המלצות דפים

שליחת תגובה

הכבוד - מכביד
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: המלצות דפים

המלצות דפים

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 מאי 2020, 14:19

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

{{}}שאלה לאמהות{{}}
האם ייתכן שאמא כועסת אוהבת את ילדיה? האם הכעס הוא בלתי נמנע בגידול ילדים?

כי להערכתי (מבוססת המחקר), מה שקורה לרוב הוא שהאמא שמתפרצת עושה את זה בתגובה למה שהיא חווה כמיתקפה עליה. הטייס האוטומטי משתלט עליה, והטייס הוא בדרך כלל ילדה די קטנה שמפחדת מאמא שלה... P-: קולטת את המילכוד פה?{{}}

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 16 נובמבר 2017, 07:32

מרחב משלך
כמו שצריך "חדר משלך" בשביל להתרכז ולכתוב בלי הפרעות, ככה צריך מרחב פעולה בשביל לגדול להיות אמא.
האמהוּת שלהן, שלנו, היא כמו נבט רך, של צמח גדול ורם ופלאי. ויניקוט כתב "יכולתך הגדולה" והיא אכן גדולה. והנבט הזה נרמס בקלות רבה מדי על ידי הסביבה.

המלצות דפים

על ידי אישה_במסע* » 23 פברואר 2017, 15:35

איפה הגבול
על הצבת גבולות, ועל מה שמסתתר מאחוריהן. על הגבולות שקיימים בעולם, ועל מה שקורה כשעוברים אותם. ועל למה בכלל צריך להנכיח את הגבול בעולם, ואיך עושים את זה. וכמובן, מה קורה כשעוברים את הגבול?
אם משהו לא באמת חשוב לי אבל אני מנסה "להכריח" את הילדה שלי לנהוג ככה כי אני חושבת שצריך להכריח ילדים לעשות דברים מסוימים - זה לא יילך.

המלצות דפים

על ידי אישה_במסע* » 03 דצמבר 2015, 15:40

החינוך הביתי כהתבדלות חברתית
הבחירה לחיות בבועה, לעומת החיים בבועות אחרות.
אולי זו בועה שדומה לזו שבה גדלת, אולי היא דווקא אחרת, אבל בכל מקרה החיים שלך יתרכזו בתוך גבולותיה של איזו תת-קהילה מאוד מאוד מסוימת, והקשר שלך עם תת-קהילות אחרות יתמצה בקריאה בעיתון ובמפגשים לא תכופים במיוחד.

המלצות דפים

על ידי אישה_במסע* » 03 אוקטובר 2015, 17:38

מפגשים עם אהבה ומפגשים בלעדיה
דף קצר שמזכיר מה הם הדברים החשובים באמת...

עירית לוי: יש אנשים שנותנים לך אנרגיה במפגש איתם, גורמים לך להרגיש טוב עם עצמך ובכלל, ויש אנשים שלוקחים ממך אנרגיה ומותירים אותך עייף ומרוקן.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 02 אוגוסט 2015, 19:40

מה עם האמיצות האחרות
אומרים על יולדות בית שהן אמיצות, אבל מי שילדה בבי״ח היא אמיצה לא פחות ואולי הרבה יותר!
מפחדנות פרופר אני הולכת לקראת לידת בית בהריון השני שלי כי אין בי שמץ של כוחות להתמודד עם בית החולים

המלצות דפים

על ידי אישה_במסע* » 08 יולי 2015, 14:21

מוקש תושיה
מבט מעניין על המצב בו בעיה שלוקח 15 שניות לפתור נראית פתאום כמו מכשול בלתי עביר

אז למה, בעצם, פעולה שהיתה לוקחת 15 דקות, ולא משפיעה כמעט בכלל על התוצאה הסופית, נראית לנו כמכשול בלתי עביר? לזה בדיוק קוראים מוקש תושיה. זה פוגע בתושיה שלנו, ולכן זה נראה כל כך גדול וקשה ובלתי עביר. ברור שאם נסתכל על זה מהצד, בעיניים מפוכחות, אז הבעיה לא תראה לנו גדולה ממה שהיא באמת, אבל בהיותנו בפנים בתוך הסיטואציה – ההתנגשות בין הכוונות שלנו והמצב הנפשי החיובי שבו אנחנו נמצאים באותו רגע ביחד עם האדישות והנונשלנטיות שבו הופיעה לנו הבעיה מול הפרצוף גורמת לנו לעיוות של ההסתכלות. ופתאום כאילו מישהו הוציא לנו את כל הרוח מהמפרשים בבת אחת.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 03 יולי 2015, 22:42

בלוג הכי טוב בבית לנו לפחות
פרודיה משובחת על החיים באופן טבעי.
_ראיתי את בן זוגי עכשיו מקיא באמבטיה :-0 את ארוחת האמרנט. זה עלה המון כסף! (אורגני). ניסיתי לבקש ממנו שלפחות יקיא לתוך הקומפוסט והוא אמר "אני מרגיש שאת לא מפרגנת לי את ההקאה הזאת".
לפעמים אני חושבת שכדאי לי לעבוד יותר על מסרי אני :-/_

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 28 ינואר 2015, 17:18

ללמד סקרנות
איך גורמים לילדים להתעניין?
בועז חן: הרבה פעמים כשהילד סקרן אנחנו הורגים לו את זה כי ככה לא עושים את זה, כי זה מסוכן, כי זה ישבר, כי עכשיו אין זמן וכד'.
יונתן: אני שם לב שכשילדי נמצאים בסיטואציה בה לוקחים להם את כל מה ששלהם, שיש להם (צעצועים, ספרים וכו), למשל, בטיול רחוק מהבית, הם נעשים מאד סקרנים. למעשה, כל דבר מסקרן אותם. עלה על השביל, שבלול, קוצים, מים, רוח - הכל מעניין, הכל מסקרן.

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 25 נובמבר 2014, 17:11

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מקלידה ביד אחת - דיון הזוי ומשעשע על האייקון |יד1|

אביה נו: _אה, זה מה שזה! ואני תהיתי למה צריך אייקון של גנרל גאה בפוזה של נפוליאון נשען על השולחן בנון שלנטיות והקסדה תחת זרועו האחת. כמו טייס קרב שחזר מהפלה מוצלחת ומצטלם לעיתון. ולמה הקסדה שלו וורודה ומצויר עליה סמיילי לעזאזל.
(כנראה שלא הייתי כאן ממש הרבה זמן)
אולי כדאי להוסיף אייקון של כתם רורשאך..._

לילה טוב מצטטת את שגית רי: אולי "הלכתי לזרוק מישהו לשירותים, תיכף אשוב"

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 20 יולי 2013, 12:55

שכחתי מה שלמדתי -- למה ללמוד דברים שלא משמשים אותנו בחיים? מה כן כדאי ללמוד? ואיך?

רועי שרון: ומה שמפתיע מכל: אלו הם המקרים היחידים בהם נזקקתי למתמטיקה שלמדתי במשך 20 השנים שבהן אני מתכנת. ואנשים עוד מעיזים לטעון שהתושב"ע שלמדתי בבי"ס היה נחוץ לי.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 15 פברואר 2013, 10:21

ילד שני שונה - מה כבר יצא מפעוט שמעדיף לדפוק צעצועים במקום להקשיב לסיפורים?

בשמת א: _ללמוד קרוא וכתוב תמיד אפשר.
אבל להחזיר אותנו למגע עם החול - זה מאוד לא קל. מאוד מאוד לא קל.
והמחיר שמשלמים על העוצמה האינטלקטואלית הזאת, הוא חולשות מאוד גדולות בהרבה דברים אחרים, שלדעתי היום לא פחות חשובים (אם לא הרבה יותר)._

תמרוש רוש: המגע. התנועה. התחושה. הראייה והשמיעה והלישה והסיבוב והקפיצה והגלגול והמעיכה והמהירות והכובד והרכות והשינוי והיציבות - כל אלה בונים אצלנו את המסד שעליו נוכל לבנות כל דבר אחד, כולל היכולת למתמטיקה גבוהה, לעשות דוקטורטים ו...לטוס לירח.

תמרוש רוש: _זה הבסיס שעליו נבנה כל האינטלקט. אנחנו חייבים, פשוט חייבים, בהתחלה, לחשוב דרך הגוף. ללמוד יחסים דרך הגוף. ללמוד סיבה ומסובב דרך הגוף. ללמוד כללים ויוצאים-מן-הכלל דרך הגוף.
אחרת אוי ואבוי. משהו חסר. מאוד._

תמרוש רוש: ללמוד להיות אתו, לצדו, אולי במרחק-מה ממנו, ליהנות מלצפות בו מוצא משמעות עמוקה בעולם, ללמוד, לאט, מתוך הצפייה הזאת, מה בעצם כל כך משמעותי בחול, או בדפיקה על השולחן, וכל זה - בלי להיעלב, בלי להרגיש נטושה על ידי הסיטואציה, בלי להרגיש מיותרת.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 11 נובמבר 2012, 18:18

במקום דשא -- תחליפים יותר חסכוניים ואקולוגיים.

הדשא אינו צמח מקומי, למעשה הוא מעין "עשב שוטה" שחונק גידולים אחרים. חסרונו הגדול, בארץ, הוא כמות המים הגדולה מאוד שהוא צורך. מעבר לזה, הוא מתפשט, זקוק לטיפול אינטנסיבי ולכיסוח מתמיד. הכיסוח גם פוגע בבעלי החיים הקטנים שבקרקע.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 17 פברואר 2011, 20:44

הנקה אינסטינקטיבית -- כמה פשוט, ככה מהפכני.

שרון: בפשטות - אמא, שעונה אחורה בנינוחות, מביאה את התינוק שלה אל השד. התינוק, בהיותו לבוש בצורה קלה, או אפילו במגע של עור לעור עם אימו, משתמש ברפלקסים המולדים שלו כדי להתביית על הפטמה, להתחבר אליה בצורה אופטימלית, ולהתחיל לינוק בשלווה.

ניצן אמ: במקום להגיד לכל אשה בהריון "את חייבת ייעוץ הנקה כי הידע אבד, וצריך המון המון כריות!" (וכסף) להגיד לה "בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר."

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 11 פברואר 2011, 11:02

אמא לומדת להתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז של בנה.

אלודאה בלבן: _היא תעשה את העבודה שלה היטב, אני בטוחה, ונקבל ממנה שפע של המלצות ללימוד ולהשתלבות בבית הספר, והמורה תהיה מרוצה כי יהיו לה "כלים" (מילה שנואה עלי במיוחד) להתמודד עם הקשיים של הגיבור, וכולם יהיו שמחים.
ורק אני מרגישה חזק בפנים את הקווץ' שאומר שהייתי צריכה להשאר איתו בבית ולתת לו לבנות בונקרים כאוות נפשו._

נעמה סלע: _מה שהוא צריך ללמוד זה לא איך לכתוב ישר ואיך לשבת בשקט (למרות שאם זה חשוב לו גם בזה אפשר להשתפר בטוח) אלא איך להכיר בכל הכשרונות שלו ולהאמין ששום דבר לא צריך להפריע לו ולעצור אותו.
יש כל כך הרבה דרכים להגיע למטרה פרט להליכה בשביל הסלול ודפיקה על הדלתות המוכרות. מי שיודע שיש חלונות, שבילי עפר ואפילו ארובות שניתן פשוט להחליק דרכם ישר למטרה, מי שיודע שמה שיש לו לתת לעולם לא פחות טוב בגלל שהוא ארוז בנייר עיתון ולא באריזת מתנה - חייו לא יהיו קשים יותר או מסובכים יותר מאשר כל אדם אחר.
להצליח לכתוב ישר או לשבת במשך 45 דקות במאמצים כבירים ולדעת שכולם סביבך עושים את זה אפילו בלי להתאמץ - זו לא חווית הצלחה._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:17

לחיות בלי מקרר -- אם מסיבות של אקולוגיה, אם מצורת החיים, ואם פשוט בגלל הכסף: איך אפשר?

אמא של יונת: מלח, סוכר, שמן, ייבוש ועישון – כולם אמצעי שימור. המקרר, גם זה שפועל על קרח, הוא המצאה חדשה יחסית (בשמת ודאי תוכל לגלות לנו ממתי). לפני כן היו כובשים ירקות, ממליחים מייבשים ומעשנים בשר ודגים, מבשלים פירות למרקחות, מייבשים פירות, ירקות ותבלינים ומתסיסים פירות ליין. גרעיני דגנים וקטניות נשמרים זמן רב בלי קירור.

יוחננ ית: ההורים של גיא גדלו בהודו ולא היה להם מקרר בבית. הם בישלו כל יום אוכל טרי, מלבד בשבת.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:16

הבית הכי אקולוגי -- רעיונות ידידותיים לסביבה לבונים ולמשפצים

טרה רוסה: _דירה בעיר אקולוגית יותר מבית פרטי, לסביבה (אבל לא לשוכני הבית) (מה זה פרבור).
בית ביישוב קיים ובשכונה וותיקה אקולוגי יותר מבית ביישוב חדש או בשכונה חדשה (הדורשים הקמת תשתיות חדשות הפוגעות בסביבה)._

ה עוגיה: עוד משהו בעניין המיקום (מעבר לסוג הישוב): קרבה למקום העבודה ול"אתרים" חשובים אחרים (כמו ההורים או הסבים או האחים או כל אדם שנוהגים לבקר אותו על בסיס קבוע). זה חוסך המון דלק.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:15

דיסלקציה מנכות למתנת אל -- מסתבר שבמקרים רבים הקשיים בתחום אחד מגיעים יחד עם כשרונות בתחומים אחרים

ברקת לוין: דיסלקטים הם לרוב אנשים שונים שלא מתאימים ל"תבנית" הקלאסית. יש להם דרך חשיבה שונה, רגישות גדולה לרגשות שלהם ושל אחרים ויכולת "על חושית" (בכוונה במרכאות) להרגיש דברים ואנרגיות.

