תגובות לבלוג בהארץ יורדת מהפסים

[בר_עדש*]

פוסט מעולה.

<כותב לפחות את זה. יש עוד דברים, אבל התקשתי לנסח תגובה מול הטקסט הזה>

[לי_אורה*]

מזל טוב. והצלחת להעביר היטב את המסר.

[סיגל_ב*]

מאצ'י, תמי, ברעדש, וליאורה - תודה רבה. @}

זעקת הכאב שלך עברה בצורה מאוד חזקה, ונתנה לטיעון כוח שהוא מעבר לכל הסבר רציונלי.
והצלחת להעביר היטב את המסר.
תודה.
מדהים כמה התחושה היא שונה כשקוראים את מרבית הטוקבקים...

יש עוד דברים, אבל התקשתי לנסח תגובה מול הטקסט הזה
לא הצלחתי להבין בדיוק למה, אבל אני מזמינה אותך לכתוב.
אם זה בגלל הרגישות שלי לביקורת בנוסח: "היית צריכה לכתוב כך או אחרת" אז אני יכולה להרגיע אותך. הדגש שלי הוא יותר על נקודת המוצא של הכותב - האם אני מרגישה שמנסים לשנות אותי ואת כתיבתי. ואז אין לי עניין בזה. אבל אם מדובר במשהו נקודתי, ואני הרי כבר יודעת שאתה לא מנסה "לשנות אותי", אז shoot.

ותמי, אני מנצלת את ההזדמנות כדי לומר לך שאני יודעת שאני חייבת לך תשובה על מייל ישן נושן שעסק בפוסט ישן נושן. אני לא מתעלמת, פשוט לא מספיקה. יש כרגע 100 מיילים בערך שמחכים לתשובה ממני וידי לא ממש נטויה...
בכל אופן, זה יקרה (כי זה חשוב לי). רק לא מבטיחה מתי...

[סיגל_ב*]

לפחות הפעם לא תעלה השאלה בדבר הנסיון האישי שלך בנושא..


זה בסדר, לא עולה השאלה הזו, אז עולה שאלה אחרת... תמיד יש מה לומר...

תודה על הפידבק האישי. @}

[גלית_ועמרי*]

מדהים כמה התחושה היא שונה כשקוראים את מרבית הטוקבקים
דווקא הפעם יחסית יש די הרבה טוקבקים מפרגנים
אחלה כתבה, חזקה ביותר

[בר_עדש*]

אם זה בגלל הרגישות שלי לביקורת בנוסח: "היית צריכה לכתוב כך או אחרת"
כלל לא.
פשוט, לא הרגשתי שאני מצליח לנסח את הגיגי באופן שיהלום את עוצמת הטקסט.

[סיגל_ב*]

תודה גלית ועמרי. @}

אחלה כתבה, חזקה ביותר
עוצמת הטקסט
צ'מעו,
אני ממש מודה לכם על פידבקים שלכם, באופן מיוחד יותר מבדרך כלל. כי כשכתבתי את הדברים היה לי ממש קשה להיזכר ברגעים האלה, ומתוך כך לנסות ולתאר מה כל כך נורא בזה.
כששלחתי את הפוסט כבר הרגשתי ריחוק מסוים מהטקסט - אולי כסוג של מגננה לקראת מטח העגבניות החדש הצפוי לנחות על פרצופי הוירטואלי. הריחוק הזה עוד התבסס והתחזק כשמרבית התגובות היו &^%%#@$%^$%. נכון, היו גם תגובות תומכות, אבל התחושה שלי שהן היו מיעוט אפילו מצומצם מבדרך כלל. ודווקא הייתי בטוחה שכל כך הרבה יסכימו עם הפוסט, כמו שנדמה לי שהיה בתגובות לפוסט הקרוב לנושא - "תבוטל הצינוקיה".

לכל זה הצטרפה העובדה שבתגובה לפוסט לא קיבלתי אפילו מייל אחד. בדרך כלל אני מקבלת בין חמישה ל-15 מיילים (אולי אפילו היו יותר) לפוסט. כאן אפילו לא אחד. אז לא היה לי ברור בסופו של דבר, מה הצליח לעבור ומה לא.
כך שהפידבקים שלכם מספרים לי משהו שלא ידעתי.

אז תודה.

[סיגל_ב*]

להישאר בריאים בעולם רעיל

[עינ_התכלת*]

הפוסט חיבר אותי מאוד לתחושות שהיו לי עצמי אחרי הלידה, ולא רק בשעות הראשונות
ולי קרה משהו מדהים. קראתי את הפוסט והרגשתי רע. חשבתי כמה נורא איך שהתנהגו אליך ועוד חשבתי לעצמי איזה מזל שלי זה לא קרה ואז פתאום נזכרתי אני ילדתי בניתוח קיסרי. אחרי שבעלי רב איתם הם נתנו לי לראות את הילד לעשר דקות (כשעה או שעתיים אחרי הלידה) ולנסות להניק ואחר כך לקחו אותו לעוד איזה חמש שעות והחזירו אותו בבוקר (לתמיד! עד עכשיו הוא כאן!) ואני בכלל שכחתי מזה.

[תמי_גלילי*]

תודה, אור-לי.

[מודי_תאני*]

מה שמדהים בעיני זה לא שהמדינה לא עושה כלום, אלא שאני לא עושה כלום. שהמידע הזה מגיע אלי כבר שנים, ואני מדחיק וממשיך לחיות כהרגלי. זו תופעה פסיכולוגית מופלאה, לא?

[סיגל_ב*]

כן. לגמרי.
גם אני חייתי כך שנים. כאילו לא שמעתי מה קורה סביבי. או לא הפנמתי.
אצלי השינוי חל עם הולדת אפרסקית. כאילו שהגוף שלי לא היה מספיק ראוי שאגן עליו.

אני לא יודעת מה יש כאן, תחושת ה- "לי זה לא יקרה" שמאפיינת אותנו בגיל צעיר, העובדה שאף אחד מסביב כמעט לא מתרגש מזה, עוצמתו של המיינסטרים.

רואים את זה היטב גם במיעוט התגובות - כך אני לפחות מפרשת את זה, שמבחינת אנשים רבים, זה לא נושא כזה מעניין מבחינתם. לא חודר.

כשאני חושבת על זה, הפוסט גם ערוך היטב למדחיקים. כפי שחברה שלי אמרה לי: הוא כתוב בכותרות. לא כתבתי בדיוק איזה רעל נמצא על איזה מחבת ומה קורה בגוף עם הצטברות שלו. לא ממש העמקתי. טוב לא ממש ניתן. הכל הנחתי בקישורים במרחק קליק. כמה יקליקו? מעטים.
הבורות היא ברכה, כאמור. ועדיף לדבוק בה. מבחינת רבים. זה היה עדיף גם עבורי שנים רבות.

[סיגל_ב*]

עינ התכלת,
ואז פתאום נזכרתי אני ילדתי בניתוח קיסרי. אחרי שבעלי רב איתם הם נתנו לי לראות את הילד לעשר דקות (כשעה או שעתיים אחרי הלידה) ולנסות להניק ואחר כך לקחו אותו לעוד איזה חמש שעות והחזירו אותו בבוקר
אוי...
נורא.

ואני בכלל שכחתי מזה.
מכירה, מכירה. מכירה היטב.
חוויתי כמה וכמה הדחקות בחיי שצצו להן פתאום: הי! גם לי זה קרה!

