשוב. קראו את כל הדפים של בטרם (אל תתנו אגוזים לפני גיל חמש, חתכו כל נקניקיה לאורך, שימו מגינים על השקעים, הסתבנו היטב היטב מדי יום וקשרו את הילדים בעגלה...) ושיהיה לכם לבריאות. אבל רבאק, תנו לי לא לפחד מזה, ובמטותא, צאו לי מהוגינה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חתכו כל נקניקיה לאורך
נק-ני-קי-ות??! געוואלד!

[חוט_השני*]

ההפחדות בארץ והבדיקות בארץ בהריון הם מעבר לכל פרופורציה ואין נוהג דומה במקומות אחרים בעולם, לא יודעת בקשר לאמריקה
אפילו את אמריקה אנחנו "משיגים"

[ניצן_אמ*]

פה עושים 2 US (אלה שידם משגת וממש ממש מודאגים) אחד להערכת גיל הריון בשבוע 8, ואחד להערכת משקל לקראת הלידה (שבוע 32 נדמה לי)

[פלוני_אלמונית*]

אולי רק פעם בשנה אני עושה בדיקת פאפ
אבל זה מה שמומלץ...רק פעם בשנה או שנתיים, וזה ממש לא "סתם לדחוף מקלון אוזניים" זה מיכשור הרבה פחות נעים ועדין

[פלוני_אלמונית*]

ובמטותא, צאו לי מהוגינה.
אל תכניסי לשם את מי שאת לא רוצה

[גברת_פלפלת*]

את אומרת שכדאי לממן אותה למעוטות יכולת.
איך הבנת זאת מדברי? תרשי לי לצטט את עצמי: אם היה איכפת באמת למישהו מהילדים האלה היו מקפידים על מימון הבדיקה לנשים הפחות עשירות, כי להן יש פחות כסף ואפשרות כלכלית לטפל בהם.

אז את רוצה שהן יעשו אותה, או לא?
מה זה משנה מה אני רוצה? כל אחת צריכה להחליט בשביל עצמה ולעשות את השיקולים שלה. אני רק אומרת שלא צריך להיות שיקול כלכלי בהחלטה. הרי אין ספק שיש כאן אינטרסים כלכליים, כי כל בדיקה עולה הון. אם האינטרס היה מוסרי, סוציאלי או שטובת הילדים ומשפחותיהם היתה המובילה כאן, היו מממנים את הבדיקות לנשים מעוטות יכולת.

אף אחד לא רוצה להפוך את ההריון שלך לסיוט ואף אחד לא רוצה למנוע קשר שלך עם העובר שלך. גם הרופאים השמרנים ביותר. זאת האשמה כל כך מוגזמת, כאילו חברו אנשים להרע לך.
את נורא מצחיקה. הרי ברור לכל בר דעת שאני מדברת על התחושות שעלו בי כתוצאה מהתנהלות הממסד הרפואי ולא כקוננפירציה של גרגמלים לבושים בחלוקים לבנים. כן, יש כאן חוסר רגישות של רופאים, כן, יש כאן לפעמים ובחלק מאנשי מקצוע איזשהו רצון לשליטה על היולדת ואגו מתנפח (אחות טיפת חלב סרבה (!) לתת לי הפניה לבדיקת חלבון עוברי מכיוון שלא באתי לפגישה אצלה, למרות שזו חובתה ושהייתי במעקב אצל רופאת נשים. היא נתנה את ההפניה רק אחרי שהבטחתי לבוא לפגישה אחרת שהיא קבעה. אז אין פה אגו? אין פה רצון לשליטה?)
אבל לרגע לא האשמתי שום רופא שהוא מנסה למנוע את הקשר שלי עם עוברי. את יודעת, אפשר להלעיט ילד בסוכריות וממתקים וג'אנק מתוך בורות ורצון טוב ומחשבה שזה בסדר, ולא מתוך כוונה רעה, ועדיין התוצאה תהיה פגיעה חמורה בבריאותו. זה לא אומר שהורים שעושים את זה מונעים מתוך קונספירציה ורצון עז להרע לילדיהם. אבל הם מרעים להם בכל זאת.

[גברת_פלפלת*]

_כשהרופא היה חמוד, הצלחתי אפילו להתחרמן .

<סוסת פרא כבר רואה חצי אתר קופץ על הרגליים האחוריות....>_

למה לקפוץ? לבריאות מותק (-:

[קט_קטית*]

אל תתנו אגוזים לפני גיל חמש, חתכו כל נקניקיה לאורך, שימו מגינים על השקעים, הסתבנו היטב היטב מדי יום וקשרו את הילדים בעגלה

אני חושבת שבאמת כדאי מאוד לאו דווקא לצוות לכל הדברים שאומרים אלא יותר לבחון: מאיפה זה מגיע ואיך זה נוגע לי ומה עמדתי אם זה כן נוגע לי?