עודד לבנה: _למתמטיקאים מצטיינים רבים יש דיסלקציה.
אחת הסיבות היא (בהקשר למה שברקת ציינה),
שדיסלקטים רבים, אשר אינם מצליחים לחשוב בצורה מילולית, מתמודדים עם אותם
האתגרים בצורה ויזואלית, ולכן מטפחים יכולת ויזואלית ודמיון ויזואלי מצויינים.
אלו תכונות הכרחיות לפתרון של בעיות רבות במתמטיקה:
מי רואה את העצמים המתמטיים מומחשים באופן ויזואלי
זוכה לאינטואיציה מצויינת אשר מדריכה אותו הן בכיוון התשובה והן בכיוון ההוכחה._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:14

תשובה ישירה לשאלה -- איך לענות על שאלות של ילדים כדי לעודד למידה?

עדי יותם: _לשאלות כמו, "איך קוראים לציפור הזאת?", "מה זאת מטאפורה?" וכו' - אני אענה ישירות.
לשאלות כמו "למה השוטרים יצאו מהאוטו שלהם והלכו לשם?", "איך עובד טלפון?", ולפעמים גם "מה את עושה?" אני עונה ב"מה את חושבת?" וכמעט תמיד מקבלת תשובות מרתקות, שלחלקן הגדול גם יש בסיס במציאות._

ליאת skippy: תוך כדי יצירת דף זה, נזכרתי שבאחד ממקומות העבודה שלי, היתה לי "בוסית" שכל פעם ששאלתי אותה איך עושים משהו, היתה שולחת אותי למצוא לבד את התשובה. זה היה ממש מרגיז. אני רציתי להתקדם צ'יק צ'ק עם הפרוייקט, נתקלתי במשהו קטן לא פתור, ציפיתי שזה ייפתר ברגע, ועכשיו שלחו אותי לנהל חקירה... שנאתי את זה.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:11

מסע אל ההיסטוריה שלפני ההיסטוריה
על השיכחה הגדולה של התרבות שלנו, ועל מה ששכחנו

במבי ק: העולם נוצר עבור האדם, אבל לאדם לקח זמן להבין את זה. משהו כמו 3 מיליון שנים. בשנים האלה הוא חי כמו כל קהילה חיה אחרת. המהפיכה החקלאית טרפה את הקלפים. האדם יכול היה לעזוב את אורח החיים של צייד-לקט, הוא התחיל לגדל את מזונו לבד (חקלאות וביות חיות למשא ולמאכל), והשלבים הבאים היו: חלוקת נטל העבודה, יצירת תפקידים ביורוקרטיים של ניהול, תכנון ושמירה, התפתחות הטכנולוגיה, סחר חליפין, כלכלה, מסחר, מתמטיקה, קריאה, כתיבה, פילוסופיה, מדע... וזאת היא ההיסטוריה שלנו. הרגע שבו התחילה ההיסטוריה הוא הרגע שבו האדם הפסיק לתפוס את עצמו כחלק מקהילת החיים, והחל לתפוס את מקומו בסיפור שסיפרנו קודם – זה שהעולם נברא עבורו.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 07 דצמבר 2010, 07:09

יציבה טבעית -- מה שמלמדים הפיזיותרפיסטים ושיטות ההתעמלות השונות הוא לא דווקא מה שטבעי ובריא לגוף...

שרון ס: _ניסיתי לעמוד ככה, עם הישבן והבטן במשוחררים לגמרי לבלוט החוצה, ואז לעמוד רגיל עם ההידוק הספונטני של הישבן והבטן.
בדרך הראשונה אני מרגישה יציבה יותר, הרגליים מהודקות לרצפה, הגוף לא זז. בדרך השניה אני מרגישה שאני צריכה לייצב את עצמי כל הזמן, הגוף נוטה קצת קדימה והמשקל קצת יותר על כרית כף הרגל (כמו על עקבים נמוכים)._

חוחית: _בעולמנו המוחצן והחושפני, רק השרירים החיצוניים של הגוף נחשבים, אלה שעובדים עליהם במכון כושר.
כולנו, ובמיוחד נשים, למדנו "להכניס את הבטן" כדי שתראה שטוחה וגם קיבלנו מידע מוטעה לגבי שמירה על הגב, כאילו חיזוק שרירי הבטן ישמור על הגב.
מה שקורה הוא בדיוק הפוך, כיווץ של שרירי הבטן החיצוניים ("הריבועים") דוחף את כל איברי הבטן אחרוה ומטה, לכיוון קרקעית האגן ויוצר נזקים גדולים בטווח הקצר והארוך. הרבה פעמים מי שסובלות הכי הרבה מבעיות גב וצניחות למיניהן אלה דווקא הספורטאיות והרקדניות שכל החיים עבדו קשה על השרירים החיצוניים וזנחו את השרירים הפנימיים._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 18:03

החיים כערך -- רופאים ואחרים כותבים על קדושת החיים לעומת הזכות למות בכבוד

שרון ג: _היו הרבה פעמים, שבהם הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לעזור לאנשים מסויימים למות.
עדיף לחיות שבועיים פחות בלי סבל, לא?_

דנה ה: מפיה יצא הקול החזק והצלול ביותר שניתן לדמיין. רוחה היתה חזקה וכלל לא מתפוררת כמו גופה. שאלתי אותה לשלומה ומה היא חושבת שיקרה לה, והיא הביעה בצורה ברורה ביותר את רצונה לחיות ולא משנה מה המחיר, וזה היה אחרי שאני ריחמתי עליה מאוד והתפללתי בשבילה שכבר תמות. השיחה איתה לימדה אותי שהרבה אנשים שנראה לי שהם בטח כבר רוצים למות בכלל לא רוצים בכך.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 17:40

תוך כדי הנקה -- כל כך הרבה זמן אנחנו מבלות בהנקה... ומה עושים תוך כדי?

נהר שליט: כשאני מניקה אני:קוראת כמובן, מקריאה סיפור לילדות,עומדת בתור,מורחת פיתה עם חומוס,מנגבת חומוס,להבדיל מנגבת את התוסיק של בכורתי,מטיילת,קופצת בטרמפולינה,רוקדת בחתונה,מסדרת מדיח מצחצחת שיניים,קוטפת תפוז ופעם אחת גם דילגתי בשלג.

ורד לב: אני מוצאת שזה הזמן הטוב ביותר שלי למנוחות במהלך היום (שלא נדבר על הלילה). אני מניקה גם תו"כ דברים אחרים (הליכה, בישול, השקייה, מתן אוכל לכלבים, חתולים וכו', עבודה מול המחשב, קריאה, טלפון וכו'). אני גם שמה לב שהיניקה של אומני יותר רגועה ואיכותית כשאני פחות פעילה, אבל יש פעמים שחייבים...

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 17:20

עקביות בחינוך -- איך אפשר לשמור על עקביות כלפי הילדים?

רחל ברמן: לדעתי עקביות היא נסיון עלוב לחקות באמצעים טכניים את מה שילדים באמת זקוקים לו: הורות יציבה ובטוחה בעצמה.

התפוז האורגני: _ואולי שרירותיות גם היא סימן להורות יציבה ובטוחה בעצמה? ככה הילד לומד שלפעמים כן ולפעמים לא, והסיבות אינן קבועות בחוק אלא נולדות בדיאלוג?
ואולי היותה של הורות יציבה ובוטחת לא קשור לעקביות או שרירותית בכלל?
לא יודע.._

עירית לוי: _נראה לי שעקביות היא פחות רלוונטית, כלומר מה אמרת היום לעומת מה אמרת אתמול או מה תגידי מחר,
ומה שיותר רלוונטי לבחון עם עצמך זה אם את עכשיו באמת עומדת מאחורי הדברים. אם את שלמה איתם._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 17:14

ילדים בורחים -- איך שומרים על ילדים קטנים שלא יתרחקו למקומות מסוכנים

אם פי 3: מה עם ישיבה על הכתפיים? או "שק קמח"? הרבה ילדים אוהבים את זה, וזה מאפשר לך תנועה בטיחותית.

תבשיל קדרה: _אל תרדפי.
אני לא רדפתי, והם לא ברחו.
המקום היחיד בו רדפתי היה במדרגות לרחוב (כי יש בסוף כביש). זה היה גם המקום היחיד בו הם ברחו. הפסקתי להתרגש ולרדוף - הפסיקו לברוח._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 17:12

לדבר עם ילדים בלי לדבר -- תקשורת לא חייבת להיות במלים ומשפטים

מ י כ ל: לפתע, בני הניחן בכושר ביטוי מרשים, ברהיטות, באוצר מילים של בית מרקחת [...] פנה לאיתותי ידיים - הוא נאלם, בכה והחל להצביע על חפצים ועלי הוטלה המשימה לנחש את אשר על ליבו.

סמדר נ: היה לי מטופל-ילד שברגע שהתחלתי לשיר שירים מאולתרים על מה שהוא עשה באותו רגע, הקשר בינינו "עלה כמה מדרגות" במהירות ובאופן דרמטי. זה לא מפני שהייתי צוות הווי ובידור, אלא מפני שהראיתי לו שאני איתו.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:52

המלצות משחקים לחורף -- במה לשחק כשנמאס להרטב ולהתבצבץ בחוץ?

דנה יחזקאלי: בימים האחרונים כשלדרור יש צורך ברור לזרוק כל מה שבא ליד על הרצפה ועלינו, התחלתי לנתב את פרץ האנרגיה שלו ל"מסלול מכשולים", וזה עובד ממש יפה. כלומר - שמים כסא, שהוא עובר מתחתיו, אח"כ מטפס על ספסל, משם על שרפרף ומשם קופץ לפוף וחוזר חלילה.

גלית ועמרי: אנחנו הכנו אתמול עוגיות בצורת חיות, גם הריצפה השולחן המקרר והקיר עזרו לנו להכין, אבל יצא בסוף נורא טעים, וכן, זה יורד בכביסה :-)

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:50

ההגשמה העצמית שלי בעיניי החברה -- איך אפשר לעשות משהו משמעותי כשנשארים בבית עם הילדים?

אופירה: אני רוצה לעשות עוד משהו חוץ מלגדל את הילדה. היא בת שנה וקצת. אני מנסה להתחיל לעשות דברים כדי להתחיל לעשות דברים. זה מסובך לי. כל דבר הופך להפקה. בייביסיטר וכו'.. שום עבודה כמעט לא משתלמת, וממילא אני לא רוצה לעבוד הרבה. אבל אני כן רוצה להרויח כסף.

גיא מ: _אני חושב שמה שאת צריכה להבין (כמובן - זו דעתי ואלה הכלים שבהם אני משתמש) היא שאת פורצת דרך. מעין חלוצה, נושאת דגל.
הדרך היא קודם כל שלך. הצורה בה את חיה, איך את תופשת את מקומך בעולם, מה חשוב לך ורגיש אצלך. זהו הבסיס להכל._

אורנה שפרון: _אני חושבת שאחת הבעיות הכי קשות בעולם כפי שהוא מתנהל היום, היא שאין לאנשים זמן לרצות.
אנשים וילדים לא יודעים מה הם רוצים כי אין להם זמן לרצות. כל הזמן צריך. צריך ללמוד, צריך להשיג תעודה, צריך ללכת לישון בזמן, צריך לעשות קרירה, צריך לממש את עצמי (ויונתן גפן כבר אמר את זה טוב ממני) ומרוב הצריך הזה שכחנו מה אנחנו רוצים.
לכן, אי אפשר לתכנן את העתיד כשיוצאים מהמסגרות של הצריך, כי באמת אין לנו מושג מה אנחנו רוצים._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:44

בנים בחינוך ביתי -- אנרגיות, האבקויות, חרבות, והתחמקות מדיבור -- איך מסתדרים עם הגברים הצעירים האלה?

אסנת: משהו בי מפחד שלא אוכל לתת להם את הכלים להם הם זקוקים כבנים.כי החשיבה שלי שונה. אתן דוגמה קטנה. הם אוהבים לשחק ולנצח. לא משנה איזה משחק גם אם אין בו שום אלמנט של תחרות, הם מסיימים את המישחק ואומרים "ניצחתי!" . בהתחלה כל הזמן אמרתי להם, "תהנו מהמישחק לא צריך לעשות תחרות". תקופה ארוכה יחסית הייתי מתוסכלת, עד שהבנתי שהם נהנים. הם אוהבים לנצח ולבכות כשהם מפסידים. אז היום אני אומרת להם "איזה יופי ניצחת!" . לקח לי זמן להבין את זה. בעלי הבין את זה מייד. זה נראה לו מאוד הגיוני שאם משחקים אז צריך גם לנצח.