לתמיד! עד עכשיו הוא כאן!
זה מה שחשוב.

[יוטי*]

אור-לי, את בתי הראשונה ילדתי ב"מאיר" בכפר סבא ולמרות שהבטיחו לנו עוד מראש שלא יקחו אותה עדין היינו צריכים להילחם איתם כל ערב שתישאר אתי, שלא לדבר על כך שמיד לאחר הלידה לקחו אותה לבדיקות והתוכחו עם האבא (שנשאר צמוד אליה) שיצא מהתינוקיה (והוא כמובן סירב בכל תוקף).

לידה שניה ילדתי בלונדון. אף אחד לא העז לקחת אותו ממני לשניה. בדקו אותו לידי ושחררו אותי הביתה עוד באותו היום וכל יומיים הגיעה אחות לבדוק אותנו בבית.
איזה חלום.
כל מי ששמע על זה בארץ נחרד. השאלה הנפוצה ביותר היתה- הצלחת לנוח בבית.
מה, אנשים נהנים לנוח בבית חולים עם כל המבקרים והרעש מסביב?
כשמעירים אותך לפנות בוקר להניק?
טיעם להם האוכל ה"מזין" של בית החולים?
הם לא אוהבים לנוח בבית במיטתם שלהם עם הבעל והילדה האהובים?
איזה אנשים מוזרים.

[סיגל_ב*]

ולמרות שהבטיחו לנו עוד מראש שלא יקחו אותה עדין היינו צריכים להילחם איתם כל ערב שתישאר אתי, שלא לדבר על כך שמיד לאחר הלידה לקחו אותה לבדיקות והתוכחו עם האבא (שנשאר צמוד אליה) שיצא מהתינוקיה (והוא כמובן סירב בכל תוקף).


_בדקו אותו לידי ושחררו אותי הביתה עוד באותו היום וכל יומיים הגיעה אחות לבדוק אותנו בבית.
איזה חלום._
מדהים ממש.
איזו שפיות.

אנשים נהנים לנוח בבית חולים עם כל המבקרים והרעש מסביב?
יש נשים שמודות במפורש על קיומן של הצינוקיות, כדי שיוכלו לנוח אחרי הלידה ושיהיה מי שיטפל בתינוק בינתיים.
מכירה את המשפט שאומרים ליולדת טרייה המאושפזת בבית חולים? "תשני תשני עכשיו, אחר כך כבר לא תוכלי".

[יוטי*]

יש נשים שמודות במפורש על קיומן של הצינוקיות, כדי שיוכלו לנוח אחרי הלידה ושיהיה מי שיטפל בתינוק בינתיים.

נכון.
אני אישית לא יכולתי להיפרד ממנה פיזית, הרגיש לי חסר, אבל יש מי שיכולה (עדין לא מבינה איך אפשר לנוח במחלקת יולדות עם כל הבלאגן).

עדין אני לא מבינה למה צריך להילחם אם אתה לא רוצה שמישהו אחר יטפל בתינוק שלך.

[יוטי*]

ואמא שלי היתה אומרת על זה:
"את גדלת ככה ויצאת כמעט בסדר גמור" (-:

[מודי_תאני*]

הכל הנחתי בקישורים במרחק קליק
אז זהו, שגם אם מקליקים, וקוראים, ומבינים, לא יוצא מזה כלום.

כי צריך להאמין. זה בסך הכל קישור לאתר אינטרנט שמישהו כתב, וציטט מחקרים שתומכים בעמדה שלו, ויש מחקרים שמוכיחים ההפך, ושאם זה היה באמת רע, משרד הבריאות כבר היה עושה משהו בענין. יש להם רופאים ומומחים עם ידע וגישה תמחקרים האמיתיים ולא לאינטרנט, והם יחליטו החלטות נכונות. מה, לא ככה?

וצריך די הרבה פאשלות של שירותי הבריאות הציבוריים כדי להפנים שמשהו בסיסית לא עובד כאן, ואז להפנים שינויים בהרגלי הצריכה, ולהפסיק ללכת לסיציליאנית... ולעבור דירה... ולאכול פטרוזיליה אורגנית... וכל זה בשביל להציל את עצמי ממשהו שאולי רעיל, ואולי יהרוג אותי עוד שלושים שנה, ובטח עד אז ימצאו תרופה, כמו שמצאו תרופה לסרטן. מה, לא מצאו?

או

[בר_עדש*]

הכל הנחתי בקישורים במרחק קליק
קישור לדף של באופן הוא לא ממש משכנע. נכנסתי לדף אלומיניום ושאר צרות בכלי אוכל שקישרת מהכתבה. רובו שמועות שאנשים מחליפים ביניהם, ודרושה שם קריאה סבלנית כדי להפריד את העובדות מהמוץ. כנ"ל לגבי הדף ריהוט מחומרים מסוכנים.

היו בפוסט הבלחות של כמה דברים שעל פניהם אינם נכונים, כמו האיום בקרינה מהמיקרוגל או מהמחשב הביתי. המיקרוגל לא מפיץ מחוצה לו יותר קרינה ממכשירים ביתיים אחרים (לפחות, לא ראיתי מקור רציני שטען אחרת). לגבי המחשב הביתי - הוא עובד על מתחים נמוכים, ולכן פולט הרבה פחות קרינה משואב אבק, מקרר או מכונת כביסה. ובכל מקרה, הקרינה שאנו מקבלים ממכשירים אלו ומחוטי החשמל בקירות (למעשה, כל מוליך שעובר בו זרם חילופין פולט קרינה אלקטרומגנטית) נמוכה בעוצמתה ionizing]מקרינת הרקע הקוסמית radiation[/po]/env/cosmic/en/ שאנו חשופים לה באופן טבעי.

[סיגל_ב*]

הי בר עדש, תודה על הפידבק.

קישור לדף של באופן הוא לא ממש משכנע.
המטרה שלי היא לא לשכנע אלא להנגיש מידע. שני הדפים האלה הם לא סתם דפים. בשניהם כתבה תמי גלילי פרטים רבים ונתנה קישורים רבים ומעמיקים. הם מכרה של זהב למי שזה מעניין אותו.
האם אלה הם הקישורים המיטביים? ממש לא. הכי טוב היה אם היו לי מאמרים מסודרים של תמי, אליהם הייתי שמחה להפנות. אבל אין לי, וזה היה הכי טוב שמצאתי במגבלות הזמן שלי. ובכל מקרה אני לא בשאיפה להאכיל את הקוראים בכפית. אם יש מידע מסודר, סבבה. אם לא, שיעבדו. (כאמור, מי שזה מעניין אותו).
מאידך, לצד קישורי הבאופן, שמתי שניים או שלושה קישורים מסודרים שנותנים מידע בכפית.

המיקרוגל לא מפיץ מחוצה לו יותר קרינה ממכשירים ביתיים אחרים (לפחות, לא ראיתי מקור רציני שטען אחרת).
ראשית, לגבי מיקרוגלים ישנה סכנה של דליפה. ואין לך שום מושג אם המיקורגל שברשותך דולף.
תקרא כאן אילו תוצאות יצאו בבדיקה שנערכה למיקרוגל.