דברים כמו לשים את הקומקום הרחק מקצה השיש, לישם מגנים על השקעים - מיד קיבלתי ואימצתי.
לקשור ילדים לעגלה אני לא מסוגלת כי אני מרגישה שאונסת אותם, בחיי.
הם גדולים ומבינים ומתנגדים באופן פעיל... והם גם מבינים כשמסבירים להם

שמתם לב שרוב הדברים המסוכנים באכילה אינם טבעיים?
נקנקיה = אוכל מעובד קשות בגודל וצורה אקראיים ובמרקם מעודד חנק
פופקורן גם לא צומח על העץ
אגוז ילד עד גיל 4 לא אמור לפצח
מסטיק = זוועה סינטטית
לא יותר פשוט לאכול יותר באופן טבעי ?

ולגבי הכ*ס שלנו...
כמה מנשים שעושות פאפ משתמשות בטמפונים מסרטנים?
פרדוקס...

[דליתוש_ב*]

_ובמטותא, צאו לי מהוגינה.
אל תכניסי לשם את מי שאת לא רוצה_
לא עדיף שמראש לא יהיה מי שינסה להדחף לה לשם? כולה אישה אחת קטנה! מה עם קצת ציפיות מהממסד, נגיד להדריך את אנשי השירות שלהם בנוגע ליחסי אנוש מכבדים?
בעיני נכון להיום מי שמצפה\"מציעה" מאישה "לעמוד על שלה" ו"לשמור על עצמה" בסיטואציה של בדיקה וגינלית מהווה שלוחה מזיקה לא פחות מהרופאים שנעלבים מלקוחות שלא מתמסרות לתכתיביהם בשקט.

כל אשה צריכה לדעת שגופה שייך לה.
איך היא אמורה לדעת את זה מהחוויות המתוארות כאן מיחס של רופאים אל הגוף שלה? מי אמור להתיחס אליה ככה שהיא תדע להתיחס ככה לעצמה? ואם לא היה לה מזל וההורים שלה לא "באופנים"? מאיפה היא צריכה לדעת? זה לא ידע שנולדים איתו. להרבה נשים אין את הידע הזה, האם צריך לקבל את המצב שנשים שלא יודעות יסבלו חוויות טראומטיות כי "זה השיעור שלהן" או משהו? זה שיעור של החברה לא של כל אישה לחוד.

[גברת_פלפלת*]

לקשור ילדים לעגלה אני לא מסוגלת כי אני מרגישה שאונסת אותם, בחיי.
טוב, זה ממש הזוי, אבל ראיתי באיזה סידרה ל'חינוך' ילדים באנגליה שהמנחה ממליץ לאמא לקשור את השלישיה שלה (בני שלוש בערך) ברצועות כשהם ביקרו בגן החיות, ולשחרר אותם אם הם מתנהגים יפה. אחרי שהיא שיחררה אותם היא הסתובבה שם ובכל פעם שהיא קראה לאחד הילדים והוא לא בא היא צעקה לעברו- אם לא תהיה ילד טוב אקשור אותך ברצועה... עוברים ושבים היו עדים לכך אך לא ראיתי שמישהו מגיב!!

זה משהו שנהוג באנגליה או במדינות אחרות??? אני דמיינתי את כל זה? מה הולך פה?

[ניצן_אמ*]

אל תכניסי לשם את מי שאת לא רוצה
נובמת שתיים מתוך עשר על שימוש בלוגיקה בויכוח.

ענבל רק השבוע ראיתי בקניון ילד בן 6 בערך הולך בצייתנות רצוע אל אמו. הוא אוכל גלידה והיא מדברת בטלפון.
בTARGET מוכרים אותם עם תיק דובי חמוד ושמים שלטים גדולים "2 במחיר 1! גם תיק וגם רצועה!"
כבר דובר על זה ב{{}}מעצבן לראות מסביב.
עכשיו לך תגיד לילדה הזאת שרצעו אותה אל תכניסי לשם את מי שאת לא רוצה נובמת בריבוע.

(ותוך כדי כתיבה הילדה שלי פתאום התחברה!! הללויה!!!)

[תמי_גלילי*]

רק רציתי להעיר שאני קוראת בשקט ונהנית מאוד מהדף הזה ומכל הכותבות החכמות, ובמיוחד מניצן, דליתוש (בא לי לזנק בהנפת פונפונים ולהריע, ולחלופין לגריין את כל מה שכתבתן) ומקטקטית (הרסת אותי מצחוק).

(ותוך כדי כתיבה הילדה שלי פתאום התחברה!! הללויה!!!)
יופי!

[יעל*]

הרי אין ספק שיש כאן אינטרסים כלכליים, כי כל בדיקה עולה הון. אם האינטרס היה מוסרי, סוציאלי או שטובת הילדים ומשפחותיהם היתה המובילה כאן, היו מממנים את הבדיקות לנשים מעוטות יכולת.
!!!
קטקטית- גם אותי

[הולכת_את_מעימי*]

מסכימה לגמרי עם מה שכתבה ניצן לגבי הפחדות.
מצטערת לא מצליחה לפחד מסרטן הרחם, וגם לא מזה שהילדה תיפול מהעגלה (למה לה לעשות דבר אידיוטי כזה?)
חבל רק שאני מפחדת מתגובת הרופא לסירוב שלי ואפילו מהצעקות של הירקן...
אפרופו קשירת ילדים: למה יש תמימות דעים שמהנדס הבטיחות שמתכנן את כסאות הבטיחות יכול להחליט עבורינו איזה סיכון מותר לקחת באיזה מחיר (של נוחות הילד)?