אמא בבית: _אני מרגישה שלמדתי הרבה מהבנים שלי. הקשר איתם יותר פשוט לי מקשר עם בנות כי אני לא מצפה שהם יהיו כמוני ולא מתיימרת להבין את המניעים שלהם.
הם פשוט שונים וזהו ויש בזה משהו מאוד משחרר._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:34

נוכחות עם הילדים -- אם לא "זמן איכות" ולא מירכוז הילד, אז מה כן?

ליאת Skippy: אני מרגישה לעיתים קרובות מדי, שמרוב הלעשות את כל השאר, אני בעצם לא איתם.

חוה ש: _ההתרחשות הפנימית של הילד נסתרת מעיני וכתוצאה מכך קשה לי יותר להתחבר לסיטואציה ולהיות נוכחת בה באמת.
כשאני מחליטה שהרגע ראוי שאהיה נוכחת בו ומזכירה את זה לעצמי באופן מלאכותי לגמרי - זה עושה נפלאות לכל ההתרחשות. גם בתחושה שלי וגם בהדהוד שאני מקבלת מהילדים._

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:25

בורות בחינוך הביתי -- איך נלמד את הילדים מה שאנחנו בעצמנו לא יודעים?

אורנה שפרון: אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך שהבורות שלך רק תלך ותגדל ככל שהילדים יגדלו, ויתעסקו עם מליון דברים שבחיים שלך לא חשבת עליהם.

עדי יותם: ולפעמים המטרה בשאלה היא לא קבלת התשובה אלא משהו אחר. ניסיון לפתח שיחה, רצון לשתף בתשובה שהיא כבר חשבה עליה בעצמה.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 06 דצמבר 2010, 16:23

ילדים מלמדים -- איך הילדים מלמדים אותנו, אם אנחנו מצליחים להקשיב.

עננה: _כשלירי היה תינוק הלכתי איתו עם המנשא (כשפניו החוצה). הוא היה מחייך לכל מי שעבר, וכל מי שעבר חייך מיד בחזרה.
כך למדתי ערכו של חיוך._

המלצות דפים

על ידי אהבת_עולם* » 15 דצמבר 2008, 22:10

לוטם יומן למידה ביתי - יומן מקסים של החיים בבית, על כל גילוייהם.
הדף מכיל המון סקרנות ויצירתיות של שני ילדים ואמא אחת.
ותמצאו בו גם הרבה רעיונות לפעילויות, יצירות וגילויים משותפים עם ילדיכם.
דף טעים !

המלצות דפים

על ידי עורכת_עם_ערכים* » 02 דצמבר 2008, 10:14

הלך רוח כנוע

_עולה לא פעם כשמדובר בחמיות, באמהות שתלטניות, גיסות מנוולות, בוסים תוקפניים, מדריכי שחייה אסרטיביים (תינוקות ומים) וכותבים/עורכים שלא משחקים לפי כללי המקום.
ילדות טובות ואהובות, בואו נדבר על זה._

_אז למדנו ואנחנו מלמדים הלך רוח כנוע את ילדינו מבלי שנראה בהכרח את התועלות שעולות ממנו, את הסיבות שבבסיסו.
אנחנו מספרים סיפורים בשבחי היותנו ילדות טובות, שאינן מחוללות מהומות, אינן מעוררות גלים... מספרות בשבח האנרגיות הטובות, האוירה הנעימה, בעוד לא מעטות מאיתנו מתבוססות בכעסים, בשנאות ובתסכולים.
אנחנו מדברות על ערכי משפחה, מבלי לראות את המחיר שאנחנו משלמות כדי לקבל, לא פעם, לא הרבה אם בכלל. אנחנו בוחרות שלא לשנות, לא לדבר, לא לעמוד על דעתנו, על צרכינו, על רצונותינו, על האוטונומיה שלנו על גופנו, בשביל... מה בעצם? מה אנחנו מקבלות מזה?_

דיון ארוך ומרתק ש"מתכתב" עם הרבה דפים באתר. דף חובה.

המלצות דפים

על ידי עודד_המחפש* » 17 אוגוסט 2008, 12:07

שילוב NLP ודמיון מודרך
דף המסביר בצורה ברורה ומסודרת מה זה, ואיך ניתן להשתמש בזה לתועלתנו.

_הפעלת הדמיון אצל כולנו נעשית כפעולה טבעית ואוטומטית. לדוגמא אם ניזכר בפעם האחרונה בה קראנו ספר מרתק נוכל להיזכר כיצד גברו פעימות לבנו ברגעי המתח... כי הסיפור אמנם התרחש בדמיוננו, אך גופנו, שזיהה מצב של סכנה, הפריש אדרנלין אשר הגביר את קצב פעימות הלב. הסיבה התרחשה בדמיון התוצאה בגוף...
בדמיון מודרך אנו משתמשים באופן מודע ומכוון בכוחו של הדמיון על מנת להשיג מטרה שנבחרה מראש.
חדשני? – ממש לא, אם נתבונן בהיסטוריה נגלה כי גילו של הדמיון המודרך כגיל האנושות._

פעמים רבות, בלי להיות מודעים לכך, אנחנו יוצרים לעצמנו תרחישים שאינם מטיבים עימנו ואף גורמים לנו סבל. בדמיון מודרך אנו רותמים את כוחו האדיר של הדמיון לטובתנו על מנת להשיג מטרות שברצוננו להשיג, לאפשר לעצמנו איכות חיים גבוהה.

_בניגוד לדמיון מודרך, ה-NLP החל להתפתח בארצות הברית באמצע שנות השישים.
הNLP אשר שואל אייך אנחנו פועלים? מה הם דפוסי ההתנהגות הרגש והחשיבה שלנו? את מה נרצה לשמר מה נרצה לשנות ואייך? אייך נגדיר לנו מטרה מוצלחת ומה הם הדרכים בהן נגיע למטרה הזו.
ה NLP מהווה אינטגרציה של שלושה מדעים: נוירולוגיה, בלשנות ומדעי ההתנהגות. ומכיל אוסף גדול מאד של טכניקות המביאות לשיפור ושיכלול התקשורת. תקשורת של האדם עם עצמו ותקשורת עם סביבתו._

המלצות דפים

על ידי שמש_בחורף* » 10 יולי 2008, 10:40

חיפוי הגינה בעיתונים
טרה רוסה:
האדמה לחה מאוד כל הקיץ. החיפוי אטום מאוד, והתאדות מועטה. זה מאפשר להוריד משמעותית את כמות ההשקיה. קל יותר לזרוע בשטחים חשופים בשיא הקיץ, כי האדמה לחה. בחורף כמעט ולא היו לי עשבים בגינה.
בגינה שחיפיתי בהתחלה, עם שכבה דקה יחסית של עיתון, לאחר החורף כמעט ולא נותר עיתון. כשאני שמה שכבה עבה יותר, העיתון לא מתקמפסט בקלות.

בדף הזה מסבירים איך לעשות את זה, מדברים על יתרונות וחסרונות, וגם צוחקים על דברים שבכלל לא קשורים.

המלצות דפים

על ידי עורכת_עם_ערכים* » 01 אפריל 2008, 12:20

מה הסטייה שלך

במקום המלצה אני מביאה את שלושת הגריינים שגוריינו מהדף הזה עד כה:

_אני אוהבת לספור דברים בראש, כל פעם שקצת משעמם לי (במיוחד בשירותים) אני בוחרת לי איזה נושא לספור.
שני 'שוסים' גדולים שגיליתי: לספור כמה כינויים אני זוכרת מהאתר (הגעתי בערך ל-450), וכמה שמות של דפים מהאתר אני זוכרת (הגעתי בערך ל-1,200 - וזו הקטגוריה הכי מוצלחת שהייתה לי, שהיה לי בה הכי הרבה מה לספור)._
(סוסת פרא מדגימה סטייה)

מסתבר שלכולנו יש סוגים די דומים של סטיות, ככה שזה כנראה לא כל-כך מוזר. זה מה שמוזר בעיניי.
(יעלי לה מתפלספת)

ומה סקביאס זה כלב?
(ילדת טבע תובעת את כבוד הסקביאס בטירונות)

דף מעולה ומאוד מרגיע.

המלצות דפים

על ידי שמש_בחורף* » 25 מרץ 2008, 14:54

עלות החיים באופן טבעי
דיון נוקב בשאלה כמה זה עולה לנו להיות כאלה טבעיים, והאם אנחנו יכולים להרשות זאת לעצמנו, וגם האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שלא?
בהמשכו, ובקשר בלתי ברור לכותרת - דיון מאתגר על אבולוציה, על העתיד, ועל השאלה אם חיי הציידים- לקטים אכן היו כה פשוטים כמו שכתוב בישמעאל?
(הערת עריכה: יכול להיות שהדף כבר הומלץ, אבל לא מצאתי את ההמלצה. אם זה כך אפשר למחוק מה שכתבתי כאן.)

המלצות דפים

על ידי מורינגה_רותמית* » 10 מרץ 2008, 09:17

מלכוד המתנות הגדול
דף (צעיר ורענן, בינתיים) שנוגע בכמה ענינים מהותיים וקשי פתרון:
מתנות כמפגע לחיים כמו שאנחנו רוצים (פשטות מרצון , צרכנות אחראית, שחרור מתרבות הצריכה, ועוד)
פסיכולוגיה של קבלת מתנות - למה בסוף תמיד מתאכזבים
התמודדות עם נתינת מתנות
כיוונים פרקטיים לפתרון הבעיה - איך לאזן/לצמצם את הנזקים
וגם - סוג של קבוצת תמיכה למי שמתמודד עם הנושא.

המלצות דפים

על ידי יער_ה* » 26 פברואר 2008, 19:31

מה אני עושה לא בסדר
איך ההורים שלנו התייחסו אלינו
איך אנחנו נתייחס אחרת לילדים שלנו (אינשאללה!)
מה אנחנו לומדים מהילדים... ועוד ועוד

המלצות דפים

על ידי עורכת_עם_ערכים* » 25 פברואר 2008, 09:21

האדם מחפש משמעות

דיון מרתק על חיפושים, מציאות, שינויים באמצע החיים והמשמעות של כל זה...

אורנה שפרון:
_המילים הגדולות מפריעות לנו לחיות את הרגע. נדמה שצריך לדעת מה רוצים מעתה ועד עולם. נדמה שצריך למצוא איזה משנת חיים סדורה על מנת לחוש שלווה וזרימה.
אפשר להניח לכל הצפיות הגדולות ולברר מה רוצים עכשיו, היום. אולי לצאת לטיול, לאפות עוגה, לשמוע מוסיקה.
אפשר לשמוח על כך שניתן לנו לנשום אויר, על חיוך של ילד, על מראה של פרח.
ואפשר פשוט להיות,
בלי לחפש סיבות או תוצאות.
אמרה לי פעם אשה חכמה: "החוכמה היא לא לעשות כלום ולהרגיש טוב"._
...
_אחד הדברים שהבנתי בשלב כלשהו של חיי הוא, שבהסתכלות שלי פנימה לתוך עצמי אני אפגוש את עצמי - לא יותר ולא פחות. ולמדתי להרגיש שזה טוב.
המון פעמים ישנה הרגשה שבהסתכלות פנימה על מנת להכיר את עצמינו אות את מה שאנחנו רוצים, אנחנו נמצא דמות "טלויזיונית" לא במובן שלילי, אלא במובן זה שיש לדמות הזאת מסגרת ברורה, מטרות ברורות, צורה ברורה, הגדרה ברורה - למשל: מדענית, ציירת, או כל הגדרה אחרת.
וזה לא כך - אנחנו לא יצורים ברורים, אנחנו אוסף מקרי או לא (תלוי באמונה) של תכונות, רצונות, סגולות ופגמים, ואולי התפקיד של ההכרה שלנו היא ליצור מכל הבליל הזה איזה אחדות שתאפשר לנו לתפקד בצורה שתניח את דעתנו ותאפשר לנו לשמוח ממה שאנחנו וממה שאנחנו עושים.
לכן הסתייגתי מ"המילים הגדולות" - לא כי הן רעות חלילה, נהפוך הוא, הן נפלאות. אבל הרבה פעמים הן מסתירות לנו את החיים, ומטעות אותנו לחשוב שהחיים יכולים להיות כל כך מוגדרים וברורוים כמו המילים._

המלצות דפים

על ידי יער_ה* » 28 ינואר 2008, 00:03

פרידה קשה
דף שמתחיל ממקום מאוד קשה, עוברים הרבה תהפוכות וגלגולים עד לאמצע (לא סוף) מפתיע! הרבה תובנות על החיים ועל זוגיות, מאוד מעניין ותומך

המלצות דפים

על ידי עורכת_עם_ערכים* » 20 דצמבר 2007, 14:00

שאלת בורות או חסך בילדות

כאן המקום להשלים חורים בהשכלה על קלאסיקות שלא קראנו. דף חמוד, חמוד, חמוד.

המלצות דפים

על ידי עורכת_עם_ערכים* » 19 דצמבר 2007, 12:00

סיעור מוחות משרד ידידותי לסביבה

דף עם רעיונות מצוינים לעידוד אקולוגיה במשרד - גם לדרכי היישום וגם לשכנוע העובדים / מנהלים. חלק מהרעיונות ישימים גם בבית.
מעורר השראה.