ואני אספר לך בשקט שבכתבה הזו לא כתבו מה קורה לגוף בקרינה הרבה יותר יותר נמוכה מזה, אבל כן קישרו שם לכתבה שכן מספרת זאת:
קרינה הנפלטת ממכשירים מזיקה כבר כשהיא מגיעה ל-2.5 מיקרוואט לס"מ רבוע. היא יכולה לגרום לשברים ב-DNA בתאים. כאשר הוכח כי חמישה מיקרוואט לס"מ רבוע מגבירים את הסיכון לסרטן. עד כדי כך, שכמחצית הנחשפים מפתחים שינויים בכרומוזומים, ומהם חלק חולים במחלות קשות, כולל סרטן

• ציטוט משם. והמיקוגל פלט 1500-2000 מיקרווואט לסמ"ר.

(ובכלל לא נכנסתי לשינוי שעובר על האוכל שמחומם במיקרו ועל הטענות בתחום הזה).

אמשיך עוד מחר. חייבת ללכת.

[סיגל_ב*]

קישור שעוסק בסכנת הקרינה ממסך המחשב והדרך להישמר.

[בר_עדש*]

תודה על המידע לגבי המיקרוגל. בעקבות מה שכתבת עשיתי סריקה לגבי ההשפעה של חימום במיקרו על אוכל וגיליתי כמה דברים חדשים.
חבל. לפעמים השימוש במיקרוגל היה ממש נוח. עכשיו נצטרך להסתדר בלעדיו...

[תמי_גלילי*]

אור-לי, תודה כבר אמרתי (-:. מאז כתבתי בעמודים שציינת, הספקתי לכתוב את חלקו הראשון של מאמר על הקשר בין חשיפה לכימיקלים לאוטיזם:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... sc=0&ssc=0

לא הבאתי שם הפניות למחקרים, אבל יש לא מעט מחקרים בנושא - על נושא הגלוטת'יון ומערכת החיסון אצל ילדים אוטיסטיים יש מחקרים כבר משנות השבעים והשמונים; על נושא העומס החימצוני והמתכות יש מחקרים משנות התשעים ואילך. יש גם טיפטוף קבוע בחודשים האחרונים, והתחלה של חדירת הרעיונות האלה למיינסטרים (יש מאמר ממש מהזמן האחרון במגזין DISCOVER).

[אורנה*]

הי יקירה
חשבתי קצת בעקבות הבלוג על הבחירה שלי לדעת או לא לדעת. הבורות בפירוש לא מגינה עלי. אני יודעת (אולי לצערי) הרבה נתונים על קרינה, זיהום אויר, כימיקלים ועוד, ובכל זאת בוחרת לא להתמודד באמצעות נקיטת פעילות מונעת כמו הימנעות ממיקרוגל, שיחה בספיקר, או מעבר לאיזור מגורים פחות מזוהם.
אני חושבת שיש דרך נוספת של התמודדות, דרכי שלי, והיא לשים את הקו האדום של השינויים על פי אורח החיים שאני מקיימת, ולהניח ליתר. הרי תיאורטית אין גבולות, ואני רואה אתכם מקבלים החלטות על פי פרמטרים רבים, שמבחינתי היו עשויות לפגוע באיכות החיים שלי על פי אמות מידה שונות (כמו מעבר איזור מגורים, ניתוב אמצעים כספיים ועוד). במילים אחרות אני בוחרת לא להגיד "לא מעניין אותי" אלא להגיד "ידוע ואני בוחרת לא לשנות את אורח חיי בהתאם לידע הזה".
דומה לבחירה שלי לשלוח ילד לבית הספר, למרות הביקורת שיש לי על מערכת החינוך, כי קיימות איכויות אחרות שהרווחתי.

[בר_עדש*]

בסכנת הקרינה ממסך המחשב
אני התכוונתי כמובן למחשב עצמו. מהמסך כמובן שיש קרינה. הפתיע אותי בכתבה שממסך LCD יש קרינה כמעט באותה עוצמה (אני עוד מנסה להבין את הסיבה).

בוחרת לא להתמודד באמצעות נקיטת פעילות מונעת כמו הימנעות ממיקרוגל,
מה הסיבה לבחירה הזו? מבחינת נוחות, מסתבר שכמעט לא מרגישים את ההבדל. החיים שלנו לא היו פחות נוחים לפני המיקרו, ומסתבר שהם לא פחות נוחים עכשיו כהחלטנו להשבית אותו.
אבל אם את לא משתכנעת - מעוניינת במיקרו משומש במצב טוב? לפרטים לפנות לדף הבית (אישתי חשבה לזרוק אותו, אבל אם מישהו בכל מקרה מתכוון לקנות - עדיף למסור לו ולחסוך לפחות את היצור של מכשיר חדש אחד.)

[אורנה*]

הי בר עדש
דווקא באוכל בדרך כלל אני מבשלת ממוצרי בסיס כך שהמקרו מפשיר פיתות בלבד... ולגבי הסיבות לבחירה, חלק מודה, עצלנות טהורה. חלק אחר, תביעה למחיר שאינני מסוגלת לשלם באורח חיי הנוכחי.
יש מקומות שבחרתי לנקוט פעולה, כמו לדוגמא אי שימוש במייבש כביסה (פחות חשמל, שמירה על הבגדים). אנשים רואים אותי מכבסת תולה ולא מבינים. כמו לדוגמא לבשל כל יום ארוחת צהרים מזינה לי ולילדים בלב צפון תל אביב (היכן שמעסיקים מטפלת או מזון מוכן מהסופר). מה שניסיתי להגיד זה שיש אפשרות להחליט על חלק מהנושאים שכרגע לא אוכל לטפל/ להימנע מהם ולהרגיש טוב. זה נכון אגב לכל דבר בחיים: חינוך, נקיון הבית, השקעה בעבודה, שמירה על קשר עם חברים ועוד.

[תמי_גלילי*]

משהו שקראתי, והזדהיתי איתו מאוד: מרבית האנשים מוכנים לשינוי רק כשהכאב הכרוך בשינוי מתחיל לכאוב פחות מהכאב הכרוך בחוסר שינוי.

לפחות על עצמי אני יכולה להעיד שחשיבותה של סביבה נקייה מצד אחד, והנזק הטמון בקוקטייל הכימיקלים מצד שני, התחילו להזיז לי רק כשהבנתי עד כמה הם קריטיים לגבי הילד שלי - ולא שנייה אחת קודם.

את חטאיי אני מזכירה: הייתה לנו קבוצת-משחק דרך ללל לפני שיותם אובחן. כשביקרתי בבתים וראיתי סבון אורגני ובגדים מכותנה אורגנית, חשבתי שזה מצחיק בטירוף והרגשתי עליונות של מישהי שהשפיות שולטת בחייה.
בדיעבד, זו לא הייתה שפיות, זו הייתה נורמליות. Not the same thing.

היום אני צוחקת בעיקר על עצמי...

[לי_אורה*]

זו הייתה נורמליות
זו היתה נורמטיביות

[סיגל_ב*]

בר עדש,
חבל. לפעמים השימוש במיקרוגל היה ממש נוח. עכשיו נצטרך להסתדר בלעדיו...
אחרי שהעפנו את המיקרו לפני שנה וחצי, גילינו בדיעבד כמה זה היה פשוט ולא דורש שום פשרה. וגם.... כמה זה יותר טעים לחמם אוכל בסיר או פיתה בטוסטר (פטנט שלמדתי מ-תבשיל קדרה: להרטיב את הפיתה הקפואה במים, ואז להכניס לטוסטר. יוצא רך ומגניב כמו ממאפיה!).

