ושנר בטוסיק הוא לא יותר או פחות לא נעים מדברים אחרים שילדים צריכים לעבור ועוברים בחיים, כמו מצח פתוח או יד שבורה.
נר בטוסיק אינו הכרחי כמו יד שנשברה או מצח שנפתח.
אפשר לבחור בדרך אחרת.
ובגלל שאפשר לבחור בדרך אחרת, אני מציעה לוותר את האפשרות הזו.
השילוב של הנושא והמילה "התעללות" העלה בי את ההרגשה שייתכן שיש כאן משהו עמוק יותר, אולי חבוי ואולי לא, שמתעורר ביחד עם הנושא
התעללות,
בוא תחזור איתי לתרגיל המחשבתי שהצעתי, לרגע שבו נדחף לפי הטבעת שלך משהו בכוח. ותגיד לי מה אתה מרגיש ברגע הזה.
אבל האסוציאציה שלי מהתיאור הזה היא לא תמונה של תינוק והורה אלא של אסיר ואחות המוסד.
צודקת.
ולמרות החיק החם והאוהב של ההורה המטפל בילדו, יש הרבה מן המשותף בין שתי הסיטואציות.
ופתאום כואב לך בטוסיק.
האם תיארתי כאן התעללות?
כן. מכיוון שהפעולה של החדרת דבר מה לפי הטבעת בכוח היא פעולה מכאיבה (כפי שציינת) ופולשנית. ולדעתי גם משפילה, אם היא נעשית שלא מרצונו של אדם.
וכל הליטופים והחיבוקים לא מצליחים להקהות לטעמי את ההשפעה של אותו רגע חדירה.
(ולא שאני מזלזלת באהבה של אותו הורה, בטהורות כוונתיו ובשאיפה שלו לעשות את הכי טוב שהוא יכול עבור ילדו).
ממתי לתת לתינוק (שרגיל המישהו אחר מתעסק באחוריו על בסיס קבוע) טיפול רפואי לא כואב ו לא אגרסיבי נחשב להתעללות?
מדובר במשהו פולשני. ולפי הטבעת.
שוב - כל פעם שאתם מתקוממים על המילים הבוטות שלי - אנא מכם, דמיינו אתם את פי הטבעת שלכם כרגע עובר חדירה שלא מרצונכם.
והחדרה עדינה של נר שמנוני.
זה לא הופך את זה לפחות פולשני. אולי מעט פחות כואב, אך עדיין מאוד מאוד לא נעים. ומאוד ומאוד בכפייה.
יש גילאים שבהם לתת סירופ הוא הליך הרבה יותר אגרסיבי שכולל בתוכו גם החנקות, אחיזה מאד חזקה מצד המבוגר, והחדרה של חפצים קשים לתוך הפה.
אני לא חושבת שלצריך לתת תרופות בכוח. צריך לחפש דרך אחרת שבה הילד יסכים.
חינוך ללא כפייה.
יש מאמר מצוין בנושא, אני אנסה לחפש אותו ולתת את הלינק שלו.
דמייני לעצמך, שעכשיו, בעודך יושבת על הכסא שלך מול המחשב, מגיע מישהו גדול יותר ולוקח אותך, מפשיט את מכנסיך ותחתוניך, מניח אותך על ברכיו כשעכוזך כלפי מעלה, ומחליף לך חיתול....
החלפת חיתול אינה פעולה פולשנית של החדרת גוף זר לפי הטבעת.
ההשוואה אינה נכונה בעיניי.
לפני שבועיים בתי בת ה-3 בחרה לקבל נר. בלי כח בלי התעללות - ועם האופציוה לבחור בין אמבטיה, גרביים, סירופ, מגבת רטובה.
פ"א,
ראי תשובתי לנעמי בהודעה קודמת:
אני חושבת, נעמי, שאין מצב שבו תינוק/ילד ירצה בנר בטוסיק - בהנחה שזו פעם ראשונה שלו.
_כן יכול להיווצר מצב שבו ילד, אחרי שהוא ראה שבפעמים קודמות הנר שיפר את הרגשתו, יסכים לכך. אבל זו כבר התנייה.
אבל אני לא מאמינה שיש מצב שבו תינוק או ילד ירצו בזאת מרצונם הראשוני, ללא שום התנייה קודמת._
החדרת נר קטן ומשומן לא כואבת. ואני באמת לא מבינה למה לא לקחת אותו בחשבון כטיפול אפשרי?
אמנם כבר פירטתי את דעתי למה לא כדאי לקחת אותו כטיפול אפשרי (פולשנית, כפייה, השפלה) - אבל זה מביא אותי לשאול אותך ואת כל מי שמוכן לענות שאלה:
אם הייתם יודעים שיש דרך אחרת לטפל בילד, אם הייתם מכירים דרך כזו, כך שאינכם חייבים להשתמש בנר - האם עדיין הייתם בוחרים להשתמש בו?
_אמבטיות פושרות. עובד מצוין.
כל עוד הילד מעוניין הכך, אחרת זה סבל מתמשך. מהנסיון שלנו עם הקטן - זה נגמר בבכי וצרחות ובכי שמעידות על סבל הרבה יותר גדול מהסבל הרגעי של נר._
אם הילד סובל אז כדאי לבדוק מה אפשר לעשות כדי לשפר. מים יותר חמים, יותר קרים, אולי גיגית קטנה באמצע הסלון עם צעצועים, אולי רק לטבול רגליים בתור התחלה עדינה וללטף את מצחו החם עם יד רטבה תוך כדי וכו' וכו'. כדי למצוא מה יעבוד צריך לחפש. אם הנר קיים כאופציה מקובלת עליך - לא תהיה לך מוטיבציה לחפש.