המלצות דפים

על ידי סוסת_פרא* » 10 דצמבר 2007, 09:09

מילדות לבגרות בגינאה החדשה

דף מרתק על הספר בשם זה שנכתב ע"י מרגרט מיד.
הספר מתאר חברה שבטית בגינאה החדשה, ובדף עולות השאלות עד כמה אמין המידע המופיע בספר, ונוצר דיון על אורח החיים השבטי.
כמו כן, הדף גם עוסק הרבה בנושא האנתרופולוגיה בכלל, ועד כמה היא אמינה או לחילופין - מוטה.
מאוד מעניין להבין את התהליכים והתפיסות שעומדים מאחורי המידע האנתרופולוגי המוגש לנו.

המלצות דפים

על ידי תבשיל_קדרה* » 02 דצמבר 2007, 21:36

כל מדור לקטים מתריס "למה לא?!?" כנגד המלעיזים שזורקים לנו "אבל אנחנו נהנים ממנעמי העולם המודרני, אי אפשר לחזור ללקט!". אז אפשר, ואפילו אפשר עם ילדים.

המלצות דפים

על ידי יעלי_לה » 02 דצמבר 2007, 16:11

סיפורי השכונה - בלוג של מי אם לא הערסית מהשכונה.

_השכונה שלנו ממוקמת איפהשהוא בשנות השיבעים ליד פסי הרכבת שהייתה מסמנת לנו את השעה לקום, או לאבות לחזור הביתה מהעבודה. מימין גרה חנה השמנה שתמיד הבטיחו לה שבבוא היום תתחתן עם אח שלי, מה שמסביר למה אח שלי עד היום חוטף ת'צמרמורות בגוף כל פעם שאיזה חנה מתקרבת.
ממול גר עאדל שלימד אותנו איך לעשות באסטה מכל המחדדים ועפרונות שהיו לנו במגרה. בצד השני גרה דליה, זאת שבעלה רדף אחריה עם פטיש חמש קילו ושאחר-כך באו האחים שלה עם משאית כשהוא היה במילואים וארזו את כל הבית. אחרי שבוע היא חזרה כי לא היה לה איפה לשים את כל הבאלאגאן שלה.
בפינה של הרחוב גרו האחיות מאדם לוי ומאדם לונה שברחו מהנאצים והתחבאו בבית האחרון על המגדל ורק אחרי שהן מתו בסוף הסתבר שהן איכשהו אמא ובת. ממולן גרו התאומות המכשפות שהיו קוראות בקפה ואמרו לקאתי הבת של השכנה בגיל 13 מזל טוב כי ידעו שכבר בגיל 14 היא תלד את הילד הראשון מהערס הכי חתיך בשכונה. את אווה הן לא הצליחו ליקלוט. אבל היא 'ניקלטה' כבר בגיל 15 מהאח ...של הערס הכי חתיך בשכונה, שהיה קונה ארגז בקבוקים ממאדם רוזה שהיתה מכינה רעל עכברים משקדים טחונים שקראו לזה 'רוזטה' ושעד היום מוכרים את זה בנתניה על הטיילת לערבים._

וגם הסיפור שלא סופר מעולם, גם הוא של הערסית, על זיהום אחרי לידה שזוהה מאוחר (כמעט מדי!), מתובל בסיפורי שכונה עסיסיים בסגנונה המשובח.

המלצות דפים

על ידי מי_מה* » 18 נובמבר 2007, 16:43

בלי חיתולים עם חתולים קפטיינ'ס בלוג -- דף די ותיק כבר, אך עדיין מצחיק (מאוד). הנה ציטוט:
_כמו שכתב מאיר בנאי(?) ב"גשם", "ניצחונות, מפלות".
אט-אט אנו אוספים נקודות בונוס כמו בסופר קארד, הכיף זה לא תת לעצמך נקודות חובה כמו בשיטת הענישה התעבורתית. WINNERS ONLY ...
באמת מה שחשוב לנו זה שהיא כ"כ מתוקה, הרבה יותר מתינוקות אחרים שאני רואה - יותר מקסימה, מצחיקה, עירנית, אינטליגנטית ומממממותק מכל האחרים. לפעמים לא נעים לי לחשוב את זה אבל היא פשוט הכי הכי, לא יעזור כלום !
נו מי ישכנע אותי שלא. אה? אה?
  • צוויליך פוסע מול המחשב הלוך-וחזור עם חיוך דפקטיבי, אגודלים בבתי השחי ומרפקים עולים-יורדים-_
ועוד דף שאני מאוד אוהבת זה קורס עצמי בנשיות אבל אין לי כוח ללכת לצטט. לכנה קראנה בעצמכן שווה!

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 15 יוני 2007, 12:48

יחס של ילדים לפשטות מרצון
כשההורים מנסים לצאת מתרבות הצריכה.
ככל שילדים גדלים הצרכים שלהם גדלים. ילדים קטנים יכולים בהחלט להסתפק בבגדים יד שניה, פעילות בבית ובילוי עם ההורים. אבל כאשר הם גדלים גם העולם שלהם גדל.

המלצות דפים

על ידי נעמה* » 12 מרץ 2007, 15:46

רק אימא יכולה
איך מסתדרים עם התלות של הילדים באמא?
בהכללה גסה - יש קורלציה בין הורים שמפחדים מתלות של הילד (ולא נותנים לו את כל העזרה שהוא זקוק לה כשהוא מבקש אותה), ובין הורים שלא מאפשרים לילד את מידת העצמאות שהוא זקוק לה כשהוא מבקש אותה. וזה אבסורדי - כי גם קוצצים את כנפיו, וגם מתים שהוא יעוף.

ברור, הרי באמת רק אימא יכולה ואף אחד אחר לא יכול כמוה!

המלצות דפים

על ידי רסיסים_של_אור* » 26 פברואר 2007, 20:01

לפעמים קשה כל כך - דף נהדר במקום שהוא נותן לכל הרגשות הקשים שעולים בנו בעקבות שהות וטיפול אינטנסיביים במחיצת הילדים שלנו ובכלל...
זה המקום לרוץ אליו רגע לפני הייאוש או רגשות האשם הכבדים.

המלצות דפים

על ידי מנתה* » 03 ינואר 2007, 22:48

עקרון הרצף
דיון מעמיק בספר ששינה את חייהם של רבים מאיתנו
בשמת א -
_אז לחיות בשבט אנחנו לא יכולים כבר.
אבל לא להשאיר את התינוק שלנו בתינוקייה אנחנו יכולים.
לחיות בבקתה בלי מים זורמים, חשמל, מזגן, תנור, בגדים, מזון מוכן, קריאה, כתיבה, תקליטים וכו' וכו' וכו' אנחנו לא יכולים כבר (ולו רק מפני שצריך לשלם אצלנו מיסים על הבקתה ועל האדמה ויש חוקים נגד עירום פומבי... ).
אבל להבין את התינוק, כשהוא מושפע באופן שלילי מהחשמל, הבגדים וכל השאר אנחנו יכולים. כי אנחנו מבינים שהוא לא בנוי לזה, שזה לא היה אמור להיות ככה, וזה עוזר לנו לגלות אמפתיה וגם קצת לעשות שינויים שיקלו עליו (למשל, מבינים את החשיבות של כיבוי החשמל כדי לעזור לתינוק לישון, או של טיול בחוץ במנשא כדי שהתינוק יראה חושך וכוכבים ויצליח להירדם)_

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 03 נובמבר 2006, 03:18

חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו
ניסיון יצירתי ומעורר השראה לתפור פתרון ספציפי לצרכיה של ילדה שלא אוהבת להיות בגן, בלי שהאם תוותר על משרתה. בדרך נבחנות אחדות מההנחות הרווחות בנוגע להבדלים בין החינוך הביתי לחינוך המוסדי. תובנות מרתקות וסוף אופטימי!

אמא ל 5:
חלק מהעניין הוא הורדת לחץ. פעם מאד הקפדתי להגיע לגן בזמן, לפני 8 בבוקר, כדי לא לאחר ל"מפגש בוקר". היה ברור לי שחשוב לא לאחר. מסתבר שזה היה אחד המקורות העיקריים ללתץ בבוקר. מצד אחד היה קשה מאד לגרום לבת שלי להיות מוכנה זמן, והיו המון חיכוכים סביב זה, ומצד שני התברר שהיא מאד לא אוהבת את המפגשים האלה. בעבר תמיד הוסבר לנו על ידי הגננות כמה חשוב שכל הילדים יתחילו יחד בבוקר, כמה חשוב לרכז אותם וכו'. פתאום התחלתי לפקפק באמיתות הדברים. מי קבע שזה כל כך חשוב? למי זה חשוב? ומה אם לא נעמוד בלוח הזמנים הצפוף של הגן? מסתבר שלא קורה כלום. ההפך - חל שיפור ניכר בכל התנהלות הבית שלנו. כיף לנו יותר בבוקר, וזה מקרין על כל היום.

הפחידו אותנו שזה "יבלבל" את הילדה, שהיא "תנצל" אותנו, ועוד כל מיני דברים כאלה. אבל הילדה הרבה יותר חכמה מכל הדברים האלה. היא ממש מבינה מתי אפשר להשאר בבית, מתי אין ברירה והיא צריכה ללכת לגן, ובכלל - היא עכשיו גם שמחה ללכת לגן. בדיוק ההפך ממה שניבאו לנו רואי השחורות. אם "נוותר" לה קצת - היא לא תשתף איתנו פעולה. ההפך - שיתוף הפעולה בינינו לא היה טוב יותר מעולם. יש הרבה יותר כבוד הדדי, התחשבות הדדית.(...) לנו זה עשה ממש מהפך בבית.

_חשבתי בעבר שאין מה לעשות, כנראה שזה האופי שלה להיות "קוטרית", נרגנת, מרבה לבכות מכל שטות וכו'. ועתה זה ממש פלא - היא ילדה עליזה, מרוצה, משחקת בשמחה. לא שאין מידי פעם משברים נורמליים - אבל פשוט אין להשוות.
ניסיתי להמליץ על כך להורים אחרים, אבל הם מיד סיפרו שפעם לקחו את הילד לעבודה, והוא נורא הפריע. הם לא מבינים שזה תהליך.
רק בזכות האתר הזה הבנתי שזה לוקח זמן. שילד שרגיל תמיד להיות במסגרת, שתמיד יגידו לו מה עושים עכשיו, במה משחקים, לאן הולכים לא יכול מיד להיות עצמאי. לקח לנו כמה שבועות עד שהדברים החלו להסתדר. גם אני בהתחלה חשבתי שזה נורא קשה. הבת שלי שאלה כל הזמן "מה עושים היום?" היא כל הזמן ציפתה שאני אשעשע אותה, אשחק איתה, אקח אותה לבילויים וכו'. לקח זמן עד שהיא השתלבה בחיים שלנו היום יומִיִים._

המלצות דפים

על ידי יסמין* » 09 אוקטובר 2006, 18:33

בשבח הדברים הקטנים
ורד לב מזכירה לנו שגם הדברים הקטנים הם לא מובנים מאליהם.
דף קצרצר ומעורר מחשבה.
ואיך יקרו הדברים הגדולים, אם לקטנים לא שמים לב? ומתעלמים? ולא מכירים עליהם תודה ומתקדמים משם...?

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 06 אוקטובר 2006, 00:49

מסע קניות בבית
דף משמח ברוח ה-פשטות מרצון.
_הרעיון פשוט להפליא: בכל פעם שנדמה לכם שאתם צריכים לקנות משהו, צאו לסיור (ממשי או מנטלי) בבית - סיכוי לא רע שתגלו שכבר יש לכם חפץ שיכול לשמש לאותה מטרה.
ואפשר כמובן להפך - בכל פעם שאתם עומדים להיפטר מחפץ שסר חינו בעיניכם, נסו לחשוב האם אפשר לעשות לו הסבה מוצלחת לתפקיד אחר._

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 04 אוקטובר 2006, 20:16

פציעות מוזרות
אחד הדפים הכי מצחיקים באתר. לקרוא ולבכות (מרוב צחוק...).

ג'ינ ג'ית: _הקורסיסטים היו צריכים ללכת כל הזמן בצורת מסדר, כלומר בטורים, כה במשך כל היום, בדרך לחדר האוכל, בדרך לכיתות וכדומה.
היה בחור אחד שבאופן קבוע בכל פעם שהשורה שצועדת לפניו היתה מגיעה לסיבוב הוא לא היה מספיק להבחין ונכנס בעמוד תאורה.
הוא הגיע למרפאה כשלוש פעמים בעקבות פתיחת ראש._

מיק רוני: באיזו היסטריית ניקיון רגעית, הלכתי אחורה בזמן שטיפת הרצפה (בידיי מגב) ונכנסתי עם כל הרגל לתוך הדלי שעמד מאחורי ומאחר ורגל לא נכנסת כ"כ ישר לתוך דלי, נאלצתי לאזן את עצמי עם הרגל השניה (כדי לא ליפול) ופסעתי פסיעה אחת קדימה...ישר על המגב וקיבלתי אותו ישר בראש!