תמי,
הספקתי לכתוב את חלקו הראשון של מאמר על הקשר בין חשיפה לכימיקלים לאוטיזם:
קראתי. מרשים מאוד. מרשים כמה מידע את אוצרת בתוכך (וכמה מידע מטריד ומעיק יש בעולם בנושא הזה.... ).
כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה.

אורנה יקרה,
אני חושבת שיש דרך נוספת של התמודדות, דרכי שלי, והיא לשים את הקו האדום של השינויים על פי אורח החיים שאני מקיימת, ולהניח ליתר.
במילים אחרות אני בוחרת לא להגיד "לא מעניין אותי" אלא להגיד "ידוע ואני בוחרת לא לשנות את אורח חיי בהתאם לידע הזה".
חשבתי בעקבות מה שכתבת.
אני אנסה לתאר לאן זה לקח אותי, אחרי הכל אני יכולה להעיד רק על עצמי.

חשבתי על התקופה שבה ידעתי על הרבה דברים מזיקים, אבל לא עשיתי שום שינוי. ידעתי הרבה זמן על זיהום אוויר בת"א ובכל זאת זה לא גרם לי לשנות מיקום - אז. ידעתי הרבה על הסכנות שבעישון סיגריות, ובכל זאת עישנתי. אני יודעת גם היום הרבה על הקרינה הסלולרית מהטלפון (יודעת הרבה יותר ממה שכתבתי בפוסט) ועדיין רק שלשום קניתי אוזנייה שתקטין את הקרינה.

אם אני צריכה לנסות ולשים את האצבע על המקומות שבהם כן עשיתי שינוי, ומה גרם לי לעשות את השינוי - אז לגבי עצמי אני יכולה לומר שזה מידת המוחשיות של הסכנה המשוערת.

למשל:
רק כשאפרסקית נולדה, והרגשתי איך הריאות שלה הצחות בנות-כמה-שבועות, מתלמאות בג'יפה התל אביבית שבאוויר - בו ברגע הבנתי לראשונה בצורה עמוקה שלא היתה קודם, עד כמה הסכנה מוחשית. ואני לא מדברת רק על הסכנה מפני סרטן ריאות (שהוא תמיד נתפס כמשהו רחוק ובלתי קשור אלינו), אלא הסכנה הפשוטה של אסטמה (אומרים שבקרב ילדים בתל אביב, אחד מכל שלושה). ואני דווקא לא חובבת סטטיסטיקות, וממש לא מרגישה שהן אומרות משהו ספציפי עלי, ועדיין, הרגשתי לראשונה כמה הסכנה מוחשית. ומאותו רגע, השינוי היה בגדר הקלה! לא בגדר עול.
זה אפרופו מה שתמי כתבה: מרבית האנשים מוכנים לשינוי רק כשהכאב הכרוך בשינוי מתחיל לכאוב פחות מהכאב הכרוך בחוסר שינוי.

הסיבה שאני מוטרדת מהכימיקלים שיש בחיינו, היא שאני מרגישה שזה מחלחל אלי עמוק פנימה, יותר מאשר ההבנה השכלית שהיתה עמי עד כה. ועדיין אני לא לובשת בגדי כותנה אורגנית (למרות שאם היה להשיג מבחר במחירים אפשריים אז אולי הייתי מתאמצת) ואני אפילו לא לובשת תמיד רק 100 אחוז כותנה. אבל אני מוטרדת.

ואז, בחלוף השנים, כשהסרטן מכה במשפחתי פעם נוספת והפעם במקום עוד פחות צפוי, אני מרגישה עוד יותר בעוצמה את הקשר בין הדברים.

ואני לא חושבת שחוטפים סרטן רק מכימיקלים מזיקים. אני חושבת שזו רק סיבה אחת שמצטרפת לכמה סיבות. יחד עם זאת, זה בהחלט מעלה את הסיכוי, שבהצטרפות כל התנאים, זה עלול לקרות.

אני לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל יש איזה מחקר שבו נטען שמתוך נשים החולות בסרטן שד, אחוז הנשים שצובעות שיער בקביעות ולאורך שנים רבות הוא .... 87% ! מדהים לא? זה כמובן תואם את ההיסטוריה של אמי שחלתה בזה, לצד זה שהיא מתאימה גם למחקרים שמדברים על הקשר בין חוסר הנקה לבין סרטן השד, ולצד התאמתה לתפיסה ההוליסטית שמדברת על סרטן השד כעל קושי ביכולת אמהית להעניק. [אני אמחוק את כל זה תוך יום יומיים]
אני כותבת את כל זה כדי לומר שאני חושבת שלכל דבר יש יותר מסיבה אחת.
ועדיין, הייתי שמחה לנטרל כמה שיותר השפעות מזיקות.

אורנה יקרה אחרת אמרה לי השבוע בשיחה בנושא דומה, שמה שאפשר לשלוט עליו הוא האקולוגיה של הנפש.
זה נכון.
אבל אני מרגישה שגם על האקולוגיה של הנפש של בני משפחתי שלי אני לא יכולה לשלוט במלואי, ולכן אני מעדיפה סביבה יותר נקייה. עד כמה שניתן, עד כמה שאני מסוגלת להכיל ולהתמודד איתו.

אבל ברגע שאני חשה סכנה באופן כל כך מוחשי וכל כך חזק - השינוי הוא כבר לא בגדר עונש או חובה מבחינתי. השינוי נתפס אצלי כהקלה גדולה, כהצלה.

לו היו אומרים לנו בוודאות מוחלטת שכל מי ש... (יגור במקום X, יאכל מזון X, וכו' וכו') - יקרה לו כך וכך, אני מניחה שהסכנה היתה הרבה יותר מוחשית בהגדרה. ברגע שזה סטטיסטיקות, והכל כל כך מעורפל ולא וודאי... אז יש הרבה ערפול גם בתחושת הסכנה.

ואני לא אומרת שתחושת הסכנה האישית שלי היא כמובן מדד אובייקטיבי למשהו, זה שלי וזה המטען האישי שלי.
אני רק מחדדת את ההבדל בין אני היודעת-והלא-משנה-דבר של פעם, לבין אני של היום (שגם לא משנה הכל...).

[סיגל_ב*]

יש איזה מחקר שבו נטען שמתוך נשים החולות בסרטן שד, אחוז הנשים שצובעות שיער בקביעות ולאורך שנים רבות הוא .... 87% !
רק רציתי לסייג שמהדרך שבה כתבתי את המשפט הזה עוד לא ניתן להסיק כלום, כי ניתן גם לומר ש- 95% מהנשים שחלו בסרטן שד, שטפו פנים כל בוקר, וזה עדיין לא אומר כמובן שכל מי ששוטפת פנים בבוקר - עולים סיכוייה לחלות בסרטן שד.
בקיצור, אני לא זוכרת איך בדיוק צוין במחקר הקשר אז בואו נניח לניסוח שניסחתי קודם, כי לוגית - כפי שהוא - הוא לא אומר הרבה. (אולי רק שהרבה נשים צובעות שיער...?).