[אום_אל_קיצקיצ*]

כן זה נורא. גם אנחנו תמהים על אותו דבר.

[ניצן_אמ*]

_הפסיכולוג שלי אמר לי פעם שהאמונה שלנו נובעת מהמעשים שלנו- אם האמונה שלנו הולכת בניגוד למעשים צריך לשנות או את האמונה או המעשים. את המעשים לא ניתן לשנות (אם יולדים בבי"ח...), ולכן אנו משנות את האמונה- ז"א בגלל שאנחנו נאלצות לעבור את הבדיקות האלו אנחנו מרגיעות את עצמנו שזה בסדר, אחרת נחיה בקונפליקט פנימי- זה לא בסדר ועדיין אנחנו נותנות לזה לקרות. וזה אגב "עובד" בכל מיני תחומים של החיים.
זה נקרא חוק הקארמה._
או דיסוננס קוגניטיבי, למערביים שבינינו...

יש גם רופאות נשים ברבריות ומתעללות. כשהלכתי בשבוע 14 עם דימומים לרופאה, היא כל כך הכאיבה לי שהתחלתי לבכות. מה אפשר לעשות? זה למשל מקרה חירום שלא התאפשר לי ללכת לרופאה שלי שהיא עדינה.
רופא או רופאת נשים. לא כל הדף לבעלות לב חלש...

כל מי שרוצה לעשות את הבדיקה המורחבת חייבת לקבל זכות לעשות אותה ומימון אם צריך.
למה?
סליחה על הציניות לשם הויכוח, אבל, כאילו, אם אני רוצה לעשות בדיקה סופר יקרה אחרת, גם היא מגיעה לי?
בשורה התחתונה זה "מגיע" כי זה אינטרס של החברה. לחברה (מדינה במקרה הזה) יותר זול לממן בדיקה מאשר לטפל כל החיים בילד נכה. משמע, החברה מצפה ממך להפיל במידה שיתגלה פגם. באותה מידה החברה צריכה להפנות משאבים לטיפול בילדים חולים, ולא להפקיר אותם ושההורים ירדו מנכסיהם. אבל זו כבר מתחילה להיות שאלה של סדרי עדיפויות לאומיים, And I don't do politics

[יעל*]

טוב ניצן, זו שאלה מורכבת....
ברגע שהטכנולוגיה קיימת, והרצון קיים (לעשות את הבדיקות) אז למה לא "לאפשר"?
לאפשר- לא להכריח- זו כבר השאלה הבאה (ותאמיני לי היא נשאלת- בדיוק השנה היו פה דיונים סוערים על האופציה להכריח אמהות להבדק- כלומר אשכרה להחתים אותם על טופס שאומר- אנחנו מיידעים אותך שיש בעיה- לא הפלת? זבש"ך. ממש זוועה, - או "אמריקה" איך שלא תקראי לזה- זה הכיוון שהעולם לוקח. so do politics!---
בכולמקרה אני חושבת שהרצון ידעך או יפחת אם החברה תאפשר (למה לא?) במידה שווה להבדק ולא להבדק, להפיל ולא להפיל, זה העולם המושלם בעיני. ולא עולם שבו "בגלל שאני חושבת שזה לא בסדר להבדק כדי להפיל עובר לא תקין שהמדינה לא תטפל בו אז גם את צריכה" ובטח שלא להפך

[ניצן_אמ*]

אז למה לא "לאפשר"?
כסף. משאבים. דינרוס. ירוקים. הופה, שוב סדרי עדיפויות. פוליטיקה..

אם החברה תאפשר (למה לא?)
ר' תשובתי לעיל.

[ניצן_אמ*]

במאמר מוסגר, כשאני אומרת "פוליטיקה" אני מתכוונת לבחירה מה מבין סך הדברים שמישהו מן הציבור חושב שחשוב או רוצה לעשות יותר חשוב.
מה זה "יותר חשוב"? לי? לציבור? לפלנטה? לעסקנים ולעשירים? אולי לכולם? זה אישי. כל אחד והטייק שלו על העניין הזה, וברור שאני חושבת שהאג'נדה שלי הכי נכונה. ואני מבינה (בניגוד להרבה אנשים) שכולם חושבים ככה.
אני מוצאת שברב המקרים אין לי הסכמה עם רב האנשים, ושפה אולי יש לי, אבל לטס פייס איט, אנחנו בפרינג'...
דיונים פוליטיים מבעסים אותי מהמון סיבות וכבר מזמן החלטתי שאת העשייה הפוליטית שלי אני שומרת לביתי ובכך קצת שומרת על עצמי.
סוף מאמר מוסגר על למה I don't do politics.