א גרויסע מויש: הרגע נפצעתי מלחם (!). ניסיתי להפריד פרוסת לחם שפע מהכיכר הקפואה, ושניה אחרי זה גיליתי שאני מדממת על הרצפה. ללחם שלום.

המלצות דפים

על ידי יעלי_לה » 29 ספטמבר 2006, 00:33

שאלה של אמונה
מי כתב את ההלכה? האם הדת היא ויתור על העצמי? האם יש דבר כזה כפייה חילונית? האם המצוות יוצרות אחידות? האם הדת כובלת נשים? איזה מין אלוהים זה? האם יש אלוהים?
_אתן באמת מאמינות שיש דבר כזה אלוהים? איך זה יכול להיות שאשה חושבת מאמינה בכך?
הנטייה הראשונה שלי היא לשאול אותך אותה שאלה, רק הפוך:
את באמת מאמינה שאין דבר כזה אלוהים? איך זה יכול להיות שמישהו יחשוב כך?_

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 23 ספטמבר 2006, 22:55

סירבול וכובד תנועה אצל ילדים - אמהות (ובראשן אמא בלמידה מתמדת המדהימה) משתפות בתהליך שינוי וריפוי שהן עוברות עם ילדיהן, ובדרך לומדות בעצמן דברים חשובים ומרגשים. השאלות, ההכוונה והעצות החכמות של תמרוש רוש מוסיפות נופך מקצועי ומרתק-
_ככל שאני מתקדמת בחיים אני מגלה שהעצמה זה שם המשחק.
"העצמה" ולא "עזרה".
כי אף אחד לא זקוק לכוחות שיש לנו. לא יעזור לו אם נהיה חזקים. הוא זקוק לכוחות של עצמו, ולתמיכה שלנו בכוחות האלה_

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 23 ספטמבר 2006, 22:49

100 אחוז אחריות
דיון שתחילתו במכתב שנשלח במייל והמשכו - מפתיע, מרתק, בעל פוטנציאל לשנות חיים.
יעלי לה -
הרעיון כל-כך מקסים, והצליח ברגע קצר כל-כך למחות את קורי העכביש, האבק והחלודה מההכרה הפנימית-רוחנית שלי

המלצות דפים

על ידי פלונית* » 23 ספטמבר 2006, 22:45

חינוך ללא כפייה : דיון מעניין, מלמד ומעשי על הורות.

_בתרבות שלנו הכל ברור: ההורים קובעים, הילדים נדרשים לבצע. בתרבות שלנו הציות הוא ערך, וכפייה יומיומית על הילד נעשית באופן פרדוקסאלי בשם "טובת הילד". זוהי תרבות שבה נשללות מילדים חירויות אדם בסיסיות כמו החופש לקבוע על גופם, החופש לבחור מה לאכול או מה ללבוש, החופש לבחור מתי לישון או החופש לנוע להיכן שירצו.
זה קורה כל הזמן: ילד שהתעורר באמצע הלילה ונאסר עליו לצאת מהמיטה; ילד שמתבקש לסיים את האוכל שבצלחת למרות שהודיע שהוא שבע; ילד שנכפית עליו אמבטיה בניגוד לרצונו; ילד שאוסרים עליו לעזוב את מקומו לפני שיסדר את כל צעצועיו; ילד שמכריחים אותו ללבוש מעיל למרות מחאותיו; ילד שלוקחים הביתה מבילוי כשהוא בוכה שרצה להישאר עוד, ילד שקושרים אותו לכסא הבטיחות ברכב כשהוא מצווח ובועט, ילד שמכריחים לצחצח שיניים למרות התנגדותו.

מהן ההשלכות של כפייה כזו על נפש הילד? מהן ההשלכות שלה על חיי המשפחה? איזו חברה צומחת בתרבות כזו?_

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 27 אוגוסט 2006, 16:35

כיסוי ראש לדתיות
דיון נשי מרתק על כיסויי ראש, שיער פזור, יהדות, הסטוריה, שדות אנרגטיים ועוד... לא לפספס את תרומותיה הנפלאות של בשמת א לדיון. בהחלט לא לדתיות בלבד!

ארץ נהדרת: אחרי שנים של לבד, אחרי שנים של חיים בצורה פרובוקטיבית קמעא, אני מרגישה שהוא מכניע בתוכי כוחות פראיים שראויים לאילוף. אני מרגישה שאני זקוקה לו, הוא יוצר לי תחושה של אי בטוח בתוך הכאוס שמשתולל סביבי. אני מרגישה שהכיסוי נותן לי הרגשה של בית ושייכות, קשר נשמתי, אני מרגישה שהוא יוצר טוהר.

שימשי ג'ה: _בשבילי כיסוי ראש היה בבחינת עבודה רצינית על האגו ועל צניעות. החוויה של ללכת ברחוב ובאיזו-שהיא דרך לההפך למעט בלתי נראית היתה תיקון של ממש.
כמו כן אני מתה על העניין שרק הגבר שלך זוכה לראות אותך במלוא יופייך ולגברים אחרים אינך מותרת. זה מקדש את הזוגיות ומוסיף לה נופך של סוד וריגוש. מבחינתי (נשואה שמחכה בסבלנות עד שבעלה יצטרף אליה בדרך התשובה) זו נראית כזכות עצומה._

הקוסמת מארץ עוץ: אני למדתי איפשהו באחד הטיולים שלי בהודו שדתיות שמות כיסוי ראש מכיוון ששער הראש קולט אנרגיה כמו אנטנה ( זאת הסיבה שלמשל אינדיאנים היו מגדלים שער כי הם כן רצו להיות בקשר עם כוחות היקום והטבע, וזאת הסיבה שילדים דתיים עד גיל שלוש הולכים עם שער ארוך - כדי לקלוט כמה שיותר בשלוש שנים מאוד חשובות של חייהם), ומכיוון שדתיים מאמינים שהשפעה חיצונית זה דבר שלילי במיוחד לגבי נשים שכל האנרגיה שלהן היא "קליטה" ו"הכלה" אז הם מכסים את הראש.

בשמת א: _רפי רוזן טוען, שהוא גילה במהלך הטיפולים האנרגטיים באנשים, שכולנו נועדנו ללכת בשיער ארוך וגולש על הגב.
לא אסוף, לא קוקו, לא צמה, לא כובע, לא סיכות.
הוא הגיע למסקנה, שרק כאשר השיער ארוך, חופשי, גולש ומכסה את הגב (הוא אמור לכסות את הגב, וזה אומר שהוא גם לא נועד שיספרו אותו או יקצצו אותו, צריך לטענתו פשוט לתת לו לגדול טבעי מלידה, ללא הפרעה) הגוף נמצא באיזון, וכל הפרעה למצב הטבעי הזה יוצרת חסימה._

בשמת א: _הדת השלטת באיזור לפני השתלטות הדת שלנו היתה פולחן האלות הנשיות והנקביות.
כזכור לך בוודאי, גם בני ישראל עבדו את העשתורת ואת האשרה ואת הבעל תחת כל עץ רענן וגו'.
אחד הדברים שחוקרי התקופה הבחינו בהם, הם אותם חלקים בדת שלנו שבאו באופן מפורש לדכא את פולחן הנשיות, האמהות והנקביות, שניסו לרמוס את התפיסות האלה ולהשליט דת של גברים המדכאים נשים. בהחלט כחלק מהמלחמה נגד הדת הכנענית השלטת. דת של פוריות, של קבלה, לא של כפייה וחוקים שהולכים ומהדקים את השליטה בכל חלק וחלק של החיים עד שהם מכתיבים כלא של הגבלות ואיסורים._

המלצות דפים

על ידי תמרוש_רוש » 01 אוגוסט 2006, 22:20

מודעות וסת ו התנסויות במודעות וסת בהדרכת מירב שרמן.
שניים מהדפים הכי טובים בבאופן.

דרך פיזיולוגית טבעית
פשוטה להבנה, קלה ליישום
להקלה משמעותית בכאבי הווסת ותופעות קדם וסתיות
לקיצור משך הדימום והפחתת הצורך בפדים ובטמפונים
לתחושת חופש, נינוחות וחיבור לעוצמה הנשית.

מירב שרמן: בסה"כ חשבתי לפתוח ערוץ בין וסת ולידה, שיהיה אפשר ללמוד מאחד על השני ובחזרה, והנה התגובות...דימומים שהתקצרו, בצקת שנעלמה, כאבים שירדו, פדים וטמפונים שהבהיקו על המדף מחוסר שימוש...וחגיגות בבית השימוש! חיבור אחר לגוף, שמחה עם הווסת, ואני קוראת ונדהמת.

מירי: קודם כל, המשפט המתבקש הוא - מה, זהו? זה באמת כל כך פשוט? לא יכול להיות!
ביום שני היה היום הראשון של המחזור. במהלך היום במשרד, זה ממש לא היה בעיה, ולהיפך - זה היה ממש כיף. דאגתי ללכת לשירותים פעם בשעה -שעה וחצי. היתה לי פעם אחת שחייגתי למישהו בטלפון, ולפני שהוא ענה הרגשתי גל של דם. ניתקתי והלכתי לשירותים. לא הכתמתי בשום שלב, חוץ מאשר טיפונת בבוקר.

שני שני: אני משתמשת בטמפונים מגיל 12-13 בערך. ועד היום... נדמה לי שהיום היתה הוסת הראשונה מזה כמה שנים שלא הייתי עם טמפון בפנים... וזאת היתה הקלה הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי...
לא האמנתי שאי-פעם אגיד את זה בהקשר של הווסת: מה?-לא-יכול-להיות!-זה-היה-קצר-מידי!-כ"כ-נהניתי-מה-עכשיו-לחכות-חודש?????

חיפושית: היום כל היום אני פועלת לפי מה הפנמתי, ואני מצליחה !!!!!!!!
אני עם תחבושת נקיה מ-ה-ב-ו-ק-ר.. אם לא הייתי מנסה לא הייתי מאמינה...כל היום אני שמה לב, שאני פשוט קשובה הרבה הרבה יותר לעמידה, לישיבה, ולתחושות , וזה עובד אני פשוט בשוק!!!!!!!!

דנה ה: עדיין לא הצלחתי ממש להתרוקן, אבל שיחות השלום (עם הגוף) כבר החלו.
ניסיתי להקשיב לכל מה שקורה שם למטה (אגן, נרתיק). לא ניסיתי לשלוט בשום דבר, רק להקשיב. זה היה פשוט כיף...

אמא אינקובטור: בעצם זה לגדל אמהות בלי חיתולים :-)

ועוד...

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 29 יולי 2006, 17:30

הילד לא רוצה ללכת לגן
דיון שנפתח בבעיה בנלית לכאורה, ומתפתח לשיחה מרתקת ועמוסת תובנות על הקשבה לילד, הצבת גבולות, כיצד נרכשות מיומנויות חברתיות ואפילו מיני דיון על כישורי אירוח.

מ י כ ל: מול כל המחקרים שבעולם, מול כל התיזות, הרעיונות, הממצאים, החברה, הקהילה, והאנשים כאן באתר עומדת אחת - אני. אמא. כל מה שאני שומעת-לומדת-אוספת-מלקטת, עובר בסופו של דבר במסננת הפרטית שלי, שאיני יודעת להגדירה במילים. תרצי נכנה זאת 'אינטואיציה' או 'אינסטינקט' או פשוט - 'אני'. ואני די סומכת על עצמי כמסננת. לא שאני חפה מטעויות. אף אחד לא חף מהן. אבל יש לי אמונה בסיסית, שעד היום טרם נתערערה, ביכולות שלי כאם, וביכולת שלי לערוך בחירה מושכלת עבורי ועבור משפחתי או לכל הפחות אמונה, שהטעויות שאני עושה לא הרבה יותר קרדינליות מאלה שעושים אחרים.

אורנה שפרון: ילד יודע מה הוא רוצה ואפשר לסמוך עליו, אבל באמת. לפעמים המעשים או הרצונות שלו לא ממש מתאימים למצב בו אנו נמצאים, או לשלב ההתפתחותי בו הוא אמור להיות, או לאנשים אתם אנחנו נמצאים, אבל זה לא אומר שזה לא נכון בשביל הילד המיוחד הזה, שהוא שונה מכל ילד אחר שנולד אי פעם בעולם.

עוברת אורח: אני לא יכולה לומר בבטחון שלכן שגן זה פחות טבעי מאשה בבית דירות בתל אביב עם שני ילדים כל יום לבד עד שבעלה חוזר מהעבודה בתשע בערב. שניהם, כמובן, לא טובים, אבל איזה משניהם הרע הקטן יותר זה כנראה עניין סובייקטיבי.

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 29 יולי 2006, 17:12

על אפידורל וביות
הציטוטים מדברים בעד עצמם...

יונת שרון: יש פשוט את התחושה עצמה של הלידה, שהאפידורל מכסה. אם הלידה קשורה לתחושות רעות, אז אולי האפידורל באמת עוזר. אבל לפחות בשבילי היו בלידה כל כך הרבה תחושות טובות ועצומות, שזה נראה לי פספוס נוראי להפסיד אותן. אולי הפספוס של החיים.