[בשמת_א*]

אולי רק שהרבה נשים צובעות שיער...?).
מה אחוז הנשים בישראל שאינן צובעות שיער מעל גיל 30, נגיד?
ומעל גיל 40?
אני לא יודעת איך זה בכל הארץ, אבל בתל אביב נדיר לראות אשה עם השיער הטבעי שלה. בכל גיל!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה אחוז הנשים בישראל שאינן צובעות שיער מעל גיל 30, נגיד?
עמדתי להתקומם נוראות נגד המשפט הזה אבל נזכרתי שגוונים בטח גם נחשב

[בר_עדש*]

עוד הערה ששכחתי בקשר לפוסט האחרון.
המדור המצוין האורגניים של אביב לביא ושירי כץ מספק הרבה מידע בנושא, ומציג את החלופה האורגנית הנקייה והבריאה.
לא קראתי את כל המדורים שלהם, אבל ממה שקראתי הם ממש לא מציעיים חלופה. בטור הראשון הם הדגישו שהפרוטה מצויה בכיסם (טיולים בפרובאנס וכו') ומאז הם מדי פעם הם מזכירים מוצרים אורגניים מהיקרים ביותר בשוק (בפרט ברשימה האחרונה). גם ההתמצאות שלהם במחירי המזון בארץ לוקה בחסר. הם ציינו עד כמה ההבדלים במחיר בין מזון אורגני לרגיל קטנים, בעוד שלמעשה רוב המוצרים האורגניים עולים לפחות פי 3 ממוצרים קונבנציונליים מקבילים, עם כמה יוצאי דופן בתחום הירקות והעלים (וגם אלו רק כאשר רוכשים בקואופרטיב או ישירות מהמגדל).
אם הייתי רוצה להסביר לאדם לא מאד עמיד איך לעבור לתפריט אורגני, הם לא המקור הראשוןן שהייתי מפנה אליו.

גילינו בדיעבד כמה זה היה פשוט ולא דורש שום פשרה. וגם.... כמה זה יותר טעים לחמם אוכל בסיר
כן. גם אנחנו מגלים את זה עכשיו.
למעשה, מעולם לא חשבנו להשתמש במיקרו, ואחרי שקיבלנו אותו הוא נשאר באריזתו במשך 5 שנים. רק לאחר שהשאלנו אותו לקרובים והוא חזר אלינו, חשבנו שאם הוא כבר כאן, נראה מה אפשר לעשות איתו...

כך שהמקרו מפשיר פיתות בלבד
להרטיב את הפיתה הקפואה במים, ואז להכניס לטוסטר.
אנחנו כמעט ולא מפשירים פיתות.
לרוב אנחנו אוכלים לחם מלא תוצרת בית, ואם אני לא מוצא זמן לאפות, או סתם מתעצל, אנחנו קונים לחם אחיד. (אפרופו האורגניים - אני לא הייתי חושב להציע למישהו לצרוך באופן קבוע לחם מלא אורגני מהחנות\מאפייה. לעומת זאת, אם אופים בבית זה יוצא באמת רק טיפה יותר יקר מלחם אחיד.)

[סיגל_ב*]

לא קראתי את כל המדורים שלהם, אבל ממה שקראתי הם ממש לא מציעיים חלופה.
היו כמה טורים שהם הקדישו לחומרי ההדברה ולחומרים המזיקים שיש בירקות/פירות מוצרי חלב וכו'. מנגד הם הסבירו מה יש (יותר נכון: מה אין) במזון האורגני.

בעוד שלמעשה רוב המוצרים האורגניים עולים לפחות פי 3 ממוצרים קונבנציונליים מקבילים
זו לא החוויה שלי. פי 2 זה הממוצע שהגעתי אליו בתקופה שבה צרכתי במרכז.
ואכן אפשר להקטין משמעותית את הפערים כאשר רוכשים בקואופרטיב או ישירות מהמגדל.
(פירות הדר אורגניים לדוגמא אני כרגע קונה במחיר כמעט זהה למחיר הרגילים בסופר).

אם הייתי רוצה להסביר לאדם לא מאד עמיד איך לעבור לתפריט אורגני, הם לא המקור הראשוןן שהייתי מפנה אליו.
הם לא המקור הכי עממי, זה נכון, אפשר לראות בזה מן אורגניות תל אביבית (לא שאני יודעת בדיוק מה זה אומר, אבל זה בטוח אומר שלא מגדלים חסה בחצר...). אבל בכל מקרה, הם מקור אמין ומכובד שנותן גושפנקא לנושא ובעיקר מראה עד כמה זה אישיו אפילו במיינסטרים. ואת זה הם עושים יותר טוב מכל לינק אורגני/טבעי/אלטרנטיבי אחר.

(כמו גם הכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק שמנצחת בהליכה כל כתבה ב"מה שרופאים לא מספרים לך").

אני לא הייתי חושב להציע למישהו לצרוך באופן קבוע לחם מלא אורגני מהחנות\מאפייה.
מבחינת מחיר, אני מניחה.
טוב, זו כבר שאלה אישית (כל אחד יודע כמה פרוטות יש בכיסו לממן את פער המחיר).

[סיגל_ב*]

מה אחוז הנשים בישראל שאינן צובעות שיער מעל גיל 30, נגיד?

חחח, מאז שאני לא צובעת שיער כל תפיסת העולם שלי לגבי מה אנשים אחרים עושים, לוקה בעיוות גדול...

כן, גם ההערכה שלי (לאחר שריעננתי את זכרוני) היא שרוב עצום בקרב הנשים צובעות שיער.

[בשמת_א*]

גם ההערכה שלי (לאחר שריעננתי את זכרוני) היא שרוב עצום בקרב הנשים צובעות שיער.
אם כן, נגיד שמגיל 30 ומעלה, אולי 87% מהנשים צובעות את השיער? (כן, כולל גוונים...כולל חימצון...)
ונגיד שמבין החולות בסרטן השד, אולי 99.9999% הן מעל גיל 30? (0.0001 או פחות מכך הן מתחת לגיל 30)
אז הגיוני ש-87% מתוכן צבעו את השיער...

בקיצור, צריך מחקר שיבדוק אם יש הבדל בהרגלי הצביעה בין אוכלוסייה החולות בסרטן לבין אוכלוסיית הבריאות, בכל גיל נתון (המחקר צריך להשוות גם גיל וגם שנות צביעה. כי מי שבריאה בגיל 40 וגם צובעת עלולה להיות חולה בגיל 45 )-: ).

[סיגל_ב*]

_ונגיד שמבין החולות בסרטן השד, אולי 99.9999% הן מעל גיל 30? (0.0001 או פחות מכך הן מתחת לגיל 30)
אז הגיוני ש-87% מתוכן צבעו את השיער..._
כן, כן ברור, לכן הסתייגתי מהפיסקה שלי. בניסוח שלי זה לא אומר כלום.

צריך מחקר שיבדוק אם יש הבדל בהרגלי הצביעה בין אוכלוסייה החולות בסרטן לבין אוכלוסיית הבריאות, בכל גיל נתון
אני לא זוכרת איפה קראתי את ההתייחסות על זה, אני מקווה שבקרוב אוכל למצוא את הקישור הרלוונטי. (זה ייקח קצת זמן חגים וכאלה....).