_אגב, הדגש כאן הוא על ילד עם חום אשר סובל.
אני לא חושבת שצריך להוריד חום לילד שנראה בסדר.
אני אתך בקטע הזה, כל עוד החום הוא לא גבוה מדי._
לא יודעת מה זה בעינייך חום גבוה
מדי_. כשיש חום גבוה _מדי_ (אבל על אמת, 40 מעלות זה לא בהכרח _מדי) אז הילד כבר לא ייראה בסדר אלא אפטי. ואז וודאי וודאי שצריך לטפל.
אגב, גם ב-
סובל_ - אני לא בטוחה שנסכים מה זה _סובל, אבל זה כבר שייך לדיון בדף אחר.
_יש מקרים רפואיים (מהסוג הפחות יומיומי) שבהם כנראה אין ברירה ואנו נאלצים לכפות על הילד.
נכון! וזה כולל נרות, לפעמים._
כאן אנחנו חלוקים. ושים לב שציינתי
מהסוג הפחות יומיומי. יותר התכוונתי לפציעות חמורות, מחלות קשות וכו'. אני מציעה לך לקרוא דברים שכתבה בהקשר הזה
לילה טוב בדף
חינוך ללא כפייה (אני אנסה להביא תיכף את הציטוט).
לתת נר לילד מקביל למעשה סדום? מה לעזאזל הקשר?
חדירה כופה לפי הטבעת. זה מגדיר, למיטב ידיעתי,
מעשה סדום.
מה הקשר להתעללות?
הקשר הוא בפולשנות לגופו של אחר מבלי לקבל את סכמתו. הקשר הוא בכפייה. הקשר הוא בכאב, או באי נעימות הברורה שיש בפעולה הזו ושנכפית על ילד חסר אונים על ידי מבוגר חזק ממנו. ושוב, אני יודעת שזה מאהבה ורצון טוב וניסיון לפתור את הכאב והקושי. אני לא באה כאן בטענות לאף הורה. כולנו עושים דברים רק כי זה מה שאנחנו מכירים בתרבות שלנו. הטענה שלי היא טענה תרבותית: העובדה שהאופציה הזו קיימת ושהיא סבירה ומקובלת מבחינה תרבותית היא שורש הבעיה בעיניי.
אפשר לנסח את זה כ"לתת נר לילד זה סבל בשבילו", אבל את באמת חושבת שכל מי שנותן נר לילד שלו מבצע בו מעשה סדום או מתעלל בו?
אני לא שופטת את ההורה.
אני מביעה דעה שיפוטית כלפי הפעולה עצמה ובעיקר כלפי התרבות שנותנת לה לגיטימציה.
תעשי לי טובה. באותה מידה לגעת באיבר מינו של הילד בזמן אמבטיה זה מעשה מגונה
שוב לא רואה את הקשר ועניתי לך על כך למעלה.
_לסבן זו לא פעולה פולשנית.
אם הילד מביע אי נוחות מכך ותמשיך לעשות זאת בניגוד רצונו - זו שוב פעולה כופה וכוחנית._
ולהניק ילד מעל גיל שנה או בכלל (להצמיד אדם לשד של אמא שלו, אם את רוצה את זה בצורה פלסטית ונטולת הקשר) זה ניצול מיני.
שוב לא רואה את הקשר.
להניק זה טבעי.
להחדיר נר לפי הטבעת - לא.
אני לא מכניס לילדים שלי נרות כתחביב כשבא לי מדי פעם, אלא רק כשאני חושב שזה נחוץ ושהסבל שייגרם להם כתוצאה מאי מתן הנר הוא גדול יותר.
אשמח אם תשיב גם אתה לשאלתי:
אם היית יודע שיש דרך אחרת לטפל בילד, אם היית מכיר דרך כזו, כך שאינך חייב להשתמש בנר - האם עדיין היית בוחר להשתמש בו?
אני שמח בשבילך שהילדים שלך לא היו מעולם עם חום מספיק גבוה, או שהם כבר ידעו לבטא את עצמם מספיק טוב כשהיה להם חום גבוה, אבל מה לעשות: העולם הוא לא מקום מושלם ולפעמים ילד בן שנה שלא יודע לדבר עדיין ואי אפשר להפעיל עליו את כל הטריקים שהזכרת מגיע למצב שצריך להוריד לו את החום, ומייד.
חום גבוה מאוד היה גם אצלנו. וזאת בדיוק הנקודה: תמיד מצאתי דרך אחרת להתמודד, כי היתה לי מוטיבציה לחפש דרך כזו.
(האמת שרוב הזמן בכלל לא ניסיתי להוריד את חום כי הוא לא הפריע מאוד לבתי (גם כשהוא היה מאוד מאוד גבוה) ובפעמים המאוד בודדות שכן, הצלחתי להקל עליה באמצעות כל הפתרונות שהצעתי כאן).
וגם ילד בן שנה אפשר לנסות לשכנע במילים עדינות (מניסיון), ואם זה לא עובד - שוב, ישנן אמבטיות, רטיות, גרבי חומץ וכו'.
קחי, לדוגמא, את המקרה שתארתי למעלה
לא מקרה של חוסר ברירה בעיניי.