אביה נו: גם לגבי הביות נראה לי שהענין הוא להתנתק, שאלתי מישהי שילדה בשנה האחרונה בתה"ש לגבי המלונית שם, והיא אמרה "אוי זה נורא, שלא תעזי, אמנם יש שם תינוקיה אבל הם מסתכלים עלייך כמו רוצחת אם את שמה את התינוק שם ולא לוקחת אותו איתך לחדר. אי אפשר לנוח אחרי הלידה". (ואני חשבתי לי: או, סוף סוף מקום אחד שפוי).

עדי יותם: אני יודעת שלמרות הכאבים, הלידות של הילדים שלי היו החוויות הכי מעצימות ומרגשות בחיי, והרבה מזה בזכות הידיעה שעשיתי את זה בכוחות שלי, של התינוק/ת ושל בן זוגי. אם יכולתי להתמודד עם מלאך המוות (ככה הרגשתי בפעם הראשונה; בפעם השנייה כבר הייתי הרבה יותר מוכנה, ידעתי איך לעזור לעצמי ולהיעזר, והרבה פחות כאב), החיים כבר קטנים עליי

אביה נו: מכל התאורים ששמעתי עולה שלידה עם אפידורל זה כמו התאורים שבגיל 18 נותנים לזיון עם קונדום, "לאכול את הסוכריה עם העטיפה, ללקק דבש דרך זכוכית" וכיו"ב. היית מוכנה להגיע לסוף ימייך ולחשוב שמעולם לא היה לך זיון טוב? חברות טובה? או חוויות אחרות? למה את מוכנה לוותר על הלידה בעבור נזיד העדשים של "שלא יכאב לי"?

יונת שרון: _כשמציגים את זה כאילו יש כאן שתי אפשרויות עם שיקולים בעד ונגד כל אחת מהן, זה פשוט מעוות את המציאות. זה לא כמו בחירה בין סובארו לפיג'ו. אני יושבת כאן ומנסה למצוא למה זה כן דומה, אבל כל הדברים שעולים לי בראש נשמעים קיצוניים מדי: הבחירה בין להיות עם התינוק לבין להשאיר אותו בצינוקיה, הבחירה בין יחסים אינטימיים לבין חיי בידוד, הבחירה בין לאכול לבין לחיות עם אינפוזיה בוריד.
נראה לי שמדובר כאן בעוד אחת מהבחירות בין לחוות את החיים, לבין לעבור אותם._

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 21 יולי 2006, 21:00

ילד איך קוראים לך
למה זרים מרשים לעצמם לפלוש בחופשיות לתוך המרחב האישי של תינוקות וילדים? האם משום שרוב האנשים אינם מתיחסים אל תינוקות כבני אדם, או משום שהאינטראקציה עם תינוקות היא נטולת עכבות חברתיות?
דיון מענין על עוד אחד מאותם דברים שנראים לנו טריויאלים ומובנים מאליהם, עד שאנחנו מתחילים להרהר בהם...

אביה נו: לי זה נראה קשור לתפיסת תחת כללית של מבוגרים כלפי ילדים. לנימה המתנשאת והדבילית וחסרת הכבוד שבה מדברים אל ילדים (ובד"כ גם לא טורחים להקשיב להם), שאנשים מרשים לעצמם לגעת בילדים (מילא נגיד ליטוף בראש אבל חופשי גם לדגדג ילד זר בבטן).

בשמת א: "סליחה, היא לא אוהבת שנוגעים בה!" הייתי אומרת בתקיפות מרתיעה, ולעתים קרובות נאלצת גם לשלוח יד ולעצור פיזית את המבוגר ה"מתקיף" שניסה לפלוש לילדה שלי ואפילו לא הקשיב למה שאני אומרת לו (לא רק שלא התייחס בכלל לאיתותים של התינוקת, שנלחצה אלי בבהלה או סובבה את הראש או אפילו בכתה מהיד שנשלחה לכיוונה).

ענת גביש: משתמע מהדברים כאן שכולם מעדיפים פניה "כמו אל מבוגר" , אבל בעצם ההבדל יהיה שבשיחה עם מבוגר, השואל (או המת לשאול) הוא פשוט הרבה יותר מאוים ונמנע משאלות שלא נשמעות טוב, מסיבות כמו תרבות שיחה, נימוס, נורמות, או פחד טהור מפני נידוי חברתי (מה בעצם ההבדל בין אלה?).

ברונית ב: היתה לי שכנה אחת בדירה הקודמת. אישה בשנות השישים לחייה, משומרת, קשה וערירית, עם עיניים קרות וקול נחמד... יום אחד כשאדון פונפון היה ממש קטון (חודשיים? ארבעה?) היא תפסה אותנו ברחוב והתחילה ללטף לו את הראש. ולא הפסיקה. ולא יצרה איתו קשר עין תוך כדי, כאילו שהיא מלטפת מפה, או גובלן. הוא אמנם לא פרץ בצווחות אבל ראיתי שלא נעים לו. אז עשיתי מעשה קצת דרסטי והתחלתי ללטף לה את הפן בתנועות קצת מכאניות, בלי לבקש רשות.

אביה נו: ליטוף ראשי זרים או נגיעה בבטן שלהם בחזרה נראה לי שיקוף אפקטיבי מצוין, הפתרון האולטימטיבי, יש רק בעיה קטנה, לגעת בפן מפוחלץ של איזו גיברת זרה או ג'ל, או כרס מהבילה ורוטטת של מישהו זר - אני לא יודעת איך לומר את זה בעדינות, אתמצת זאת ב: "בעעעע". לולא נרתעתי מנגיעות בזרים מן הסתם מלכתחילה הייתי נרתעת הרבה פחות כשנוגעים בי/באקסטנציות שלי (קרי ילדָי).

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 20 יולי 2006, 15:35

האם ינקתם
דף שמצייר תמונת מצב עגומה למדי של ההנקה בארץ בשנות הששים והשבעים, שרק ממחישה עד כמה מצבנו טוב בהרבה כיום...

אמא אומרת שעם השניים לפני לא היה לה חלב וכאב לה נורא ("חתיכות עור נפלו ממני, ירד לי דם"). ותמיד היא אמרה לנו שאצלנו במשפחה אין חלב. גם סבתא לא הניקה. רק כמה חודשים אחרי הלידה הצלחתי לשנות את ההרגשה שלי כלפיה מאכזבה וכעס למשהו אחר, לא מוגדר. ככה אמרו לה, רופאים, טיפת חלב. אף אחד לא הניק מסביבה. מה היא כבר יכלה לעשות? היא הרי רצתה את הכי טוב בשבילנו וזה מה שעשתה לפי הכלים שהיו לה. (תמר ס)

אני לא ינקתי אפילו יום אחד. את אחי היחיד, הגדול ממני בעשר שנים, אימי הניקה חודש, תוך כאבים ופצעים איומים, וכשהלכה לרופא הוא אמר לה שהתינוק נושך אותה כי אין לה חלב, והיא מתעללת בו!!! מסיבה זו, שאין לה חלב, היא לא ניסתה אפילו לרגע להניק אותי, וגדלתי על חלב פרה מורתח, מדולל במים, עם תוספת סוכר.... כל שנות ילדותי , ועד שילדתי את בכורי, אימי תמיד אמרה לי שאני בודאי גם לא אוכל להניק, כי לא יהיה לי חלב, כמו שלה לא היה, ואז מספרת את הסיפור על אחי. למזלי גיסתי הניקה, קראתי על הנושא לפני הלידה הראשונה, ובינתיים אני כבר מניקה במצטבר 12 שנה את חמשת ילדי, והקטנה בת שלוש עדיין יונקת במלוא המרץ. (מירי ל)

כנראה שהייתה מגפה רצינית לפני שישים שנה שגרמה לכל הבנות להוולד ללא בלוטות חלב! (אמא בבית)

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 26 יוני 2006, 17:03

איך הפכנו לזוג
סיפורי היכרות מקוריים, משעשעים, קוסמיים או סתם רומנטיים. מי אמר שהמונוגמיה פשטה את הרגל?

_באחת עשרה בלילה הוא לקח אותי הביתה. לא יצאתי מהמכונית. הוא אמר - "או שאת מנשקת אותי או שאת הולכת עכשיו". הלכתי. כל הלילה לא ישנתי.
למחרת ישבתי בחנות כשאצבעותיי המלבינות לופתות את השולחן. הבטן שלי הייתה מלאה פרפרים. עד שהוא הגיע._

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 23 יוני 2006, 21:24

איך היתה הלידה
האם לידה בבית, אחרי הכנה יסודית, בנוכחות מיילדת נהדרת ובן זוג תומך, אכן מבטיחה "חוויה" - לידה קלה, לא כואבת וללא טראומות?
דיון מרתק בעקבות סיפור לידה של יולדת בית שחושפת בכנות את הקושי להתמודד עם הכאב גם בתנאים לכאורה אידאליים.
_רימו אותי. רימיתם אותי.
רימו אותי כי ההפסקות בין ציר לציר לא עזרו לי לנוח ולאגור כוחות – הן הותירו אותי פגועה מעוצמת הציר הקודם ומפוחדת עד אימה מכמה שזה עוד יכול להתחזק בפעם הבאה.
רימו אותי כי אמרו לי שאפשר להתמודד עם כאבי הלידה אם מתמסרים להם ממקום של כוח, מתוך התודעה ואני – שבאתי ממקום של בטחון ושלווה – הושלכתי לתוך מערבולת של כאב שנגשה בי ורכבה עלי ואני נסחפתי בלי לדעת לאן ובלי להתמודד עם דבר, מתוך פחד איום.
רימו אותי כי אמרו לי שאפשר להשתמש בקול כדי להרגיע ולעודד. כשצעקתי – וצעקתי וצרחתי וזעקתי – לא היתה בכך תחושת שחרור אלא תחושה קשה של קריאה לעזרה מתוך מקום עמוק של חוסר-אונים.
לא התמודדתי עם הכאב – מצאתי את עצמי מפחדת ממנו, מוכה מן העוצמה האיומה שבה הוא תפס אותי פתאום ובעיקר הייתי מופתעת ומאוכזבת מעצמי.
חשבתי שאני יודעת מה זה כאב והאמנתי למי שאמרו לי שאפשר לרכב עליו, לשמוח בו. שיש כאב טוב.
חשתי מאוכזבת ומרומה._

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 26 מאי 2006, 23:41

להניע ילדים
מה קורה כשאתה עם תינוק על הידיים ובן השלוש חייב לטבול בשלולית שליד האוטו אבל גם יורד גשם ויש לך יד אחת למצוא את המפתחות ולהכניס את כולם לכסאות הבטיחות, אבל הגדול כל כך מתנגד שנופלים לך המפתחות לשלולית והוא משתטח ומתחיל לבעוט באויר "לא רוצה לאוטו!!! רוצה לשלולית!!" ובורח לך לכיוון הכביש אחרי שכבר שמת את הקטן בכסא אבל לא הספקת לחגור אותו....? (ובצד כל הקניות בעגלה נרטבות והעגלה שעזבת לא טוב מתחילה להתדרדר ופוגעת באוטו של מישהו אחר...?)
דיון לא ארוך אבל מקסים, משעשע ומעורר מחשבה.

המלצות דפים

על ידי פולניה_פלונית* » 22 מאי 2006, 10:17

@}
בדף קוסמטיקה תוצרת בית רעיונות טובים להכנה ביתית של דברים שימושיים.
@}
_חומרים להכנת תכשירי קוסמטיקה טבעיים
רוב הסבונים מבוססים על איזשהו שמן (צמחי או מהחי) +סודה קאוסטית או חומר טבעי דומה בעל אותם תכונות כמו wood ash (אפר עצים?).

אלכוהול -
אלכוהול אתילי - ethanol alcohol - אלכוהול שאינו רעיל לאדם. זה האלכוהול שנמצא במשקאות האלכוהוליים שאנחנו שותים.
אלכוהול סינתטי rubbing alcohol - אלכוהול אתילי שעורבב עם isopropyl alcohol , תהליך שבעטיו הוא רעיל למאכל, אבל לא אמור להיות רעיל לשימוש חיצוני. נמצא בשימוש רפואי.
גליצרין - משמש להכנת סבון, נמכר בבתי מרקחת בצורה נוזלית אפשר לקנות גליצרין (בכמויות קטנות, בקבוקים של 100CC) בבתי מרקחת. זה גם די יקר. עדיף למצוא מקור אחר שמוכר גליצרין במיכל גדול בזול.
סאפונינים - מרכיב שיכול ליצור קצף בשילוב עם מים. נמצא בצמחים מסוימים.
סודה קאוסטית היא חומר רעיל בשאיפה ובמגע, ומזהם אקולוגית. נמכר בחנות חומרי בניין (אך מרתיע בגלל כל אמצעי הזהירות הנדרשים לשימוש בו).
תמצית witch hazel -בלטינית hamamelis, משמש בשימוש קוסמטי ורפואי. הממליס, ממשפחת ההממליים, משפחה בסדרת הוורדנאים. המשפחה כוללת כ-20 מינים וכ-100 סוגים. מהקליפה מכינים תמצית שמשמשת להכנת משחות לריפוי חבלות ופצעים. גם סוגי שרף של חלק מהסוגים משמשים בתעשיית סבונים ובשמים. על הממליס ואפשר גם לקנות דרך האתר אבל לא תמצית אלא עלים._

המלצות דפים

על ידי שגית_רי* » 21 מאי 2006, 18:53

בחן את עצמך
_תינוקך מעיר אותך באישון ליל להנקה. בעודך מתהפכת כלפיו, אפופה קורי שינה, את חשה מדקרה עזה במתנך. ידך המגששת מוצאת גוש קטן ואת מזהה אותו כפיסת לחם יבש ונוקשה. בתגובה את...
א. נשבעת בזעם שממחר זהו, חסל סדר מיטה משפחתית, וגם גן לא יזיק לפושטקים האלה.
ב. מעיפה את הלחם בייאוש אל הרצפה וחושבת שיש להרתיח את כל המצעים למחרת.
ג. איזה יופי, מזון, את אומרת לעצמך בקורת רוח, ומכרסמת לך את הלחם בנחת._

כל מילה מיותרת...