מה שמביא אותי ל-

חג שמח לכולם! @}

[פלוני_אלמונית*]

זו לא החוויה שלי. פי 2 זה הממוצע שהגעתי אליו בתקופה שבה צרכתי במרכז.
השאלה היא כמובן איפה את רוכשת את המוצרים הקונבנציונליים.
ההפרשים בין המרכולים בתוך הערים לבין הרשתות הזולות עומד על 50-100% במחירי פירות וקטניות.
גם מוצרים אורגניים הרבה יותר זול לקנות ברשת זולה מאשר בחנות טבע (אני השוויתי מחירים בין יוחננוף ברחובות לבין organic market וההפרשים היו של כ-50%).


חג שמח לכולם!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא קראתי את כל המדורים שלהם, אבל ממה שקראתי הם ממש לא מציעיים חלופה
הרושם שלי הוא שהם מעדיפים מזון אורגני, אבל הרבה פחות "טהרנים" לגבי מזון מעובד - על פי הטור, קורנפלייקס, מקלות מלוחים משקית וכולי הם חלק שגרתי מהתפריט אצלם ובלבד שהם אורגניים (בעוד שאחרים בוחרים מזון על פי פרמטרים נוספים כמו מידת התעשייתיות של המזון, הימצאות שומנים מוקשים וכולי).

[בר_עדש*]

הפלוני אלמונית שלוש הודעות למעלה זה אני.

אבל בכל מקרה, הם מקור אמין ומכובד שנותן גושפנקא לנושא ובעיקר מראה עד כמה זה אישיו אפילו במיינסטרים. ואת זה הם עושים יותר טוב מכל לינק אורגני/טבעי/אלטרנטיבי אחר.
כמו שאהרוני נותן גושפנקא לאוכל סיני. המתכונים שלו נראים מעולים, וכך גם צילומי המנות שמלווים אותם, אבל אני לא מכיר מישהו שניסה להכין את אותם בבית (ולו רק מפני שמעט מאד ממכרי יכולים בכלל להרשות לעצמם לרכוש את המצרכים הדרושים).

[רחל_ברמן*]

כמו שאהרוני נותן גושפנקא לאוכל סיני. המתכונים שלו נראים מעולים, וכך גם צילומי המנות שמלווים אותם, אבל אני לא מכיר מישהו שניסה להכין את אותם בבית (ולו רק מפני שמעט מאד ממכרי יכולים בכלל להרשות לעצמם לרכוש את המצרכים הדרושים).
D-: בחרת דוגמה גרועה במיוחד. בתור מי שמכינה אותם בבית כבר שנים, אני יכולה להעיד שלרובם לא צריך מוצרים אקזוטיים יותר מרוטב סויה וקצת שמן שומשום, והם ממש לא קשים להכנה. סתם אתה מלכלך p-:

ואם כבר אני כותבת פה לחלוטין off-topic, אז אני רק אוסיף שאני קוראת נאמנה של המדור שלך, אור-לי, ורק אין לי בדרך כלל מה לומר עליו, אז אני לא מגיבה. חוצמיזה שהתגובות בסוף תמיד מוציאות לי קצת את החשק לחיות (ובפרט להגיב), אבל האמת היא שהן רק מבהירות עד כמה הנושאים האלו חשובים, וכמה הקול שלך נחוץ דוקא שם.

[פלוני_אלמונית*]

תגידו אין עוד פוסטים?

[פלוני_אלמונית*]

אוטוטו

(אור-לי)

[פיצה_והתוספות*]

הי אורלי! אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך ובנוסף ובלי קשר אחרי מישהי בשם מלי גרין שהיא עתונאית ואמא חרדית ל- 9 ילדים. היא כותבת תור קבוע בוינאט. חוץ מזה ששתיכן כותבות בערוץ תקשורת מכובד ושתיכן אמהות אין שום דמיון כמובן. יש דבר אחד ששמתי לב אליו אצלך ואצל מלי. את התגובות השליליות לתורים שלה אפשר להעביר כמעט במלואם לתורים שלך ולהפך. לשנות כמה פרטים והופ- בדיוק אותה תגובה. מעצבנת, הורסת לילדיה את החיים, חסרת השכלה בתחום החינוך, מתריסה, לא אמתית וכו'. ממש אותן תגובות. אני תוהה האם זו הדרך של המגיבים להתיחס לדרך חיים שונה משלהם? דרך שהם לא מכירים? שאולי מאיימת עליהם? אולי הם מאוימים מכך שיש מישהי אחרת שעושה דברים בדרך אחרת ואפילו מעיזה להצליח בכך?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3390498,00.html

[סוף_מעגל*]

אני לא בטוחה ש חוץ מזה ששתיכן כותבות בערוץ תקשורת מכובד ושתיכן אמהות אין שום דמיון :

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L ... ml"כשהשכנה החליטה לתת לתינוקת לבכות. ולבכות"

[פיצה_והתוספות*]

אולי את צודקת
עדיין מדובר בסגנון כתיבה שונה, אורח חיים שונה ותכנים שונים.

[סיגל_ב*]

היום שבו הגברים השכיבו את הנשים על גבן

[לי_אורה*]

פוסט מעולה! כתבת בצורה ברורה, ממצה, הבאת דוגמאות, לינקים והסברת כמה היבטים של הסוגיה.

[לי_אורה*]

(אוי סליחה, זה אולי נשמע מורתי כזה. לא התכוונתי לחלק ציונים, אלא לכתוב מחמאה מוצדקת )

[סיגל_ב*]

מחמאה מוצדקת


תודה ליאורה.

פיצה,
אני תוהה האם זו הדרך של המגיבים להתיחס לדרך חיים שונה משלהם? דרך שהם לא מכירים? שאולי מאיימת עליהם? אולי הם מאוימים מכך שיש מישהי אחרת שעושה דברים בדרך אחרת ואפילו מעיזה להצליח בכך?
אני חושבת שהתשובה על כל שאלותיך היא כן.
אני מניחה שיש עוד תשובות, אבל בלי ספק זה חלק מהעניין.
מה שבטוח זה שכל המגיבים, בלי קשר לתוכן התגובה, הם כאלה שהנושא הזיז אצלם משהו, שהם לא אדישים אליו.

[סלט_פירות*]

אורלי, משהו היה חסר לי במאמר האחרון.
להזכיר שהיולדת יולדת ולא מיילדים אותה. ההבדל בין אקטיבית לפאסיבית, ומה תפקיד המיילד/ת בעצם.

חוץ מזה שמחתי מאוד לקרוא, ובעיקר להצטרף לתהיות שלך.
(מנסיון של לידה ביתחולימית אחת עם התערבויות מרובות, רוב הלידה על הגב, רגע יציאת התינוקת בחצי ישיבה, ולידה שניה בבית במים. עולם אחר לגמרי).

[סיגל_ב*]

להזכיר שהיולדת יולדת ולא מיילדים אותה. ההבדל בין אקטיבית לפאסיבית, ומה תפקיד המיילד/ת בעצם.
בהחלט הבחנה חשובה שהיתה יכולה לתרום מאוד.

תודה.

[טלי_מא*]

איך איך איך את מסתדרת עם התגובות האלה?

וגם -
למה למה למה את כותבת כל-כך מעט?

[אשכר_ש*]

הללויה!
כמה חיכיתי לבונבונירה הזו שלך...