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 30 אפריל 2006, 23:28

טבעי ביפן
דף פיוטי, ספוג געגועים לעולם קסום ומוזר. בסוף הקריאה יוצאים כמו מאולם קולנוע ומשפשפים עיניים מול האור המסמא שבחוץ.

ענת גביש: ברכבות המהירות ביפן אין שום מחסום בין הרציף לרכבת. רק קו צהוב. אמהות הולכות שם בבטחה והילדים אחריהם, והן לא מסתכלות אחורה! בטחון מלא בילד.

נונה בי: אני מתגעגעת לחדר השינה שלנו שם. זה חדר שנוצר ל מיטה משפחתית באופן טבעי. חדר שכולו עץ, נייר ובד, אין ממה ולאן ליפול, הפוטון עובר אוורור יומי, אין ממה להיפצע.

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 30 אפריל 2006, 23:20

לקויי שמיעה באופן טבעי
התבוננות רגישה, כנה ואמיצה על החיים עם לקות שמיעה.
_חבר שלי סיפר לי שלפני כשנה הלך לראות סרט ישראלי בקולנוע, וסיפר לחבר שלו כמה הוא נהנה מהסרט. החבר שלו אמר לו שיפסיק לדבר, כי הוא משוכנע שהוא לא שמע ולא הבין 70% מהסרט.
החבר שלי התעצבן עליו, מה פתאם, אמר, הבנתי כמעט הכל!
אבל אחרי איזה שנה, הראו את הסרט הזה עם כיתוביות בטלויזיה.
החבר שלי ראה את הסרט, הפעם עם הכיתוביות.
אחר כך הוא ישב ובכה.
הוא ב א מ ת לא הבין 70% מהסרט בפעם הראשונה.
זה היכה בו כמו הלם. כמה מעט אנחנו קולטים וכמה שאנחנו לא מודעים לזה שאנחנו מפספסים כל כך הרבה....

מעורר מחשבה.
מעניין איך אנחנו פועלים בעולם, בתחושה של התמצאות מסוימת במרחב, כאילו מבינים איפה אנחנו חיים, למרות שבעצם אנחנו לא יודעים כמעט כלום... וכמה הרבה אנחנו עושים עם המעט הזה.
זה קצת מזכיר לי את הסיפור של מעשה בעשרה קבצנים של הרבי נחמן מברסלו.
הקבצן החרש, הקבצן העיור, כולם רואים זאת כמתנה משחררת.
אולי משחררת מהאשליה של רואים, האשליה של שומעים..._ (תמרול ה)

המלצות דפים

על ידי הילה* » 17 אפריל 2006, 14:08

עקרת הבית המושלמת
יש מישהי כזאת ב באופן טבעי?
תקראו ותגלו.

מייק בר רב אשי: מסתבר כי "אפשר לאכול מן הרצפה" לא קשור כלל בנקיון הרצפה, אלא ב – איך לקרוא לזה – המערך הנפשי שלך כלפי ההיגיינה של האוכל. ילד שטועם אדמה ומלקק עכבישים – אולי לא נורא אם גם יאכל את האבק שדבק בבננה מן הרצפה.

ניצן אמ: לעשות שמורת ניקיון (זכויות יוצרים על המושג :-)) ולהקפיד עליה עוזר לסגל מודעות והרגלים בלי שהמשימה תהיה יותר מדי כבדה ודרמטית ונדונה לכישלון.

המלצות דפים

על ידי עודד_המחפש* » 01 אפריל 2006, 11:42

משבר הנפט ואנחנו

העולם עומד להשתנות בצורה שלא היה לה תקדים בהיסטוריה האנושית. וזה יקרה הרבה יותר מוקדם ממה שרובנו מדמיינים.
למה?
איך?
מתי?
האם אי אפשר למנוע את זה?
מה אפשר לעשות?

כל השאלות (ולא הרבה תשובות) בדף הזה.

רועי שרון: מה יקרה כשהמחיר של חבית נפט יעלה פי שלוש ממה שהיום? יש להניח שזה יגרום לשינויים מרחיקי לכת בשימוש ברכב, בהובלה של סחורות, בתעופה, בשימוש בחשמל, בייצור של מוצרי פלסטיק/ניילון/גומי.

המלצות דפים

על ידי עודד_המחפש* » 20 מרץ 2006, 17:50

התערבות רשויות הרווחה

דיון מרתק על עבודתן של רשויות הרווחה, על הנזקים שעלולים להגרם למשפחות מהתערבות כזו, על שיטות העבודה, על המקרים שבהם צריך או לא צריך לטפל (בייחוד מקרים שאינם קיצוניים, ונתונים לפרשנות), על דרכי פעולה אפשריות לשיפור המצב, ועוד.

מרגש, חכם, מזעזע, מעניין, מפחיד, מעורר מחשבה, וכל הזמן - דיון תרבותי.

שיחות: _האם טובת הילד היא נפרדת מטובת ההורים שלו?
האם תיתכן שמירה על טובת ילד תוך פגיעה בטובת הוריו? האין הם יחידה אחת?_

המלצות דפים

על ידי יערת_דבש* » 11 פברואר 2006, 19:24

אורנה שפרון
אמנם דף בית, אבל יש בו שיחות מרתקות של מתייעצים עם אורנה.
להכין פופקורן, לשבת ולקרוא ולהחכים.
_אנחנו מסתכלים על המוגבלות של המשאבים שלנו לא כעל חוסר בעבור הילדים אלא כעל אתגר בעבורם.
בתחרות אפשר לנצח או להפסיד.
מול אתגר אפשר לצמוח._

המלצות דפים

על ידי עולם_ומלואו* » 14 ינואר 2006, 14:11

בלוג החיים בבית

החיים עצמם פלוס תוספות.
בקלות אפשר להעביר איתו יום סגריר בבית

_היום שאלה אותי בתי הגדולה איפה המציאו את החינוך הביתי.
אמרתי שלא המציאו אותו. שהוא היה קיים תמיד כמו להתעורר בבוקר ולראות את האנשים בבית.
מה שהמציאו זה את בית הספר, וזה לא קרה כל כך מזמן._

המלצות דפים

על ידי יעלי_לה » 11 ינואר 2006, 22:17

בלוג אמא בלמידה מתמדת
_פתחתי את הבלוג הזה כדי לתעד סיפורים שאני נהנית לספר לעצמי על האימהוּת שלי, סיפורים שהם משמעותיים בשבילי כי גם אני לומדת מהם.
עם זאת, אני עדיין - לגמרי לגמרי - מחפשת את דרכי באימהוּת._ - אמא בלמידה מתמדת
דף אולטרא משובח!

המלצות דפים

על ידי רסיסים_של_אור* » 03 ינואר 2006, 13:45

דיבור בלתי פוסק

דף נהדר, מעורר חיוכים ומחשבות וגם מעורר נשכחות (פנינים של ענת גביש ו מיכל מ) על ילדים שמדברים ומדברים ומדברים ומדברים ומדברים... מומלץ בחום {@

_שלום לך שבלולה, חם עכשיו מאד, רק רציתי להגיד שמה שכתבת מעודד מאד.
ברכות לך ולצבה מאת אמא של הפייה הורודה, בלו החבר של מוגלי, שירחאן, כל הנשרים המשועממים, הכלב הגדול החבר של הכלב, הנסיך שמציל את הנסיכה המתעלפת על הרצפה שוב ושוב ושוב, ומכולנו כאן…_

המלצות דפים

על ידי יעלי_לה » 26 דצמבר 2005, 13:32

פולניות כאן ועכשיו
דף פנינים פולניות מבני כל העדות.
דוגמא תמציתית ומייצגת:
_אמא מוזגת אוכל לצלחת.
שאלה: "אמא, מה זה?"
תשובה: "תאכלי, תאכלי זה טעים"_
אחד הדפים שמצחיקים אותי כל פעם מחדש.

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 26 דצמבר 2005, 02:47

מה זה כאן, אין יותר דפים להמליץ עליהם?
הנה המלצה משלי:

הלוחשת לפירורים
איך נראים החיים מגובה 40 ס"מ.
"יש לי ציצי משלי. שניים. אמא שלי נושאת אותם עבורי. (עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בעצם היא נושאת אותי עבורם?)."

המלצות דפים

על ידי יונת_שרון* » 24 אוקטובר 2005, 08:13

ההמלצות קצת הצטננו, אז אני מוסיפה המלצות מהדף של ליזה ליזה:

אמא שאוהבת יותר
האם כל האמהות אוהבות באותה מידה?
אין לנו שום מושג איך נראית "אמא לא חסרה", איך היא מתנהגת, איך עושים את זה. אין לנו מודלים. סביבנו יש רק אנשים פגועים. איך נראה אדם ששלם עם עצמו? איך נראה אדם שמעולם לא היה פגוע, והוא פשוט שלם? (בשמת א)

בטיחות בלי גבולות
איך אפשר לשמור על הילדים בלי להציב להם גבולות?
מניעת התנסות היא מסוכנת. הדרך הבטוחה ביותר למנוע מילדים סיכונים היא ללמד אותם לנהוג בדברים המסוכנים בצורה בטיחותית.

חינוך ביתי חופשי
ילדים לומדים גם בלי שיעורים ומורים.
אז דעו לכם הורים לילדים צעירים: אם אתם חווים נחת מילדכם עכשיו, זה רק יגדל כשהילד יגדל... ראו הוזהרתם. (רחלי מ)

שורשים רגשיים לחינוך ביתי
מהילדות שלנו להורות שלנו.
וכשבני הגיע לגיל זחילה ואילך, וראיתי איך הוא רומשׂ בעפר בגינה, חוקר ענפים ועלים, והתמלאתי תחושת וודאות שילדים צריכים לחיות על קרקע, ידעתי לומר לעצמי שהוודאות הזו ודאי מבוססת על הזכרונות האלה שלי. (אביה נו)

תקפות עקרון הרצף
למה שנקבל את מה שכתוב בספר "עקרון הרצף"?
לגבי יותר מדי אהבה - צמא לאהבה הוא כמו צמא למים. אי אפשר להעלים את התחושה ע"י משמעת מים. רק ע"י הגעה לרוויה, נעלם הצמא (החיפוש האינסופי וחסר התוחלת אחרי אהבה שילדים לא זכו לה מאמם ולכן הם ממשיכים לחפש אותה שוב ושוב בבגרות, במקום אהבה בוגרת ועצמאית יותר). (עדי יותם)

עקרון הרצף בחברה מודרנית
איך אפשר ליישם את הרעיונות של "עקרון הרצף" מחוץ לג'ונגל?
אני תמיד אהבתי לבלות עם עצמי. אולי במקום להסתכל על זה בתור "להיות בלי אנשים אחרים" יעזור לך לראות את זה בתור "להיות עם האדם הכי חשוב בעולמי". (יונת שרון)

אמא מפלצת
אוי, מה שאנחנו עושות לילדים שלנו לפעמים!
כמה אמהות פה יכולות בכנות, עם יד על הלב, להגיד שהן לא מגדלות את הילדים רוב שעות היום והלילה לבד? (מי מיניק בלילה? הבעל?) וכמה אמהות שמגדלות ילדים במסירות כזאת לבד שבועות שהופכים לחודשים שהופכים לשנים עם עומס כזה יכולות להתנתק כל הזמן מפגעי הילדות של עצמן ולא להיראות לפעמים כמו גירסה של אמא שלהן (או של מישהו אחר שנטש אותן ופגע בהן)? (בשמת א)

המלצות דפים

על ידי עודד_המחפש* » 02 אוגוסט 2005, 12:10

להימנע משאיפות עבור ילדינו

מה התוצאה של שאיפות שלנו עבור ילדינו? האם בכך אנחנו יכולים לכוון אותם ולחנך אותם? האם זה מזיק להם? למערכת היחסים שלנו איתם? לנו? ואיך נצליח לגדל ילדים על ברכי הערכים שלנו, בלי שיהיו לנו שאיפות שהם יפנימו את הערכים האלה?
ציטוטים נבחרים:
יונת שרון: אולי עדיף פשוט לוותר על השאיפות שלנו ביחס אליהם, ושכל אחד מאיתנו יתרכז בהגשמת השאיפות שלו ביחס לעצמו בלי לפגוע באחרים?

יונת שרון: הילדים שלי מכירים אותי כל כך טוב שהם יכולים להרגיש את הציפיות שלי גם כשאני מנסה להסתיר אותן. לכן אני מעדיפה להשתחרר מהשאיפות האלה, או לפחות לשים אותן על השולחן בצורה גלויה ולצחוק על זה.

Pלונית אחרת: אני תוהה אם אנחנו באמת יכולים להשתחרר מהשאיפות הללו ואוסיף גם שאני לא בטוחה שהן רק בשביל ילדינו -
אני למשל מקווה שביתי (שהיא רק בת חודש) תהיה בנאדם עם תודעה חברתית / קהילתית - גם משום שאני מעריכה את המודעות הזו כתכונה חיובית, וחשובה העדיפה על פני אחרות.
וגם משום שיהיה לי קשה ברמה הכי אישית - של יחסים שיגרתיים איתה אם היא תהיה הדוניסטית / סוציומטית או תכונה כזו הופכית ל"טיפוס מתחשב".

צפריר שפרון: על פני שאיפה להימנע מהשלכת רצונות, ציפיות והנחות יסוד בעבור האחר, במקרה זה בעבור ילדינו, אפשר פשוט להניח שם גיבוי. על פני לשאוף שהילד יהיה אחראי, מסור, חופשי, מאושר, משכיל, דעתן, מוכשר, וכן הלאה... אפשר לאפשר לילד להיות הוא עצמו, לחיות את חייו בהווה.

בשמת א: ככל שתהיה יותר מאוכזב ולא מרוצה ממנו - כך הוא יתרחק יותר ממך ומהערכים שלך, באופן גלוי או באופן תת הכרתי.
לכן הרעיון לקבל אותו כפי שהוא ולא לצפות ממנו לכלום בשלב זה (יחד עם הנחיה מעשית להתנהגות נאותה ועם הגנה על שני הילדים זה מזה) - תמיד יועיל.

Pלונית אחרת: פעם סבא שלי שאל את אמי למה אבא שלי יצא ככה (לא מקיים אף טקס יהודי) והיא ענתה "מה שלוחצים חזק מידי מתקפל לצד השני"

המלצות דפים

על ידי תזמורת_הים* » 01 יולי 2005, 10:54

בלוג שוליית המיילדת

דנה ה משתפת אותנו בהתנסויותיה בקורס מיילדות, ופותחת צוהר לא רק לנעשה בחדרי הלידה אלא גם למחשבותיה ורגשותיה של מיילדת אשר חווה יחד עם הנשים היולדות את הרגעים המרגשים בחייהן.

מתוך הבלוג:

אני בוכה על הידע האבוד, של פעם. על התנוחה שתעזור לתינוק מסויים לצאת, על השיר הנשכח שירגיע את האם החרדה, על הצמח שאם ייחלט יזרז את הצירים, ועל כל החוכמה האבודה של חיינו. אני יודעת שהרבה מן הידע הישן נאסף היום, וחלק ממנו אנו יודעים ולומדים, אבל כמה מתוך מה שאבד אנו מוצאים באמת?

והכאב. רציתי לכתוב על הכאב, כי בבירור יש בו סוד ויש בו עוצמה. עדיים אין לי את התשובה המדויקת ביד שלי, ואולי אף פעם לא תהיה, אבל אני מרגישה אותה. אני מרגישה את העוצמה הנגלית כאשר פוגשים בחדר מלא בכאב, בבריכה מלאה עד גדותיה בכאב, ולא נרתעים וסוגרים את הדלת על הכאב ובורחים למקום מרוחק, אלא נכנסים וסוגרים את הדלת מאחורינו, קופצים פנימה לבריכה הזו ומניחים למים השקטים לעטוף אותנו ולבלוע אותנו. בלי פחד.

האשה אמרה לי - "את חושבת שאני אצליח ללדת בלידה טבעית?". אז היא הצליחה, וממש ממש. בין הצירים היא היתה עצומת עיניים, ובצירים השמיעה קולות נמוכים או צעקות רמות, לפי מה שהרגישה. וכשהתינוקת המקסימה שלה נולדה, בוכה ומנופפת בידיה, זה היה כל כך מרגש. נראה לי שרמות האוקסיטוצין עולות גם בדמה של המיילדת. ובלידה טבעית, הן עולות יותר.

היתה משמרת אחת שבה קיבלתי 4 לידות. זה היה מאתגר אך מתיש. יחד עם זאת, זה נראה לי מאוד לא טבעי. הרי לידה זה אירוע חד פעמי. לאישה, לבן הזוג, לתינוק ולעולם. זה מצטייר לי לא הגיוני לרוץ בין 4 נשים תוך 8 שעות. בסוף היום ישבתי וניסיתי להיזכר בכל הפרטים - בשמות שלהן, באיך הן נראו, איך נראו הבעלים ומה היה בכל לידה. לאיזה תינוק היה חבל טבור סביב הצוואר, למי עשיתי אפיזיוטומי ומי ילדה בן או בת. זה לא היה קל אבל בסוף הצלחתי (אני חושבת).

_למדתי:
איך להתווכח עם הרופא בדיפלומטיות, איך ליצור קשר מהר עם אנשים, איך לטפל ב-4 נשים בבת אחת עם סדרי עדיפויות נכונים, איך לתפקד במצבי לחץ, איך לבלוע פרוסת לחם, גבינה וכוס קפה ב- 45 שניות, איך לזוז הצידה כשהשלייה יוצאת כדי שלא להתלכלך בדם, איך ליילד אישה שבועטת בי, איך לא להתעצבן, איך כן להתעצבן, איך להירגע מהר, איך להרגיע, איך לבקש משהו מן הרופא מבלי לגרום לו להיכנס לחדר לידה, איך להימנע מביצוע אפיזיוטומי, איך לדחות ביצוע זירוז עד כמה שניתן ועוד ועוד ועוד._

המלצות דפים

על ידי טרה_רוסה* » 26 יוני 2005, 17:38

עקרון הרצף באמנות של ילדים

מה מצייר הפעוט? מדוע לא לשאול אותו? מה משמעות הציור להתפתחותו של הילד? מדוע לא כדאי לצייר לילד? מדוע צבעי פנדה עדיפים על טושים? האם אפשר להתחיל לצייר בכל גיל?

את התשובות לכל השאלות הללו, ושאלות נוספות, תוכלו לקרוא בדף עקרון הרצף באמנות של ילדים, בו חוה בת חיים מסבירה ומאירה את עינינו בכל מה שקשור לציור וילדים

_כדי לקבל מושג על מה לתת לתינוק לשחק תחשבי תמיד 'פרימיטיבי' מה שיחק ילד בגן-עדן - עלים, ענפים, אבנים, אדמה, צדפים וחול אם זה היה על יד הים או הנחל.
להכניס לפה זו תגובה בריאה ודרך יעילה לאסוף אינפורמציה באופן חושי_

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 12 יוני 2005, 19:36

התחלנו בחינוך ביתי
_כמו שכתבתי בדף מתלבטת בנוגע לחינוך ביתי: נגמרה ההתלבטות. היום הלכתי לבית הספר והודעתי שאנחנו מוציאים את הילדים.
איזה שחרור! תענוג! רקדתי כל הדרך לשם, וכל הבוקר לא יכולתי להפסיק לחייך.
(...)
שאלתי את בעלי: מה תהיה האינדיקציה שלנו להצלחה.
הוא אמר: שהילדים יהיו שמחים ויעסיקו את עצמם ואת לא תתמוטטי.
וחוץ מזה הוא אמר: אפילו בשביל החוויה של שבירת הטאבו, שבית ספר זה לא חוק טוב ושאפשר לזוז כשלא טוב לך, זה כבר כדאי
יש לי קצת רגליים קרות: זה מהלך שאני יזמתי, אני זו שאהיה כאן עם הילדים, וזאת "אחריות".
אבל כבר יש לנו כל מיני פנטסיות מלהיבות מה לעשות בשנה הזאת._

כך נפתח הבלוג היפה של מ י, שמתאר תהליך הדרגתי של השתחררות מ תפישות שבי (ע"ע ההמלצה הקודמת), והוא מלא בהרהורים ותובנות על החיים בכלל ועל הוֹרוּת בפרט.
מומלץ גם למי שלא שוקל חינוך ביתי.

המלצות דפים

על ידי נוסעת_סמויה* » 10 יוני 2005, 13:29

תפישות שבי
דיון מאלף על כבלים פנימיים ועל תהליך ההשתחררות מהם.

תמרול ה: _אני קולטת שאני שבויה נורא, אני חיה בשבי של עצמי קודם כל, יש לי כל מני תפישות ואמונות של איך הדברים צריכים להיות, כל הצריכים האלה, ויש טונות מהם.
(...) אני מרגישה קצת חסרת חוט שדרה, אם נוותר על כל המוכר הזה, מה ישאר? אפשר לסבול את החופש הזה? זה לא גורם לאיבוד הצפון?_

עוברת אורח: יש אנשים שמחזקים את האוטומט ויש שמחזקים את ההקשבה הפנימית. שימי לב באלו אנשים את מקיפה את עצמך!

אורנה שפרון: החירות נמצאת בכל מקום. גם בשגרת החיים. (...) החיים "בחירות" יכולים להראות מבחוץ בדיוק כמו חיי שבי. האיכות הפנימית שלהם שונה לגמרי - ההכרח הופך לבחירה, הפחד לאמונה, וכדברי בובר שהוא משחרר גדול בעבורי: "ניגודה של הכפייה לא חירות היא אלא היתקשרות".

עוברת אורח: בשנה האחרונה הבנתי שלא מספיק להבין שהפחדים לא רציונליים, אלא שחייבים גם לענות להם. לנסח את התשובה ולומר אותה לעצמנו, כדי שהמסר שלהם יתנגש במסר אחר, שיהווה לו משקל נגד. צריך לומר: "אני לא חייבת לעשות שום דבר שאני לא רוצה", "זה החיים שלי, ואני אחיה אותם רק פעם אחת, לכן מוטב שאחיה אותם כפי שאני רוצה" והחביב עלי מכולם (שכבר ציטטתי פעמים רבות בעבר): "בסוף לא מחלקים פרסים למי שהתנהג יפה".

בשמת א: [הכעס] קשור לתפיסות שבי: הכעס הוא הכעס של הקורבן. הכעס הוא האזעקה שמזכירה לך שאת קורבן. שפגעו בך. הבעיה היא שהשבי הזה כבר בעיקר בראש שלנו. אין סורגים אמיתיים. אנחנו כבר מבוגרים. ועדיין אנחנו מפחדים לזוז, כי מרוב שנים מעצבות בכלא, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו כבולים בשלשלאות כשבעצם הכל פתוח.

המלצות דפים

על ידי הילה* » 05 יוני 2005, 14:38

אמא רגועה מדי

דוקומנטרי ומרגש יותר מסר דייויד אטינבורו.

לא רגוע בכלל עם סוף טוב באופן טבעי.

"...חברותיי טענו בדיעבד שהפגנתי בטחון כה גדול שאף אחת מהן לא העלתה על דעתה שיש בעיה בהנקה. חמור מזה, חלקן אף ראו שהילד רזה אך פחדו להגיד לי, כי כל מי שהיה אומר לי אחרת ממה שחשבתי נידון אצלי ל"צד השני".
לעומתן, איתן, בעלי ואביו של ישי, אמר לי שהתינוק רזה ורעב, האוזניים הפיזיות שמעו אותו אך הדבר לא חדר להכרה (אני נזכרת בזעזוע באחד הריבים שהיו לי עם איתן שהתחנן לשקול את ישי על משקל המטבח שלנו ואני סרבתי להמיר את תחושתיי האמהיות במידות ומשקלות) הייתי בעננים בחודש הראשון, והנחיתה הייתה קשה כל-כך. השוק מהגילוי שהילד שלי ירד במשקל, שההנקה לא הייתה מספקת, שלא הזנתי אותו כראוי, הפחדים על הנזק שאולי גרמתי לו, הפחדים על הפרידה מההנקה והמעבר לבקבוקים, הפחדים ממה יגידו אחרים כשאוציא את הבקבוק מהתיק...
עברתי ימים קשים נפשית ופיזית.
למזלי עברתי לטיפולם המסור של הצוות במרכז הרפואי להנקה שנמצא באודים ותומך באמהות כמוני, בתינוקות כמו ישי, שצריכים ללמוד את נושא ההנקה. ישי למד לינוק ואני למדתי להניק - בדרך הקשה...."

המלצות דפים

על ידי מיכל_שץ* » 04 יוני 2005, 23:39

נשים לבושות באופן טבעי
דף מרתק! לבלוע בביס אחד.
ראיה אחרת על נשיות ועל לבוש ודימוי הגוף הנשי המושפע מהבגדים שאנו לובשות והשפעתו על תפישת הנשיות שלנו (הנשים).
לבוש ולקשר בינו לבין התאמה לגוף האשה באופן טבעי, להליכה, לתנועות ולתפקידים וצרכים "נשיים", במובן הביולוגי (מבחינת מבנה הגוף של האשה ותיפקודים טבעיים כגון תקופות ההריון וההנקה) אך גם במובנים אחרים.

_האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
המשפט הזה עושה לי כל כך נעים.
תנועות רחבות ומתונות - חייבים לקרוא את זה לאט.
את מוציאה דיסק של מדיטציה?_

חזרה למעלה