[פלוני_אלמונית*]

האם זו הדרך של המגיבים להתיחס לדרך חיים שונה משלהם? דרך שהם לא מכירים? שאולי מאיימת עליהם? אולי הם מאוימים מכך שיש מישהי אחרת שעושה דברים בדרך אחרת ואפילו מעיזה להצליח בכך?
ואולי יש שמהו מתנשא בצורה שבה מוצגת הדרך האחרת? בבחינת - אני יודעת יותר מכם ויותר טוב מכם אז תלמדו ממני.

[סיגל_ב*]

ואולי יש שמהו מתנשא בצורה שבה מוצגת הדרך האחרת?
בהחלט ייתכן שהצגת הדברים (ואני אדבר רק על דבריי) יכולה לגרום לאנשים לתחושה של התנשאות.
לגבי - אני חושבת שזה נובע יותר מהטון הנחרץ שהוא לא - אני יודעת יותר מכם ויותר טוב מכם אז תלמדו ממני אלא יותר:
"אני בטוחה שזו הדרך הנכונה ביותר".
(את זה אני חושבת על כל מיני דברים כמו הנקה, מיטה משפחתית, חינוך ללא כפייה וכו', אבל אני לא חושבת כך על כל נושא שבעולם או שבתחום ההורות).
כמובן שכל אחד שקורא כזה משפט לוקח אותו אחרת. יש מי שלוקח את זה כדעת יחיד של מישהו ובוחר מה לעשות עם זה - אם בכלל. ויש מי שזה מאיים עליו - בגלל משהו בו, בגלל שהרעיון מטריד אותו באופן אישי והוא אולי לא שלם עם משהו בתוכו, ולכן הוא חש התנשאות. כי זה אולי מנגן אצלו על עצב רגיש.

יש רבים שיטענו שאני "מתיימרת להציג איזו אמת אבסולוטית". זה נכון לגבי חלק מהדברים, אני באמת מאמינה שהנקה היא הדבר הכי טוב לתינוק. ברור שיש כל מיני אבל "מה אם...". זה עדיין לא פוסל את הרלוונטיות והלגיטימיות של אמירה כללית ונחרצת.
ככלל אנשים רבים מעדיפים את הטון הפוסטמודרניסטי שהכל הולך והכל אפשר ואין אמת אחת ואין דרך אחת שהיא נכונה. אבל מה לעשות אני - ככותבת וכאדם - לא חושבת שהכל הולך והכל סבבה. יש דברים שבהם אני לגמרי מאמינה שיש דרך שהיא הכי עדיפה והכי טובה. מאידך - זו רק דעתי האישית. ולכן זה נקרא בלוג.

[סיגל_ב*]

אשכר - תודה רבה! @}

מא,
איך איך איך את מסתדרת עם התגובות האלה?
האמת...
די בקלות.
זה הרי הכל עניין של תפיסה.
אני רואה מאחורי תגובות הנאצה אנשים שמשהו נלחץ אצלם והם כועסים. כלומר... זה שלהם. אז אם זה שלהם וזה לא נעים, אז לא תודה.
באופן כללי, אני שמחה שאנשים מגיבים, גם תגובות נאצה, כי לפחות זה אומר שהם לא אדישים. והנה הם נחשפו למשהו חדש ולא מוכר, ולפעמים זה באמת מפחיד ומאיים - כי יש בזה יותר מרמז על איך שהם גידלו עד כה את ילידהם, או חמור מזה (בחיי שאפשר) זה אומר (באופן לא מודע) משהו על איך שגידלו אותם, ועל מי שהם היום.... זה מורכב ומסובך וטעון - מלכתחילה.

ככה שכל זה - לא שלי.

למה למה למה את כותבת כל-כך מעט?
כי זה קשה.

כי אני מגיעה לכתיבה בערב כשאני כבר שפוכה אחרי יום חינוך ביתי פעיל, או בשבתות ואז מפספסת זמן משפחתי נעים יקר וארוך. זה לוקח הרבה מאוד זמן, וזו כתיבה שונה מהכתיבה שלי כאן בבאופן. אני חושבת הרבה מנסחת, משנה, מתחבטת, מוחקת, מתייעצת עם כמה גורמים....
בקיצור - עבודה למי שכבר יש לה עבודה מלאה גם ככה.

זו תשובה חלקית. החלק השני זה שיש עוד המון עניינים אישיים שאני מתעסקת איתם כרגע מה שמוריד עוד יותר את כמות הזמן הפנוי.

<בקצרנות>

[מי_מה*]

ואולי יש שמהו מתנשא בצורה שבה מוצגת הדרך האחרת?
אני דוקא חשבתי שהפוסט האחרון חף מכל נימה מתנשאת. הרי די בהתחלה את מודה שגם את ילדת בבית חולים על הגב. אני, כקוראת, חשתי כאן שיתוף וענוה ולא התנשאות - "הנה, תראו גם אני ילדתי כך והיום אני יודעת שיש דרך טובה ונכונה יותר. כולנו קורבנות בעסק הזה ובואו נעשה משהו כדי להפסיק להיות קורבנות."
אבל זו הרי אחת הבעיות של המדיה - שאת הנימה מביא כל קורא מעולמו הפנימי...

<כפי שקורה לי לא פעם למקרא סיפורי לידה, גם הפוסט הזה עשה לי חשק ללדת שוב. לחלוטין לא יתכן בחיי כרגע>

[חוט_השני*]

לא מצליחה להעלות את הבלוג. זה רק אצלי?

[סלעית*]

ככלל אנשים רבים מעדיפים את הטון הפוסטמודרניסטי שהכל הולך והכל אפשר ואין אמת אחת ואין דרך אחת שהיא נכונה. אבל מה לעשות אני - ככותבת וכאדם - לא חושבת שהכל הולך והכל סבבה.
כל כך, אבל כל כך נכון, אור-לי.
ולא רק אצל המיינסטרים, גם אצל אנשי באופן.
חוץ מזה שכרגיל נהניתי לקרוא.

[סיגל_ב*]

גם הפוסט הזה עשה לי חשק ללדת שוב


לא מצליחה להעלות את הבלוג. זה רק אצלי?
כן. הסתדר?

סלעית, תודה!

[סיגל_ב*]

פרידה זמנית

[סלט_פירות*]

נתגעגע
תחזרי מהר

[מי_מה*]

יש לי הרגשה שאת תחזרי מהחופשה הזאת עם המון דברים לכתוב, או כפי שהייתי אומרת לתינוקות שלי כשהתעוררו באמצע שאני אוכלת ודרשו ציצי עכשיו: "אם הכד לא יתמלא, לא יהיה לך מה לינוק."

[אורנה*]

קיבלת תגובות מאוד חמות הפעם. התרגשתי בשבילך (-:

[רון_ג*]

אנחנו כבר מתגעגעים ...

[סיגל_ב*]

[לי_אורה*]

כן, החיים כבר יתנו לך עוד ועוד נושאים לדון בהם ועוד דוגמאות ועוד היבטים וכו'. אז מקווה שהבלוג ימשיך כשזה יתאים לך

[לי_אורה*]

ואהבתי את הרעיון על הראיון

[חוט_השני*]

_לא מצליחה להעלות את הבלוג. זה רק אצלי?
כן. הסתדר?_
בפעם שעברה הסתדר, הפעם לא:-/

[סיגל_ב*]

ליאורה, תודה.

ואהבתי את הרעיון על הראיון
תודה,
ואני עד עכשיו מרגישה שלא כולם הבינו שמדובר היה בראיון עם עצמי...
הייתי צריכה אולי להבהיר זאת יותר....
נלמד לפעם הבאה

(מוזמנים להגיד אם הבנתם או לא, לא חייבים להזדהות, זה ייתן לי אינדיקציה כלשהי...)

[סיגל_ב*]

בפעם שעברה הסתדר, הפעם לא
אוח...
אולי בינתיים?

[מי_מה*]

מוזמנים להגיד אם הבנתם או לא
מִתפַּקדת: הבנתי!

[נועה_בר*]

ואני עד עכשיו מרגישה שלא כולם הבינו שמדובר היה בראיון עם עצמי...
מודה, אני לא הבנתי את זה.
נהנתי כנראה לחשוב שאת מבוקשת
בכלל נהנתי לקרוא.

[במבי_ק*]

אני הבנתי, אבל הייתי צריכה לקרוא את הסוף עוד פעם כדי להבין שאני מבינה נכון עד אז כל הזמן ניסיתי לנחש מי זאת הביץ' הזאת שמראיינת אותך...

[גלית*]

מאוד מובן בעיני

[פלוני_אלמונית*]

ממחשב אחר זה עבד.
אני הבנתי, אבל הייתי צריכה לקרוא את הסוף עוד פעם כדי להבין שאני מבינה נכון עד אז כל הזמן ניסיתי לנחש מי זאת הביץ' הזאת שמראיינת אותך...
כבר מצפה לשובך(())
(שני)

[טלי_מא*]

מִתפַּקדת: הבנתי!

[אמא_לשלושה*]

גמני הבנתי ומאוד נהניתי.

[Manty_T*]

הבנתי ומיד (עם הופעת השכן) נזכרתי בסרט secret window

[טליה_טקאוקה*]

_מוזמנים להגיד אם הבנתם או לא
מִתפַּקדת: הבנתי!_
(-:

[סלט_פירות*]

הבנתי ומיד (עם הופעת השכן)
וחייכתי. הרגשתי שבעצם ידעתי קודם.

[בשמת_א*]

מוזמנים להגיד אם הבנתם או לא, לא חייבים להזדהות, זה ייתן לי אינדיקציה כלשהי
מייד. טריק מוכר.

[סיגל_ב*]

אוקיי.
אז אולי זה לא היה כל כך מעומעם, אם להסתמך על תוצאות הסקר הלא ממש מייצג....

אחלה, תודה על ההשתתפות!

עד אז כל הזמן ניסיתי לנחש מי זאת הביץ' הזאת שמראיינת אותך...
חחח
החלק הכי מהנה בכתיבת הפוסט הזה, היה בניית דמות הבי'ץ... אויש, כמה שזה קל...

[סיגל_ב*]

נהנתי כנראה לחשוב שאת מבוקשת

כרגע מבוקשת בעיקר על ידי רשויות הרווחה או השירות הפסיכיאטרי...
(אם להתרשם מהטוקבקיסטים היותר קולניים שבחבורה... )

[פלוני_אלמונית*]

הבנתי.
כרגיל היו תגובות ממש זולות ומגעילות (מה שקורה גם כאן באתר לאחרונה) אבל היו גםתגובות מעוררות מחשבה. עדיין שואל את עצמי מה בעצם את רוצה בכתיבת הבלוג: ליידע אנשים שקיימת אפשרות אחרת? סתם לכתוב כי זה נחמד לך? לשכנע אנשים? לעורר אנטגוניזם? כתיבת הבלוג נתנה לך משהו? אני שואל מתוך עניין, אבל זה בסדר גמור אם תעני לעצמך ולא לי.

[סיגל_ב*]

ליידע אנשים שקיימת אפשרות אחרת?
כן.
אבל ליידע בדרך שנותנת ביטוי למחשבות שלי ובסגנון שלי.

לשכנע אנשים?
לאו דווקא. אני מסתפקת בליידע. מכאן והלאה, זה לא שלי. זה של האנשים.

לעורר אנטגוניזם?
זה בוודאי אינו מטרה. זוהי תוצאה.
תוצאה של התנגשות בין תרבות אחת שלטת לבין רעיונות ביקורתיים שממוטטים את התשתית שלה. וזה מפחיד ומאיים. ולכן האנטיגוניזם.
כמובן שמיד יטענו כאן שזו שאלה של סגנון. בוודאי שזו גם שאלה של סגנון.

כתיבת הבלוג נתנה לך משהו?
סיפוק גדול מאוד.
אני מרגישה ששחררתי החוצה דברים שרציתי לומר בקול רם לציבור של אנשים.
אני יודעת שהרבה מאוד אנשים יצאו נתרמים מזה, שזה שינה, תרם והוסיף באופן ממשי ואמיתי לחייהם של אנשים.
כמובן שבדרך כלל בטוקבקים שמענו יותר את המגיבים הקולניים ופחות את אלה שבשקט לקחו משהו, מחשבה, קמצוץ, או עדיין מתבשלים עם זה. חלק מזה אני קיבלתי במייל.
המחשבה (למשל) שיש אנשים שישנו עם התינוק שיוולד להם בעקבות החשיפה לרעיון הזה, היא מחשבה משמחת כי בכך בעצם מושגת מטרתי: להנגיש את המידע, שיהיה בחוץ כדרך ראויה וטובה לבחירה.

אני שואל מתוך עניין, אבל זה בסדר גמור אם תעני לעצמך ולא לי.
לא הזדהית בניק קבוע... זה מכוון כרגע?

[נועה_בר*]

תוצאות הסקר הלא ממש מייצג....
אולי הייתי היחידה שלא השתפנה פה... לכי תדעי
<מאוהבת בסקרים>
בכך בעצם מושגת מטרתי: להנגיש את המידע, שיהיה בחוץ כדרך ראויה וטובה לבחירה.
היום בהסתובבי ברשת בגלישה מקצוענית מצאתי באתר אחד הפניה לפוסט שלך בנושא השינה המשותפת

[סיגל_ב*]

אולי הייתי היחידה שלא השתפנה פה... לכי תדעי
בהחלט לוקחת בחשבון.
משקללת את זה עם סקר בין חברים ומכרים... (שם לא כולם היו סגורים על זה, לכן שאלתי גם כאן...)

טריק מוכר.
בשמת, הרחיבי (אין לי מושג באיזה טריק השתמשתי... )

מצאתי באתר אחד הפניה לפוסט שלך בנושא השינה המשותפת

[בשמת_א*]

_טריק מוכר.
בשמת, הרחיבי_
לכתוב ראיון עם מישהו, שגם זוכה לאיפיון, כאשר רק בסוף הרשימה/הכתבה "מתגלה" לקורא שהמראיין לא היה ולא נברא, וגם הראיון לא היה ולא נברא, אלא הכותב עצמו ריאיין את עצמו ורק הציג את זה כאילו רואיין בידי אחר.
זה הטריק: הקורא מאמין בהתחלה שמדובר בראיון אותנטי, וזה משנה את אופן הקריאה שלו.
אותו חומר מוצג כך בצורה יותר "מעניינת" מאשר בכתיבה "יבשה" מטעם הכותב בלבד.
הסברתי?
אני פשוט קוראת מנוסה, ורגישה לניואנסים (-; , כך שזה היה שקוף לי מהרגע הראשון.